בית פורומים עצור כאן חושבים

נערה שאיבדה את בתוליה - פשוטו של מקרא

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/9/2005 01:18 לינק ישיר 
נערה שאיבדה את בתוליה - פשוטו של מקרא

חברי פורום נכבדים

רציתי להציג בפניכם אפשרות פירוש, של פסוקי המקרא העוסקים בנערה שאיבדה את בתוליה, והכל על פי פשוטו של מקרא בלבד.

תחילה נכתוב את הפסוקים.

ספר שמות
כב,טו וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ, בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה--וְשָׁכַב עִמָּהּ: מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ, לְאִשָּׁה. כב,טז אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ, לְתִתָּהּ לוֹ--כֶּסֶף יִשְׁקֹל, כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת. {ס}

ספר ויקרא
יט,כ וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ--בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ, כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה. יט,כא וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד--אֵיל, אָשָׁם. יט,כב וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם, לִפְנֵי יְהוָה, עַל-חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא; וְנִסְלַח לוֹ, מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. {פ}

כא,ט וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת--אֶת-אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

ספר דברים
כ,ז וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ: פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יִקָּחֶנָּה.

כב,יג כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ. כב,יד וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע; וְאָמַר, אֶת-הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי, וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ, וְלֹא-מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. כב,טו וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ, וְאִמָּהּ; וְהוֹצִיאוּ אֶת-בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ, אֶל-זִקְנֵי הָעִיר--הַשָּׁעְרָה. כב,טז וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ, אֶל-הַזְּקֵנִים: אֶת-בִּתִּי, נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה--וַיִּשְׂנָאֶהָ. כב,יז וְהִנֵּה-הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר, לֹא-מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים, וְאֵלֶּה, בְּתוּלֵי בִתִּי; וּפָרְשׂוּ, הַשִּׂמְלָה, לִפְנֵי, זִקְנֵי הָעִיר. כב,יח וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר-הַהִוא, אֶת-הָאִישׁ; וְיִסְּרוּ, אֹתוֹ. כב,יט וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף, וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה--כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע, עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל; וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה, לֹא-יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל-יָמָיו. {ס}
כב,כ וְאִם-אֱמֶת הָיָה, הַדָּבָר הַזֶּה: לֹא-נִמְצְאוּ בְתוּלִים, לַנַּעֲרָ. כב,כא וְהוֹצִיאוּ אֶת-הַנַּעֲרָ אֶל-פֶּתַח בֵּית-אָבִיהָ, וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה--כִּי-עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. {ס}
כב,כב כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם-אִשָּׁה בְעֻלַת-בַּעַל, וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם--הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם-הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִיִּשְׂרָאֵל. {ס}
כב,כג כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר, וְשָׁכַב עִמָּהּ. כב,כד וְהוֹצֵאתֶם אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶל-שַׁעַר הָעִיר הַהִוא, וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ--אֶת-הַנַּעֲרָ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-צָעֲקָה בָעִיר, וְאֶת-הָאִישׁ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר-עִנָּה אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. {ס}
כב,כה וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ, אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ: וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ--לְבַדּוֹ. כב,כו וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. כב,כז כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ. {ס}
כב,כח כִּי-יִמְצָא אִישׁ, נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ, וְשָׁכַב עִמָּהּ; וְנִמְצָאוּ. כב,כט וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, לַאֲבִי הַנַּעֲרָ--חֲמִשִּׁים כָּסֶף; וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה, תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ--לֹא-יוּכַל שַׁלְּחָהּ, כָּל-יָמָיו. {ס}

כג,יח לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

לסיכום- אסור לבחורה מבנות ישראל שתקדיש את עצמה לזנות, וכן אסור לבחור מבני ישראל להקדיש את עצמו לזנות (בזמנם עשו זאת כחלק מפולחן עבודה זרה). (דברים כג,יח)
בת כהן שתתחיל לזנות תישרף. (ויקרא כא,ט)

אדם שפיתה בתולה ושכב עימה, ישאנה לאשה, אם ימאן אביה, ישלם לאביה את מוהר הבתולות (50 כסף, ועוד יבואר). (שמות כב,טו)
נערה בתולה לא מאורסת, ששכב איש איתה, יתן לאביה 50 כסף (מוהר הבתולות), ולא יוכל לשלחה כל ימיו. (דברים כב,כח)

נערה בתולה מאורסת, ששכב איש עמה בעיר, יסקלו אותה ואת השוכב איתה בשער העיר.
נערה בתולה מאורסת, ששכב איש עמה בשדה, יומת האיש השוכב לבדו, אבל הנערה לא תומת מכיוון שהיא נאנסה. (דברים כב,כג)
אדם ששכב עם שפחה שהיתה מיועדת לאיש (מאורסת), אבל עדין לא נפדתה ולא השתחררה, לא יומתו, אלא הוא ילקה ויביא את אשמו. (ויקרא יט,כ)

אדם שנשא אשה ושנאה, והעליל עליה שלא מצא לה בתולים, אם יוכיח אביה על ידי הדם שימצא על שמלת בתו שהיא היתה בתולה, ילקו אותו וישלם לאביה 100 כסף, והבעל לא יוכל לשלחה כל ימיו. אם צדק הבעל ולא היו לנערה בתולים, יסקלו את הנערה בפתח בית אביה, כי היא זנתה בבית אביה. (דברים כב,יג)

אדם שאירס אשה ולא לקחה, כלומר לא נשאה, יחזור לביתו ולא יצא למלחמה. (דברים כ,ז)
אדם ששכב עם אשת איש, יומתו שניהם. (דברים כב,כב)


על פי הנ"ל, ננסה למצוא מצב של בחורה רווקה שאיננה בתולה.
בחורה שפותתה אבל אביה מאן לתיתה למפתה, האב יקבל ממנו 50 כסף, והיא תחזור לבית אביה.
שפחה גם אם התארסה לאיש, ובא אחר ושכב עימה אז, לא יומתו אלא יביא את אשמו, כך שאותה שפחה לאחר זמן כשתשתחרר, תהיה רווקה והיא איננה בתולה.

כעת ננסה להבין את האמור בדברים כב,יג, החוק קובע שאם לא מצא הבעל בתולים לאשתו, יוציאוה אל פתח בית אביה ויסקלוה.
הדבר בכלל לא מובן, כי גם אם הסתיר האב מהבעל שבתו איננה בתולה, אבל מכאן ועד להרוג את הבת הדרך רחוקה, שיקבל הבעל את ה- 50 כסף מוהר הבתולות ששילם לאב, אבל מדוע תיהרג האשה?
מה נתרץ שהיא זנתה בבית אביה בעודה נערה מאורסת, זאת מנין לנו, אולי היא זנתה בעודה רווקה, וכי על סמך ספק זה מוציאים אדם להורג?
כמובן שניתן לתרץ שהיא תיהרג רק אם נוכיח שזנתה בעודה מאורסת, אבל זה נראה לי צמצום של דברי התורה, התורה כתבה שאם לא מצאו לה בתולים תיהרג בפתח בית אביה, משתמע בכל מצב ובכל צורה.

האמת היא שמי שזיכה אותי להבין מקרא זה, הוא שלום הלוי, ועל כך תודתי נתונה לו מעומק הלב.
בתקופת המקרא היה החוק, שנערה בתולה שזינתה, או ישאנה הבחור שבעלה, או שתמות בפתח בית אביה, כי עשתה נבלה בישראל, לזנות בית אביה.
התורה אמנם הזכירה את החוק בבת כהן שהתחילה לזנות שתומת בשריפה, אבל גם שאר הבנות היו מומתות, אמנם לא בשריפה כי אם בסקילה. החוק היה ידוע ומפורסם בכל העולם, הדים ממנו ניתן למצוא בין שבטי המוסלמים והבדווים הפזורים בכל העולם. אני יודע שהדברים שכתבתי בכלל בכלל לא סימפטיים, אבל אלו הם חוקי התורה, בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לא.

כעת לאחר שאנחנו יודעים זאת, נשוב לעיין בפסוקי המקרא.
התורה אסרה על בנות ישראל שיקדישו את עצמם לזנות, ברור הדבר שאם היתה נערה שזנתה פעם אחת, מיד פנו אליה אביה וכל משפחתה, שתספר להם עם מי שכבה, המשפחה היתה מאתרת את הבחור, הוא חויב לשלם למשפחתה את מוהר הבתולות (50 כסף), מכיוון שהיא עשתה את המעשה ברצונה מן הסתם היא אוהבת אותו, ולכן הוא חויב לשאתה לאישה, וכעונש הוא לא יכל לשלחה כל ימיו.
אם לא הסכים האב שישא המפתה את בתו, בגלל מעמדו או אישיותו הנבזים, המפתה שילם את מוהר הבתולות 50 כסף ושולח אחר כבוד, אותה נערה יצא לה שם שהיא איננה בתולה, היא סוג ב', כך שמי שהסכים לאחר זמן לשאתה, לא היה צריך לשלם לאביה מוהר הבתולות, כי בתו כבר איננה בתולה. כפי שביארנו כבר, לכהן היה אסור לשאת את אותה נערה שהיא אמנם רווקה אבל איננה בתולה, כי היא נחשבה בחורה פחותה שלא ראויה לכהונה.

לא נטמון את ראשינו בחול, היו בתקופת המקרא זונות וקדשות, אבל הם היו שייכות למשפחות במצוקה, כמו כן זה התרחש בזמן שלא היה בארץ שלטון מסודר, כמו בתקופת השופטים איש הישר בעיניו יעשה. אבל בזמן שהיה שלטון מסודר האוכף את החוקים על העם, המלך היה דואג לבער את משכנן של הזונות, ואם היה צורך הם גם היו מוצאות להורג בכדי שלא ישחיתו את העם.

כעת שאר החוקים שנזכרו בנושא זה מובנים לנו היטב, נערה מאורסת שזנתה, אם נעשה הדבר בעיר היא אשמה בדבר, ולכן תומת עם השוכב עימה, אבל אם נעשה הדבר מחוץ לעיר היא לא אשמה בדבר, ולכן רק השוכב עימה יומת, כפי שכבר כתבתי אותה נערה כבר איננה ראויה להינשא לכהן, היא חללה, כלומר מחוללת.

שפחה מאורסת שזנתה, גם כאן מכיוון שהיא שפחה, אמנם האדון כבר קיבל עבורה ממון ובכך היא מאורסת (עוד נבאר זאת) לאיש אחר, אבל מכיוון שעדין לא השתחררה מרשות האדון, נמצא שהיא ברשות 2 בני אדם, ולכן אם בא אדם שלישי ושכב עימה לא יומת, כי היא לא מיועדת לאיש אחד בלבד.

אדם שהוציא שם רע על אשתו, לאחר שהוכיחו משפחתה את מציאות בתוליה, ע"י פריסת השמלה בשער העיר לפני זקני העיר, כי אז נענש אותו האיש במלקות, בנוסף הוא חויב לשלם לאביה סכום כפול ממוהר הבתולות, 100 כסף, וגם לשלחה כל ימיו הוא לא יוכל.
אם נכחנו בצדקת דבריו של האיש, והנערה לא בתולה, מכיוון שהנערה הסתירה את הדבר ממשפחתה, והיא עשתה מעשה נבלה לזנות בבית אביה, לכן יוציאוה ויסקלוה בפתח בית אביה, כי היא עשתה נבלה בישראל.

על פי שכתבנו, אמנם היה עונש מות לבחורה שאיבדה את בתוליה לפני הנישואין, אבל חוקי התורה אינם אכזריים להרוג כל חוטא, ולכן אם הנערה שיתפה פעולה עם המשפחה, כי אז למרות שעברה על חטא חמור זה, אבל לא הרגוה.


סוף דבר

זונה בעברית פירושו- שזנתה פעם אחת ולא שמרה על בתוליה. חללה בעברית פירושו- שחללוה אחרים ואיבדו את בתוליה בעל כורחה.

וההוכחה- פסוק בספר ויקרא
כא,ט וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת--אֶת-אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. {ס}

ובת איש כהן כי תחל לזנות, מספיק שהתחילה ועשתה זאת פעם אחת כבר תישרף, המקרא השתמש בלשון כי תחל לזנות, כלומר מאז שהתחילה אפילו פעם אחת כבר נחשבת זונה, ידוע הסיפור על תמר.

בכדי למנוע התפלמסות מיותרת
נכתוב פסוקים מספר יחזקאל, הנביא יחזקאל היה כהן.

מד,כב וְאַלְמָנָה, וּגְרוּשָׁה, לֹא-יִקְחוּ לָהֶם, לְנָשִׁים: כִּי אִם-בְּתוּלֹת, מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה, מִכֹּהֵן יִקָּחוּ.

הנביא יחזקאל כותב במפורש שהכהנים צריכים לישא רק בתולות, או אלמנה מכהן.


כעת, חברי הפורום, מוזמנים ליישב את פשוטו של מקרא עם פרשנות חז"ל.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 21/09/2005 1:33:16



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/8/2010 03:03 לינק ישיר 

יוחנןפאולס כתב:
ירוק
לפירושך, היה צ"ל  "ב" של "ובעלתה" קמוצה ולא בשוו"א.

לא הבנתי דבריך. אולי אתה חושב שאני מפרש במקרא את 'בעל' כקיצור של 'בא על'? הלא זו דעת חז"ל. אני מסביר ש'בעל' פירושו 'היה לבעל', כל פועל בבנין קל מוטה בצורה כזו, כמו 'לקח' - 'ולְקחתה'



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/8/2010 00:16 לינק ישיר 
אירוסין ונישואין בתורה

מכיוון שמשתמע מהפסוקים הרבים שציטטנו, על 2 טקסים שהיו בזמן לקיחת אישה, "אירוסין" ו"נישואין" נבאר את הדברים. 

אירוסין-
בזמן שרצה אדם לשאת אישה היה עליו לשלם לאביה מוהר הבתולות, אותו מוהר היה שוויו בתקופת התורה 50 כסף, מן הסתם תשלומי המוהר לוו במסיבה משפחתית מרובת משתתפים, כך שהכל ידעו לאחר אותו טקס שבתו של פלוני כבר מיועדת לפלוני, נראה שמאז ששילם הבחור את המוהר היתה הנערה מאורסת לו, מכיוון שהיו בטקס הרבה אנשים, היו הרבה עדים שהעידו על הדבר, ושוב העלם לא יוכל להתכחש למעשיו. 

לא נראה כמו חז"ל שאירוסין נעשים בשטר, כי בתקופת המקרא כל בחורה קיבלה מוהר, ואם היא יתומה מצאו לה שאר בשר שייצג אותה, כיוון שכן מדוע שנאמר שהם כתבו שטר נישואין כשלא שמענו על הדבר. ודאי וודאי שאירוסין זה לא בביאה, הביאה נעשתה לאחר הנישואין, אבל בשום פנים ואופן לא קודם לכן, מי שאומר שאירוסין היא בביאה, כנראה עדין לא קלט את הראש התורתי. 

נישואין-
ידועה היא דעת הרמב"ם שנישואין הכוונה כשיכניס את האישה לביתו ויעידו 2 עדים על הדבר, לכן נוהגים כיום לעשות חדר יחוד לאחר הקידושין, בבואה לדברי הרמב"ם. 

גם אני חושב שנישואין הכוונה שיכניסה לביתו, כפי שמצאנו אצל יעקב, קודם שהכניס האדם את אשתו לביתו נאספו כל אנשי המקום ועשו משתה, ומאז הלילה הראשון שהכניס האדם את אשתו לביתו, מאז הכל ידעו שהיא אשתו, בנוסף בתקופת המקרא היו חוגגים את נישואי הזוג במסיבות שנמשכו 7 ימים. 

ספר בראשית
כט,כא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ. כט,כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כט,כג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. 

כט,כז
מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת. כט,כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-רָחֵל בִּתּוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה. 

ביאור פסוק כז מלא שבוע זאת, המתן עד שיעברו 7 ימי המשתה של לאה, ואתן לך גם את רחל לאישה, מוכח שחגגו 7 ימים בנשיאת אישה, אבל מאז שהכניסה לביתו בלילה הראשון, ידעו הכל שהיא אשתו, והם נשואים. 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/8/2010 18:51 לינק ישיר 

לא_תסור כתב:
פשוטו של מקרא הו פירוש רש"י!!!


לא נכון עיין ברשב"ם הנה
 וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש
 תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר
מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך
לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/8/2010 18:49 לינק ישיר 

ירוק
לפירושך, היה צ"ל  "ב" של "ובעלתה" קמוצה ולא בשוו"א.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/8/2010 18:39 לינק ישיר 

פשוטו של מקרא הו פירוש רש"י!!!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/8/2010 17:12 לינק ישיר 

http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/lqxija.html




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/8/2010 14:20 לינק ישיר 

'ובעלתה והיתה לך לאשה' פירושו אתה תהיה לה לבעל והיא תהיה לך לאשה, אין כאן כפילות.
וכיצד חל מצב זה? בביאה, על ידי שתבוא אליה - תהיה לה בזה לבעל והיא תהיה לאשה.
'כי יקח' אין פירושו קנין, זה גם פרשנות של חז"ל. לפי פשוטו של מקרא 'כי יקח' בא כאן במשמעותו הפשוטה, כשאדם יקח אשה וישא אותה - אזי אם לא תמצא חן בעיניו, וכו'.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/8/2010 22:28 לינק ישיר 

נכון הוא שבמקרא הרבה פעמים בעילה היא במובן בעלות ואדנות, כמו -בעלונו אדונים זולתיך-, -כי רבים בני בעולה מבני עזובה - וכן כי יבעל בחור בתולה שהוא משל לבעלות העם על הארץ.

אך אין לשלול (וכנראה מכך הוא נבע) את הבנת חכמים בדבר בעילה כמשכב.
ראשית מפרשת יפת-תואר,
שאל"כ מדוע האריך הכתוב "ואח"כ תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה" היה לו לומר ואח"כ תקחנה לך לאשה, ודי.
ועוד, במה הוא יבעל אותה (במובן בעלות)?. אם היא תתרצה לו כבר קודם יכול לקחתה, ואם לא תתרצה במה יעשה בה בעלות? בסגירתה בעל-כורחה בביתו? הרי היא כבר סגורה שם מעת השביה.

וכן ב"כי יקח איש אישה ובעלה והיתה לו לאשה", ש"ובעלה" במובן בעלות מיותר כאן, שהרי אומר יקח-והיתה. אך אם נסביר במובן משכב, הדבר יוסבר כחידוש אפשרות גט גם לאחר קשר-בעילה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/8/2010 21:48 לינק ישיר 

כבר כתבתי על כך בארוכה באיזהו מקומן בפורום נכבד דנן, אלא שלצערי איני זוכר היכן.
ברור שכל פעלי 'בעל' שבמקרא פירושם - נהיה לבעלים, לאדון. ואין ביניהם ובין המשגל שום דבר. ופסוק דנן בתחילת פרשת כי תצא מוכיח, שהרי כתוב 'ואחר כן תבוא אליה - ובעלתה', ולשם מה כפל הדברים? אלא ש'תבוא אליה' היינו ביאה, ובזה תהיה לה לבעל - ובעלתה. וכל הנבואות בלשון 'יבעל' לשון נקיה הם.
אלא שבלשונם של חז"ל 'בעילה' הוא כינוי לביאה [כנראה מטונימיה, היות והבעל הוא עושה המעשה], ובהתאם לזה נתפרשו להם פסוקים שונים. כגון 'והיא בעולת בעל - בעולת בעל יש להם', או 'כי יקח איש אשה ובעלה' - מלמד שנקנית בביאה, עד כדי שהרמב"ם, שמחדש כידוע שקנין כסף הוא מדברי סופרים, סבור כי הקנין שכתוב במפורש בתורה הוא ביאה, ולא היא.
ואם תרצה, עיין בתרגום רס"ג על התורה בפרשתנו, ובכל מקום שנזכר לשון בעילה, ותראה שהוא מקפיד תמיד להעמיד את הקורא על המשמעות הנכונה, כגון כאן: ובעלתה - ותהיה לה לבעל, 'בעולת בעל'- אשת איש.
וכבר הערתי פעם שהגר"י קאפח [לא יאומן!] נשתבש בזה לפי שהבין שלשון 'בעולת' פירושו שנעשית בה ביאה, ולפיכך העיר בהערותיו שרס"ג המתרגם 'בעולת בעל - אשת איש' כנראה היה קורא 'בַעֲלַת בעל' בפתחות הבי"ת וחטפות העי"ן (!).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/8/2010 20:20 לינק ישיר 

בפרשת השבוע (כי-תצא) מופיע השורש ב.ע.ל. בשלושה הטיות . אחת "ובעלתה" באשת יפת תואר (כא יג), השני "בעולת-בעל" בא"א שזינתה (כב כב), השלישי "ובעלה" בנישואין וגירושין.

מקובל לחשוב שפירוש "בעילה" במקרא הוא משגל. אך ברוב הפעמים שזו הכוונה (וגם בפרשתינו) הכתוב נוקט בלשון נקיה בכינוי "שכיבה" או "ידיעה", במה נשתנו שלושה  אלו? ואולי יש כאן רמז ש"בעילה" בלשון מקרא איננו משגל, אלא פעולת קנין הבעלות של אשה לאיש.
 [בא"א שזינתה לא מצאנו שנשואה צריכה להיות גם בעולה כדי לקבל דין א"א והנה פה התורה קוראת לה בעולת-בעל, זהו רמז שהכוונה אולי לאשה שכבר קיבלה בעלות של בעל (ולא לשגולה).
אך לפי"ז ישתנה פירוש הפסוק " כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ ישעיהו סב ה).
וצ"ע.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/8/2010 23:25 לינק ישיר 

עונש הסקילה הוא על פגם שפגמה בבית אביה, כפשוטו של מקרא בבת כהן שזינתה. ואם אתה תמה על עונש הסקילה, צא וראה בבן סורר ומורה שנסקל על שאכל תרטימר בשר ושתה לוג יין.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/8/2010 22:45 לינק ישיר 

ירוק

מה ההתעקשות.

ברות ששתינו לא יודעים בת כמה היא היתה. (אבל וודאי היא היתה צעירה- מדברי נעמי שהסבירה לה לא לחכות לילדיה שיוולדו, משמע שגם אם היתה מחכה היתה עדיין בת הולדה) רואים ברור שהשערתכם על פירוש נערה לכל מי שהיא בבית אביה, איננה נכונה. שהרי כאן היא היתה אלמנה ללא בית-אב.

כמו"כ הסברא התמוהה הזאת שהעלתם על עונש סקילה לפנויה ששגלה, איננו מסתבר כלל ואין לו שום סמך במקרא.

נחזור לפירוש הפשוט של נערה= אישה צעירה.
ומה שלא מפורש בפרשת הבתולין, ניחסהו למקרא חסר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/8/2010 22:12 לינק ישיר 

יוחנן פאולס, שתי המשמעויות הראשונות דומות מאוד, וכן שתי השניות. שכן הלוחם היה נחשב עבד של מפקדו, וכ"ש של המלך. השוה דברי אוריה לדוד 'ואדוני יואב ו עבדי אדוני'. (ש"ב יא יא). וכמו שכתבנו כבר: משמעויות 3-4 שהן אחת, נגזרות ממשמעויות 1-2.
ובאשר לרות - מטונך! בת כמה היתה רות לדעתך לאחר שכבר הספיקה להתאלמן מבעלה ולהגיע לארץ, בת שתים עשרה? כאן רואים שאלמנה שאינה ברשות בעלה נקראת נערה. אמנם לא ברשות אביה, אבל בלי רשות הבעל.
וסייעתא לכך שבכל המקרא לא תמצא 'נערה' ככינוי לאשת איש, וכי לא יתכן שאדם ישא ילדה פחות מבת עשר? והרי זה קיים עד היום אצל הערבים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/8/2010 13:04 לינק ישיר 

לתלמידטועה

תודה על התגובה.

מעיון בפרקים אלה נראה לי 1.שלפי ההקשר מדובר במשרתים כי לא הוזכרה שם כלל מלחמה .
2.מצודת דוד מבאר-משרתים. (בפרק כ"א)

עכשו ראיתי שאבן שושן במילונו מביא מקורות אלה:

"נערי מלך אשור"-מלכים בי"ט ו

"יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו"-שמואל ב ב י"ד.


תוקן על ידי צענערענע ב- 10/08/2010 13:34:15




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/8/2010 11:44 לינק ישיר 

ירוק ובעלבעמיו

עפ"י אבן-שושן (הוא בכל זאת ידע קצת משמעות מילים בתנ"ך...)

משמעות "נער"
היא
1 ילד
2 צעיר
3 משרת ועבד
4 איש צבא ולוחם


ודרך אגב. רות המואביה אחרי נישואיה השניים נקראה עדיין נערה (יתן לך ה' מן הנערה וכו')
וכן בפרשת הבתולים נקראת עדיין נערה אחר נישואיה (למרות שהפרשה נפתחת ביקח איש אישה)
נראה שנערה הוא אכן כינוי לאישה צעירה בגיל נערות (שטרם ברורים גדריו).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > נערה שאיבדה את בתוליה - פשוטו של מקרא
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 9 10 11 לדף הבא סך הכל 11 דפים.