בית פורומים עצור כאן חושבים

יוֹם הַשּׁוֹאָה תשס"ז

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-16/4/2007 13:33 לינק ישיר 
יוֹם הַשּׁוֹאָה תשס"ז

 

יוֹם הַשּׁוֹאָה תשס"ז

 

 

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף שׁוֹאַת הַיּוֹם

בְּדַם לִבִּי בִּכְאֵב אָיֹם

כִּי כְּבָר הִסְפַּקְתִּי הַיּוֹם

לִשְׁמֹעַ

שַׁדְרָן קָדוֹשׁ בְּעָרוּץ קָדוֹשׁ

ביוֹם-שׁוֹאָה

נוֹטֵל אוֹתָהּ מִדִּלּוּגֵי הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֶה-תּוֹרָה

וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לְכָל עֵבֶר

לְמַעַן הַהַשְׁקָפָה הַטְּהוֹרָה

יוֹצֵק אוֹתָהּ

עַל חֶלְבָּהּ וְדָמָהּ

עַל הָעָם שֶׁלֹּא יָדַע

מִי וּמַה,

וְּזֹאת הַשּׁוֹאָה

אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

בְּטֶרֶם יָמוּת

וְעִמּוֹ שֵׁשׁ מְאוֹת רִבּוֹא

שֶׁמִּנֶּגֶד יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ

וְשָׁמָהּ לֹא יָבוֹאוּ,

וְזֹאת הַשּׁוֹאָה

הַחוֹתֶכֶת בָּנוּ 

כִּשְׁנֵי עַמִּים

הַמַּשְׁלִיכִים אוֹתָהּ זֶה עַל זֶה

אַתֶּם חֲטָאתֶם

אַתֶּם בְּרַחְתֶּם

אַתֶּם לֹא בְּרַחְתֶּם

אָמַרְנוּ לָכֶם

זֶה הַיּוֹם שֶׁלָּכֶם

זֶה הָרַבָּנִים שֶׁלָּכֶם

זוֹ הַצְּפִירָה

זוֹ הַבְּרֵרָה

שֶׁלָּכֶם

שֶׁלָּכֶם

שֶׁלָּכֶם

חַיִץ עָצוּם וְנוֹרָא

חוֹצֶה אֶת חַיֵּינוּ וּמוֹתֵינוּ

עַד זִיבּוּלָא בַּתְּרַיְיתָּא

לֹא יִפָּרֵד מֵאִתָּנוּ,

אוֹי חוֹצֵה יִשְׂרָאֵל

שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, 

אוֹי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

אִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא יוֹדֵעַ לַחְגֹּג אֶת הַיּוֹם הַזֶּה

קַח אוֹתוֹ מֵהֶם

קַח אֶת כָּל הַשּׁוֹאָה בַּחֲזָרָה

תַּשְׁאִיר לִי רַק אֶת אִיטָה'לֶה הַקְטַנָּה

שֶׁשָּׁכְחָה עַל הָרָצִיף אֶת הַבֻּבָּה

שֶׁעַד הַיּוֹם מַמְתִּינָה לָהּ שֶׁתַּחְזֹר

מִן הָאֲרֻבָּה.

  



תוקן על ידי שלויימלע ב- 16/04/2007 14:14:08

 



תוקן על ידי שלויימלע ב- 16/04/2007 14:27:38




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/4/2007 13:36 לינק ישיר 

(איך מביעים הזדהות עם התוכן, הערכה לצורה, התפעלות מהכשרון... אך בלי לפגוע במאום ? )





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 13:39 לינק ישיר 

גם אני מתלבט בשאלת מואדיב. ברור שאייקונים לא שייכים כאן



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 13:47 לינק ישיר 

תודה שלויימאלע על המחשת חלק מהשואה הרוחנית בה נמצא עמנו כנראה מימות מות שלמה המלך.

[אבקש את סליחת פותחי האשכולות הרבים על יום השואה בהאי שתא, על הטמעת אשכולותיהם באשכול כולל זה המצטרף לרשימת האשכולות משנים עברו. אך בטוחני כי לא ירע בעיניהם כי הלא מי שמקומו כאן אינו מפותחי אשכולות עבור הרמת קרנו האישי.]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 13:48 לינק ישיר 

מביעים הזדהות עם התוכן . מעריכים את הצורה מעריכים את שלוימלה, מתפעלים מהכשרון
ולא פוגעים במאום,
הפגיע שזה פגע מספיק כואבת.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 13:49 לינק ישיר 

בעקבות אשכול שניפתח כאן "השואה האמיתי" אני בא להרהר מעט מרגשותי .
זכורני כאשר לראשונה ראתה אותי אימי ז"ל  ניצולת השואה, במדי צה"ל כתוף רובה פרצה בבכי חסר מעצורים
היא לא היתה צריכה להסביר אנחנו הבנו ללא מלים הבנו מה זה עבורם אודים מוצלים מאש שהיו טרף לשיני הקלגס הנצאי ימ"ש הבנו מהו בשבילם לראות חיל יהודי במולדתו ארץ ישראל.
כמו שהבנו ללא מלים את אשר עבר עליהם ומהו בשבילם להיות אדם חופשי גאה במדינתו הם לא היו צריכים להסביר. המילים לא יכלו לתאר, אנחנו הבנו ללא אומר וללא מילים הבנו מעל המילים בקשר על חושי טלפתי נבואי הבנו את המשמעות ואת עומקה והבנו גם מה נדרש מאיתנו לעשות. הבנו להיות ראוים להיות יהודים גאים גאון יעקב סבא הבנו מה היא המשמעות של אל תירא עבדי יעקוב לא משהו של בדיעבד אלא אל תירא לכתחילה. לא להיתכופף בפני העמים הבנו שהשואה מחיבת שהם יכופו לנו.......
וכיום מילים כבר לא מספיקות כיום כאשר זכרון השואה הפך מטבע עובר לסוחר במיזודות כסף חוצות יבשות מה נישאר לספר
מי יגול עפר מעיניך חים נחמן ביאליק כמה צדקת בשירך גיא ההריגה ובאמרך "וכאשר שנוררתם תשונררו".............




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 13:50 לינק ישיר 

ככל שערך כלשהו "גדול מהחיים" הוא נהפך למעין קלישאה ברבות החזרות עליו. יש תחושה כאילו כלפי חוץ אתה מורשם וכבד ראש, אבל המושג הופך יותר ויותר לנבוב. וצריך להלחם נגד זה, לנסות להתנתק מכל ה"פרסומות" של המושג שהצטברו בך, ולעמוד מולו כפי שהוא. (ניסוח קלוקל, ייתכן ואיני מובן)




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 13:51 לינק ישיר 

שלויימלע:

מצאתי ברשת מאמר השווה קריאה

http://www.articles.co.il/article/3558/על%20מכחישי%20השואה 


על מכחישי השואה
  נכתב על ידי בועז מושקוביץ

  אחת השאלות, שאנחנו עלולים לא למצוא להן תשובה בדור הזה, היא מהי שיטת הפעולה האחידה וההגיונית, שיש להפעיל נגד מכחישי השואה. האוסטרים כלאו את דייוויד אירווינג לשלוש שנים, אבל עונש דומה אינו מרחף מעל ראשיהם של תועמלני הכחשת השואה המסיבית בעולם הערבי בכלל והרשות הפלשתינית במיוחד. למען האמת, גם ישראל לא מצייצת בנושא הזה, במיוחד כשמדובר ברשות הפלשתינית.
יש דעות בעד ונגד הגבלות משפטיות על הכחשת השואה. קשה לגבש כאן דעה נחרצת אחת, כי כל הנימוקים צודקים בעיניי. מצד אחד, החופש האקדמי המוחלט הינו ערך כה חשוב, שאסור לפגוע בו אפילו כדי להעמיד במקומו איזה עכברוש שוכן ביבים אקדמיים, כדוגמת אירווינג. מצד שני ? באיזו אקדמיה מדובר כאן, כאשר כל המטרה של הכחשת השואה היא טיפוח השנאה?

התופעה, שנתגלתה בשואה, כאשר צבא חזק ומאורגן היטב פעל בשיטתיות, על פי תוכנית ממשלתית, למען השמדת אומה מסוימת עד אחרון בניה ובנותיה ? אין דומה לה, אבל טבח המוני בוודאי לא הומצא על ידי הנאצים; גם היהודים אינם הקורבנות הבלעדיים של מעשי הטבח.
במאה ה-16 צרפתים קתוליים טבחו בהוגנוטים. בליל ברתולומיאוס הקדוש התחיל בפריס והתפשט לערים אחרות טבח, שבו נרצחו על פי האומדן 70 אלף בני אדם, הרוצחים קיבלו חנינה מלאה והאפיפיור ערך חגיגה לכבוד "הניצחון". במשך המאה ה-17, כל ההוגנוטים, שחיו בצרפת, נהרגו או גורשו. רחוק מהמימדים של השואה, אבל חמור מאד בפני עצמו.
וראו איזה פלא ? אין מכחישים! העדים הניצולים מתו מזמן, אין תצלומים וסרטים המנציחים הררי גופות, אין כמות מסמכים מקוריים כה גדולה, כמו שהשאירו הנאצים, לא הוקם מוזיאון מיוחד עם "היכל השמות" ומכון מחקר ? ובכל זאת, איש אינו טוען, שטבח ליל ברתולומיאוס הקדוש הומצא על ידי ההוגנוטים כדי לסחוט כסף ולהשתלט על העולם.
צבאות ג'ינגיז-חאן הותירו בעוברם באסיה ערים חרבות וגלי עצמות אדם. כך היה גם באירופה, במקומות שבהם עבר צבאו של סוליימן "המפואר". כיבוש אמריקה על ידי האדם הלבן לווה בטבח העמים המקומיים. רק האצטקים לבדם איבדו תוך תקופה קצרה כשני מיליון איש תחת החרב הספרדית והחיידקים הספרדיים, שלא היה לאצטקים חיסון טבעי נגדם.
האם מישהו מנסה לנצל את החופש האקדמי כדי להכחיש את הזוועות האלה? לא הכל ברור ולא הכל סגור במדע ההיסטוריה; ישנם ויכוחים, תיאוריות חדשות, המאשרות או מכחישות מאורע זה או אחר, קמות, נעלמות ושוב קמות. אבל ישנם מאורעות מרכזיים, מוכחים ומאושרים.
כמה היסטוריונים מכחישים, שדוכס בורגונדי וילהלם כבש את אנגליה? האם מישהו טוען, שמעולם לא הייתה אינקוויזיציה ואנשים לא עונו ולא נשרפו חיים? הימצא היסטוריון, שיטען, שהעבדים השחורים באמריקה היו שכירים חברי הסתדרות? מדוע דווקא השואה מושכת אליה כל ערב-רב פסיאודו-אקדמי, שמנסה לתפוס עליה טרמפ אלי פרסום עולמי?
יש הכחשות בעולם. התורכים לא לקחו אחריות על הטבח בארמנים, היפנים לא אוהבים, שדורשים מהם להתנצל על מעשיהם בסינים ובקוריאנים, אבל אלא הכחשות פוליטיות, על ידי הממשלות, שאינן רוצות לשאת בעול האחריות למעשים של קודמיהם בשלטון. היכן הפרופסורים המנסים לשכנע, שהתורכים בסך הכל העבירו את הארמנים חיטוי נגד כנים או שהיפנים התנהגו ביבשת על פי אמנת הצופים? אין דבר כזה ? הכחשות כאלה שמורות לשואת היהודים בלבד.
הכחשת השואה אינה מחקר אקדמי, אלא פועל יוצא של שחיתות. תמיד יימצאו טיפוסים מתוסכלים, שמאשימים את כל העולם באי-הצלחת הקריירה שלהם ומחפשים נואשות פרסום מהיר וזול. אירווינג יודע, שהכחשת אסונות של ארמנים, טיבטים, קוריאנים או אצטקים לא תביא לו עדת מעריצים. כמה פשיסטים בעולם שונאים דווקא את הארמנים או האצטקים?
לעומת זאת, השמצת היהודים משתלמת וכליאתו של אירווינג אינה אלא תקלה חד-פעמית בלתי צפויה. אחמדינג'אד יודע את מי הוא צריך לתקוף כדי להיראות גבר בקרב מעריציו וכדי להסיח את תשומת הלב משלטון העריצות כאילו-דמוקרטי, שבראשו הוא עומד. כשמדובר לא במחקר אקדמי אלא בזיוף מכוון ובתעמולה פוליטית נמוכה, לא יקרה שום רע אם לא נהיה עדינים עם אירווינגים ופשוט נסגור אותם בכלוב.
מאידך, המשמעות המעשית היא, שנצטרך להגדיר גבול, שבו מסתיים החופש האקדמי ומתחיל הניצול של האקדמיה לצרכים אפלים. הגדרה כזאת עלולה לקחת אותנו למחוזות רחוקים מדי. זכר השואה איננו התחום היחיד, בו מנוצל החופש האקדמי למטרות אפלות. הגדרה כמו: "עד פה החופש, מפה ואילך הכלא" ? תנוצל על ידי אוליגרכיות נגד החופש האקדמי בכל מחקר, שפועל לרעתן. הסיפוק הקצר מהשתקת אירווינגים יגבה מחיר מתמשך וכבד.

"קורבנות הפשיזם"
הצבא האדום היה זה, ששחרר מהנאצים את מחנה אושוויץ. מאותו רגע ואילך, משך עשרות שנים, מכונת התעמולה הסובייטית לימדה את נתיניה על פשעי הפשיסטים נגד "האוכלוסייה השלווה". בחלק ממקומות הטבח, שבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים, באזורים שהיו תחת הכיבוש הנאצי, הוצבו לזכר הנרצחים אבנים מגושמות, צבועות בצבע שמן אדום או טורקיז, נושאות כתובת סתמית "פטריוטים סובייטים קורבנות הפשיזם".
מי היו הקורבנות האלה ומדוע נרצחו? על זה פשוט לא דיברו. הזכרת היהודים בכל נושא, גם פחות רגיש, נשאה גוון חתרני. מספר הנרצחים הבלתי-יאמן עבר בין היהודים מפה לאוזן, כך גם הסיפורים המעטים, שאנשים העזו לספר לקרובים. התעמולה אהבה להתרכז באויב, אבל לא בקורבנותיו. האויב מביא תועלת, אפשר בקלות לחנך את העם לאמונה, שהמערב ? זה כמו אותם הפשיסטים הגרמניים, הסכנה לא פגה, לכן חשוב להתלכד סביב "ההנהגה הנבונה" של המפלגה.
בקיץ 1941 הצבא האדום ברח מזרחה בקצב שהגרמנים בקושי יכלו להדביק. ברווח הזמן שבין מנוסת השלטון האדום לבין ביאת השלטון השחור, השכנים האוקראינים היו אלה, שביצעו את טיהור העיירות מהנוכחות היהודית. אפילו החסד של מוות מהיר לא ניתן להם. המציאו להם שיטות מיתה כאלה, שהרוצחים יוכלו ליהנות מייסורי הקורבנות...
חלק מהיהודים הכירו את הגרמנים מפלישתם הקודמת לאוקראינה ב- 1918, כאשר הם היו אדיבים ואפילו מזון לחיילים ולסוסים היו קונים בכסף. המידע על התמורה שחלה בגרמניה בתקופה שבין המלחמות נמנע מהם, אף אחד לא טרח ליידע אותם, שאין להם סיכוי לשרוד את הגרמניים החדשים. הם לא יכולים היו לדעת שעליהם לנוס על נפשם.
גורל המלחמה התהפך, משתפי הפעולה עם הנאצים חוסלו או ברחו. במקום העיירה, שבה חיו סבא וסבתא רבא שלי, נבנה מאגר מים. כל המתים תויגו "קורבנות הכובשים הגרמנו-פשיסטיים", ללא שם, זהות ופרטים על נסיבות מותם וללא ציון מספר הקורבנות.
עשרים שנה לאחר תום המלחמה, יצירת זהות בין האויב הנאצי לבין האויב הציוני הייתה קלה והתקבלה בציבור הסובייטי בשיא הטבעיות. האנטישמיות בלאו הכי הייתה חלק אינטגראלי מההתנהגות הקומוניסטית התקינה.
מזעור מימדי השואה בעבודת המאסטר המפורסמת של אבו-מאזן באוניברסיטת מוסקבה, הייתה דבר שבשגרה. הזעם שהיא מעוררת בקרב מבקריו של אבו-מאזן, מסתיר, למרבה הצער, דברים חמורים הרבה יותר: מאז היווסדה של הרשות הפלשתינית ועד היום, מאזינים נתיניה להכחשת השואה כחלק משגרת היום. כל מה שאומר היום אחמדינג'אד מושמע ברשות השידור הפלשתינית כבר 12 שנה ברציפות.

"העשירים" משלמים את המחיר
הראשונים, שציירו את הקריקטורות על מוחמד, היו אמנים דניים, אחר כך הצטרפו אליהם ופרסמו את הקריקטורות נציגים של מספר אומות נוצריות נוספות. אך כאשר פרץ גל המהומות, "התשובה" המוסלמית כנגד "העלבת הנביא" הייתה פרסום קריקטורות על... "מיתוס השואה". שרפו ורמסו דגלים דניים, אבל קיללו וגידפו את היהודים.
העולם לא שם לב לרמת הנלעגות של התופעה. לשאלה, מדוע קיימת האגדה על העושר היהודי, ישנה תשובה ישנה: "כי היהודים הם אלה, שמשלמים את המחיר". מין בדיחה כזאת.

כמה זמן יזכרו את השואה? אני לא מאזין לנאומי יום הזיכרון ולו כדי לא לשמוע את ההבטחות על "זיכרון עד". האנושות אינה מסוגלת לזכור שום דבר משך זמן ארוך. יותר מדי זוועות מעשה ידי אדם נגד אדם, נשכחו כלא היו או אינן נתפשות עוד כזוועות. הדור השלישי מכיר את הסבים והסבתות שהיו שם; הדור החמישי יכיר את סבא, שסבא שלו היה במחנה ריכוז. מה יהיה בדור השביעי? יותר אנשים יתייחסו בספקנות למספר "שישה מיליון" ויבקשו לצמצם את האירועים.
יבוא יום, שדפי העד, עדויות הניצולים המוקלטות, סרטים, המסמכים והתצלומים ישכבו בארכיונים כחומר לעיון על ידי קבוצות של חוקרים מומחים וסטודנטים יכתבו עבודות על "התעלמות ממשלת ישראל מהכחשת השואה ברשות הפלשתינית כהודאה בהעדר בסיס עובדתי מוצק לנרטיב השואה".
הזיכרון הקולקטיבי של החברה האנושית הוא דבר מורכב ולא כל כך יעיל. כדי שהוא ימשיך להתקיים, הוא זקוק להזנה, הזעזוע צריך להתחדש, הלקח צריך לחיות. הלקח המקובל מן השואה, שאסור לרצוח עם וחייבים לקיים את מדינת ישראל, הוא לקח מצומצם ופשטני מדי. זהו לקח כדי לצאת ידי חובה בזול.
העולם לא השתנה מספיק לאחר מלחמת העולם השנייה. הזעזוע היה גדול מדי להכלה בתפישה האנושית, הרצון לחזור לשגרה היה חזק מדי. עם החזרה לשגרה, חזר העולם גם לשגרת הדיכוי, הגזל, הצביעות, המלחמות והטבח.
חברה מושתתת על חרות האדם וחוסר סובלנות מוחלט כלפי רוע ואלימות תציל אתhomo sapiens מנטיותיו ההתאבדותיות, תסיים את מלחמותיו ותנחיל לו כבוד לזיכרון ההיסטורי. זהו הלקח, שעדיין הוא מנסה ללמוד ומי יודע כמה אסונות עוד יקרו עד שיצליח!?

בועז מושקוביץ
  מתכנת מחשבים, פובליציסט, מתורגמן.
תושב תקוע משנת 1989.
מסורב עלייה בברה"ם בעבר הרחוק. רואה בערכי הדמוקרטיה ודרכי מימושה את התשובות לבעיות קיומיות רבות: מלחמה ושלום, שמחה ואומללות, שחיתות ויושר. מאמין, שכדי להבין מה קורה לנו במזרח התיכון יש לחזור ולעיין מחדש בכמה מוסכמות היסוד שלנו.

העיתון האישי ברשת:
www.global-report.net/boazm


  מקור המאמר: http://www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 13:53 לינק ישיר 

לרגל הפסח ויום השואה הקרב ובא אביא כאן קטע מספרה של דודתו של אבי, הלה הוניגמן שירקובסקי ז"ל, "המתים זעקו והחיים שתקו".  הדודה עברה את מרבית השואה (לאחר הגירוש מהגטו) במחנה העבודה באושוויץ כעובדת-כפייה במפעלי התעשיה הכימית שהפעילו שם הנאצים.

  עוד חורף עבר, אביב הגיע אל הגיהינום.

אביב, פסח, חג חרותנו, חג המסמל נקודת מפנה בחיי עמנו, היציאה מעבדות לחרות, יציאת מצרים, מעבדים לעם חופשי, מאות שנות עבדות – כך מלמדת ההגדה וזו תקוותנו, כי גם לנו יבוא יום ובו נצא לחופשי.

במחנה התרוצצות וסחר חליפין.  יש גברים, אשר בפסח לא יאכלו לחם בשום מחיר.  הן אכילת לחם בפסח היא עבירה גדולה, חטא.  לחם לא, מצות אין, מה יאכלו?  תפוחי אדמה – וכך חוסכים הם מפיתם הדלה להחליף בתפוחי אדמה כדי לאכול בפסח.  גם את המרק לא יאכלו – "הסיר אינו כשר".  נכון, למרק הזה אין ערך תזונתי רב, אך הוא מחמם וממלא את הבטן באשליה וכך חיים הם בפסח על תפוחי אדמה בלבד.

אך לבצע עבודה פיזית, מפרכת כשכל מזונך הוא תפוחי אדמה, זו משימה בלתי אפשרית.  הם נחלשים, מתמוטטים, ומי שמתמוטט הולך לגז.  אך שום נסיון שכנוע אינו עוזר, הם בשלהם.  אנשים אדוקים הדבקים במצוות דתם עד מוות.

באביב הגדילו את המפעל והיה צורך בידיים עובדות נוספות.  יום אחד הופיעה בביתן קבוצת נשים יהודיות מהונגריה, קורבנות חדשים.  הן נראות טוב, בריאותן תקינה.  עד עכשיו חיו עם בני משפחתן בבתיהן בתנאים טובים יחסית.  הן מגיעות אלינו באביב 1944.

אנחנו לעומתן שלדים – צל אדם.

הן מספרות על סלקציות בהן נאלצו לעמוד פעמיים ביום עם הלשון בחוץ והקאפו, אריקה, הולכת ביניהן עם מערוך בידה ומכה בכוח על החזה: את, את, את.  היתה ביניהן אחת שהצליחה להסתיר את עובדת היותה גיבנת.  אפילו מנגלה, שהסתובב בין השורות, לא הבחין בה.  היא טענה שגבנון מביא מזל.

היה לנו צפוף בצריף, אך בכל זאת הסתדרנו.  מה שהקשה עלינו היה עובדת היון חרדיות, אדוקות.  הן ניסו לכפות עלינו את דעותיהן.  משנכשלו בכך, יצרו קבוצה נפרדת, דבר אשר הפר את האיזון ששרר בביתן עד בואן.  המנהיגה שלהן היתה אשה נשואה.  הן קראו לה הרבנית.  כאשר הגיע זמן הפסח הן החליטו לערוך ליל סדר בביתן.  אנחנו נחרדנו, ראשית כי הסדר מעלה זכרונות אשר אותם הצלחנו להדחיק, זכרונות מהבית, דבר שיגרום לנו לסיוטים וטראומות, ושנית, זה היה מסוכן – אם ניתפס נענש בחומרה, שלישית – היה זה חסר טעם לחגוג בעבדות, במחנה ריכוז את יציאתנו לחירות.  איזו חירות?  איזה זבח פסח?  כבר שנים לא ראינו בשר וטעמו נשתכח מאיתנו והמצרכים לסדר אינם בני-השגה, אך הן קבעו כי לא כופתאות העיקר, ההגדה היא העיקר.

ואז התפתח ויכוח נוקב.

על איזה דם תברכו?  על דמנו שנשפך כמים?

על אילו צפרדעים?  אם היו פה צפרדעים היינו אוכלות אותן.

על איזה כינים?  אלו ששורצות בשערותינו ובכל גופנו ואנו איננו מצריות?

על איזה ערוב?  זה המכלה בנו, בנות ישראל, בכל פה?

דבר אין פה, אולי תברכו על הטיפוס?

שחין יש לנו בשפע.  בגלל הכינים, כל העור שלנו אבעבועות.

על הברד אין צורך שתברכו.  אולי תברכו על השלג שהקפיא אותנו כל החורף?

אולי תברכו על צוררינו שרבים הם, כמו ארבה בשדות?

או אולי על הקפואים, שכמו הארבה מכלים את מזוננו, ואת החושך לא ראיתן – בסוף כל יום עבודה חושך לנו בעיניים.

תגידו, שאלתי אותן, למה למצרים אלוהים הכה רק כל בכור ואילו לעמו הנבחר הוא מכה בכורים, משניים, קטנים וקטנטנים?

הן התעלמו מכל הטענות והשיבו כי הדת היא ששמרה את עם ישראל בחיים במשך אלפי שנים.

ואני שאלתי: אלה חיים, אלה?  אם הענין הזה של הדת הוא נכון, אז איך זה שכל הרבנים וגדולי ישראל, איך זה שאבותינו לא קראו את הכתובת על הקיר ובמקום להשקיע מאמצים בשיבה לארצנו, בבנייתה, השקיעו את אונם ומרצם בפיתוח ארצות אחרות?  איך זה שארצנו חרבה ומוזנחת ורק קומץ חולמים, אשר הבינו את צו השעה וחזון בנין הארץ בליבם, מקוממים את הריסותיה?  הרי היהודים היו תושבים בארצות גלותם, בהן נולדו, הם תרמו לפריחתן ולשגשוגן של ארצות מושבם ורק את ארצם הזניחו.  והנה, השנאה והקנאה שהצטברו בלב העמים האלה במשך הדורות התפרצה והמחיר שאנו משלמות הוא כה נורא, עד כי מכות מצרים הן לטיפות של אם אוהבת לעומתו.

אך כל זה לא הועיל.  המבשלות, אשר חטאים כה רבים העיקו על מצפונן, תמכו בחרדיות וכך בליל הסדר הביאו מהמטבח "מכל הבא ליד": גזר, סלק, תפוחי אדמה, בצל, שמיר ותרד.  על החלונות תלו שמיכות להסתיר.  על השולחן סמרטוט לבן.  שתי פחיות ובהן סמרטוטים טבולים בנפט היו הנרות.  את הירקות שמו בקערה, חתוכים למשולשים.  המראה היה מרהיב בשל משחק הצבעים העז.  מיץ סלק היה היין והרי סדר פסח.  הרבנית דקלמה את ההגדה מזכרונה.  היא זכרה כל מילה.  כל המעמד נראה כאילו לא מן העולם הזה.

אז, במצרים, האל עצמו ניצח על המלאכה.  איפה הוא עכשיו?  פה אין אלוהים, אין משה רבנו.  אפילו ילד קטן אין פה לשאול את ארבע הקושיות.

בלילה אחרי הסדר, כאשר עלינו אל הדרגשים לישון, אלו קולות מכל פינה.  הבית והסיוטים שבו אלינו והכאב היה גדול, כאב על אי הצדק, על האובדן ועל העוול שנעשה לעמנו, העם הנבחר.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 13:54 לינק ישיר 

שלויימלע,

תודה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 14:14 לינק ישיר 

שלוימלע
ייש"כ

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/4/2007 14:15 לינק ישיר 

היום ידוע שעושים סרטים רבים אודות מציאות שלא הייתה ולא קרתה,
ניקח למשל את סטיבן שפילברג שעשה סרטים רבים על סרטי פנטזיה שלא היו ולא נבראו
ילד שאיננו לומד בבית ספר אודות השואה ואת השכלתו אודות השואה עושה פרי מסרטי הוליווד
יכול לבוא ולומר על השואה לא היה ולא נברא, וזה עוד סרט הוליוודי
היום ידוע שעושים סרטים אדות השואה, אך ילד תם, לא ידע להבחין בין מציאות אמיתית לבין פנטזיה הוליוודית
שחלקה הוא אמיתי

איך מחנכים את הילד להבחין כבר בגיל צעיר בין סרטים הרוצים לספר אמת, לבין מציאות אמיתית

השואה איננה סיפור הולוודי, השואה היא אמיתית, מהי הדרך הנכונה לחנך ילדים אודות השואה?

האם סרטים הם נכונים ללמד ילד אודות השואה?



הערת ווטו:  אם כי ראוי שיהיה אשכול נפרד לתפקיד הוירטואליה בחינוך, אשכול זה מוטמע כאן כי התמקד על השואה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 14:17 לינק ישיר 

mnzilber:

בלי שיש לי תשובה לשאלתך, זו הסיבה העיקרית  שהסרט "שואה" של לנצמן עדיף בהרבה על "רשימת שינדלר" או "הפסנתרן"

*****

מואדיב:

...כמו שמחנכים ילד להבחין בין חדשות ברדיו לבין פרסומות

.
*****

כמתעסק:

זאת לא הבעיה

הבעיה היא להבחין בחדשות עצמם עד כמה יד העורך משפיעה!
ואידך פירושה זיל גמור...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 14:19 לינק ישיר 

ירוחםשמ:

כל יום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא היה בשואה,
וכשהוא ירגיש אחד מאלף מההרגשה של האנשים שהיו בשואה,
 בני ביתו יוכלו להבחין בין סיפורים פנטזיות, למציאות כואבת ממשית.

*****

חלמישצור:

לנו דור שני לניצולי שואה אין צורך להסביר, כיום מסופקני אם אלף סרטים יוכלו להסביר. משמעות השואה ולקחיה הולכים לדאבון ליבינו ונישכחים.
אומנם לומדים ואומנם מצינים את יום השואה אך את משמעותה העמוקה של השואה ידע והבין רק אותו הדור דור השואה והתקומה דור שזכר את עמלק ופעל לימחות את זיכרו. כיום מעטים  הם הזוכרים ומעטים יותר החפצים בעמל של לימחות את שמו וזיכרו...........


*****

ירוחםשמ:

אתם יודעים מי הם מכחישי השואה.
אלו העושים מחזות קלילים על השואה
אלו היוצרים פרסומות לבגדים עם אלמנטים מהשואה
יוצר הסרט ,החיים יפים, עם בניני, הוא אבי מכחישי השואה.
 אותו פןליטיקאי מדושן עונג מעצמו, שהאשה הערביה מזכירה לו את אמו מהשואה.
ההשואות של חיילנו לחיילי הסס.
 אב רעיון היהודו נאצים

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 14:20 לינק ישיר 

טיפוס:

במעגל,

כדי ללמדו על חורבן בית שני גם תראה לו סרטי הוליווד? השואה לא אירעה לפני אלפי שנים, אלא היא כידוע המאורע המתועד  והמצולם ביותר בהיסטוריה. יש פוטאג' מקורי מדגים כמעט מכל ההתרחשויות או סרטים דוקומנטריים שמשלבים אותם במשורה, כמו "השואה" סדרה בת ששת חלקים וללא ספק התיעוד המקיף והיסודי ביותר, או החלק על השואה בסדרה "המאה העשרים" של הבי בי סי ואיז"ג

*לינק



תוקן על ידי לינקזעצער ב- 18/04/2007 9:59:20




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2007 14:46 לינק ישיר 

כשאנו מדברים על "יום השואה והגבורה", תמיד עולה מחדש השאלה, שכמדומה שעוד לא נחתם גזר דינה - האם היהודים נהגו בגבורה או שהלכו כצאן לטבח (תולדת של הביטוי המקורי בנביא "כשה לטבח").

מבלי להתייחס לשאלה עצמה, ברצוני לבדוק את משמעות הצד השני ב"חקירה" - שהלכו כצאן לטבח. לשם כך ברצוני להציג לכם פרשה שכתב הנביא ישעיהו, אתרגמה לשפתינו, ואסביר את הבעיה שאני רואה פה.




ישעיהו פרק נב-נג

(יג) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד:

(יד)
כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם:

(טו) כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ:

(א) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְדֹוָד עַל מִי נִגְלָתָה:

(ב) וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ:

(ג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ:

(ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה:

(ה) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ:

(ו) כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַידֹוָד הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ:

(ז) נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו:

(ח) מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ:

(ט) וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו:

(י) וַידֹוָד חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְדֹוָד בְּיָדוֹ יִצְלָח:

(יא) מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל:

(יב) לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ: ס


(אגב זוהי פרשה הנחשבת לאחת מהקשות ביותר, כך שדרושה סבלנות רבה).

הנביא מדבר על עבד ה'. לא מוזכר שמו, תקופתו או מקומו. הפרשנים חלוקים בדעותיהם, אם מדובר על משיח צדקנו על ישראל בגולה, או אולי הנביא ישעיהו עצמו, (ואני שואל את עצמי אם אין עוד אפשרויות).

הנביא מתאר מצב שבו איש צדיק, העובד את ה', גדל בתורה ובעבודה. "ישכיל... ירום ונשא וגבה מאוד".

אוהב ה' הקורא פסוק זה, מתמלא הזדהות ושמחה על המצב הנפלא של ריבוי עבודת ה' בעולם. אך הנביא ממהר להשבית את שמחתו. "כן משחת מאיש מראהו ותוארו מבני אדם". וכפי הנראה מהמשך הפרשה לא מדובר דווקא על חסרונות חיצוניים.

וחוזר הנביא ומנחם - "כן יזה גויים רבים, עליו יקפצו מלכים פיהם" - הוא יטהר עמים מטומאתם, ומושלים לא ייגעו בו לרעה. ואז נכנס דבר הפלא "כי אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו".

הנביא מפרט את דבר הפלא. איש "נבזה וחדל-אישים", "איש מכאובות וידוע חולי", ועל כל אלה - "וכמסתר פנים ממנו". נראה היה במשך זמן שה' הסתיר את פניו ממנו ועזבו לאנחות. וגדולה מכולם - "ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלוקים ומעונה" - האיש הצדיק הנבחר ע"י ה' לטהר עמים רבים, נחשד על ידי הרבים כחוטא המתייסר בעוונותיו.

ואותו נבזה וחדל אישים, יום אחד נגלה עליו כבוד ה' וזרוע ימינו. לפתע התהפך עליו הגלגל, ובמקום להיות עבד מושלים - מלכים יראו וקמו, שרים וישתחוו. הנביא אינו מסביר כיצד בדיוק יתרחש הדבר.  רק מסוף הפרשה נראה שפעולתו במשך זמן רב - ללמד אנשים עבודת ה' - תשיג את מטרתה - "וחפץ ה' בידו יצלח" - וזה בתוספת לשכר הגשמי - לא רק שייגאל מייסוריו אלא "יראה זרע יאריך ימים".

אנו ממשיכים לקרוא ומוצאים דבר משונה. אלה שחשבו כי הוא מתייסר בעוונותיו, מגלים באיזשהוא שלב כי לא בעוונותיו שלו הוא מתיסר אלא דווקא בעוונותיהם שלהם. דבר שזוכים (אם ניתן לקרוא לזה "זוכים") בו רק צדיקים גדולים - להתייסר בעוונות אחרים. ולא ניכנס לחשבונות שמיים כיצד אדם נענש על עוונות אחרים. (כבר כתבתי על זה קצת באשכול על מיכל). לפי אחד הפרשנים גם עבד ה' עצמו חשב שהוא מתייסר בעוונות עצמו, מה שטוען הסבר כשלעצמו.

אחר כך מתברר שהוא התייסר בעוונותיהם לא רק במישור המטאפיזי אלא גם במישור הפיזי הפשוט - "נגשׂ והוא נענה".אבל הנביא מתאר זאת בציוריות המתמיהה אותנו מעט - "כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו" וכאן אני שואל:

א. לשם מה היה עליו לפתוח את פיו? להצדיק את עצמו ב"עוצר ומשפט" המוזכר אחריו? ואולי לבקש רחמים מנוגשיו? או משהו אחר?

ב. מדוע לא עשה זאת?

ג. מדוע הנביא מציין זאת?

כמו כן אני שואל על הפסוק הבא "מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו", פסוק שאינו מובן לי כל עיקר:

ד. מה זה "ואת דורו מי ישוחח"? וכיצד זה משתלב בפסוק הזה. (כאן המקום להבהיר שתתקבלנה גם תשובות כגון : אין קשר ישיר בין שני חלקי הפסוק והקשר העקיף הוא כזה וכזה). לא ברור לי כיצד זה נדרש לא לפניו ולא לאחריו.

ה.  מה משמעות המילה "כי" בתוך הפסוק ("כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו")? זה נראה שהוא נותן טעם למה שלפניו ולא הבנתי כיצד.



ו. ושאלה אחרונה - מענייני דיומא מה והאם ניתן להסיק מפה משהו בקשר לשואה?

_________________

 

המאמין החושב.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > יוֹם הַשּׁוֹאָה תשס"ז
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.