בית פורומים עצור כאן חושבים

פיקציות הלכתיות ומשפטיות-מיון והצדקה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/10/2006 19:33 לינק ישיר 
פיקציות הלכתיות ומשפטיות-מיון והצדקה

הנושא של פיקציות משפטיות הוא מעניין מאד, הן בהקשר ההלכתי והן בהקשר המשפטי.
ישנם כמה סוגים של פיקציות הלכתיות. לדוגמא:
1. לבוד, גוד אסיק, עירוב, וכדו', שכאילו יש מחיצה בעוד שבמציאות אין.
2. שליחותייהו. כאילו היה מינוי שליחות, אך בפועל די ברור שלא היה, וגם לא יכול היה להיות (כי שליחות כזו אינה תקפה מבחינה הלכתית רגילה, מכמה אספקטים שונים, ואכ"מ).
3. 'הואיל' ו'מתוך', כשברור שלא יבואו אורחים.
4. מיגו, לא במשמעות של דיני ראיות, אלא מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה ועוד כמותו. האם זו פיקציה?
5. הערמות שונות (מכירת חמץ. היתר המכירה). האם אלו הן פיקציות?
6. מושבע ועומד מהר סיני. שבועה שכביכול היתה בהר סיני, כבסיס למחוייבות במצוות.
7. אומדנות של הסכמה מכללא. או דברים שבליבו ובלב כל אדם.

בכל אחד מאלו יש לדון האם הוא פיקציה, ומאיזה סוג. אך ישנה תחושה שיש כאן הלכות שבסיסן ההלכתי הוא רעוע למדיי, ובעצם אנו הופכים את הרצוי למצוי. מה שהיה צריך להיות כאילו היה בפועל.
לכן הבעייה העיקרית שאני רואה במושג הפיקציה הוא באמת מהי ההצדקה ההלכתית עבורה? הרי הרצוי לא היה מצוי. לא היה מינוי שליחות לדייני זמננו. אין סבירות שיבואו אורחים ביו"ט. לא היתה שבועה בהר סיני. וכדו'. כיצד הופכים את הרצוי למצוי? האם לא ניתן כך לעצב את כל התורה כרצוננו?
לחלק מהדברים שנמנו יש אולי מקור. כמו דיני לבוד וכדו', שי"א שהוא מהלמ"מ. אבל תחושתי היא שזה נאמר כפתרון אד הוק לבעייתיות של הפיקציה, ולא מתוך ראיות שבאמת משהו כזה ניתן בסיני.

עד כאן בעניין פיקציה בהלכה. פיקציות קיימות גם במערכות משפטיות אחרות. לא ידוע לי האם בכולן. לדוגמא, האמנה החברתית של רוסו היא פיקציה משפטית-פילוסופית. לפני כמה שנים הופתעתי לגלות שמשפטנים משתמשים בפיקציה הזו כדי לנמק פסקי דין או טענות משפטיות. הם לא משתמשים בזה רק כמטפורה למחוייבות לערכים חברתיים, אלא משתמשים בזה כאילו באמת היסטורית היתה אמנה כזו, ודנים בכך מכוח תוקף של אמנות (ויש לכך נפ"מ שונות).

דוגמא נוספת הובאה לפני זמן אצלנו ע"י מואדיב (שמרתי אותה אצלי, ואינני זוכר את האשכול בו היא הובאה). וזו לשונו:

על פי החוק הרומי העתיק, צוואה הוגדרה כגילוי רצונו האחרון של האזרח הרומי. אם נמצא
כי בשעת גילוי רצונו האחרון לא היה המצווה אזרח רומי, הרי שלא היה יכול לצוות כדת וכדין. על פי החוק הרומי העתיק, אזרח שנפל בשבי, לא הוכר כאזרח כל זמן ששהה בשבי.

מכאן נבע כי כל צוואה של אזרח רומי שמת בשביו, לא היתה תקפה. צרכי החיים דרשו שינוי המצב. הדעה לא היתה יכולה לסבול מצב בו אזרח רומי מכובד יצא למלחמה בשליחותה של רומי, נפל בשבי ומת בשביו – וצאצאיו-יורשיו ינושלו מנחלתו משום שצוואתו אינה צוואה של אזרח רומי כחוק.

לתיקון מצב זה יצא המחוקק הרומי בחוק שנודע בשם Corneliae Lex , וקבע פיקציה משפטית - Fictio Legis Corneliae . על פי הפיקציה המשפטית הזו, נחשב השבוי כאילו מת בשעה שנשבה, ומכאן, היה אזרח רומי בעת מותו, צוואתו תקפה, וגו' .

לפי תחושתי ההלכה אינה מתייחסת לפיקציות באופן טבעי. המפרשים ייטו למצוא פירושים שיצדיקו את הפיקציה (הלמ"מ, או הצדקה פרשנית כלשהי), ואינני חושב שמישהו מהם יודה בפה מלא שיש כאן פיקציה. בד"כ מחביאים זאת מאחורי הסברים אד-הוק. בעולם המשפטי מודים בכך בפה מלא, ושם זה לגיטימי ליצור פיקציות נוספות.
דומני שבמערכות משפטיות רגילות שאינן מבוססות על נתונים מסיני, כלומר על 'עובדות משפטיות', יתייחסו לפיקציות באופן נינוח יותר. בהלכה אמור להיות הסבר מהותי לכל פרט הלכתי, וגם אם משהו הוא רצוי לא יהפכו אותו כל כך מהר למצוי.
נקודה אחרונה זו היא חשובה מאד, אך היא פותחת ענף חדש לגמרי של הדיון, על הדמיון והשוני בין ההלכה כמערכת משפטית לבין מערכות משפטיות אחרות, ולכך נקדיש בעז"ה אשכול אחר.

שאלותיי לקהל:
1. האם יש עוד פיקציות להוסיף לרשימה?

2. האם ההגדרה למונח פיקציה היא באמת הפיכת הרצוי למצוי? האם זה מכסה את כל המקרים?

3. מה סוגי הפיקציות השונות? מה משותף ומה שונה?

4. מהי ההצדקה לפיקציות הללו? אם צודקת הגדרתי ניתן לשאול זאת כך: מהי ההצדקה להפוך את הרצוי למצוי?

5. מדוע לא להפוך כל רצוי למצוי? לשון אחר: מהו הקריטריון שמגדיר הפיכה כזו ללגיטימית או לא לגיטימית?

6. האם יש הבדל בין ההתייחסות של ההלכה לבין התייחסותן של מערכות משפטיות אחרות לפיקציות, מכל הבחינות דלעיל (ובזיקה להערתי למעלה, בדיוק לפני השאלות)?

_________________

מיכי




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2009 23:49 לינק ישיר 

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000451364&fid=3551



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-17/12/2007 07:31 לינק ישיר 

אראל, זה לא נראה לי קשור לאשכול. אבל אם עוררת זאת, דומני שקשה למצוא כאן חוקיות. השאלה היא מה הסיכוי שזה יפעל למנוע איסורים או להרבות איסורים, וזה משתנה ממצב למצב ומאיסור לאיסור. יש הבדל בין איסור מוסרי שעליו אין להערים לבין איסור הלכתי שבו יש מקום להערים. כמו כן, יש לדון האם הפעולה שנעשית אחרי ההערמה היא בעייתית או לא (וכידוע, האחרונים, ואולי כבר הראשונים, חילקו בין ההערמות השונות בעניין זה. מערימין על הבכור, גם אחרי ההערמה יש איסור אלא שהוא אינו נראה לעין חיצונית. ואילו מכירת חמץ או הערמות אחרות לאחר שמערימים אין כלל איסור והבעיה היא רק של רוח ההלכה. והדברים עתיקים).
יש הבדל האם מדובר לציבור או ליחיד, והאם יש למוסדות הרבניים שליטה על קיום ההליך העוקף (טבילה. מי יבדוק שהיא טבלה? או מכירה לגוי. שם קל יותר לבדוק שזה נמכר ולפקח על כך).




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2007 06:59 לינק ישיר 

[אני לא בטוח שזה האשכול המתאים - המנהלים מוזמנים להעתיק לאשכול אחר אם ימצאו לנכון]

נניח שאדם מגיע למסקנה שהוא לא מסוגל לקיים מצוה מסויימת - האם עדיף שינסה למצוא פיקציה שתאפשר לו למעט בחומרת האיסור, או שיעבור על המצוה בלי שום פיקציה?

יש מקרים שבהם רבנים פוסקים כדעה הראשונה, למשל לגבי שמיטה והיתר מכירה, שפוסקים שמי שאינו יכול לשמור שמיטה מסיבות כלשהן, עדיף שימכור את שדהו לגוי;

אך יש מקרים שבהם רבנים פוסקים כדעה השניה, למשל לגבי נגיעה בפנויה, פוסקים חכמי דורנו שעדיף לחטוא בלי שום היתר, מאשר שהאישה תטבול במקוה.

מה החוקיות?




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-30/1/2007 21:46 לינק ישיר 

עוד בענין פיקציות -

בענין: גוד אסיק, גוד אחית, לבוד, מחיצות רה"י עולות עד לרקיע, ודומיהם.

אולי יש לדמות לעקרונות: כל העומד לבילה, והעומד להיתלש, ודומיהם.

היסוד הוא: כשם שמצינו לגבי תהליכים הסתכלות על המשך העתידי בזמן כעשוי, כן בדברים סטטים - לגבי המשך המרחבי.

אמנם לגבי השיעור - הוא בבחינת שיעורים הלמ"מ - כלומר' זו קביעה משפטית שרירותית גרידא מה גדול המשך - אך העיקרון אחד הוא.

אמנם מה לגבי - אם אמרינן ברירה למפרע?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2007 18:50 לינק ישיר 

ר' מיכי

אנסה בפעם האחרונה, ואם לא זכיתי ניפרד באשכול זה כידידים. 

1) איני טוען שזו לא פיקציה.

2) אני טוען שזו פיקציה מסוג אחר, שאלת בתחילת האשכול האם ניתן להבחין בין פיקציות.

3) כיניתי זאת - פיקציה פרשנית.

כלומר:

הדין במקורו פשוט - בור יתחייב אפילו ברה"ר - למה כי כך הדין בדיני נזקין - ולא מתחשבים במושג הבעלות באופן אחיד לכל האבות (- כעין הלכה קדומה, שקדמה לפורמילזציה מאחדת).

בשלב הבא מחמת תהליך של פורמליזציה משפטית הוחל המושג 'בעלות' כיסודי לדיני חבות נזקין - ומחמתו, יוצרים הגדרה שכוללת בחובה פיקציה!

כלומר, הפיקציה לא יצרה את עצם הדין כפיקציות האחרות שבאשכול, אלא נועדה לפירוש דין, ואולי להרחבה למען יצירת פרטי דינים אחרים.

4)  אני הבנתי בדברייך - 'מפורש בכתוב' - במושגי הרמב"ם: כדברים שאין בהם מחלוקת, לכן ציינתי למחלוקת.

למי שמפרש שהפיקציה היא מעיקר גזרת הכתוב - כבמושגי הרמב"ם - איני מבין א"כ במה המחלוקת?

5)  הערתי כי בפיקציה קלאסית כדוגמת אלו שנידונו נראה לי שהפלטפורמה ההלכתית היא מוחלטת = יבואו אורחים הוא מתיר מושלם, אך כאן השימוש ברעיון של 'העמדה ברשות' - אינו העתקה מושלמת כי א"כ הרי היה צריך להיות ברשותו לכל דבר, שהרי זה המושג הפשוט של 'ברשותו' - א"כ מה פירוש ברשותו רק לענין להתחייב.

6) ניסיתי להראות שגם הלשון - מפורש בכתוב - אין הכוונה בהכרח שאין לפנינו פרשנות חזלי"ת, ולכן הבאתי את הדוגמה מרבא שנוקט במטבע דומה ביחס לדינו של ר"מ שאינו מוסכם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2007 17:23 לינק ישיר 

כמתעסק,
צר לי אבל אני ממש לא מצליח להבין את דבריך.
גם אם יש כאן שתי פיקציות שונות, מה בכך? האם טענתך היא שבגלל זה אין כאן פיקציה? הרי לוקחים משהו שאינו שלו ומעמידים אותו ברשותו. הטענה לגבי המ"ד שגם באיסוה"נ יש בעלות קשה בכל אופן, ולא קשורה אליי. ייתכן שחמץ שאני, שכן הוא גם הפקר.

מה זה משנה אם הפיקציה מונעת יציאה מרשותו או מכניסה לרשותו?

ומאי נפ"מ אם יש מי שחולק על הדין תורה הזה? אז בגלל זה אין כאן פיקציה?

אני פשוט לא מצליח להבין את טענותיך.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2007 16:24 לינק ישיר 

ר' מיכי

עוד אשוב לבור, אך אנסה בדרך מעט שונה.

ראשית כדאי לשים לב לשוני:

1)  בענין חמץ - הרי זה איסור הנאה, והנה באיסור הנאה לחלק מהראשונים הבעלות אינה פוקעת (ריטב"א סוכה לה,א), והנה א"כ ה"אינו ברשותו" שבחמץ ובבור שונה.

2) ואף ב'עשאן הכתוב' - לכאורה יש שוני - כמובא בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קצט:

:

"נסתפקתי במה דאמר ר"א שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו בור בר"ה וחמץ משש שעות ולמעלה, באם יש לו חמץ של כלאי הכרם שבלא"ה אסור בהנאה אי גם בזה עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו, א"כ כמו כן בחמץ של כ"ה א"ד דיש לחלק דוקא חמץ דעלמא שהי' ברשותו קודם זמן איסורו אמרינן שגזה"כ שלא יצא מרשותו לענין ב"י, אבל חמץ של כ"ה שלא הי' ברשותו מעולם אפשר לומר שלא עשאו הכתוב כאלו ברשותו לענין ב"י ואינו צריך להשביתו מביתו ואפשר דאפי' מדרבנן אינו חייב לבער, דהא הביעור הוא מחשש שמא יאכל מיני' ובכ"ה שבדיל מיני' לא חיישינן."
 
ודוק, נראה כוונתו שיש כאן הגבלת הוצאת מרשות ולא הכנסה לרשות.

וא"כ - לפי דבריו - מה הדמיון לבור בגוף 'מבנה הפיקציה' שלכאורה מעולם לא היה ברשותו?


3)  לדברייך: מה תוכנה / אופיה / גדרה של פיקציה שרק מחזירה לרשות לענין חיוב, שהרי באומרנו 'כאילו הוא ברשות' - ה'כאילו' הוא להיותו 'ברשותו', אך ה'ברשותו' היה צריך להיות לכל דבר כשאר 'ברשותו'?

4) אם מדובר בדין תורה שלית מאן דפליג בו - מה פשר שאלת הגמרא ב"ק כט,ב = מאי קס"ד, הרי שהניחו שתיתכן מחלוקת בדבר, וא"כ מה יסוד החיוב של החולק, ואם לא וכי יפטור בכל בור?

"ומי אמר רבי אלעזר הכי? והא אמר רבי אלעזר איפכא!"

5)  אעיר למקום נוסף מעניין:


בבא קמא סט,ב:

אמר רבא אי לאו דאמר ר"י צנועין ור"ד אמרו דבר אחד הו"א מאן תנא צנועין ר"מ הוא לאו אמר ר"מ מעשר ממון גבוה הוא ואפ"ה לענין פדייה אוקמי' רחמנא ברשותיה.

ונ"ל: 'אוקמיה' - היינו העמידו = לא הוציאו)


והרי יש שחלקו על ר"מ - וא"כ ניתן לחלוק בגוונה של 'אוקמיה רחמנא' שהוא עצם דין תורה, אלא שזו פרשנות חז"ל, לפי הגדרים שהם מחילים?





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2007 23:11 לינק ישיר 

כמתעסק, אתה מוכן לפרט יותר את כתב החידה?
ככל הזכור לי בסוגיית ו' ע"א משווים את יצירת המזיקים להיזק עצמו (לכן צריך שני מלמדים על אבנו סכינו ומשאו שנלמדים מבור ואש, ושם הלימוד מאש הוא לא על ההיזק אלא על אופן יצירת המזיק, שהרי מדובר בהזיקו אחרי שנייחו).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2007 20:56 לינק ישיר 

לעת עתה אשאל ע"פ שיטת ר"י ב"ק תוס' ד"ה ה"מ - "דחופר בור ברשות הרבים חפר בור באסור". ועיי"ש.

והרי לכאורה מסברא פשוט - שהיוצר נזק אינו פטור והוא כמבעיר אש - לענין התחלת הנזק ויצירתו בידי אדם - וללא קשר ללחולקה ע"פ סוג הנזק.

וא"כ מה טיב ההנחה שיפטר ברה"ר?

אמנם ר"י שם העמיד שהחל בהיתר וברשותו והפקיר - אך בפשטות - הכלל 'עשאו הכתוב' אינו מחלק, וקושית ר"י הרי עומדת ללא קשר לכלל.

ומדוע לא ניתן לומר משהו כעין: שאני בור לנזקין - ואין לך בו אלא חידושו.

מכאן טענתי במה שכיניתי שמדובר 'פיקציה מאשרת' ותולדתו קושיא הנובעת מנסיון להטיל למערכת מושג פורמליסטי כולל של בעלות לענין חיוב נזיקין.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2007 18:57 לינק ישיר 

כמתעסק,
רק כעת ראיתי שאני חייב תשובה, אך לשמחתי ראיתי שלב העברי שליט"א עשה עבורי את המלאכה, וכל אשר עשה יפה עשה.
מה שהוא אמר הוא כך: אתה מתייחס ליחס בין הפיקציה לבין עיקר הדין בציר הכרונולוגי, כאילו שהדין צריך לקדום כרונולוגית לפיקציה, ורק אח"כ זו באה לעקוף אותו. אבל האמת היא שהיחס ביניהם הוא לוגי (משפטי) ולאו דווקא כרונולוגי.
כלומר יש עיקר הדין, שהוא קודם משפטית (כלומר הוא כללי ויסודי יותר, אך לאו דווקא קודם בזמן), ומבחינתו הבור אינו שלי, כי הוא ברה"ר שאינה שלי. לכן מעיקר הדין לא הייתי צריך להיות חייב עליו, שכן הכלל הוא שאדם מתחייב רק על מה שהוא ממונו ושמירתו עליו. כעת (לא במובן הטמפורלי, אלא במובן הלוגי) באה הפיקציה ו'כאילו' מעמידה את הבור ברשותי כדי לחייב אותי עליו (ובו בזמן לא לשבור את הכלל שאני מתחייב רק על מה שהוא ממוני ושמירתו עליי).
ושתי ראיות לדבר שזוהי פיקציה דאורייתא ולא סתם דין שונה מדאורייתא: 1. הגמרא לא אומרת סתם שהאדם חייב על נזקי בור, אלא היא אומרת שמעמידים את הבור ברשותו להתחייב עליו. מדוע צריך את זה? 2. ובפרט שהבור אינו שלו לעניינים אחרים, פרט לכך שהוא מתחייב על נזקיו.  הרי הוא לא יוכל לקנות קנייני חצר בבור הזה, למרות שהוא כאילו 'שלו'.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2007 18:38 לינק ישיר 

מה לא הבנת?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2007 18:34 לינק ישיר 

לב

ליבי ליבי - לא הבנתי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2007 18:12 לינק ישיר 

ר' מיכי
מה שכתבת כאן הוא מה שכתבתי בגדר השלישי של פיקציה, אלא שחשדתיך בטעות בגדר השני (שהיה נדמה לי שאתה מצריך פיקציה בקניין דרבנן ובמקום שאין צורך בעקיפה מנגנונית, ועדיין לא ברורה לי עמדתך לגבי "עשו את שאינו זוכה כזוכה"). הלכך אני מסכים למש"כ.

כמתעסק,

א. מידות שהתורה נדרשת בהן אינן פיקציות - הן מנגנון (שפועל באופן ישיר).
הצד השוה שבין פיקציה למידות הוא שבשתיהן המוצר הסופי של ה"דין" נוצר בתהליך המובנה על בסיס (כגון פשוטו של מקרא במקרה של המידות, או מנגנון משפטי במקרה של פיקציות).
אלא שבמידות התהליך הוא ישיר  - הוא המנגנון עצמו, ואינו מצריך יצירה דמיונית כדי להעמיד את הדין (כגון הדוג' הנ"ל  "את אביך", המנגנון מצריך תוספת דין, והדין פשוט מתווסף לפי דעת הדורש או הקבלה) משא"כ בפיקציה שמצריכה להבין דבר מה באופן שונה (כגון מעמדו של הבור ברה"ר) כדי שהדין ייצא לפועל.
  
ב. לעניין תושב"כ, אמנם הפנת דבריך למיכי, אך אעיז פני לומר דעתי: ע"י ההבחנה בין קדימה לוגית לקדימה כרונולוגית, קושיא מעיקרא ליתא.
אכן "בהתחלה" בגלל שהבור לא היה ברשותו לא היה לו להתחייב, והתורה לא גזרה כי אם בהתחשבות במנגנון הראשוני ובצורה של פיקציה.
שאלת ה"מניע" טורדת רק בתפיסה כרונולוגית בה יש חוק קיים ובעיה מעשית ניצבת בפני אדם והוא נצרך לבצע מניפולציה משפטית להסתדר עם החוק. קשה איפוא: לשם מה רחמנא נזקק לפיקציות?
אבל אם המניע אינו מסודר כרונולוגית אלא לוגית, כלומר מנגנון משפטי מסויים חייב להיות קיים ועם זאת יש דין אחר שגם הוא חייב להתקיים ולהיות חלק מהמנגנון, יש הכרח לפיקציה. לא שנא תושב"כ ל"ש תושב"ע. ה"מניע" הוא קיום כל הדינים בעוד שהמנגנון הוא טוטאלי - כלומר, התורה לא מעוניינת ביצירת מנגונים נוספים או דינים סותרי מנגנון.

ניסיתי לכתוב בצורה ברורה. בתפילה שלא תצא תקלה ת"י. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/1/2007 14:20 לינק ישיר 

ר' מיכי

לא הבנתי בדברייך -

א. מה היה הדין שקדם לחיוב בור ברשות הרבים (החיוב ברשות היחיד?) שאליו התרחב האב 'בור' ?
ב. לגבי בור הרי "התורה עשתו ברשותו" - לא הבנתי מדוע ש'התורה' - בניגוד לחכמים תזדקק למנגנון של פיקציה?

ג. אגב: האם יש הבדל בין הרחבה פיקציונית של פרט הלכתי בתוך דין לבין הרחבה של עצם הדין - כך אני מבין את דברייך לגבי בור.

לבסוף:

אציע את ההשערה הבאה:

יש להבחין בין שני סוגי פיקציות.

1) - פיקציה פרשנית ממסגרת / מאשרת

פיקציה זו נועדה להכניס הלכות "יוצאות דופן", ע"י מיסגורן בתוך מודלים פרומליסטיים קבילים, ובמקרים שונים אפשר שמגמתן היא דווקא מיזעור הדין.

לדוגמה: 'בא במחתרת' לפי פרשנותך - ובתוספת הצעתי: לפנינו הלכה בעלת משמעות מרחיקת לכת מבחינת התחום של דיני נפשות - הפיקציה נועדה להלביש במודל קביל - 'רדיפה', את ההלכה החריגה.

דוגמה אפשרית נוספת היא: בור ברשות הרבים - ההלכה במקרה זה קדמה לפרשנות, אלא שלשם שילובה בתוך מודל פורמלי מוכר, ומכורח הבעיה של חיוב נזקי בתוך מסגרת ה'בעלות' - נולדה הפרשנות של 'עשתן תורה ברשותו'.

2) - פיקציה פרשנית יוצרת / מאפשרת

פיקציה זו נועדה כדי להרחיב ישומים הלכתיים ע"י מערכת פרשנות - ודומני שרוב הדוגמאות באשכול עסקו בה.

(אמנם אפשר שההלכה של בור קשורה גם לדגם השני ועניני ה'ברשות' נועדו כדי לאפשר הרחבה ישומית למקרים חדשים, ועדיין צ"ב.)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/1/2007 07:42 לינק ישיר 

כמתעסק, תוכל הבהיר למה אתה מצפה ממני?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > פיקציות הלכתיות ומשפטיות-מיון והצדקה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.