בית פורומים בחדרי חרדים

מיהו הרב דר. מיכאל ליטמן? ללא ציניות!

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-14/3/2008 07:08 לינק ישיר 
מיהו הרב דר. מיכאל ליטמן? ללא ציניות!

מי האיש?
(אל תהיו ית"דניקים ותורידו לו תארים :-)
מיהו? רציני? מסיונר? מוזר? מסוכן? ל"מ ל"מ= לא מזיק לא מועיל?

דידי מנוסי: שלום הרב לייטמן, אני דידי מנוסי, בן80 , עיתונאי, סופר, מבקר, סאטיריקן. טיילתי בעולם, הייתי באפריקה, בהודו, ביקרתי בכל המרכזים הרוחניים והדתיים. למדתי קצת על "הזוהר",  על האר"י הקדוש, על הרמב"ם. החיים שלי מוסברים לי לגמרי, מעולם לא היה לי צורך לשאול את עצמי למה באתי לעולם, ולמה אני יוצא מן העולם. והשאלה שאני שואל היא, בשביל מה אני צריך הסברים לחיי?

הרב מיכאל לייטמן: אתה לא חייב. ישנם אנשים שלא מתעוררת בהם שאלת משמעות החיים והם חיים את חייהם בפשטות. יש אנשים שמרגישים צורך לשאול "בשביל מה אני חי?" , "מה הטעם בחיי?" "האם הגעתי לעולם מסיבה מסוימת?'' ועוד שאלות הקשורות לתכלית הקיום. אנחנו רואים שבעולם כל הדברים קשורים זה לזה. כל דבר הוא תוצאה של משהו שקדם לו, לכל דבר יש תכלית, והוא חלק מתהליך של סיבה ומסובב. אם גם אני חלק מהטבע, חלק מהעולם, ניתן להניח שיש סיבה לזה שאני קיים, וקיומי כנראה מביא לאיזו תוצאה. מכאן מתפתחות שאלות אצל האדם - האם אני באמת חלק מהעולם הזה? אם כן, מה התוצאה שאני אמור לייצר? בשביל מה כל זה קיים? האם נולדתי כדי להעביר את הזמן, ואז אחרי שאמלא את המכסה, למות? האם יש דרך לשנות את המצב הקיים? כל השאלות הללו נובעות מדחף פנימי.

דידי מנוסי: אני שואל שאלות יותר הומאניות. אותי מעניין לדעת מהו טוב ומהו רע. אבל יחד עם זאת מעניינת אותי שאלה אחרת: מדוע אני חייב להאמין בקשר של סיבה ומסובב ולא להאמין שזו *--startremove*

*************** id="5" tabindex="-32768" marginwidth="0" marginheight="0" src="/cache/banners/newopenbanner_B.php?vnum=111&vpage=447&loc=5" frameborder="0" width="238" scrolling="no" height="140"><*
*--endremove*סתם מקריות? מדוע לקרוא את המפה כשרשרת חוליות הקשורות זו לזו ולא כנקודות נקודות אקראיות?

רב: כשהייתי צעיר יותר, סיימתי לימודי ביו-קיברנטיקה באוניברסיטה. זה מקצוע שעוסק בפעילות התאים בגוף החי. לאחר שראיתי שבתא מצויה חוכמה אדירה, בקשר שבין כל הדברים, וגיליתי שישנה שרשרת קיום נפלאה בכל הטבע, התעוררה בי השאלה בשביל מה נוצרו התאים החיים. כאשר מדען שואל בשביל מה כל זה, כלומר מה נמצא מעבר לתא, מעבר לחיים, מעבר לאדם, מעבר ליקום, הוא נתקל בתהום עמוקה. כך הגעתי לשאלת תכלית הקיום, ברוסיה, לפני 35 שנים. לא הייתי דתי, ולא ידעתי מה זו קבלה או יהדות, אלא מתוך מחקריי במסגרת האקדמיה למדעים רציתי להבין את מטרת הקיום.

דידי מנוסי: אתה העלית עכשיו את נושא שרשרת הקיום שבטבע, שזה בעצם דרוויניזם בצורה מסוימת. מדוע היהדות לא מכירה בדרוויניזם למשל?

רב: קודם כל, הדרוויניזם זו תיאוריה שאימצו מדענים אך מעולם לא הוכחה. כך שתורת דרווין לא הוכרה כמדע מובהק. איני נכנס לסוגיה האם הדברים נכונים או לא, כי זה נושא בפני עצמו. השאלה "בשביל מה חיים?",  עומדת בעינה והיא זו שלא נתנה לי מנוח, ודחפה אותי להמשיך ולחקור. ברוסיה הבנתי שלא יתאפשר לי לחקור בתחומים שמעבר למדע הרגיל, וגם כשהגעתי ארצה, לא מצאתי דרך. בהתחלה פניתי לדת, אבל לא קיבלתי שם תשובה, משום שדרשתי תשובות הגיוניות, המבוססות על מחקר ועל גישה מדעית, תבונית. את התשובות מצאתי כשהגעתי לקבלה

רב: לא רק הגיונית, אלא תשובה מדעית בדרגה העליונה ביותר.
  
דידי מנוסי: זה מעניין. אתה אומר "חיפשתי, ניסיתי פה, ניסיתי שם, ומצאתי שהקבלה היא התשובה". וזו התשובה למה? לשאיפה להיות אדם מאושר יותר? הגון יותר? משפחתי יותר? או סתם להיות שבע רצון מכך שמצאת תשובה?

רב: כל מה שציינת. להיות אדם מאושר, הגון ובעל משפחה, זה הכול בגדר להיות שבע רצון. כל אחד מאיתנו נדחף על ידי הרצון שלו ומבקש למלא אותו. אני חיפשתי לקבל תשובה לשאלה "מה הטעם בחיי?" כך נמשכתי לקבלה, וכשהגעתי לשם מצאתי הרבה יותר. מצאתי חכמה אדירה שמסבירה את כל החיים, הן את החיים הביולוגיים על פני האדמה לאורך ההיסטוריה כולה, את הדרוויניזם, ואת כל היקום, והן את הכוחות שמפעילים את העולם שלנו, מנהיגים אותו ומשגיחים עליו, ואיך בהתאם לזה מתקדם העולם ובא לתכלית.

דידי מנוסי: אתה מקבל את הרעיון שמישהו משגיח עלינו?

רב: ודאי, הטבע. האם הטבע לא פועל עלינו ובכל פעם מסובב אותנו לכיוון אחר?

דידי מנוסי: אילו זה היה תלוי בי, הייתי מסובב את זה אחרת לגמרי.

רב: אז אתה מסכים שיש מישהו שמסובב את הדברים והוא לא אתה, כלומר, יש מישהו שמשגיח. מי הוא?

דידי מנוסי: אתה קורא לזה טבע, אני אקרא לזה "כוחות עליונים", שאינני מכיר.

רב: זה היינו הך.

דידי מנוסי: אני מסתכל על התוצאות והן לא משביעות רצון במיוחד.

רב: לא אנחנו קובעים אותן.
דידי מנוסי: אני עוסק בספרות, בחיי פרסמתי שלושים וחמישה ספרים לפחות, ואני חייב לומר שכתיבת שיר או קטע ספרותי, שאני שבע רצון ממנו, נותנת מילוי נפשי כזה שלא הצלחתי למצוא בשום מקום אחר, בשום טיול, בשום הרפתקה אחרת. יצירה מתוך עצמי היא דבר מופלא, מדוע לא להסתפק בזה? 

רב: האדם בנוי כך, שמתוך ההתפתחות שלו הוא רוצה יותר ויותר. אנסה להסביר לך את זה בצורה אחרת. נגיד לצורך העניין שתיאוריית האבולוציה נכונה, שהתפתחנו מיצורים אורגניים בסיסיים ופרימיטיביים לחיות מורכבות יותר. אז פעם היינו יצורים זעירים, אחרי כן חיות גדולות, עד שהפכנו לקופים, ומקופים הפכנו לבני אדם. ואחרי כן האדם התפתח, מחיי עבדות, שבהם לא נצרך ליותר מפת לחם, וישן על הארץ וקיים חיים בסיסיים ביותר, לתקופות שנצרך ליותר מזה, כמו בתקופות הרנסאנס והמהפכה הצרפתית, וכך האדם מתפתח מדור לדור עד שכיום האדם רוצה לבלוע את העולם כולו, וגם זה לא די לו

דידי מנוסי: זו בדיוק השאלה שלי, מדוע שיהיה קשר בין דור לדור? הרי איש לא שאל אם ברצוני להיוולד, ואיש לא ישאל אותי אם ברצוני למות. אומרים "בעל כורחך אתה נולד, בעל כורחך אתה חי, ובעל כורחך אתה מת". בשבילי זה הסבר מספיק.

רב: מה הכוונה "מספיק"? אתה הרי רואה באופן ברור ששולטים בך, ואתה מסכים עם זה.

דידי מנוסי: אין לי ברירה.

רב: אולי דווקא יש ברירה, אולי יש בזה משהו שניתן לשינוי.

דידי מנוסי: אולי. אבל אתה צריך להוכיח לי.

רב: עם השאלה הזו על תכלית החיים הגעתי לקבלה. כמדען ראיתי איך החיים זורמים בתוך תא חי ובתוך הגוף, כך שכל פרט קטן הוא סיבה לפרט שני, שהוא עצמו סיבה לפרט הבא וכן הלאה. כלומר קיימת שרשרת, סיבה ומסובב.

דידי מנוסי: מקובל עלי.

רב: אם זה כך, היכן זה נגמר? האם בכך שאני מת?

דידי מנוסי: זו שאלה מעניינת. לדעתי התשובה היא כן.

רב: בטבע מתגלה פרדוקס גדול. דבר לא נברא סתם, לכל דבר יש תכלית. כאשר נגמרים חיי התא, הוא מוליד תא שני, כלומר מתחלק לשניים, לשלושה, דבר אינו הולך לאיבוד. ואילו אדם שהוא אוסף נפלא של תאים, נזֵרֶ הבריאה, האם יתכן שכשהוא מת הכול נגמר, כל מהותו נעלמת? נראה שיש כאן תהליך שאנחנו לא רואים. כלומר בכוחנו לזהות אותו אצל חי בדרגה קטנה יותר, אבל לא אצלנו.

דידי מנוסי: אהיה קיצוני ואומר שהבעיה האישית שלי היא שקשה לי להשלים עם העובדה שהעולם ימשיך לחיות לאחר שאמות. אני חושב שכאשר אמות, ימות הכול. כשם שכשנולדתי נולד הכול.

רב: זאת תפיסה ששוללת כל מציאות אובייקטיבית.

דידי מנוסי: ממש כך. לכן אני מתייחס לחיי כאל תופעה שהתחילה, וברור לי שתיגמר. לא אשמח כשהיא תיגמר, אבל גם לא אצטער במיוחד. יש לי ילדים, ונכדים. אני ממש מתקשה להעלות בדעתי שילדי ונכדי הם ממשיכי הגנטיקה שלי. אני חושב שאם רוחי תישאר, היא תישאר בספר או בציור.

רב: הם לא ממשיכי הגנטיקה שלך, לא על זה אני מדבר. אני מדבר על הצורך להבין מיהו אותו "אדם" שממנו ממשיך משהו הלאה. לא ייתכן שיש איבוד אנרגיה, איבוד אינפורמציה בטבע. במשך חייך יצרת משהו בעולם, משהו שלא היה כאן לפניך. מעין בועת אנרגיה, המידע שלך, שתלוי באוויר, וזה "אתה".  האם זה נעלם? אין בטבע דבר שנעלם.

דידי מנוסי: אני מסכים. השאלה היא למה זה צריך לעניין אותי?

רב: כי מדובר בך. זה אתה.

דידי מנוסי: אני כבר אינני.
רב: מנין לך שאינך? יש חילוף חומרים בטבע.

דידי מנוסי: מנין לי שאני לא אינני?

רב: זו בדיוק השאלה שחיפשתי לה תשובה והגעתי לקבלה. אבל עד שהגעתי למקובלים
הנכונים עברו שנים ארוכות.
דידי מנוסי: מה זה נקרא ''מקובלים נכונים''? יש מקובל נכון ומקובל לא נכון? חשבתי שהקבלה היא מוחלטת.

רב: בקבלה יש טובים יותר וטובים פחות, כמו בכל תחום.

דידי מינוסי: מי מחליט?

רב: האדם עצמו, אלא למי עוד אוכל להאמין?

דידי מנוסי: אני נוטה לא להאמין לאיש.

רב: כלומר, אתה פועל מתוך הרגשת הלב. גם אני פעלתי כך.

דידי מנוסי: אתה נוטה לא להאמין לאיש ובכל זאת בחרת בקבלה?

רב: הדחף הפנימי הוא שהביא אותי לכך. כמוך, גם אני מטריאליסט מובהק, מייחס חשיבות
רק לדברים שמתגלים לי אישית, ואל הקבלה הגעתי עם השאלה היכן ההוכחה שדבר אינו נגמר? ואם ישנן הוכחות כאלו איך אגיע אליהן? שיערתי שהדברים לא מושגים בבת אחת. כך הגעתי למקובל, שממנו רכשתי את השיטה המדעית, המטריאליסטית שמלמדת כיצד ניתן לראות, בעודי בחיים האלה, מה קורה לאדם לאחר התפוררות גופו.

דידי מנוסי: תרשה לי לצטט לך שיר של אלתרמן שאומר כך: "בחיתוך הברק נתגלו לי הרחק הימים שנותרו בלעדי", וכאן אני רוצה לספר לך דבר אישי. לא מזמן עברתי תאונה, ואני, שהייתי כה פעיל, לפתע שכבתי חסר אונים בבית חולים במשך שישה שבועות. זו פעם ראשונה ששכבתי לבד והתמודדתי עם הרעיון, שיום בהיר אחד כנראה יגיע הסוף. לפתע שאלתי למה לא להפסיק את החיים? מה כבר ארוויח בגילי? לאן כבר אוכל לרוץ? מדוע להמשיך את חיי ללא צורך? אלו בהחלט מחשבות הרסניות שעוברות בראשו של חולה, ששוכב במיטה ומתייסר בכאבים.

רב: נכון. אדם שנמצא במצב כזה שואל את עצמו הרבה שאלות גם על תחילת החיים.

דידי מנוסי: מצאתי את עצמי מתעסק רק עם הסוף. המעניין הוא, שאמרתי לעצמי, שארפא את עצמי פסיכולוגית, אשוחח עם עצמי, וכך עשיתי. תוך כדי שיחה בחודשיים האחרונים, הגעתי למחשבה שבעצם איני יודע לשם מה באתי, ואיני יודע לקראת מה אני הולך. כלומר, חסר לי כאן משהו, אבל לא העזתי ללכת מעבר לחסר, להכיר ולהבין אותו.

רב: פחדת ליפול לתוך תהום.

דידי מנוסי: כנראה שבאמת פחדתי, מפני שלא העזתי להתקדם בטיפול הפסיכולוגי הפנימי שעשיתי לעצמי.
רב: אולי דווקא משהו היה נפתח לפתע, כמו אצל אלתרמן.

דידי מנוסי: לא יודע. זו בהחלט מחשבה שעוברת בראש של אדם כאשר הוא לבד: מה קורה בימים שנותרו אחריו? אני מניח שאתה יודע, אבל אני לא יודע.

רב: כל אחד יכול לדעת, ובאמת נפתחים לאדם אופקים רחבים, הרבה יותר עמוקים ונפלאים מהחיים האלו.

דידי מנוסי: אתה יודע מה אני מעריץ אצלכם למרות שאני לגמרי לא דתי?

רב: "אצלכם" לא נשמע טוב. הקבלה שייכת לכל אדם ולא לזרם דתי כזה או אחר.

דידי מנוסי: הבנתי. אני מעריץ את התפיסה הקבליסטית שבעזרתה אתם מסתדרים עם המוות ביתר נוחות מאשר האדם החילוני.

רב: אין מוות.

דידי מנוסי: זה העניין. כשאני מסתכל על הלוויות של הדתיים שבינינו, אין להם הקרע הנורא של המוות מול החיים. יש להם מעין השלמה.

רב: ההשלמה אצל הדתיים באה מתוך אמונה. אמונה היא מצב שבו אדם מקבל מה שאומרים לו, נאחז במשהו שהוא עצמו טרם הרגיש או חווה בצורה ישירה. אבל מקובל הוא אדם שנמצא בהשגה. כלומר הוא חי בתוך מציאות רוחנית שדרכה הוא רואה ומרגיש את הדברים אחרת. מבחינתו אין שום מעבָר ביציאה מהחיים הגופניים, המוגבלים בתפיסה של זמן ומקום אל הכניסה לחיים רוחניים, נצחיים. כי את החיים הרוחניים הוא כבר מרגיש בעודו חי בעולם הזה בגוף הגשמי. לכן עבורו אין זה נקרא להיפטר ממשהו, ולהיכנס למימד אחר. הוא כבר נמצא במימד האחר לפני שהוא נפטר מהגוף.

דידי מנוסי: אדם שקרוב אליך נפשית והולך לעולמו, גורם לך קרע?

רב: ודאי שזה גורם לי קרע, בהחלט כן.

דידי מנוסי: מדוע?

רב: כי בכל זאת כשהוא מת אני מפסיק להרגיש אותו בכמה מהחושים שלי. אני לא יכול להתקשר איתו בצורה פיזית, כלומר הקשר הגופני נעלם. אין להתעלם מכך שיש קשר גופני, ויש קשר רוחני, והגם שהרוחני הוא עמוק ופנימי יותר, עדיין אי אפשר להתעלם ולבטל את החוויות שאדם חווה בחמשת החושים הגופניים.

דידי מנוסי: אתה אומר אני הפסדתי במותו, ולא המת הוא שהפסיד. אני יכול להגיד שאתה אגואיסט.
רב: כולנו אגואיסטים. שאלת עלי, אז אני משיב על עצמי. לגבי מה שהמת הפסיד או לא הפסיד, זה כבר בהתאם לדרך שעשה במשך חייו, כלומר אם נכנס לחיים רוחניים או לא. כלומר, השאלה היא האם הוא חי רק את חייו הגשמיים או שניסה להרים את הראש ולהתעלות מעליהם, ולגלות את מהות קיומו בעולם. כל חיינו הם הזדמנות להיכנס לעולם עליון יותר, להכיר אותו, לדעת אותו ולחיות בו


דידי מנוסי: מי שמתעלה לעולם עליון, למציאות עליונה, הופך לאדם מאושר יותר?

רב: אדם מתחיל לראות מהיכן בא הטבע שלו, הוא מתחיל לראות איך פועלים עליו הכוחות, ובעקבות זאת הוא מתחיל לגלות איך יוכל להיכנס לתהליך, ולהיות בדרגת אדם ולא בדרגת חי.

דידי מנוסי: אני שואל, כי הבן שלי מאמין שלכל דבר יש סיבה. הוא מאמין שיש סיבה לזה ששברתי את הרגל.

רב: ודאי.

דידי מנוסי: הסיבה היא שרגלי נתקלו זו בזו, נפלתי, ונשברה לי הרגל.

רב: אתה צודק. אבל מדוע הרגליים שלך נתקלו פתאום זו בזו?

דידי מנוסי: זאת השאלה: האם אנחנו חיים בעולם, וכל אחד מקבל את מה שמגיע לו בלי שום קשר למה שהוא עושה, או האם כל אחד משיג בכוחות עצמו את מה שקורה לו. זאת אומרת, השאלה היא כזו, אם אנחנו מסכימים ש"הכול צפוי והרשות נתונה", האם "הרשות הנתונה" יותר חזקה מ"הכול צפוי"?

רב: תלוי במה. יש חוקיות, ומובן שדבר לא קורה סתם. אין "מקרה" שרגל אחת נתקלה בשנייה, ואני לא מדבר איתך כרגע כמקובל, אלא כאיש מדע. ככל שמעמיקים בחקר הטבע, מתגלה עד כמה המדעים כולם, האקולוגיה, הפסיכולוגיה, מדעי החברה, הפיזיקה ואחרים, קשורים זה בזה. אין דבר שקורה סתם כך.

דידי מנוסי: אז במה תועיל לי החוקיות, אם הכול צפוי, ואין לי שליטה על זה?

רב: כאן באה השאלה, האם אני חיה כה קטנה, שחיה חיים גופניים בלבד? שמופעלת על ידי הורמונים, ועל ידי האינפורמציה הפנימית שבה בלבד, ודבר ממה שאעשה לא יהיה מעצמי, כלומר מתוך דחף פנימי חופשי? הרי נולדתי כשכל המטען הגנטי כבר נמצא בי. ואז אני מתפתח וגדל בתוך חברה שמטמיעה ומחדירה בי חינוך וערכים. האדם הוא כמו עיסת בצק שהאופה לש ומכניס לתנור, והוא יוצא לעולם כמו כיכר לחם אפויה היטב. בכל דבר שינהג ויעשה במהלך חייו הוא נוהג לפי מה שמזדמן לו בדרך. האם יש כאן בחירה חופשית? ואם אין בחירה, אם כל החיים כבר קבועים מראש, האם "הרשות נתונה" או לא? חכמת הקבלה מלמדת שישנה רשות לאדם, אבל רשות לדבר אחד בלבד - להתעלות בידיעה, במחקר, ובהכרה של אותה מציאות-על, שממנה הוא מופעל. אדם שמגלה את המציאות העליונה יודע איך לקבל את המציאות ולהתמודד עימה, ולא להיות מופעל כבובה על חוטים.
דידי מנוסי: אם מצד אחד מהלכיי צפויים כאילו הייתי בובה על חוטים, ומצד שני, אני יכול להפעיל את החוטים בעצמי, יש כאן סתירה.

רב: זה לא סותר. כי בזה שאתה מתחיל לגלות איך מפעילים אותך, אתה מתחיל גם לגלות איך להפעיל את עצמך. ואז כשם שקודם הפעילו אותך, אתה עכשיו מפעיל את עצמך בהסכמה. ומתוך ההסכמה עם הכוח העליון אתה מתחיל לגלות את "מחשבת הבריאה".  למה בכלל קיים העולם הזה, למה קיים העולם הרוחני, גלגולי נשמות ועוד. אתה יוצא למימד שבו אתה השולט, יחד עם הכוח העליון.

דידי מנוסי: הרב לייטמן, חבל שלא נפגשנו לפני ששכבתי בבית חולים, אז היה לי זמן לחשוב ולגלות את הסיבות למה שקורה.

רב: גם הפגישה שלנו לא מקרית. יש לך מספיק זמן לגלות את הכול


http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/709/336.html




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/3/2008 07:22 לינק ישיר 


http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%9C_%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%98%D7%9E%D7%9F



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/3/2008 07:33 לינק ישיר 


http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=19843



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/3/2008 07:58 לינק ישיר 

אין זו הפעם הראשונה שאני פוגש בויקיפדיה ערך על אדם כלשהו שנראה כמו פרסומת יחצנית רשמית עבורו.

יודעים לספר שם ש"הוא היה תלמידו, עוזרו האישי ומזכירו של הרב ברוך שלום הלוי אשלג", אבל שכחו לספר שאם האדם הזה יכניס את האף שלו היום לכל דבר שקשור לאשלג, הוא ייזרק מייד דרך החלון. היחס אליו אצל בני האדמו"ר הוא כאל כופר כפשוטו, לכל דבר.

מה שמצחיק הוא, שכדי 'להוכיח' את קשריו עם הרב ברוך שלום, פרסם לייטמן מכתב וראיון שערך עם מעריצתו פייגא אשלג, המוכתרת כאלמנתו הרשמית של הרב ברוך שלום - רק דבר אחד הוא לא מספר, שהיא הספיק להיות נשואה לרב ברוך שלום פחות משנה בודדת (עד פטירתו).

קחו זאת בינתיים:
http://www.olam-jew.com/maamarim/harav_lightman_kabala.htm



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/3/2008 08:20 לינק ישיר 

תכלת,

תודה על ההשלמה ההכרחית. אין מזרזין אלא למזורזין, להודיע מה בין תכלת לקלא אילן, ה"ויקיפדיה" היא כידוע חופשית, דינאמית ופתוחה לשינויים. כדאי שתנסה להכניס לפחות את הקישור בסופו של הערך לתועלת הרבים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/3/2008 09:02 לינק ישיר 

אפשר לנסות, הגם שאם תיכנס לדף השיחה תיווכח שאנשיו של לייטמן משקיעים את מיטב מאמציהם כדי למנוע זאת (על אף שכמובן ישנם אחרים המאזנים זאת).

לעת עתה הרי לינקים נוספים:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2125805
http://www.katot.org/KtDoc_TheDarkSideOfEnlightment.asp



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/3/2008 09:21 לינק ישיר 


[ הקישור השני כבר מופיע בערך הנ"ל בויקיפדיה, בהערות השוליים ]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2008 08:24 לינק ישיר 

*-- two pictures * *-- * *-- **--end switch about number of pictures in article*
עדכון אחרון - 21:43 22/04/08
קבלה
סלבז ישראלים מגלים את האור
מאת יקי מנשנפרוינד ותומר פרסיקו
ספרו של הרב ד"ר לייטמן מציג ניאו-קבלה פסיכולוגיסטית ולמעשה נטולת אלוהים, ואינו מעריך תגליות מדעיות שאינן מתיישבות עם הקוסמולוגיה שלו. למשל תורת הברירה הטבעית
תגיות: קבלה, ספרים
*-- to *
משה איבגי
נפגשים עם קבלה: אישי ציבור ואמנים משוחחים על משמעות החיים

מיכאל לייטמן. הוצאת קבלה לעם, 264 עמ', 79 שקלים

נראה שהקבלה בימינו השלימה את המטמורפוזה שהחלה בימי החסידות, כאשר נהפכה מתורת סוד אזוטרית השמורה ליודעי ח"ן לכלי פרשני בסיסי, שבעזרתו מבין היהודי הפשוט את מקומו בעולם. אם לפני עשור עוד צריך היה לגלות עניין אקטיבי בנושא כדי להיוודע אליו, הרי שמאז עברה הקבלה תהליך ברוטלי של ניו-אייג'יזציה, וכיום אנחנו מוצפים באור-האינסוף של המטפיסיקה הקבלית, בין אם נרצה ובין אם לא. כגילוי מיוחד של חסד מופיעים כמובן אותם סלבריטאים, שלאחר שהאור גילה אותם גילו גם הם את האור, ועצם פרסומם אמור לעשותם מביני דבר בנוגע למשמעות החיים, ומליצי יושר לגבי כל תורה שמתיימרת לגלותה.

שני ראשי-חץ ארגוניים משמשים את קבלת-הפופ בבואה לעשות לה נפשות: "המרכז לקבלה" בראשות הרב פיליפ (שרגא) ברג, ו"בני ברוך"
תצלומים מתוך הספר
בראשות הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שניהם יונקים את מורשתם הרוחנית מהרב יהודה אשלג, אחד המקובלים הגדולים של המאה העשרים, ולשניהם אלפי תלמידים ועשרות מרכזי לימוד בארץ ובעולם.

בעוד "המרכז לקבלה" מצליח מאוד בארה"ב, ועוסק בעיקר במכירת תשמישי קדושה קבליים (חוטים אדומים, מים) במחירים מופקעים, "בני ברוך" פופולריים בעיקר בישראל וברוסיה, עוסקים בלימוד עיוני בצורה מודגשת יותר ומציגים מבנה סגור ומאורגן, ויש שאף יגידו: כיתתי.

"המרכז לקבלה" הציג לראווה כוכבות כמדונה ודמי מור, ואם עד כה פיגרה תנועת "בני ברוך" אחריו במערכה החשובה על לבותיהם של הסלבריטיס, הרי שהספר שלפנינו הוא ניסיון מרשים להציג תשובה הולמת: נכרכו בו לא פחות מ-22 שיחות בין הרב לייטמן לידוענים ישראלים, ובהם ארקדי דוכין, אגי משעול, רוני סומק, משה איבגי, עדן הראל, גדעון רייכר, איתן בן אליהו ואחרים. כל אלה נאספו כדי לדבר "על משמעות החיים", או בעצם כדי לשמוע מהי משמעות החיים מפי הרב לייטמן, המגלם את ארכיטיפ "הזקן החכם" המחזיק בידו את מפתחות הקיום וסוד האושר הפנימי, ומוכן לחלוק את אוצרותיו עם הראויים להם.

זאת כמובן חוכמה קטנה מאוד ללעוג לאותן סיסמאות ניו-אייג' נבובות, המציגות קקופוניה של חצאי אמיתות, תרופות סבתא ותורות מזרחיות, וממילא קל להצביע על שלל נקודות התורפה שלהן. אולם עדיין קיים הבדל גדול בין אמונה תמימה, טיפשית ככל שתהיה, לבין יומרה כוזבת. לראשונה ישנו בכל זאת ערך אסתטי מסוים, ואילו זו האחרונה מכוערת באמת, ופעמים רבות אף מסוכנת. בזו חוטא מיכאל לייטמן.

שני דגלים מניף הרב ד"ר לייטמן, דגל אחד לכל אחד מהתארים המקדימים את שמו: על הראשון מתנוססת המלה "הקבלה". לייטמן לא חדל מלדבר על "הקבלה" (בה"א הידיעה), מתייחס כמובן מאליו לכך שבידיו מצויה לא רק כל חוכמתה, אלא גם כל ייעודו של עם ישראל, ומציין שהוא התלמיד האחרון בשושלת הגדולה של המקובלים שהתחילה (לפי דבריו) באברהם אבינו. הוא אף דואג להזהיר את בני שיחו לחפש את "חוכמת הקבלה האמיתית, ולא מה שמוכרים בדרך כלל תמורת השם הזה" (עמ' 91).

לאמיתו של דבר, מוכר לייטמן ניאו-קבלה פסיכולוגיסטית, שבה רוב המבנים המטאפיסיים של קבלת האר"י (ספירות, פרצופים וכו') עברו תהליך של הפנמה, ומבטאים לא את כוחות הקוסמוס, אלא את הדינמיקה התוך-נפשית. תהליך ההפנמה מרחיק עד כדי כך, ש"כל מה שכתוב בתורה מדבר על העולם הרוחני בלבד, ולא על זוטות של יום-יום או הסיפור ההיסטורי של העם היהודי" (עמ' 132). אכן, זו קבלה שבה המצוות מאבדות את תקפותן המעשית ("קיום מצוות לא שייך לעניין", עמ' 27), וגם המשיח אינו אדם אלא "אותו אור עליון, כוח העליון, שיעזור לנו להתעלות לרוחניות" (עמ' 119).

גם על האל עצמו לא חס לייטמן, ומציג קבלה שהיא למעשה נטולת אלוהים: המלה "אלוקות", למשל, מופיעה בספר 24 פעמים, מתוכן 20 פעם כמושא ישיר ("גילוי ה-", "הכרת ה-", "הרגשת ה-"), ורק ארבע פעמים כשם עצם. גם בפעמים אלה האל מתואר כ"החוק הכללי", כ"כוח עליון" או "כמציאות העל", כל זאת בניסיון ברור להתרחק עד כמה שניתן מדימוי האל כפרסונה בעלת רצון (שלא לומר גחמות).

גם המלה "אלוהים" נזכרת אך ורק בהקשר הערך הגימטרי של אותיותיה, שלייטמן חוזר ומדגיש שהוא "הטבע". משום מה, זהות סכום ערכם המספרי של אותיות המלים הללו מרשים מאוד את לייטמן (מעניין אם ידוע לו שבגימטריה המלה "גימטריה" שקולה ל"דברי הבאי והבל"). כך או כך, ברור שלייטמן עושה הכל כדי לנטרל את הממד הפרסונלי והמיתי שבאלוהות היהודית, כנראה במטרה לתת לה נופך רציונלי ככל הניתן.

יש לציין שהקבלה, כמו היהדות כולה, היא רבת פנים ומשתנה תמיד. על כן, לא יהיה זה נכון לומר שהתיאולוגיה המיוחדת שמפיץ לייטמן, חריגה ככל שתהיה, איננה קבלה. עם זאת, ובניגוד מפורש לדבריו של לייטמן, זוהי בהחלט לא "הקבלה" בה"א הידיעה, ואין ספק שלייטמן יודע מספיק כדי להבין זאת.

הדגל השני שבו מנופף לייטמן ללא הרף הוא דגל המדע. מרב מאמציו מוקדשים אפוא לניסיון להציג את הקבלה - ולכל הפחות את הזרם שבראשו הוא עומד - בתור "מדע". לייטמן אינו חדל מלהדגיש נקודה זו, שיש לה חשיבות עליונה בעיניו: הקבלה אינה "דת", ואף לא פילוסופיה או (חס ושלום) אמונה, אלא "מדע לכל דבר" (עמ' 40).

את ההשקפה הזאת הוא מסביר, כמו אנשי דת רבים אחרים, באמצעות הטענה שהמדע מוגבל מיסודו, ושאין הוא יכול לספק ודאות גמורה. הקבלה, לעומת זאת, כוללת אך ורק אמיתות מוחלטות, שאותן ידעו, בין היתר, אברהם אבינו, משה, ר' שמעון בר יוחאי, וכן כמובן הרב אשלג, בעל הסולם, שהעביר אותן לבנו, ברוך שלום אשלג ("אחרון גדולי המקובלים"), והוא מסרן (באורח בלעדי פחות-או-יותר) לתלמידו, הרב מיכאל לייטמן.

אלא שבשום מקום בספר לא מתמודד לייטמן עם השאלה המסקרנת באמת: מנין לו לדעת שטענותיו על העולם והאדם הן טענות אמיתיות, ומהן ההצדקות הרציונליות (שבהן הוא מתפאר ללא הרף) לנכונותה של ההשקפה הקבלית? מה בעצם הופך את הקבלה ל"מדע", ומאיזו בחינה היא אמנם מספקת ידע ודאי? הידוענים המשוחחים עם לייטמן אינם מעלים את השאלות הללו, וככל הנראה גם אינם מהרהרים כלל אחר סמכותו המדעית. לפחות מבחינה זו בחר לו הרב בני-שיח אידיאליים.

אובדנה המוחלט של חשיבה ביקורתית, המאפיין את השיחות המופיעות בספר, מתבטא גם במגוון עשיר של טענות משונות שלייטמן מעלה למצהלות בני שיחו, ומבלי שיידרש להצדיק את דבריו. לדוגמה, הוא טוען באוזני גדעון רייכר כי הקבלה מאפשרת לאדם לחיות לנצח, שכן המוות הוא "תופעה ביולוגית שנובעת מהפנימיות, מהרצון של האדם" (עמ' 61); לאורן סמדג'ה הוא מגלה כי "לכל אדם יש מלאך משלו, ואם אדם מגלה אותו הוא באמת יודע איך להתפתח, לא לשגות, ולא לגרום רע לאחרים, ואז חייו הם חיים טובים" (81); ולליאת רגב הוא מספר שהאנטישמיות נוצרה כי "עם ישראל אינו מבצע את תפקידו", שהוא "לימוד חכמת הקבלה והפצתה לעולם" (עמ' 173).

לייטמן מתעקש לטעון בדבר "מדעיותה" של הקבלה משום היוקרה הרבה שהוא ומאזיניו מייחסים ללא ספק למדע. שוב ושוב הוא טוען, אם כי אינו מביא ראיות לדבריו, ש"המדע היום מגלה עובדות שהקבלה נסמכת עליהן כבר אלפי שנים" (עמ' 148), ואף מוסיף בסיפוק ש"כשאני מסביר את האמצעי בעזרתו לתקן את האדם הפרטי ואת העולם, אנשי מדע מבינים ומקבלים את זה" (עמ' 176). ברוח זו יש להבין גם את התבטלותו מפני איש המדע היחיד מבין מרואייניו - ד"ר יואב בן דב - שאליו מפנה לייטמן שאלות רבות וכמעט שאינו מרצה לפניו כלל.

ביחסו למדע דומה לייטמן למחזירים-בתשובה רבים, שפסקו מראות במדע אויב, והחלו לראות בו סעד להשקפותיהם המטאפיסיות. ואולם ניכר גם שלייטמן אינו באמת מתעניין במדע, אינו מעריך כלל תגליות מדעיות שאינן עולות בקנה אחד עם הקוסמולוגיה שלו. לדוגמה, הוא מטיל ספר בתורת הברירה הטבעית, ואף מעיר (באוזני דידי מנוסי) כי "הדרוויניזם זו תיאוריה שאימצו מדענים אך מעולם לא הוכחה, כך שתורת דרווין לא הוכרה כמדע מובהק" (עמ' 155). בתור ביולוג לשעבר מותר להניח שלייטמן יודע היטב כי זוהי טענה שקרית.

היומרה למדעיות מתנגשת גם עם כמה עובדות היסטוריות: על פי לייטמן, "אברהם אבינו היה המקובל הראשון" (עמ' 100), ועד לחורבן המקדש חי עם ישראל כעדת מקובלים אחת גדולה. עם החורבן "נפלו כולם לגשמיות" (עמ' 132) והחלו לקיים מצוות כמצוות אנשים מלומדה. כל ספר היסטוריה על תקופת בית ראשון ושני יפריך את הציור האידילי הזה. הדוקטור המקובל לא רק משכתב את ההיסטוריה כרצונו, אלא גם מכחיש את ממצאי המחקר האקדמי. זכותו כמובן לסרב להתרשם מהממצאים המראים כי הזוהר נכתב במאה ה-13 (ולא במאה השנייה בידי ר' שמעון בר יוחאי), אבל יומרתו למדעיות עומדת לפיכך בסתירה חריפה לדבקותו במסורת.

למרות שנראה לעתים כי לייטמן מחזיק בתורה סדורה ומגובשת היטב, לאמיתו של דבר השקפתו מלאה סתירות כרימון. את יוכי ברנדס הוא מפתיע בקביעה (שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היהדות האורתודוקסית) שהרצון החופשי הוא אשליה בלבד, בעוד שבמקומות אחרים הוא טוען את ההיפך הגמור. כן נראה שהוא מתקשה להחליט בדבר מקומה של הקבלה בחייו של האדם. פעם אחת הוא מכריז כי הקבלה היא אך גוף של ידע תיאורטי שאין לו משמעות מעשית, ופעמים אחרות הוא מטעים שדרכו של האדם אל האושר (כמו גם, כאמור, לחיי נצח) עוברת דרך הקבלה.

בסופו של דבר נראה שלייטמן משתדל להתאים את השקפותיו לאדם שעמו הוא משוחח. זוהי טקטיקה יעילה בדרך כלל, אבל היא מקשה להבין מהן עמדותיו האמיתיות בנוגע לסוגיות שבהן הוא דן, ואם יש לו בכלל עמדות אמיתיות בנושאים אלה.

ראוי לשאול מדוע אנשים משכילים משתפים פעולה עם פארסה כזאת. כיצד הצליח לייטמן לשכנע חבר נכבד כזה של ידוענים להעמיד פני פתאים הבאים לפני החכם הכל-יודע כדי שיסביר להם מה עושים עם החיים? אלה הם סודות קבליים שתשובה עליהם אין. ומהו סוד הפופולריות העצומה שלה זוכים לייטמן ותנועתו "בני ברוך"? את התשובה לכך מצינו בדבריו של לייטמן עצמו, במענה לשאלתו של גדעון רייכר (עמ' 68): "למה להערכתך אנשים מתעניינים, מתעמקים ומתקרבים לקבלה כיום?" התשובה: "אני חושב שבכל אחד ואחד טמון ייאוש, והבלבול הוא רב".

יקי מנשנפרוינד הוא דוקטורנט בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת חיפה. תומר פרסיקו הוא בעל תואר שני במדעי הדתות וחוקר את תרבות הניו אייג'



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2008 09:19 לינק ישיר 





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2008 14:21 לינק ישיר 

מתוך תגובה באתר "שאל את הרב"


הרב לייטמן הוא ראש האירגונים ''''קבלה לעם'''' ובני ברוך'''' ושני אירגונים אלה מוגדרים ע''''י האירגון ''''יד לאחים'''' שמתעסק במניעת טמיעה בין יהודים לגויים ועצירת המיסיון הנוצרי וכתות שונות.
אירגונים אלה נקראים ע''''י יד לאחים כ ''''מסחרה של קבלה'''' ושומר נפשו ירחק מהם ומהראשים שלהם.
דבר נוסף באחד העלונים של שבת קודש של ''''מעייני הישועה'''' בשנת תשס''''ז הופיע מאמר של הרב אבינר שליט''''א על אותו ארגון ''''קבלה לעם'''' ועל אותו לייטמן אז ראו לדחותם בכל דרך אפשרית!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/7/2008 06:49 לינק ישיר 


http://www.notes.co.il/tomer/46137.asp



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > מיהו הרב דר. מיכאל ליטמן? ללא ציניות!
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר