בית פורומים עצור כאן חושבים

וכי תאמרו מה נאכל בשבת

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/4/2005 01:51 לינק ישיר 
וכי תאמרו מה נאכל בשבת

באשכול אחר נאמר על ידי איולי24 ואני מצטט:

בשבת האחרונה, החל לספר לי אבי על ויכוח שהתנהל בין ציבור המתפללים בבית-הכנסת כיצד צריך לנהוג בשבת הקרובה בכל הקשור לחמץ.
מצד אחד - ביום שישי ובשבת בבוקר עוד ניתן לאכול חמץ, מצד שני - איזה סוג של חמץ עדיף לאכילה?

עלו קולות לא מעטים, חלקם טענו כי עדיך לאכול פיתות עד לשעה 9:45, לעטוף בשקית ולזרוק מעבר לגדר... החלק השני טען שכדאי לאכול מצה שמורה שהוטבלה במרק...
לדעה הראשונה יש חיזוקים מהרב מרדכי אליהו, לדעה השניה -חיזוקים של הרב עובדיה יוסף שהתיר לעשות כן.


ע"כ איולי24.

האשכול הנ"ל דן בנושא של אמונת חכמים ומצוות האמנתם, אך הנושא המרכזי האקטואלי של "מה נאכל בשבת הקרובה?" נותר ללא מענה.

מי יכול להוסיף לנושא?

הראשון אהיה אני שאפתיע אולי כמה קוראים כשאגלה את אזנכם שלדברי בעל החתם סופר בחידושיו ראוי השבת לאכול סעודה ג' דוקא במצות.
והטעם הוא דמה שנאמר על האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו, הוא לכל היותר איסור דרבנן, ואינו יכול לדחות את החיוב הגמור שהוא מדאורייתא לאכול פת בסעודה ג'.



דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-19/4/2005 19:11 לינק ישיר 


איך המאור הפך למקור?
אין לי מושג,
המאור מדבר על ערב פסח
ומימוני שאל על תוך הפסח.
והשאלה האם חומצות הקיבה
נחשבות לביעור באש, קשורה
לכאן כמו ניפוץ לשמה לאפית מצה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2005 19:02 לינק ישיר 

בעבר היתה דעה זו של בעל המאור, על קיום מצות תשביתו על ידי אכילת החמץ בערב פסח, מפורסמת מאוד בישיבות. ההסבר היה שהאוכל מתעכל על ידי החום הפנימי של האדם, שזו בבחינת שריפה. והקשה על כך ברש"ש, פסחים, והלא לר' יהודה יש צורך באש שנוצרה על ידי עצים, אין ביעור חמץ אלא שריפה, ובעצים דווקא. מתרץ הרש"ש, שהשריפה הפנימית הזו, לשריפה בעצים תיחשב, לפי שהאדם עץ השדה, והרי לנו עצים!

כמובן שאין בדיוק פשט הפסוק כידוע, וכבר פירשו ראשונים, שמלים אלו הן בשאלה, האומנם האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור. וראה גם קטע חדש של הרשב"ם שפורסם באחד מגיליונות עלי ספר, ע"י מ' סוקולוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/4/2005 09:20 לינק ישיר 

אריק

תודה על המקור.

ולא התכוונתי לבדיחה בעלמא. יש כאן באמת שאלה שטעונה תשובה והגדרה.

לגבי בעל המאור, לא ראיתיו, אך לגבי הטעם הראשון יש לעיין אם באמת כך הוא, שאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. ולגבי הטעם השני, כבר כתבתי שזה מעין סברת ריש לקיש ביבמות ושם מבואר בראשונים שזה רק מדרבנן. אמנם יתכן שבעל המאור למד ששם זה מדאורייתא (וכן היתה הסברה שלי מעיקרא בפירוש הסוגיה שם בדעת ריש לקיש).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2005 09:19 לינק ישיר 

בס"ד
לא ידידי הנכבד מיימוני דייק בדבריו 'ויצא העגל הזה'
זה מאמר על ההשכלה מדברי הראי"ה קוק .
וכאן יוצא שאדם יכול לפרש פירושים בתורה שמביאים אותו
לגלות פנים בתורה שלא כהלכה ולצאת מחוץ למחנה ישראל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/4/2005 09:15 לינק ישיר 

מיימוני,
ודאי שגגה היא שיצאה תחת ידך: כתבת "ויצא העגל הזה", ונתכוונת "ויצא ההגל הזה"?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/4/2005 08:59 לינק ישיר 

מיימוני,
מה שכתבת הוא לא לגמרי בדיחה שכן דעת בעל המאור על אכילת חמץ בערב פסח (ואין ספרי תחת ידי כעת)
ופורמלית - בפסח אין עה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ועוד שאפשר לקיים שניהם ע"י שריפה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/4/2005 08:35 לינק ישיר 

טאטזיסער

אם כוונתך שמי שמיישם את העקרונות האלו בחוסר איכפתיות לזולת גורם עוולה לאחרים -

בזאת אני שותף להשגותיך.

(בענין איקונים, למרות שיש אפשרות כזו במוזילה, בדרך כלל אני מסתפק במילים בגלל העמל העצום הכרוך בהכנת איקון בדפדפן שלי).

כמובן, יש כאלו שמסוגלים להשתעשע בהגדרות בלי לאבד את חוש המידה. האם לא כאלו היו ראשוני בריסק, לפחות לפי המתואר אודותיהם? משחק בהגדרות מכאן, ולב פתוח לעניים מכאן? (אם כי הנטיה לחפש חומרות היתה בעוכרי הדורות הבאים, כפי שכבר כתבו בפורום).

***

ועם זאת, ראוי להיזהר. זה מזכיר, לפחות לי עצמי, את הביקורות על המשכילים על ההלכה. ואת המדרש על קורח המרחם על האלמנה.

יש השגות שהן נכונות, ובכל זאת, משום מה הן עלולות להעביר את האדם אל מחוץ למחנה.

גם זו שאלה שצריך לתת עליה תשובה, מפני שהמשכילים, בראשית דרכם, צדקו בביקורת שלהם, שהיתה מכוונת כלפי התוצאות העקומות שניכרו בהלכה. וכפי שראיתי פעם בכתבי הרב קוק, ההשכלה היתה ריאקציה היסטורית, נוסח הגל, להידרדרות של ההלכה, (אלא שיצא מה שיצא, העגל הזה, וזו תוספת שלי, לא שלו).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2005 08:28 לינק ישיר 

מימוני,

האמת, הופתעתי, היתה לי תחושה
שתציע לי סמיילי קורץ וחייכני,
ולא האמנתי לרגע שהאפשרות שהתורה
מציעה לך שעשוע תעלה בדבריך.
לא חשבתי מלכתחילה שאתה עומד להסיק
מסקנה מהשאלה. רק רציתי להדגים
את החורבן שהשעשוע המופרך הזה גורם.
במקרה דנן זה בולט, ובעוד עשרות מקרים
לא.
וכך חסד הפך ל'דין', אלמנה ויתום להגדרה,
ועני לשעשוע אינטלקטואלי.




תוקן על ידי - טאטעזיסער - 19/04/2005 8:30:27



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2005 08:18 לינק ישיר 

טאטזיסער

אף אני חש כמוך. חש, כלומר לפני התבוננות.

ניתן לראות את השאלה האחרונה שהבאתי, על אכילת חמץ כביעור חמץ, כניתוק (מוחלט?) מכוונת התורה והבנת התורה. כלומר, רק אדם שרואה את התורה כמערכת מופשטת של מעשים - מחוסרי הגיון חיצוני - כנראה בגלל שהם נועדו לשרת את ה' והם על פי בחירתו - מסוגל להעלות שאלה כזו.

זה מרגיז. ואז אפשר לצטט את הרמב"ם על אלו שחושבים שאם ייחסו למצוות טעם רציונלי יביאו לזלזול בה', בעוד שאם מבינים שלמצוות יש ויש טעם (חינוכי למשל) זה עדיף. וכמובן, הדרך הזו מוליכה לשאלה (שקוממה אותי): מה היה הנסיון לאברהם לשחוט את יצחק, הרי ה' ציווה על זה. (פתחתי אשכול על זה. לינקי?).

אבל זו רק דרך אחת לראות את הדברים, למרות שאני מסכים שהיא קורצת ולפעמים נדמה לנו שאנו מכירים אנשים שיש להם את המידה הזו של גסות המחשבה. (ויש לקוות שאין אנו נכשלים בגסות המחשבה בהצגת מבט כזה עליהם).

אבל יש גם צד שני.

הצד השני הוא לומר שהתורה מציעה לנו אפשרות אינסופית למשחק בטעמים ובהגדרות, שעשוע אינטלקטואלי, ובמסגרת זו הכל יודעים שהשאלה מובילה למסקנה אבסורדית, וזו אינה שאלה לצורך בירור ההלכה, אלא שאלה לצורך בירור ההגדרה. ואלו שני דברים שונים.

אולי אבהיר את הנקודה האחרונה. יש שאלות שהן שאלות. כלומר, שאלות שיש להן שני צדדים אפשריים, שבאמת ניתן לתהות מה הנכון. ואולי אפשר לומר, כמו מפרשים מסויימים, ששתי התשובות אפשריות, תלוי במקום ובזמן.

אך יש שאלות שברור גם לשואל שתיתכן רק תשובה אחת, שהשאלה מקוממת הרבה יותר ממה שהיא מהווה בדיקה של אפשרות תיאורטית, ולמעשה זה אתגר לחדד את ההגדרות שלנו כך שימנעו את הופעת השאלה. וכמדומה שהשאלה על אכילת חמץ כביעור חמץ היא על הדרך הזו.

(כך אפשר לדון לכף זכות את השואל הראשון, וכפי שאנו דנים אחרים לכף זכות, כך נזכה שידונו אותנו. זו לא הוכחה, זו המלצה... סמיילי).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2005 08:10 לינק ישיר 

בס"ד
אולי החת"ס התיר מצה עשירה לאכול בסעודה שלישית.
ובזה יובן מדוע דוחה מ"ע מדאורייתא את לא תעשה מדרבנן
של איסור אכילת-מצה בערב פסח.
ובקשר לטעם השני שיהיה תאב לאכילת-מצה ,יש לומר שמקדים
את זמן סעודת-שלישית כמ"ש בש"ע ובאחרונים ז"ל.
ובזה יתורצו הקושיות לכל הטעמים כנלע"ד.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/4/2005 08:04 לינק ישיר 

מימוני,

שאלתך על אכילת חמץ ע"מ לבערו,
מדגימה מה עושה ה"לומדעס" לכונת התורה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2005 07:58 לינק ישיר 

פפגם

ברוך הבא אל הפורום, ושאלה יפה הבאת איתך.

יש בדברים צדדים לכאן ולכאן.

א. נגד. כפי שכתב מיכי, תקנת חכמים להגיע לפסח כשאדם תאב למצה - מה יהיה עליה?

ב. האם באמת תיקנו חכמים את תקנתם גם עבור ערב פסח שחל בשבת? ומלבד זאת, אם אסרו על מצה, הרי ראינו שהתירו מצה עשירה. אמנם יש לומר שיש הבדל גדול בטעם בין מצה עשירה לבין מצה רגילה, אך דווקא משום כך יהיה אפשר לקיים סעודה שלילית בכופתאות הלא הן הקניידלעך האשכנזיות.

ואם אמשיך את שיקול הדעת האבסורדי משהו, הרי שאלה יפה עוד יותר: מי שיש חמץ ברשותו בפסח, האם הוא מקיים מצוות ביעור על ידי אכילתו? ואם כן, מדוע לא נאמר "עשה" דוחה לא "תעשה"? (חקירת אחד האחרונים ששכחתי את שמו. ברור שהאפשרות הזו לא נכונה, אך מדוע היא אינה נכונה?).

(יש לומר כריש לקיש בסוגיה של ייבום אשת חלל בידי אחיו הכהן, שאין להתיר איסור האשה משום מצוות ייבום מפני שאפשר לקיים המצוה על ידי ייבום או חליצה, אז יש לבכר את המעשה שאינו מצריך דחית הלא תעשה על ידי העשה, וכך גם כאן - אולם מבואר שם שמה שאמר ריש לקיש אינו אלא מדרבנן. לפי זה האם היה מקום לומר שאכילת חמץ כדי לבערו בפסח תאסר רק מדרבנן? אתמהה).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2005 07:43 לינק ישיר 

במחיכ"ת של החת"ס,
השאלה האם יש כאן חיוב דאורייתא אינה כה פשוטה. וכידוע אפשר לקיים שניהם, שהרי ניתן לצאת יד"ח גם ללא פת (ואף בד"ת).
ומעבר לכל זה, סו"ס במציאות נותר טעם מצה בפה גם אם האכילה היא קיום מצוו"ע דאורייתא. וחביבות מצווה מה תהא עליה? כידוע, כאשר יש אסורים ששורשם מציאות ולא הלכה פורמלית גרידא, אין ליישם באופן פשטני את הכללים ההלכתיים שך דרבנן נדחה מדאורייתא וכדו'. רק כדוגמא, אחת מיני רבות, האבנ"ז כותב שעבור פרסומי ניסא אין איסור להוציא יותר מחומש מממונו, שכן אם לא יוציא מממונו, סו"ס לא נעשה הפירסום שהוא חיוב כלפי אחרים, ואונסא לאו כמאן דעבד.
אמנם ברור שיש לבע"ד לחלוק, אולם זוהי דוגמא משעשעת לעיקרון נכון.
דוגמא מכיוון אחר (מימרת הגר"ח המובאת בקו"ש): נעביך אפיקורס איז הוך אפיקורס (אינני יודע מילה ביידיש, ואני מצטט מהזכרון).
אם כן, כשנאכל מצה בסעודה שלישית אמנם נעה מעשה מוצדק אולם המצווה של אכילת מצה בערב תיפגם. זוהי מציאות ולא רק שיקול הלכתי.
כל זה שווה אשכול לעצמו, אבל אולי רק לאחר הפסח (או, לפחות אחרי שלשידעס).

פסח כשר ושמח לכולם, וינעם לכולנו טעם המצה והחירות, מר כדאית ליה ומר כדאית ליה, ונהרא נהרא ופשטיה.

מינאי, הקטן

מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/4/2005 02:02 לינק ישיר 

בס"ד
החידוש שהבאת בשם בעל החת"ס הוא ממש נפלא ודברי פי חכם חן
יישר כח שהחכמת אותי כמו שנא' 'מכל מלמדיי השכלתי'.
בברכה הצ' שי בוארון



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/4/2005 01:56 לינק ישיר 

בס"ד
לפי מנהג אבותינו נהגו מדורי-דורות בשבת שחל בו ערב פסח
כמו השנה
א.לבער את החמץ מיום שישי בזמנו.
ב.מתפללים שחרית מוקדם מהרגיל ונהגו לאכול פיתות עד שעה 10:00 בבבקר.ואח"כ אומרים את הנוסח ביטול חמץ.
ג.הגר"ע יוסף שליט"א חידש מנהג לאכול מצה מבושלת בשמן
במקום לאכול חמץ וטעמו ונימוקו עמו בספרו 'חזון-עובדיה'.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > וכי תאמרו מה נאכל בשבת
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר