בית פורומים עצור כאן חושבים

אור אורתא או יממא?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/1/2006 12:08 לינק ישיר 
אור אורתא או יממא?

הסוגיה בתחילת פסחים דנה במשמעות המילה אור, האם זה לילה או יום, כדי להסביר את המשנה אור ל14 בודקים את החמץ.

שאלות רבות עולות מסוגיה זו (לפי סדר אקראי):

1. מה פשר נסיונות הקושיות מן הפסוקים וכי למילה לא יתכנו כמה פירושים? כמו המילה כי, ואפילו הפוכים כמו לשרש ולהשריש?

2. לא בדיוק שאלה אבל הסברי הפסוקים יוצאים די מוזרים לפי תירוצי הגמרא.

3. וכי חשבה הגמרא שנחלקו האם בודקים בלילה או ביום, כיצד חשבה שהמנהג הרווח בעם ישראל לבדוק חמץ בלילה נתון במחלוקת?

4. מדוע הגמרא ממשיכה להביא מקורות נוספים אחרי שכבר אמרה ש"מ אור אורתא הוא?


תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ב עמוד א

משנה. אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. כל מקום שאין מכניסין בו חמץ - אין צריך בדיקה. ובמה אמרו שתי שורות במרתף - מקום שמכניסין בו חמץ, בית שמאי אומרים: שתי שורות על פני כל המרתף, ובית הלל אומרים: שתי שורות החיצונות, שהן העליונות.

גמרא. מאי אור? רב הונא אמר: נגהי, ורב יהודה אמר: לילי. קא סלקא דעתך דמאן דאמר נגהי - נגהי ממש, ומאן דאמר לילי - לילי ממש. מיתיבי: +בראשית מד+ הבקר אור והאנשים שלחו, אלמא: אור יממא הוא! - מי כתיב האור בקר? הבקר אור כתיב, כמאן דאמר: צפרא נהר. וכדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב. מיתיבי +שמואל ב כג+ וכאור בקר יזרח שמש אלמא אור יממא הוא! - מי כתיב אור בקר? וכאור בקר כתיב. והכי קאמר: וכאור בקר בעולם הזה - כעין זריחת שמש לצדיקים לעולם הבא. - מיתיבי: +בראשית א+ ויקרא אלהים לאור יום אלמא אור יממא הוא! - הכי קאמר: למאיר ובא קראו יום. - אלא מעתה ולחשך קרא לילה - למחשיך ובא קרא לילה? - והא קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא! - אלא הכי קאמר: קרייה רחמנא לנהורא: ופקדיה אמצותא דיממא, וקרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילה. מיתיבי: +תהלים קמח+ הללוהו כל כוכבי אור אלמא אור אורתא הוא! - הכי קאמר: הללוהו כל כוכבים המאירים. - אלא מעתה, כוכבים המאירים הוא דבעו שבוחי, שאינן מאירין - לא בעו שבוחי? והא כתיב +תהלים קמח+ הללוהו כל צבאיו! - אלא הא קא משמע לן: דאור דכוכבים נמי אור הוא. למאי נפקא מינה - לנודר מן האור, (דתנן): +מסורת הש"ס: [דתניא]+ הנודר מן האור - אסור באורן של כוכבים. מיתיבי: +איוב כד+ לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ב עמוד ב

הא מדקאמר ובלילה יהי כגנב - אלמא אור יממא הוא! - התם הכי קאמר: אי פשיטא לך מילתא כנהורא, דאנפשות קאתי - רוצח הוא וניתן להצילו בנפשו, ואי מספקא לך מילתא כליליא - יהי בעיניך כגנב, ולא ניתן להצילו בנפשו. מיתיבי +איוב ג+ יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר מדקאמר יקו לאור ואין - אלמא אור יממא הוא! - התם מילט הוא דקא לייט ליה איוב למזליה, אמר: יהא רעוא דליצפיה הך גברא לנהורא ולא לישכחיה. מיתיבי: +תהלים קלט+ ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני אלמא אור יממא הוא! - התם הכי קאמר דוד: אני אמרתי אך חשך ישופני לעולם הבא שהוא דומה ליום, עכשיו - העולם הזה שהוא דומה ללילה אור בעדני.

מיתיבי, רבי יהודה אומר: בודקין אור (לארבעה) +מסורת הש"ס: [ארבעה]+ עשר, ובארבעה עשר שחרית, ובשעת הביעור. מדקאמר רבי יהודה בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית אלמא אור אורתא הוא! שמע מינה. מיתיבי: מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה? רבי אליעזר בן יעקב אומר: משעת האור. רבי יהודה אומר: משעת הנץ החמה. אמר ליה רבי אליעזר בן יעקב לרבי יהודה: וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור בעשיית מלאכה ומקצתו מותר בעשיית מלאכה? אמר ליה: הוא עצמו יוכיח, שמקצתו מותר באכילת חמץ ומקצתו אסור באכילת חמץ. מדקאמר רבי יהודה משעת הנץ החמה, אלמא: אור דקאמר רבי אליעזר בן יעקב - אורתא הוא! - לא, מאי אור - עמוד השחר. - אי הכי, דקאמר ליה: היכן מצינו יום שמקצתו מותר בעשיית מלאכה ומקצתו אסור בעשיית מלאכה, נימא איהו לנפשיה, הא איכא לילה דקא שרי רבי אליעזר בן יעקב! - הכי קאמר: בשלמא לדידי - אשכחנא דקא פלגי רבנן בין יממא לליליא, (דתנן) +מסורת הש"ס: [דתניא]+ גבי תענית ציבור: עד מתי אוכל ושותה - עד שיעלה עמוד השחר. דברי רבי אליעזר בן יעקב. רבי שמעון אומר: עד קרות הגבר. אלא לדידך, היכא אשכחנא יממא גופיה דפלגי ביה רבנן? - אמר ליה: הוא עצמו יוכיח, שמקצתו מותר באכילת חמץ ומקצתו אסור באכילת חמץ. שפיר קאמר ליה רבי יהודה לרבי אליעזר! - הכי קאמר ליה רבי אליעזר: אמינא לך אנא מלאכה דרבנן, ואת אמרת לי חמץ דאורייתא, דעד הכא - אסר רחמנא ועד הכא - שרא רחמנא. - ואידך? - שעות דרבנן. - ואידך? - הרחקה הוא דעבוד רבנן לדאורייתא. מיתיבי: אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו, ואימתי משיאין משואות - לאור עבורו. אלמא: אור אורתא הוא! שמע מינה. מיתיבי: היה עומד כל הלילה ומקריב על המזבח, לאורה טעון קידוש ידים ורגלים, דברי רבי! - אורה שאני. מיתיבי מר זוטרא
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ג עמוד א

המפלת אור לשמונים ואחד, בית שמאי פוטרין מקרבן, ובית הלל מחייבים. אמרו להן +מסורת הש"ס: [להם]+ בית הלל לבית שמאי: מאי שנא אור שמנים ואחד מיום שמנים ואחד? אם שיוה לו לטומאה - לא ישוה לו לקרבן? מדקאמר בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד שמע מינה אור אורתא הוא! שמע מינה. מיתיבי: יכול יהא נאכל אור לשלישי; ודין הוא: זבחים נאכלים ליום אחד, ושלמים נאכלים לשני ימים. מה להלן לילה אחר היום - אף כאן לילה אחר היום, תלמוד לומר: +ויקרא יט+ ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום - בעוד יום הוא נאכל, ואינו נאכל לאור שלישי. יכול ישרף מיד, ודין הוא: זבחים נאכלין ליום ולילה אחד, ושלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד, מה להלן - תיכף לאכילה שריפה, אף כאן - תיכף לאכילה שריפה. תלמוד לומר: +ויקרא ז+ והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף - ביום אתה (שורף) +מסורת הש"ס: [שורפו]+, ואי אתה שורפו בלילה. מדקאמר יהא נאכל אור לשלישי אלמא: אור אורתא הוא! שמע מינה. תא שמע: אור של יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה, שחרית מתפלל שבע ומתודה, במוסף מתפלל שבע ומתודה, במנחה מתפלל שבע ומתודה, בערבית מתפלל מעין שמונה עשר. רבי חנינא בן גמליאל אומר - משום אבותיו: מתפלל שמונה עשר שלימות, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. אלמא: אור אורתא הוא! שמע מינה. תא שמע, דתני דבי שמואל: לילי ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, אלמא: אור אורתא הוא! - אלא: בין רב הונא ובין רב יהודה, דכולי עלמא: אור אורתא הוא. ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה. באתריה דרב הונא קרו נגהי, ובאתריה דרב יהודה קרו לילי.

בר בי רב החל לדון בזה באשכול האם חז"ל ידעו תנ"ך אבל נראה לי שנושא זה קובע ברכה לעצמו.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/2/2006 20:25 לינק ישיר 

"אך ביום הראשון תשביתו" לא ברור - יש פירושים שונים ל"ראשון" (כפי שנאמר לפני כן בסוגיה).

המצוות שדוחות שבת אינן עניין לכאן, כי לא נאמר בפירוש שצריך לעשותן דווקא בשבת, אלא שצריך לעשותן בזמנן, ולפעמים בדרך מקרה זה יוצא בשבת. אבל כאן, אם נאמר ש"ראשון" הוא יום טוב, הרי זו מצוה שתמיד תדחה את איסור המלאכה ביו"ט.

ייבום הוא אכן מצוה שתמיד דוחה מצוה אחרת, אבל זה מקרה נדיר. ואם אפשר לפרש את הפסוקים כך שלא ייווצר מצב מוזר כזה - יש יתרון לפירוש זה (אמנם כפי שכתבתי לא מדובר בטענה מוחלטת אלא רק בהטיה).



פירוש אחר: מכיוון שאיסור המלאכה נזכר מייד בפסוק שאחרי המצוה להשבית שאור, ייתכן שר' עקיבא סבר שאיסור זה בא לפרש את המצוה שנזכרה בפסוק הקודם, וללמד שהיא לא כרוכה בעשיית מלאכה.

כשקוראים את שני הפסוקים 15-16 ברצף, קל יותר להבין את דברי ר' עקיבא. הרי הכתוב אומר שצריך להשבית את השאור, ומייד אחר כך נאמר שהיום הראשון והיום השביעי צריכים להיות ימים חגיגיים, מקראי קודש, ימים שלא עושים בהם כל מלאכה; לכן מסתבר יותר, שהשבתת השאור שנזכרה בפסוק הקודם מתייחסת לפעולה שעושים לפני שמתחילים הימים החגיגיים, כהכנה לימים אלה.

הדבר מזכיר את הנאמר בעשרת הדברות - "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך,  ויום השביעי שבת לה' אלהיך, לא תעשה כל מלאכה...": יש ניגוד בין ששת הימים שבהם מותר לעשות מלאכה לבין היום השביעי שבו אסור לעשות מלאכה; אף כאן, יש ניגוד בין היום הראשון=קודם, שבו צריך להשבית את השאור, לבין היום הראשון=יום-טוב, שבו צריך לשבות ממלאכה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-5/2/2006 16:54 לינק ישיר 


 הראל   

אילו היה כתוב בפירוש שצריך לשרוף את החמץ דווקא ביום טוב - היינו עושים זאת,> 

 הרי כתוב בפירוש אך ביום הראשון תשביתו ? 
 
 < אך מאחר שהדבר מוטל בספק > 

 מה מוטל בספק ? 

 < מסתבר יותר שהתורה לא תצוה לעשות דבר שפוגע במצוה אחרת.>

 אתה יודע כמה מצוות התורה מצווה לעשות שפוגע במצווה אחרת ?  מילה בשבת , קרבן פסח בשבת . יבום . תגלחת נזיר ומצורע , ועוד ועוד ( מלבד כל עבודות המקדש שעושים בשבת )

.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/2/2006 13:32 לינק ישיר 

תלמיד: נדמה לי שראיתי תשובה לשאלה זו אצל הרב שטיינזלץ: שבאמת לא מדובר בראיה גמורה אלא בשיקול "הסתברותי": אילו היה כתוב בפירוש שצריך לשרוף את החמץ דווקא ביום טוב - היינו עושים זאת, אך מאחר שהדבר מוטל בספק - מסתבר יותר שהתורה לא תצוה לעשות דבר שפוגע במצוה אחרת.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-5/2/2006 09:44 לינק ישיר 

אחת מן השאלות שהעלתי בתחילת האשכול הייתה:

מדוע הגמרא ממשיכה להקשות אחרי שכבר אמרה ש"מ אור אורתא הוא?

ובכן אחד מן אלו שדנתי עמהם שב אלי היום עם תשובת המהר"ם חלוה (דף ב:), שאין לי אותו בביתי ולכן לא עיינתי בו:

אלמא ואר אורתא הוא ש"מ. אע"ג דמסיק ש"מ ואפ"ה מותיב אכתי תויבתא אחריני פי' הרשב"א ז"ל דכולהו לאו בחד בי מדרשא אלא כל חד וחד בי מדרשא חד ורבינא ורב אשי מסדרי להו כולהו בהדדי.
ונראה עוד ....

ובהמשך דבריו הוא מביא את התשובה שמופיעה גם בדברי ר' דוד, שהבאתי באחת ההודעות הקודמות.

הוא מתגלה כמחקר לא קטן... והינה עוד מקור מיני רבים לאנשי שיטת הרבדים... ואכמ"ל



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/1/2006 23:04 לינק ישיר 

הראל ערב טוב

 מאחר ואתה לומד כנראה את הדף היומי בעיון , אציג בפניך שאלה בפשט . 

 

רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא (תעשו) +מסורת הש"ס: [יעשה בהם]+ ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה.

לפי ר"ע הסיבה שאנו מחליטים שצווי התורה לשרוף את החמץ בי"ד כי הרי בט"ו אסור לשרוף חמץ . ( וכפי שהגמ' בע"ב אומרת שר"ע סובר שביעור חמץ דווקא בשריפה )

והדבר תמוה . שהרי אם התורה מצווה לשרוף את החמץ בט"ו (ביו"ט ) למה שיהיה אסור ? הרי תמיד מצווה פרטית - גוברת על איסור כללי , כאשר התורה מצווה על הנזיר להתגלח בתער הרי למרות שיש איסור גילוח בתער - כאן יש חיוב לגלח בתער שגובר . כ"כ כאשר יש מצוות יבום " יבמה יבוא אליה" . הרי למרות שיש איסור אשת אח כללי , החיוב הפרטני גובר. וכו' וכו' ( אין כאן קשר לעשה דוחה ל"ת ) ?   

לילה טוב




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/1/2006 22:04 לינק ישיר 

תודה רבה על כל ההסברים!



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-30/1/2006 16:40 לינק ישיר 

אראל

אכן זו הכוונה ופירוש המילים " מצינו לי"ד שנקרא ראשון" הוא, שמצאנו דרשה שמלמדת שכוונת הפסוק " ביום הראשון " הוא ליום י"ד בניסן.

 אמנם הפרשנות למילים קצת מאולצת , אולם הרבה יותר טוב מהפירוש המקובל המיחס ל"ראשון" - שהוא החדש הראשון - משמעות המוציאה אותו מפשוטו. 
 
  גם  הפירוש המקובל  אינו מיחס לר' ישמעאל את חידושו של ר' יצחק , ש"ראשון" במשמעות " הקודם" . אלא שהוא מתייחס לשאלה הידועה שהכתוב אומר " בחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פםח לה' ". האם הכוונה ל" חג הפסח" שחל בט"ו  ולא בי"ד ?. או להקרבת קרבן פסח . ( הדברים נדונו על הפסוק " ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח " האם ממחרת י"ד ואכלו מצה מקמח "חדש"  או ממחרת ט"ו לאחר הקרבת העומר , ואיני רוצה להאריך בנושא שלא שייך לעניינינו )  ר' ישמעאל לומד פשט שונה בפסוקים , שכמו שיש בסוכות 7 ימים ואחריהם חג נוסף , גם בפסח יש שבעת ימי חג הפסח שבהם יש איסור אכילת חמץ מט"ו , אולם בי"ד יש עוד חג שהוא החג הראשון , ואז יש מצוות הקרבת קרבן פסח . וזה פירוש הפסוק  "בראשון - בחג הראשום שבו יש הקרבת קרבן פסח שהוא- בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות ". ובאותו חג ראשון יש עוד ציווי : " אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם "     

  אולם כאמור הפירושים האלו מוציאים את הפירוש הנכון למילה ראשון ממשמעותו . ולכן העדפתי את הפרשנות שהצעתי . מה עוד שתמוהה שדרשה זו המופיעה במכילתא היא היחידה שלא מוזכרת בגמ' .
תוקן על ידי - talmid - 30/01/2006 16:54:15



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/1/2006 08:28 לינק ישיר 

תלמיד: אם כך, בדברי "דבי רבי ישמעאל", במקום "מצינו ארבעה עשר שנקרא ראשון", היה צריך להיות "מצינו פסוק אחר שניתן ללמוד ממנו שיש לבער חמץ בארבעה עשר". האם זו הכוונה?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-29/1/2006 21:36 לינק ישיר 

הראל

 אתה מערבב בין ר' ישמעאל - שאינו טוען כר' נחמן בר יצחק ש"ראשון "  ניתן להסבר במובן של "לפני" .

 ר' ישמעאל אינו מזכיר כלל את הטענה הזו .

 ר' ישמעאל טוען כי מהפסוק " בראשון בארבע עשר " ניתן ללמוד כי חיוב ביעור חמץ הוא בי"ד . כפי הלימוד המובא במכילתא . ( דרך אגב מפתיע שלימוד זה הוא היחיד שלא מובא בגמ' בין ארבעת/ חמשת הלימודים , וכנראה שכאן התכוון ר' ישמעאל ללימוד זה )

 ר' נחמן בר יצחק הוא שמעלה את הסברא כי למילה ראשון יש שתי משמעויות - תלוי במיקום ובפסוק .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/1/2006 21:09 לינק ישיר 

יש לפרש כך:

כשהגמרא מקשה על רב יהודה שאומר שאור הוא לילה מהפסוק שמשמע שאור הוא יום היא קשיא על רב יהודה וגם ראיה לרב הונא, ואם היה כוונת הגמ' רק לתרץ שאין מזה קשיא לרב יהודה היה די לומר "מאן יימר" שאור באופן זה הוא יום הלא יש לפרשה באופן אחר.

אבל הגמ' רוצה לומר יותר מזה שלא רק שאין מזה קושיא על רב יהודה אלא גם אין מכאן שום ראיה לרב הונא [בפסוק ד' הקושיא הוא על רב הונא] ולכן מאריך הגמרא בכל השבע קושיות מהפסוקים לפרש הפסוק שאין הכוונה לא על יום ולא על לילה.

א. הבוקר האיר
ב. כזריחת השמש של עכשיו
ג. קרא ה' לנהורא
ד. אור כוכבים נמי מקרי אור
ה. אם ברור לך כאור
ו. דליצפיה האי גברא למזל טוב
ז. גם העולם הזה האיר בעדי

ועל הקושיא למה מביא ז' ראיות שאור אורתא? אולי לא נאמרו יחד בביהמ"ד אלא מי שסדר את הגמ' [ואולי רבנן סבוראי ?] לקטו כל הראיות מהברייתות שנשנו בזמנים אחרים ?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/1/2006 18:43 לינק ישיר 

תלמיד: א. לגבי המילה "ראשון", אם הבנתי נכון, כוונת הגמרא היא שיש שתי משמעויות למילה זו: חלק מהקבוצה, או לפני הקבוצה; אך המשמעות השניה (לפני הקבוצה) אפשרית רק בהקשרים מסויימים, רק בפסוקים שבהם נזכרת קבוצה שהיא שונה מאותו "ראשון" ואינה מעניינו; ולכן הגמרא מקשה דווקא מפסוקים שבהם נזכרת קבוצה כזאת. האם זו הכוונה? ב. לא הבנתי מה הראיה מהמכילתא שהבאת - הרי גם שם "הראשון" הוא חודש: "בראשון: יכול בכולו [בכל החודש]? ת"ל בארבעה עשר [רק מהיום ה-14 והלאה]. או בארבעה עשר, יכול משתחשך? [מתחילת הלילה]? ת"ל יום..."



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-28/1/2006 20:08 לינק ישיר 

הראל חשבתי שאחרים יענו על שאלתך אולם מאחר ולא ענו אני אענה לך . שאלתך על ה"ראשון" שמשמעו בפסוק "בחדש הראשון" נכונה ונמצאת אצל הפרשנים אולם כמדומה שלא דברו נכונה . אני אכתוב לך את פירוש הגמ' הזו וירדו שאלותיך . תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ה עמוד א דבי רבי ישמעאל תנא: מצינו ארבעה עשר שנקרא ראשון, שנאמר +שמות יב+ בראשן בארבעה עשר יום לחדש. כנראה שכוונת ר' ישמעאל ללימוד המופיע במכילתא על הפסוק " כראשון בארבעה עשר " : מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב (יח) בראשון יכול בכולו ת"ל בארבעה עשר או בארבעה עשר יכול משתחשך ת"ל יום או יום יכול משתי שעות ת"ל בערב מה בערב משפנה היום אף כשאמור יום משפנה יום משש שעות ולמעלה. יכול את חייב מצה בארבעה עשר ת"ל עליו (דב' טז ג) עליו אתה חייב מצה ואין אתה חייב מצה בארבעה עשר אם כן למה נאמר בארבעה עשר אם אינו ענין לאכילת מצה תניהו ענין לביעור חמץ. רב נחמן בר יצחק אמר: ראשון - דמעיקרא משמע, דאמר קרא +איוב טו+ הראשון אדם תולד. – רב נחמן אומר כי ראשון יש לו שתי משמעויות , או סדר מיקום , ראשון, שני, שלישי ... או "הקודם" "לפני" . המשמעות לפי העניין . והיות והפסוק : טו) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי: מדבר על שבעה ימים של איסור אכילת חמץ , ואילו מצוות השבתת חמץ אינה שייכת לשבעה ימים ממילא אינה קשורה לשבעת הימים הללו אלא מציינת כי לפני שבעת הימים הללו יש מצווה נוספת והיא השבתת חמץ . אלא מעתה, +ויקרא כג+ ולקחתם לכם ביום הראשון הכי נמי ראשון דמעיקרא משמע? – שואלת הגמ' מהפסוק : (לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְדֹוָד שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: (מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: שגם שם מצוות לקיחת ארבעת המינים אינה מעניינו של שבעת ימי חג הסוכות שכתוב בפסוק הקודם . וא"כ גם כאן נסביר כי מצוות נטילת לולב תהיה יום לפני סוכות . שאני התם, דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, מה שביעי - שביעי לחג, אף ראשון - ראשון לחג. מתרצת הגמ' שבהמשך הפסוק כתוב שבעה ימי שמחה ולכן היום הראשון כוונתו לראשון מימי השמחה . הכא נמי כתיב +שמות יב+ אך ביום הראשון תשביתו, שבעת ימים מצות תאכלו! שואלת הגמ' הרי גם בפסוק של השבתת חמץ כתוב קבוצה של שבעה ימים ? טו) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם אם כן נכתוב קרא ראשון, הראשון למה לי? שמע מינה לכדאמרן. – מתרצת הגמ' שיש כאן יתור של ה' שמלמד לדרוש שהכוונה ליום הקודם ( הגמ' ידעה שגם בסוכות כתוב ה' אולם חשבה כי הה' בסוכות לא מיותרת כפי שמסבירה בהמשך לגבי פסוק אחר ) אי הכי, התם נמי הראשון למה לי? ותו: התם דכתיב +ויקרא כג+ ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון אימר ראשון דמעיקרא משמע! ואתה תתרץ לי: שאני התם, דאמר קרא וביום השמיני שבתון מה שמיני - שמיני דחג, אף ראשון - ראשון דחג. וגם כאן יש לשאול : הראשון למה לי? מתרצת הגמ' : למעוטי חולו של מועד. חולו של מועד מראשון ושמיני נפקא! איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל דכתב רחמנא וביום השמיני, וי"ו מוסיף על ענין ראשון, דאפילו בחולו של מועד - קא משמע לן. ולא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ה"א? ותו: התם דכתיב +ויקרא כג+ ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם ראשון דמעיקרא משמע! זוהי כבר שאלת מחץ שהרי כאן אין בפסוק שבוע בכלל (לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/1/2006 13:03 לינק ישיר 

בהמשך הגמרא, פסחים ד: - ה:, יש בעיה דומה עם המילה "ּראשון": http://www.gemaraberura.com/files/psachim/psachim04_2.htm כתוב בתורה "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם", וחז"ל הביאו ראיות שונות שהכוונה לערב פסח - 14 בניסן; אך זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של המילה "ראשון" שהיא "אחד מתוך הקבוצה" (מתוך 7 ימי הפסח). מביאים ראיה בשם "דבי רבי ישמעאל": "מצינו י"ד שנקרא ראשון, שנאמר °בראשון בארבעה עשר יום לחדש" - אבל בפסוק זה, ע"פ הפשט, משמעות המילה "ראשון" היא "החודש הראשון" - חודש ניסן! בהמשך מביאים ראיה נוספת שהמילה "ראשון" יכולה לציין גם את הקודם: "רב נחמן בר יצחק אמר: ראשון דמעיקרא משמע, דאמר קרא °הראשון אדם תולד". זו ראיה אפשרית, אולם הגמרא לא מסתפקת בכך ומביאה כמה פסוקים שבהם נראה שהראשון הוא אחד מתוך הקבוצה, כמו בלשון ימינו. וכאן יש לי עוד שאלה: * אם ההנחה של הגמרא היא, שלמילה "ראשון" יש רק משמעות אחת - מדוע מביאים רק 3 פסוקים, והרי יש עוד עשרות פסוקים שבהם נראה שהמילה "ראשון" מתייחסת לראשון מתוך הקבוצה! גם בפרשת המועדות עצמה (ויקרא כג) יש 4 פסוקים כאלה - לא ברור לי מדוע הביאו דווקא 3 והתעלמו מהרביעי! * ואם ההנחה היא, שלמילה "ראשון" ייתכנו כמה משמעויות שונות - אז מה הראיה מכך שיש פסוקים שבהם למילה זו יש משמעות אחרת?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/1/2006 13:55 לינק ישיר 

בס"ד

הולך ואור עד נכון היום

כבר הובא בפורום - "אלא לימדו אותך חכמים את עוצמתה של לשון נקיה. כל מי שלשונו נקיה כלשון התנא... עד כדי כך שהוא מניח לשון לילה ותופס לשון אור. "

הכל הולך אחר הפתיחה – ראשית דרכו של הקב"ה בבריאת עולמו היא "יהי אור" – ואכן כך הולכים חכמים בדרך הוי' ופותחים את כל ענין זכירת היציאה מחושך מצרים – באור – אור לארבעה עשר. הבטוי "אור וחושך משמשים בעירבוביא" מתאר במידה מסוימת גם את המציאות במצרים – כאשר חושך המכות שנחת על המצריים – היה בסופו של דבר אור ליהודים. או כמו שמעידה התורה – שאותם שלושת ימי חושך למצריים היו ימי אור לכל בני ישראל – בכל מושבותם.

ריבוי הקושיות בסוגיית הגמרא גם הוא מחשיך את בהירות השכל - ורק לשון המשנה הבלתי מתפשרת ממשיכה להאיר את החושך – אור לארבעה עשר.

ישנם "המפחדים" מחידוש – אבל נוח לה לגמרא להאריך בדברים ובלבד - שתפסוק בסוף כמו החידוש. כאן, לגבי אור וחושך – יום ולילה – אפשר לומר בדרך מליצה - שהחידוש הופך את את החושך לאור.

ובכלל, גם לחכמים חבל לוותר על פתיחה קולעת:

אור לארבעה עשר

אור – כאמור, רומז לעולם הבא – קרב יום וגו'. גאולת מצרים – הכלל של כל הגאולות.
ארבעה – כנגד ארבעה בנים דברה תורה.
עשר – עשר המכות ש"פתחו את מצרים".

ובסגנון אחר

אור ל י"ד - אור, ל', י"ד = 251 = נר (עם הכולל) - בודקין את החמץ לאור הנר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/1/2006 00:46 לינק ישיר 

אראל

אילו היה כתוב " אור בקר והאנשים שולחו " אכן הינו חייבים לפרש "אור בקר" = זמן האור שהוא בבקר. ואז גם "אור לי"ד" = זמן האור בי"ד .

ואילו היה כתוב " אור לבקר " היינו מפרשים בהשאלה "בתחילת הבקר ".

אבל כתוב " הבקר אור " וזה לא ניתן ניתן לפירוש פשוט, אלא רק או בתוספת: "הגיע הבקר והשמש האירה" , או בהשאלה " הבקר היה טוב " והאנשים שולחו. ( אור במשמעות טוב ). ולכן ניתן לפרש בשתי האפשרויות ולא מוכח כלום.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אור אורתא או יממא?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.