בית פורומים עצור כאן חושבים

בעניין יאוש והשבת אבדה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-2/8/2004 12:22 לינק ישיר 
בעניין יאוש והשבת אבדה

הרבה מהאבדות שאנו פוגשים, אינן אבדות אלא שכחה.



בכל שכחה, נדמה שניתן לחלק חילוק ניכר בין שכחת הזנחה, לשכחת אונס. אנשים מאבדים מטריות וסוודרים באופן מאד תדירי. כמעט כל אדם מאבד מטריה פעם ב5 שנים.



השאלה א"כ, האם כאשר השכחה מוגדרת כשכחת הזנחה, האם נכון להניח שמן הראוי שאדם יתאמץ למען מה שהאדם עצמו היה יכול למנוע לו התאמץ לזכור במידה שאינה נחשבת כמאמץ עילאי.



מן הסתם מידי חסד לא נפקעים גם מקרים כדוגמת אלו, אך בכל זאת הנפק"מ גדולה לגבי רמת הטרחה, ויש גם נפק"מ מעניינת ומעשית אחרת -



כל בית כנסת כמעט אוסף בתוכו אבדות רבות שעם הזמן נהיה למעמסה משמעותית.

רוב האבדות בבית הכנסת ממין שכחת ההזנחה. אם נניח ששכחת הזנחה לאו בכלל מצוות השבת אבדה, הרי שםשוט שאין אדם חייב להניח לרכוש רעהו להיות מונח ברשותו ומזכותו לסלקו. אך אם מניחים ששכחה הגובלת בהזנחה אף היא אבדה, אז נמצא חיוב ההשבה לא מאפשר להוציא ולזרוק את מה שהבית כנסת התחייב בו בהשבה, וכדי לסלק יש צורך באומדנא או בתנאי וסברות אחרות.



ואם בהשבה עסקינן, שמעתי כלל שיכול להועיל, והוא נראה נכון. דבר שבעל האבדה בעצמו לא היה טורח עבורו כ"כ ודאי גם המוצא אינו מחוייב. זה קורה פעמים רבות שאדם מוצא עט עם שם שנשאר בו מעט דיו או ששויו אינו עולה על חמשה שקלים, ויודע האדם כי לא מן הצדק שיטרח בלהט השמש עד משכן מושבו של בעל האבדה, אך ליבו נוקפו שכן זכרונו מניח בדעתו שאך השווה פחות מפרוטה ניתן להתעלמות, אך לנ"ל אין כלל שווה פרוטה אלא לפטור מהשבה דבר אשר בעל הבית היה טורח עליו למרות שוויו הפחות, אך פשוט שמה שבעל הבית לא היה עושה עבור עצמו [ומה לגבי אם לא היה עושה עבור אחרים?] אין זה בכלל אבדה שאדם מחוייב לטרוח בה ולהשיבה.



ומידי דברי בו, ראיתי לאחרונה בבית כנסת שרשמו בקשה שהנכנס ייכנס על דעת שמה שישכח מסור לאחר חודש לטוב בעיני בית הכנסת, ושקלתי בדעתי אם הייתי מסכים לתנאי ואם התנאי משמעו שללא הסכמה אין לי רשות להיכנס, ואם שייך בכלל לקבוע תנאי כזה ברוב בתי הכנסת שאינם ממון יחיד ויעודו מותנה יותר בכוונה הכללית של התורמים, וכבורות עולי בבל וכיו"ב.



ועוד נקודה מעניינת, טען באוזני חכם שכיוון שעל פי רוב הוא מוצא אבדות ואינו משיב ומאבד האבדות, וכנראה מניח שאין מתבקש ממנו להתאמץ יותר מזה, א"כ אינו מרים אלא ממש דברים יקרים או הודאיים להשבה, ויש מקום לקבוע בעניין זה נקודות הלכתיות ברורות ויגדילו תורה להאדיר.


תוקן על ידי עצכח ב- 18/04/2007 14:45:05




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/5/2008 23:10 לינק ישיר 

רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא

המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו, כיצד, הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך לו, השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו וכל כיוצא בזה, הרי זה אבד ממונו לדעתו, ואע"פ שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו אינו זקוק להחזיר שנ' אשר תאבד פרט למאבד לדעתו.

לאור דברי המב"ם נראה שכל הזנחה כלולה בזה, ואין הדברים אמורים דווקא בניתוק מדעת. אך עדיין יש לעיין לחולקים על הרמב"ם וסוברים שאבידה מדעת היא הפקר האם זה דווקא בניתוק מתוך מודעות.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/5/2008 23:01 לינק ישיר 

אראל סגל עם אתה כבר מכריח אותנו לראות את התמונה שלך לפחות שים תמונה יותר יפה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/5/2008 22:50 לינק ישיר 

עצכח שאל האם  "חזקה אדם עשוי לממשמש בכיסו בכל עת" משתנה לפי התקופות מפורסם שדעת הגרי"ש אלישיב שבאמת היום החזקה הזו היא דוקא בסכום כסף גדול ובשם החזו"א אומרים שדינא דגמרא לא השתנה  



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/5/2008 13:59 לינק ישיר 

ל"ג בעומר – לא גניבה, לא גזל – לחנך גמולי שפתיים / הרב גד מאיר שמחוני
 

ליל ל'ג בעומר מתקרב ובא. הלילה בו יעלו המדורות לשמים וההורים לא ילכו לישון עד שאחרון הילדים יחזור בריא ושלם לביתו.

 

בעת שהחלה ספירת העומר החלו הילדים בפעילות המיוחדת של איסוף עצים, קרשים, ניירות וכל מה שיכול לעלות באש כדי להכניסו למדורתם ובמיוחד שתהיה הגדולה מכל המדורות.

 

משמעותו של ל'ג בעומר כבר מזמן אינה המשמעות של העלאת זכרו של רבי שמעון בר יוחאי, זו עדיין נעשית במירון, לפחות על ידי חלק מהעולים מירונה. השאר עולים לשם בגלל החוויה, האווירה, המיוחדות ועוד כל מיני סיבות ותירוצים כאלו ואחרים.

 

ובודאי כבר עתה יש רבים הכועסים עלי על שאני משבית בדברי את שמחת ה'חג', אך האם באמת כל מה שאנו וילדינו עושים ומכינים לקראת ל'ג בעומר מעשה כדין וכראוי?

 

הילדים האוספים את הקרשים למדורה, לא כולם אבל הרבה מהם, גורמים לנזקים משמעותיים לאחרים ובמיוחד לעצמם, ולהוריהם. לקיחת עגלות הסופרמרקטים ממקומן מבלי להחזירן, שבירת עגלות וזריקתן באתרי המדורות ככלי אין חפץ בו. מלבד הנזק הכספי לחברות הסופרמרקטים למיניהן קיים נזק אישי גדול ונורא. הנזק החינוכי.

 

העולים למירון, במיוחד השנה, יגרמו ברצונם הגדול לחוג את ל'ג בעומר במירון לנזק נפשי שלהם ושל אחרים שאיני יודע אם כל התפילות, לאחר מכן, באתר שבמירון יוכלו לכבות את האש הבוערת בנשמות. 

 

900 שוטרים אמורים להתכנס במירון ולאבטח את המקום, פטרולים, סיורים, עמידה בצמתים ועוד פעילויות שאינן דורשות חילול שבת כשאין צורך מהותי. אכן, תאמרו, שכך וכך השוטרים יהיו במקום ויעשו את כל פעילויותיהם בשבת.

 

נחזור אל הפן החינוכי שעליו רמזתי בשני הדוגמאות שהעליתי, עגלות הסופרמרקטים והקרשים, והעלייה למירון לשבת. כמובן שנוכל לעמוד ולומר שמאחר וזו מגיפת מדינה, ו'כולם עושים כך' הרי שהדברים הללו קיבלו היתר של 'גזירה שהציבור אינו יוכל לעמוד בה' אך כדברי הסיפור המובא בגמרא של החכם שעבר בשביל שהיה נדמה לו שהוא שביל מקובל להולכי רגל, וילד שעמד שם קרא לו גזלן על שהוא הולך שם. אמר החכם, והלא רבים קדמוני והלכו בשביל זה. ענה הילד – ליסטים שכמותך כבשוה.

 

מאחר ואחרים עושים מעשים שאינם הגונים האם הכשירו לנו את החזיר בשל כך? והלא חנויות החזיר נמצאות היום בעל מקום, ורבים מהטועים אוכלים ממנו, לעיתים גם ללא ידיעה ברורה, האם הוא הותר לאכילה בשל כך?

 

מה יאמרו ילדיכם כאשר ילמדו על גזל וגניבה ויבינו שכל מעשיהם באיסוף העגלות הסופרמרקטים, שלא ברשות בעלי הסופר, הוא גניבה של ממש. גם אם בדעתם להחזיר את העגלות וגם אם שלשלו את מטבע חמשת השקלים לחריץ המיועד לכך, עדיין גניבתם בידם ויותר מכל בנפשם. ו'לקיחת' קרשים מבניינים הנבנים בשכונה, קרשים שעלו לקבלן בדמים מרובים ויוצרים אצלו הפסד ממון של ממש מצד אחד, ומן הצד השני עושים בנפשם נזק בל יתואר של רכושו של האחר הפקר. ואחרי כן כאשר ייקחו מכיסכם חמישים שקל גדי לקנות דבר מה, שלא ברשותכם המלאה, תעמיסו עליהם דברי מוסר ותוכחה רבים. באיזו זכות תוכלו אז להעמיס את דברי התוכחה אם כעת, במעשיהם לקראת מדורת ל'ג בעומר הם זוכים מכם לשבחים על האיסוף הנפלא של עצים והשימוש בעגלות הסופרמרקט ללא היתר.

 

חינוך ידידי הוא מעשה יום יומי, עשרים ארבע שעות ביממה, מבלי לומר ולו מילה אחת.  חינוך נעשה ונכנס בנשמתם של הילדים מהדרך בה אבא ואמא מתנהגים זה עם זו, וכל אחד עם עצמו. אם אני מרשה לעצמי ללכת לארנקה של אשתי ולחפש בו, או לקחת ממנו כספים, מלבי שאשתי הרשתה זאת בקול, הילד רואה זאת ולומד שחפציו של השני הם הפקר, וכל אחד יכול ללכת ולקחת ללא רשות מה שעולה על ליבו.

 

חינוך הוא הדרך שבה אני אוכל פלאפל או שווארמה בעת שאני נמצא מחוץ לבית, אם אני אוכל ברחוב, בעמידה, ללא ברכה מתאימה וללא תשומת לב לאכילה, אל לי לחכות שילדי יבין מדוע צריך להישאר ליד שולחן השבת לברכת המזון. הוא רואה אותי מתנהג בדרכי ולומד היטב מה אני בדיוק חושב וכיצד אני מעריך את חיי היהודיים. כל דיבורי על תפילה וברכה יהיו לשווא אם אני משוחח בבית הכנסת או מברך כלאחר יד.

 

זכרו שהילד שלנו לומד ממראה עיניים ולא משמעית אוזניים. חשבו על כך עכשיו לפני שהעצים עולים באש, לפני שהגזל נעשה מושלם. בדקו עם ילדיכם שהמדורה שהם מעלים תהיה כשרה למהדרין, על פי כל צידי ההלכה.  כי מעבר לחילול הקודש הרגעי של השנה חודר חילול קודש ארוך זמן ללבבות הילדים, ועליהם אנו מחויבים ואחראיים.

 

שיהיה לכולם יום ל'ג בעומר כשר ושמח ומעל לכל בקדושה מלאה.

 

גד מאיר שמחוני    


http://www.moreshet.co.il/web/drashot/drashot2.asp?id=5514&kod=2200




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/5/2008 13:53 לינק ישיר 

ל"ג בעומר: אימת הקבלנים

רות שפיר
עדכון אחרון: 11:10 , 22/05/2008

בין הבערת המדורות וצליית תפוחי-אדמה ומרשמלו, קיים כבר שנים מנהג נוסף בל"ג בעומר: גניבת קרשים מאתרי בנייה. אלא שהשנה, לפחות בתל-אביב, אין צורך להתגנב בחושך כדי להכין את המדורה הכי גדולה. בהתאחדות קבלני השיפוצים החליטו: במקום לרדוף אחרי הילדים השובבים, פשוט נחלק להם קרשים בחינם

 

זה הפך כבר לבילוי קבוע עבור אסף, יובל וליאור. שלושת התל-אביבים בני ה-13 מתיכון "חדש" נפגשים מדי יום בחודש האחרון כדי לאסוף קרשים לקראת ל"ג בעומר. כמו בכל שנה הופכת השלישיה הצעירה הזו, כמו רוב הילדים בני גילם, לאימת קבלני השיפוצים בעיר. בחג הזה הם רושמים הפסדים כבדים עקב גניבת קרשים יקרי ערך מאתרי בנייה.

 

"אתה לא זוכר שהיינו במכולה שם בוויצמן ולקחנו עצים - איזה כיף היה", סיפר אחד מהם לחברו, "לא שמים לב בכלל שאנחנו לוקחים. פעם אחת תפסו אותנו, אבל אז ברחנו".

 

בניגוד לבעבר, השנה החליטו השיפוצניקים שלא להשיב מלחמה, אלא דווקא לנהל משא-ומתן עם החוגגים, כדי שאלה לא יתגנבו באישון לילה לאתרים ויקחו מכל הבא ליד, הקבלנים יחלקו בעצמם עצים לכל הדורש. התאחדות קבלני השיפוצים אספה את כל הקרשים המיותרים, וריכזה אותם בכל מיני נקודות בעיר הנגישים לציבור.

 

את המהלך יזם שבי ונטורה, ממלא-מקום יושב ראש ההתאחדות, שהקצה בעצמו לטובת העניין כמה עגלות וטרקטורים:"במקום שהילדים יבואו ויגנבו עצים מאתרי הבנייה, ויגרמו נזקים וצריך לשים שמירות, אז למה לא לאסוף אותם, לשים ערימות בכל מיני מגרשים - ולמרבית הפלא זה עבד".

 

לא בטוח כי היוזמה המבורכת הזו תציל את הקבלנים מהפגיעה הקשה בפרנסה. למרות ששלושת החברים לקחו מנקודות האיסוף מספיק קרשים שישמרו על המדורה בוערת כל הלילה, הם לא מוכנים בשום פנים ואופן לוותר על החוויה היחודית אך ורק לחג הזה. "אני לא בעד לגנוב, אסל זה פשוט הורס כי כל החוויה של החיפוש זה ללכת עם כל החברים", דברי אחד הילדים.

 

אז כנראה שאף פשרה מודרנית לא תצליח לשנות את העובדה שהכיף האמיתי של ל"ג בעומר הוא לא המדורה, אלא איך מכינים אותה.


http://glz.msn.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=21060



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/5/2008 13:50 לינק ישיר 

זריזים מקדימים למצוות, ומקיימים מצוות השבת אבידה (למשל ע"י הרמת טלפון לסופר) כבר היום, בערב ל"ג בעומר, כאשר העגלות עדיין לא שרופות.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/5/2008 13:49 לינק ישיר 

לאן נעלמות העגלות?
גם רשתות המזון וקבלני הבניין נכנסים לכוננות ספיגה לקראת ל"ג בעומר. רשתות המזון הכפילו לאחרונה את מספר המאבטחים והשומרים בכניסה לסניפים בעקבות עלייה של 70 אחוז בשיעור גניבת עגלות הקניות. זו כבר הפכה לתופעה נפוצה, מדי שנה לקראת ל"ג בעומר נגנבות מאות עגלות בערים הגדולות. העגלות משמשות את הילדים לאיסוף עצים למדורה, והם אינם רואים את הנזק העצום, הנאמד בעשרות אלפי שקלים לרשתות המזון.
בעליו של סופרמרקט בקאנטרי סנטר בעיר מספר כי רק בשבוע האחרון נגנבו מחנותו כ-20 עגלות. "השנה כבר לקחו לנו 20 עגלות", הוא מספר, "כל עגלה עלתה לי 450 שקלים, זה פשוט נזק עצום".
לא הגדלתם את השמירה על העגלות?
"הגדלנו אבל זה לא עוזר, אנחנו קושרים אותן, שומרים עליהן, אבל הילדים מצליחים לגנוב אותן מאחורי הגב שלנו. כל שנה בל"ג בעומר זה אותו הדבר".
בעליו של מינימרקט ברח' עמק איילון מצא לעניין פתרון. הוא פשוט הוציא את כל העגלות מהחנות לפני ל"ג בעומר. "זאת פשוט מכה ארצית", הוא מסביר. "בשנים קודמות היו לנו עגלות ופשוט גנבו לנו אותן אחת אחרי השנייה. אז עכשיו אין עגלות ואין מה לגנוב".

יום אבל לקבלנים
קבלני הבניין נמצאים באותה סירה, אבל הם, להבדיל מבעלי הסופרמרקטים, לא יכולים להעלים את כל הקרשים לקראת החג. קבלני הבניין כבר מורגלים משנים קודמות לתקופת ל"ג בעומר, ומכירים את מסורת גניבת הקרשים מאתרי הבנייה. על-פי ההערכות של התאחדות הקבלנים, הנזק כתוצאה מהיקף הגניבות מוערך בכ-15 אלף שקלים בממוצע לכל אתר, דבר שמתבטא בנזק של מאות אלפי שקלים לענף.
בהתאחדות מסבירים כי הקרשים שנגנבים מהאתרים אולי נראים "פשוטים", אבל הם משמשים את האתרים באופן רב-פעמי לצורך ביצוע יציקות בטון והקמת פיגומים. לכן, גם קרשים שנראים משומשים וחסרי ערך, ערכם גבוה עבור הקבלנים. מחירו של קוב עץ מגיע לכ-1,000 שקלים, ולמרות שמחירם של קרשים בודדים אינו גבוה, הרי שהכמויות העצומות של הקרשים הגנובים מסתכמות בסכומים גבוהים.
בשנים קודמות חילקה עיריית מודיעין קרשים לילדי העיר במטרה למנוע את מכת הגניבות, אך השנה לא חולקו עצים ועל הילדים היה למצוא את חומרי הבעירה בעצמם. "בשנה שעברה נותרו הרבה קרשים במגרסה העירונית", נמסר מהעירייה, "ולכן יכולנו לחלק. השנה מחיר העץ עלה ועושים שימוש חוזר בכל קרש, אז אין עודפים לחלוקה".
בחלק מאתרי הבנייה בעיר החליטו בכל זאת להקדים תרופה למכה. שם משאירים נקודות לאיסוף קרשים מחוץ לאתר הבנייה, ובהן מרכזים קרשים שכבר אין בהם שימוש והילדים יכולים לאספם. נקודה מסוג זה אפשר למצוא מחוץ לאתר הבנייה של קניון עזריאלי. "היתה מגמה להשאיר קרשים בחוץ כדי שהילדים יוכלו לאסוף", נמסר מחברת עזריאלי, "אפשרנו לילדים לקחת קרשים שהיו במעטפת ולא בתוך האתר. האתר עצמו מסוכן לכניסת ילדים והם עלולים להיפגע. בכניסה לאתר יש שומרים למנוע את כניסתם, אבל את הקרשים בחוץ הם יכולים לקחת".

http://www.mnews.co.il/article_focus.asp?article_id=8425



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/5/2008 13:46 לינק ישיר 

לקראת ל"ג בעומר: עלייה של 70% בגניבת עגלות סופר

בעלי הסופרים נערכים לגל גניבות של עגלות קניות על ידי ילדים

*-- נורית קדוש | 15/5/2008 7:26 *--upper kit*הוסף תגובה שמור במזוודה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר *-- >Article, Credits, Toolbar **-- >Article, Credits, Toolbar **--art_global_gallery_picture*רשתות השיווק מכפילות את מספר המאבטחים והשומרים בכניסה לסניפים בעקבות עלייה של 70% בשיעור גניבת עגלות הקניות.

על פי נתונים של חברת רשף בטחון, המתמחה במתן שירותי שמירה, אבטחה ואחזקה, מדי שנה לקראת ל"ג בעומר נגנבות אלפי עגלות מרשתות שיווק בערים הגדולות, המשמשות את הילדים לאיסוף עצים למדורה.

שוקי פליין, מנכ"ל רשף בטחון, מדווח כי "במסגרת היערכות מיוחדת של החברה לקראת
ל"ג בעומר, השקענו כ- 150 אלף שקל בהגדלת מערך פריסת השומרים בכניסה לסניפי רשתות שיווק כמו הרבוע הכחול, כולל פשיטות על עסקים קטנים ובינוניים". עוד מוסיף פליין כי "יש למגר תופעה זו של גניבת עגלות בקרב הילדים, הרואים בעגלה כלי עזר לאיסוף העצים למדורה ולא ערים לעובדה כי מדובר בגניבה". מדי יום, ולא רק בל"ג בעומר, נגנבות עשרות עגלות ממרכזי הקניות. עלות כל עגלה מגיעה ל-500 שקל.
http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/733/679.html

איפה כל הרבנים, שיסבירו לילדים שאין מצוה מהתורה להדליק מדורות, אבל יש מצוה מהתורה להשיב אבידה?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/9/2007 15:42 לינק ישיר 

סיירת העגלות http://news.walla.co.il/?w=//806180





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-6/5/2007 10:48 לינק ישיר 

אראל
אני לא מבין אותך למה אתה כל כך כועס ונזעם על סוחבי העגלות, הרי לשם מצווה גנבו -סחבו אותן
קשה מאד לסחוב קרשים וספסלים מהגנים הציבורים והפרטים ומאתרי הבניה. הרי קשה מאד לקחת את זה בידיים, אז לקחו מהסופריים- האם רק מהסופריים ומהמוכולות לוקחים לקיוום מצווה בלי רשות? מה אתה תמים לא גר בארץ. האם אתה לא יודע כי לשם מצווה מותר לעשות הכל?
 האם הכלל -ניחה ליה לאינש למעבד מצווה בממוניה- , לא מוכר לך? בדיוק הלעג בעומר מפריע לך?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/5/2007 07:42 לינק ישיר 

אחת מ"מצוות היום" בל"ג בעומר היא מצוות השבת אבידה.

עכשיו חזרתי מסיור בשדה שליד ביתי. בהליכה של כ-15 דקות מצאתי בערך 7 עגלות גנובות. חלקן היו שרופות (לקיים מה שנאמר "וכי יגנוב איש עגלה - ושרפה או הרסה"), אבל לפחות 3 היו במצב שמיש.

הודעתי לחברת "שמירה וביטחון", שמפעילה מוקד לדיווח על עגלות גנובות: 036392233 (אני לא יודע מה בדיוק הם עושים עם העגלות הגנובות, אני רק זוכר שראיתי את המספר הזה באחד העיתונים תחת הכותרת "דיווח על עגלות גנובות").

אני כמובן מתכוון להודיע גם לבעלי העגלות הגנובות, ברגע שהם יענו לטלפון.

זו ממש הזדמנות פז שמגיעה רק פעם בשנה - בזמן קצר מאד אפשר לזכות במצוות רבות של השבת אבידה.

מומלץ!




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-18/4/2007 14:45 לינק ישיר 

על פי ההלכה, מי שמוצא מעות ברשות הרבים אינו מחוייב בהשבת אבידה כיון שאין בהם סימנים, והבעלים בוודאי התייאשו.

אך עדיין - שואלת הגמרא - הרי זה עלול להיות 'יאוש שלא מדעת', שאולי הבעלים לא שמו לב שנפלו להם המעות!

ומתרצת הגמרא: "עשוי אדם למשמש בכיסו בכל שעה ושעה", ולכן בוודאי הבעלים כבר שמו לב שהמעות נפלו להם.

ונשאלת השאלה - האם באמת אדם ממשמש בכיסו בכל שעה ושעה? האם לא קורה הרבה פעמים שנופל לאדם כסף והוא לא שם לב? (או מתוך חוסר בדיקה, או מכיון שהוא לא ידע בדיוק כמה היה שם מראש.)

האם בעבר זה היה אחרת? האם צריך להשתנות הדין בימינו?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/5/2006 08:11 לינק ישיר 

כמתעסק: מה הדין אם הנערים אינם גנבים, אלא שהם מצאו את העגלה ביער ופשוט לא טרחו להשיב את האבדה? האם במקרה זה יש חובה (במידת האפשר) להוציא מידם את העגלה כדי להשיב אותה?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-14/5/2006 22:40 לינק ישיר 

אראל

החכמתני - אם אכן שם הסופר רשום על העגלה - פשוט שיש להודיע לסופר והרי זו כהשבה  - ודאי שתוכל תמיד לשאול האם במידה שתביא תפוצה על כל הוצאתיך  ואם אינם מוכנים לפצות  אזי די להודיע לסופר.

לגבי הנערים - הרי הדבר תלוי ככל ענין של גניבה ביכולתו של האדם להוציא מיד הגנב.
מידיעות בעיתונים על מעשי בני נוער אני מודה שלעתים יש לחשוש לסכנתא בנסיון לקריאת תיגר כנגד קבוצות נערים - ואם אכן לא רלוונטי להודיע למשטרה הרי פשוט שהדבר תלוי כאמור בנסיבות האפשרות להוציא מייד גנב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/5/2006 21:34 לינק ישיר 

כמתעסק: יש סימנים מובהקים - בדרך כלל שם הסופר כתוב על הידית. לגבי "האם אין בעל סופר יודע מראש שאחוז מסויים מעגלותיו יגנבו, ולפיכך הוא כעין לב בי"ד מתנה ומתיאש מלכתחילה מבעלותו על אלו שנאבדו" - אני לא בטוח שזה שיקול, שהרי כל אדם יודע שאחוז מסויים מחפציו ייגנבו, ובכל זאת הוא לא נחשב למתייאש מראש. לגבי "ספק גנוב ספק אבוד" - נראה לי שזה קרוב לוודאי שמדובר בעגלות גנובות. עגלות לא הולכות לאיבוד סתם כך. אבל המבחן של מאיר "פניתי מספר פעמים לסופר והודעתי להם שבכתובת זו מצויה עגלה שלהם, הם לא טרחו לקחתה" נראה לי מעולה. אני דווקא פניתי פעם לסופר והודעתי להם, והם כן טרחו לקחת (למרות שבהתחלה הם לא כל כך האמינו לי - הם כנראה לא רגילים לתופעה זו...). כך שצריך לבצע את "מבחן מאיר" לכל סופר בנפרד.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > בעניין יאוש והשבת אבדה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.