בית פורומים עצור כאן חושבים

רצון חופשי - אחריות פלילית

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/10/2005 19:36 לינק ישיר 
רצון חופשי - אחריות פלילית

"סניגורו של הנאשם טוען שהנאשם לא היה שפוי בדעתו בזמן ביצוע הפשע"; תמיד כשאני שומע דברים כאלה, אני שואל את עצמי, עד כמה אפשר למתוח את גבולות ההגנה הזאת? הרי, חז"ל כבר אמרו "אין אדם חוטא אלא-אם-כן נכנסת בו רוח שטות" (שוטה = משוגע), אם כך, כל אדם יכול לטעון, שבזמן ביצוע הפשע שלטה בו "רוח שטות", ולא היה אחראי למעשיו!
(שמעתי שיש ספר בנושא "אחריות פלילית של חולי נפש" מאת פרופ' יעקב בזק, אך עדיין לא מצאתי אותו).

הדיון "בעיה מושגית עם רעיון הבחירה החופשית" http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1605286 מעלה שאלה קיצונית יותר - האם בכלל אפשר להבחין בין אדם שפעל מתוך "רצון חופשי" לבין אדם ש"לא היה אחראי למעשיו"? והרי בכל מקרה התוצאה היא אותה תוצאה - הפשע כבר נעשה!

כדי לענות לשאלה, צריך לחזור למקורות ולבדוק - מהו בכלל המקור לכך שיש קשר בין הרצון החופשי לבין האחריות הפלילית?

א. המקור העיקרי הוא בפרשת נערה מאורשה (דברים כב25-27): "וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ: וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ--לְבַדּוֹ. וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ.סמודגש]". הפסוק אינו מדבר על מושג מופשט של "הכרח", אלא מתאר סממנים חיצוניים וברורים של הכרח - האיש מחזיק בנערה, והיא צועקת לעזרה. חכמי התלמוד (כתובות נא: ) נחלקו , האם היא נחשבת אנוסה רק במקרה שצעקה מההתחלה ועד הסוף, או גם במקרה שהיא צעקה בהתחלה ואחר-כך שיתפה פעולה; אולם, לכל הדעות, כדי שהמעשה ייחשב לאונס, צריך להיות לכך סממן חיצוני כלשהו - התהליך של האונס חייב להיות שונה באופן גלוי וברור מתהליך של ניאוף מרצון, לפחות בהתחלה; אם הנערה שיתפה פעולה עם ה"אנס" מההתחלה ועד הסוף, היא לא תיחשב לאנוסה, ולא יעזור לה שתטען "היצר השתלט עליי"...

ב. מקורות נוספים הקשורים לנושא הם המקורות שמבחינים בין רצח בשגגה לבין רצח במזיד, למשל (שמות כא 12-13): "[מודגש]מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ--וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.
". גם כאן נראה שיש סממן חיצוני ברור - אם המכה "לא צדה", כלומר לא ארב לו ולא תכנן את מותו, הוא נחשב לשוגג; במקום אחר מוגדר רוצח בשוגג כאדם שפעל "בבלי דעת", כלומר - הוא לא ידע מראש שהמעשה שלו יגרום למות רעהו; מכיוון שאנחנו לא יכולים לקרוא מחשבות, תיקנו חז"ל את חובת ההתראה - סממן חיצוני שנועד להוכיח שהרוצח ידע שהוא עומד לרצוח; אולם, אם אדם רצח בעדים והתראה, לא יעזור לו שיטען "כוח חיצוני השתלט על המוח שלי והכריח אותי להגיד שאני מסכים להתראה..."; התהליך של רצח בשוגג הוא שונה באופן ברור מהתהליך של רצח במזיד.

מקורות נוספים הם: דין קרבן חטאת (ויקרא ד), וההבדל בין שור תם לשור מועד (שמות כא); ניתן להסביר אותם באופן דומה.

הדעה המקובלת היא, שההבדל ה"אמיתי" בין רצון לבין אונס נמצא במעמקי התודעה של האדם, והסממנים החיצוניים שנזכרו בתורה נועדו רק לחשוף אותו; אני טוען (כפי שטענתי גם כאן: http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=6&topic_id=1605286 ), שהסממנים החיצוניים הם חלק בלתי נפרד מההגדרה: ההבדל בין דינו של חוטא בשוגג/באונס לבין דינו של חוטא במזיד נובע מהבדלים ניתנים למדידה בתהליך שהוביל לביצוע החטא.

בתורה אין מושג מופשט ופילוסופי של "רצון חופשי" ושל "אונס" - יש תהליכים מוחשיים וניתנים למדידה שמבחינים בין שני המצבים.


אראל בן דב סגל
http://tora.us.fm/erelsgl



תוקן על ידי - אראלסגל - 27/10/2005 19:42:23



דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-20/11/2005 08:44 לינק ישיר 

עוד סיפור בנושא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=820582

ויש לצרף גם כתבה שהתפרסמה ב"מעריב" לפני זמן מה, שלפיה בבתי חולים פרטיים יש 70 מאושפזים-בכפיה שאינם אמורים להיות שם - מה שמראה שההגדרה יותר מדי גמישה ונתונה לפרשנויות.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-19/11/2005 22:28 לינק ישיר 

קראתי מאמרים של האגודה הישראלית למאבק בכפיה הפסיכיאטרית:
http://www.iaapa.org.il/

שם נלחמים בתופעה מכיוון הפוך - מצד האנשים הסובלים מאישפוז כפוי בגלל שפסיכיאטר איבחן אותם כ"פסיכוטים" (במשפטים פליליים בדרך-כלל הנאשמים רוצים שיאבחנו אותם כפסיכוטים כדי שיוכלו להיפטר מעונש).

פסק הדין שציטט נישטאיך מחזק את הרושם שקיבלתי, שההגדרה ל"אי שפיות" היא סובייקטיבית מדי וניתן להטות אותה בקלות ע"פ השקפת עולמו של הפסיכיאטר/השופט.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-19/11/2005 20:49 לינק ישיר 

מי אמר לך שאין הגדרה מדוייקת?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/11/2005 19:21 לינק ישיר 

קודם כל - לא קוראים לי אראל סג"ל אלא אראל סגל (אראל סג"ל זה מישהו אחר - עיתונאי שכותב במעריב - אין בינינו כל קשר חוץ מהשם...)

יס: תודה על המקורות. בר"ה כח. נאמר, שמי שכפאו שד (=השתגע) ואכל מצה - לא יצא ידי חובת אכילת מצה בפסח; בעוד שמי שכפאוהו פרסיים (כלומר אנשים הכריחו אותו לאכול) כן יצא; מכאן, שכדי לקיים מצוה, אדם צריך לפחות להיות מודע למעשיו (בהמשך יש דיון אם הוא גם צריך להיות מודע לכך שהוא מקיים מצוה). האם כך הדבר גם לגבי עבירה?

מציץ_ונפגע: הטענה שלי היא, שלפני שמשתמשים בקריטריון אי-שפיות, חייבים להגדיר אותו במדוייק, אחרת כל מערכת אכיפת החוק הופכת להיות שרירותית לחלוטין, כל אחד יכול להיפטר מעונש בטענת אי-שפיות.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-17/11/2005 09:21 לינק ישיר 

אראל סג"ל

נראה לי שמוסכם ומקובל על הכל שאדם שפעל תחת אי שפיות פטור מעונש. השאלה היא כיצד מבחינים בין מי שמתחזה ללא שפוי לבין מה שבאמת לא שפוי (וכן כיצד מגדירים את אי השפיות הנדרשת ומודדים אותה) , אבל אין חולק על כך שזה משהו שפוטר מעונש . זהו צדק בסיסי וקיים גם בהלכה , שוטה פטור מכל המצוות. כך שאיני יודע מה הביקורת שלך על השופטים במקרה הזה (אלא אם כן אתה חושב שהם מקבלים טענת אי שפיות ביותר מדי קלות).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/11/2005 07:37 לינק ישיר 

בעצם גם התראה לא תעזור. אדם שמקבל על עצמו התראה, בידיעה ברורה שבכך הוא מתיר את עצמו למוות - הרי זו הוכחה ברורה שהוא משוגע...

לפי דברי השופטים הנכבדים, אי אפשר להטיל אחריות פלילית על אף רוצח.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-16/11/2005 19:04 לינק ישיר 

מוזר מאד. לפי אותו עיקרון יש לשחרר מייד את כל המחבלים, שהרי גם הם "חסרי יכולת של ממש להבין את הפסול שבמעשיהם", ו"מאמינים בכנות בשליחותם המשיחית".

ומה לגבי אדם שדוקר את רעהו בגלל סכסוך על מקום חניה / מקום ישיבה בים / כניסה למועדון - האם הוא באמת שפוי בדעתו? הרי זה מובן מאליו שבזמן שעשה את המעשה השתלטה עליו "רוח שטות", כדברי חז"ל.

לפי דברי השופטים הנכבדים, אין מקום להטיל אחריות פלילית על אף רוצח, אלא-אם-כן הוא קיבל על עצמו התראה בזמן המעשה, כדברי חז"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-14/11/2005 11:34 לינק ישיר 

http://www.nevo.co.il/Psika_word/mechozi/m001140.doc

עפ 8220/02 יריב ברוכים נ' מדינת ישראל (עליון; ת' אור, מ' נאור, א' חיות 17.6.04)

מיני-רציו
_________

יסודותיה של הגנת אי-שפיות הדעת

הדיון נסב סביב טענת המערער – שהורשע בהצתת ארבעה מכוני עיסוי בתל-אביב שהובילו למותן של ארבע נשים – כי יש לפטור אותו מאחריות פלילית בשל אי-שפיות הדעת משום שביצע את מעשיו תחת האמונה שהוא המלך המשיח ולאחר שרוח הקודש הורתה לו לפעול, בלא שהייתה לו היכולת להימנע מעשיית המעשה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור ופסק כי:

סייג האחריות הפלילית בשל מחלת נפש חל מקום שהנאשם חולה במחלת נפש שבגינה הוא "חסר יכולת של ממש" להבין את מעשיו או את הפסול שבהם, או להימנע מעשייתם. חוסר יכולת של ממש, אין פירושו בהקשר זה שלילה מוחלטת של היכולת כאמור, אלא גריעה ממשית ממנה.

משטוען הנאשם לתחולת הסייג, לא תחול החזקה שבסעיף 34ה' בדבר העדר קיומו של סייג לאחריות, ואם בסופו של הדיון נותר ספק סביר בדבר תחולתו של הסייג, הוא פועל לטובת הנאשם והתוצאה היא שבית המשפט יצא מתוך הנחה שהסייג חל.

בנסיבות דנן, הוכח – בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי - כי הנאשם סבל בעת הרלוונטית ממחלת נפש, וכל המומחים שבדקו אותו הגיעו למסקנה שהוא אינו מתחזה וכי הוא מאמין בכנות בשליחותו המשיחית.

הוכחה ישירה למציאות פסיכוזה היא בעדות לקיומן של מחשבות שווא (מחשבה לא מציאותית שאינה מקובלת על החברה או התרבות שהאדם שייך לה, שעוצמתה היא גבוהה ושהינה מרכזית בעולמו של אותו אדם, ולא ניתן להפריכה על ידי שכנוע) או הזיות, כאשר החולה אינו מוכן בשום פנים להכיר בכך שהמחשבות או התפיסות שלו הן לא מציאותיות לחלוטין, והוא אף אינו מגלה כל תובנה למהותם הפתולוגית.

במקרה דנן, אין בקיום תפישות אידיאולוגיות דומות או קיומם של זרמים חרדיים קיצוניים המצדדים בפעולות דומות לאלו שביצע הנאשם, כמו גם בעובדת קיומם של מעשים דומים שבוצעו – כדי לשכנע בדבר מצבו הנפשי של המערער ובדבר הגורמים שהביאו אותו לבצע את מעשיו. לא נמצאה מערכת חשיבה "אחרת" שהיא "אידיאולוגית או אישיותית" שעל פיה פעל הנאשם בלי קשר לתכני הפסיכוזה ממנה סבל.

העובדה שתפקודו של המערער בתחומים שאינם קשורים במחלת הנפש שלו היה תקין, אינה מערערת את האפשרות שהמערער פעל במקרים נשוא הדיון עקב מחלת הנפש. גם העובדה שמעשיו השתרעו על פני תאריכים שונים, אינה שוללת את הקשר הסיבתי שבין המחלה לבין המעשים הפליליים, במובן זה שלא הייתה לו, בשל מחלתו, יכולת של ממש להימנע מהם.
________________

http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/0208220.doc

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתפ"ח 1140/00 שניתן ביום 15.8.02 על ידי כבוד השופטים נ' עמית, ר' משל (שהם) וש' ברוש




עולם הפוך אני רואה





תוקן על ידי - נישטאיך - 14/11/2005 12:22:42



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/11/2005 09:33 לינק ישיר 

מצד שני, ע"פ חז"ל, שיכור כלוט פטור מעונש:
http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/144-2.htm
מניין?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-30/10/2005 09:32 לינק ישיר 

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=6&topic_id=312082

בברכה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/10/2005 09:25 לינק ישיר 

אראל שלום

לדעתי הינך מערב שני מושגים שונים.

המושג "אונס" בתורה מתייחס לאדם שעשה מעשה מתוך שיקול דעת מלא, אלא שהסיבה למעשה היא כח חיצוני המאיים עליו. הוי אומר שהרצון למעשה היה פגום אבל לא שיקול הדעת.

אי השפיות הזמנית ניכנסת (אם ניכנסת) תחת הגדרת השוטה או חסר הדעת, שאין בתורה מפורש את הפטור שלו מחיובים רק מקבלת חז"ל. (ראה לדוגמה: ר"ה כח. כפאו שד וכו' והתניא עיתים חלים עיתים שוטה וכו')

[מצאנו עוד מקרה אונס חריג אחד "לבך אנסך" במסכת שבועות כו., אלא שלא ברור אם הוא פטור אונס או שוגג או מיעוט מיוחד בפרשת שבועה, ואכמ"ל]




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > רצון חופשי - אחריות פלילית
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר