בית פורומים עצור כאן חושבים

מצווה קיומית מול 'אינו מצווה ועושה'

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/11/2006 23:11 לינק ישיר 
מצווה קיומית מול 'אינו מצווה ועושה'

הנה ניסיון פתטי נוסף להעלות נושא שאינו נוגע ברפורמים, אתיופים, חרדים, ציונות, אמת היסטורית של מיתוסים, שק"ק, או אא"ס. אולי הפעם תהיינה יותר מ-5 התייחסויות?

מקובל לחלק את מצוות העשה בהלכה לחיוביות וקיומיות. מצוות עשה רגילות הן חיוביות. לדוגמא, מצוות תפילין, שיש חובה להניח בכל יום. המניח קיים מצוות עשה, ומי שלא הניח ביטל עשה. לעומת זאת, יש מצוות שאינן חובה, והן קרויות מצוות 'קיומיות' (=מצוות למקיים). מצוות אלו אין חובה לקיים, אבל אם קיימת יש לך מצווה. לדוגמא, לכמה שיטות ראשונים: תלמוד תורה מעבר לק"ש בוקר וערב (לפי פשט הגמ' נדרים ח, ופי' הרא"ש שם). אם לא למדתי לא עברתי איסור (זה לא ביטול עשה, אף שזה כן 'ביטול תורה', ואכ"מ), אך אם למדתי קיימתי מצוות עשה. וכן צדקה מעבר למה שחייבים לתת.
ציצית שלפעמים משייכים אותה למצוות הקיומיות אינה מצווה קיומית אלא חיובית מותנה (=מי שרוצה ללבוש בגד של ארבע כנפות חייב להטיל בו ציצית), בדיוק כמו ברכת המזון שמותנה באכילת פת וקביעת סעודה, ואף אחד לא יאמר שהיא קיומית. הוא הדין לשחיטה.

דבר הרשות הוא קטגוריה שלישית. וכבר עמד הרב לכיטנשטיין על כך שדבר הרשות אינו בהכרח משהו נייטרלי. לפעמים זה משהו חשוב מאד, אך מבחינה הלכתית-פורמלית הוא אינו חובה. יש שיסווגו כך את עבודת המידות (אף שלכאורה היא כלולה במצוות הידבקות במידותיו של הקב"ה). אמנם המבטל דבר הרשות לא עבר עבירה, אך הוא בכל זאת שונה ממצווה קיומית, כי אפילו מי שמקיים אותו לא קיים מצוות עשה הלכתית.

כעת נעבור לקטגוריה נוספת. לפי רוב שיטות הראשונים, נשים יכולות לקיים מצוות שהן פטורות מהן (שהזמן גרמן, או סמיכה בקרבנות - נשים סומכות רשות). אמנם יש מחלוקת לגבי הברכות על מצוות אלו.
כאשר נשים מקיימות מצוות כאלו כמי שאינן מצוות ועושות, האם זה דבר הרשות? ואולי זוהי מצווה קיומית?

ידועים דברי הראב"ד בריש התו"כ שנשים יכולות לקיים את המצוות הללו כמו גברים, כלומר גם במקום שזה כרוך באיסור. לדוגמא, כלאיים בציצית, או סמיכה בקרבנות (=שכרוכה באיסור עבודה בקרבנות). לכאורה אם הן אינן חייבות במצווה הן עוברות איסור (כלאיים, או עבודה), ובכל זאת מותר להן. משמע מכאן שזה אינו דבר הרשות, שכן לא סביר שמישהו יתיר איסור בדבר הרשות.
אם כן, לכאורה יש כאן משהו כמו מצווה קיומית. אבל האינטואיציה שלי אומרת שזו אינה מצווה קיומית, אלא קטגוריה נפרדת. סו"ס נשים אינן מצוות במצוות אלו כלל. המצוות הללו כלל אינן פונות אליהן. זה כמו קטן שיקיים מצוות (לפחות מצוות מסוימות, ואכ"מ). ובנוסח אחר: אם מצווה קיומית ניתן להכניס למערכת המצוות, קיום של מי שאינו מצווה נראה לא שייך למערכת הזו.

שאלותיי:
1. שאלה צדדית: האם יש במערכת המצוות מצוות שהן רק קיומיות (צדקה ותלמוד תורה הן מצוות חיוביות עד הרף ההלכתי. רק מעבר לכך הן קיומיות)?
2. האם האינטואיציה שאינו מצווה ועושה שונה ממצווה קיומית היא נכונה? האם יש ראיות לכך? האם יש נפ"מ (אולי לגבי עשה דוחה לא תעשה. אבל בציצית לפי הראב"ד הנ"ל רואים שאין)?
3. אם אכן אלו שתי קטגוריות שונות, מה ההגדרה להבדל ביניהן? במה שונה קיום מצוות אלו ע"י נשים מקיום של מצוות קיומיות?

_________________

מיכי




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/11/2006 09:44 לינק ישיר 

הפרעתוני,
הלא יסוד מוסד בתורתו של רבנו מיכי הוא שמה שהיה אינטואיטיבי אצל הראשונים אנחנו מנסחים בצורה פורמלית יותר.
אם אתה רוצה ניתן למצוא דוגמאות לכך כבר בגמרא לעומת המשנה.

_________________

 



תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 27/11/2006 9:44:39




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/11/2006 09:31 לינק ישיר 

הפרעתוני, שלום

אין כאן נסיון לבאר מונח אלא לבאר מציאות הלכתית בהנחת המונח והגדרתו. המונח "מצוה קיומית" בא למפות אזור בהלכה, שבו אין לכאורה ציוויים, אולם מצוה, קבלת שכר, וכיו"ב יש בו. את הגדרת המונח ביקש ר"מ לידע. למעשה, לעיל ביארתי שאין מציאות של מצוה בלא ציווי עליה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/11/2006 09:10 לינק ישיר 

לשיטת תוספות שמברכים על המנהג, מהו מקיים שיכול לומר וצוונו?לכאורה זו אפילו לא מצווה קיומית.
תוספות בברכות יד מסיקים מכך שאשה יכולה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא (אם אני זוכר נכון) שיחיד שאומר הלל בראש חודש אע"פ שאינו חייב יכול לברך עליו וגם כאן מהי המצווה שמתקימת?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/11/2006 09:03 לינק ישיר 

ר' מיכי, על כך תלונתי.

כל העניין של "מצוה קיומית" נראה בעיניי כהמצאה פלפולית ולא כגדר מובחן ועומד בפני עצמו. הרי מונח זה אינו מופיע בתלמוד ובראשונים (וגם באחרונים לא מצאתיו). ואם כן מניין לנו שקיים בכלל גדר אחד כזה; שמא לא קיים כלל, ואולי קיימים אלף, כל עניין כשלעצמו? ממילא כל הדיון הזה אינו מוסיף לנו הרבה.

זה גם מה שהפריע לי במאמר הנודע לתהילה "מהי חלות", באשר עיקר טענתו מתבססת על אמירה שאמנם נפוצה בין הלומדים, אך הסימוכין לה אינם יותר חזקים מדיוק בהוה-אמינא של תוספות וכדומה.

על כן אומר אני: חדלו לכם מן הפלפולים הללו כי במה נחשבו הם, ושובו אל דרך רבותינו הראשונים, בבירור ההלכה לאמתתה והנהרת התורה שבעל פה ביושר לבב.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/11/2006 08:33 לינק ישיר 

לסיכום, מצות צדקה שיעורה קבוע ומפורש - כדי מחסורו. אלא שבאין ידו משגת, יתן עכ"פ כפי השגת ידו. "כפי השגת ידו" נקבע בתקנת אושא כחומש וכו'. מעתה אין כאן כל רשות. לתת לעני יותר מכדי מחסורו - אין בזה כל מצוה, כש"כ הר"מ שאין מצוה לעשרו. ובאין ידו משגת, ומשתדל ליתן יותר מכפי יכלתו, הלא המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש, שהוא מצווה בו. לפי זה, אכן מצות צדקה יש בה שיעור, ומשנת פאה לא נאמרה על גמילות חסדים בממונו.

אין מקום לדון אלא על הקדשות, שאין במעשה המצוה כל חיוב, רק שהוא מכח אהבת ה' וכבוד ה', שהוא מצווה בהם, רק שלא נאמר בהם שיעור, וא"כ אין מקיים בזה אלא דבר שנצטווה בו, רק עושה זאת בדרכו שלו (ושוב היינו כהידור במצוות, כדבריי לעיל).  




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/11/2006 00:30 לינק ישיר 

ר' מיכי, מס' הערות:

1. מאחר שכל אדם מצווה לקרוא קריאת שמע, אם כן עלה בידנו שמצות תלמוד תורה (כריהטת הסוגיא בנדרים ובמנחות, וכסתימת המשנה בפאה) אינה מחייבת דבר מוגדר, והיא נכללת בקטגוריית המצוות הלא מתוחמות. משום כך, האומר אשנה פרק זה, נדר גדול נדר לאלוקי ישראל. שכן על פרק זה ועל לימוד זה אינו מושבע ועומד מהר סיני. זה הכל.
2. לא הבנתי, מה ענין דברי הר"מ בסה"מ לדבריי? הרמב"ם צריך להכליל את כל הוראות התורה תחת שם אחד "מצוות". לשם כך, דינים שאמרה תורה, או מצבים שחידשה תורה, כטומאות ודיני ממונות, נכללים תחת כותרת זו. השווה את המילה 'מצוה' של הרמב"ם למילה "צו", והבן כי הלכה האומרת שהנוגע בשרץ הוא טמא - הרי זה צו (ואמנם אין זה אלא אחר שנמצאו בתורה מצוות מיוחדות על הטמא. בלעדיהן לא היה לצו זה כל משמעות, כפי שכבר כ' שם הר"מ). מכאן ועד ל"סוג מיוחד של חפצא רוחני" אין הדרך רחוקה כי אם לא נכונה. אני לתומי אלך שבכל מקום בחז"ל וברמב"ם (למעט סה"מ) בו נאמרה המילה 'מצוה' היינו קיום ציווי הבורא (סמנטיקה? אולי).
3. כתבת: "לגבי צדקה, הרמב"ם כותב שאין חובה יתר על שליש השקל, אבל ודאי הנותן יותר עושה מצווה בהתנדבות", תמהני עליך. זה לשון הר"מ (מתנות עניים ז, א): "מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני, אם היתה יד הנותן משגת, שנא' פתוח תפחת את ידך לו, ונא' והחזקת בו, ונא' וחי אחיך עמך". לאחר מכן בהלכה ג: "לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו". רק אם "בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת", אזי "נותנין לו כפי השגת ידו. וכמה? עד חמישית נכסיו - מצוה מן המובחר, ואחד מעשרה בנכסיו - בינוני, פחות מכאן - עין רעה. ולעולם לא ימנע עצמו משלישית השקל בשנה" (הלכה ה). כל זאת כשאין ידו משגת. הגע עצמך, בית דין כופין את מי שאינו רוצה ליתן צדקה ומכין אותו מכת מרדות ויורדין לנכסיו (הלכה י), כדי להוציא ממנו שליש השקל? 
מקור דברי הרמב"ם הוא דברי רב אסי בבבא בתרא ט, א שלמד כן מפסוק בנחמיה, ואין זה אלא מנהג טוב לעני חסר כל או לדר במקום שאין בו עניים שישתדל על כל פנים ליתן שליש השקל בשנה. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/11/2006 22:29 לינק ישיר 

שטיינר,
סו"ס איני רואה כאן אלא סמנטיקה. הרי שי' הרא"ש שהבאתי היא שאין חובה ללמוד מעבר לק"ש בוקר וערב, ולכן המקבל על עצמו 'אשנה פרק זה' נדר גדול נדר לאלוקי ישראל. כיצד תכנה את הלימוד הזה? לגבי צדקה, הרמב"ם כותב שאין חובה יתר על שליש השקל, אבל ודאי הנותן יותר עושה מצווה בהתנדבות.
אתה מכנה את אלו מצוות ללא קיצבה (בעקבות משנת פיאה), אבל הלכתית זה עניין להתנדבות ולא לחובה ללא קצבה. אמנם יש שי' שתלמוד תורה הוא חובה כל אימת שאפשר, אבל אני מדבר לשי' הרא"ש הנ"ל.
אכן צדקת שהמושג 'מצווה' אצלנו יוצא מגדרו הלשוני, וכבר הרמב"ם שם את ליבו לכך, במצוות עשה צה-ו, והדברים עתיקים. ולדעתי הצורה הלשונית הזו עומדת ביסוד ענייננו באשכול זה. דומני שזה אינו רק שיגרא דלישנא, אלא משהו שמחביא מאחוריו משמעות שונה למונח 'מצווה', ולאו דווקא ציווי/חובה. אלא זהו סוג מיוחד של חפצא רוחני, שבעצם מטרת האשכול היא החיפוש אחרי הגדרתו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/11/2006 22:04 לינק ישיר 

ר' מיכי, כתבת:
"שטיינר,
אתה מניח מערכת מושגית, אך היא אינה עומדת במבחן העובדתי. יש מצוות קיומיות שאינן אורח חיים גרידא, כמו ת"ת מעבר לק"ש בוקר וערב, או צדקה מעבר לשליש השקל.
ניתוח אפריורי הוא חשוב וראוי, אבל חשוב גם להשוות את העולה ממנו לעובדות.
עלי במחילה להרחיב מעט את דבריי. המונח "מצוה קיומית" משמש דרך כלל להגדרת מעשה שבאם יעשה יחשב ל"מצוה". אין זה אלא מתוך שהורגלנו להשתמש במילה "מצוה" לציון מעשה או מצב חיובי, נושא שכר. ביסודה, כמובן, המילה "מצוה" מקבילה ל'צו', פקודה. על כן כתבתי שבכל התורה אין הוראה או ביטוי על דבר אשר לכשיעשה, יתברר למפרע שהוא מצוה. דומני שדבר זה מובן מסברא. 
בכל מצוה מונח הרעיון שבה (התכלית הנרצית, האידאה) כשהוא לבוש בשיעור ובכללים הלכתיים שנועדו לתת לו מקום בעולם המעשה והמשפט. אולם, הרעיון הוא המצֻוה, ומשום כך, כל תוספת או הידור מעבר לרף ההלכתי, הוא נרצה ומשובח, ובכלל המצוה, שכן על הרעיון ציותה התורה.
ישנן מצוות שהרעיון שבהם מצֻוה, אך התורה לא קבעה להם כל גבול, אלו הם דברים שאין להם שיעור. על פי המשנה בפאה, תלמוד תורה בכללם, וכשם שאין לו שיעור למטה (ראה תפארת ישראל שם, שבלאו הכי חייב לקרוא) כך אין לו שיעור למעלה, וכל שעוסק בתורה, הרי זה בכלל המצוה, שכן נצטוה על תלמוד תורה.

מעתה, כל קיום מצוה יותר מגדרה המוחלט בהלכה, אינו 'מצוה קיומית' (מושג שאינו קיים, כאמור), כי אם עשיית רצון ה' שלא תֻּחַם. כדבריי לעיל אודות מצות "קדושים תהיו", לדעת הרמב"ן.

מצות צדקה, אף היא מן הדברים שאין להם שיעור, כדברי המשנה בפאה. 'אל יבזבז יותר מחומש' הוא מתקנת אושא, ראה כתובות נ, א. ואולם, כל אלו שנמנו במשנה, מן הסברא אין לתחום בהם גבולות, שכן התכלית הנרצית בלימוד התורה ובגמילת חסדים אינה ענין לפעולה או מעשה שיש בהם גבול. אלא מטרה שההתמדה והתדירות מוכרחות בה.

לסיכום, ולהרחבת המבנה שתיארתי לעיל: מצוות עשה מחולקות לשני חלקים: א. מצוות של "עבודת כהנים" (מחולקים למצוות "אקטיביות" ומצוות "פסיביות"). מצוות אלו אנו מחוייבים לקיים בלא תלות בגורם אחר. בין אם יקיימן אדם באופן המינימלי, ובין אם יוסיף עליהן כהנה וכהנה, הרי הוא מקיים את ציווי ה'. ב. מצוות של "גוי קדוש" - סדרי חיים דתיים.

אינו מצווה ועושה, הוא אדם שלא נצטווה כלל על הרעיון (ובבוטות לשׂיבור - אין חפץ במעשיו). אלא שהוא מוסיף על עצמו ומעלה עצמו דרגה. אנו רואים בחיוב את מי שמוסיף קדושה על עצמו ומתקרב לאלוקים, בכל צורה שהיא, ולא מחמת שמקיים את הרעיון הפרטי של אותה המצוה. ההשלכה המעשית אינה חשובה כעת (למרות שהיא קיימת בפשטות בגדרי עוסק במצוה), כי עיקר החילוק בין אינו מצווה ועושה לבין המהדר במצוות (חלופה מוצעת ל"מצוה קיומית") הוא שהמהדר מקיים את הרעיון שנצטווה עליו, ואילו שאינו מצווה מתקרב לאלוקים בדרכו היחודית.

אחזור ואומר שמצה בשאר ימי הפסח נתבאר גדרה יפה בהערתי הקודמת, ואילו הלשון המובאת ב"מעשה רב" אין לה מקום כי אם בגישה חסידית.

אגב, עמדת על דברי הרמב"ם בהלכות תשובה שתאר את המידות הרעות כדברים שאין בהם מעשה. מה תמיהה יש בזה? לא דיבר הרמב"ם אלא על מצות "והלכת בדרכיו" בה מצווה אדם לתקן את מידותיו. כל תוצאה מעשית ממידותיו הרעות כבר נאסרה במצוות נפרדות.   

דוק נא בדבריי.

 

   




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/11/2006 19:52 לינק ישיר 

פרעתוני,
טענתך המתודולוגית נכונה באופן עקרוני, אבל ההשוואה בין המקרים הופיעה אצלי כבר בהודעה הראשונה. אז אם כך ברצונך להוכיח את הזהות לא היית צריך לכתוב אפילו מילה אחת.
אני אכן מניח אפריורי שיש הבדל, ומחפש השלכה מעשית שלו. אתה חוזר ומצביע על כך שאינך מוצא השלכה כזו. קיבלתי. אבל אני עדיין מחפש.
הרי קשה להתעלם מן ההבחנה בין מצווה שפונה אליי לבין מצווה שכלל אינה פונה אליי. זה בכל זאת הבדל, גם אם עדיין לא מצאנו לו השלכה מעשית.

יתר על כן, אני כמעט משוכנע שיש הבחנות די פשוטות ביניהם, כמו לגבי עוסק במצווה פטור מן המצווה וכדו'. האם לדעתך אישה שעוסקת במצעשה"ז פטורה ממצוות שהיא חייבת בהן? האם זוהי בהכרח תוצאה של פטור שיש לאדם שעוסק במצווה קיומית?

אציין כי למעשה כבר מצאנו כמה הבחנות כאלה. ברור שדעת הראב"ד שמאפשר לאישה לדחות לאוין כשהיא מקיימת את העשה שהזמן גרמו היא חריגה. כך שאת"ל זהו גופא הבדל אחד. אמנם כפי שכתבתי לעיל אני מחפש הבדל אפילו לשיטת הראב"ד, ואין לי ספק שיש גם הבדלים כאלה.
האם לדעתך מי שאוסר על נשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן (רוב הראשונים, למיטב זכרוני), בהכרח אוסר על כל אדם לברך על מצווה קיומית?

על כן העובדה שיש דמיון כלשהו, שנכתבה כבר בהודעתי הראשונה, אין די בה כדי לשלול את קיומם של הבדלים בין שתי הקטגוריות, ובודאי לא כדי לשלול את ההבדל התיאורטי ביניהם.

דוגמא נוספת, ייבום של קטן אינו מצווה לגמרי, אך אין בו איסור אשת אח (הדברים מפורשים בתוס' יבמות). ולפי רש"י נראה שזוהי מצווה ממש, אף שקטנים פטורים ממצוות. האם קטן כמי שאינו מצווה ועושה יהיה פטור מאיסור אשת אח (או האם האלמנה שהיא גדולה פטורה מאיסור זה כשקטן מייבם אותה)? נשאל זאת אחרת: האם זה נראה לך טריביאלי?
הגרי"ז עה"ת כותב שעשיית המצווה של הייבום מגינה על היבם מאישה קטלנית (כלומר היא 'הרגה' שני בעלים קודמים הוא עדיין צריך לשאת אותה, בניגוד לבעל רגיל שאסור לו להיכנס לסכנה. האם לדעתך זה ברור שקיים גם במי שאינו מצווה ועושה? הגרי"ז טוען שבקטן שאינו מצווה לא תהיה ההגנה הזו (ולכן  הוא מסביר שיהודה אמר לתמר שבי בית אביך עד שיגדל שלה בנו). האם ברור לך שמי שעושה זאת כמצווה קיומית גם לא תהיה לו הגנה כזו? לדוגמא, קטן לפי רש"י.

ומה הדין במי שעשה מצווה בעת שהיה פטור, ולאחר מכן התחייב? לדוגמא, שוטה ונשתפה לא יצא יד"ח אכילת מצה (ראה ר"ה כח). מה הדין במי שאכל זאת כמצווה קיומית? ואכתי יש לחפש ציור.

לגבי קטן שהגדיל בין שני פסחים, כ' הרמב"ם פ"ה ה"ז מק"פ שאם נשחט עליו בראשון הוא פטור מהשני. והקשה הכס"מ שם: וכי קטן בר חיובא או פטורא הוא? וכ' הגר"ח שהקטן הוא בר הקרבה אף שאינו בר חיובא. זה משהו מעבר למי שאינו מצווה ועושה, שהרי לעניין מצה אם אכל כמי שאינו מצווה ועושה לא נפטר.
אמנם עוד לא הוכחנו זהות בין מצווה קיומית לבין מציאות של הקרבת קרבן, אבל די בכך כדי להראות שיש כמה דרגות שנראות מאד דומות זו לזו, בניגוד להנחתך הפשטנית.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/11/2006 16:05 לינק ישיר 

ר' מיכי,

ניקח כדוגמה את אכילת מצה בשבעת ימי פסח לשיטת הגר"א. אם אשאל את הקב"ה: האם אני מצווה לאכול? יגיד לי: לא; אין חובה. אבל אם אוכל, תהיה זו מצוה. כלומר, המצוּוה שלא בשעת החיוב, שווה לאדם שאינו מצווה, שאין עליו חיוב כלל.

לשון אחר: אין זה רלוונטי שיש זמן מסוים שבו אני מצווה, כל עוד בזמן זה איני מצווה, ובכך אני שווה לא מי שאינו מצווה ועושה.

וקי"ל שזהות ההגדרות מולידה קטגוריה זהה, עד שתבדיל בין הדברים.

[זה מזכיר לי מי שיגיד שהוא מחפש הבדל בין כוח המשיכה שפועל על תפוח לבין כוח המשיכה שפועל על הירח. וכשיגידו לו שזה אותו כוח, ואותן משוואות פועלות על שניהם, יאמר: לא מצינו אינה ראיה. לי נראה שיש הבדל. ואם כן, באמת לעולם אי אפשר יהיה להוכיח לו שאין הבדל. ]




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/11/2006 15:16 לינק ישיר 

ומהו הגדר של הפטור מדבר ועושהו שנקרא הדיוט?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/11/2006 14:42 לינק ישיר 

פרעתוני,
אתה חוזר שוב וגם אנוכי אחזור שוב. אתה אומר שאינך רואה הבדל בין אינו מצווה ועושה (שאינו דבר הרשות, כמו שגם אני כתבתי, אף שגם כמה מדברי הרשות אינם רשות באמת, וגם את זה כתבתי) לבין מצווה קיומית. ואנוכי אמרתי שאמנם נכון לעכשיו לא מצאתי נפ"מ מעשית, אך מסברא אני חושב ששני אלו הם מושגים שונים. אינו מצווה ועושה פירושו שהמצווה כלל לא נאמרה אליו, ואילו מצווה קיומית כן נאמרה לנו אלא שלא כחובה. אלו דברים שונים. באופן מפתיע, אנו מוצאים שאין הבדל מעשי ברור בין שתי הקטגוריות, כפי שציינתי בהודעתי הפותחת, ולכן שאלתי האם מישהו מצליח להצביע על הבדל כזה, ולחדד את ההבדל.
אתה חוזר ואומר שאינך רואה הבדל. טוב, גם אני לא. אבל מכאן לדעתי אין לקפוץ למסקנה שהם זהים (כעקרון זהות הבלתי נבדלים של לייבניץ), אלא לחכות שיבוא טוב מאיתנו וימצא את ההבדל. וגם אם לא ימצא, עדיין לדעתי מדובר בשני דברים שונים (שהרי לא קי"ל כלייבניץ).
לסיכום, לא די לי בהצבעה על הדמיון המעשי, שהרי כבר בהודעת הפתיחה הצבעתי עליו. אני מחפש הבדל מעשי (ולא מצאנו אינה ראיה)ף, או לפחות הגדרה טובה להבחנה, גם אם לא מעשית.

באשר לחובת שיפור המידות כוונתי היא להליכה בדרכיו ולא להידבקות בו (וכמדרשם: בת"ח). אף שבשניהם יש משהו מזה, ואכ"מ.

שטיינר,
אתה מניח מערכת מושגית, אך היא אינה עומדת במבחן העובדתי. יש מצוות קיומיות שאינן אורח חיים גרידא, כמו ת"ת מעבר לק"ש בוקר וערב, או צדקה מעבר לשליש השקל.
ניתוח אפריורי הוא חשוב וראוי, אבל חשוב גם להשוות את העולה ממנו לעובדות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/11/2006 14:40 לינק ישיר 

האם מצוות תשובה[וידוי]  נכנסת להגדרה- "רק מצווה קיומית"?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/11/2006 10:52 לינק ישיר 

להלן הצעתי למעט סדר בדברים: 1. ראשית, אין דבר כזה "מצוה קיומית"! מצוות התורה מחולקות לשני חלקים: א. חיובים המוטלים עלינו, בתוקף היותנו כהני דת, כתפילין, קריאת שמע ותלמוד תורה. אלו פעולות שאנו מצווים לעשותן. ב. דרכים ואופנים בהם אנו מבצעים את כל מעשינו האנושיים והארציים. כברכת המזון; פריה ורביה ונישואי אשה (כן! זוהי תבנית דתית לצרכים הטבעיים); דיני הממונות ואיסורי האכילה ("לדון בדיני וכו'" של הרמב"ם). החלק הראשון מתחלק אף הוא לשני חלקים. א. מצוות שאין בהם אלא עשיית פעולה כל שהיא ("אקט"), כתפילין, נטילת לולב וכדו'. ב. מצוות שבהן אנו נדרשים בזמנים מסויימים, מתוך היותנו כהנים לקל עליון, לשנות את מצבנו הארצי בפרט כל שהוא. מיום החמישה עשר לחודש הראשון, אנו מצווים לקבוע מנהג אכילה שונה משאר ימות השנה. בכל השנה מזוננו הוא לחם עשיר, מחומץ. עתה, למשך שבעה ימים מזוננו הוא לחם עוני שלא החמיץ. כנ"ל בישיבה בסוכה. בכל השנה אנו אנשים מבוייתים, ולמשך שבעה ימים אנו יושבי סוכות. מצוות אלו יסודן בשינוי מהותי בסגנון החיים. הדרך הפשוטה לבטא את התהוות השינוי היא האקט המתבצע בראשית התקופה. לכן "בערב תאכלו מצות - הכתוב קבעו חובה", ועל כן גמרי' ט"ו ט"ו לסוכות. מכאן שורש הדעה שכזית ראשון חובה אף בירדו גשמים, כיון שכל עוד לא בוצע האקט הראשוני לא השתנה סגנון חיינו, ולא נוכל לצאת כמצטערים מן הסוכה שמעולם לא נכנסנו אליה. הלא כה דברי האבן עזרא (שמות כג, טו): "והנה כתוב 'שבעת ימים תאכל מצות' כמו 'חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים'. והנה הוא חיוב. ואין כמוהו 'ששת ימים תעשה מעשיך' כי אחריו כתוב שתשבות ביום השביעי', ואין ככה 'שבעת ימים תאכל מצות'. ועוד למה לא כתב 'שבעת ימים לא תאכל חמץ'". אין כוונת האבן עזרא, כפי שחשבו רבים ממפרשיו, לכפור בהעתקת חז"ל ששאר ששת ימים רשות. לא בא האבן עזרא אלא לשלול את דברי הירושלמי (פסחים פ"א ה"ד ועי' זוהר הרקיע לרשב"ץ עשה פח) שדרשו את הכתוב 'שבעת ימים תאכל מצות' - 'מצות ולא חמץ', כלאו הבא מכלל עשה, נוסף על הלאו של אכילת חמץ. לדעת האב"ע מצווה התורה שבכל שבעת ימים יהא מזונך מצה. לפי זה, בכל כזית שיאכל אדם בשאר ימי הפסח, לא יקיים מצוה נוספת על המצוה המתקיימת בלאו הכי במשך כל חג המצות, מתוך שמזונו עתה הוא מצה. (הרעיון המבוטא במעשה רב בשם הגר"א אינו נהיר לי. נראה שיסודו בתפיסה חסידית של המצוות ובחיבובן.) כן הוא לענין הישיבה בסוכה. ביתו של אדם למשך שבעה ימים הוא הסוכה. לו יישן או יאכל אכילת קבע מחוץ לסוכה הרי שאין הסוכה ביתו. לסיכום: מצינו מצוות אקטיביות, ומצוות 'פסיביות' המבוטאות באמצעים אקטיבים. מלבדן, מצווה התורה תדיר את הדרך בהנהגת החיים, כאמור. 2. מצוות מסויימות בנויות מלכתחילה בצורה לא מחייבת כשאר המצוות. דוגמא לדבר "קדושים תהיו" לדעת הרמב"ן (ר"פ קדושים). במצוה זו נצטוינו "קדש עצמך במותר לך". הפרדוקס ניכר לעין. מצד אחד התורה מצווה "קדושים תהיו", ומצד שני "במותר לך". על כרחנו שאין מצוה זו כשאר מצוות התורה - חיוב מוחלט, כי אם "רצון השם" המבוטא בתורה, שמדת חסידות לעשותו. מעתה, אין זו "מצוה קיומית" משום שאינה קיומית אלא משום שאינה מצוה. מצוות "ובו תדבק" ו"והלכת בדרכיו" אינן נוגעות כלל. במצוות אלו התורה מחייבת מעשים מסויימים (או עכ"פ 'דעות' מסויימות ב"והלכת בדרכיו"). נראה ששכן לת"ח הנמנע מקרבתו מבטל מ"ע של "ובו תדבק". 3. אף שאין דבר כזה "מצוה קיומית", מכל מקום בכח אנשים מסויימים להכניס עצמם או לשייך עצמם לקטגוריית מצווים. המצוות נאמרו בעיקרן לקהל יעד מסויים, ומכל מקום לפעולות העומדים מבחוץ יש ערך מסויים. לקביעת הערך חשיבות רבה בשאלות הנובעות ממהותם של מעשים, "מעשה מצוה" וכו'. מכאן הדיון אודות מעשה מצוה של נשים ובני נח, ומכאן הדיון אם "האבות יצאו מכלל בני נח". אסיים במקרא שכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". בשני דברים נתייחד היהודי: א. הוא כהן בממלכת כהנים. ב. הוא בן לגוי קדוש. ישנן מצוות שאנו מקיימים מחמת היותנו כהנים לקל עליון, וישנן מצוות שאנו מקיימים מכח היותנו בני גוי קדוש. כל מצוות לא תעשה, שיש בהם מניעה וסור מרע, הם מכח היותנו גוי קדוש, לכן נשים מצוות בהן, שאף הן בנות לגוי קדוש. מצוות עשה שלא הזמן גרמן, הינן למעשה חיובים שהמטרה שביסודן היא לשלול את העדרן. מצוות עשה שהזמן גרמן הינן עבודות, תפקידים המוטלים על הכהנים, ובהן הנשים פטורות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/11/2006 09:33 לינק ישיר 

הרב מיכי,

1. כתבת בהודעתך הראשונה: "כאשר נשים מקיימות מצוות כאלו כמי שאינן מצוות ועושות, האם זה דבר הרשות? ואולי זוהי מצווה קיומית?". על כך באתי לענות, שאין זה דבר הרשות, שכן ראינו ברמב"ם שהעושהּ מקיים מצוה. ואם כן זו "מצוה קיומית"; היינו, מצוה שאיני מצווה עליה, אבל היא מקויימת אם אני מקיים. והוא שאמרתי שזה "הדגם למצוה קיומית", שכן היא זו שנכללת בגדר הזה בצורה מושלמת.
2. קיומה של "מצוה קיומית" שאינה מהגדר הזה נאלץ להישען על מקורות רעועים כמו חלק מדעות הראשונים על מצוות לימוד תורה, וכו'. לשון אחר: איני בטוח שישנה מצוה קיומית אחרת.
3. כיוונתי לדבר הרשות, ובכך עניתי לשאלתך שם, כמבואר לעיל.
4. לא הבנתי.
5. מבואר.

1. התורה במובנה הנורמטיבי=ההלכה, וק"ל. והקטע שהביא מלמד מנגיד בין "עבירות שיש בהן מעשה" לדעות הרעות, ומכאן שאלו הם עוונות, אלא שאין בהם מעשה. ואיני רואה סתירה. (אגב, דומני שכת"ר מבלבל בין 'ובו תדבק' לבין 'והלכת בדרכיו'.)




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מצווה קיומית מול 'אינו מצווה ועושה'
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.