בית פורומים עצור כאן חושבים

עין תחת עין, כפשוטו?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/10/2011 12:45 לינק ישיר 
עין תחת עין, כפשוטו?

רגע! לפני שתתקיפוני, יש אשכול נוסף בשם כמעט זהה. אני יודע. אלא שהאשכול ההוא הינו אשכול דיוני על הסיבה בגללה עין תחת עין הינה ממון, לפי דעת הכותב הנכבד, ואין זה מעניין אשכל זה.

נושא הדיון באשכול זה, האם עין תחת עין, נכתב כפשוטו (וחז"ל שינו והתאימו ההלכה לזמנם?!) או כוונת התורה מלכתחילה, ממון.

באשכול סמוך הובאו דברי קסוטו בעניין שור נגח. בתורה ישנה תוספת אשר מקריאה ראשונית אינה מובנית: "או בן יגח או בת יגח, כמשפט הזה יעשה לו". וכבר עמדו המפרשים בשאלה, מאי רבותא? ומדוע שתהיה לנו הווא אמינא כי דין השור יהיה שונה בנגיחת ילד או ילדה.
לדברי קאסוטו, באה התורה במיוחד לשנות מהחוק הנהוג בקרב העמים באזור. בחוקי חמורבי (וכן בחוקי אשנונא והחיתים) בנאי שבנה בית שלא כהלכה והבית נפל והרג הדייר, יומת. אך אם נפל הבית והרג את בנו או ביתו של הדייר, יומתו הבן או הבת בהתאמה של הבנאי. לכך באה תורה לצוות "או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יהיה לו. ונפלאים הדברים עד מאוד.
ומה עניין הקדמה זו לנידון דנן?

בקרק כל קבצי החוקים של עמי המזרח הקדום, ישנו דין פשוט וברור בכמה וריאציות שונות. עין תחת עין, מום תחת מום וכו'.
כשנתינה תורה, למעשה, החידוש הגדול היה בהמרת הדין הקיים, ל"ממון תחת עין". והלא עיקר חסר מן הספר!!!
בראיית אותה תקופה הדין ה"הגיוני" והמקובל הינו "כאשר עשה כן יעשה לו" כפשוטו, ואם רצתה התורה להמיר הנזק בממון, הצורה הגרועה ביותר לכתוב זאת, היא בדרך משל, ממנו משתמע הדין הקיים.




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/9/2019 12:50 לינק ישיר 


    

מאת A Gvaryahu - �
עמית גבריהו | על פרשנות כיוצרת ערכים בספרות היהודית העתיקה. של טרטוליאנוס ... לסיכום הספרות הענפה העוסקת ב"עין תחת עין" בפרשנות היהודית והנוצרית הקדומה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2013 23:16 לינק ישיר 

אפריםבן כתב:
הרבה מחוקי התורה דומים לחוקי חמורבי(שנחקקו כאלף שנים לפני התורה) ולכן התרצנות לא תועיל.
"אם השחית איש את עין רעהו – את עינו ישחיתו (חוק 196). אם שיבר את עצם רעהו, את עצמו ישברו (חוק 197). אם הכה איש את שן רעהו, את שִׁנּוֹ יכו" 

זה היה מקובל באותה תקופה עתיקה. 
לחכמים זה נראה לא מתאים/הגיוני ולכן שינו את התורה כמו שהלל שינה בענין הפרוזבול ועוד ועוד רפורמות שנעשו על ידי חכמים בכל הדורות.
היום הרפורמות שנעשות  הם בקנה מידה אחר למשל  איסור על גברים ללבוש חולצה בצבע כחול ,מצווה לעבוד בשחור עם חולצה לבנה,תוויות כשרות על אייפונים ועל בגדים,הגיוס היא גזרה שכמוה לא היתה מאז גזרות אנטיוכוס ומצווה לקחת כמה שיותר מהמדינה. 

 


מצחיק אותנו כל פעם מחדש עם הקלף המנצח הדבילי שלכם של דיני חמורבי שמצאו בחפירות.

הרי זה ראיה חזקה שהמסורת שלנו נכונה עובדתית היסטורית.

מיהו חמורבי ? נמרוד או עבר שאצלו למד יעקב 14 שנה ?!

מזה אלף שנה לפני התורה ? התורה מתחיל מתחילת החקלאות אצל ההומו סאפיינס, הרבה לפני חמורבי שהיה אחרי המבול.

הרבה לפני חמורבי ונח כבר היה אדם התבוני הראשון שהמציא את חוקי המשפחה ואחריו חנוך עם חוקי הלוח\זמן וחינוך בכלל. על פי הספרים החיצונים חנוך כבר המציא את השבת נדמה לי. שחז"ל אומרים שהאבות קיימו את התורה, על איזה תורה מדובר ?

מי שקצת למד תורה יודע אייך נחקק התורה. כלומר היא נחקקת כל הזמן על פי המציאות העכשווית של כל דור ודור. כל התורה נכתבה בדיוק על הדרך הזו. כל ניסיון היסטורי וסיפור היסטורי מביא את המצוות והחוקים להשיב על הבעיות שהביא לחורבן ההיסטורי.

ההבדל הגדול בין דיני התורה לדיני החברה כמו חמורבי, היא בכך, שעונשי התורה הם אך ורק להרתעה ותו לא. ביום שזה לא מרתיעה יותר אין טעם בעונש ומבטלים אותם.

מה שאין כן הבריטים המודרניים עד לא מזמן  (לפני ששים\שבעים שנה) עוד נתנו מלקות ועונש מוות. (אגב: מלקות עוד מקובל במדינתנו הנאורה עד היום. עיין ההפגנות.)  בזמן שחכמינו כבר לפני אלפי שנים בטלו עונש מלקות ועונש מוות.

התנהגות החרדים והיהדות היום הם תשובה למצב ההיסטורי העכשווי, כלומר לו היה היום אדם הראשון וחנוך ונח והאבות ומשה וכו' הם היו מתנהגים בדיוק כמו החרדים היום.

אין שום הבדל מחשבתית רעיונית ביניהם לבין החרדים היום. זה אותו מלחמה נגד נמרוד אז, כמו היום.

אם תבין על מה לחם אברהם נגד נמרוד\חמורבי ? אז תבין מהי המלחמה של החרדים נגד החברה המודרנית (= החברה של נמרוד)




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2013 22:08 לינק ישיר 

הרבה מחוקי התורה דומים לחוקי חמורבי(שנחקקו כאלף שנים לפני התורה) ולכן התרצנות לא תועיל.
"אם השחית איש את עין רעהו – את עינו ישחיתו (חוק 196). אם שיבר את עצם רעהו, את עצמו ישברו (חוק 197). אם הכה איש את שן רעהו, את שִׁנּוֹ יכו" 

זה היה מקובל באותה תקופה עתיקה. 
לחכמים זה נראה לא מתאים/הגיוני ולכן שינו את התורה כמו שהלל שינה בענין הפרוזבול ועוד ועוד רפורמות שנעשו על ידי חכמים בכל הדורות.
היום הרפורמות שנעשות  הם בקנה מידה אחר למשל  איסור על גברים ללבוש חולצה בצבע כחול ,מצווה לעבוד בשחור עם חולצה לבנה,תוויות כשרות על אייפונים ועל בגדים,הגיוס היא גזרה שכמוה לא היתה מאז גזרות אנטיוכוס ומצווה לקחת כמה שיותר מהמדינה. 

 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/5/2013 21:33 לינק ישיר 

לא קראתי את כל האשכול (מחוסר זמן וסבלנות), ולכן אני מתנצל אם הדברים נכתבו כבר.
נשאלה שאלה: אם כוונת התורה לממון, מדוע הדין מנוסח בתורה בצורה הפוכה.

התורה, שהיא ספר ערכים (ותלויה בפרשנות רבה כדי להפוך לספר חוקים), באה בעצם ללמד כאן את הערך של גוף האדם.
אדם שמזיק את חברו משלם לו ממון, כשהמטרה היא להחזיר לניזק את ההפסד.
לעומת זאת, אדם שהורג אדם - נהרג (עקרונית. מעשית גם זה כמעט לא יתכן). זה לא מחזיר כלום לנרצח, ובכל זאת זה הדין, מפני שהעונש על רצח אינו בא לפצות את הנרצח אלא הוא עונש בעל מגמה אחרת (אולי הרתעתי, אולי אחר).
יש מקרה ביניים, בין רצח לנזק ממוני, שהוא חבלה גופנית. הדין המעשי אותו הבינו חכמים הוא תשלום ממון, אבל התורה באה להדגיש שהעונש על מעשה כזה אינו בעל מגמה של פיצוי והשלמת החסר ע"י ממון, אלא הוא בעל מגמה אחרת, בדומה לרצח, ולכן כותבת התורה שהעונש הוא עקירת עין או גרימת כויה וחבורה.
למעשה, חכמים הניחו (מתוך שיקולים מוסריים בעיקר) שאין זו הכוונה המעשית של התורה, ובפועל כוונת התורה שהחובל ישלם ממון, אבל המגמה של התשלום שונה מתשלום על כל נזק אחר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/5/2013 08:15 לינק ישיר 

איתי
בדוק בחזו"א אבהע"ז כב/ג, שבת סד (כמדומני) לגבי זקנים הראשונים ... עד שבא ר"ע ולימד, וקיצור הלכות נידה ברא"ש לגבי איסור יחוד אשתו נידה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/5/2013 22:55 לינק ישיר 

איתי.
עי' באכשול המצ"ב.
בהודעות האחרונות בעמוד שלי ושל מיימוני. מיימוני מפנה שם לספר העוסק בעניין.
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=2&topic_id=2990436&forum_id=1364



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2013 16:29 לינק ישיר 
לדוינצי

שלום.

גם אם הצליחו להלביש זאת על הטקסט עדיין מדובר בעקירה של הלכה לא?

בנוסף אינני מקבל את דעתך על סודו של הרמב"ם.

ראיה לכך אפשר למצוא בדבריו על שיטתו של רבי יהודה הלוי על "ממחרת השבת" , שם הוא מרעם על כך שחז"ל יכולים לדרוש את הטקסט לדעתו הפוך מפשט הכתוב שהוא לדעתו ממחרת ליום טוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/5/2013 15:51 לינק ישיר 

כתבתי גם:
ג. חז"ל הצליחו להלביש על הטקסט פרשנות חלופית שמתיישבת באיזשהו אופן עם הטקסט. וממש הגיונית ומתאימה למוסר החז"לי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2013 15:43 לינק ישיר 
לדוינצי

כתבת : "ב. לפי המוסר שהיה נהוג בתקופת חז"ל זה לא היה לענין."

וכיצד יכולים לחז"ל לשנות הלכה למשה מסיני?

והרי כתוב לא תוסיף ולא תגרע?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/5/2013 15:19 לינק ישיר 

הרמב"ם התכוון לדבר מאוד פשוט.
א. התורה אמרה דין של ניקור עין למנקר עין.
ב. לפי המוסר שהיה נהוג בתקופת חז"ל זה לא היה לענין.
ג. חז"ל הצליחו להלביש על הטקסט פרשנות חלופית שמתיישבת באיזשהו אופן עם הטקסט. וממש הגיונית ומתאימה למוסר החז"לי.
ד. הרמב"ם מתמקד בהסבר דין התורה. [דרך אגב, כנראה הסבר זה הוא גם שורש תשלומי ממון וכופר, ואיני מבין למה להרמב"ם זה לא מתקבל כ"כ. וצ"ע].
ה. איתי לא שומע את הדברים הנ"ל בע"פ.
ו. אכשר דרא והוא שומע אותם בכתב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2013 13:57 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2013 11:31 לינק ישיר 
לדה וינצי ולכולם

אתה ודאי מתכון לקטע הבא" אבל שמע את פרטי הדברים ואת דינו של כל עניין מפליא2 המופיע לגביהם. בדרך-כלל נקבע עונשו של כל התוקף את זולתו שייעשׂה לו כאשר עשׂה בשווה. אם הזיק לגוף יינזק בגופו, ואם הזיק לממון יינזק בממונו. אבל בעל הממון רשאי לסלוח ולמחול. רק לרוצח אין לסלוח בשום פנים ואין לקחת ממנו כופר, בגלל חומרת תקיפתו: ולארץ לא יְכֻפַּר לדם אשר שֻפַּך בה כי אם בדם שֹפכו (במדבר ל"ה, 33). לכן, לו נשאר ההרוג שעה או ימים, כשהוא מדבר ודעתו צלולה, ואמר: "יוּנַח להורגי. סלחתי ומחלתי לו", אין לשמוע בקולו. אלא בהכרח נפש בנפש3, כשקטן וגדול, עבד ובן-חורין, מלומד ובור שווים. שהרי אין בכל עוולותיו של אדם חמורה מזאת.
מי שחיסר איבר יחוסר איבר כמותו: כאשר יתן מום באדם כן יִנָּתֵן בו (ויקרא כ"ד, 20). אל תעסיק מחשבתך בזה שאנו עונשים כאן בתשלומין, כי מטרתי עכשיו לתת טעמים לכתובים ולא לתת טעמים להלכה4, אף שגם על הלכה זאת יש לי דעה שאותה אשמיע בעל-פה. "


לצערי בעל פה אני כבר לא אשמע את הרמב"ם. אם כך למה הוא התכוון?? (זה לא מופיע באשכול)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/5/2013 00:27 לינק ישיר 

יתכן שדברי הרמב"ם הובאו כבר לעיל, לא טרחתי לקרוא את כל האשכול.
אבל עי' היטב במו"נ ח"ג פמ"א בתחילתו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/5/2013 22:22 לינק ישיר 
שאלה בעניין הכתובים

רציתי לשאול בעניין הדין "עין תחת עין". ידוע כי ביהדות הרבנית (היהדות היחידה מבחינתי) הדין הוא על תשלום כסף כופר.


1)אני רוצה להפנות אתכם לפסוק בספר שמות פרק כא פסוק כב "וכי-יינצו אנשים, ונגפו אישה הרה ויצאו ילדיה, ולא יהיה, אסון--ענוש ייענש, כאשר ישית עליו בעל האישה, ונתן, בפלילים. כג ואם-אסון, יהיה--ונתת נפש, תחת נפש. כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל. כה כווייה תחת כווייה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה"


אנו רואים כי אם לא היה אסון לאישה ההרה כתוצאה מריב הניצים ,אזי הדין הוא תשלום ממון על ידי הפוגעים , במקרה שבו התחולל אסון התורה כותבת "עין תחת עין" ואם הפרוש לכך הוא שוב ממון אז מהו החילוק?


2)

בנוסף כתוב : שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו .

אם מדובר בכופר אז מדוע כתוב : בו?


בתודה איתי



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/9/2012 07:24 לינק ישיר 

עין תחת עין – ממון, בפשט / מתן גרינגר (לפרשת משפטים):

http://musaf-shabbat.com/2012/02/16/%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A4%D7%A9%D7%98-%D7%9E%D7%AA%D7%9F-%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8-%D7%9C%D7%A4%D7%A8

והתגובה:

http://musaf-shabbat.com/2012/03/02/%D7%91%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A4%D7%A9%D7%98-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%AA/

 __________

ירוחם


<תבדוק! תשאל! הוא חייב לחלוץ בכל מקרה ובכל מצב>

בדקתי.

תקנות הרבנות הראשית , ד"ר זרח ורהפטיג  תחומין  כרך טו .המאמר באתר דעת:

http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/harabanut2a-2.htm#1   

4. חליצה בלבד

     "גוזרים על תושבי ארץ-ישראל, ועל אלה שיעלו ויתישבו מעתה והלאה, לאסור עליהם מצות יבום לגמרי. וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם, כפי מה שיפסקו עליו בי"ד עד שיפטרו את יבמתם בחליצה. איסור זה אפשר להתירו רק במסיבות מיוחדות, ועפ"י החלטת המועצה המורחבת בחתימת הרבנים הראשיים לישראל"160.

מחלוקת קדומה היא מימי התנאים ואילך ועד לאחרוני הפוסקים, אם מצות ייבום קודמת, כפשוטו של מקרא, או מצות חליצה קודמת. בראשונה, שהיו מתכוונים לשם מצוה, מצות ייבום קודמת למצות חליצה; ועכשיו, שאין מתכוונים לשם מצוה, אמרו:

מצות חליצה קודמת למצות ייבום (יבמות לט,ב). המחבר (אה"ע קסה,א) מביא להלכה שתי דעות: "מצות יבום קודמת למצות חליצה וכו'. וי"א, שמצות חליצה קודמת".

למעשה העדיפו חכמים קיומה של מצות חליצה. הם הרבו לחקור אם היבם מתכוון לשם מצווה. חכמים נטו לחיוב בחליצה כאשר היבם הוא נשוי, וביררו אם יש בכחו לפרנס שתי נשים (הרמ"א, שם בהג"ה). בשאלה ששאלו חכמי פאס, בעניין יבמה שלא רוצה להתיבם בטענה שהיבם נשוי ואין לו במה לפרנס אשה שניה, השיב הרב רבי יעקב אבן-צור, רבה של מכנאס, שכיון שהוא נשוי, מצות חליצה קודמת; ובצירוף טענה שאין לו במה לפרנס, יש לכפות אותו לחלוץ161.

בדין שבא לפני ביה"ד הגדול לערעורים בירושלים בשנת תש"ד, ביבם שהוא נשוי ויש לו בנים ובנות, שהצהיר, שהוא כחבר לאחת מעדות המזרח מעדיף לייבם את הזקוקה לו לייבום, בפרט שאשתו מסכימה לכך ועוד שבין בני עדתו נפוצה האמונה שהחולץ ליבמתו אינו מוציא שנתו. ואילו היבמה דרשה חליצה, ובמקרה של סירובו של היבם, תבעה לחייבו במזונות. בהתאם לתקנות הרבנות הראשית פסק ביה"ד162, כי שייכותו של היבם לאחת מעדות המזרח אינה מצדיקה את הטענה שהוא מעדיף לייבם במקום לחלוץ, ויש לכוף אותו שיחלוץ אם ניכרים הדברים שאין הוא מתכוון ליבמה לשם מצוה, או כשיש לו כבר אשה ואינו יכול לפרנס את שתיהן.

החידוש שבתקנת הרבנות הראשית משנת תש"י הוא באיסור ייבום לגמרי. בשנת תש"י תבעה יבמה לחייב את המבוגר בין אחי בעלה, לחייבו בחליצה ובתשלום מזונות כל עוד לא יחלוץ. הנתבע, בהיותו בן העדה הכורדית, טען שלמרות היותו נשוי ואב לילדים מעדיף הוא ליבמה. ביה"ד הגדול לערעורים פסק, כי תקנת בי"ד היא לחלוץ ולא ליבם, וגם בלאו הכי אין להרשות ייבום לאדם שיש לו אשה ובנים, והוא גדול בשנים מהשומרת יבם163.

הרבנות הראשית וכנס הרבנים בשנת תש"י ביססו את תקנתם על כך, כי "בזמננו ברור הדבר שרוב יבמים אינם מכוונים לשם מצווה, ומשום דרכי שלום ואחדות במדינת ישראל, שלא תהיה התורה כשתי תורות", יש "לאסור עליהם מצות יבום לגמרי, וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם", עד שיפטרו את יבמתם בחליצה164.

אולם יש שבתי הדין הרבניים התעלמו מהתקנה, כשבאו לדון בתביעה שיבם בן עדות המזרח יחלוץ. היבם טען לזכותו לקיום מצוות יבום, אף שהוא נשוי ואב לילדים. הוא טען שיהיה מוכן לגרש את אשתו ולייבם את האלמנה165. כבר הזכרנו לעיל מקרה, בו יבם בן העדה התימנית ביקש לייבם, ואולץ לחלוץ166.

ואילו בתביעת יבמה שהיא חרשת ואלמנת חרש נגד אחי בעלה שגם הוא חרש ונשוי לאשה, כולם מבני העדה הספרדית, הסביר ביה"ד, שאף שחכמי ספרד הכריעו לדינא שמצות יבום לעולם קודמת, ולגבי בני עדות המזרח דעתם קובעת, מכל מקום חל שינוי, והאידנא "מקרה של יבום בישראל אינו שכיח בכלל, משום תקנת הרבנות הראשית לפסוק בכל מקרה שהבעל מת מבלי להשאיר זרע של קיימא - חליצה ולא יבום". אלא שחרש וחרשת אינם בני חליצה, כפי שנפסק בשו"ע אה"ע (קעב,יא), משום כך פסקו שעליו ליבמה ולמחר לגרשה בגט פיטורין, כדי לשחררה מזיקה לייבום, ולהתירה להינשא לאחר167.

______________

160 התקנות משנת תש"י: תחוקה לישראל עפ"י התורה ח"ג, עמ' 169, תקנה מס' 3.
161 ספר התקנות (עפ"י כרם חמר ח"ב) בעריכת שלום בר-אשר, עמ' 285-283. התשובה מסיון תפ"ה (1722).
162 פד"ר, אוסף ורהפטיג, עמ' נא - ביה"ד בהרכב הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל והרב יעקב קלמס.
163 פד"ר, אוסף ורהפטיג, ח"ב, עמ' 54 - ביה"ד הגדול לערעורים בהרכב הרבנים הראשיים והרב חזקיה שבתי.
164 תחוקה לישראל עפ"י התורה ח"ג עמ' 69.
165 פד"ר ה, עמ' 233, 236 - ביה"ד הרבני ת"א-יפו, בהרכב הרבנים ש"ב ורנר (אב"ד), י' הלוי אפשטיין וי"ש טנא.
166 ראה לעיל ליד הערה 100.
167 פד"ר ז, עמ' 83, 85, 102 - ביה"ד באשקלון בהרכב הרבנים י' גולדשמידט, מ' לופז ומ"י מילצקי - תיק כז/189.



תוקן על ידי נישטאיך ב- 24/09/2012 08:22:00




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > עין תחת עין, כפשוטו?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 7 8 9 לדף הבא סך הכל 9 דפים.