בית פורומים עצור כאן חושבים

מקימי - עולמה של חוזרת בתשובה, עליות וירידות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/10/2007 09:14 לינק ישיר 
מקימי - עולמה של חוזרת בתשובה, עליות וירידות



מקימי   –   מחברת: נועה ירון דיין.

 

מקימי הוא שמו של ספר. המחברת היא חוזרת בתשובה, היתה שדרנית בגלי צה"ל ומנחת טלוויזיה. כיום היא בעלת תשובה חסידת ברסלב ואם לששה ילדים. הספר מספר סיפור על מנחת טלויזיה חוזרת בתשובה, ימיה שלפני והתהליך.
הספר הוא סיפור, אך ברור שהוא מבוסס על חוויותיה של המחברת. הספר נמצא כבר זמן רב ברשימת רבי המכר.

 

הקטע להלן (-בדילוגים) שאוב מפרק בספר. רובו הוא מעין וידוי של 'דיתי' חוזרת בתשובה נוספת עימה נפגשת גיבורת הספר והחבר שלה (-'בן') בפגישה אקראית. האמור בו עולה על רקע בקשתה של דיתי לעשן "סיגריה"  שאותה היא לוקחת ומעשנת. הסובבים המופתעים תוהים על מעשה זה שהרי היא כבר זמן רב עמוק בתהליך החזרה בתשובה. דיתי שוטחת את עולמה / קשייה / השקפתה / דרכי התמודדות (-  בעיקר ע"פ משנת ר' נחמן). יודגש - ממכלול הפרק, ומהקטעים שדילגתי עליהם מודגש בברור שדיתי אינה מתחרטת על חזרתה והיא עמוק בתוכו ומזדהה בכל לב עם חזרתה.
הוידוי נסוב על גוף ההתמודדות.

לטעמי אחד הקטעים המרתקים בספר. 

יש לי הרבה מה להעיר ולומר, אך לעת אתה אניח אותו כפי שהוא לאפשר דיון פתוח.

להלן כמה נקודות למחשבה:

 

א)     תפישת העליה והירידה שהיא שוטחת.

ב)     עוצמת הקרע, האם היא קשורה לסוג חזרה מסויים.

ג)      תפישת יצר הרע.

ד)     אפשרות האיחוי.

 

 
להלן הקטע:

 

"תגידו יש לכם אולי משהו לעשן?"

"לא," בן עונה מיד "הפסקנו."

"אני יודעת שהפסקתם, אבל חשבנו שאולי נשאר משהו לשעת חירום".

...

דיתי מתערבת

"פשוט לא עישנתי כבר כמה חודשים..אבל אם אין אז יותר טוב. השגחה...אולי  אני לא צריכה"

....

"מה אני אגיד לכם? אני מתגעגעת לזה מאוד...".

...

"איך שאני נכנסת לאילון אני מרגישה את היצר הרע שלי. כאילו שנכנסתי אליו הביתה. פתאום כל האופציות פתוחות לפני..."

אנחנו מקשיבים לה בשתיקה.

"אני לומדת המון...שומעת את כל הרבנים...כמה שזה העולם שקר, ואני מתחזקת ויודעת בתוך הלב שיש תכלית, יש תורה ומצוות...אבל כאן בתל אביב הכול שונה. הכול נראה אמיתי חי ונושם. השקר כאן בכלל לא נראה כל כך דמיוני. כל רחוב  כל בית קפה כל מסעדה כל גן ציבורי כולם מכירים אותי כל כך טוב. כולם צועקים אלי בואי תחזירי...הכל מתחנף אלייך ומתחנחן וקורץ, הכול כל כך מוכר. את יודעת מה זה? זאת האשליה שהיתה פעם החיים שלי..."


"אני לא מבינה איך אפשר להתמודד עם זה"...


"אני אגיד לך איך אני מתמודדת עם זה. אני פשוט הולכת הלאה, כאילו ממהרת. זה נסיון קשה".

...

"לא נראה לי שזה עוזר" - הוא מצביע על הג'וינט.


"זה?" היא מנופפת. "אתה יודע מה זה? זה האי הקטן שלי, זה האי של הבריחה. אני כבר חמש שנים בתשובה...ובמשך השנים הארוכות האלה הבנתי שאסור לי להתנתק בבת אחת מההרגלים שלי. זה חייב להיות הדרגתי. אני כבר לא צריכה את זה כמו פעם בשביל הקיום היוםיומי שלי, אבל אני חייבת להאכיל מדי כמה חודשים את החיה הרעה שיש לי בתוך הראש. אז אני נותנת לה קצת בונזו בשביל שהיא תיתן לי להמשיך להרוג אותה בשקט"

...

"יש עליו וירידות בתשובה זה לא קל", היא מסבירה בשקט. "אתה עובד קשה ומתחיל לעלות ואתה עולה ועולה הכי גבוה שאתה מסוגל, ושניה אחרי שהגעת לשם אתה צונח בחזרה למטה, רק שהפעם זה הרבה יותר נמוך מהמקום שממנו התחלת... ושם אתה חי. מתבוסס בבוץ השחור איזה זמן עד שמחליטים למעלה שהגיע הזמן להארה הבאה שלך ופתאום עוד פעם הכול פתוח לך וחוזר חלילה"

...

"רבנו אומר שהירידה תכלית העלייה. זאת אומרת שכל מה שאת עולה למעלה זה בשביל לרדת למטה, בכל פעם למקום יותר נמוך...בשביל להעלות ניצוצות...בשביל לברר את הטוב מהרע...וכמה שאת עולה יותר גבוה, ככה יש לך כלים לרדת יותר נמוך. וכל העניין זה להיות בקי בעלייה ובקי בירידה. להרגיש את עצמך, אני עולה או יורדת עכשיו...אם אתה יודע שאתה בירידה, כמו שאני לדוגמה עכשיו, אז כל המהות שלך צריכה להתכוון על זה. קודם כל לזכור שזה מצב זמני...ואפילו שאני לא מרגישה עכשיו כלום, שום הארה שום חיזוק צריך פשוט להמשיך ללכת, להוריד את הראש ולחכות שהגל יעבור, לחכות לעלייה הבאה...".


"והגראס יעזור לך לעלות?", בן מתעניין.

 

דיתי צוחקת...

 

"הגראס יוריד אותי עוד יותר למטה... אבל אתה חייב להבין שאי אפשר לנצח את זה בנוק אאוט. זה חייב להיות ניצחון בנקודות. מי נשאר עומד בסוף הקרב. היצר הרע ילווה אותך כל החיים...והוא ימשיך להרביץ ולנסות להפיל אטותך בכל הזדמנות...והוא גם יצליח. ואתה אם אתה חכם, אל תתייאש...פשוט תקום ותמשיך להילחם. זאת כל החוכמה"

... היא לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה.


"אז מדי פעם אני מרשה לעצמי לנוח קצת על הקרשים בשביל לקום להמשיך להילחם. ככה זה בחיים. פעם למעלה ופעם למטה...כמה זמן אתה כבר לא מעשן?"

 

"שלושה שבועות."

...

דיתי צוחקת.

"שלושה שבועות...חכה עוד שנה שנתיים, ותבין למה אני מתכוונת. חיית הזכורונת והדמיונות שלך נהיתת פתאום רעבה. חית השכל וההגיון הבריא. חכה חכה שתתחיל לשאול את עצמך מה אני עושה פה? מה אני לובש? איפה כל החברים שלי, והחיים שלי? היצר הרע מכיר אותנו יותר טוב ממה שאנו מכירים את עצמנו. היינו עבדים שלו עשרות שנים. הוא לא נותן לברוח לו כל כך בקלות. ואם אין לך מדי פעם משהו קטן לתת לו בשביל להשתיק אותו קצת, ואני לא מתכוונת לעברה או למשהו שאסור מהתורה, אני מתכוונת לביס מהחיים של פעם, גם משהו שיכול להפיל אותה מאה דרגות למטה, אם אתה לא נותן לו את הוא לא נותן לך לנשום"

 

בן, לא מסכים אתה.

...


"בטח שאתה לא מסכים, חכה שהמציאות תתחיל לאכול אותך. חכה שיודיעו ליצר הרע שלך שאתה עומד לדפוק לו עריקות חכה שהוא יתחיל לרדוף אחריך...אז תתחיל להבין על מה אני מדברת"

....

"...אני זוכרת את עצמי בהתחלה חולמת על קדושה, על רוח הקודש...יש לי חדשות בשבילך, לפני שתתחיל לדבר עם מלאכים מחכות לך כמה הפתעות בדרך.."

....

דיתי מחייכת.


"אז זה מה שאני עושה עכשיו. אוספת את עצמי בשביל להמשיך...וחס ושלום לעשות מזה אידיאולוגיה, ובטח שצריך לרדוף אחרי הקדושה ולנסות בכל פעם לאסוף את השברים ולהתחיל מחדש".

_________________




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/3/2020 10:16 לינק ישיר 

ירוחםשמ כתב:

אין כל צורך לחפש את בורא העולם. בורא העולם נמצאה בכל מקום ובכל זמן. 



בורא עולם נמצא בכל זמן?

איזה בורא עולם נמצא בעבר שכבר חלף ואיננו?
ואיזה בורא עולם נמצא בעתיד שמתבושש לבוא?

אולי תשאיר את הפלסף העבש הזה ל"מבינים" יותר ממך?

כאלו שמתמחים בכתיבת דברי הבל במילים ארוכים ומסובכים...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/2/2020 13:20 לינק ישיר 
דורש_אמת

ירוחםשמ כתב:
אין כל צורך לחפש את בורא העולם. בורא העולם נמצאה בכל מקום ובכל זמן. האדם צריך לחפש את עצמו איך הוא מתמודד ןחי בעולם. איך הוא מישם את בצלם האלוקים שלו.



ירוחם 
אתה צודק שלא צריך לחפש את בורא עולם .

השתמשתי בזה להסביר את הבעיה של אותם אנשים והכוונה באמת היא לחפש איך לעבוד את בורא עולם .
רק אותם אנשים לא מבינים שיש לעבוד את בורא עולם ולכן השתמשתי בבטוי לחפש את בורא עולם היות ובמחינתם הם לא יודעים על קיומו .

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 26/02/2020 13:25:32




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/2/2020 13:13 לינק ישיר 

אין כל צורך לחפש את בורא העולם. בורא העולם נמצאה בכל מקום ובכל זמן. האדם צריך לחפש את עצמו איך הוא מתמודד ןחי בעולם. איך הוא מישם את בצלם האלוקים שלו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/2/2020 10:03 לינק ישיר 

לעניין כותרת האשכול

 

אנשים חושבים שלחזור בתשובה זה להיות חרדי ולשמור מצוות כהגדרת החרדים ואינם מבינים שלחזור בתשובה דבר ראשון זה תיקון המידות לא להיות בגאווה להיות באמונה וברור שללמוד תורה זה חשוב אבל יש קודם לבנות תשתית ראויה ללימוד תורה

יש הרבה חוזרים בתשובה שמעיק עליהם דברים והם מחפשים מרגוע לנפש והם מנסים למצוא את זה בציבור החרדי שלכאורה הכל אמונה וממילא יוצאים מנקודת הנחה שימצאו דרך "החזרה בתשובה"   רוגע לנפשם , אבל היות והם לא מתקנים את מידותיהם והם לא מבינים שחוסר הרוגע נובע מדרישת הנשמה לתיקון מידות מושלם ואמונה בבורא עולם אלא הם מניחים שהציבור החרדי הוא נקרא מאמין אבל הם רואים הרבה אגו ושתלטנות שם ולכן יש כאילו שמוצאים שם את כבודם ונהפכים לרבנים או רבניות יש כאילו שמבינם שזה לא אמת ומחפשים משהו שאינו קיים ביהדות  הכוונה שהם לא מבינים שהחזרה בתשובה זה לא לחפש את עצמו אלא לחפש את בורא עולם

ולכן הם יורדים לעומקים ומביעים תסכול על החרדים ולא מבינים שהחרדים לא מייצגים את בורא עולם אלא בוא עולם מייצג את עצמו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/2/2020 09:24 לינק ישיר 

ההגדרה של הציבור החרדי התחילה בתקופת ההשכלה .
לכן לדעתי כדי להבין את התהליך אני אכתוב את התזה שלי לגבי השינוי שלדעתי התחיל עם בואו של האר"י שזה היה אות הראשון משמים על הרצון של בורא עולם לגאול את עם ישראל , ולצערינו אפילו תלמידו ר חיים ויטאל הבין זאת מאוחר מידי כמו שכתב בספר החזיונות .

התקופה של טרום הגאולה שהתחילה בימי האר"י מתאפיינת בהשכלה וחכמה שירדה לעולם שלא היתה באותה עוצמה קודם לכן הן ברוח והן בחומר .
מאותה תקופה הכיוון של העולם היה מצד אחד הבנה של העולם שצריך לגרום לעולם להיות טוב יותר ומצד שני ירידה בעוצמה של גדולי התורה .
המאבקים מאותה תקופה היו עם מסרים איך לגרום לעולם להיול טוב יותר כמובן שכל אחד העלה טיעונים שדרכו היא שתגרום לעולם להיות טוב יותר כל אחד בדרכו הטובה או שלא טובה, קומו נטים סוציאליסטים  וכו'.

כמובן שהשינוי הזה התחולל גם אצל היהודים שלכאורה אצל היהודים תמיד היה כפיה של התורה דרך הרבנים , אבל קמה לה תנועת ההשכלה שאמרה לא מסכמים לכפיה של רבנים וכו'.

ומאז קמה תנועה שנקראת חרדים שהחליטה שהיא כופה את דרכה שמבחינתה זו דרך התורה על כל יהודי .
וברור שהציבו כללים מי ראוי להקרות חרדי בדיוק כמו כל תנועה והיה מסגרת כללית לכל החרדים ובתןך החרדים היה את המסגרת של פלוגות וקבוצות מכל קהילה וקהילה בחו"ל.
חב"ד ליטאים הונגרים וכו' וברור שבתוך הציבור החרדי כל תנועה לחמה בתנועה השניה בצורה שלא תואמת את דעת תורה .

ברור שרוב גדולי התורה של הציבור החרדי היו בגלות ולא הבינו נכון את התהליכים ולא הבינו שבורא עולם מנהל את התהליכים האילו מסיבות שלו , ולכן לא ניסו לבדוק מה בורא עולם רוצה , חוץ מהבש"ט שזה בעצם היה החידוש בגילוי שלו שכל יהודי הוא חשוב ותיקון מידות זה לפני תורה ,ורבי נחמן שהסביר בצורה מפורטת יותר את העניין 
והסיבה לכך היה כי גם הרבנים לא היה להם אמונה שלימה בבורא עולם כפי האמת כמו שהבעש"ט גילה בעולם  ועל כן חשבו שלשוט דרך התורה זה הדרך הנכונה והיות וכל אחד מבין את התורה אחרת כל אחד הנהיג אחרת ופסל את דרכו של הזולת .
אבל לא הבינו את העומק של רצונו של בורא עולם שרוצה שעם ישראל יעבוד את בורא עולם בצורה ישירה ולא את הרבנים ולכן הרבנים במקום לקרב את עם ישראל לבורא עולם ולעודד אותם לאמונה עשו להיפך לקחו שליטה על עם ישראל ובהתחלה היה בזה עירוה של הרבה טוב כוונה לשמים ומיעוט רע של קצת גאוה שדרכי היא הצודקת ולא ולאט לאט עם ירידת הדורות התהפך המצב שרובו רע ומיעוטו טוב .
וזה לדעתי הגורם שביום הצעירים מתמרדים כנגד הדרך שזה בא מלמעלה כדי לגרום לעם ישראל לעבוד את בורא עולם באמונה שלימה ולא דרך מתווכים .

כל העניין של המסגרת בציבור החרדי היא תפאורה חיצונית והכוונה שמה שחשוב אצל עסקני הציבור החרדי שהם בעצם מנהלים את הרבנים שהעיקר אצל אותם עסקנים הוא שמבחוץ זה יראה שכולם עושים את רצון הרבנים שזה בעצם רצון העסקנים אבל בסתר תעשה מה שליבך חפץ , יש כאילו שמתמרדים כנגד זה לשם שמים ועובדים את בורא עולם ויש המתמרדים כנגד זה לצורך מילוי סיפוקם היות והם מבחינים שאין אמת ברבנים .

ולכן מיימוני יכול להרשות לעצמו להיקרות חרדי ולהיות בעצכ"ח בסתר כי נח לו עם הציבור הזה מסיבות שלו של מיימוני והוא חי בפחד שלא יגלו אותו ובעצם כל זמן שהוא בפחד כזה הוא ממלא את רצונם של אותם עסקנים .
הבעיה של העסקנים זה עם אילו שרוצים להכשיר דרכים שונות בפרהסיה את העסקנים אינם יכולים לתת כי ברגע שחרדי ילך לצבא רשמי וילמד ליבה וילך לאקדמיה , אז מה ימכרו אותם אינטרסנטים לציבור מה המיוחדות של "החרדים" ולכן אין סיכוי לזה אבל ברור ככל שמתקרב זמן הגאולה הדברים מתבררים ואי אפשר לכסות עליהם יותר וההפתעה הגדולה תהיה בגילוי משיח שיתברר שדוקא העמך הפשוטים ללא קשר לכיפה וכיוצא בזה הם המאמינים הגדולים .

כמובן שאותם תנועות נפתחו גם בציבור שנקרא מפדל ושם קראו לזה ציונות אבל היו אינטרסים הרב קוק התכוון לשם שמים והבין את האמת אבל לא היה לו כלים להסביר זאת לעמך ולכן נוצרו גם שם כיתות כיתות הם ומחלקותם.

לקיצור העניין בכמה מילים .
כל מסגרת היא לא לשם שמים אלא לצורך שליטה של האחראים על המסגרת ליטאים חב"ד גור בעלזא קומוניסטים רפורמים חרד"ל ועוד .
ועל כן מי שרוצה לעשות את רצונו של בורא עולם בדרך שלא להיות משועבד לשום נברא עליו לעשות שינויים מסוימים בחייו וספרי רבי נחמן יכולים לעזור לו .

או לשמוע את הרב ניר בן ארצי שלא מתכוון לשם צמו אלא לקרב יהודים לבורא עולם ומתנהג בענווה ולא מבקש לעצמו כלום עד כדי כך שאנשים חושבים שהוא בוא ועם הארץ .
אני התחלתי לשמוע אותו לאחר שעסקתי רבות בגאולה וגם כתבתי על כך בפורן לפני 12 שנה ורק כמה שנים שנכנסתי עמוק לגאולה והבנתי את מה שנכתב למעלה יצא לי לבדוק את הרב וראיתי שהוא נותן מענה למי שרוצה לעבוד את בורא עולם באמונה.

 

אפשר להאריך בעניין הציונות למה גדולי התורה טעו בזה אבל לזה נדרש אשכול מיוחד



.


.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/2/2020 08:46 לינק ישיר 

מואדיב

איקון ירוק

זליגה מלווה בהתפוררות. (אם כי נראה שצריך לאפיין איך אנו משתמשים במילה "התפוררות").

מי שמגיע ללמוד באקדמיה, או מי שהולכת לעבוד במקום חילוני, קשה להם מאד לשמור על החרדיות שלהם באופן הרגיל.

החשיפה לעולם אחר היא עצמה כבר מנוגדת לחינוך החרדי שלנו, ועלולה לגרום לירידה או לנטישה.

אחת הסיבות לזה היא העדר חינוך לקראת היום הזה, שבו מגלים שיש עולם גם מחוץ לכולל. שיש אנשים טובים עם תכנים, למשל.

הפורום שלנו קם תחילה כדי לדון בשאלות שבין דתנו למדע ולפילוסופיה. אבל הוא יכול וראוי לשמש גם להקנית הידע והחינוך הנכונים לקראת המפגש - לעתים הבלתי נמנע - בין החרדי הסגור לבין העולם החיצון.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2020 11:50 לינק ישיר 
מואדיב

בעלבעמיו כתב:
מכולם אני שומע שהחרדיות מתפוררת. אני גר באיזור חרדי וממש לא מתרשם שזה מה שקורה.


הרושם שאני מקבל, הוא של התפתחות. של שינויים מדודים, ודאי לא של התפוררות.

שינויים - מסוג של 'זליגת' אנשים לאקדמיה, למקומות עבודה שפעם רגל חרדי לא היתה דורכת שם. מגיעים - ולאו דוקא משתנים. החברה השתנתה גם היא. יש הרבה פחות נוקשות, ויותר נכונות לקבל אנשים כמות שהם.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2020 09:08 לינק ישיר 

יש מכנה משותף לבעלת "מקימי" ו"שירה גאולה" ולבית מדרש הגר"א. שניהם באים לענות על צורך עמוק: העדר פתיחות לעולם החדש והעדר הערכה למה שהוא מביא ותורם.

לא כל הנשירה מקורה בהעדר סיפוק בלימוד (או עומק בלימוד) או הפנמה של שיטות לימוד חדשות במובנים מסויימים וגם לא בהעדר התחשבות בהתמודדות עם העולם החיצון. לא כולה. אבל הדבקות המוצהרת בשמרנות, "איננו חורגים מן המסורת", שהיא גם מסורת מדומיינת וגם מסורת לא בריאה, אפילו כלכלית - זה קיים וזה משפיע לרעה. ובמובן זה, החברה שלנו אכן מתפוררת ותתפורר.

בפסקה הקודמת כנסתי יחד כמה נקודות. אחזור ואציג אותן יותר ברור.

1. שמרנות יתר בתחום הכלכלי - איסור עבודה לגברים.

2. שמרנות יתר ברכישת ידע מינימלי לתיפקוד אפילו בעולם החרדי - איסור ליבה.

3. שמרנות יתר בהעדר פתיחות להשכלה חינוכית ופסיכולוגית - אבל דווקא כאן זה הולך ומשתנה, ויש מרצים וחיבורים רבים שבאים לסגור את הפערים (כפי שיש גם מאבק נגד, אבל אלו קולות דועכים לדעתי והרבנים תומכים בפתיחות הזהירה הזו).

4. שמרנות יתר בלימוד הישיבתי שמוצג כ"מסורת" והוא לא. בית מדרש הגר"א בא לענות על חלק מן הצורך הזה. המאבק עדיין מתנהל.

אם הסגירות תימשך, במיוחד בתחום הכלכלי, שמעתי על טיעונים של יודעי דבר שמזהירים מפני קריסה כלכלית הכרחית.

אם בית מדרש הגר"א יוחרם והחרם יצליח, זה הפסד שלנו, אבל האם התורה תפסיד לנצח? סבורני שלא. אבל זה נושא אחר שכבר נידון באשכול משלו.

אם לא ניפתח לצרכי הדור הצעיר - זה יפגע בנו קשות, אבל כמדומה שהמחברת מגזימה במקצת. יש פתיחות, ויש שלומדים ומלמדים את המקצועות האלו. ולה יש חלק בזה.

כל הנקודות האלו הן חלק מתופעה שקראתי לה "שמרנות יתר". והיות שמדובר בתופעה סוציולוגית, יש לבדוק אותה בכלים סוציולוגיים (שאין לי). בתור סוציולוג של כורסה, ובתור מי שיכול לטעון "בתוך עמי אני יושב", סבורני שיש לא התפוררות אבל שינויים משמעותיים, וככל שהם מתחת לסף המעורר תשומת לב והתקפות, הם ימשיכו הלאה וייטיבו את מצבנו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/2/2020 15:09 לינק ישיר 

מכולם אני שומע שהחרדיות מתפוררת. אני גר באיזור חרדי וממש לא מתרשם שזה מה שקורה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/2/2020 14:21 לינק ישיר 

פוק חזיא מעי עמא דבר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/2/2020 12:54 לינק ישיר 

החרדיות מתפוררת מבפנים, יש ביסוס לטענה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/2/2020 10:25 לינק ישיר 

"היום היא כבר מדברת אחרת אל החברה החרדית. "אני מסבירה להם: 'אתם צריכים אותנו, החוזרים בתשובה, יותר מאשר אנחנו צריכים אתכם'. אני אומרת להם: 'תלמדו מאיתנו כי אתם מתפוררים מבפנים, ורק אנשים מתפוררים שכל החיים שלהם פירורים־פירורים ויש בהם יראת שמיים, קרי אני, צריכים להיות המורים שלכם. רק הם יוכלו לעזור לכם. אתם לא תדעו מה לעשות, לא כשהילדים שלכם יצאו בשאלה בכמויות, ולא כשהילדים שלכם יתאבדו בכמויות. צריך מורים גם לזה, אתם צריכים בשביל זה את אנשי הגבולות, מי שחיים בין העולם החרדי לחילוני. אנחנו חכמים מאוד'".

https://www.makorrishon.co.il/culture/205095/?fbclid=IwAR0NbSJtsDfR_NQ2CunC5yCSTaw1WmrNxZu2CbFPrkScuJsTNp2GXtMFasQ



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/10/2019 15:28 לינק ישיר 
ספרן



    

      


http://www.mako.co.il/news-entertainment/2019_q4/Article-b48013258990e61027.htm





תוקן על ידי ספרן ב- 30/10/2019 13:56:11




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/6/2017 18:09 לינק ישיר 

http://iyun.org.il/article/ספר-סופר-וסיפור-תפקידה-החברתי-של-הספר/לא-רק-שחור-לבן

את ספרי "מקימי" כתבתי מתוך תקוה שאף חרדי לא יקרא אותו. עשיתי כל מה שיכולתי. החל מבחירה מושכלת בהוצאה חילונית, דרך כריכת הספר שעליו מצולמת אשה, כדי שאף צדיק לא יתבלבל ויחשוב שמדובר בדברי תורה, וכלה בוויכוחים עם חרדים בדוכני שבוע הספר שזה לא בשבילם בשום אופן. במחשבה לאחור, יתכן שלו הייתי יודעת מראש כמה פרוצה הגדר, הייתי גודרת את עצמי עוד יותר. אבל את הנעשה אין להשיב, ואני פרסמתי רומן שעוסק בתהליך של תשובה מתוך עיניים חילוניות, ואינו עומד בשום קריטריון של אף ועדה רוחנית.

<* style="box-sizing: inherit; margin: 40px 0px; padding: 0px 30px; border-right: 3px solid #3b3b3b; line-height: 1.6; color: #8a8a8a;">

שמעתי דברים כמו "אין מה לקרוא". כלומר, לא שאין. יש ספרות חרדית, ובשפע. אבל אין בה אמיתות מחוספסות שהן נחלת בני האדם האמתיים בדור המבולבל שלנו

הנה לכם תמימות של בעלת תשובה. חשבתי שחרדים קוראים רק ספרים עם הסכמות. אלא שטעיתי, טעיתי בגדול. ספרי הגיע לעשרות אלפי חרדים. הוא הסתובב בתוך שקיות שחורות והוחבא במגירות של גרביים בבתי אדמו"רים. אלפי קוראים כתבו לי והתוודו בפני וידויים המעידים על מצוקה, על בדידות תרבותית, על תחושה של גטו שאי אפשר לקבל את גדרותיו בשוויון נפש. שמעתי דברים כמו "אין מה לקרוא". כלומר, לא שאין. יש ספרות חרדית, ובשפע. אבל אין בה אמיתות מחוספסות שהן נחלת בני האדם האמתיים בדור המבולבל שלנו.

***

ארכו לי חמש עשרה שנה להבין שנכשלתי בלהיות חרדית. חמש עשרה שנה של נסיונות על נסיונות להיות כמו. אבל בדיוק כמו. חמש עשרה שנה של חלומות תמימים להשתייך, לרכוש את המיומנויות הנדרשות, לעמוד בסטנדרטים הגבוהים, להתלבש יותר צנוע ממה שצריך, לגור בתוככי השכונות הנכונות, לצמצם את היחסים עם המשפחה החילונית ליחסי מעבדה שבהם העין פקוחה תמיד והסנקציה היא עניין שבשגרה.

חמש עשרה שנה לקח לבעלי ולי לנשום עמוק, ולהעז להגיד את המילים בקול רם: אנחנו לא מצליחים במשימה שלקחנו על עצמנו. אנחנו נשארים אנחנו מבפנים, ומבחוץ אנחנו עוטפים את עצמנו בשכבה ועוד שכבה של יראת שמים שהיא כולה חיקוי.

כשהגיע המשבר, כשהבנתי שכיוונתי למקום שאין לי סיכוי אמתי להשתייך אליו, הוא לא היה פשוט. האופציה החרדית המחמירה היתה הפירוש היחידי שלי לחיי אמונה. ולא רק שלי אלא של רוב רובם של בעלי התשובה לפני עשרים שנה. כצפיפות ה"דנייר" בגרביים, כך מידת "ברכת שמים". ככל שארבה סייגים וגדרות, ככל שאמית את עצמי יותר באהלה של תורה, כך העולם הבא שלי יצבור נקודות, כמו בויזה. המסר בסמינרים להחזרה בתשובה היה ברור: בוא אלינו, האמת לאמתה נמצאת אצלנו. רק דלג ממגזר למגזר, ותהיה צדיק ברגע קריטי של "ובחרת בחיים".

<* style="box-sizing: inherit; margin: 40px 0px; padding: 0px 30px; border-right: 3px solid #3b3b3b; line-height: 1.6; color: #8a8a8a;">

המסר בסמינרים להחזרה בתשובה היה ברור: בוא אלינו, האמת לאמתה נמצאת אצלנו. רק דלג ממגזר למגזר, ותהיה צדיק ברגע קריטי של "ובחרת בחיים"

היום אני יודעת ששיחקתי דמקה, אבל הקדוש ברוך הוא משחק שחמט… הוא רואה מהלכים קדימה אחורה ולעומק בזמן. התכנית שלו לגאולה אולי מעט יותר מורכבת ממה שהשכל האנושי הקטן שלי יכול לתפוס. אין דרך אחרת לא ליפול מהכשלונות שלך, חוץ מאשר לעצום עיניים ולהאמין ש"כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד". ואכן, היום, אף שאנחנו נמצאים בעיצומו של התהליך, אני זוכה מדי פעם גם להציץ ולראות שהתכנית האלוקית מוצלחת ורחבה יותר משל כל ארגון קירוב רחוקים.

אבל את תחושת הכישלון אני זוכרת; את הבטן המלאה; את הזעם; את חוסר האונים ואת הפחד להתחיל שוב הכל מהתחלה, לטרוף את הקלפים כמו רבי עקיבא אחרי המגפה, ולעשות מעשה אמיץ של "משנה מקום משנה מזל", לנסות לעשות מה שרבי נחמן מברסלב קורא לו "תשובה על תשובה". להתחיל שוב מאפס ולהבין כי גם חוסר ההצלחה שלנו הוא בוודאי לטובה, גם הוא רצון השם.

כבר לפני 15 שנה, כשלא הצלחנו למצוא מוסד חינוכי שיתאים לבן שלנו, נדחק בעלי לפינה ש"הכריחה" אותו כביכול להקים תלמוד תורה. מוסד שיקבל אותנו מלכתחילה, פשוט כי אנחנו נשב בהנהלה שלו. הילדים שלי מזמן לא לומדים שם, אבל מאות ילדים של בעלי תשובה לומדים גם לומדים. גם הצעד ההוא של להקים תלמוד תורה חרדי נראה היום בעיני כמעשה מהוסס. לא לקחנו לעצמנו חירות לברוא פלטפורמה שתתאים לנו, אבל הקמנו חיקוי טוב עבור ילדינו. על הבסיס המבוהל שלנו, באו מאז עשרות מוסדות חינוך חצי אלטרנטיביים ולקחו את החירות לבחור עבור ילדינו עוד כמה צעדים קדימה. אין ברירה. המורכבות יוצרת צרכים מורכבים, והצורך הוא אבי כל המצאה.

הכישלון האישי שלי הוליד תובנה שתחילתה יאוש ואחריתה חיזוק באמונה. או במילים אחרות, אם אינני מצליחה למצוא לי חיים בתוך המחנה, ארחיב את גבולות המחנה עד שאמצא לי מקום שבו אוכל לחיות בשלום גם עם עצמי וגם עם אלוקי, בלי שהאחד יכחיש את חברו.

<* style="box-sizing: inherit; margin: 40px 0px; padding: 0px 30px; border-right: 3px solid #3b3b3b; line-height: 1.6; color: #8a8a8a;">

איך הבנו שנכשלנו? כרגיל. דרך המראה הכל כך כואבת. המראה הכי כואבת: דרך הילדים. אנחנו אולי האמנו לעצמנו, והצלחנו פה ושם לשטות גם בשכנים, אבל הילדים שלנו לא האמינו לנו

איך הבנו שנכשלנו? כרגיל. דרך המראה הכל כך כואבת. המראה הכי כואבת: דרך הילדים. אנחנו אולי האמנו לעצמנו, והצלחנו פה ושם לשטות גם בשכנים, אבל הילדים שלנו לא האמינו לנו. הם לא קנו את העולם שסידרנו להם. הם לא השתלבו, ומעבר לכך – התעקשו שלא להשתלב. דרכם הבנתי כי המטריה שמעניקה החברה החרדית למי שמקבל על עצמו את ההשתייכות אליה, לא מצליחה להגן עלי ועל ילדי. זו עובדה. וכך קיבלתי את הסטטוס הכי משונה בעולם. נפלתי בקפל בין המגזרים. לא הייתי שייכת לשום מקום.

אין בי כעס על החברה החרדית. היא מבחינתי מה שהיא. עובדה קיימת. יש לה הבעיות שלה, וגם הן יאלצו להיפתר בדרך אל הגאולה. האבולוציה של האמונה, כך אני מקווה, לא תפסח על בני ברק. אם כבר עולה בי ביקורת, היא ביקורת עצמית. איך אני האמנתי שאפשר באמת להשתייך בשלמות תוך דור אחד. הרי כל הגירה אורכת לפחות שלושה דורות ומכניסה את כל שלושת הדורות לתהליך שינוי כואב. רק עם הזמן הפנמתי עד כמה אנחנו מהגרים, ועד כמה השפה החרדית היא שפה קשה.

ידיעה זאת הניעה שלל פעולות בכל תחומי החיים של המשפחה שלנו, ובעיקר בתחום חינוך הילדים. היא אף היתה זו שגרמה לי לפנות אל הכתיבה. מצוידת בתובנה החדשה על מקומי בחברה פניתי החוצה, אל עולם הספרות הכללית. לקחתי לעצמי חירויות שאינן נחלתן של כותבות חרדיות. שני הרומנים שפרסמתי לא עמדו בשום קריטריון של שום ועדה רוחנית – שניהם ראו אור בהוצאת "עם עובד". הגדרתי אותם ספרים שאינם מיועדים פנימה, אלא החוצה. מקומם היה בעולם שממנו באתי, לא בזה שאליו נכנסתי.

לא כך היה גורלם. עם הזמן גיליתי כי הצימאון לספר כמו "מקימי" בתוך העולם החרדי, גדול כנראה עוד יותר מזה של העולם החילוני. ולמדתי פרק על הספרות החרדית.

***

הספרות החרדית אינה עונה על הצורך הפנימי של הקורא לשמוע אמת. דרך הקוראים החרדים שלי נחשפתי לגעגוע העמוק לשמוע את קולה של האמת הבלתי מסונתזת, הבלתי מצונזרת, הכל כך לא פוטוגנית. התגובות ל"מקימי" ואחריו גם לספר "שירה גאולה" שיצא לפני שנה, היו מפתיעות בעוצמתן. שני ספרים, האחד עוסק באהבה ובאמונה והשני עוסק בנוער נושר ובאמונה. שניהם לא פוליטיקלי קורקט. שניהם מביאים קול שכל כך הרבה אנשים מחכים שיישמע. קולם של הרודפים אחרי חוקיך, וקולם של הבורחים מאותם חוקים עצמם. בעיות שקיימות בכל בית חרדי. בעיות שכמעט ואינן מטופלות.

<* style="box-sizing: inherit; margin: 40px 0px; padding: 0px 30px; border-right: 3px solid #3b3b3b; line-height: 1.6; color: #8a8a8a;">

אם הספרות החרדית לא תצליח לענות על הצרכים הפנימיים האלה של הקוראים שלה, היא תפסיד אותם לטובת כותבים אחרים שמביאים עומק ומורכבות, וביחד אתם גם רוח מעבר לגדר

אם הספרות החרדית לא תצליח לענות על הצרכים הפנימיים האלה של הקוראים שלה, היא תפסיד אותם לטובת כותבים אחרים שמביאים עומק ומורכבות, וביחד אתם גם רוח מעבר לגדר. החברה החרדית הפסידה בשנים האחרונות את המונופול שהיה לה על עולם התשובה, מאותה סיבה ממש: חוסר יכולת ואף חוסר רצון להתמודד עם מורכבויות, עם מציאות שאינה שחור-לבן, עם עולמות שבורים המבקשים את תיקונם ומקלקלים הרבה בדרך אל התיקון. אני לא דואגת לבעלי התשובה. הם סוללים דרך. אני כן חושבת לעתים ביני לביני כמה קשה הניסיון של חרדי גלאט. ואני לא יכולה שלא לשאול את עצמי, מה יהיה גורלם של כל אותם נכשלים שנכשלים מבפנים, בתוך הגדר? מי ישמיע את קולם? מי יכתוב את סיפור התשובה של יהודי חרדי שעובר דרך הפרוזדור של העולם הזה ולא נשאר נקי מנזקי הזמן והמרחב? כי גם הקול הזה צריך שיישמע בעולם.

פתרון אין לי, אבל האבחנה חייבת להיעשות. תם זמנן של הגדרות. הגיע הזמן לחשוב לעומק, לייצר גדר פנימית, להביא את עצמנו ואת ילדינו להתמודד ולא להעלים עין. המציאות משתנה. הרשתות החברתיות הפילו משטרים במצרים ובלוב. האם הגיוני לחשוב שבני ברק חסינה נגד השפעתן? האם סביר להניח שהן לא יחדרו את הגדר הבלתי נראית והעדינה שמקיפה את מה שמותר, ומבדילה אותו ממה שאסור? מי שצמא, מתמקד פחות בכשר, והולך להרוות את צמאונו מבורות אחרים. אין כיום שום גדר שתוכל לעצור אותו.

<* style="box-sizing: inherit; margin: 40px 0px; padding: 0px 30px; border-right: 3px solid #3b3b3b; line-height: 1.6; color: #8a8a8a;">

פתרון אין לי, אבל האבחנה חייבת להיעשות. תם זמנן של הגדרות. הגיע הזמן לחשוב לעומק, לייצר גדר פנימית, להביא את עצמנו ואת ילדינו להתמודד ולא להעלים עין

תפקידה של הספרות הוא גדול וכפול. כפי שפתחה רותי קפלר, היא מצד אחד ראי המציאות, ומהצד השני היא יוצרת מציאות. במיטבה היא יכולה להוציא לאור את המאבק הפרטי שלנו המתנהל במחשכים. אבל ספרות טובה אינה כלי תעמולה בידיו של איש. היא שליחה נאמנה של הזכות לבחור באומץ את חייך בלי להתחבא. אי אפשר לאלף אותה לאורך זמן. לא את הכותבים אותה, ולא את הקוראים אותה. אי אפשר. תחסום כאן, היא תפרוץ שם. תגדור למטה, היא תשלח ענפים מלמעלה. ולכן קולה של האמת ראוי שיישמע מתוך המחנה עצמו. כל ביקורת חיצונית איננה רלוונטית. הסופרים והסופרות החרדים יאלצו להרים את הכפפה ולהיענות לאתגר. חלקם, כך נדמה, כבר החלו בתהליך.

האתגר הזה, להגיד אמת בלי להחריב את העולם, עומד לנגד עיני כשאני כותבת. אני מתפללת לגדר פנימית. מתפללת לדעת להבחין בין טוב לרע. מתפללת לאחריות ציבורית וחברתית עדינה שתגיע מהנשמה שלי ולא משום ועדה רוחנית. ומתפללת לא לחטוא בכתיבתי למורכבות של העולם שהקדוש ברוך הוא ברא. והוא ברא אותו מורכב. מורכב מורכב מורכב. מורכב לחיות בעולם הזה בלי להחריב אותו, ומורכב לכתוב אותו בלי להחריב אותו. הדחף לכתוב אותו כהווייתו הוא פיתוי שאף כותב, בפרט אם הוא גם אמן, לא יוכל לעמוד בו לנצח.

 





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/5/2016 08:26 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מקימי - עולמה של חוזרת בתשובה, עליות וירידות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 8 9 10 לדף הבא סך הכל 10 דפים.