| נשלח ב-3/10/2011 07:56 |
 |
| |
כיצד מעשרין??? *** שערוריה!!!
התברר כי באחד מוועדות הכשרויות היותר נחשבות מזלזלים במעשרות בצורה מחפירה.
ולדוגמא: את הרסק עגבניות (והקטשופ) מעשרים על השארית הנשארת בצמוד לקליפה לאחר ריסוק העגבניה במכונות הענק.
את התירס מעשרים על השארית הנשארת בצמוד לקלח, ומדובר בנקודה מזערית.
כמובן שאין בזה די עבור השיעור הנדרש (1%).
התוצאה ההלכתית היא שהמוצר נותר טבל ודאי מעורב עם חלק היתר, כך שגם לא יעזור לעשר שוב.
וכדי בזיון וקצף.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2011 11:59 |
|
| |
| ככר_כסף כתב: |  | מניפולטור - אני מניחה שאתה מאלה שמעשרים גם מים,
העגבניות והתירס וכל מה שמגיע למפעלים מעושר לפני שנכנס למכונות, רק קומץ משוגעים שלא יודעים לעשר ולא מוכנים ללמוד הלכות מעשרות מחפשים כיצד לעשות בל תשחית. |
|
ככר כסף את לא צודקת
99 אחוז מהפירות והירקות לא מעושרות אבל אם ברכה אי אפשר להוריד מעשרות
ומורדים מעשרות מהבררה ששנשאר במפעל
מנסיון
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2011 08:55 |
|
| |
הסיפור לכשעצמו מזעזע, כי הרי אחרי סחיטת מכונות אין שאירית ראויה.
אך מעבר לכך, מה האינטרס שלהם להקל בצורה כ"כ משונה?
האם המעשרות הן על חשבון וועד הכשרות???
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 14:55 |
|
| |
שויא אנפשיה איננו דין מוחלט הקובע מצב. זהו דין הנהגה כלפי האדם עצמו, או כלפי חובת הבי"ד לאפרושי מאיסורא, אחרי שהוא טוען לאסור זאת על עצמו.
יש אולי מי שיאמר שאפשר להסיק מקביעה אחת לחברתה וכעין כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי, אך זה כלל לא פשוט.
לכן, קשה לטעון שהוא שויא אנפשיה את כל האוכל של ההכשר לאיסורא.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 14:43 |
|
| |
| זכרונאי כתב: | | | ואם הבעה"ב אמר לו לעשר באופן כזה??? |
|
בעל הבית אמר לו לעשר מהשאריות, הוא לא אמר לו לעשר נגד ההלכה בפחות משיעור, מכיוון שהמשגיח לא היה עושה את זה. לא מדובר כאן על מזיד, אלא על טענה שלא שוקלים מתוך אומדנא שיש יותר מאחוז, והתברר שלפעמים אין. אטו ברשיעי עסקינן?
תוקן על ידי יעקב135 ב- 04/10/2011 14:44:08
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 14:41 |
|
| |
| לצנינים כתב: | | אז תטען עליו מסברא פשוטה ולא מדין שויא אנפשיה.
הוא רוצה לסמוך עליהם לגבי דבר מסויים ולגבי השני לא. אתה יכול לטעון על ההגיון שלו, אבל זו זכותו. |
|
הוא כתב שמה שמותר לו מותר לי ...
ואני כתבתי לו שיש את המושג "שוויה נפשיה"
ואני שואל מסברא למה בדבר אחד הוא מאמין בדבר שני לא הרי הוא מערער על הנאמנות של עד אחד נאמן באיסורים?
תוקן על ידי דורוסישורם ב- 04/10/2011 14:59:18
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 14:27 |
|
| |
אז תטען עליו מסברא פשוטה ולא מדין שויא אנפשיה.
הוא רוצה לסמוך עליהם לגבי דבר מסויים ולגבי השני לא. אתה יכול לטעון על ההגיון שלו, אבל זו זכותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 14:20 |
|
| |
אין לי מקור
אבל נראה לי סברא פשוטה, ולמה לחלק?
אם אני לא סומך על אישתי שיודעת לבדוק אורז, אסור לי לאכול ממה שהיא מבשלת.
ואם אני לא סומך על שוחט אני צריך לשחוט בעצמי וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 14:17 |
|
| |
יש לך מקור לכך שזה שייך גם על קביעת נאמנות של אדם?
עד כמה שידיעתי הדלה מגעת, זה שייך רק על האיסור עצמו. אחרת היה למהרי"ט פירכא הרבה יותר גדולה על הדעה שזה מדין נדר, מאשר שמועיל התרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 14:12 |
|
| |
כאן הנידון הוא על נאמנות הכשרות של "עד אחד נאמן באיסורים" שהרי זה מה שמתיר לנו לאכול עם הכשר
ואם אני יודע שהוא שקרן ולא נאמן בדבר מסויום, אז הוא לא נאמן כלל!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 14:03 |
|
| |
| דורוסישורם כתב: | | אין כל חילוק בין מה שמותר לי למה שמותר לך, התורה אחת היא.
יש ועוד איך יש
אם למדת, יש מושג של "שוויה נפשיה חתיכה דאיסורא"
בשלמא המעשרים בגלל שהם חוששים שאולי טעו או קרה משהו בשוגג אז הם יכולים לסמוך בשאר דברים,
ואתה שאתה לא סומך עליהם ואתה טוען שהם לא מעשרים כהוגן במזיד דהיינו לא נאמנים, איך אתה יכול לסמוך עליהם בשאר דברים?
מאי אולמיה מעשר מכל דבר אחר? |
|
דורוס, כלל לא בטוח שהמושג 'שויא אנפשיה' שייך לכאן.
בין אם נאמר שעניינו משום נדר ואפי' אם נסבור שהוא מדין נאמנות, הוא רק על החפצא של האיסור עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 13:50 |
|
| |
| זכרונאי כתב: | | | אין כל חילוק בין מה שמותר לי למה שמותר לך, התורה אחת היא. |
|
יש ועוד איך יש
אם למדת, יש מושג של "שוויה נפשיה חתיכה דאיסורא"
בשלמא המעשרים בגלל שהם חוששים שאולי טעו או קרה משהו בשוגג אז הם יכולים לסמוך בשאר דברים,
ואתה שאתה לא סומך עליהם ואתה טוען שהם לא מעשרים כהוגן במזיד דהיינו לא נאמנים, איך אתה יכול לסמוך עליהם בשאר דברים?
מאי אולמיה מעשר מכל דבר אחר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 12:34 |
|
| |
| זכרונאי כתב: | | אכן הם כופפו את הבד"ץ.
אגב לא בכל נושא הם מצליחים, ולדוגמא, השמן סויה שמיוצר במיצוי מקומי, היינו גידולי חו"ל וגמר מלאכה בארץ, להחזו"א חייב במעשר, ולהמנחת יצחק פטור, בזה אין דרך לכופף אותם.
מה שיותר חמור בבישולי עכו"ם, שלהשו"ע אם גוי הניח את האוכל ויהודי הדליק אח"כ את האש, האוכל אסור, והרמ"א מתיר, והם מקילים כרמ"א מבלי להתריע שהמאכלים אסורים לחלוטין לספרדים.
ויש עוד הרבה דוגמאות.
רק במעשרות ההן הצליחו, כי כל אדם מבין שמדובר באיסור גמור לכל הדעות. |
|
כנראה שמה שבמחלוקת החזו"א אם גדולי ירושלים א"א לכופף את הבד"ץ ע"ע שמיטה ביבול נכרי
ובקשר לבשולי עכו"ם וכן לענין מיץ ענבים כבר צעק על זה הגר"ע יוסף כמה פעמים
לאחרונה שמעתי שהבד"ץ התקפלו בענין השמן ממיצוי מקומי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 12:19 |
|
| |
ואם הבעה"ב אמר לו לעשר באופן כזה???
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 09:28 |
|
| |
| זכרונאי כתב: | | אם עשרו מעט מדי, אין לזה תקנה לעשר שוב.
התקנה היחידה היא רק לקחת טבל ודאי ולעשר ממנו על הפירות המעושרים בצורה זו. |
|
לא ע"י שליח, כי שליח לא יכול לקלקל את פירותיו של בעה"ב, ויאמר לו לתקוני שלחתיך.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 09:27 |
|
| |
אם עשרו מעט מדי, אין לזה תקנה לעשר שוב.
התקנה היחידה היא רק לקחת טבל ודאי ולעשר ממנו על הפירות המעושרים בצורה זו.
|
|
|
|
|
