בית פורומים הליכוד החרדי

'נבחרינו' - ראש הממשלה בנימין נתניהו

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-20/9/2010 11:48 לינק ישיר 
'נבחרינו' - ראש הממשלה בנימין נתניהו

אשכול זה הוא הראשון בסדרת האשכולות 'נבחרינו',

במסגרת זאת נביא סקירה על כל נבחרי תנועת הליכוד בכנסת הנוכחית, כאשר על כל חבר יהיה אשכול מיוחד.

כמובן שכל אחד שחושב שהוא יכול להוסיף, מוזמן לתרום..


תוקן על ידי ליכוד_שלנו ב- 20/09/2010 11:49:20




דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-20/9/2010 12:14 לינק ישיר 

 

בנימין נתניהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

 

בנימין (ביבי) נתניהו (נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא ראש ממשלת ישראל. כמו כן מכהן כיושב ראש מפלגת הליכוד, כחבר הכנסת מטעמה, כשר הבריאות, השר לענייני גמלאים והשר לאסטרטגיה כלכלית. בעבר כיהן בין היתר גם כראש הממשלה (בקדנציה קודמת), כשר בממשלות ישראל וכשגריר ישראל באו"ם.

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו הציבורית

נתניהו נולד בתל אביב, גדל והתחנך בירושלים ובפילדלפיה. הוא הבן השני מתוך שלושה של צילה ופרופ' בנציון נתניהו (מיליקובסקי). בסוף שנות החמישים ובשנות השישים חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. בין היתר, שהתה המשפחה בארצות הברית בשנים 19631969, בצ'לטנהם, פרבר בפילדלפיה, שם למד נתניהו בתיכון והיה פעיל במועדון הדיבייט.

עם סיום לימודיו בתיכון, באוקטובר 1967 שב נתניהו לישראל כדי להתגייס לצה"ל. את שירותו הצבאי עשה כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל. בסיירת השתתף במבצעים עלומים ובפעולות סודיות; בהן בין היתר במבצע חילוץ מטוס "סבנה" (8 במאי 1972), שנחטף על ידי מחבלים לנמל התעופה לוד, במבצע שעליו פיקד אהוד ברק, אז מפקד הסיירת. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בשנת 1972 השתחרר מצה"ל בדרגת סרן.

לאחר שחרורו מהצבא, חזר לארצות הברית ולמד לתואר ראשון באדריכלות ולתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת MIT במסצ'וסטס. בנוסף למד לימודי מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד. במקביל ללימודיו עבד בחברה לייעוץ עסקי "בוסטון קונסלטינג גרופ" (Boston Consulting Group). באותה תקופה כינה את עצמו "בן ניתאי" (ניתאי היה הכינוי שבו נהג לעתים אביו לחתום על מאמריו). לאחר שנים, בראיון לתקשורת, הבהיר כי עשה זאת כדי שהסביבה שלא הייתה דוברת עברית תוכל להגות את שמו ביתר קלות.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 שב לישראל כדי להשתתף במלחמה, ובסיומה חזר ללימודיו בארצות הברית.

בשנת 1976 שכל את אחיו יונתן (יוני) נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה בהיותו מפקד סיירת מטכ"ל. לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1977 שב לישראל ועבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים". במקביל, בשנים 19781980 עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור שערך מספר כנסים בינלאומיים בנושא הטרור. במסגרת זו הכיר מספר פוליטיקאים, בהם השר משה ארנס, שקירבוֹ, הכניסוֹ לפוליטיקה והמליץ עליו לכהן כציר ישראל בוושינגטון, תפקיד שמילא בשנים 19821984.

בשנים 1984–1988 כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם, והתבלט בהופעותיו המלוטשות בתקשורת העולמית. בתקופה זו נחשף עברו של מזכ"ל האו"ם לשעבר, קורט ולדהיים, כקצין SS על ידי הקונגרס היהודי העולמי.[1] לאחר החשיפה הראשונה תבע נתניהו מהאו"ם, בהצלחה, לפתוח את הארכיון ולחשוף מסמכים הקשורים לעברם של ולדהיים ופושעי מלחמה נאצים אחרים.[2][3]

קריירה פוליטית (1988–1996)

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988 שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". בבחירות הפנימיות במרכז הליכוד זכה במקום החמישי ברשימה. הוא נבחר לכנסת ה-12 מטעם הליכוד, והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס ולאחר מכן דוד לוי. גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. בין לוי לנתניהו לא התקיים שיתוף פעולה, ונוצרו ניצני יריבות שרק הלכו והתעצמו לאחר מכן. ב"וועידת השלום במדריד" בשנת 1991 נמנה נתניהו עם חברי המשלחת בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. לאחר ועידת מדריד עבר מתפקידו כסגן שר החוץ, והחל לכהן כסגן שר במשרד ראש הממשלה.

אחרי מפלת הליכוד בבחירות 1992 בראשות יצחק שמיר, התמודד נתניהו ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה, להחלפת יצחק שמיר, שפרש מתפקידו. נתניהו זכה בהן ברוב קולות מול דוד לוי, בני בגין ומשה קצב. במהלך מסע הבחירות הפנימיות התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית, בשעת צפיית שיא במהדורת "מבט", טען נתניהו כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו שזכתה בתקשורת לכינוי "הקלטת הלוהטת", ובה הוא נראה בוגד באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה העמיקה עוד יותר את הקרע בין השניים. הקלטת לא נמצאה, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי.

כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו (1993), והזהיר שההסכם יביא גל טרור על אזרחי מדינת ישראל. נתניהו ביקר באתרים של פיגועי טרור (לדוגמה באתר הפיגוע בקו 5 ב-19 באוקטובר 1994). נתניהו גם השתתף בהפגנות, קטנות וגדולות, של הימין נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב' באוקטובר 1995. לפרסום רב זכתה השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה, שבה נישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", והוצג בה חבל תלייה[4] (נתניהו טען שלא ראה אותו).

בנובמבר 1995 יצחק רבין נרצח על ידי מתנקש שהתנגד לדרכו הפוליטית. רבים האשימו את נתניהו בהסתה נגד רבין ואלמנתו לאה רבין סירבה ללחוץ את ידו של נתניהו בטקס ההלוויה.

ב-29 במאי 1996 נערכו בחירות לפי שיטת הבחירה הישירה. המתמודדים לראשות הממשלה היו שמעון פרס, שהחליף את יצחק רבין לאחר הירצחו, ונתניהו. נתניהו נבחר לראש הממשלה ברוב של 50.5%. התוצאה הייתה מפתיעה, לאחר שסקרים שונים ניבאו ניצחון לראש הממשלה המכהן שמעון פרס ממפלגת העבודה בהפרש של יותר מחמישה אחוזים.

פרשנים מציינים גורמים שונים שתרמו לניצחון נתניהו:

·         סדרת פיגועי התאבדות שבוצעו על ידי תנועת החמאס בחודש מרץ, והוצגו על ידה כתגובה לחיסול "המהנדס" יחיא עיאש, עוררה כעס בציבור על אוזלת ידה של הממשלה במניעתם ועל הקשר בינם ובין המצב החדש שנוצר בשטחים בעקבות הסכמי אוסלו.

·         ההתלקחות בלבנון באפריל ומבצע "ענבי זעם": פרס ציפה שהמבצע יתרום לדימויו כמנהיג המסוגל להגן על ביטחון המדינה, אולם הריגתם של כ-100 אזרחים בכפר הלבנוני קאנא מהפגזה ישראלית הביאה רבים מהבוחרים הערבים להימנע מהצבעה עבורו.

·         מועד הבחירות המוקדמות שנקבע במשא ומתן בין סיעות הכנסת פעל לרעת פרס. אילו היו הבחירות נערכות מוקדם יותר, לא היה למפלגות היריבות זמן מספיק להתארגנות, וגם ההשפעה הרגשית של רצח רבין הייתה חזקה יותר. אילו נערכו הבחירות במועדן המקורי, ייתכן שפרס היה מצליח להתארגן טוב יותר.

·         הצלחתו של נתניהו לאחד מאחוריו ברשימת הליכוד-גשר-צומת גם את סיעת "גשר" בראשות יריבו משכבר הימים, דוד לוי, ואת "צומת" בראשות רפאל איתן; אם כי איחוד זה לא הביא לתוספת מנדטים לסיעת הליכוד בכנסת.

·         הניכור המסורתי שחשו קבוצות מסוימות בחברה הישראלי כלפי השמאל בישראל. תחושת ניכור זו הלכה והתעצמה בחודשים שלאחר רצח רבין, בעקבות התחושה כי כל קול אשר אינו תואם את זה המשודר מן הממסד, מושתק. לניצחונו של נתניהו חברו קבוצות שונות שנמצאו מחוץ לזרם המרכזי והשליט בישראל – חרדים, עולים חדשים ומזרחים. המפסיד מול נתניהו, שמעון פרס, השיב לשאלה עיתונאית לאחר הבחירות: "מי הפסיד?" באומרו כי "הישראלים" הפסידו ו"היהודים" ניצחו.

·         העימות הטלוויזיוני, שאליו הופיע פרס אחרי לילה נטול-שינה, נרגז ומוכן ברישול, ונתפש – לפי סקרי דעת קהל שנערכו מיד אחר כך – כמי שהפסיד בעימות לנתניהו.

·         השימוש בשירותיו של יועץ הבחירות האמריקאי ארתור פינקלשטיין, שטבע סיסמאות כמו "פרס יחלק את ירושלים" ו"אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס", ועמד מאחורי תשדירי הבחירות של נתניהו שהיו קצרים, קליטים וחוזרים על עצמם.

·         הבטחותיו של נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שעליהם חתמה הממשלה, למרות התנגדותו העקרונית להם.

·         הקמפיין שיזמו גורמים בחסידות חב"ד, במימונו של המיליארדר היהודי-אוסטרלי חסיד חב"ד יוסף גוטניק, ימים ספורים לפני הבחירות בסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים", כחלק מסחף של קבוצות מיעוט ישראליות לכיוונו של נתניהו.

·         הוראתו של הרב שך יומיים לפני הבחירות, לציבור החרדי, ולמצביעי יהדות התורה בפרט, להצביע לבנימין נתניהו.

קדנציה ראשונה כראש ממשלה (1996–1999)

בנימין נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ-18 ביוני 1996 ועד 6 ביולי 1999.

התחום המדיני

הנושא המרכזי שהעסיק את נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה היה היחסים בין ישראל לפלסטינים, שידעו עליות ומורדות. כפי שהתחייב נתניהו מראש, הוא לא ביטל את הסכמי אוסלו. עם זאת, הוא טען שיש לדאוג להדדיות ולקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום הרשות הפלסטינית את התחייבויותיה, ובלשונו "יתנו – יקבלו; לא יתנו – לא יקבלו". בהתאם לכך, המשיך את ההתמהמהות של פרס ממסירת חברון, העיר היחידה שלא נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב', לשליטה פלסטינית. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות.

ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים; בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בין ישראל לפלסטינים בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה, ובמהלכן נהרגו 16 חיילים ישראלים וכ-60 שוטרים ואזרחים פלסטינים. לטענת הפלסטינים, המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, בתואנה שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון, ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערבי ישראל שהתפתחו בישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, אך הן מוגרו תוך ימים ספורים.

בעקבות מהומות מנהרת הכותל מיהר נשיא ארצות הברית קלינטון לקרוא לנתניהו וערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים שבהם קיימים בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה עוד באותו חודש.

בקיץ 1997 התרחשו בירושלים שני פיגועי התאבדות, ובעקבותיהם הורה נתניהו על חיסולו, באמצעות רעל מיוחד, של ראש הלשכה המדינית של החמאס בירדן, חאלד משעל (ראו ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל). הפעולה לא עלתה יפה, וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל, ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין.

קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, בכיר חמאס שנתפס בארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים.

לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שתכלול 13% משטחי הגדה, ולפתיחת נמל תעופה בינלאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה, כאשר נתניהו מציג את מדיניותו על ידי הנוסחה: "יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו".

תקופתו של נתניהו התאפיינה בקיפאון ביחסים בין ישראל לפלסטינים, ובהתמקחויות ארוכות על נסיגות ו"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח. בימיו לא חלה פריצת דרך משמעותית בתהליך כמו בימי רבין, אך גם לא החמרה ביחסים כמו בימי ברק. בתקופת כהונתו של נתניהו כראש ממשלה היה מספר הפיגועים נמוך משמעותית בהשוואה לתקופותיהם של שני קודמיו בתפקיד, יצחק רבין ושמעון פרס, ולשני ראשי הממשלות שלאחריו. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד היום (2008).

גם במגעים עם סוריה חל קיפאון בתקופת נתניהו, אף על פי שידידו האישי המיליונר האמריקאי רון לאודר נשלח לסוריה מטעמו. לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967 (והקו המדויק יקבע בהסכמה בין הצדדים).‏‏[5]

התחום הכלכלי

נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי , העלה על נס את ערכי "הכלכלה החופשית" ואת ההפרטה. נראה, כי תקופת כהונתו הקצרה ותחלופת שרי האוצר בממשלתו (בממשלתו כיהנו שלושה שרי אוצר, כל אחד למשך פרק זמן של כשנה) גרמו לכך שממשלתו לא הספיקה לעשות רבות בתחום זה (כפי שעשה לאחר מכן כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון).

עימותים והקדמת הבחירות

תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח רבין, והתנגדותם לו גברה בעקבות דבריו בתקופת כהונתו, כגון התבטאותו "השמאל שכח מה זה להיות יהודי; הם חושבים שהם יתנו נשק לערבים, והערבים ישמרו עלינו", שאותה לחש לרב כדורי, או הביטוי "הם מפחדים", שעליו חזר מספר פעמים בהופעתו לפני תומכיו (המשפט התייחס למבקריו ולאנשי התקשורת שמפחדים שינצח בבחירות). הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך גם ליחסים עכורים עם העיתונות, שאותה האשים בהתנכלות לו.

למרות, ואולי דווקא בגלל יחסיו הקשים עם השמאל, זכה נתניהו לאהדה רבה בחוגי החרדים והימין המסורתי.

במהלך שנותיו כראש ממשלה (ואף אחר כך כשר החוץ) קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי הרדיקלי האמריקני.‏[6][7][8] פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו לבין ג'רי פאלוול (Falwell) ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית.[9]

בעקבות פרשת בר-און חברון בחודש ינואר 1997, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו, ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין, אף כי מתח עליו ביקורת חריפה.

יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ בחריקות וצרימות. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר דן מרידור הוביל להתפטרות האחרון, כעבור שנה מכניסתו לתפקיד. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדיו הכלכליים בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים.

אחרי חתימת הסכם ואי ביצעה ממשלתו חלק קטן מהנסיגה שהתחייב לה. ההסכם גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה, ואילו התמהמהותו של נתניהו ביישומו והמתקפה החריפה שלו על מפלגות השמאל עם שובו מהוועידה מנעו ממפלגות השמאל לספק לו רשת ביטחון. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הוביל לאובדן תמיכת גורמי מרכז בו. שיתוף הפעולה בין כל אלה הוביל להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה.

ב-21 בדצמבר 1998 הצביעה הכנסת על פיזורה בקריאה שלישית, כהבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו של נתניהו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה, ונקבע מועד להקדמת הבחירות.

בבחירות לראשות הממשלה התייצבו כנגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה, יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו, בני בגין שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי ועזמי בשארה. אולם בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ ותמכו במועמדותו של ברק, אשר בסופו של דבר ניצח במאי 1999 עם רוב של 56%. נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות, והודיע על פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצדו עומד אריאל שרון שהוצג כממשיכו.

לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.

הפרישה מהפוליטיקה והחזרה (1999–2005)

לאחר שהפסיד בבחירות 1999 פרש מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת. אחר פרישתו נחשדו נתניהו ואשתו בשתי פרשיות:

·         חשד שהעבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה, ולכן הן רכוש מדינת ישראל. התיק נסגר מחוסר אשמה, לאחר שהתברר שנתניהו הקפיד לערוך רישום מדויק של כל המתנות שקיבל ממנהיגים בעולם.

·         ניצול מעמדו של נתניהו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי. בפרשה זו המליצה המשטרה להעמידו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש חקירה, אולם הפרקליטות החליטה שלא להגיש כתב אישום.

עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000 ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק הייתה אמורה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, משום שטען שאם הרכבה לא ישתנה, לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאיפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שכנראה הייתה משגה פוליטי והובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו.

בטרם מבצע "חומת מגן" תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו תבוצע הפרדה זאת. רק מאוחר יותר היה מתומכיה של גדר ההפרדה.

עם פירוק ממשלת האחדות בסוף שנת 2002 הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא ניסה להתמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות.

שר האוצר

עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003 הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף נטל את התפקיד על עצמו, לאחר שהובטחה לו יד חופשית מצד ראש הממשלה. ואכן, בתקופת כהונתו כשר אוצר נהנה נתניהו מגיבויו של שרון. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת השוק יביא לצמיחה ולשיפור המצב הכלכלי במשק. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות.

צעדים בולטים של נתניהו:

·         בתחילת כהונתו האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, שבאה להקטין את שיעורי מס ההכנסה, ובמקביל ביטל פטורים והרחיב את בסיס המס. בין הפטורים שביטל בולט ביטול הקלות המס לתושבי ההתנחלויות, צעד שבו העדיף לדבריו את גישתו הכלכלית על-פני זיקתו להתנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך נוסף, שבו המשיכו גם שרי האוצר שבאו אחריו, להורדת נטל מס ההכנסה ומס החברות בהדרגה עד שנת 2010, שבסופו צפוי המס השולי המרבי על יחידים לעמוד על 44% (לעומת 50% בשנת 2002), והמס על חברות – 25% (לעומת 36% ב-2002). במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה נקבע גם כי החל משנת 2006 יעלה מ-15% ל-20% המס על רווחים ריאליים בשוק ההון (לרבות מניות בבורסה, ריביות על פיקדונות) והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין. הצעד הראשון ברפורמה זו העניק הקלות מס לכל העובדים, בלי יוצא מהכלל, משום שנכללה בו הפחתה של דמי הביטוח הלאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה, ובמיוחד עם בעלי הכנסה גבוהה.

·         יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל העברתן של קרנות הפנסיה הגרעוניות לניהול מיוחד (הלאמה), ומכירת הקרנות המאוזנות שבבעלותן (בעיקר לחברות הביטוח). לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, אפשרה תוכנית הסיוע את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם, וצמצום בזכויות העמיתים.

·         הוביל את התוכנית להפוך את הנמלים לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות בין הנמלים ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים בו תוגמלו בסכומים גבוהים,‏[10] ונוסדו חברות ממשלתיות עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה.‏[11]

·         שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה"), והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו הייתה לדבריו לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה.‏[12] הקיצוץ בקצבת ילדים היה חריף במיוחד, והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות חד-הוריות, במובטלים, בקשישים (שחלק מהם סבל גם מקיצוץ של 2% בפנסיה עקב הלאמת קרנות הפנסיה), ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות כזו של ויקי קנפו.

·         בתחילת 2004 הוביל קיצוץ במסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%.

·         קידם רפורמה בשוק ההון, באמצעות "ועדת בכר", שבהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שהיו בבעלותם.

·         הפרטות: במהלך כהונתו הועברו מספר חברות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003 הונפקו בבורסה מניות "אל על", מה שאיפשר לקבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ להשתלט על החברה. בתחילת 2004 מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר בכחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה,‏[13][14][15] ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה.[16] גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד שקל, כ-80% משווי השוק על פי מחיר המניות שנסחרו באותה עת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 הבנק לא היה בידיים פרטיות.

·         הביא להקפאת ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה, ובכך פגע בכלי העיקרי המשמש להתחשבות בחלקים באוכלוסייה הנחשבים כראויים להקלה בגובה המס, ובהם משפחות חד הוריות, הורים לילד נכה, עולים חדשים ועוד.

·         נתניהו דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי, והמשיל את המשק ל"איש הרזה [המגזר הפרטי] הסוחב על גבו את האיש השמן [המגזר הציבורי]".

לאחר כשנתיים וחצי בתפקיד שר האוצר, באוגוסט 2005, התפטר נתניהו מהממשלה ונימק זאת בהתנגדותו לביצוע תוכנית ההתנתקות.‏[17] בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי המדדים הכלכליים של המשק בישראל:

·         התוצר המקומי לנפש (לפי שווי כוח הקנייה) עלה ב-16% משנת 2002, השנה שקדמה לזו שבראשיתה החל נתניהו את כהונתו כשר האוצר, לשנת 2005, שנת פרישתו מהמשרד. [18]

·         המדדים העיקריים בבורסה עלו ב-140%.‏[19]

·         מספר המועסקים עלה מ-2.3 מיליון ל-2.5 מיליון ושיעור האבטלה ירד מ-10.5% ל 8.9%.

[20]

·         בסוף כהונתו הייתה הצמיחה בישראל 4.1%, הגבוהה מבין המדינות המפותחות. נוסף, גם האינפלציה בארץ (0.3%) הייתה נמוכה יותר מזו של המדינות המפותחות פרט ליפן וסינגפור.‏[21]

·         בעוד שאת 2002 סיימה הממשלה עם גירעון (אמתי) של 4.5% מהתוצר, את 2005 היא סיימה עם גרעון אמתי של אפס.[20].

בסוף 2002 מדינת ישראל התקשתה לגייס כסף בחו"ל, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע בין השאר מהקמת ממשלה חדשה יציבה ובעלת תוכנית כלכלית ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני.‏[22] בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נטען כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו ושל אהוד אולמרט ואברהם הירשזון שהחליפוהו גרמה לשליש מהצמיחה במשק, ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה [23].

נתניהו ספג ביקורת מהארגונים החברתיים בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ב-12% מספר הילדים החיים במשפחות עניות. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים[24] וגם בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות.

במשך תקופה ארוכה מיעט נתניהו מאוד להתבטא בנושאים מדיניים. לגבי תוכנית ההתנתקות, הודיע שהוא תומך בתוכנית, אך לא בדרך שבה תוכננה להתבצע (למשל הוא התנגד לנסיגה מציר פילדלפי, בטענה שנסיגה משם תביא להברחת אלפי כלי נשק לרצועה), וכן צידד בכך שהתוכנית תוצג לכנסת רק לאחר שייערך משאל עם בנושא. כשעלתה התוכנית בכנסת הצביע נתניהו בעדה במסגרת המשמעת הקואליציונית, והציב אולטימטום לראש הממשלה לפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם.‏[25] בהמשך נסוג בו מהתפטרותו, באומרו שמותו של יאסר ערפאת, שאירע בינתיים, דורש בדיקה מחדש של המצב. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם. ב-7 באוגוסט 2005, כשבוע לפני יישומה של התוכנית, הגיש במהלך ישיבת ממשלה, שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, מכתב התפטרות מן הממשלה. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. תומכי אריאל שרון טענו שעיתוי ההתפטרות והקישור שלה להתנתקות פוליטיים ואינם ענייניים.‏[17]

מנהיג האופוזיציה בליכוד (2005–2009)

ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על התמודדותו על ראשות הליכוד ועל ראשות הממשלה מול אריאל שרון. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד.

נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, פעל נתניהו להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יו"ר הליכוד, במטרה להדיח את שרון מתפקיד יושב ראש המפלגה, אך ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד (ספטמבר 2005) בהפרש קולות קטן. למרות הפסדו הצהיר נתניהו כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה.

בראשות הליכוד

בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות 2006. מולו התמודדו בפריימריס סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". בבחירות הפנימיות שנערכו ב-19 בדצמבר 2005 נבחר נתניהו לראשות הליכוד בקולות 44% מן המצביעים (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ).

ב-2 במרץ 2006 הצליח לאשר במרכז הליכוד החלטה המעבירה את בחירות הרשימה לכנסת לפריימריס פתוחים בין כל חברי התנועה,‏[26] ובכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב (לפי סקרים שונים) כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה ועל שהצליח לגרום למרכז לוותר מרצון על עצמתו, משימה שנראתה עד אז כבלתי אפשרית; מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות.

הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון, ועל אף עליית החמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז – שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה, והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן.[27]

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריס, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד אל מול פעילים עם כוח מועט במפלגה – משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8%, וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד ומועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה־36, לאחר שזה נבחר למקום ה־20.

בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים, והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שהגוש הימני-דתי, אשר המליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה לרוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת ממפלגתו, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

קדנציה שנייה כראש ממשלה (2009–הווה)

ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל השלושים ושתיים. הממשלה שהקים כוללת 30 שרים ו-9 סגני שרים, ובמספר שריה היא הגדולה בממשלות ישראל.

בלשכתו, מינה נתניהו את נתן אשל לשמש כראש הלשכה, את ארי הרו כמנהל הלשכה (פרש במרץ 2010), את רון דרמר כיועצו המדיני, את ניר חפץ כיועץ תקשורת, את איל גבאי למנכ"ל משרד ראש הממשלה ואת יצחק מולכו לשליחו רוה"מ לעניינים מדיניים. [28]

מתחילת הקדנציה השנייה של נתניהו ועד היום הופעל לחץ רב מצד ממשל הנשיא האמריקני ברק אובמה כלפי ממשלת ישראל להקפיא את המשך הבנייה בהתנחלויות של הגדה המערבית ולפעול להקמת מדינה פלסטינית.

במהלך הנאום של הנשיא אובמה בקהיר ב-4 ביוני 2009 פנה אובמה לעולם הערבי והצהיר בין היתר כי "ארצות הברית אינה מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות הנמשכות. הבניה הזו מפירה הסכמים קודמים וחותרת תחת המאמצים להשיג שלום. הגיעה השעה לעצור את ההתנחלויות האלה."

בעקבות נאומו של אובמה בקהיר כינס נתניהו באופן מידי פגישה מיוחדת של הממשלה. ב-14 ביוני, עשרה ימים בלבד לאחר הנאום של אובמה בקהיר, נשא נתניהו נאום מדיני באוניברסיטת בר-אילן בו פרש את חזונו המדיני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במרכז הנאום הביע נתניהו לראשונה, הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה ובהכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי. נתניהו הדגיש בנאומו כי יהיה מוכן לקבל מדינה פלסטינית רק אם ירושלים תישאר בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, אם לפלסטינים לא יהיה צבא, ואם הפלסטינים יוותרו על תביעותיהם לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כמו כן נתניהו הדגיש גם כן לישראל הזכות ל"צמיחה טבעית" בהתנחלויות היהודיות בגדה המערבית והסטטוס הסופי שלהם יקבע רק במהלך משא ומתן. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן היווה תפנית משמעותית לעמדויות הנציות של נתניהו כלפי תהליך השלום אותם הפגין לפני כן.

בעקבות הלחץ הרב של ממשל אובמה להקפאת הבנייה בהתנחלויות[29] בסופו של דבר, אישר הקבינט המדיני ביטחוני את הצעתו של נתניהו להקפיא את הבנייה למגורים ביהודה ושומרון "לתקופה של 10 חודשים". ראשי הרשות הפלסטינית הודיעו בתגובה, שהחלטת הממשלה איננה ממלאת אחרי "מפת הדרכים" של הנשיא בוש, שמועצת הביטחון נסמכה עליה בהחלטותיה. פעולה זו ספגה ביקורת מהימין, בשל ההקפאה, ומהשמאל, על כך שההקפאה אינה מספקת.

כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים. עקב כך, כמו גם עקב התחייבויותיו הרבות לשותפיו בקואליציה, החלה הממשלה את כהונתה בגל של העלאות מסים,‏‏[30] ששיאן העלאת שיעור המע"מ מ-15.5% ל-16.5%. צעדים אלה היו בניגוד לדברים שאמר נתניהו ערב הבחירות.[31] כמה חודשים לאחר מכן, בתחילת 2010, צומצמה העלאת המע"מ, והוא נקבע על 16%. ביולי 2010 החל מהלך נוסף של העלאת מסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות. שלא כמו בתקופת כהונתו כשר אוצר, נתניהו נמנע מלהתעמת עם ההסתדרות, והגיע להבנות עם עופר עיני בנוגע לעסקת חבילה במשק.

בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה[32]. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים‏‏, ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה.[33] בסופו דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%)והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון‏[34].

במרץ 2010 החליטה ממשלת נתניהו, על פי דרישת המפלגות החרדיות, על שינוי התוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים אשר נמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית חריפה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן, על אף שנתניהו הצביע בעדה בתחילה, לאחר שנתניהו חזר בו והחליט, שהאגף החדש ייבנה במקומו המקורי.[35]

במהלך כהונתו קידם נתניהו רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה וכדי להגדיל את מספר יחידות הדיור בישראל ולהוריד את מחירי הדיור לצרכן. הרפורמה אושרה בממשלה במרץ 2010 למרות הביקורת הקשה שנמתחה עליה מכיוונים שונים. בעקבות חשיפת "פרשת הולילנד" הועלו חשדות כבדים בנוגע לאופן האישור של תוכניות בנייה שנויות במחלוקת בוועדות המקומיות לתכנון ולבניה. בתגובה לביקורת ולממצאי הביניים של המשטרה בפרשת הולילינד, הודיע נתניהו על הקפאת הרפורמה ועל בחינת שינויים בה. [36]

במאי 2010, הצטרפה מדינת ישראל, בראשות בנימין נתניהו, לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי ‏‏[37].

משפחתו וחייו האישיים

 

 

 

 

 

 

נתן מיליקובסקי
(
סופר ופעיל ציוני)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בנציון נתניהו
(
פרופסור להיסטוריה ופעיל ציוני)

 

אלישע נתניהו
(
פרופסור למתמטיקה)

 

שושנה שנברג
(
שופטת בבית המשפט העליון)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יונתן נתניהו
(
מפקד סיירת מטכ"ל)

 

בנימין נתניהו
(ראש ממשלת ישראל)

 

עִדו נתניהו
(רופא
וסופר)

 

נתן נתניהו
(
פרופסור למדעי המחשב)

 

 

נתניהו הוא בנם השני של הפרופסור להיסטוריה בן ציון נתניהו ורעייתו צילה. אחיו הבכור היה יוני ואחיו הצעיר הוא עידו. דודתו היא שופטת בית המשפט העליון בדימוס, שושנה נתניהו.

נישואיו הראשונים היו לד"ר מרים ויצמן (כיום הרן), ומהם נולדה לזוג בת. נישואיו השניים (1981-1984) היו לפלור קייטס, ילידת בריטניה, שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים. בשנת 1991 נישא לשרה בן-ארצי, פסיכולוגית, ובתו של הסופר שמואל בן ארצי, שאותה פגש בעת שהייתה דיילת בטיסה שבה טס. מנישואיו אלה נולדו לו שני בנים.

בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, קיבלה רעייתו, שרה נתניהו, תשומת לב רבה מאמצעי התקשורת. אלה עסקו בה בהרחבה, לרוב בנימה שלילית, ואגב טענות לא מוסוות בדבר יחסי אנוש לקויים שלכאורה אפיינו אותה.‏[38] היא טענה כי דמה נשפך, ואף זכתה בתביעת דיבה שהגישה נגד רשת שוקן, שפרסמה אודותיה רכילות שהתבררה כלא נכונה.[39] העיסוק הציבורי בה התמתן לאחר שהעניקה ראיון טלוויזיוני, שבו התייחסה לביקורת שהושמעה נגדה, והתמתן במידה רבה אחרי פרישתו של נתניהו מתפקידו כראש ממשלה (בקדנציה הראשונה).

בשנת 2008 פרסם ערוץ 10 כי בזמן מלחמת לבנון השנייה כשנסע נתניהו בלוויית שרה ללונדון למסע הסברה הוצאותיהם היו גבוהות ושולמו על ידי תורם לונדוני.‏‏[40] בתגובה הגיש נתניהו תביעת דיבה כנגד הערוץ‏‏,[41] שאותה ביטל כעבור זמן מה‏‏.[42] נסיעתה של שרה לא אושרה כנדרש על ידי ועדת האתיקה,‏[43] ונתניהו קיבל הערה על כך ‏‏מהוועדה.‏[44]

אף בקדנציה השנייה של נתניהו, המשיכה רעייתו שרה נתניהו לקבל תשומת לב, בנימה שלילית, מאמצעי התקשורת. ב-15 בינואר 2010, חשף העיתון "ידיעות אחרונות", כי מנהלת משק הבית של משפחת נתניהו, הגישה תביעה נגד שרה נתניהו בבית דין לעבודה.

לנתניהו בת מנשואיו הראשונים לד"ר מרים הרן, נועה, חוזרת בתשובה, הנשואה לאיש עסקים חסיד חב"ד בשם דניאל רוט. בספטמבר 2009 הפך נתניהו לסבא, כשנועה ילדה בן בכור. מנישואיו לשרה נתניהו יש לו שני בנים, יאיר ואבנר. אבנר זכה בסגן שני לחתן חידון התנ"ך העולמי שהתקיים ביום העצמאות בשנת 2010, שבו שאל נתניהו את שאלת ראש הממשלה שהוכנה עבורו על ידי מחבר השאלות נריה פנחס.

ספריו

·         מלחמה בטרור: כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי ואת הטרור הבינלאומי (תרגום: ברוך קורות), תל אביב: משכל (הוצאת ידיעות אחרונות), 1996.

·         מקום תחת השמש: מאבקו של עם ישראל לעצמאות, לביטחון ולשלום, [תל אביב]: ידיעות אחרונות, 1995.

ספרים בעריכתו:

·         מכתבי יוני (כונסו והובאו לדפוס על ידי אחיו בנימין ועדו נתניהו), 1978.

·         הטרור הבינלאומי: אתגר ותגובה, 1979.

·         ‫הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח, תל אביב: מכון יונתן, תשמ"ז-1987.

 




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-20/9/2010 22:16 לינק ישיר 
וידאופדיה - חדשות 2




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > הליכוד החרדי > 'נבחרינו' - ראש הממשלה בנימין נתניהו
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר