בית פורומים עצור כאן חושבים

הכשלת חילוני בעבירה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/2/2005 23:30 לינק ישיר 
הכשלת חילוני בעבירה

הדברים הבאים נאמרים על חילוני ארכיטיפי ממוצע. כמובן שיש לדון בכל מקרה לגופו.

כידוע, רבים מחמירים שלא להכשיל אדם חילוני בעבירה. למשל, אם הוא שואל כיצד לנסוע בכביש בשבת, או לא לעבור לפניו בכביש כדי שלא לגרום לו לעצור עם רכבו ולהדליק את אורות הברקס.

והנה, אני מעודי תמהתי מה טעם יש בכך. אם אכן חילוני מצוי הוא תינוק שנשבה (שהרי איננו מורידים אותו להיכן שצריך. ואני בהחלט חושב שזה מוצדק. הוא אכן תינוק שנשבה לכל דבר ועניין), הרי הוא כמי שאינו יודע עיקר שבת.
וגם אם הוא יודע את האינפורמציה היבשה שיש דבר כזה שנקרא שבת ויש כמה אינדיאנים שמקפידים לשמור עליה, אין זה אומר מבחינתו מאומה.
אם כן, מי שאינו יודע עיקר שבת הרי כל עבירותיו מחייבות חטאת אחת (ראה משנה ר"פ כלל גדול). אם כן, מה מקוםן יש לשאלה של הכשלה בעבירה, או למעט עבירותיו.
ואולי יש מקום לדון על העבירות כמשהו שמזיק לכלל (קודח חור בספינה של כולנו), אולם לא כלפיו עצמו, שלגביו נראה שאין לזה נפ"מ. אם כן, זהו איסור לפני עיוור, שהוא איסור בין אדם למקום, ולא כלפי החבר.

אשמח אם לא ניכנס לשאלת 'הלעיטהו לרשע וימות', אשר סותרת את הנחתי הבסיסית.

לא בדקתי את הדברים, ומסתמא יש דיונים על כך במאמרים בני זמננו (ומסתמא כבר היה גם בפורומנו).
אשמח למי שיאיר את עיניי.


מיכי



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/12/2013 10:44 לינק ישיר 

מ
באמת- אני יכול להביא הרבה עיונים.  אבל לדעתי אם כדבריך הרי אין לעיונים סוף, הפורום הזה לדעתי משמש כבמת ויכוחים בין חברים-החלפת דעות, אבל בשום פנים ואופן בעיונים בספרים אלו ואחרים,
בעוונותי הרבים איני מכיר את הספר, אבל את מעלות העושר אני בהחלט מכיר, כפי שכתב שלום עליכם למכור את המכנסיים רק להיות עשיר,
   כפי שנאמר צל חכמה צל כסף -וכסף יענה את הכל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/12/2013 03:30 לינק ישיר 

ירוחם,

עיין ספר מעלות המדות, פרק מעלת העושר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/12/2013 20:41 לינק ישיר 

מ
אם כל הציטטות שהבאת אוכל להביא לך ציטטות נגדיות, בכל אופן אין בציטטות של שנאה לממון\
ההפך מאהבה לממון  היא היאדר אהבה- אבל לא שנאה.
הרמב"ם מונה את העשירות כדבר המכשיר לנבואה, לזכות בהארה נבואית חייבים להיות עשיר, ( אין לי כל מושג מאיפה הוא לוקח את זה יותר נכון מאיפה חז"ל לקחו את זה. אף אחד מהנבאים לא היה עשיר-כשהחלו להתנבא- להפך.

בלי ממון אי אפשר  לקיים מצות גמ"ח צדקה בנין בתי כנסת וכ' במשכן נרדש זהב כסף ונחושת. מי ששונא ממון אין לו מה לתרום.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/12/2013 17:30 לינק ישיר 

ירוחם,

אומרת התוספתא (מנחות יג, כב): מפני מה גלו (בית שני) מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו. כתב הנצי"ב (ראש ישיבת וולוז'ין ומראשי חובבי ציון): "ראוי לדעת שכמו בחורבן בית ראשון שהיה עיקרו בשביל ע"ז היו ראשי המחטיאים גדולי תורה, כן חורבן בית שני שהגיע על ידי שנאת חנם ועיקרו היה אהבת הממון יותר מדאי, היו גם כן עיקר המחטיאים את הרבים גדולי תורה שעליהם צווחה התורה - עם נבל ולא חכם."




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/12/2013 11:26 לינק ישיר 

מם80 כתב:
אפרים, האמת נעדרת, הכוונה שבדורות האחרונים ישראל אינם מאוחדים כאיש אחד בלב אחד, אלא מחולקים לעדרים, והאמת כולה איננה מצויה אצל אף עדר, גם לא אצל עדרים הסבורים שהאמת מצויה רק במחנה שלהם. רבי יוסי אומר: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים. דבריו נאמרו לתקן את החטאים של תאוות ממון ושנאת חנם, שגם גדולי תורה חטאו בהם בתקופת בית שני.


תסלח לי מכובדי אבל אתה מפרש את דברי התנא לא נכון! איפה ראיית בדבריו  שנאה לתאוות ממון? זו פרשנות שלך? אם כן היא לא נכונה,

שנאת חינם ביימנו- החילונים שונאים את כל החרדים- מהכלל שעם הארץ שונא ת"ח,
אבל בפועל הרי רוב החרדים לא תלמידי חכמים. נמצאה כי הם שונאים שנאת חינם.


שבת דף קמה :

- מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין? - לפי שאינן בני תורה .

מצוינים -מסביר רש"י - לבושים יפה.  בבל -מסביר ירוחם- ר"ת- בני ברק לדורותיהם.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/12/2013 00:08 לינק ישיר 

אפרים, האמת נעדרת, הכוונה שבדורות האחרונים ישראל אינם מאוחדים כאיש אחד בלב אחד, אלא מחולקים לעדרים, והאמת כולה איננה מצויה אצל אף עדר, גם לא אצל עדרים הסבורים שהאמת מצויה רק במחנה שלהם. רבי יוסי אומר: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים. דבריו נאמרו לתקן את החטאים של תאוות ממון ושנאת חנם, שגם גדולי תורה חטאו בהם בתקופת בית שני.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/12/2013 22:11 לינק ישיר 

מם,האמת נעדרת? מתי תראה את האמת בעיניים פקוחות לרווחה ?אם מסתכלים על המציאות בעיניים פקוחות בלי ציטוטים עתיקים רואים בברור  שהתינוקות של דורינו הם החרדים שצמודים לעטיני המדינה ויונקים ממנה הכל :גם כסף וגם הגנה על החיים.(לזכותם יאמר שרובם תינוקות שנישבו). אוי ואבוי לבטחון המדינה וכלכלתה אם תופעת החזרה בתשובה לכיוון החרדי-תינוקי תתפשט  והיחס בין החילוניים לחרדים במדינה יהיה לטובת החרדים. 
 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/12/2013 20:00 לינק ישיר 

לפי חכמי התורה, תכלית האדם איננה בעולם הזה והעולם הזה איננו אלא הכשרה לחיי העולם הבא ועיקר ההכשרה הינה תלמוד תורה ושמירת מצוות. הדרך של התורה ארוכה ודורשת יראת שמים והרבה סבלנות ויגיעה. מאחר שהדורות הקודמים עד כה טרם הצליחו ללמוד ולקיים את התורה כולה בתמימותה ושלמותה, יש צפיה שהדור הבא יצליח לעשות זאת. לפיכך, אמר רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. המונח תינוקות שנשבו מלמד סנגוריה על החילונים ומתייחס למציאות בדורות האחרונים בה רבים מישראל התרחקו מתורה ושמירת מצוות. תינוקות, שמבחינה פנימית גם חילונים מסוגלים לצמוח ולהתעלות בדרכה של תורה. שנשבו, שגדלו על תרבות אומות העולם ורובם רחוקים ממסורת ישראל ומקורותיו, ומחשבותיהם כאלו שבויות ברצון לקדם את תרבות אומות העולם במקום לעמול על תורתם-הם.

אמר המלך שלמה עליו השלום: שתה מים מבורך ונוזלים מבארך. האנגלים, האיטלקים, הצרפתים, הסינים, ההודים, היפנים, רוב רובם מסתמכים בעיקר על מסורתם ותרבותם הם. מדוע? כי כל אחת מאומות אלה אוהבת ומעריכה את הייחוד והעושר של תרבותה המקורית. אמר רס"ג: אין אומה זו אומה אלא בתורתה. אין צורך לומר את המובן מאליו אלא כשהאמת נעדרת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/12/2013 10:16 לינק ישיר 

 

א.

חזקואמץ מביא דעה האומרת: 'הדת והמוסר צריכים להיות זהים, כי הדת היא אלוהית, אלוהים הוא הטוב, והטוב הוא המוסרי. לא שהמוסר נובע מהדת (הוא אוטונומי לחלוטין). גם לא שהדת נובעת מהמוסר (האנושי). הדת והמוסר שניהם אלוהיים. הדת במובן שהיא ניתנה ממנו, והמוסר במובן שאלוהים הוא הכי טוב=הכי מוסרי'.

אלו משפטים תמימים, הנאמרים כלאחר יד, הנראים, כפשוטם, נכונים וודאיים, באמת כלל אינם כאלה ויש לברר אותם. מה הוא ה'טוב'? מה המשמעויות שלו? באיזה מובן אלהים הוא טוב? באיזה מובן מעשי אלהים הם טובים? האם בכל משמעות של המושג 'טוב' ה'טוב' הזה הוא מוסרי? מאין נובע המוסר? מה משמעות היותו אוטונומי? האם המוסר הוא אנושי או אלהי? איך האנושי והאלהי משתתפים יחד, אם בכלל, במוסר? האם המקור הדתי באל והמקור המוסרי אצלו הם זהים או שונים?

 

ב. הערה מחוץ למניין.

מעיר תלמידטועה: 'מבחינת מבטם הם (המחוייב להלכה, שלא כמוך המתייחס אליה כספקית צרכים). - הבנתך את הדעה בעניין שגויה. ההבחנה בין מצוות לשמן ושלא לשמן היא עתיקת יומין. הדרישה לקיים מצוות לשמן, או לקיים את ההלכה כמבנה לאורח חיים המכוון אל תכלית שמחוץ לאדם - אלו דברים קשים ביותר. רוב האנשים אינם מסוגלים להם והם משועבדים לצרכים שלהם. עד כאן ההערה שמחוץ למנין. היא אינה נושא הדיון שלנו.

 

ג.

מעיר תלמידטועה: 'אינך מבין כי השואלים דנים מבחינת מבטם הם (המחוייב להלכה, ...) מה היחס ההלכתי'.  - השגה זו שגויה. גם אני מבין כך, וזו הבעיה שאני מצביע עליה. אנשים דנים בבעיה מבחינת מבטם הם, כאשר הבעיה עצמה נמצאת במקום אחר. הם מחוייבים להלכה האמורה להקיף את כל מציאות החיים, בשעה שהיא אינה כוללת חלק נכבד ממציאות זו. תאר לך כדוגמה שההלכה עוסקת באדם שהוא 'האדם הלבן' כפי שהוא הוכר בימיה, וכעת אנחנו מודעים לקיומם של מאות מליונים בני אדם שהם 'מלוכסני עיניים'. הסיני, היפני, המונגולי ורבים אחרים, לא היו נודעים כלל לבעלי ההלכה. הם לא העלו על דעתם אדם בעל עיניים מלוכסנות, אבל האדם הזה הוא עובדה הקיימת ופועלת במציאות. הוא אינו מהווה כל בעיה, אלא האדם התופס את ההלכה כחובקת עולם בשעה שהיא כלל אינה כזו.  

 

ד.

חזקואמץ מביא דעה האומרת: '... לא שהמוסר נובע מהדת (הוא אוטונומי לחלוטין)'. בשעה שקין חי דת לא היתה. 'לא תרצח' לא נאמר ולא הוכרז, אבל הצו תקף. קין לא יכול היה להצטדק באמירה 'לא ידעתי'. אני מסיק מכאן לא רק את האוטונומיה של המוסר ביחס לדת, אלא את היותו של המוסר כושר פנימי, ספונטאני. האדם כיצור תבוני הוא בעל כושר להבחין בין טוב ורע, להשיג כי יש טוב ויש רע. כושר זה אינו תכונה אנושית אלא תכונה תבונית. מכאן שהמוסר אינו יכול להיות מיוסד על אמונה או דת, ודאי לא על אמונה או דת מסוימת שמחזיקה בהן קבוצה מסוימת. אנחנו מגיעים הישר לתפיסה קוסמופוליטית ברוח הסטואה. תפיסה כזו מחייבת את כבוד האדם באשר הוא אדם. בתרבותנו האדם נברא בצלם אלהים ומכאן כבודו. הסטואה, על סמך הנחותיה שלה מגיעה לאותה המסקנה. בהמשך הדרך נותרת הסטואה עקיבה בדעתה הקוסמופוליטית. האדם כאדם נושא עמו כבוד. אצלנו עולה השאלה למי חייבים ולמי אסור לעזור בעת חרום שבשבת.יש בעלי כבוד סוג א' ובעלי כבוד סוג ג'. אבל אם הנחות ינהג כך כלפי המחשיב עצמו נעלה ממנו, או אז נצעק על רשעותו ושנאתו.    

 

ה. הרהור לצורך בדיקה.

אפשר שהאדם המודרני מתהווה עוד ברנסנס, עם התנועה ההומניסטית, כאשר הוא מעמיד את עצמו במרכז, מורד בכנסיה ובאצולה השולטים בו, חוזר אל העולם הקלאסי היווני והרומי שבו היתה חברה אזרחית, מעצב בעצמו את השקפתו, חייו, חיי החברה וסדרי הממשל, דבר שאפשרי רק בעיר החופשית, דבר הנדרש לחופש המסחר והכלכלה, דבר הדורש השכלה [שגשוג האוניברסיטאות]  וחיי תרבות ציבוריים. העיר החופשית בסוף ימי הבינים היא שתוליד בהכרח את הופעתו של האדם המודרני. [צריך לבדוק שוב את הטקסט של פיקו דלה מירנדולה].
עודד

 

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/12/2013 15:18 לינק ישיר 

עודד כתב – לכן ה'שאלה הגורלית האם החילוניים הם מומרים או לא' אינה עוסקת באותם חילוניים אלא בשואלים את השאלה.

אינך מבין כי השואלים דנים מבחינת מבטם הם (המחוייב להלכה, שלא כמוך המתייחס איליה כספקית צרכים) מה היחס ההלכתי.  

אגב – נגעה לליבי הקריאה לכבוד       הנה דוגמה   יש שאינם עושים דבר מן השלשה האלו ואין לך ספק שהם משלומי אמוני ישראל בגלל הלבוש, ואחרים המשתדלים לעשותם ואתה מפקפק בהם בגלל הלבוש   (המקור -   http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=5&topic_id=3030009&forum_id=1364)




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/12/2013 23:15 לינק ישיר 

חזק ואמץ
תודה.
הוספת את 2ג.


תוקן על ידי לארוצים ב- 08/12/2013 23:16:10




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/12/2013 21:40 לינק ישיר 

לארוצים, כתבת:
"ראשית הם היו יכולים להפריד בין דת ומוסר ולשנות את הדת בהתאם השינוי המוסרי. זו הטענה הרפורמית הקלאסית אבל גם ליבוביץ', לדוגמא, מתבטא כך ביחס לנשים."
עוד כתבת:
"
אפשרות אחרת לזיהוי בין דת ומוסר היא אפולוגטיקה דתית המסבירה מדוע ההלכה כפי שהיא היא המוסר. זה המשך של הפרוייקט הימי ביינמי מבחינת היחס בין דת, מוסר ותבונה."

יש גישה שנראית שונה במהותה משלושת הגישות שהזכרת, ויכולה להתפתח לאחד משני הכיוונים הללו שציטטתי. הגישה שאומרת כך:
הדת והמוסר צריכים להיות זהים, כי הדת היא אלוהית, אלוהים הוא הטוב, והטוב הוא המוסרי.
לא שהמוסר נובע מהדת (הוא אוטונומי לחלוטין). גם לא שהדת נובעת מהמוסר (האנושי). הדת והמוסר שניהם אלוהיים. הדת במובן שהיא ניתנה ממנו, והמוסר במובן שאלוהים הוא הכי טוב=הכי מוסרי.
בעלי הגישה הזו, כשמוצאים סתירה בין המוסר לדת, יכולים לפנות לאחד משני הכיוונים: או לשינוי הדת בכלים שהדת מאשרת, ואז הם לא יהיו רפורמים אבל אולי יזוהו (בטעות) ככאלו. או לניסיונות הסבר של הדת שצורה שתתאים למוסר, ניסיונות שחלקם די מוצלחים.
ולפעמים הם רוקדים על שתי החתונות - כשזה הולך מוצאים הסבר, כשלא הולך משנים מעט.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/12/2013 17:11 לינק ישיר 

ירובעל
לדעתי צריך להבחין בין שני שינויים מקבילים:
א.הניתוק בין ההלכה למציאות, תפיסה של ההלכה כלא קשורה למה שקורה במציאות בפועל.
ב.ניתוק בין הלכה למוסר.

לגבי א' - ראשית אשמח לראות מקורות לשורשי הניתוק בין ההלכה למציאות.
אעיר כי תפיסה כזו הולכת יד ביד עם ההתייחסות של הפילוסופיה והקבלה בימיה"ב אל העולם. אם תופסים את העולם כנצחי ולא משתנה, לפחות כאידיאל, הרי שההלכה צריכה אף היא לא להשתנות. חשוב לי להעיר כי אין זה מחייב שקבליסט או פילוסוף ימיה"ב יחזיק בתפיסה זו.
אולם חשוב להבין בין א' לבין ב' - הפילוסופיה והקבלה בימיה"ב טענו כי ההלכה היא היא המוסר. אני אדגיש שוב כי זה לא מחייב תפיסה של ההלכה כמנותקת מן המציאות הריאלית ואינני בטוח מתי החלה תפיסה זו להתקיים.

אם כן, בימיה"ב ברור שהדת היא המוסר. מה שאנחנו מנסים להצדיק בתקופה זו הוא את העמדה הדתית הנתונה שלנו כיהודים נוצרים מוסלמים או פילוסופים אריסטוטלים (שהיא דת בפני עצמה). בימיה"ב אנחנו הולכים לדת כדי להבין מהו המוסר והטיעון שלנו הוא למה האדם היהודי (למשל) הוא זה שחי את החיים הנכונים לכל אדם. הנוצרי יטען שהחיים שלו הם החיים הנכונים לכל אדם והמוסלמי יעשה אותו דבר לגבי חייו שלו.
גם אם יש התקפות על הדת לא מדובר בהתקפות על מושג הדת באופן כללי אלא התקפות על דתות אחרות. לכן הנסיון הוא להראות שהאדם הדתי הספציפי העולה מכל דת הוא האדם המוסרי, שהחיים הדתיים של כל דת הם החיים המוסריים האידיאליים וכך לאחד בין הדת והמוסר.
הפרוייקט של הפילוסופיה בימיה"ב הוא לפייס בין הדת והתבונה - להסביר באופן תבוני ואוניברסלי למה אם נחשוב טוב ונבין נכון את מצב העניינים בעולם נגיע למסקנה שכולם צריכים להיות יהודים (או נוצרים או מוסלמים או פילוסופים אריסטוטליים).
לכן הניתוק בין הלכה למוסר לא יכול להגיע משם.
לדעתי, אפשר למצוא את שורשיו בנסיון להתגונן מביקורות שהיהדות ההלכתית התמודדה איתם בתהליכי המודרנה, תהליך המקביל לניתוק בין דת ומוסר שקרקגור מציע בנצרות.
אני מציע את ההצעה הבאה: בסוף המא ה18 וביתר שאת במאה ה19 הרפורמים ואחריהם גם החילונים טענו כי הדת לא מוסרית בעקבות שינויים היסטוריים ששינו את המוסר/גרמו לנו לזנוח את המוסר השקרי הישן ולהבין את המוסר החדש שהוא, כמובן, המוסר הנכון (בעיניהם).
ההתקפות התחילו כהתקפות על ההלכה השמרנית ואי התאמתה למצב המודרני החדש ולמוסר המודרני החדש (זה מה שהוביל את הרפורמה) אך עם תחילת תופעת החילוניות הן הפכו להיות התקפות על מושג הדת באופן כללי (הדת היא אופיון לעם, כך מרקס).
בעקבות השינוי המתואר הדת נתפסה כמנותקת מן המוסר. זה מצב חדש. אם קודם ההוגים הדתיים פנו לדת כדי להבין מהו המוסר ועל בסיס זה בנו את האדם המוסרי, המודרנה ניתקה את המוסר מן הדת. עכשיו לא רק דת ספציפית אלא כל דת נדרשת להצדקה מוסרית. המוסר כביכול חיצוני ואנחנו צריכים להצדיק לאורו את הדת. ההבדל הוא ההבדל בין לטעון "את המושג כבוד האדם למד כל העולם מן התורה" לבין לטעון "אנחנו יודעים שצריך לכבד בני אדם ועכשיו נבדוק האם מה שכתוב בתורה עולה עם ידיעה זו בקנה אחד".
אם קודם השאיפה היתה לפייס בין התבונה לדת אז מרגע מסויים במודרנה (אחרי מומנט היסטורי בו כולם דיברו על דת אוניברסלית והתווכחו איזו דת הכי מתאימה להיות הדת האוניברסלית) התבונה נתפסת כמנותקת מן הדת. עכשיו צריך להצדיק את החיים הדתיים במונחי תבונה חיצונית לה. אם קודם היתה הנחה שהחיים הדתיים הם המוסר  ועכשיו רק נשאר להראות זאת, עכשיו כדי לטעון זאת צריך להצדיק את עצם מוסריותם של החיים הדתיים.
יש לציין כי הניתוק בין הזה בין דת ומוסר ובין דת ותבונה איננו נחלת הוגים לא דתיים או דתיים שאינם אורתודוקסים, גם הוגים אורתודוקסים מחזיקים בו.
במצב זה עמדו בפני הדתיים שלוש ברירות (חלוקה זו לא מתארת לאשורה את המציאות, כיוון שבמציאות הקטגוריות מעורבבות):
1.ראשית הם היו יכולים להפריד בין דת ומוסר ולשנות את הדת בהתאם השינוי המוסרי. זו הטענה הרפורמית הקלאסית אבל גם ליבוביץ', לדוגמא, מתבטא כך ביחס לנשים.
2. אפשרות שניה היא להמשיך לזהות בין דת ומוסר.
2א.כאן יש כמה אופציות: אחת היא לטעון כי את המוסר צריך ללמוד מן הדת. המוסר והדת חופפים אבל המקור הוא הדת ולא המוסר. מכאן גם יכול לנבוע שינוי היסטורי אלא שהשינוי ההיסטורי הוא פנימי לדת בתפיסות אלו. לרובריקה הזו נכנסים הרבה מן האורתודוקסיה הליברלית לגווניה, הדתיות הלאומית ה"קלאסית"(כלומר לא חרדלי"ת), קונסרבטיביים ועוד. לדוגמא הטענה הקונסרבטיבית הקלאסית היא שיש מוטיבים בהלכה שהם תלויי זמן ויכולים להשתנות ותפקיד חכמי כל דור הוא להתאים את ההלכה לבעיות העומדות בפני הדור. בנוסף יש מוטיבים לא מעטים כאלו גם אצל הרב קוק (לפחות בכל הקשור ליחס לא"י ולחילוניות). יש לציין כי שינוי היסטורי יכול לנבוע גם מזיהוי בין דת ומוסר (אופציה שניה).
2ב. אפשרות אחרת לזיהוי בין דת ומוסר היא אפולוגטיקה דתית המסבירה מדוע ההלכה כפי שהיא היא המוסר. זה המשך של הפרוייקט הימי ביינמי מבחינת היחס בין דת, מוסר ותבונה.
3.אפשרות שלישית היא לנתק את הדת מן המוסר והתבונה בכלל. לטעון כי ההלכה היא מערכת מנותקת מן המוסר ומן העולם ואין לה קשר למציאות. אם צריך לבחור בין הדת ובין התבונה והמוסר כמו שאנו מבינים אותו אנחנו בוחרים בדת. אלו דברי אלוהים ואסור לסטות מהם גם אם יש לנו ביקורת עליהם. בדרך זו הלכו הוגים חרדיים וכן כל מיני אורתודוקסים מודרניים (הגרי"ד סולובייצ'יק, חרדלי"ם למיניהם וכו'). 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/12/2013 13:55 לינק ישיר 

עודד

אחד מהמוטיבים החוזרים בפורום הוא הניתוק בין מוסר נוהג לבין ההלכה. הרעיון קרוב לודאי נולד אצל חז"ל או לכל המאוחר אצל הראשונים ונועד ליצור מנגנון שמרנות המגן על תורה נצחית משינויי הזמן. ההנחה היתה שללא מנגנון שימור כזה יהיה שינוי תמידי בהלכה ובפרשנות מה שנתפס כבלתי נסבל. המתח בין מסורת לחידוש הוא לא דבר חדש.

אבל רעיונות או רגשות אנושיים בסיסיים כמו אהבה או כבוד או חמלה או שיוויון או צדק נתפסים כחלק מהמוסר המשתנה הנתפס על ע"י בעלי ההלכה (בעיניהם) כבלתי ניתן ליישוב (אינקומנסורבילי) עם ההלכה. ממילא חלות ההלכה על חילוני והיחס שלנו אליו היא שאלה בראש ובראשונה הלכתית. העברת השאלה למישור המוסרי אנושי כבר מעביר אותנו לתפיסה דתית שכלל לא מקובל על ידי בעלי ההלכה כנ"ל.

ניסיתי לעיל (ללא הצלחה יתרה) להוציא את החילוני מחלות ההלכה מתוך עקרונות קוגניטיביים שאמורים להיות מקובלים על ידי ההלכה. הרעיון היה שאם הוא לא תחת שיפוט ההלכה הוא לא עבריין וממילא לא צריך להתייחס אליו בצורה שלילית. כמו בדברים רבים אחרים גם בזה נכשלתי (אם לא בעצם הרעיון אז בשכנוע).

יחס דמוני לזולת אינה המצאה חרדית או דתית ובני כל הקבוצות מפגינים כישורים נאים בזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/12/2013 13:51 לינק ישיר 

932woland כתב:

אנחנו, היהודים, מגלים כישרון נדיר, יוצא דופן, לריב, לשנוא, להלחם זה בזה, ובעיקר להרוס. אלפי שנים לא בנינו דבר לבד ממגדלי מלים וסיסמאות. כעת, כאשר זכינו, בארוע חד פעמי, נדיר ויוצא דופן גם הוא, לחזור ולבנות מדינה וחברה ממשית, אשר חיה לא במילים נשגבות אלא במציאות ממש, הרי יש בנו אחוזי אמוק הממהרים להרוס בשם ... ? בשם מה? בשם איזו רוח שגעון שאינם יכולים ורוצים להיפטר ממנה.


אנחנו היהודים מגלים גם כשרון של חוסר הערכה למה שעשינו, אבל לא הייתי מצפה ממי שמדבר במגדלי מלים וסיסמאות, שיזלזל כל כך במגדלי המלים והסיסמאות שעשו היהודים במשך אלפי שנים. חלקם של היהודים בהתקדמות העולם במשך אלפי השנים האלו גדול מחלק כל שאר העמים באופן יחסי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הכשלת חילוני בעבירה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.