בית פורומים עצור כאן חושבים

הטייה אקדמית ב'אקדמות'

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/3/2006 20:04 לינק ישיר 
הטייה אקדמית ב'אקדמות'

פגשתי לפחות שני מקרים (אלו שאני זוכר כעת, ולמיטב התרשמותי יש יותר) תמוהים בשיקולי העריכה של 'אקדמות', ואני לא יודע האם אך מקרה הוא, טהור או בלתי טהור?

1. הראשון הוא מאמרו של אשר כהן, העונה לשם 'הכיפה הסרוגה ומה שמאחוריה', הפותח את 'אקדמות' טו, והמתמשך על כ-22 עמודים. המאמר עוסק במחקר אמפירי ובדיון תיאורטי על זהות יהודית דתית בזמננו.
כהן פותח את מאמרו בטענה שביחס לרוב הציבור הדתי ייתכן רוצח דתי (יגאל עמיר, איך לא?), אבל לא ייתכן אוכל נבלות או מחלל שבת דתי. בסופו של דבר ההסבר העיקרי שלו הוא שהמוקד של הזהות נקבע על פי קריטריונים מוחצנים, ולא על פי הפנימיות.
מעבר לטענה הטריביאלית הזו, אני לא רואה כל קשר בינה לבין הנתונים שאותם היא באה להסביר. האם רצח הוא נסתר לעומת חילול שבת או אכילת אוכל לא כשר? הרי אותם עושים בהרבה יותר הסתר מאש רצח (ובודאי רצח ראש ממשלה).
מעבר לזה, המאמר כולו רצוף בסתירות פנימיות ובמחקר בלתי רלוונטי. חלק מהמסקנות הן ממש בנאליות. המתודולוגיה על הפנים, והניתוח חבל על הזמן.
שלחתי תגובה ל'אקדמות' ובה אני עומד על הסתירות ועל הבעיות המתודולוגיות החמורות במאמר הטיפשי ההוא, אך נדחיתי בטענה שהנושא מוצה. אני לא יודע מדוע הוא מוצה אחרי מאמר אחד שעבר ללא כל תגובה. תגובתי מצביעה על כך שכל המאמר לא מחזיק אפילו בוץ (לא רק מים. ניקב כדי רימון). אז מה מוצה כאן?

2. והנה בגליון האחרון אני רואה את מאמרו של צבי זהר, שבעצמו שווה דיון, על היתר לחיי אישות ללא חופה וקידושין (בהסתמך על דין פילגש), ואכ"מ. לפחות חלק ממנו ממש אווילי, ושיקול הדעת ההלכתי שבו הוא בלתי סביר בעליל. יחד עם המאמר, עקב הרגישות והחידוש שבו, פורסמו שלוש תגובות (הרב הנקין, הרב שמואל אריאל, ומיכל טיקוצ'ינסקי ורחלי שפרכר), וגם הקדמה בטון מתנצל של המערכת.
בעיניי שלושת התגובות היו מעולות, ונגעו בכל הנקודות החשובות. לאחר קריאה מפורטת (חלקן מאד ארוכות, ואינני יודע כמה יטרחו לקרוא את כולן), ברור שזוהר היה מגמתי וחלק ניכר מטיעוניו כושלים.
בתגובתו של זוהר הוא מתייחס כללית לתגובות, ואינו נוגע באף אחת מהנקודות הבעייתיות (פרט להיתממות המקובלת על האקדמאים בני מינו, שהוא רק מעלה סימני שאלה ולא קובע קביעות. כדאי לקרוא את המאמר, שכן קשה מאד לראות שם משהו שדומה לסימן שאלה. יש שם קביעות נחרצות, שעל פלקטים במאה שערים לא תמצאו נחרצות מהן. זוהי טכניקה נפוצה של קידום אג'נדה מאד ברורה במסווה של מחקר, הצעות או העלאת ספיקות).

כדי להגיע לבעיה אתמקד בתגובתו לרב שמואל אריאל. כשקראתי אותה נדהמתי. הרב אריאל (אגב, בנו של נשיא בית הדין לענייני העם והמדינה שליט"א) כתב תגובה מופתית, שיטתית וקפדנית, אשר בוחנת את האספקטים אחד לאחד, ופורכת כמעט את כל הטיעונים של זוהר.
זוהר בתגובתו אינו מתייחס לאף נקודה אחת (מתוך עשרות) שהעלה הרב אריאל. התייחסותו לתגובה של הרב אריאל מתמצה בשתי נקודות:
א. הרב אריאל תומך בהסתרה של עובדות הלכתיות (=שקרים קדושים) משיקולי מדיניות הלכתית. זוהר יוצא נגדו בנקודה זו.
ב. הרב אריאל טוען שרוח התורה לגבי התא המשפחתי מתמצה בשלוש נקודות, וזוהר טוען שרוח התורה משתנה עם הדורות.

ובכן, נקודה א' היא פשוט שקר גס. הרב אריאל לא כתב בשום מקום במאמרו את הטענה שהוא תומך בהסתרה של עובדות הלכתיות. זה לא עלה בויכוח שלו. הוא פשוט טען שלא היתה הסתרה, אלא ההיתר של הפילגש שהעלה זוהר פשוט אינו נכון. הוא לא מוסתר אלא לא נכון הלכתית (ראו שם את נימוקיו).
נקודה ב' היא הוצאת דברים מהקשרם. הרב אריאל הזכיר את שלושת הנקודות הללו (שתים מהן בדרך אגב בהערת שוליים) כעובדה אמפירית אודות התייחסותם של בני דורנו, ולא כטענה ערכית אודות רוח התורה. ולכן טיעונו של זוהר אינו רלוונטי ביחס אליהן (אני מקצר בכדי להקל על הקורא הנעים כאן בפורום).
אם כן, זוהר כלל אינו מתייחס לתגובה בת עשרות עמודים, זאת כשלדבריו כל מגמתו בפרסום הדברים היא לעורר דיון רציני וענייני בסוגיא (כך!). שתי הנקודות שהוא מביא מתוך כל המאמר של הרב אריאל הן פשוט שקרים, ולכל השאר הוא כלל אינו מתייחס.

והנה, כששוחחתי עם הרב אריאל על העניין אני שומע לתדהמתי שהוא פנה למערכת בעניין זה לפני הפרסום, וביקש להעמיד את הדברים על דיוקם (כלומר שהמערכת תפנה לזוהר בבקשה לעדכן את התייחסויותיו ולנסות לכוין יותר לאמת, או שתתייחס לשקרים בעצמה, או שתיתן לרב אריאל עצמו להתייחס). הוא נענה בשלילה, ולא ברור לי (וגם לו) מהן הסיבות לכך.

לדעתי ההקדמה שנכתבה באותו גליון שמספרת לנו שהמטרה של פרסום המאמר היא לעורר דיון ענייני ורציני בנושא בוער ולהפסיק לטאטא אותו מתחת לשטיח, היתה אמורה לחייב את המערכת לבקש מזוהר להתייחס לנקודות שעלו בתגובות. כך אמור להתנהל דיון רציני ענייני ופתוח. אבל לאפשר לתגובה שקרית מסוג כזה להתפרסם ולא לעמוד על תיקון המעוות, זה כבר חוצה את גבול הטעם הטוב לכל הדעות.

שני האירועים הללו מעוררים בי מחשבות נוגות לגבי ההטיות האקדמיות של המערכת. בשני המקרים מדובר על איש אקדמיה שדבריו לוקים בשגיאות חמורות. בשני המקרים הטענות של אותו איש אקדמיה הן מאד באופנה, ומוטות באופן בוטה לכיוון ה'נאור'. בשני המקרים התגובות הן מן העולם ה'מסורתי' (=ישיבתי) יותר, אשר מתנגדות לאותו כיוון 'נאור'. ובשני המקרים ישנם שיקולים תמוהים שמונעים את פרסום הדברים והעמדת החוקרים הנ"ל על מקומם הראוי.

שאלתי היא: האם מקרה הוא? טהור או בלתי טהור?


שלויימעל'ה? גו"ג? מה אתם אומרים?


מיכי



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/4/2010 12:53 לינק ישיר 

ההבדל בין המאמר הקודם שאתה מביא כדוגמא לבין דרישתך הנוכחית הוא פשוט מאד. המאמר ההוא היה ראשון בסדרה, ובו ניתנה לך במה נרחבת ונכבדת, וזה שונה מדרישתך הנוכחית לקבל שוב את הבמה באותו נושא. אני מניח שהעורכים העדיפו לאפשר לשמות חדשים להשמיע קולות חדשים, כמו למשל הרב רוזן שהוא בעל נסיון בתחום.

לעורכי כתב עת יש עוד שיקולים מעבר לחידודו של כל ויכוח עד נקודת הקצה, (בשביל זה יש לך את עצכ"ח...), כמו למשל תמהיל ומגוון של נושאים וכותבים בגליון. אנשים שמקבלים את 'אקדמות', (וגם משלמים עליו לעתים...), לא מעוניינים לראות את תגובתו של פלוני על מה שכתב אלמוני שהתייחס לדברי פלוני בגליון תתרפ"ט, וחוזר חלילה. זה מלאה, מתיש, וחסר טעם. אנשים גם לא רוצים לראות את אותם שמות שוב ושוב. 

לא הזכרתי את הרב ברנדס בכדי לציין את 'מדותיו התרומיות', כך שהאירוניה שלך כלפי מיותרת. הזכרתי אותו בעיקר בכדי להפריך את טענתך על 'הטיה אקדמית', כאשר מאמרו מותקף בחריפות לאורך הגליון ללא תגובה. כמו כן, ראיתי בהחלט לנכון לציין שיש גם גישה אחרת בחיים לויכוחים שאין להם סוף. מצדי תקרא לזה 'מדות תרומיות', אני הייתי קורא לזה בשמות אחרים. (למשל, סוג של אינטלגנציה רגשית או יכולת איפוק...).

באמת אינני יודע אם זה המקום לנהל את הוויכוח הפנימי הזה, כאשר רוב הקוראים כאן לא ראו את 'אקדמות' ולמיטב ידיעתי המאמרים גם אינם זמינים ברשת, אבל לאחר שבחרת לתת פומבי לטענותיך, חשבתי שראוי להציג לקוראים כאן צד שני, והבוחר יבחר.

בנימה אישית: בכל הכנות, צר לי מאד ואפילו קצת לא נעים לי להתווכח עם אישיות במעמדך ובדרגתך. מההיכרות המסויימת שיש לי עם כתיבתך כאן בפורום ועם חיבוריך, אני מניח שקטנך עבה ממותני, ואני לא כותב את זה לתפארת המליצה. אבל מי כמוך יודע, מי שזורק אבנים צריך גם להתכונן לחטוף. לא כתבת כאן מאמר אקדמי, אלא השמעת ביקורת אישית וחריפה, ומן הדין היה כאמור שיושמע צד שני.


תוקן על ידי במ ב- 09/04/2010 13:20:55




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/4/2010 12:02 לינק ישיר 

במ,
אתה טועה לחלוטין. כמו במקרה של מאמרי, שהיה תגובה לרב ברנדס, הנוהל הסביר והמקובל הוא לשלוח את התגובה לכותב, לשמוע הבהרות והבהרות שכנגד, ואז לפרסם את הדברים זה בצד זה. אין כאן שום חשש לתהליך שלא נגמר. כך עשו במקרה הקודם, ואין שום סיבה שלא יעשו זאת גם כעת.
אגב, בכל מקרה, לא זה מה שנאמר לי. שיקול כמו שלך קל מאד להציג ולומר, ואני לא רואה מדוע שלא יעשו זאת.
באשר לכך שהדברים הובהרו במאמרי, הרי אם אדרעי לא הבין זאת, כנראה כך גם קוראים נוספים, ולכן בהחלט כן יש חשיבות למתן אפשרות להבהיר ולהגיב.
בפרט כאשר מדובר בטעויות וסילופים של דבריי, שאז הזכות האלמנטרית היא להגיב ולהבהיר, ואולי למנוע את פרסום התגובה אם המגיב עצמו מבין שאין בדבריו ממש.
לשאלתי האם יש להם תקדים בענין זה (שכותב שבוקר בתגובה רצה להגיב בעצמו ולא התאפשר לו), משום מה לא נעניתי. על כן אני מפקפק האם זה אכן היה השיקול (מה עוד שלא זה מה שנאמר לי, וכנ"ל). על כן, על אף רצונך לסנגר עליהם ולתקוף אותי, לא ממש שכנעת אותי שהצלחת לעשות זאת.
ובאשר למידותיו התרומיות (האירוניה היא כלפיך, לא כלפיו ח"ו) של הרב ברנדס, אני בהחלט משתדל ללמוד ממנו ומכל אחד. אבל ייתכן גם שהוא לא הגיב כי הוא לא חשב שיש משהו נוסף שטעון הבהרה, לא? אבל מה לעשות, אני כן חושב שיש דברים שטעונים הבהרה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/4/2010 01:05 לינק ישיר 

http://www.bmj.org.il/file/Avram.pdf

הנה המאמר של מיכי על הגיור.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/4/2010 13:59 לינק ישיר 

(בטעות הכנסתי לכאן לינק שהתכוונתי להכניס לאשכול סמוך).


תוקן על ידי למאי_נמ ב- 08/04/2010 14:02:38




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/4/2010 12:18 לינק ישיר 

הרב אברהם הנכבד,

אתה מציג בעוקצנות ובאירוניה את 'שיקולי המערכת העלומים', ויוצר את הרושם שמדובר כאן ב'סתימת פיות' קטנונית, ובמערכת הפועלת לפי אינטרסים והעדפות סובייקטיביות, ומקדמת את הדעות והאישים שהיא חפצה ביקרם.

למיטב היכרותי עם המוסדות והאישים המעורבים, אין דבר רחוק יותר מהאמת.

למעשה, גם אנוכי הקטן, שמעולם לא ערכתי כתב עת כ'אקדמות', ואינני מצוי בסוד שיחם של כותבים ועורכים, יכול להעריך בפשטות ובנקל, מה הם אותם 'שיקולים' פשוטים וברורים, שהנחו את מערכת 'אקדמות'.

'פולמוס הגיור', כפי שהוא מכונה, מתפרס זה תקופה על כמה מגליונות 'אקדמות'. המאמרים בגליון הנוכחי נושאים את הכותרת 'עוד על פולמוס הגיור'. האם באמת אתה סבור שחובתם של עורכי 'אקדמות' לשעבד את הבמה החשובה הזאת, שאגב רבים מתדפקים על שעריה ונדחים מפני חוסר מקום, לתגובות ותגובות שכנגד וחוזר חלילה. נקל לחכם כמוך להבין שלאחר תגובה פולמוסית שנונה וחריפה כדרכך בקודש, בה תציג את יריביך כ'טועים בדבר משנה' וכמי שאינם יודעים לקרוא באופן כללי, יבקש גם פרופ' אדרעי את זכות התגובה, למען הגן על דעותיו ועל כבודו הרמוס, ומדוע זו לא תינתן לו. השלב הבא מובן מאליו: גם אתה תבקש שוב להגיב ולהגן על דעותיך, וברור גם שאם לא תקבלה, כדרישתך הנחרצת והאולטימטיבית, תמהר לקבול ולהלין בשער בת רבים על 'הטייה אקדמית באקדמות'.

בכל עולם התקשורת הכתובה, מעיתונים יומיים ועד במות אקדמיות נחשבות (למעט פורומים אינטרנטיים כמובן...), מקובל שיש איזושהי מידה סבירה והגיונית לקיומו של פולמוס מתמשך, ולמתן זכות תגובה חוזרת ונשנית, במין משחק פינג פונג בלתי נגמר. עורכי 'אקדמות' סבורים, לדעתי בצדק רב, שהפולמוס הזה כבר הגיע לנקודת רוויה ומיצוי (אם זה עדיין לא קרה לפני הגליון הנוכחי), גם אם לאחד הצדדים בוער מאד 'להכניס' שוב ליריבו, ולהרגיש שמבחינתו הויכוח הסתיים ב'נוק אאוט', לקול תרועות הצופים הווירטואליים.

מה לך כי תלין, כאשר אתה עצמך כותב בסיום דבריך: "לסיכום, התגובה שלו היא אוסף של אי הבנות וטעויות, והדברים מפורשים כבר במאמר שלי. ועל רקע זה עוד יותר מרגיזה החלטת המערכת לא לאפשר לי להגיב." בינגו. אולי זה בדיוק מה שחשבה גם מערכת 'אקדמות'. 'הדברים מפורשים כבר במאמר שלך', ניתנה לך הבמה לפרוס בהרחבה את עמדתך (אגב, גם בעל פה...), מיצינו, ממשיכים הלאה. כל כך קשה להבין? – היה נכון יותר אפוא להסיק מדבריך, כי 'על רקע זה עוד יותר מובנת החלטת המערכת לא לאפשר לי להגיב'.

ראוי לציין: שני המאמרים המתפרסמים בגליון הנוכחי של 'אקדמות', מתפלמסים ותוקפים בלשון חריפה עד מאד, לעתים כמעט אישית, את מאמרו של הרב יהודה ברנדס, 'שותפך' לעימות. הרב ברנדס הוא כידוע ראש בית המדרש ב'בית מורשה', המוסד המוציא לאור את 'אקדמות'. תמיהני, האם על רקע כזה אפשר לדבר על סתימת פיות ועל 'הטיה'. אם היתה 'הטיה', הלא ברור לטובת מי היא היתה צריכה להיות.

כפי שניתן לראות בגליון, (וכפי שציינת גם אתה ביחס לגליון קודם), הרב ברנדס וויתר על אותה 'זכות התגובה', שאתה דורש בשצף קצף, כאשר ברור ומובן שאם היה עומד עליה היה מקבלה על מגש של כסף. חבל שאינך לומד ומפנים, כי 'זכות התגובה' ואמירת 'המילה האחרונה' בכל ויכוח, אינם הדבר המקודש ביותר. לעתים התעטפות בשתיקה ואורך רוח הם אופציה מכובדת יותר.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/4/2010 09:35 לינק ישיר 

האם המאמרים של מיכי/אדרעי/רוזן קיימים ברשת ?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/4/2010 01:30 לינק ישיר 

בגליון האחרון של 'אקדמות' התפרסמו שני מאמרי תגובה לדבריי בנושא הגיור, של אריה אדרעי והרב רוזן. התופעה של שיקולים תמוהים של המערכת חזרה על עצמה, והיתה לי התלבטות האם להקפיץ את האשכול.
והנה היום קיבלתי פנייה מאיש משפט עברי שקרא את מאמרו של אדרעי, וזו לשונו:

שלום רב,
 
קראתי את תגובתו של אריה אדרעי למאמרך. אני מניח שמן הסתם כתבת תגובה למאמרו. אם כן, האם תוכל לשלוח לי?
תודה,

הוא הניח כמובן מאליו שצריכה להיות לי תגובה כתובה, ובצדק, אך לצערי כפי שיתבאר מייד הוא לא יוכל לקרוא את תגובתי. פנייה זו פשטה את התלבטותי, והחלטתי להקפיץ את האשכול. אחסוך מכם את כל התכתבותי עם המערכת בעניין זה, ואני מעתיק כאן רק את מה שכתבתי בתשובה לפנייה המצוטטת לעיל:

אכן הנחה סבירה (=שכתבתי תגובה), אך לא נכונה. מאמרו של אדרעי נשלח אליי רגע לפני הורדת הגליון לדפוס, ומשביקשתי להגיב נעניתי בשלילה, לטענתם עקב קוצר הגליון והזמן. משום מה, נאמר לי שזה לא יתאפשר גם בגליון הבא (כך!). מששאלתי מדוע לא ידחו את הפרסום של מאמרו לגליון הבא ויאפשרו לי להגיב (כפי שעשו גם עם המאמר המקורי שלי, שנשלח מייד לרב ברנדס), או לחילופין על אף עומס הגליון שמאפשר מאמר כה ארוך כמו זה של אדרעי, ניתן להוסיף כמה עמודים שלי (שהייתי מוכן לכתוב תוך יום). 'שיקולי המערכת' העלומים לא אפשרו זאת, בלי שפירטו לי מדוע.

זו מדיניות מאד מוזרה של המערכת (ולא בפעם הראשונה), בפרט על רקע העובדה שהביקורת שלו היא מאד חריפה (ומאד שגויה, מוטעה ומטעה, וגם דמגוגית). אבל למערכת 'אקדמות' פתרונים.

תכל'ס, לא כתבתי כלום (למגירה אני כותב בעיקר שירים ), אבל כפי שאתה יכול להבין אני לגמרי לא מסכים לדבריו. תפיסתי העקרונית, כפי שהבהרתי גם במאמר, היא שלכל הדעות נחוצה קבלת מצוות בלב (=כלומר הבנה של המתגייר שהגיור מחייב אותו בכניסה לעול מצוות, כלומר במחוייבות עקרונית במצוות). גם אם בפועל הגר לא יקיים אף מצווה אחת (ודוק!) זה לא מפריע לגיור לשיטתי, כל עוד יש כאן קבלה והבנה ברורה שהגיור יוצר מחוייבות לקיים מצוות (חשוב מאד: לא רק הבנה שהמגיירים סוברים כך, אלא הבנה של המתגייר שזה באמת כך).

מאידך, שלבים פורמליים בגיור, כמו הודעת מצוות מילולית של בי"ד, או קבלה בפה של המתגייר, אכן ניתנים למו"מ, ועליהם דיברו כבר הפוסקים. בעניינים אלו ישנם אצלו ערבובים רבים, וכבר שיערתי שכך עלול להיות (שהרי רבים מערבבים בין המושגים הללו) ולכן הבהרתי את הדברים במאמרי מראש. אך הוא בחר להתעלם.

אגב, תגובתו של הרב רוזן באותו גליון (שכלל לא נשלחה אליי) מראה את ה'סתירות' לכאורה שיש אצל הרב עוזיאל, מה שמראה שאני צודק בפרשנותי לדבריו. ככל הזכור לי, גם אצל רד"צ הופמן יש 'סתירות' מקבילות, שמראות שהוא לא מתכוין לומר שקבלת המצוות אינה נחוצה, אלא שקיום המצוות בפועל אינו נחוץ.

למיטב הבנתי, עיקר חידושם של שני אלו הוא שגם אם ידוע מראש שהמתגייר לא יקיים מצוות זה לא בהכרח סותר את תקפות הגיור, שכן גם אם הוא מתכוין להיות חוטא, כל עוד הוא מבין שזהו חטא, ניתן לראות בזה קבלת עול (וכי אדם שחוטא, ואפילו אם הוא כלל לא מתאמץ לקיים את המצוות, ואפילו אם מראש הוא מתכנן לא להתמודד עם זה כלל, הוא בהכרח אדם שאינו מקבל את המחוייבות העקרונית שלו?). לדעתי זה חידושם של אותם פוסקים שכל המגיבים לדבריי מצטטים, ולזה אני מוכן להסכים. בכל אופן, זה ודאי לא סותר את דבריי.

אלא שכיום לדעתי גם התנאי הזה אינו מתקיים, ולכן אין מקום לחידושם זה, וזאת בדיוק בגלל הצעות ופרשנויות שגויות כמו זו של ברנדס ואדרעי. למרבה האירוניה, דווקא מי שמציע לראות את היהדות על בסיס לאומי ללא קבלת מצוות, בעצם שומט את הקרקע מתחת לעמדות הללו, שכן לדעתי הן הניחו שהגדרת היהדות בעיני הגר היא ודאי קיום מצוות, והוא רק מתכנן (אפילו מראש) לחטוא. אבל ברגע שעולה אפשרות לראות בלאום היהודי משהו מנותק מקיום מצוות, אזי כבר לא ניתן להניח שיש קבלת מצוות כזאת אצל המתגייר ללא הצהרה מפורשת ואינדיקציה לכוונה רצינית, גם לשיטות הרב עוזיאל והרד"צ הופמן.

טענתי הבסיסית, וגם את זה כתבתי, היא שקבלת מצוות נחוצה, בין אם מבינים אותה כתנאי מהותי לגיור ובין אם כאינדיקציה להצטרפות לאומית. לכן הטענה שלו כאילו אני שולל את אפשרות השנייה נסתרת מדברים מפורשים שכתבתי. מה שכתבתי הוא שגם אם זו רק אינדיקציה, אני לא חושב שניתן לוותר עליה ולהגדיר הצטרפות ללאום בלי קבלת מצוות (כי אין אומתנו אומה אלא בתורותיה). לכן המקורות שהוא מביא אינם קשורים לטענותיי, ובודאי לא סותרים אותן.

ועוד לא התייחסתי לשאלה המתודולוגית מתי אנחנו מחליטים שדעה הלכתית כלשהי אינה דעה שניתן להסתמך עליה? וכי כל מה שפלט אי פעם קולמוסו של מישהו הוא דעה הלכתית?  וגם אם נניח שהרד"צ הופמן או הרב עוזיאל אכן כתבו שניתן לוותר על קיום מצוות (לדעתי לא זו כוונתם, וכנ"ל), ובהנחה שזה כלל לא מבוסס וסותר מקורות תלמודיים והלכתיים בסיסיים. האם העובדה שזה מופיע בתשובה זו או אחרת הופך זאת אוטומטית לדעה הלכתית לגיטימית? אני לא מאלה שחושבים שאם משהו הודפס אז אוטומטית הוא הופך לעמדה לגיטימית. כבר מצאנו לא מעט בספרות ההלכה "לא שערום אבותינו", על דברים שמופיעים כדעה הלכתית, והכוונה היא שזה בלתי סביר בעליל, וטעות בדבר משנה או בשיקול הדעת.

זהו כבר דיון אחר, שנוגע להאשמות שלו כאילו אני (והרב שרמן, שמוצג במהלך אד-הומינם דמגוגי, כעמיתי לדעה) לא מוכן לקבל עמדות שונות משלי כעמדות לגיטימיות. אבל כאן זה לא בגלל שהן שונות משלי, אלא בגלל שלדעתי הן שגויות בדבר משנה ו/או בשיקול הדעת. גישה זו רווחת ביותר בספרות ההלכה, ואין בינה לבין פטרונות הלכתית ולא כלום. האם אסור לי לומר שמישהו טועה? ואם הוא פוסק חשוב, האם אז הדבר אסור? מדוע הדברים שלי מצביעים על תפיסה מתנשאת כפי שהוא מתאר? אתמהה! יש כאן יותר משמץ של טענה פוסט מודרנית, לפיה כל אחד והנרטיב שלו, ואין מקום לביקורת שדעה כלשהי היא שגויה.

לסיכום, התגובה שלו היא אוסף של אי הבנות וטעויות, והדברים מפורשים כבר במאמר שלי. ועל רקע זה עוד יותר מרגיזה החלטת המערכת לא לאפשר לי להגיב. בד"כ במצב כזה הייתי מצפה שיתנו לי להגיב, ואז ישלחו אליו את הבהרותיי כדי להבהיר את הויכוח (באם הוא ישנו), ואז יפרסמו את שתי העמדות. כאמור, כך עשו במאמר שלי עם הרב ברנדס, ולדעתי הדיון רק יצא נשכר (הוא שינה והבהיר כמה מדבריו, ואני הגדרתי באופן חד יותר היכן הויכוח. בסוף הוא אפילו ויתר על זכות התגובה, כי נקודות המחלוקת היו ברורות כבר במאמרי).

עד כאן דבריי.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/5/2006 21:35 לינק ישיר 

אראל -
תיקון קטן:
הניסוח שהבאת, הוא ניסוח של הרמב"ם. בגמ' כתוב רק "חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". אך עדיין הראיה היא נכונה - מדובר שם גם במקרים שבהם בני הזוג מיוחדים לגמרי זה לזה, כגון בקידושי קטנה, שכוונתם לחיות יחד לאורך ימים. ובכל זאת, אילו לא היו כאן קידושין (מדרבנן), זה היה נחשב כביאת זנות. זו אחת הראיות החזקות לשלילת הפילגשות, כפי שהבאתי במאמרי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/5/2006 21:25 לינק ישיר 

סליחה מראש אם אני חוזר על דברים שכבר נאמרו - כתוב בתלמוד "חזקה, אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובידו לעשותה בעילת מצוה". מכאן, שלפי חכמי התלמוד, יש רק שתי אפשרויות: בעילת מצוה (=לצורך נישואין), או בעילת זנות. מכאן, שכל בעילה שאין מטרתה ליצור קשר קבוע שיש צורך בגט כדי להתיר אותו - הרי היא בעילת זנות.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-16/5/2006 17:57 לינק ישיר 

מיכי כתב:
הצגתי שני מקרים מאד קונקרטיים. העליתי כמה טיעונים שמצביעים על התנהגות בעייתית. ואתה עונה לי שאלו 'שיקולי המערכת'. אולי גם אתה מהמערכת? מתי לדעתך תהיה הצדקה לביקורת, אם לא כאשר מדובר בפרסום שקרים ועיוותים מכוונים, כפי שכל אחד שקורא את המאמר של הרב שמואל יכול להיווכח? אתמהה.

א' אין לי כל קשר למערכת.
ב' מה שאמרתי זה שכמו שיש הבדל בין להוציא ובין להחזיק בממונות, ובין מה שבית הדין היו עושים לבין מה שהם היו פוסלים כשאחר עושה. כך יש שתי שאלות. מה היה ראוי לעשות אם היו שואלים אותי, לבין מה אני יכול לבקר. ואין ספק שהסף הנדרש כדי למתוח ביקורת הוא גבוה בהרבה. ואני לא חושב שמדובר בעיוותים נוראיים כפי שאתה חושב.

אדרבה כעת המאמרים ברשת. וכל אחד יכול לקרוא ולחשוב בעצמו. (אני קראתי כבר בזמנו, וכך גם מיכי)




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/5/2006 17:07 לינק ישיר 

המאמרים ב"אקדמות", שסביבם נפתח הדיון, עלו כעת לרשת. הקישור: http://www.bmj.org.il/Static/Binaries/PublicationArticles/17zohar%2B_0.pdf
(כל המאמרים מופיעים ברצף, בקובץ אחד.) תוקן על ידי - ש377 - 16/05/2006 17:12:25



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2006 22:05 לינק ישיר 



ש337

 אתה צודק שאין טעם להמשיך , נדמה לי שהקוראים אינם עוקבים אחר הויכוח . 

 עכ"פ אינך עונה ומסביר את דברי הרמב"ם למה רק עד רובו הרי משהושקו המים הפכו לכשרים למקוה כמי גשמים עצמם ? , 
 
 לגבי דברי שהרמב"ם מכשיר כאשר נשפכים המים למקוה התחתונה . מדין שאובין שהמשיכוה , ואתה שואל למה צריך לתוך מקוה . אינך מדייק בדברי , אמרתי כי הרמב"ם קובע כי למעשה רק כאשר מתערבים המים השאובים לתוך מי גשמים . למרות שאין 40 סאה . מוכשרים מדין שאובין שהמשיכוה , ולפי זה כאשר נשפכים למקוה התחתונה הרי כל מה שנשפך כשר .
 אולם דבריך לחלק בין נשפכים לבין נשאבים אינם במקומם , שהרי אנו מדברים על המקווה שנשארה ולא על מה שלקח ממנה . ולמה אם נשארו פחות מרוב פסול ? הרי כל מה שנכנס הופך למים לא שאובים ע"י השקה, שהרי היתה מראש מקוה בת 40 סאה מי גשמים  ? 

  תוקן על ידי - talmid - 20/04/2006 22:15:21



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2006 21:49 לינק ישיר 

תלמיד -
יש לי רעיונות לענות על שאלותיך, אבל אלו סברות, וכידוע בסברות תמיד אפשר להתווכח. אז נניח את הסברות שלי בצד, ונסתפק בדברי הרמב"ם המפורשים, שעליהם אי אפשר להתווכח (כך לפחות חשבתי, אך חזינן שאפשר). דברי הרמב"ם ברורים - הוא מחלק בין הוספה על 40 סאה, שאז יכול להוסיף כל היום כולו, ובין נתן סאה ונטל סאה, שאז יש את ההגבלה של רובו. וכל אחד יסביר עכשיו את טעמי הדינים כפי הבנתו.
המקרה באמצע, שנתן לעליון וירדו לתחתון, הוא ראיה נוספת כנגדך, אך לא רציתי להביאה קודם. דהיינו - בעליון יש רק 40 סאה, והאדם מוסיף עליו עד שהוא מתמלא ועוד יורדים לתחתון 40 סאה, כלומר שהוסיף עליו יותר מ-40 סאה, ובכל זאת זה כשר. כלומר ששאובים נכשרים בהשקה, ולא בביטול ברוב. אתה טענת קודם, שזה כשר מחמת "שאובה שהמשיכוה" (ובזה חזרת לטענתך שלדעת הרמב"ם שאובה שהמשיכוה כולה כשרה - מה שמנוגד ללשון הרמב"ם במשנ"ת, ומופרך לגמרי מפיה"מ לרמב"ם שאליו לא התייחסת!!!). אך ברור שאין זה כך - שהרי אם כן אין צורך במקווה העליון, אלא סתם יכול לשפוך על הקרקע וירדו לתחתון, שזו שאובה שהמשיכוה.
דהיינו - הרמב"ם מתייחס למקרה הזה של נתן לעליון וירדו לתחתון, לא כ"נתן סאה ונטל סאה", אלא כריבוי גרידא. ודוק בלשונו, שהוא כולל זאת בהלכה הראשונה, עם המקרה של ריבוי וכחידוש נוסף על גביו, "ולא עוד אלא...", ורק אחר כך מביא את המקרה של נתן ונטל. מדוע אין זה כנטילה? - כנראה זה משום שיציאת המים מן העליון אינה נעשית בדרך של שאיבה. או אולי יש כאן צירוף של המשכה והשקה - גם המשכה וגם השקה מועילות בעיקרון, אך יש בהן סייגים - המשכה מועילה רק במיעוטה ולא בכולה , והשקה מועילה רק כשנשארו לפחות מחצית מי גשמים. כאן שיש את שתי הדרכים הללו, זה מועיל גם בלי הסייגים של כל אחת מהן.
ושוב - עצם המקרים ופסקי הרמב"ם הם ברורים, ואת הסברות יסביר כל אחד כדעתו.
 
כפי שאמרת, אנחנו כבר מעלים גרה, ולפיכך אני לא מתכוון להמשיך את הדיון. (אני כותב זאת כדי שלא יאמרו ש"צווח והדר שתק" הוי הודאה.)

תוקן על ידי - ש377 - 20/04/2006 21:56:16 תוקן על ידי - ש377 - 20/04/2006 22:01:00



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2006 21:30 לינק ישיר 


ש337

 1. אבל אם המים השאובים הופכים להיות מי מקוה כשרים ע"י השקה . הרי אפילו אם נתן סאה ונטל סאה תמיד נשארים 40 סאה מים כשרים ? .

 2. ואילו בהלכה השניה אם מוסיף מים שאובים ל40 סאה מי גשמים ונשפכים למקוה תחתונה , הרי עם כל הוספה יורד אחוז מי הגשמים המקוריים  שנשארו במקוה העליונה , ובסוף יש במקוה העליונה פחות מ- 50% מי גשמים . ומה ההבדל בין נתן סאה ונטל סאה לבין מוסיף כל היום כולו ונשפכים המים למקוה תחתונה ?

רמב"ם הלכות מקוואות פרק ד

הלכה ו

כיצד פוסלין המים השאובין את המקוה בשלשה לוגין, שאם היה במקוה פחות ממ' סאה [ונפל לתוכן שלשה לוגין והשלימום לארבעים סאה] הכל פסול, אבל מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינן שאובין ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו כשר, ולא עוד אלא מקוה עליון שיש בו מ' סאה מים כשרין והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו למקוה התחתון מ' סאה הרי התחתון כשר.

הלכה ז

מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונתן לתוכו סאה מים שאובין ונטל אח"כ ממנו סאה ה"ז כשר, וכן נותן סאה ונוטל סאה והוא כשר עד רובו.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2006 20:52 לינק ישיר 

תלמיד -
בהלכה שבה נאמר "עד מחצה", מפורש שנטל ממי הגשמים. דהיינו, הדברים ברורים ופשוטים - בהלכה הראשונה מדובר שנשארו ארבעים סאה של מי גשמים, ולכן אפשר להוסיף עליהם מים שאובים ככל שתרצה, "כל היום כולו". ואילו בהלכה השניה מדובר שבמקביל להוספת השאובים הוא נוטל מן המים, וכבר אין ארבעים סאה של מי הגשמים המקוריים, ולכן יש את ההגבלה עד רובו. פשוט ביותר, למי שקורא את הרמב"ם כפשוטו ובלי הנחות מוקדמות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הטייה אקדמית ב'אקדמות'
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 8 9 10 לדף הבא סך הכל 10 דפים.