בית פורומים עצור כאן חושבים

האם למקדשיהשם יש חלק לעולם הבא?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-25/10/2005 23:24 לינק ישיר 
האם למקדשיהשם יש חלק לעולם הבא?

שאלה קצרה התעוררה לי היום:
ביזכור אנו מבקשים מהקב"ה שיצרור את נשמות מקדשי השם בצרור החיים בזכות צדקה שניתן לעילוי נשמותיהם.
האם מיתה על קידוש השם אינה מספיקה כדי להגיע לשם? מדוע דרושה צדקה לשם כך?

חשבתי שאולי הכוונה היא למי שמת מחמת היותו יהודי ללא בחירה לעבור ולא ליהרג. לכאורה לא מגיע לאחד כזה כל שכר על כך, זאת בניגוד לאמונה העממית (ולפראזות של המספידים הלאומיים) הרווחת. וכאן אשאל מה מקורה של טענה זו (האם איגרת השמד?) ומה הסברא בה?

כעת עלתה בי מחשבה ביישוב הקושיא הראשונה, שאולי יש לחלק בין שכר שמגיע להם, שזה ודאי יש להם מחמת מיתה על קידוש השם, לבין היותם פועלים כעת בעולם שנותר אחריהם. אם מישהו נותן צדקה בעטיים הרי זה מצב שבו הם עדיין נחשבים כ'חיים' ופועלים בעולם.

אשמח לשמוע הצעות נוספות ותגובות לשתי הנקודות (הקושיא ביזכור, ומקור וסברא לגבי מיתה על היותך יהודי).


מיכי



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/2/2015 08:23 לינק ישיר 

המקור של נישט אינו כל כך ממצה כי אולי ציבור שאני (כנס"י אינה מתחלפת)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/8/2008 08:16 לינק ישיר 

השכן,

אצ"ל "כדי שהם עצמם לא יענשו" אלא די "כדי שהם עצמם יינתקו מתחושת השיוך לחטאי אבותיהם" ותחושת שיוך זו אינה עונש אלא נתון המחליש את חומרת העבירה בעיניהם ובדומה להבדל בין אשם לחטאת [ואם כי באשם התבטאו "להגן מיסורים" הכוונה רק בדרך משל ועוד שאולי גם את התחושה הזו ניתן לכנות "יסורים"].



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/10/2005 10:38 לינק ישיר 

לטעמי יש להבדיל בין דברים, שהם דומים אבל שונים:

כפרת הבנים על האבות זו לא "עוד" אמונה טפלה, זה פסוק מהתורה: "והתודו את עונם ואת עון אבותם", ואנו מקיימים אותה בוידוי שלנו, כאשר אנו אומרים "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" (משפט זה עצמו מיוסד על תיאור הוידוי בנחמיה). הקרבת קרבן בגין חטא האבות אינה בהכרח כדי לזכות את האבות, או לקדמם במעלתם לאחר שמתו. אני הייתי קושר זאת בהחלט לתהליך הכפרה והתשובה של הבנים.

צירוף חטאי האבות לחטאי הבנים בא, לטעמי, לסתור טענות של "סבל ירושה" - בסגנון של "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו". כנגד טענה כזו, יש מעין "פטנט" - אם טענתך היא שאתה סובל בגין מעשי אבותיך, "אבות אכלו בסר ושני בנים תקהנה", אז ניתנת לך האפשרות לכפר לא רק על חטאיך - עליהם מוסכם שיש להענישך - אלא גם על חטאיהם. אבל שוב, בהקשר הבנים ולא בהקשר האבות.

זה כנגד זה, התורה והנביאים מתארים "פקד עון אבות על בנים", אבל חז"ל מבארים שמדובר בבנים עושי מעשי אבותם הרעים, וגם בתורה ניתן להבין זאת ממילת "לשנאי", וההיפך ל"אהבי ושמרי מצותי". (פרשנים אחרונים קישרו זאת גם ל"זכות אבות" - אם אתה נהנה מזכות אבות, אתה גם עשוי לשלם על חובות אבות. למיטב ידיעתי, אלה דברי שד"ל על פסוקי י"ג מידות בשמות ל"ד או בסמוך).

מתוך זה שהבנים עלולים להענש על מעשה אבותיהם, רק מתבקש הוא שתינתן להם האפשרות ההוגנת לכפר על מעשי האבות, כדי שהם עצמם לא יענשו. אבל אין בכך, כפי שפתחתי, כדי לסייע לאבות עצמם.

בזכות אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם.


(ציטטתי כאן פסוקים מהזיכרון, משגיאות נקוני)








נוהל שכן
זה כאן!





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-28/10/2005 10:30 לינק ישיר 

תודה לנישטאיך על דברי החכמה

נראה שהדבר תפס תאוצה בתקופת הראשונים, אבל קודם לכן היו בודדים שעשו זאת פרי יוזמתם האישית, ומחשבתם המבורכת.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/10/2005 03:43 לינק ישיר 


דרום_חוקר

<"אשמח אם ימצא המקור הישיר לנושא זה, מאמתי התחילו לסבור שיש ביד החיים להועיל למתים">

ראה באשכולי:

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1068008

ממתי התחיל החי "להציל" את המת?

ייתכן שהדבר התחיל בהקרבת הקרבנות עבור נפטרים.

בספר עזרא פרק ח פסוק לה, נאמר: "הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עלות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה לה'", ולדברי רבי יוסי במסכת תמורה דף טו עמוד ב, "על עבודה זרה הביאום. ולדברי רב יהודה בשם שמואל: על עבודה זרה שעשו בימי צדקיהו".

וראו מהר"ם (יבמות דף פ"ו עמוד ב, בד"ה ומבני לוי) הכותב: "ודבר תמוה הוא ש(הלויים) חיו כל אותם הימים עד שחזרו מן הגולה".

בספר חשמונאים ב' פי"ב, מסופר, שלאחר שהתברר ליהודה המכבי שלוחמיו חטאו, הוא אסף מהעם תרומות, ושלחם לירושלים להקריב מהם קרבנות, לכפר על נפשות החללים שנפלו במלחמה.





תוקן על ידי - נישטאיך - 28/10/2005 3:43:34



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/10/2005 01:39 לינק ישיר 

לפני רי"ו:

"סיפור זה מובא במקורות רבים, ביניהם במחזור ויטרי, חיבור הלכתי וגם סידור תפילה שנכתב על יד תלמיד-חבר של רש"י, רבי שמחה בן שמואל, שחי בצרפת ונפטר לפני שנת 1105. את הסוד הזה למד רבי עקיבא מן המת עצמו, ששמע על כך ממלאכי החבלה הממונים עליו. אלו אמרו לו, "אלמלי היה לו לעני זה בן שהוא עומד בקהל ואומר ברכו את ה' המבורך, והם עונים אחריו יהא שמיה רבא מברך, מיד מתירין אותו מן הפורענות"".

http://judaisme.sdv.fr/israel/chopin/articles/articles.htm



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/10/2005 01:38 לינק ישיר 

ישרן היקר

אשמח אם ימצא המקור הישיר לנושא זה, מאמתי התחילו לסבור שיש ביד החיים להועיל למתים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/10/2005 01:36 לינק ישיר 

הסיפור על רבי עקיבא והפחמי מופיע למיטב ידיעתי בפעם הראשונה ברבינו ירוחם ולא מופיע במקורות חז"ל שבידינו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/10/2005 01:34 לינק ישיר 

ביאור שיטת הרמב"ם, שהאדם לאחר המות נשאר באותה רמה, כפי שהיה בשעת המות, ושום מעשה לא יועיל לשנות את רמתו, לא קדיש, לא קריאת משניות, ולא נתינת צדקה.

כתב הרמב"ם בפירוש המשנה אבות פ"ד הלכה כב
"כבר ביארנו בעשירי דסנהדרין שאין אחר המות שלמות ולא תוספת, ולא יקנה האדם שלמות ויוסיף מעלה אלא בעולם הזה, ועל זה רמז שלמה באמרו כי אין מעשה ודעת וחשבון וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, אלא באותו מצב שאדם הולך בו הוא נשאר לעולם". (ע"כ מפרהמ"ש)

דומני שאחר מילים מפורשות אלה, מימרות על כבוד המת צריכות להתפרש בהתאם ולא להיפך, ומי שעדין לבו נוקפו, מוזמן ללמוד את שיטת הרמב"ם במהות הנפש, השכל הנקנה, ואז יסורו כל הספקות, ותתברר שיטת הרמב"ם.

וכבר ציטט רוח דרומית לתרגום של קהלת, כי כך היה מקובל אז באומה (אחרת מדוע בחר המתרגם פירוש זה).

וכן היא שיטת רס"ג בספרו הנבחר באמונות ודעות מאמר תשיעי פרקים ז-ח
"כשם שגמול אלף זכיות אין לו הפסק, כך זכות אחת אין הפסק לגמולה, וכשם שאין הפסק לעונש אלף עברה כך עברה אחת אין הפסק לעונשה. אלא שהגמול והעונש אע"פ שהם תמידיים למעשה אחד ולאלף מעשים, הרי מצב כל אחד יהיה לפי ערך מעשיו, מי שעשה טובה אחת או עשר או מאה או אלף יהיה מצבו בגמול כפי ערך מה שעשה, אלא שהוא תמידי ... וכן מי שעשה עברה אחת או עשר או מאה או אלף יהיה מצבו בעונש כשיעור מה שעשה אלא שהוא תמידי ..." (ע"כ מרס"ג)

אמנם מפורסם הסיפור על ר"ע וסוחב הפחמים, אבל עצם הסיפור מוכיח שרק אז חידש ר"ע דבר זה, ודבריו בכלל לא התפרסמו בעם, ורק לאחר תקופה, תפסו הדברים תאוצה.

כך הם פני הדברים, וכך היא שיטת רבי המחשבה קדמוני האומה הרמב"ם ורס"ג.

ונסיים במילת תודה ל"שכן"
ועל זה נאמר
"טוב שכן שמבין ענין
משכן שהוא סתם מדומין"




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 28/10/2005 1:40:04



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/10/2005 17:48 לינק ישיר 

באותו ענין:

זכיתי להשתתף היום בברית נכד-אחי. הרך נקרא על שמו של דודו, בן אחי, שנרצח בידי שונאינו הערבים.

קריאת שם יש בה משום הנצחה טוטלית, שכן השם עובר מדור לדור.

שמו של אחייני הקדוש בא מקרב סולטן יעקב, בו השתתף אחי כחייל אך ארבעה חודשים קודם להולדתו. מדרש שמויהודה אבנר, בא מתוך הודיה לה' שהוציא את אביו מאותו עמק בכא, ובשם אבנר הנציח אביו את נר-נשמתם של חבריו שנפלו שם.

בהיותו בן עשרים, השיגו אותו כדורי האויב, כשהוא תלמיד בישיבת ההסדר עתניאל, ימים לפני גיוסו לצה"ל.

כעת, פחות משלוש שנים לאחר עלייתו בסערה השמימה, הונצח שמו בשם בן אחותו, אותו לא יזכה להכיר, יהודה אחיה נר"ו.

זה הקטן גדול יהיה. כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים.




נוהל שכן
זה כאן!





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-27/10/2005 17:23 לינק ישיר 

נישטאיך,

תודה על המקור.

דרום,

אכן, דעתך בענין העליה לקברים נראית בעיני כ"יהודית" יותר מדורשי-אל-המתים מאומן, נחלת יצחק ושומרי שבת.



נוהל שכן
זה כאן!





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-27/10/2005 17:17 לינק ישיר 

ראשית מה שהתכוונתי לומר בסברא שתלוי במה שמצטיר אצל הציבור - לא היתה כוונתי שזו הדרישה היחידה אלא שהיא מצטרפת ביחד עם הרשע שהתגלה מצידו (וממילא אין קשר לנדליזם מכל סוג שהוא שנוגע להכרת כלל האדם ולא הציבור).הטלת עונש מוטלת על בית דין כנציג הציבור להוקיע את הרשע 'ובערת הרע' וממילא זה רק כשנפגש ברשע במציאות ולא בעולמו של הרוצח.
ואולי בנוסח כזה - כל עוד הרשע בעולם המחשבה ולא ירד לעולם המעשה לא מתאים לענוש בצורה מעשית.
אמנם כל זה בעונשי העולם הזה.ידוע שיש מושג של חייב בדיני שמים - גם בדברים שאין מקום להעניש בעולם המעשה.
המשלים שהבאת מעולם הרווחים אין ענינם לעונש בכלל ולעונש שמים בכלל כי שכר הוא לא חיצוני למעשה אלא ההגדרה היא שעצם ההשפעה שהמעשה הטוב עשה על האדם ממנה עצמה יוצא השכר.וממילא דבר שלא השפיע על האדם ואשיותו אין ענין של 'שכר' עליו.
הדף היומי שנתפס לא הוסיף כלום לאשיותו של מהר"ם שפירא.ואישיות זה לא חשבון בנק עד כמה שידוע לי.

תוקן על ידי - ישרן - 27/10/2005 17:17:59



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/10/2005 16:04 לינק ישיר 

ישרן, במחילה זהו נדליזם מן הסוג היותר גרוע (במחילת כבודו וכבוד תלמידיו).
אנו עונשים מישהו עונש מוות מפני שמשהו מצטייר בעיני הציבור כמשהו, או לא מצטייר כמשהו? זה נשמע לי מופרך לגמרי. אתה עצמך אמרת שזוהי תוצאה כאילו 'אוטומטית' של מעשיו, ותו לא מידי.
מי שהשקיע בבנק, הרווחים שהשקעתו נושאת נזקפים לזכותו. מה לא ברור כאן? ואם ההשקעה לא נשאה רווחים, אז עם כל הכוונות הטובות אין לו רכוש.
ולכן מי שניסה לרצוח ולא הצליח אין לו על מה לשלם, על אף שמגיע לו לשלם. ולא בגלל שכוונתו הפלילית אינה מוכחת, שהרי יש מקרים רבים שבהם היא כן מוכחת על אף הכישלון (למשל, כשמכרתי לו רובה עם נוקר שבור, ולא היה לו זמן לבדוק אותו). ואם הוא הצליח אז יש לו על מה לשלם וגם מגיע לו, ולכן הוא משלם.
כלומר לעונש, כמו גם לשכר, יש שני פרמטרים נצרכים: 1. הגורם לשכר/עונש, כלומר הכוונה הפלילית, או כוונת המצווה. זה מה שיקבע אם מגיע לו עונש או שכר. 2. הסיבה להעניש או להשכיר, כלומר הימצאות מצב מקולקל/מתוקן בעקבות מעשיו.
בלי סיבה אז גם אם מגיע לו השכר או העונש אין לו. ובלי גורם אז גם כשיש סיבה הוא לא יקבל שכר/עונש מלא (אולי חלקי) כי לא מגיע לו. אמנם לגבי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה (ומסתבר שזה רק לשכר חלקי), משא"כ במחשבה רעה.



מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/10/2005 14:59 לינק ישיר 

במושג מעשה התכוונתי כמו שהרגשת בעצמך- לעשיה שתלויה בו.ברצח שנכשל לעולם לא נוכל לדעת אם היה דבק במטרתו כל עוד לא הרג ממש (אולי הכשלון היה כי התחרט ברגע האחרון או התרגש וכדו' ולכן לא הצליח וממילא אין הוכחה לרשעות המהותית אצלו).מה גם שיתכן שברצח העונש הוא על מה שמצטיר אצל הציבור - 'ובערת הרע' וכל עוד לא הרג ממש אין את החלק שהציבור רואה פה רשע ורשע גלוי וממילא לא הורגים אותו כי אין את הדרישה מצד הציבור המתבונן.
כל הסברות האלו לא שיכות במעשים שלאחר המוות שכמובן לא תלויים בו אלא באחרים ובכן מה לי אם נתפס הרעיון של הדף היומי אצל הציבור או לא? הרי כל השכר מגיע לעושים במלאכה.כמובן שהכל בהנחה ששכר הוא מגיע על מהות ולא על דבר חיצוני (אם אתה מסכים עם זה לא תוכל להמלט מהשאלות האלו).
אלא אם כן נאמר שגילה לנו על מהותו שמשם נובע ה'שכר'.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/10/2005 12:39 לינק ישיר 

ישרן,
דבריך מפליאים אותי. הרי תשובתך כתובה בדבריך גופם: המעשה הוא השכר עצמו, ולכן אם המעשה ממשיך לאחר המוות גם השכר ממשיך וגדל.
מדוע לפי ההלכה לא עונשים על ניסיון לרצח שנכשל כמו על רצח? לכאורה מבחינת המעשה זה אותו דבר ממש (אלא שזה אינו רק רשע אלא גם שלימזל). ברור שהתוצאות שייכות למי שיצר אותם,כמו בעולם החומרי. וכשיש תוצאות שנוצרות לאחר המיתה, הן עדיין פועלות למען היוצר שלהן.
כמובן שבממון זה לא קיים כי הממון כבר אינו מעניין בעולם האמת.



מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם למקדשיהשם יש חלק לעולם הבא?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.