בית פורומים עצור כאן חושבים

מדינת ישראל-הירהורים בקול ליום העצמאות.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-26/4/2006 12:17 לינק ישיר 
מדינת ישראל-הירהורים בקול ליום העצמאות.

כשמדינת ישראל היתה עוד "חלום", היא היתה חלום על מדינה יהודית ליהודים, אך מכשהוקמה היא התפתחה למדינהm
 
מדינה עבור תושביה, יהיו אשר יהיו.

לפני שהיא הוקמה, היו שחלמו שכשתקום היא תהיה מדינה שתפתור את כל הבעיות שהיו לכל העם היהודי המפוזר בעמים.

כשהוקמה, היא אינה יכולה אפילו לפתור את בעיות העם היושב בה.

כשהיתה בשלבי הקמה, היו שראו בה אתחלתא דגאולה ואות לביאת המשיח הקרובה, והיה שטען שהקמתה עיכבה את ביאת המשיח בחמש שנים.

חמש שנים ממתי?

בין מלחמות המפרץ הראשונה והשניה.

ביאת המשיח נדחתה מהמלחמה הראשונה עד לשניה.

או שהיא החלה בראשונה, והיתה "אחרי" בשניה.

תהליך "זבנג וגמרנו" של "בעיתה אחישנה".

החלומות על הפתרון המושלם של בעיות היהודים ע"י המדינה, היו לא היו יותר מכמו הזיותיהם של אסירי מחנה ריכוז נאצי, שחלמו על היום בו יאכלו גלידה עם קצפת.

החולמים מכל החוגים והסוגים, שידעו עוד בימים כשהמדינה היתה "על הנייר", מה תהיה דמותה של אותה מדינה לכשתקום, לא היו יותר מאותם הקונים דירה "על הנייר", המתכננים היכן יעמידו כל דבר לכשיכנסו לביתם, אך כשחלומם מתגשם, מתברר להם, שכאשר הם יכניסו את המיטות לחדר השינה, הם לא יוכלו לסגור את דלת החדר, ובאם יזיזו את הדלת, ילך להם ארון הבגדים.

חלום לחוד ומציאות לחוד, ולכל דבר יש מחיר.

מאז הקמתה התפתחה המדינה למה שהיא היום, שאינה כמו זו שהיתה בחלומותיהם של אלו שידעו איך היא תהיה, ולא כמו זו של אלו שחלמו שהיא תהיה כמו שהם ירצו שתהיה לאחר שתהיה.

היא כמו שהיא, וזה מה שיש.

מה היא?

היא "הכל" ויש ויש בה הכל, כמו בסיפור על שני היהודים שביקרו ב"וורשא", שכשחזרו לעירם שאלו אותם: מה יש בעיר וורשא שאין בעירנו?

האחד ידע לספר על מוסדות התורה הרבים שיש בעיר, ואילו השני ידע לספר על ה"מקומות המפוקפקים" הרבים שבעיר.

הם לא היו בערים שונות, אלא כל אחד סיפר על המקומות שבהם הוא ביקר.


האם המדינה הצדיקה את החלומות?

ואם לא, האם היתה או יש ברירה?


נשבר לי לקרוא ולשמוע את ההפרחה:

"מה היה הרב קוק אומר אילו היה היה חי היום?"

כשאני שמע שאלה זו אני עונה בשאלה:

מה היה עזרא הסופר אומר או עושה, אילו היה חי בזמן בית שני?

אולי המדינה היא לא כמו שחלמו שתהיה, או ששאפו למה שהיא תהיה, או שהיא כמו שהיא צריכה להיות, אך גם כמו שהיא, היא הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו לפני הקמתה, ואינה גרועה מ"המדינות" שהיו לנו בעבר.

תחשבו על מדינות דור בית ראשון ודור בית שני, האם הן היו יותר טובות?

מתי היתה מדינה "כמו שצריך"?




נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/4/2006 12:33 לינק ישיר 

וכשהיה סיהרא בשלמותא הוא מיד התחיל לחסור.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/4/2006 14:10 לינק ישיר 

אין לי אלא לצרף :

ניצחנו במלחמת ששת הימים, וגילינו שלא תחזור אושוויץ.
במלחמת יום הכיפורים גילינו שלא תחזור מלכות דוד.
אולי עכשיו תתחיל למדינת ישראל היסטוריה רגילה. (העולם קצת אחר כך, עמ' 456)

למדינה...ספק?!

לעם ישראל - "היינו כחולמים".

נישט:
אף פעם לא היתה מדינה מתוקנת - כי מדינה פירושו חברה והחברה לא היתה צדיקה (ונא לא להשביני מאגדות שלא מצאו תינוק שלא היה בקי בטהרות) וק"ו שחברה אינה מנותקת מהסביבה החברתית - עמים ומושפעת גם ממנה, ואלו ודאי לא הגיעו לתיקון חברתי.
כל שנתכוונו ב'סיהרא בשלמותא' (-זוהר) על שלמה המלך הוא אולי למנהיג בחלק מסויים של תיפקודו - והואיל וזה רק חלק ממילא ככל חלק זה היה חלקי מאוד מאוד...
כלל נקוט בידינו 'עולם כמנהגו נוהג' - ועתיד לבוא זה החזון המשיחי, שאף הוא מעצם טיבו 'חזון' וככל אידאל.
אכן, הבעיה שמרוב געגועים נשבינו בדמיונות על העבר (-אידליזציה של ההיסטוריה) והעתיד (=ניסים ואידאליזציה של העתיד וכדו') ושכחנו מהו הווה -

ובעיקר שטוב לו לאדם לשמוח גם במה שיש לו ולהודות לא-ל על כך ולא להיות כפוי טובה במה שכבר זכה.







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/4/2006 19:10 לינק ישיר 

מד"א

<"במקומות בהם קיימות קהילות יהודיות וקיימת דמוקרטיה, קיים חינוך חרדי">

נולדת אתמול?

איפוא אתה חושב התחיל החינוך המודרני החרדי של היום, בבודפשט או בישראל? 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/4/2006 19:45 לינק ישיר 

אנטישמיות קיימת, זה אמנם נכון אך אני לא מכיר כיום מדינה (שלטון) אירופאית שמאפשרת להרוג יהודים וגם לא רואה את זה קורה בעתיד.  האנטישמיות נעלמת ככל שהעולם מתקדם. (אמנם נשארת קיימת אך הופכת לתופעה פחות ופחות מקובלת עם הזמן)  מדינות בהן קיימת אנטישמיות מתביישות בה.

גם ההצקות שלהן זוכה כל אורח במדינה זרה או כל אדם שנוהג אחרת מבני המקום ילכו ויתמעטו עם התקדמותו של השכל וההגיון.


וודאי המדינה אכן קדמה אותנו ונתנה לנו את האפשרות לחיות במקום בו אנו הרוב, זה הרבה יותר נוח וזה לכשעצמו יתרון משמעותי, אך לא היא העיקר בהבדל במעמדנו בעולם משנים קודמות. לא היא מונעת שואה נוספת. 


האם צריך לחגוג את היתרון הזה?

לא יודע.  אולי המשל קצת מוגזם אבל קח לדוגמא אדם שנלקח ממשפחתו והועבר לעיר אחרת עם צו הרחקה מביתו ובני משפחתו וכך עשו גם לאישתו והילדים, העבירו כל אחד מהם לעיר אחרת.  החיים בעיר אחרת קשים, בדידות וכו'.  לאחר שנים הם מוחזרים לביתם אך לתדהמת הילדים כל אחד מההורים בוחר להקים לו משפחה אחרת. 

ההורים (החילוניים - בעלי השלטון) שבחרו מרצונם שלא לחיות ביחד שוב, יכולים לחגוג את היום הזה. (סוף סוף העיר שלי...)

הילדים (שומרי התורה שהעיקר עבורם היא התורה) זכו לבית חם, זכו לעיר האידיאלית. אך באותו היום, הוזנחו ע"י אבא ואמא,  יתקשו לחגוג.  - בפרט שאם נדייק קצת יותר במשל, הילדים לא הופרדו אחד מהשני גם לפני כן.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/4/2006 19:51 לינק ישיר 

נישטאיך.

באיזה יתרון משמעותי זכה החינוך החרדי בארץ ישראל שלא זכה החינוך החרדי בארה"ב? 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/4/2006 20:37 לינק ישיר 

פעיל מדא

היתרון הוא שבארץ אתה זכה לחינוך תורני חינם או כמעט חינם,
בעוד שבארה"ב אתה משלם עבור זכות זו, סכום שמשתוה לכל הכנסותיו  של הזוג החרדי בארץ כולל את התמיכה מהכולל ואת עבודה האשה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/4/2006 21:37 לינק ישיר 

אני מזכיר נשכחות. מדברי הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל. עד להקמת המדינה, עם ישראל היה מפוזר ומפורד בכל העמים. מעטים עלו לארץ. וגם אם עשו זאת, היה זה מתוך רצונו הטוב או התעלמות של השלטון. הרב סולוביצ'יק מציין כי הגישה הזו תאמה את התפיסה הנוצרית,כי עם ישראל נידון לגלות מפני שהוא אשם בהריגת משיחם. והנה, הכל השתנה. אומות העולם, במוסד הנבחר שלהן, העניקו לעם ישראל באופן רשמי את הזכות להקים מדינה משלו. כל כך התרגלנו עד ששכחנו. אולי יש כאלו שסבורים שזה באמת לא אמור לשנות, כי לא אומות העולם הן הקובעות (אך הגרי"ד ראה בזה תשובה נוספת לטענות האדמור מסטמר, והשימוש שעשה במדרש על "שלוש השבועות" שמהן "שלא יעלו בחומה".). עתה יש לנו מדינה. מדינה. מדינה יהודית שהיא מדינה חילונית, שהיא כמעט "מדינת כל אזרחיה". שהיא אינה מגשימה את החזון של "מפרת עד הנילוס", ואין לה אפילו גדה אחת של הירדן. לא רשמית. מדינה שבה החינוך היהודי הדתי-חרדי הוא נסבל בקושי. מדינה שבה הד"לים כמעט התייאשו ממנה והחרדים מעולם לא ידעו להעריך אותה. אבל, כמו שכתב אפרים קישון, זו המדינה שלי. ואני יודע להעריך את המתנה הזו משמים. וכפי שציינו כאן כמה וכמה בחכמתם, וכי בימי המלכים היה טוב יותר? אז היתה עבודה זרה. היום יש אי הכרה בה' (אפיקורסות היא מונח מכובד מדי, כי כאן זה בעיקר בורות), ובעצם - בורות עצומה. האם ירמיהו לא צעק על חילול שבת בשערי ירושלים? ועל לקיחת אנשים לעבדים בניגוד לדין התורה? מה שהיה הוא שיהיה. ובינתים זכינו למתנה משמים. הבה נלמד להעריך אותה. הבה נלמד להודות על מה שיש - ולראות מה ביד כל אחד מאיתנו לתקן. *** זה קצת לא הולם, לקפוץ מהגרי"ד סולוביצ'יק לאפרים קישון, ואולי יותר מקצת. אבל אני נזכר בקטע שכתב קישון. אני מצטט מהזכרון, מקטע שנכתב בימים שבהם הישראלי הלך עם כובע טמבל בגאווה. דוד אגון בא מארהב. שנה קודם לכן, השתתף קישון במצעד צבאי באמריקה. איזה יופי! מטוסים, עוצמה צבאית. וכו' וכו'. כאן היו שלושה מטוסים קטנים באויר וכמה גדודים על הקרקע. שריוניות. לך תדע מה היה אז לצה"ל,. ובכל זאת, הדוד שהתפעל כל כך מהעוצמה הגדולה של ארץ הגלות שלו, כאן פרץ פתאום בבכי. וקישון אמר לו: זה ההבדל! איני בא לשבח את העוצמה הצבאית, שהיתה מרכיב הגדרה של העם היהודי המתחדש בארצו. אולי זו היתה ראקציה לאלפים שנות גלות, ואולי זה היה עקב הנסיבות. זה ודאי כבר לא פוליטקאלי קורקט. אבל יש כאן תמימות שנשכחה מאיתנו. תמימות של מי שירד מהאניות שהביאו אותו לארץ ונישק את האדמה. של התחושה הבסיסית שחידשנו את הקשר עם הארץ שבה גרו אבותינו. ולא רק שאנו זוכים לגור בה, אלא שאנו יכולים להתפאר שיש לנו מדינה עצמאית. *** ואני מזכיר את המקור החשוב ביותר. פרשת ניצבים. בה הובטח לנו כי ה' יביא אותנו לארצנו, ובה ימול את עורלת לבבנו. ולזה אנו מחכים. יתכן שלא נזכה. יתכן שייחרב הבית השלישי, ונצא כולנו לגלות. אלו שיישארו בחיים. וגם אני איני רוצה לפתוח פה, למרות שאיני מאמין בשטן. אבל כל עוד אנו חיים, יש לנו תקוה. ויש לנו אמונה ותפילה. ה' הביאנו אל ארץ בחירתו, וגם אם כעס עלינו ריחם עלינו וקיבלנו באהבה. האם לא נכיר טובה על מה שיש לנו? ואם יש לנו טרוניות על המצב, האם אין עלינו לבוא בטענות אל עצמנו, ויעשה כל אחד מה שהוא יכול כדי לשפר. (סליחה על התמימות והפשטות והציונות. אבל יש עדיין כאלו דברים). שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/4/2006 21:54 לינק ישיר 

ונאמר אמן



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/4/2006 22:19 לינק ישיר 

הבא  בתור:
נדמה  לי  שאתה  (או  אחרים),  דיברת  על  חלום.  לא  על  המדינה  הזו  חלמנו.  תגובתי  בהתאם  הייתה,  שצריכים  להתעורר;  כשישנים  חולמים  ואז  לא  עושים  דבר.  כשערים  -  עובדים,  יוצרים  ובונים.  אין  זמן  לחלומות. 
על  שאלתך,  על  סמך  מה  קובע  אני  את  הדברים,  כי  המדינה  היא  הטובה  ביותר  לעם  היהודי  מאז  ומתמיד;  אני  קובע  זאת  על  סמך  ההיסטוריה  של  עם  ישראל.  אתה  מוזמן  להפריך  את  טענותיי  בטיעונים  עם  הוכחות  על  מלכויות  או שלטונות  שהיו  טובים,  הגונים,  דתיים  ובעלי  חסד  יותר.
טוען  אתה  כי  המדינה  לוקחת 70%  מכספנו  ומחזירה  רק  30%;
א.  מדינה  אינה  גונבת.  אנשים  גונבים. 
ב.  לכל  מדינה  יש  הוצאות.  הוצאות  מדינתך  בגין  בטחון  ופיתוח  הינן  מבין  ההוצאות  הגדולות  ביותר  בקרב  מדינות  המערב  הדמוקרטיות. 
בנוגע  לסל  הבריאות  הרזה  של  מדינתך;  אם  תבדוק  היטב,  ארצות  הברית,  אנגליה,  צרפת  וכן  מדינות  מתועשות  רבות  אחרות,  יכולות  רק  לחלום  ולקוות  לסל  שניתן  לחולי  עמך  ישראל.
חזקיהו  המלך;  כמתעסק  הזכירו  ברמז  על  שיטת  החינוך  המפורסמת  שלו  והוא  נחשב  לאחד  המלכים  המוערכים  והצדיקים  ביותר  בספרות  חז"ל.  לכן  כתבתי  את  שכתבתי.
במדינה  שלנו  נהרגים  יהודים  יותר  מבכל  מקום  אחר  בעולם.  בכאב  אתה  צודק.  אולם  הם  אינם  נהרגים  בגין  היותם  יהודים  מסכנים.  הם  נהרגים  בגלל  סכסוכים  טריטוריאליים  ומדיניים  עם  השכנים  האכזרים.  לא  כפליטים  נרדפים  בגולה.  אומנם  כשמתים  אין  זה  משנה,  אבל  לדעתי  זה  משנה  מאוד. 
כתבת  כי  אני  מלכלך  ואינך  מושחת.  יש  לי  שאלה  -  חשוב  עליה  היטב:  האם  בעיניך  מושחת  הוא  רק  פושע  או  לחילופין  לוקח  שוחד  שלמונים  וכו'?  
מושחת  הוא  גם  אדם  שאינו  מבקש  או  נותן  קבלה  לחשמלאי,  למורה,  לשרברב,  לבעל  המוסך  בכדי  לחסוך  את  המע"מ  או  את  מס  ההכנסה,  לתמרן  את  מסי  העיירה,  לבחור  במפלגה  שחלק  ממועמדיה  ידועים  בוודאות  כמושחתים.
הממשלה  הנוכחית  אינה  מוצאת  חן  בעיני  גם.  אבל  -  באמת;  מה  עשית  בשביל  להחליפה?  קיטרת  עם  חבריך  או  עם  שכניך  לבית  הכנסת,  לבית  המדרש  ובפורום?  אתה  רגיש  למוסר  המדינה.  צריך  לעבוד  בשביל  לתקנו.  אם  כולנו  נקטר,  אולי  יעלה  קיטור.  אבל  החלפת  שלטון  מושחת,  כדבריך,  לא  תתקיים. 
זכור  תמיד;  הממשלה  אינה  המדינה.  ממשלה  מתחלפת,  אם  תחליף  אותה.  המדינה  לעולם  תישאר. 

מודה ועוזב



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/4/2006 08:16 לינק ישיר 

ואם בסיפורים עסקינן אז שמעתי על הרב פריימן זצ"ל.

שבליל יום העצמאות היה אומר הלל וביום הלך למאה שערים לבכות ולומר תחנון...


מימוני

כנראה שאינך מכיר מספיק ד"ל או שאתה ניזון מעיתונים ר"ל.
אמנם יש חלק מהד"ל שכמעט התייאשו אך זה החלק הקטן והצעקני ככל חלק חלקי.

רובם, דומני, פשוט התעוררו מחלום אחד לגביה וניגשים לחלום חלום חדש מעט יותר ענוותני לגביה -

במקביל,

דומני, שגם אצל החרדים ישנו אותו תהליך "בשקט בשקט". הם התעוררו מחלום שאפשר לחיות פה ולהתעלם מהמדינה והם ניגשים לארוג חלומות חדשים שבהם המדינה היא כבר חלק של חייהם (משי זהב כבר אמרנו?), אלא שבקול רם הם צועקים "גוועלד" על יקיצם וחלומם.

החיים חזקים מאיתנו - כולנו חולמים ומתעוררים ושוב חולמים ומתעוררים..... תוקן על ידי - כמתעסק - 27/04/2006 8:27:09



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/4/2006 08:55 לינק ישיר 

פעיל_מדא
יתכן מאד שהערבים יעוררו באירופה את הרשות הלאומניים שיופנו גם ובעיקר נגד היהודים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/4/2006 09:23 לינק ישיר 

הסימפטום הדתי

לפני שאכתוב את ההודעה אקדים, אנני מתכוון להשמיץ אף אדם, כי אם לתת לדברים פרספקטיבה רחבה.

כל אדם הגדל בכל מדינה בעולם, גדל בתחושת גאוה כאן היא מדינתי, כאן מולדתי, הוא חי את חייו, ואם הוא לא מוצא עניין במדינתו, הוא מהגר למדינה אחרת.

אבל, אף אדם בעולם איננו חושב, אולי יגלו אותי מארצי, אולי יבואו אויבים ויקחו ממני את נחלתי. מדוע? כי אלו מחשבות של אדם חולני, אלו מחשבות של עם עבדים, אלו מחשבות של אנשים חסרי ביטחון עצמי, אלו מחשבות של עם שאיננו יודע להגן על עצמו.

לפני 3800 שנה היה אדם שנקרא אברהם, וה' בחר בו לייסד ממנו אומה מיוחדת בעולם, אומה שהיא סגולה מכל העמים, אך דא עקא, כל הסגוליות היא בתנאי, ומהו התנאי? שהעם יקיים את מצוות ה', אבל אם לא יקיים את מצוות ה', יענש קשות.

ההיסטוריה הוכיחה שהעם לא קיים את מצוות ה', ואז באו אליו נביאים ומוכיחים והזהירהו על עונשו, ולבסוף כך קרה. אלו היו פני הדברים בבית ראשון, לאח"כ מכן שב העם שוב לארצו בבית שני, ואז שוב גלה ממנה.

אם נשים לב לתקופת בית ראשון ושני, כי אז העם היהודי לא היה עם ככל העמים, הוא תמיד לווה כאשר ברקע ניצבת מולו אזהרה ואיומים מתוך נביאיו וחכמיו.

אומר בגילוי לב, תופעה זו איננה בריאה לעם, מדוע? כי בכך מכניסים נבחרי העם מורך בלב העם, הם יוצרים לו "סימפטום דתי" העם לא מאמין בזכותו על ארצו, כי תמיד מנגד באים נבחריו ואומרים שאין לו זכות על ארצו.

נעבור לתקופתינו
הציבור החילוני סובל מסימפטום זה בצורה קיצונית, מבחינתו מדינת ישראל היא מדינת מפלט לפליטי שואה, אין לו טיפת ביטחון בזכותו על ארצו, הדבר ניכר מהתנהלות ההנהגה החילונית, התנהגות רופסת שאיננה יודעת לייצג את זכויות תושביה בצורה נורמלית. תכנית ההתנתקות היא שיא השפל של ההתרפסות.

לעומתם בציבור החרדי, הסימפטום הדתי גורם לאנשים לא לקלוט את העובדה שלהקים מדינה זה מהלך עולמי, יש בתוכם אנשים החושבים שזה כמו לעבור דירה, הם בודקים את המדינה לפי טובות הנאה מקומיות, לפי מקומות חינוך, כמובן שכל אדם דואג לעצמו, ואם יש מדינה אויבת דת צריך לעבור ממנה, אבל ההסתכלות הארעית על המדינה, נובע מאותו "סמפטום דתי" אליבא דאותו מיעוט בציבור זה, לעם היהודי אין כרגע זכות על אף מדינה בעולם, הוא ימשיך להיות נע ונד, היהודי הנודד, אנו חוטאים ורשעים, ונצפה לישע אלהים.

הציבור הדתי לאומי נתון בתווך, כרגע המצב קצת קשה, כי מדינת ישראל נסוגה מהציונות בצורה קיצונית, פינוי יהודה ושומרון עומד ברקע.

לא באתי לקבוע לאנשים האם לומר הלל או תחנון ביום העצמאות, כי אם להצביע על הקופליקט המובנה שיש בתוך העם היהודי, וכיצד הוא מתבטא אצל הקבוצות השונות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/4/2006 10:05 לינק ישיר 

לונלי דאב תודה! כמתעסק שימחתני. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/4/2006 10:12 לינק ישיר 

אכן , במידה מסויימת אני מרגיש כפוי טובה, חוצפן וכו'.  אך לא חושב שאני כזה כי בסה"כ בקשתי לראות את התמונה כולה.

אנסה להבהיר שוב את מה שנראה לי, כמובן, ללא שום זלזול או מטרה לפגוע.

הסתכלות ישרה וכנה תראה לנו יתרונות שזכינו להם בעקבות הקמת המדינה.
אך כדי להודות על הקמת המדינה (ולא על היתרונות שזכינו להם באופן פרטי - שהרי הדבר הוא אפשרי) זה כבר סיפור אחר שדורש תמימות יתירה (ראש קטן)

לא מפריע לי להוסיף עוד יום של שמחה ובשנים האחרונות אני אכן משתתף בו במידה מסויימת (בתור מוזמן) אך קשה לי לראות סיבה מוצדקת לחג הזה.
גם אם נאמר שאנחנו שמחים על כך שנפלה בחלקנו הזכות לשבת על אדמת הקודש או לחיות כאן כולנו יחד, לחגוג את עצמאותה של המדינה זה עדיין סיפור אחר.


כשאדם המודע לתורה וחי על פיה בוחן את המציאות, הדבר החשוב בעיניו הוא קיום התורה.
אם את הפעם בה עם ישראל זוכה לשלטון עצמאי הוא מנצל ע"מ להקים עצמאות מנותקת מתורתו ואף נוגדת לה, נראה לי שאגואיסטיות היא מילה מתאימה לתאר את החרדי שחוגג בו ביום את הזכות שנתנה לו לשבת בירושלים בשקט, לקבל כספים למימון החינוך החרדי מהמדינה או לפגוש את אחיו מחו"ל, כאן בארץ.

מילא, החילוני שלא מודע לחשיבות התורה יחגוג.  אבל אתה?  שיודע שאת העיקר פספסנו? 

אפשר להודות לקב"ה על כל הטובות להם זכינו בדור זה ולא זכו אבותינו בדורות קודמים, אפשר אף להרחיב התבוננות כדי לחזק את הכרת הטובה.  ועדיין, לא חושב שזו סיבה לחגוג ביום העצמאות או לחגוג את יום הקמת המדינה.  ליום זה אמנם יש השלכות מועילות לתנאי החיים של העם היהודי, אך יום זה הוא הכרזה ישירה על פספוס המטרה של העם היהודי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/4/2006 10:18 לינק ישיר 

.


פעיל מדא, כשאני מסתכל על כך ביושר, דומני שאתה מזכיר לי אחד מהבבלים שבגללם חרב הבית.









דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מדינת ישראל-הירהורים בקול ליום העצמאות.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 9 10 11 לדף הבא סך הכל 11 דפים.