בית פורומים ספרים וסופרים

מבני בניו של נפתלי הרץ וייזל

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/5/2010 02:58 לינק ישיר 
מבני בניו של נפתלי הרץ וייזל

נפתלי הרץ וייזל היה מאבות תנועת ההשכלה היהודית, מתלמידיו של משה מנדלסון. על דמותו ראה בסידרת מאמרים בקובץ בית אהרן וישראל גליון מג ואילך.

והנה מקובל לשפוט אדם לפי צאצאיו (ועל כן מדגישים לדוגמא בקשר למנדלסון, הרצל ואחרים שילדיהם השתמדו), ועל כן אני חושב לגלות גם כאן מי הם צאצאיו של נה"ו.

בעיר טורדה שבטראנסילווניה כיהנו שני רבנים אב ובנו ממשפחת ועזעל ברבנות. האבא ר' כלב פייבל כיהן בשנים תרכ"ה-תרנ"ח, והבן ר' בן ציון בשנים תר"ס-תרח"צ.

שניהם היו תלמידים חשובים של הישיבה בפרשבורג (ראה ספר החתם סופר ותלמידיו עמ' תקיג, תקסה. [שם עמ' תריח מוזכר בנו האחר של ר' כלב ה"ה ר' שמואל בנימין, אלא שכתוב שם שכיהן בקהילת סטטווס-קווא, וזה אינו נכון, כי הוא כיהן בקהילה ניאולוגית]).

"בחודש אדר תרצ"ב נבחר ר' בן ציון ווזל לנשיא הלשכה האורתודוכסית של טראנסילווניה. הוא נבחר על דעתם של שני מחנות הרבנים, האשכנזי והחסידי" – י"י כהן: חכמי טראנסילווניה עמ' 82.

שם מוסיף י"י כהן פרט חשוב אודות ר' כלב: "אביו היה ממשפחת וויזל הידועה מפראג". אינני יודע האם באמת ישנה משפחה ידועה בשם וויזל מפראג, אבל לאחרונה קראתי בספר מסורת המשפחה שהם מצאצאיו של נה"ו המפורסם.

ובכן יש לנו צאצאים של נה"ו ששימשו כרבנים אורתודכסיים מפורסמים. על דרך מבני בניו של המן למדו תורה...




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/3/2020 03:37 לינק ישיר 



אנחנו עושות שיחות חמות ולוהטות ושיחות ארוטיות בוואצפ עם תמונות ומכירת סרטי פורנו פרטיים שלנו שצילמנו בבית, שלחו וואצפ לאחת מאיתנו לפרטים:
050-7534732 בר
או בטלגרם barlevvv

055-2764100 מרינה
או בטלגרם marinaa7

055-9310377 ספיר

1919-121-936
1919-121-970 

הכרויות בטלפון:
1901-729-213
1901-729-210




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/3/2019 19:29 לינק ישיר 
baachi

האם יש לכם ידיעה על צאצאיו של רנה"ו היום?
לא משפחתו אך יוצאי יריכו.
האם הם שומרי תורה ומצוות?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/11/2011 22:14 לינק ישיר 

בקשר לשייכות המשפחתית שיש לרבני טורדא (הרב כ"פ וועזעל ובנו הרב בן ציון) למשפחת וועזעל, אני גם ממשפחה זו  וכן מפורסם בתוך המשפחה שהיא אותה משפחה של רנה"ו, [אכן לא הוכח שהרבנים הנ"ל הם ממש מ'בני בניו של המן' כמו שטענת] וראה בספרו של הרב כלב פייבל וועזעל "קרית ספר " (נמצא בהיברבוקס) בהקדמה שכתב בנו רב"צ על תולדות המשפחה שכתב שמשפחתו היא ממשפחת סופרים הנודעת בשם וועזעל.
ובקשר לאחיו של רב"צ וועזעל - הרב שמואל בנימין זאב - אכן היה רב של קהילת דעווא ראה מכתבו בהקדמה ל"קרית ספר" הנ"ל ומניין ההשערה שהיה רב של קהילה ניאולגית? אשמח אבכל אופן למצוא מקורות לגביו. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/8/2011 20:32 לינק ישיר 

בקובץ עץ חיים דבאבוב האחרון (תמוז אב תשעא), הביא ישראל נתן השל הספדו של הנו"ב מכת"י, בו הוא מוחה נגד נה"ו, ולפניו הביא תקציר הפרשה כולה. ולאחריו הוא מביא את קריאתם של הרבנים וראשי הישיבות של דורנו (לבקשת העומד בשער יו"ט פורגס מהוצאת ספרים מישור) נגד הדפסתם מחדש של ספריו.

[מעניין למה בחר השל להדפיס שם את מאמרו ולא בביתו הטבעי קובץ ביאו"י, שם פרסם את הסדרה כולה. האם משלמים שם על המאמרים המתפרסמים?]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2010 22:23 לינק ישיר 

אם נתמקד בשאלת השימוש בספרות שנכתבה ע"י אלו שרוחם ואמונתם זרה לקהל יראים הרי שבהקשר החסידי-מתנגדי א"א להתעלם ממאמרו של הרב יהושע מונדשיין  "הסכמות שתוקות מוולוז'ין ומווילנא - קבל את האמת ממי שאמרה?" אור ישראל טז (תמוז תשנ"ט).
לדבריו החסידים הקפידו מאד שלא להשמש בספרים שנדפסו שלא לומר נתחברו ע"י משכילים או כופרים ולעומתם המתנגדים לא הקפידו בכך.
אלא שיש להעיר על דבריו שהרי מקור לשיטה ה"חסידית" נמצא בספר חסידים (כמבואר במאמר גופו) המקובל על חסידים ומתנגדים כאחד. ומאידך מצינו לאלו שאינם מתנגדים מובהקים שלא נמנעו מלהשתמש בספרי משכילים וחוקרים (כמו הרב ירוחם פישל פערלא ["בעה"ב פולני"] שמזכיר בכבוד את צונץ)
כך שמקור השינוי בגישה נובע ככה"נ מהיחס הכללי לקבלה ולנסתר ולא באופן ספציפי לתנועת החסידות.

ראיה ברורה לכך היא השמועה המובאת בספר אבן שלמה תוספאה (וילנה תר"נ)  פרק ח הערה ג (דף כט א) בשם הגר"ח מוולאזין "שהלומדים בספרים שנדפסו בדפוס אדם שאינו הגון אין להם הצלחה בלימודם" ולדברים אלו יש מקור ושורש בתורת רבו הגר"א. (ראו מקורות בספר המאור הגדול [ליקוטים מתורת הגר"א בעריכת הרב ישכר קרויזר ירושלים {תשס"ד?}] פרשת נח עמ' לו,לז)


התעוררי כתב:

בהיברו בוקס נוסף עתה ספר 'שירי תפארת', למושא האשכול.
מוטב לרמוז זאת כאן מאשר באשכולם במידה ונכונים הדברים אשר נכנסים הם לאשכול עליהם ומוחקים על פיו איזה ספרים.

הרכבת האשכולות לא הועילה. הספר הוסר.





תוקן על ידי אלייעזר ב- 10/06/2010 22:49:20




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2010 19:57 לינק ישיר 

אנא אסביר אני את כוונתי. איני מתכוון לא לסיפורים מסויימים ולא לאישים מסויימים, אלא לטענה 'חסידית' כללית שה'מתנגדים' בליטא לא הרחיקו מספיק את החכמות החיצוניות ולא עמדו בזמן על הסכנה הצפויה ליהדות מאנשי ה"השכלה המתונה" (ולדוגמא מזכירים את הסכמת הג"ר אברהם אבלי פאסוועלר מווילנא על 'תעודה לישראל', וכן הלאה. בחב"ד, דרך אגב, טענו כן כבר מאז ימי האדמו"ר הרש"ב) - ועל כן יצאו מהם, לפי טענה זו, יותר פירות באושים מאשר אצל החסידים שדחו את החכמות וכו' בשתי ידיים. ועל זה התכוונתי שסטטיסטיקה היא חרב פיפיות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2010 18:47 לינק ישיר 

כונתו ל"סיפורי"  הריי"ץ כמובן.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2010 10:06 לינק ישיר 

אני מתנצל בפני כותב ההודעה שבציטוט מחקתי וקצרתי כעושה בתוך שלו. מה לעשות הודעה המקורית ארוכה מדי

תכלת_דומה כתב:

בשלמא חסידים יכולים לטעון כך בלב שלם, אבל מתנגדים מאי (הכוונה ל'מתנגדים' ההיסטוריים, יהודי ליטא במאה ה-19, לא עולם הישיבות בימינו), הלא גם כנגדם יוכלו לטעון כך, היינו את הטענה האחרונה, שמי שאינו דוחה חכמות חיצוניות בשתי ידיים יש יותר סיכוי סטטיסטי והסתברותי שלא ימשיכו בניו את דרכו. ופוק חזי, שבאמת החסידים טוענים כך



מה הכונה שהחסידים באמת טוענים כך? הם טוענים שהמתנגדים לא הרחיקו מספיק את החכמות החיצונית או שבגלל המלחמה בחסידות הם הזניחו את המאבק בהשכלה?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/6/2010 14:54 לינק ישיר 

פותח האשכול. זקוקים אנו להבהרה מהיכן הסקת שמשפחת וויזל הידועה מפראג היא נצר משורשיו של רנה"ו. (המקור "ספר מסורת המשפחה" אינו נהיר דיו וכפי שהעיר תולדות)

♠♠♠♠♠♠♠♠♠♠♠♠

תכלת_דומה כתב:

פירות באושים יצאו לפעמים גם מגדולים וצדיקים, [...] בתו המשומדת של רבי ישעיה פירסט זצ"ל מנהיג אגו"י בווינה (שהבחין בקיומה לאחרונה מיודענו אלייעזר)

על המרת דתה של ד"ר סידיונה פירשט למדתי ממאמרו של הסופר מ. אונגרפלד "לפלגות ישראל בווינא" הצפירה כח אדר תרצ"א.

♠♠♠♠♠♠♠♠♠♠♠♠

יענקל_צוקר כתב:

ואגב ביאורו על ויקרא, כבר העירו כאן בעבר שנזכר בדברי מהרי"ל דיסקין על התורה ונגזר דינו, תרתי משמע

כפי שהעיר תכלת הכונה לספר חידושי מהרי"ל דיסקין עה"ת. פרטי המקרה התפרשו כאן.

♠♠♠♠♠♠♠♠♠♠♠♠

ומעט מן החדש בעניין תורתו של ויזל ומביאיו.

בשנת תשס"ט הוציאה ספריית מישור מהדורה חדשה של ספר הכרמל (ליקוט מספרי המלבי"ם) שבסופו ספר יאיר אור מהמלבי"ם.
לראש הספר צורפה הקדמה בשם "מעשהו בכרמל" מאת הרב יום טוב פורגס (חתומה מטז חשון תשס"ט "יו"ד [=יומא דהילולא] מרן ראמ"מ שך זצקולל"ה גדול הלוחמים נגד השכלה בדורנו") והוא משער שם כי ספר יאיר אור (שנדפס לראשונה בורשה שנת תרנ"ב) היה מעין פנקס טיוטה ולא הוכן על ידי המחבר להדפסה.
ההשערה מתבססת על שלושה תמיהות: הראשונה, בשונה מדרכו של מלבי"ם אין לספר כל הקדמה או מבוא. שנית, אין בספר כמעט חידושים והוספות על שאר ספרי המלבי"ם. ושלישית, שלדבריו היא הנכבדה מכולם, המלבי"ם מרבה לצטט את שד"ל ורנה"ו בשונה מספרים אחרים שלו. [אף כי מצינו למלבי"ם גם בספרים אחרים שיזכיר את וויזל ראו במאמרו של השל בית אהרן וישראל גל' מז עמ' קמו הע' 26 שציין להקדמת המלבי"ם לספר ישעיה ולדבריו בספר משלי. ויש להוסיף עוד מש"כ בגוף הפירוש לישעיה פי"ז פסוק יד בשם רנה"ו].

אני מותיר לאחרים לדון בחידושו לכשעצמו (עליו יש להעיר כי ספר יאיר אור מסודר ע"פ תבנית מדוקדקת וכולל אף הפניות פנימיות [למשל בערך "חבא סתר" מציין לדבריו לקמן ערך "טמן"] דבר לא מצוי ברשימות טיוטה כמובן) ואף לא בנימוקיו (קשה להשתכנע כי המלבי"ם יהנה לאורם של ויזל ושד"ל אבל יסתיר זאת מאחרים. הכי דמי רשע ערום זה המקל לעצמו ומחמיר לאחרים. סוטה כא ב).
רוצה אני לדון בסיוע מעניין שהוא מביא: בין השנים תרפ"ד לתרצ"ו הדפיס הרב שלמה אהרן ורטהימר (המוכר מהגניזה הקהרית) שלושה חוברת בשם באור שמות הנרדפים שבתנ"ך. (נמצא בהיברו בוקס). ולמרבה הפלא אף שהוא שואב מאח פנים מתורת המלבי"ם אין הוא מזכיר את ספרו יאיר אור. מסיק מכן הרב פורגס כי הרב ורטהימר שהיה מתלמידי מהרי"ל דיסקין לא רצה לציין לספר שמביא את תורתם של משכילים.

גם כאן אני משאיר לחכמים ממני את הדיון בגוף השערתו הנועזת, כמו גם בקביעתו כי הרב ורטהימר היא מתלמידי מהריל"ד הקנאים (אגב בתולדותיו שבראש ספר ביאור שמות הנרדפים הנז"ל [ניו יורק תשי"ג עמ'
vl] מובא קטע מרשימה שכתב עליו חיים מיכלין: "למרות היותו תקוע בחוג מלא קנאות קיצונית נטה מההרגל ופנה עצמו למקצוע השייך לחוקרים גדולים". אבל אין הכרח שכוונתו למהריל"ד כי כמ"פ רשא"ו מזכיר את הגרי"ח זוננפלד).

לכשעצמי אני מסתפק בתמיה איך מי שעיין מעט בספריו וההדרותיו של רשא"ו יכול לראות בו קנאי מן הסוג שאינו מבדיל בין התוך לקליפה וזורק את שניהם.
הנה מקבץ מובאות מספריו השונים: בספר לקט מדרשים. ירושלים תרס"ג עמ' ט הביא דעת "הרב שי"ר ז"ל";
בפרק אחרון מפרד"א הערה מט (בתי מדרשות א עמ' רמא) הפנה לאדר"נ נוסחה ב "שהוציא החכם המפורסם ר' (שלמה) [שניאור]ז. שכטר" ; בסדר רבה דבראשית הוספה 20 (בתי מדרשות א עמ' כט) מביא מהערות ר"ל גינצבורג.
(ציינתי לדוגמאות קיצוניות אולם מובאות סתמיות מאנשי
חכמת ישראל דוג' מיכל, זק"ש, בובר, ברלינר ואחרים. שזורים לרוב בספריו וראו בראש הספר קהלת שלמה שהתכבד בהקדמה מאת "החכם הג' המפורסם הבלשן המפואר מו"ה אברהם אלי' הרכבי נ"י")

אגב. למרבה העניין בספר ביאורי מלים הנ"ל (ערך ילד) מביא רשא"ו מן הספר מאור עינים לר"ע מן האדומים אף שבלי ספק ידע את הפקפוקים עליו.



תוקן על ידי אלייעזר ב- 09/06/2010 14:59:09




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/6/2010 10:08 לינק ישיר 

דרשינן סמוכין:
בהיברו בוקס נוסף עתה ספר 'שירי תפארת', למושא האשכול.
מוטב לרמוז זאת כאן מאשר באשכולם במידה ונכונים הדברים אשר נכנסים הם לאשכול עליהם ומוחקים על פיו איזה ספרים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/5/2010 07:09 לינק ישיר 

תכלת_דומה כתב:
תלמידו הגדול השני של החת"ס, הרב יהודה אסאד, שמזכירו אף הוא בלשון מכובדת,


ר יהודה אסאד לא הי' תלמידו של החת"ס. הי' תלמיד ר' מרדכי באנעט. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 15:26 לינק ישיר 

             היה תלמוד של ר יהונתן אייבשוטץ ויש לו עדות מעניין מאד על רבו כאן (בסוף) http://onthemainline.blogspot.com/2010/02/rhirschel-lewin-and-moses-mendelssohn.html



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 09:06 לינק ישיר 

עד שעברתם לדון באישיותו של וייזל עצמו, אולי יבאר נא קא משמע לן את דבריו שבראש האשכול:


שם מוסיף י"י כהן פרט חשוב אודות ר' כלב: "אביו היה ממשפחת וויזל הידועה מפראג". אינני יודע האם באמת ישנה משפחה ידועה בשם וויזל מפראג, אבל לאחרונה קראתי בספר מסורת המשפחה שהם מצאצאיו של נה"ו המפורסם.

איפה בדיוק קראת? מהו "ספר מסורת המשפחה"" [או, שצ"ל קראתי בספר, מסורת המשפחה שהם וכו', אבל מהו הספר?]




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 08:41 לינק ישיר 

אכן. ולמי שלא עקב אחרי מה שנכתב בעניין בעולם הספר החרדי בכ-15 שנים האחרונות, הרי "תקציר" ביקורתי שרשמתי זה מכבר, ואיני סבור שתהיה לו תועלת יותר מאשר בהכא:


מחד:
בקובץ 'בית אהרן וישראל', לאורך שנת תשנ"ג, נדפס מאמר ארוך בכמה המשכים (שנה ח' גליונות א'-ה'), בשם "דעתם של גדולי הדור במלחמתם נגד המשכיל נפתלי הרץ וויזל שר"י", מאת הרב ישראל נתן השל מבני ברק. המאמר נלווה לפרסום שני מכתבים חדשים בנושא מכת"י הנוב"י, מגנזיו של האדמו"ר מקרלין-סטולין, שכנראה היוו את התמריץ לכתיבת המאמר.
החלק הראשון בסדרה מוקדש בעיקר לרקע הפרשה, ולדברי הנוב"י. החלק השני מוקדש לדברי הרב דוד טביל אב"ד ליסא, השני רק לנוב"י בעוצמת מלחמתו כנגד ויזל. החלק השלישי מורכב יותר, ועוסק בפעולותיו של הרב צבי הירש אב"ד ברלין (ואגב כך בתגובתו של ויזל; ובהערה כותב שאינו רוצה אף לצטט מלשונו של ויזל מפני שהיא כתובה בצורה גסה ומחוצפת עד שאין הנייר סובלתה וכו'), ובהקשר זה מפרסם את מכתבו השני של הנוב"י, הממוען לגרצ"ה אב"ד ברלין הנ"ל, אשר לא נשמר בידינו זכר ישיר לפעולותיו כנגד ויזל, אלא רק בעקיפין ממכתבים אליו (כמו זה של הנוב"י) או של ויזל וחבריו המזכירים זאת. וכן מתוארות המשך פעולות הנוב"י והגר"ד טביל.
החלק הרביעי בסדרה (שמשום מה, בו ובהבא אחריו נעלמה הסיומת 'שר"י' משמו של ויזל בכותרת המאמר. אולי גילה בינתיים הכותב פתאום שיש גם דעות אחרות לגביו) מתייחס לדרשתו של בעל ההפלאה, שאמנם לא הזכיר בפירוש את ויזל אף תקף בחריפות את ה'ביאור' של מנדלסון, בו היה לו חלק. אלא שבעל ההפלאה מדבר אמנם בתחילה בלשון רבים "פוגרים הפוגרים בתורת ה'" שהדפיסו ספרים, אך אח"כ עובר ללשון יחיד "איש אחד המשוקע בטומאת בית הסתרים...", ועכ"פ ברור שמדובר בתגובה כוללנית ל'ביאור' ולעומדים מאחוריו, ולא בהתייחסות ישירה לויזל ולפולמוס סביב 'דברי שלום ואמת'. גם במכתבו לאב"ד ליסא לא מזכיר אותו או אחרים במפורש (מאוחר יותר, ובגליון ניסן-אייר תשנ"ד הדפיס הר"ינ השל מכת"י את דרשתו של בעל ההפלאה, העוסקת לדבריו בהתקפה על ויזל, אף שכמו כל דברי בעל ההפלאה לעיל, אין הוא מוזכר במפורש אלא ברמז. זו הדרשה שנדפסה במקוטעין בחלק הרביעי של המאמר, ובגליון הנ"ל נדפסה בשלמות). .
בחלק החמישי והאחרון הוא עוסק בתמיכתם של רבני איטליה בויזל כנגד הלוחמים נגדו (שאף תמכו בגישתו בעניין לימוד החכמות), וכותב שבאשכנז "היו מאוחדים כל גדולי ישראל בשעתו נגד שיטה זו". ובהערה מתפלא כיצד על אף שבעל ה'תשובה מאהבה' יצא כנגד מנדלסון , ולדבריו גם כנגד ויזל (אך ראיותיו לא מפורשות, אלא התייחסויות עקיפות ומרומזות מדברי התשובה מאהבה לטענת ויזל "שיש שתי תורות, אחת תורת השם ואחד תורת האדם" - וקורא לזה "הבל הבלים" ו"דברים בטלים" ו"שטות עצמן", אבל לא משהו ישיר יותר), הרי ש"בשנים מאוחרות יותר מצטט כבר מדבריהם כדלהלן", ואף עשה זאת בלשון דוגמת "המהולל ונודע לרבים מימי נעוריו".
עוד הוא מביא מכתב של הרב ישראל משה חזן, אודות היחס בין ויזל ורבני איטליה, אשר מכבד מחד את ויזל ובאופן עקרוני גם את שיטתו, אך מצדיק את התנגדותום של גאוני רו"פ מחשש האפיקורסות וכו' שתצא מזה, שהתברר שצדקו. כן מביא את דבריו של בעל 'זרע אמת' (והיות שדבריו מתאימים לו ונוחים לו יותר מדבריהם של שאר רבני איטליה הנ"ל, מביאם בשלמות על פני כמעט ארבעה עמודים).
בהערה האחרונה במאמר, הנפרשת על פני ארבעה (!) עמודים באותיות קטנות, הוא מתייחס סוף סוף לגדולי ישראל האחרים, שדווקא ציטטו מדברי ויזל ואף שבחוהו; ולטענתו המוזרה, הרי זה "כנראה מבלי שמוע מכל הפולמוס שנתהוה על וויזל וחיבוריו", או טענה מוזרה אחרת, שהפולמוס סביב מנדלסון האפיל והשכיח את הפולמוס סביב ויזל, או טענה דומה, שבגלל שהרפורמים שקמו אח"כ היו גרועים יותר, "גרם לכך שרמ"ד ונה"ו נחשבו כשרים לעומתם". וכך דוחה לסוף ולהערה באותיות קטנות דברים כמו אלה של המהר"ם שיק הכותב ש"עברתי בין בתריו" של הביאור לספר ויקרא, שחיבר ויזל, "ולא מצאתי בו שום נדנוד אפיקורסת וחשש", ורק כשאמר זאת לחת"ס הפנה אותו הלה לספר דברים (שחיבר מנדלסון) והסתייג מן הביאור, או תלמידו הגדול השני של החת"ס, הרב יהודה אסאד, שמזכירו אף הוא בלשון מכובדת, ושאר הגדולים שהם ואחריו הובאו במבואות הספרים הנ"ל. ומזכיר רק בקצרה את הסכמת הערוך לנר ומצטט ממנה שני משפטים בסה"כ (כאשר מדברי אחרים, באותה הערה, הוא מצטט לפעמים חמש עשרה שורות!), ואת דברי בעל תפארת ישראל על ויזל ש"הגם כי עיניו כיונים על אפיקי הש"ס" (להיפך גמור מדברי גדולי הנלחמים נגד ויזל, אשר במאמר הראשון מאריך הרב הנ"ל לדון בהם, שטענו שהלה היה רק בקיא במקרא ודקדוק ולא בתלמוד). וכל כיו"ב, אע"פ שמספר הגדולים שציטטו מדברי ויזל ומהם אף התייחסו אליו במפורש בכבוד - רובם מן הדור שלאחר הפולמוס והלאה - גדול כמה מונים ממספר הגדולים שנלחמו נגדו. ומזכיר אגב אורחא ששאול לוין, בעל 'בשמים ראש' ובנו של הגרצ"ה אב"ד ברלין, כתב קונטרס בשם "כתב יושר" על הפולמוס סביב ויזל, "ואכמל"ב" - וא"כ, כיוון שקיצר, חזקה שקונטרס זה מצדד בויזל... (אלא שאין זו מחמאה, כמובן). וכן מזכיר בחצי משפט את מאמרו של ר' מאיר הילדסהיימר על יחס גדולי ישראל למנדלסון, אך לא מפנה למקומו, אולי מחשש עינא בישא.




מאידך:

בירושלים תשס"ב נדמ"ח 'ספר המידות' של "מו"ה נפתלי הרץ ויזל זצ"ל" (כרשום על הכריכה), ע"י "הרב חיים ליפשיץ מח"ס 'אמונת חכמים'". בפתח הספר מופיע מאמר הקדמה מאת הרב משה צוריאל, ולצידו מבוא ארוך מאת המו"ל (יש שטענו שהיינו הך), המאריך להגן על ויזל ולהוכיח שאע"פ שהיו מגדולי דורו שיצאו נגדו בחריפות, ובראשם הנוב"י, יש הרבה מן הגדולים (בייחוד מגרמניה) שהעריכוהו ודיברו בעדו, אף בדור שלאחר הפולמוס סביבו. במאמר מתפלמס הרבה הרב צוריאל עם הספר 'הגאון', שיצא באותה שנה, וטוען שאסמכתאותיו מפוקפקות, בין השאר מפאת הטיעון המקורי, שלדעתו אין לסמוך על כתבים ומכתבים שנדפסו רק עשרות שנים לאחר פטירת מחברם, אא"כ מצורף להם תצלום הכת"י, ואחרת הם לעולם חשודים כמזוייפים... מאידך הוא גם מעלה טענות ענייניות לגבי דעתם של כמה גדולים, בעיקר על סמך המתודה של הוכחה שתלמיד ידוע של אותו גדול חלק במפורש יחס מכובד לויזל, וא"כ אי אפשר לייחס לרבו התנגדות חריפה לו.
הוא, ויותר מזה בספר שלהלן, אינם עומדים על כך שהבאת ראיות משמו של "רנה"ו" או "החכם נפתלי הרץ ויזל" וכדומה אינם בהכרח אישור לדמותו של הלה, לא כל שכן להשקפותיו, אלא מלמדות יותר על כך שגדולי ישראל הללו, ובאותם דורות, לא נמנעו מלהביא "את האמת ממי שאמרה" אף אם האומר הינו מפוקפק (ושלא כדרך הנוב"י, שסבר שיש להחרימם ולהוקיעם מחוץ לגבול ישראל ולא היה מעלה על דעתו להביא מדבריהם). ממילא אפשר למחוק חלק ניכר משמות הגדולים שמביא כתומכים בויזל (אם כי מאידך אכן יש כאלה, ובראשם הערוך לנר, שביטויי הכבוד וההערכה שלהם כלפי ויזל אינם מתפרשים לשתי פנים).
בראשל"צ תשס"ג נדמ"ח ספר נוסף של ויזל, 'יין לבנון' על מסכת אבות (בהוצאת ישיבת ההסדר המקומית), ע"י "הרב יעקב סגל". גם כאן נדפס כמבוא מאמר גדול להגן על ויזל ולפרט בשבחיו כתלמיד חכם ירא שמיים; המו"ל מביא הרבה מהנכתב בספר הקודם, ומוסיף הרבה באותו כיוון. מתפלמס למשל לגבי התשובה בשו"ת החת"ס החדשות (נדפס בתשמ"ג) סי' ו', שלטענתו נשלחו בה ידיים כדי להשמיץ את ויזל. כן מביא עוד רשימה ארוכה של רבנים, חלקם גדולים וידועים וחלקם פחות, שציטטו מדבריו בכבוד והסתמכו על דבריו. כן הוא מתעכב ארוכות על הסכמתו הנזכרת של הערוך לנר לספרו של ויזל, דור ומחצה לאחר הפולמוס. באופן כללי, הוא טוען שבזמן הנוב"י עוד לא היה את עשרות הרבנים שלאחר מכן התייחסו במכובד לויזל על אף דברי הנוב"י, משא"כ היום, כשלמול דברי הנוב"י ומקצת אחרים יש את כל הנ"ל, וא"כ עלינו, ההולכים לאורם של גדולי ישראל (ללא פניות כביכול), בהחלט להעדיף את דעתם ויחסם. כמו כן, לסיום, מביא עדות מהרד"צ הילמן שראה בכת"י הספר "חכמה ומוסר" של ר' שמחה זיסל זיו מקלם מובאות מדברי ויזל, שנמחקו על ידי מו"לי הספר בניו יורק תשי"ז.

ע"כ.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/5/2010 01:00 לינק ישיר 

כידוע היתה עליו בקורת בחוגי המשכילים כי ספרו מתאים יותר מדי עם חז"ל.
אגב ספריו היו בעבר בהברו בוקס והושמטו. וסנגוריה בת זמנינו עליו, ראה כאן-




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > מבני בניו של נפתלי הרץ וייזל
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.