נערה שאיבדה את בתוליה - פשוטו של מקרא

חברי פורום נכבדים

רציתי להציג בפניכם אפשרות פירוש, של פסוקי המקרא העוסקים בנערה שאיבדה את בתוליה, והכל על פי פשוטו של מקרא בלבד.

תחילה נכתוב את הפסוקים.

ספר שמות
כב,טו וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ, בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה--וְשָׁכַב עִמָּהּ: מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ, לְאִשָּׁה. כב,טז אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ, לְתִתָּהּ לוֹ--כֶּסֶף יִשְׁקֹל, כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת. {ס}

ספר ויקרא
יט,כ וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ--בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ, כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה. יט,כא וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד--אֵיל, אָשָׁם. יט,כב וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם, לִפְנֵי יְהוָה, עַל-חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא; וְנִסְלַח לוֹ, מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. {פ}

כא,ט וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת--אֶת-אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

ספר דברים
כ,ז וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ: פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יִקָּחֶנָּה.

כב,יג כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ. כב,יד וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע; וְאָמַר, אֶת-הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי, וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ, וְלֹא-מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. כב,טו וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ, וְאִמָּהּ; וְהוֹצִיאוּ אֶת-בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ, אֶל-זִקְנֵי הָעִיר--הַשָּׁעְרָה. כב,טז וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ, אֶל-הַזְּקֵנִים: אֶת-בִּתִּי, נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה--וַיִּשְׂנָאֶהָ. כב,יז וְהִנֵּה-הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר, לֹא-מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים, וְאֵלֶּה, בְּתוּלֵי בִתִּי; וּפָרְשׂוּ, הַשִּׂמְלָה, לִפְנֵי, זִקְנֵי הָעִיר. כב,יח וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר-הַהִוא, אֶת-הָאִישׁ; וְיִסְּרוּ, אֹתוֹ. כב,יט וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף, וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה--כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע, עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל; וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה, לֹא-יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל-יָמָיו. {ס}
כב,כ וְאִם-אֱמֶת הָיָה, הַדָּבָר הַזֶּה: לֹא-נִמְצְאוּ בְתוּלִים, לַנַּעֲרָ. כב,כא וְהוֹצִיאוּ אֶת-הַנַּעֲרָ אֶל-פֶּתַח בֵּית-אָבִיהָ, וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה--כִּי-עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. {ס}
כב,כב כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם-אִשָּׁה בְעֻלַת-בַּעַל, וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם--הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם-הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִיִּשְׂרָאֵל. {ס}
כב,כג כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר, וְשָׁכַב עִמָּהּ. כב,כד וְהוֹצֵאתֶם אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶל-שַׁעַר הָעִיר הַהִוא, וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ--אֶת-הַנַּעֲרָ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-צָעֲקָה בָעִיר, וְאֶת-הָאִישׁ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר-עִנָּה אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. {ס}
כב,כה וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ, אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ: וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ--לְבַדּוֹ. כב,כו וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. כב,כז כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ. {ס}
כב,כח כִּי-יִמְצָא אִישׁ, נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ, וְשָׁכַב עִמָּהּ; וְנִמְצָאוּ. כב,כט וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, לַאֲבִי הַנַּעֲרָ--חֲמִשִּׁים כָּסֶף; וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה, תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ--לֹא-יוּכַל שַׁלְּחָהּ, כָּל-יָמָיו. {ס}

כג,יח לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

לסיכום- אסור לבחורה מבנות ישראל שתקדיש את עצמה לזנות, וכן אסור לבחור מבני ישראל להקדיש את עצמו לזנות (בזמנם עשו זאת כחלק מפולחן עבודה זרה). (דברים כג,יח)
בת כהן שתתחיל לזנות תישרף. (ויקרא כא,ט)

אדם שפיתה בתולה ושכב עימה, ישאנה לאשה, אם ימאן אביה, ישלם לאביה את מוהר הבתולות (50 כסף, ועוד יבואר). (שמות כב,טו)
נערה בתולה לא מאורסת, ששכב איש איתה, יתן לאביה 50 כסף (מוהר הבתולות), ולא יוכל לשלחה כל ימיו. (דברים כב,כח)

נערה בתולה מאורסת, ששכב איש עמה בעיר, יסקלו אותה ואת השוכב איתה בשער העיר.
נערה בתולה מאורסת, ששכב איש עמה בשדה, יומת האיש השוכב לבדו, אבל הנערה לא תומת מכיוון שהיא נאנסה. (דברים כב,כג)
אדם ששכב עם שפחה שהיתה מיועדת לאיש (מאורסת), אבל עדין לא נפדתה ולא השתחררה, לא יומתו, אלא הוא ילקה ויביא את אשמו. (ויקרא יט,כ)

אדם שנשא אשה ושנאה, והעליל עליה שלא מצא לה בתולים, אם יוכיח אביה על ידי הדם שימצא על שמלת בתו שהיא היתה בתולה, ילקו אותו וישלם לאביה 100 כסף, והבעל לא יוכל לשלחה כל ימיו. אם צדק הבעל ולא היו לנערה בתולים, יסקלו את הנערה בפתח בית אביה, כי היא זנתה בבית אביה. (דברים כב,יג)

אדם שאירס אשה ולא לקחה, כלומר לא נשאה, יחזור לביתו ולא יצא למלחמה. (דברים כ,ז)
אדם ששכב עם אשת איש, יומתו שניהם. (דברים כב,כב)


על פי הנ"ל, ננסה למצוא מצב של בחורה רווקה שאיננה בתולה.
בחורה שפותתה אבל אביה מאן לתיתה למפתה, האב יקבל ממנו 50 כסף, והיא תחזור לבית אביה.
שפחה גם אם התארסה לאיש, ובא אחר ושכב עימה אז, לא יומתו אלא יביא את אשמו, כך שאותה שפחה לאחר זמן כשתשתחרר, תהיה רווקה והיא איננה בתולה.

כעת ננסה להבין את האמור בדברים כב,יג, החוק קובע שאם לא מצא הבעל בתולים לאשתו, יוציאוה אל פתח בית אביה ויסקלוה.
הדבר בכלל לא מובן, כי גם אם הסתיר האב מהבעל שבתו איננה בתולה, אבל מכאן ועד להרוג את הבת הדרך רחוקה, שיקבל הבעל את ה- 50 כסף מוהר הבתולות ששילם לאב, אבל מדוע תיהרג האשה?
מה נתרץ שהיא זנתה בבית אביה בעודה נערה מאורסת, זאת מנין לנו, אולי היא זנתה בעודה רווקה, וכי על סמך ספק זה מוציאים אדם להורג?
כמובן שניתן לתרץ שהיא תיהרג רק אם נוכיח שזנתה בעודה מאורסת, אבל זה נראה לי צמצום של דברי התורה, התורה כתבה שאם לא מצאו לה בתולים תיהרג בפתח בית אביה, משתמע בכל מצב ובכל צורה.

האמת היא שמי שזיכה אותי להבין מקרא זה, הוא שלום הלוי, ועל כך תודתי נתונה לו מעומק הלב.
בתקופת המקרא היה החוק, שנערה בתולה שזינתה, או ישאנה הבחור שבעלה, או שתמות בפתח בית אביה, כי עשתה נבלה בישראל, לזנות בית אביה.
התורה אמנם הזכירה את החוק בבת כהן שהתחילה לזנות שתומת בשריפה, אבל גם שאר הבנות היו מומתות, אמנם לא בשריפה כי אם בסקילה. החוק היה ידוע ומפורסם בכל העולם, הדים ממנו ניתן למצוא בין שבטי המוסלמים והבדווים הפזורים בכל העולם. אני יודע שהדברים שכתבתי בכלל בכלל לא סימפטיים, אבל אלו הם חוקי התורה, בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לא.

כעת לאחר שאנחנו יודעים זאת, נשוב לעיין בפסוקי המקרא.
התורה אסרה על בנות ישראל שיקדישו את עצמם לזנות, ברור הדבר שאם היתה נערה שזנתה פעם אחת, מיד פנו אליה אביה וכל משפחתה, שתספר להם עם מי שכבה, המשפחה היתה מאתרת את הבחור, הוא חויב לשלם למשפחתה את מוהר הבתולות (50 כסף), מכיוון שהיא עשתה את המעשה ברצונה מן הסתם היא אוהבת אותו, ולכן הוא חויב לשאתה לאישה, וכעונש הוא לא יכל לשלחה כל ימיו.
אם לא הסכים האב שישא המפתה את בתו, בגלל מעמדו או אישיותו הנבזים, המפתה שילם את מוהר הבתולות 50 כסף ושולח אחר כבוד, אותה נערה יצא לה שם שהיא איננה בתולה, היא סוג ב', כך שמי שהסכים לאחר זמן לשאתה, לא היה צריך לשלם לאביה מוהר הבתולות, כי בתו כבר איננה בתולה. כפי שביארנו כבר, לכהן היה אסור לשאת את אותה נערה שהיא אמנם רווקה אבל איננה בתולה, כי היא נחשבה בחורה פחותה שלא ראויה לכהונה.

לא נטמון את ראשינו בחול, היו בתקופת המקרא זונות וקדשות, אבל הם היו שייכות למשפחות במצוקה, כמו כן זה התרחש בזמן שלא היה בארץ שלטון מסודר, כמו בתקופת השופטים איש הישר בעיניו יעשה. אבל בזמן שהיה שלטון מסודר האוכף את החוקים על העם, המלך היה דואג לבער את משכנן של הזונות, ואם היה צורך הם גם היו מוצאות להורג בכדי שלא ישחיתו את העם.

כעת שאר החוקים שנזכרו בנושא זה מובנים לנו היטב, נערה מאורסת שזנתה, אם נעשה הדבר בעיר היא אשמה בדבר, ולכן תומת עם השוכב עימה, אבל אם נעשה הדבר מחוץ לעיר היא לא אשמה בדבר, ולכן רק השוכב עימה יומת, כפי שכבר כתבתי אותה נערה כבר איננה ראויה להינשא לכהן, היא חללה, כלומר מחוללת.

שפחה מאורסת שזנתה, גם כאן מכיוון שהיא שפחה, אמנם האדון כבר קיבל עבורה ממון ובכך היא מאורסת (עוד נבאר זאת) לאיש אחר, אבל מכיוון שעדין לא השתחררה מרשות האדון, נמצא שהיא ברשות 2 בני אדם, ולכן אם בא אדם שלישי ושכב עימה לא יומת, כי היא לא מיועדת לאיש אחד בלבד.

אדם שהוציא שם רע על אשתו, לאחר שהוכיחו משפחתה את מציאות בתוליה, ע"י פריסת השמלה בשער העיר לפני זקני העיר, כי אז נענש אותו האיש במלקות, בנוסף הוא חויב לשלם לאביה סכום כפול ממוהר הבתולות, 100 כסף, וגם לשלחה כל ימיו הוא לא יוכל.
אם נכחנו בצדקת דבריו של האיש, והנערה לא בתולה, מכיוון שהנערה הסתירה את הדבר ממשפחתה, והיא עשתה מעשה נבלה לזנות בבית אביה, לכן יוציאוה ויסקלוה בפתח בית אביה, כי היא עשתה נבלה בישראל.

על פי שכתבנו, אמנם היה עונש מות לבחורה שאיבדה את בתוליה לפני הנישואין, אבל חוקי התורה אינם אכזריים להרוג כל חוטא, ולכן אם הנערה שיתפה פעולה עם המשפחה, כי אז למרות שעברה על חטא חמור זה, אבל לא הרגוה.


סוף דבר

זונה בעברית פירושו- שזנתה פעם אחת ולא שמרה על בתוליה. חללה בעברית פירושו- שחללוה אחרים ואיבדו את בתוליה בעל כורחה.

וההוכחה- פסוק בספר ויקרא
כא,ט וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת--אֶת-אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. {ס}

ובת איש כהן כי תחל לזנות, מספיק שהתחילה ועשתה זאת פעם אחת כבר תישרף, המקרא השתמש בלשון כי תחל לזנות, כלומר מאז שהתחילה אפילו פעם אחת כבר נחשבת זונה, ידוע הסיפור על תמר.

בכדי למנוע התפלמסות מיותרת
נכתוב פסוקים מספר יחזקאל, הנביא יחזקאל היה כהן.

מד,כב וְאַלְמָנָה, וּגְרוּשָׁה, לֹא-יִקְחוּ לָהֶם, לְנָשִׁים: כִּי אִם-בְּתוּלֹת, מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה, מִכֹּהֵן יִקָּחוּ.

הנביא יחזקאל כותב במפורש שהכהנים צריכים לישא רק בתולות, או אלמנה מכהן.


כעת, חברי הפורום, מוזמנים ליישב את פשוטו של מקרא עם פרשנות חז"ל.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 21/09/2005 1:33:16

http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/lqxija.html

נכון הוא שבמקרא הרבה פעמים בעילה היא במובן בעלות ואדנות, כמו -בעלונו אדונים זולתיך-, -כי רבים בני בעולה מבני עזובה - וכן כי יבעל בחור בתולה שהוא משל לבעלות העם על הארץ.

אך אין לשלול (וכנראה מכך הוא נבע) את הבנת חכמים בדבר בעילה כמשכב.
ראשית מפרשת יפת-תואר,
שאל"כ מדוע האריך הכתוב "ואח"כ תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה" היה לו לומר ואח"כ תקחנה לך לאשה, ודי.
ועוד, במה הוא יבעל אותה (במובן בעלות)?. אם היא תתרצה לו כבר קודם יכול לקחתה, ואם לא תתרצה במה יעשה בה בעלות? בסגירתה בעל-כורחה בביתו? הרי היא כבר סגורה שם מעת השביה.

וכן ב"כי יקח איש אישה ובעלה והיתה לו לאשה", ש"ובעלה" במובן בעלות מיותר כאן, שהרי אומר יקח-והיתה. אך אם נסביר במובן משכב, הדבר יוסבר כחידוש אפשרות גט גם לאחר קשר-בעילה.