בית פורומים הליכוד החרדי

מאמרים חדשים מאת משה פייגלין

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/2/2012 08:37 לינק ישיר 
מאמרים חדשים מאת משה פייגלין

http://he.manhigut.org/politics/4327-2012-02-14-19-52-55

שלישי, 14 פברואר 2012 21:50

תוך כדי ספירת הקולות הלכה והתבררה תמונה חדשה לגמרי. מספר המצביעים עבורי גדל בכ 70% לעומת הבחירות הקודמות, אולם מספר המצביעים מיש"ע – קטן. רוב גדול של הקולות עבורי בא ממצביעים אנונימיים בכל סניפי הליכוד בארץ.

"פייגלין היום הוא מיינסטרים בליכוד"  - סיכם נדב פרי כתב ערוץ 10  - " אם הם (המתפקדים ביש"ע) כולם היו תומכים בפייגלין אתמול, לא היו לו 25%  – היו לו 40% ...."

התחושה היתה מעורבת. מבחינה אובייקטיבית מדובר היה בהישג בלתי רגיל הצופן גדולות לקראת העתיד. כשלנוכח ראש ממשלה מכהן, חזק ופופולארי שתפס את כולם בהפתעה ואיש אינו מוכן להתמודד מולו, ראש ממשלה ש כל הממשלה והסיעה מגיעים לכנסים שהוא עורך, ש מנגנון המפלגה וראשי הערים -  מגויסים למענו במוצהר ,בגלוי ובכוחנות רבה, כשלנוכח כל זה בא כל ליכודניק רביעי (בלי להתחשב בזיופים) ובכל זאת מצביע עבורנו -  המשמעות היא שהלבבות נפתחו, שדרכנו סלולה שניתן להמשיך ולשכנע ולהתקדם ולזכות לבסוף בהנהגת המחנה הלאומי והמדינה.

"פייגלין חצה את הקו הירוק" - הסביר בועז שפירא כתב הערוץ הראשון – "וזה כל הסיפור!".

אבל הלב בכל זאת נחמץ. התוצאה שהשגנו לא הצליחה לערער את ההגמוניה המוחלטת של בנימין נתניהו בתנועה. למרות ההישג וההתקדמות הגדולה, עדיין אין בליכוד חברי כנסת ושרים השואבים לאחר הבחירות, את כוחם הפוליטי – וחשוב מכך, את הלגיטימיות שלהם -  מקוטב אחר בתנועה. אם נתניהו לא רוצה את חוק ההסדרה למגרון, הוא לא יהיה. אם הוא כן רוצה להוציא את ההתנחלויות מאזורי העדיפות – הן תוצאנה. כוחם של השרים והח"כים הנאמנים נותר בעיקרו כח טקטי ומוגבל, הם יכולים להתנגד לנתניהו עד לרגע שבו יוציא כנגדם כרטיס אדום. עם 25 אחוזי תמיכה לפייגלין, מבחינתם, עדיין הם בכיסו של נתניהו. הם יכולים להציק לו אך לא הרבה יותר מזה. מצבם מול נתניהו דומה להפליא למצבם מול שרון ערב הגירוש. כולם אוהבים את ההתיישבות ויסייעו לה ככול יכולתם – כפי שביקרו וסייעו ליישובי גוש קטיף.

זאב בן יוסף – ממייסדי הליכוד ומוותיקי תנועת בית"ר, התנגד בעבר למועמדותי. בבחירות הללו הוא קרא לחבריו לבוא ולהצביע למעני. לאחר החלטת הממשלה הטלפונית להוציא את ההתנחלויות מאזור העדיפות, כתב זאב למתנגדי ביש"ע:

"... הזדעזעתי מהודעתכם... מראש התרעתי בפניכם לפני הפריימריס, שרק המלצה שמתפקדי המטה הלאומי יצביעו לפייגלין, כדי שנתניהו ושריו יווכחו שכוחנו המשותף רב, תוכל למנוע בדיוק את מה שקרה... אילו היינו מאחדים את כוחותינו אם אלה של פייגלין – ייתכן מאוד שהגזרות הללו היו נמנעות."

איך אפשר להסביר את התופעה הזו? הרי לא זו בלבד שלא המליצו להצביע עבורי – עוד טרחו והוציאו כספים רבים בכדי לצאת נגדי בעודי נאבק מול ראש הממשלה.

בכל רגע היסטורי, שבו נדרשת מן היהודים כניסה למצב תודעתי חדש – מצב גאולי, יעדיפו הרבים את ההצמדות לסדר הישן ויאבדו. הם יעדיפו לבקש מפרעה קצת קש ותבן מאשר גאולה. רק חמישית תיגאל – השאר יאבדו. מי שיצאו יעדיפו להישאר במדבר ולא לעבור שוב את המהפך התודעתי הנדרש בכדי להיכנס אל ארץ ישראל. רק בקרב שניים מראשי בני ישראל – גדולי הדור – תהייה רוח אחרת וכל הדור ההוא ימות במדבר.

כשבשנות העשרים פתחו הבריטים את שערי הארץ וציפו לעליה גדולה, נותר העם בגלות ממתין לכיליונו הנורא. כשניתן היה לשחרר את ירושלים ב 48, נמנעה הממשלה מכך. כשנפל הר הבית לידנו – החזרנו אותו לווקף – ככה אנחנו, סרבני גאולה של ממש. אנחנו מצקצקים יום ולילה פסוקים שונים על בית מקדש ותחזינה עינינו וכו' וכו' – ולא מתכוונים לאף מילה.

היום – כששבנו אל ארצנו, ההתנחלות כבר אינה המטרה אלא האמצעי. המטרה היא תיקון עולם במלכות ש-די. לשם צריך לכוון את שיבת ציון ולשם כך צריך לחתור להנהגה.

חוסר היכולת הנפשית של הציבור האמוני, להציב אלטרנטיבה להנהגת המדינה – כלומר למלא את ייעודו ולהעביר את הציונות אל תודעה אמונית גאולית – חוסר המוכנות לשאת באחריות ולעביר את ישראל מציונות של קיום לציונות של ייעוד, הופך את הציונות הדתית לסרח עודף סקטוריאלי ומיותר. לא בכדי מוצאים עצמם המתנחלים משוללי זכויות שכל אזרח בישראל נהנה מהם. כפי שישראל המתחמקת מייעודה מאבדת את הלגיטימיות שלה בעולם. כך המתנחלים המתחמקים מייעודם – מאבדים את הלגיטימיות שלהם בחברה הישראלית.

זו פשוט מחלה. הם יביאו למגרון את השרים שמבחינתם, בלית ברירה, מחוסר הנהגה אחרת, הצביעו בעד הגירוש אז ויצביעו בעד הנסיגה גם בעתיד. הם ילחצו "פול גז בניוטרל" כשמול עיניהם פתוחה דרך המלך – ובלבד שלא לקפוץ את הקפיצה המחויבת אל התודעה החדשה.

והדלת פתוחה! בואו – תתחילו לצעוד אל ההנהגה, אל החירות, אל הייעוד. זה לא קל, אבל זה ניתן לביצוע - זה מה שהוכח בבחירות הללו! העם מחכה! משווע לחיים של משמעות לאומית ומצפה להנהגתכם! אבל אתם אינכם מאמינים בעצמכם, אתם חוששים כל העת מפני הניצחון, כי הרי אם ננצח אז נתניהו ושריו יעזבו אותנו... אתם מבינים מה קורה כאן? אתם מפחדים שמי שמודיע מראש כי בכוונתו למסור את הארץ  - יעזוב אתכם...הרי באמת - אין לכם מה להפסיד, המשחק כבר ידוע מראש, כל בניין וכל גן ילדים שתקבלו – יאבדו לבסוף – כפי שאבדה ימית וכפי שאבדה נווה דקלים. גם שם היו פרנסים חרוצים שהביאו תקציבים ואישורים. אין לכם ברירה אחרת – זה או להנהיג או להיכחד.

הבחירה בידכם.

  



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/2/2012 13:37 לינק ישיר 
עדכון שבועי פרשת משפטים

להצטרפות לרשימת התפוצה של מנהיגות יהודית, לחץ כאן

מנהיגות יהודית אמיתית לעם ישראל

להעברת העדכון לחבר, לחץ כאן


ון

  • נשיאות הוועידה
  • הודעות
  • מאמרים

 


חברים יקרים – ה' עמכם!

א וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.  ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. ( פרשת 'משפטים' - שמות כ"א)

ועכשיו מגיעים לעבדות ושעבודתכל'ס. חירות, ממלכת כהנים וגוי קדוש, תיקון עולם... מה כל זה אומר לי, לאיש העברי הפשוט. סוף סוף מתחילים לשמוע פירוט מסודר של סדר החיים המעשיים. אבל איזו אכזבה! הדין הראשון בפרשה לוקח אותנו בחזרה לעבדות, לשעבוד. זו הבשורה? לא יכולנו להתחיל בדיני נזקין – "כי יגח שור?" "עין תחת עין – שן תחת שן" – למה מתחילים דווקא בזה? בינינו – זה הרי לא כל כך נעים כשהשכן החילוני מגיע לבית הכנסת לקריאת התורה של הבר מצווה והדבר הראשון שהוא שומע זה "כי תקנה עבד עברי..." הרי הדבר הראשון שעולה בראש זה 'איזה מזל שהתורה הזו לא נוהגת בימנו..."

טוב אז בואו ונעשה קצת סדר. העבדות נוהגת בימנו ועוד איך. אמנם התקדמנו – ברוך ה' – ואין יותר עבדים פורמאליים, אבל עבדות ושיעבוד – מעבדות למדינה ולחוק, המשך בעבדות לבנקים, לתאגידים הגדולים, למקום העבודה -  וכלה בסחר בנשים.

האדם המודרני חי באשליה של חירות, אך זו אשליה בלבד. חופש יש לו, זמן פנוי לא חסר. חירות – ממש לא, וככל הנראה פחות מבעבר. ההבדל בין השניים הוא שחופש הוא פריקת האחריות והחירות היא נטילתה. יוצאים לחופשה – נוטלים אחריות... 

מכל מקום – עד לדורות האחרונים, בהם החליפה העבדות הרשמית פנים והשעבוד עטה מסיכות מתוחכמות יותר, נהגה העבדות באופן רשמי במדינות המתקדמות ביותר.  מן האוהל של הדוד תום, לא השתחררו אחרי שבע שנים. את הכרית היחידה בבית, לא הוא קיבל וגם לא שפחותיו של ג'פרסון.

ובכן באה התורה, וקודם שהיא נכנסת לדיני הנזיקין הרגילים היא קובעת סטנדרט חדש. היא יודעת שיש שיעבוד בין בני האדם – ישיר כבעבר או מתוחכם כבהווה - זה כבר פחות משנה. שעבודם של בני אדם על ידי בני אדם הוא עובדה שצריך להילחם בה מלחמת חורמה, אבל ככל הנראה לא ניתן לברא אותה בצורה מוחלטת. תיתן קביעות, תקבל עובדי קבלן, תחסום את חברות כוח האדם תקבל שיטת שיעבוד אחרת. באה התורה ואומרת – אוקי, השעבוד הוא חלק מטבע האדם, אבל תדע איך להתנהל בתוך הטבע הזה. "קנה עבד קנה אדון לעצמו" – אומרים חז"ל. העבדות אצל עם ישראל היתה משהו בדומה למשפחה אומנת, מוסד שיקומי פרטי – משהו שלא היה לו אח ורע אצל האומות המתנאות בחירות הגדולה ביותר.

שבת שלום,
מ
שה פייגלין

נשיאות הוועידה

הבחירות לראשות הליכוד חשפו תופעה מעניינת, מי שמאמין לא מפחד להתמודד וכתוצאה מכך יש לליכודניקים זכות הבחירה(ופוטנציאלית לכל אזרחי ישראל) זכות בחירה. כלומר אילולי היה משה מתמודד, לא היו כלל בחירות ומועמד המחנה הלאומי להנהגת המדינה היה נבחר באופן אוטומטי. הנה כי כן – בשורת החירות, הזכות ליטול אחריות ולהחליט על גורלך, הפכה לרלוונטית בזכות האידיאולוגיה האמונית שנכנסה לפוליטיקה הישראלית דרך הליכוד.

כלומר יש כאן באמת התמודדות בין החירות לשעבוד. השעבוד לא רוצה בחירות. נתניהו אמנם הקדים את הפריימריס, אבל לא כדי שיתמודדו נגדו אלא כדי שאיש לא יתמודד מולו.

ובאמת – איש לא העז.

למעט כמובן מי שמשתדל להיות איש במקום שאין אנשים.

עכשיו מגיע השלב הבא של "התרגיל המבריק" ונתניהו מכריז כי יתמודד על נשיאות הוועידה.

הנשיאות והשעבוד

שוב מדובר כאן למעשה ברצון למנוע מן הליכודניק הפשוט – את הזכות לבחור.

כי מה בעצם קורה כאן. לליכוד שהוא מפלגת השלטון הלאומית ובדרך כלל מי שעומד בראשו משמש לבסוף גם כראש הממשלה, לליכוד הזה יש תהליכים דמוקרטיים פנימיים ראויים להערכה. כמו במדינה כך גם במפלגה, יש את הריבון שהוא העם – במקרה זה המתפקדים, יש את הראשות המחוקקת שמורכבת מנציגי המתפקדים הלו היא הוועידה שהופכת למרכז – כלומר הפרלמנט של המפלגה, יש את הראשות המבצעת  - אלו נציגי המפלגה בכנסת ובממשלה ויש את הראשות השופטת – קרי בית הדין של התנועה.

השלמת שעבוד המפלגה

על הרשות השופטת, נתניהו השתלט מזמן. כל ליכודניק יודע שהשופט גרוס הוא עושה דברו של ראש המפלגה והתנהלות וועדת הבחירות שבראשותו העידה על כך כאלף עדים. גניבות וזיופי הבחירות שהתנהלו תחת שרביטו באופן שיטתי לאורכה ולרוחבה של כל מערכת הבחירות האחרונה מתועדים על ומטופלים על ידנו בנפרד.

שליטתו של נתניהו ברשות המבצעת – גם היא מן המפורסמות. די היה להביט ב"חנוכייה" כפי שכינתה התקשורת בלעג את שרי הממשלה שנסחבו אחר נתניהו אל כנסי הבחירות שלו, דיה לעובדה שעל אף שכרבע מחברי התנועה הצביעו עבור פייגלין, איש מנבחריה לא העז להתייצב בגלוי ולהביע תמיכה, דיה לעובדה זו כדי להראות שהם מפחדים כהוגן ומרחב התמרון שלהם לא ממש קיים. כשנתניהו יתעקש כולם יתייצבו איתו, בין אם זה לא להסדיר את מגרון ובין אם זה לא לקבל את חוק השימוע לשופטי בג"ץ.

נותרה רק השליטה ברשות המחוקקת – זו שנבחרה על ידי הריבון, כלומר כלל מתפקדי המפלגה.

את המהלך הזה מבקש נתניהו להשלים כשהוא מתמודד על נשיאות הוועידה.  

הנשיאות של נתניהו ומשמעותה

נשיא הוועידה שולט למעשה בתהליך קבלת ההחלטות והחוקים. עם שיתוף פעולה של קבוצות אינטרס בודדות, הוא יכול להעביר כמעט כל דבר וכמובן לחסום הצעות אחרות. 

מה למעשה אומר נתניהו לנציגים הנבחרים כשהוא מציע את מועמדותו?

הוא מחייב אותם לבחור בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת – בין האמא של המפלגה לאבא שלה... כלומר נתניהו אומר לנבחרים, אין מצב יותר של איזונים ובלמים נורמאליים במפלגה – אנחנו או מפלגת יחיד או מפלגה בלי ראש. כי הרי אם לא אבחר תהיה זו פגיעה אנושה בכבודו של מנהיג המפלגה, אם לא אבחר אתם חותכים לעצמכם את הראש – ומן הסתם יבואו בהמשך איומים מרומזים (בדיוק כפי שעשה שרון) שאם לא אבחר אעזוב ואקים משהו נפרד אולי עם יאיר לפיד, וודאי עם אהוד ברק וקבוצה נבחרת של מרידורים.

התרגיל המבריק

אז זוהי למעשה המשמעות של התרגיל המבריק. במילים פשוטות – חיסול הליכוד והפיכתו למפלגת יחיד – בשירות השמאל, כמובן וכרגיל.

מה עושים?

קודם כל צריך לזכור שעברנו את שרון, בדיוק עם אותה שיטה – נעבור גם את נתניהו.

בינתיים, כוחנו בליכוד גדל מאוד והליכודניקים מוקירים טובה ומבינים מי שומר להם על המפלגה ומי שולל מהם את זכות הבחירה – את החירות – ולמעשה מחסל את המפלגה.

מה שמצחיק הוא שהפוסל, במומו הגדול ביותר פוסל. לאחרונה החל נתניהו במסע מאורגן ומתוזמן השולל את הלגיטימציה של אנשי פייגלין כמי שמצביעים בליכוד אך לא לליכוד.

אכן מעניין היה לראות את אלפי עובדי התעשייה האווירית שהובאו לסניפים השונים כדי להצביע נתניהו. גם החמולות הבדואיות שהומרצו לסניפי הליכוד כדי להצביע עבור נתניהו בפריימריס האחרונים, לא מוכרות כמצביעות ליכוד דווקא...

מכל מקום – את התשובה המלאה לנושא  - כולל טבלה חשובה שייצר חברנו עמנואל גרטל מסניף פתח תקווה, חשוב מאוד לקרוא, להפנים ולהפיץ בכל הרשתות החברתיות ורשימות התפוצה של כל אחד ואחת מאיתנו.

על התפקדות והצבעה (פורסם חלקית כמאמר של משה ב nrg)

ראשית לעובדות:

מאז שהצטרפתי לליכוד לפני 12 שנה, תמיד הצבעתי וקראתי להצביע עבורו -  ואכן, ביהודה ושומרון זכה הליכוד בבחירות האחרונות באחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר בארץ. כ 31,000 מצביעים הצביעו ליכוד. המפלגה הבאה בתור היתה האיחוד הלאומי עם כשליש פחות. 

אכן ישנם יישובים מבודדים בהם היו יותר מתפקדים מאשר מצביעים. התופעה הזו אינה ייחודית. אחוזים גדולים מאוד ממתפקדי העבודה הם ערבים שמצביעים למפלגותיהם וכך גם בקדימה. גם בנימין נתניהו נהנה כך מסתבר מן התופעה הזו. הטבלה הבאה מביאה מספר דוגמאות של מספרי המצביעים שקיבל נתניהו ביישובים שונים בפריימריס 2006, יישובים בהם מספר מצביעי הליכוד בבחירות הכלליות שהתקיימו ארבע חודשים אח"כ היה קטן יותר מן המצביעים עבורו – לעיתים עד כדי גיחוך. אגב – מדובר במתפקדי ליכוד שנשארו בליכוד, אף אחד ביישוב 'רבבה' או 'שילה' לא עבר לקדימה...  

לחץ כאן לצפייה בטבלה

אולם מעבר לכל הויכוח (הדי טיפשי) הזה, נשאלת שאלה עקרונית. האם באמת מי שמתפקד למפלגה חייב להצביע עבורה?

ראשית אומר שלהתפקד למפלגה שמלכתחילה אין לך שום קשר לאידיאולוגיה שלה, כדי לעשות מן 'הפוך על הפוך' שכזה – זו אכן פעולה בעייתית מבחינה מוסרית. אם אתפקד למר"ץ כדי להפוך אותה לימנית – אני חושב שזו בעיה. אבל כשמתפקדים שהם חוד החנית של המחנה הלאומי, אנשי ארץ ישראל בכל רמ"ח אבריהם – מתפקדים למפלגה שחרתה על דגלה את שלמות הארץ – מפלגת המחנה הלאומי -  זהו הדבר הנכון והראוי ביותר.

האם אז הם חייבים תמיד להצביע עבור המפלגה הזו?

לדעתי התשובה היא חד משמעית לא. זה כמו לטעון שמי שנותן לבנו דמי כיס ומתברר לו שהילד קונה עם הכסף סמים, חייב בכל מקרה להמשיך ולתת לו אותם.

בכלל, כל החשיבה הזו המעמידה במרכז את הנאמנות למפלגה, היא חשיבה טוטליטארית המעידה על חוסר בשלות דמוקרטית בישראל. אם תשאל אמריקני חבר המפלגה הרפובליקנית או הדמוקרטית, אם בשל כך הוא מרגיש חייב להצביע עבור מפלגתו, הוא יחשוב שהשתגעת. רק ברודנויות, הנאמנות למפלגה גוברת על ערכים אחרים. אצל מוסוליני או סטאלין האזרח היה למען המפלגה וזו עמדה למעשה מעל למדינה. בדמוקרטיה זה בדיוק להיפך. המפלגה היא זו שצריכה להיות נאמנה לחבריה ולמדינה. אם חבר ליכוד או כל מפלגה אחרת, רואה שמפלגתו אינה נאמנה לו, פועלת בניגוד למצע שלה ופוגעת לטעמו במדינה – אסור לו להצביע למענה! וכל עוד הוא חושב שהוא מסוגל לתקן את דרכה של המפלגה הוא חייב להישאר בה ולעשות זאת. כי הנאמנות לעם ולמדינה קודמת לנאמנות למפלגה. בשום אופן לא להיפך. 

כולנו התרגלנו לכך שהליכוד לוקח את הקולות של הימין ומבצע בהם את מדיניות הנסיגות הקיצונית ביותר של השמאל. עם ה"נאמנות" המופלאה הזו של הליכוד לבוחריו – אין לאף אחד בעיה מוסרית. המוסר מתעורר רק בכיוון ההפוך – עם נאמנות החברים למפלגה. רק כשאנשי המחנה הלאומי מנסים להשיב לעצמם את הגזלה, ומתפקדים לליכוד כדי לתקן את המעוות, מתעוררים לפתע כל  הקוזאקים הנגזלים בזעקות שבר מוסריות.

~~~~~~~~~~~~~~

הצטרפו אלינו והירשמו לערוץ יו טיוב של מנהיגות יהודית וצפו במגוון סרטונים וקטעי ראיונות טלוויזיה בענייני דיומא והגות יהודית/ישראלית

משה פייגלין בפייסבוק

משה פייגלין בטוויטר!

לאתר הירחון 'מחר'

לאתר צידה לדרך, לחץ כאן

<* style="margin-top: 5pt; margin-bottom: 5pt; margin-right: 0cm; ">

מאמרים

כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין, "האלטרנטיבה היחידה", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב.

הקש, התבן והגאולה - משה פייגלין

מנהיגות יהודית

לתקן עולם במלכות ש-די



תוקן על ידי נסחף ב- 16/02/2012 13:43:16




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/2/2012 22:54 לינק ישיר 
פייגלין בראיון ל'בית משיח': "הגיע הזמן להציב אלטרנטיבה שלטונית"

http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=66946 

 


פייגלין בראיון ל'בית משיח':
"הגיע הזמן להציב אלטרנטיבה שלטונית"
לא מפסיק לחלום. משה פייגלין מתנגד בכל כוחו להסכם שנחתם בין תושבי מגרון לבין נציג הממשלה השר בני בגין. הוא חושש שהפשרה במגרון תביא לנו עוד הרבה פשרות והרבה העתקות של ישובים ושממשלת ישראל מכינה את הקרקע לעקירה גדולה יותר ● לצד תוכניתו המדינית הוא עוסק בנושאים נוספים כמו כלכלה ומשבר הדיור וגם בנושאים שעומדים על הפרק כמו התקיפה באיראן ● בראיון ל'בית משיח' הוא פורס את משנתו המדינית וקורא להציב אלטרנטיבה שלטונית להנהגה הנוכחית ● לראיון
שלום בער קרומבי, בית משיח
כט שבט ה'תשע"ב (22.02.2012)
משה פייגלין למוד אכזבות פוליטיות, אבל הוא לא מתייאש. הוא מתכונן בימים אלו לקרב נוסף שעומד לפניו, לקראת הבחירות הקרובות - אז ינסה שוב להיבחר לכנסת מטעם מפלגת הליכוד - וככל הנראה שוב יתקל בניסיונות הבלימה של ראש הממשלה וראש תנועת הליכוד. אבל פייגלין לא מרים ידיים וממשיך להציג אלטרנטיבה שלטונית - וגם רואה הצלחה בנתוני הפריימריז האחרונים שהתקיימו בתוך המפלגה, בהם כל ליכודניק רביעי (ולפי דבריו כל שלישי) הצביע עבורו לראשות התנועה. הוא משוכנע שבהתגייסות של כל הכוחות האמוניים יהיה ניתן לכבוש את ראשות הממשלה וכי לציבור האמוני אסור להתייאש מחתירה לתפיסת הנהגת השלטון.

כמו מועמד אמיתי לראשות הממשלה, גם פייגלין מציג תוכנית מדינית. אלא שבתוכנית המדינית שלו לא תמצאו מדינה פלסטינית, אלא עידוד ההגירה של ערביי יש"ע למדינות זרות - עם סיוע של מדינת ישראל, שתעזור להם במציאת עבודה, בניית בית והתחלת חיים חדשים - כפי שלטענתו רובם רוצים.

אבל האיש שלא מפסיק לחלום - מודאג בימים אלו. הוא כותב ומתראיין בנושא התקיפה הישראלית באיראן - או ליתר דיוק אי-התקיפה - וטוען שלציבור אסור להישאר אדיש. לדבריו מאחורי המילים המכובסות של "התנגדות הדרגים המקצועיים", מסתתרת אסטרטגיה תבוסתנית, שמסכנת את מיליוני היהודים בארץ הקודש. הוא לא מהסס לדבר, גם במקום שבו רבים מעדיפים לשתוק ומי שמדבר עושה זאת בדרך כלל רק כמי "שמפטפט את עצמו לדעת".

לא לחכות לאומות העולם
 
מה עמדתך בנוגע לדיונים סביב התקיפה באיראן? רוב הציבור לא מעורה בפרטים ולכאורה נשמע שמדובר בוויכוח מקצועי בין הדרגים הגבוהים, שחלקם תומכים בתקיפה וחלקם מתנגדים.

אני מציע לכל אחד שלא ללכת שבי אחרי הסיסמאות של "הדרגים המקצועיים", כי מאחורי כל אחת מהעמדות בנושא קיימות הנחות יסוד אסטרטגיות ולא מדובר רק בקביעה מקצועית.

אני אתן דוגמא לכוונתי: בזמן הסכמי 'אוסלו' כשקראתי לצאת ולהפגין נגד ההסכמים, הצטרפו רבים למאבק, כולל אנשים שלא בהכרח הבינו את כל השיקולים "המקצועיים". וראה זה פלא: כיום רואים כולם שכל אותם פרופסורים ואנשים שהתהדרו בכל מיני תארים "מקצועיים", טעו כשתמכו בהסכמים, ולעומתם אותם צעירים מכפר חב"ד שיצאו לחסום את כביש מספר 1 ומחו נגד ההסכם, צדקו בראייתם המפוכחת. לכן אני מציע לא ללכת שבי אחרי כל מיני קביעות שאנו שומעים מאנשים רמי מעלה, אלא כל אחד צריך לראות את המציאות נכוחה ולהבין מה קורה.

לגופו של ענין: ממשלת ישראל קיבלה החלטה אסטרטגית להפוך את העימות עם איראן לבעיית העולם כולו. יש ניסיון להטיל את האחריות על העולם, תוך אמירה שהפיתרון צריך לבוא ממדינות העולם. העבודה הזו גלויה לכל אחד וכל אחד צריך לשאול את עצמו האם הקביעה הזו נכונה, או ששוב היהודי משליך את יהבו על הגוי שיציל אותו. זהו מצב אבסורדי. יש לנו ריבונות, אבל כשמישהו בא להשמיד אותנו ה"י אנחנו פונים לאומות העולם ומתחננים שיגנו עלינו.

כתוצאה מההחלטה הזו הפכנו את הזכות של כל אחד מאיתנו לנשום למשהו שאנחנו צריכים לשלם עליו לעולם, ומשם נולדו כל מיני סיסמאות של "יצהר תמורת בושאהר" וניסיונות לחסל את ההתיישבות תמורת התערבות של העולם באיום האיראני.

כעת המצב הוא שעם כל הפרסומים סביב תקיפה אפשרית, הם ממשיכים להקים את הכור ומפתחים היכולת הגרעינית שלהם. המצב עכשיו הוא שהם כבר הספיקו להגן על עצמם וכעת גם אם נחליט לתקוף, נאלץ לעשות זאת בתנאים הרבה פחות טובים.

אתה לא חושב שיהיה טוב יותר אם העולם יתקוף באיראן ולא אנחנו?

אני לא מבין בכלל את ההבדל. במציאות כיום יש שתי אופציות: או שנחכה עד שנבין שהעולם לא תוקף באיראן ואז נאלץ לתקוף בעצמנו בתנאים קשים - אחרי שהאיראנים הספיקו להגן על עצמם - ונכנס למלחמה עם איראן. או שאמריקה תתקוף, וגם אז נכנס למלחמה עם איראן, כי הרי את מי הם יתקפו במקרה של תקיפה אם לא את ישראל? בדיוק כמו שכשאמריקה תקפה את סאדם חוסיין הוא ירה טילים על רמת גן, כך גם במקרה של תקיפה אמריקנית באיראן אף אחד לא חושב שישראל לא תהיה יעד למתקפה בחזרה. אז עדיף כבר שאנחנו נתקוף ונעשה את זה כמו שצריך וגם בזמן.

הבעיה היא שבינתיים כל עוד ישראל לא תוקפת ורק פונה אל העולם בבקשה שהוא יעשה עבורה את העבודה, היא מערערת את הלגיטימיות של התקיפה וכשהיא כבר תאלץ לתקוף נמצא את עצמנו ללא כל לגיטימיות בעולם. זה מזכיר לי את הסיפור על אותו אחד שגם גורש מהעיר וגם אכל את הדגים המסריחים.

יכולה להיות גם אפשרות שבארצות-הברית יבחר נשיא אמריקני שיחליט על תקיפה שלהם בכור. אתה חושש שעד אז יהיה מאוחר מידי?

אני מתקומם נגד עצם השאלה. אני מבקר פעמים רבות בארצות-הברית ולא שמעתי אף פעם בביקורי אנשים מתעניינים מי יהיה ראש הממשלה בישראל לגבי ההשלכות לחייהם. עצם השאלה מעידה על התפיסה שהשתלטה עלינו כאן שמה שישפיע על קיומנו הם ההחלטות של ארצות-הברית. קיומנו תלוי רק בה' ובמעשה ידינו ולא בחסות שתינתן לנו מארצות-הברית. כל המחשבה הזו מוכיחה שבתת-מודע אנחנו עדיין חושבים שבעצם אמריקה היא זו שמנהלת את העניינים.

כמו שאמרתי לא משנה כעת מי יתקוף - כי במילא נצטרך לעמוד מול מלחמה עם איראן - אז לפחות אם אנחנו נתקוף התקיפה תהיה יעילה. אם אנחנו נתקוף נוכיח שיש מחיר למי שמאיים על ישראל ונרכוש את הזכות לקיומנו. לצערי אם לא אנחנו נהיה אלו שיתקפו באיראן, נאבד גם את האסטרטגיה וגם את הלגיטימציה לחיות כאן כריבונות עצמאית.

אתה חושש מאפשרות של מלחמה כוללת, כפי שטוענים הפרשנים הצבאיים?

ברור לי שבמידה שאיראן תגיע ליכולות גרעינית היל"ת - ובדרך שבה ישראל הולכת כעת ברור שלשם מנתבים הדברים - הרי המשמעות תהיה שכל המזרח התיכון יפול כפרי בשל בידי איראן ונאלץ להתמודד עם איומים מכל הכיוונים, לא עלינו. האחריות היא על הממשלה ולצערי אוזלת היד שלה היא איומה. ראש הממשלה נתניהו הודיע כשנכנס לתפקיד שהיעד הראשון במעלה בכהונתו הוא הסרת האיום האיראני, אבל עד עכשיו עברו כבר שלוש שנים ומאום לא נעשה. אז למה עוד יש לחכות?

אם נתניהו יתקוף באיראן אני יהיה הראשון לברך אותו, אבל למרבה הצער אני לא רואה את נתניהו תוקף באיראן בתנאים שנוצרו.

צו השעה: מאבק ללא פשרות

אתה מרוצה מההסכם שנחתם בין השר בגין לבין תושבי מגרון, לפיו יוקם ישוב חלופי?

באופן עקרוני אני לא מרוצה. היה ברור שברגע שההצעה הזו תעלה, כבר לא תהיה ברירה למתיישבים והם יקבלו את ההסכם. אני כמובן לא בא אליהם בטענות ולא שופט את תושבי מגרון, כי זו סיטואציה בלתי אפשרית וכל ההנהגה של מועצת יש"ע וכל כותבי הטורים בימין תמכו בהסכם הזה. לא נראה לי שבתנאים הללו הם היו יכולים לא לקבל את ההסכם ולהתנגד לו. יחד עם זאת לא מדובר בפשרה - ולא בהסכם שמתקרב לפשרה. זהו פרס ל'שלום עכשיו', שיכול לרשום לעצמו עוד ניצחון. זה כמו שפורץ אליך גזלן לבית ויושב אצלך בסלון ומאיים על חייך ובסוף כפשרה מוכן לתת לך לקום ולעזוב את הבית בכבוד והוא קורא לזה פשרה. הרי זו לא פשרה אלא גזל.

אתה שותף לדיבורים על כך שההסכם יהווה תקדים מסוכן למקומות נוספים?

זה ברור לחלוטין. אני אומר שוב שאני לא דן את תושבי מגרון, אבל ברור שכעת ישובים נוספים יפלו כפרי בשל בידי 'שלום עכשיו'. את ההבנה הפשוטה הזו הבינו תושבי מגרון והם היו אמיצים מאד ויצאו למאבק נחוש. אבל לא היה להם גב ציבורי וגם ההנהגה של יש"ע לא גיבתה מאבק עד הסוף. אני גיביתי אותם בטורים שלי בעיתונות וטענתי שאסור להם להסכים לפשרה, אבל לצערי הייתי בדעת מיעוט. אני חושש מאד שכעת נקבל עוד הרבה "העתקות" של ישובים.

הח"כים "הלאומיים" בליכוד שבישלו את ההסכם טוענים שהוא הסכם טוב.

לדעתי הם פשוט לא מבינים את המצב. כעקרון פשרה היא רעיון טוב וישובים רבים ביש"ע הוקמו בצורה של פשרות כאלו ואחרות. אבל ההבדל הוא שבאותם ימים הממשלה תמכה במפעל ההתיישבות ורצתה להקים ישובים, רק שהיו לה בעיות משפטיות עם בית המשפט העליון, ואז בשביל להתגבר על בג"ץ נאלצה הממשלה לעשות פשרות בקשר למיקומם של ישובים מסוימים. עכשיו לעומת זאת הממשלה מתנגדת להמשך ההתיישבות ביש"ע ומדובר בזמן של "שעת השמד", שכעת כל פשרה היא פתח לחורבן נוסף. "שעת השמד" זו הגדרה קצת חריפה אמנם, אבל זה מה שקורה כיום ביחס למצב ביש"ע. היום העתקת הישוב היא חלק מתהליך של התקפלות ולא חלק מתהליך של התיישבות.

מה היה קורה אם לא היו מקבלים את ההסכם והולכים לעימות? היו מצליחים להציל את מגרון?

לא חושב שאם היינו הולכים לעימות היינו מנצחים, אבל כמו שהמאבק בעמונה על שמונה בתים עצר את תוכנית ההתכנסות של אולמרט, כך גם במצב הנוכחי, רק הליכה עד הסוף הייתה עוצרת את ההידרדרות ואת המשך ההרס במאחזים שמשתולל בחודשים האחרונים. הפעם לא היה גב ציבורי למאבק ולכן אי אפשר לשפוט את מי שבחר בהסכם ההעתקה. אבל בשורה התחתונה הפסדנו במאבק ומי שניצח הם אנשי 'שלום עכשיו'.

הציבור צריך לראות אלטרנטיבה

ההנהגה של יש"ע טוענת שהציבור עייף ולכן היא לא יכולה לצאת במאבק ציבורי.

הציבור ייצא למאבק כשהוא יבין את התכלית של המחאה. היום אנשים אומרים לעצמם 'בשביל מה לצאת להפגנות, אם אחרי שאנחנו מפילים את השלטון קם שלטון חדש של "הימין" שמיישם בדיוק את מה שעשה השלטון הקודם?'.

אני זכיתי לארגן את ההפגנות הגדולות של "זו ארצנו", נגד הסכמי 'אוסלו' - עם שותפות לא קטנה של חסידי חב"ד. והנה מה קרה אחרי שהפלנו את השלטון? קיבלנו את נתניהו שהמשיך לישם את הסכמי 'אוסלו' והוסיף על כך גם את החזרת חברון. המסקנה הזו הובילה אותי אז להבנה שצריכים להציב אלטרנטיבה שלטונית. הציבור שלנו חייב לראות את האור בקצה המנהרה כדי שהוא יהיה מוכן לצאת מהבית, לוותר על נוחותו ולהפגין. בזמן 'אוסלו' אנשים היו מוכנים להקריב המון, כולל מעצרים, כדי להפיל את השלטון. אבל היום אנשים לא רואים את התכלית.

אתה חושב שאין כוח בהפגנות?

אני לא מתנגד למחאה ציבורית, וההפך מכך. וודאי שיש כוח למחאה ציבורית וכל מחאה היא מצוינת. אבל מי שמצפה למחאה שתרעיד את אמות הסיפים, צריך לתת לציבור סיבה מספיק טובה להקריב. עם כל המשמעות של הפגנה, לצערי המצב בעבר היה שאותם פוליטיקאים שנישאו על גלי המחאה של הציבור שלנו, הם אלו שכשנבחרו המשיכו את המדיניות שנגדה הפגנו.

המהלך צריך להיות מהלך משולב. צריכים את המחאות כדי לשמור על השפיות, אבל חייבים להמשיך כל הזמן לחתור לאלטרנטיבה שלטונית, ובזה אני עוסק כל השנים האחרונות.

עד עכשיו הצלחת בעיקר מבחינה רעיונית, אבל לא מבחינה מעשית?

במרוץ האחרון לראשות הליכוד, כל ליכודניק שלישי או רביעי הצביע עבורי. מה שחשוב הוא כעת לא התוצאה, אלא העובדה שאם הגענו לכך שכל ליכודניק שלישי הצביע עבורי, נצליח גם להגיע להיבחר להנהגת הליכוד. אנחנו עובדים על התארגנות של כל הכוחות האמוניים ובעזרת ה' נגיע גם לתוצאה של רוב ונציב אלטרנטיבה שלטונית.

השאלה מה יקרה ביום שמשה פייגלין יעמוד בראש הליכוד. הרי כמו ששרון הקים את קדימה והשאיר את נתניהו עם 13 מנדטים, ככה גם יכול לקרות ביום שבו תעמוד בראשות הליכוד ונתניהו יקים את קדימה-‏2 וישאיר אותך עם כמה מנדטים בודדים.

שרון הקים את קדימה, אבל אנחנו רואים היום איפה קדימה ואיפה הליכוד. הכוח של הליכוד הוא לא שרון ולא נתניהו, אלא היותה מפלגת השלטון העממית והאמיתית. הליכוד הוא מותג בפני עצמו והכוח של הליכוד הוא לא המנהיג, אלא המפלגה. הכוח הזה נמצא בידי המתפקדים והציבור ולכן אני לא חושש מנתניהו כי ביום שהוא יעזוב את הליכוד הוא לא יצליח להציב אלטרנטיבה שלטונית.

התוכנית המדינית

כבר שנים שמדברים על ארץ ישראל השלימה אבל הימין לא מציג תוכנית מדינית. לך יש תוכנית מדינית?

כמובן. התוכנית המדינית היחידה שאפשרית היא החלת הריבונות היהודית על כל שטחי יש"ע, תוך מתן זכויות אדם לערביי יש"ע. לערבים ביש"ע מגיעות זכויות אדם, אבל לא זכויות אזרח. אני לא חייב לתת להם תעודות זהות כחולות. זהו שקר. הם יכולים לחיות תחת שלטון ישראלי עם זכויות אלמנטריות ואף יותר, בלי לקבל זכות הצבעה לכנסת.

מה תעשה עם שני מליון ערבים שגרים מעבר לקו הירוק?
 
בראש ובראשונה צריכים להקים משרד לעידוד ההגירה ולהעניק להם זכות הגירה עם מענק מכובד, כדי שיוכלו לבנות את חייהם באחת ממדינות העולם, כפי שבמילא רבים מהם רוצים. את כל הסכומים שהשקיעו במשך השנים בהסכמים ובמיגון צריכים להפנות לעידוד ההגירה וסיוע למי שמבקש לעזוב ואני מאמין שבתוך זמן לא רב, משהו כמו ‎10-15‏ שנה רובם הגדול יעזוב את השטחים.

הדיבורים של נתניהו על הקמת מדינה פלסטינאית מדאיגים אותך?

אני מכבד את העובדה שהוא הודיע בנאום בר-אילן בצורה ברורה שהוא מתכוון להקים מדינה פלסטינית ואני אכן חושב שהוא מתכוון למה שהוא אומר. לפי הרושם שלי הדברים נאמרו במלא הרצינות וכך גם מעידות העובדות בשטח. מאז שנתניהו עלה לשלטון אין אף בניה ביהודה ושומרון וכל הזמן רק פוגעים במאחזים ובישובים הצעירים. היום הבניה היחידה שמתבצעת ביו"ש היא של העיר הערבית 'רוואבי', שאמורה להיות ספינת הדגל של המדינה הפלסטינית. זו המציאות בשטח ואני מודאג מאד.

מה המסר שלך לחסידי חב"ד?

אני אוהב אתכם מאוד. אני מאמין שאם הייתם מתגייסים גיוס קטן - פחות בהרבה מזה שהתגייסתם עבור ליכודניק אחר בשלהי ממשלת רבין – כבר הייתה היום לעמנו מנהיגות ההולכת בדרך ה'. בראייה מפוקחת – לא הייתה אז סיבה להתאכזב מנתניהו אחרי שנבחר. ביבי עושה כמיטב יכולתו את מה שהוא מבין. אי אפשר לבוא בטענות למי שפועל כך. אם יש לך בעיה, תציע דרך אחרת ותציע מוביל אחר.
  



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2012 23:06 לינק ישיר 
אתוס צבא העם והבלון החרדי

א' אדר, תשע"ב
24 פברואר, 12'

 

פורסם במקור ראשון

 

שעת בוקר מנומנמת של יום שישי, כבישי גוש דן עוד לא התעוררו, גשם דק מטפטף, חניה בשפע ברחוב בו לא ניתן להכניס סיכה. הוזמנתי לשעת פטפוט נינוח של סוף השבוע, באולפן רדיו תל אביב, בתוכניתה של נחמה דואק. האולפן מחופה זכוכית וכרום, הכל מודרני ונוצץ, האנשים חביבים – "אוי" מזדעדעת בכנות גמורה אחת העובדות שחשה ברתיעה קלה כביקשה ללחוץ את ידי – "חשבתי שלכיפות שחורות זה אסור אבל לכיפות סרוגות זה מותר" – לחצתי את ידה כפי שאני נוהג לעשות במקרים שכאלה, מוותר על הניסיון להסביר – ישנם עומקים של פער תרבותי ובורות שלא ניתן לגשר עליהם כבדרך אגב.

 

השידור מתחיל ומייד מעלה נחמה לשידור את ה"פראיירים" באוהל המחאה. מישהו שאינני מכיר חוזר שם על המנטרות הרגילות נגד החרדים וההשתמטות וכל זה. מן מסטיק חסר טעם שכזה שנלעס כבר ששים שנה במקומותינו ומדי פעם מישהו מחליט לנפח באמצעותו בלון – ולפוצץ. 'אופס' – אני אומר לעצמי – אז הנה מדורת השנאה החדשה. מעניין מי תכנן ומי מימן את המיצג הזה, מן הסתם מי שעשה את התרגיל עם קווי האוטובוס החרדיים וקודם לכן עם "שריפת המסגדים" – הרי בלי איזו מדורת שנאה חודשית עסיסית אי אפשר פה…

 

אז הוא אומר שם מה שהוא אומר ונחמה קוראת בהתרגשות רבה לכל התל אביבים המנומנמים לצאת עכשיו – ממש עכשיו – ולהצטרף ל"פראייר" ההוא ואז היא פונה אלי ושואלת – נו מה דעתך? ואז אני מנצל את ההזדמנות בכדי לפרגן קצץ לציבור ביש"ע ומזכיר מי מתגייס הכי הרבה וכל הדברים שכולם יודעים – "כן אבל מה עם החרדים?" אומרת נחמה – ואז אני מסביר מה הפתרון ונחמה זורקת – "רעיון רע!" ועוברת לנושא הבא.

 

מיד אומר מה הפתרון, אבל קודם לכן אומר שלילדי אני מסביר שקודם שהם פותחים רדיו לשמוע חדשות – הם צריכים להבין שהם בעצם פותחים רדיו כדי לשמוע מה האיש שמפעיל אותו חושב שצריכים להיות החדשות, מה הוא מחליט שצריכה להיות האג'נדה הלאומית. כלומר כשאני פותח לשמוע חדשות אני מוכר עצמי לעבדות מנטלית – אני מפקיד בידי עורך החדשות את ההחלטה היכן תודעתי צריכה להימצא, וחשוב יותר – היכן אינה צריכה להיות.

 

טוב אז ביום ראשון שאחרי אותו בוקר תל אביבי באולפנה של הגב' דואק, אני פותח לשמוע חדשות. שבע בבוקר, רשת ב', אריה גולן – החדשה הפותחת – נו ניחשתם? כמובן – "הפראיירים!". אין לי זמן וחשק לעקוב ולהוכיח את כל החוליות בשרשרת אבל התמונה מאוד ברורה. כסף גדול – אירופאי מן הסתם – אסטרטגים ציניים – בובות של אוהלים – עורכי חדשות – בית המשפט העליון – חסל סדר חוק טל – וכולם עבריינים. הצבא שאינו מגייס על אף שעכשיו זו חובתו אבל הוא ממש לא מסוגל ולא רוצה, החרדים שבין כך ובין כך לא יתגייסו העיקר שכולנו שונאים קצת יותר – איזה יופי… מישהו כבר מסמן את הדבר הבא.

 

אה כן – אז מה הפתרון לבעיית גיוס החרדים. כמו תמיד הפתרון הוא להתמודד עם הבעיה האמיתית ולא זו שהכריזו עליה עורכי החדשות. הבעיה האמיתית היא אתוס "צבא העם". גיוס החובה נועד לשרת את האתוס הזה ובעקיפין לתת כוח בידי קבוצות מיעוט באוכלוסיה – בין השאר בכדי לעורר מדנים, להפריד ולמשול. לגיוס החובה אין שום קשר לצרכי הביטחון – נהפוך הוא, הוא פוגע בו. אבל במדינה שאתוס הביטחון הוא אתוס היסוד שלה – הכוח לגייס בכפיה (או לפטור מגיוס) הוא הכח לקבוע מי שייך ומי בחוץ. הם לעולם לא יוותרו על כח אבסולוטי שכזה. הלאו הנחרץ של הגב' דואק לא נבע מחשש לביטחון המדינה. הוא נבע מחשש לאובדן הכח הזה.

 

צה"ל כבר מזמן אינו צבא העם. הנתונים היבשים הם שפחות משליש הגברים הכשירים משרתים את מלוא שלוש שנות שירות החובה. נתון מדהים עוד יותר הוא שבפועל – פחות מ 4% מהגברים הכשירים משרתים שירות מילואים משמעותי. (מתוך גליון 'מחר' מס' 6 ניסן תשע"א, המוקדש כולו לנושא זה).

 

מעבר מדורג ומושכל לצבא התנדבותי מקצועי, אשר יתבסס על תיגמול ראוי מחד, ויצירת מעמד חברתי מוערך – מאידך, יביא לכך שהצבא יוכל לברור את המתאימים לו, להכשירם הכשרה אמיתית, ארוכה ומשמעותית – כולל הכשרה אקדמית כמקובל בצבאות רציניים – ולבנות עצמו כראוי לשדה הקרב העתידי.

 

אני יודע – בציונות הדתית לא אוהבים את הרעיון הזה. חושבים שם שדרך הצבא יסללו את דרכם אל לבה של ההוויה והלגטימיות הישראלית. רדו מזה! השירות הצבאי הוא ערך חשוב מאוד, אך מי שאוחז במושכות לעולם לא יוותר עליהם תמורת בשר התותחים הסרוג.

 

רוצים להתגייס – תתגייסו, אבל גיוס בכפיה סותר עקרונית את רעיון החירות העומד בבסיסה של היהדות. בעיתות מלחמה אין ברירה וככול הנראה רישום והכשרה בסיסית של כשבועיים, חייבת האוכלוסיה כולה לעבור, כהכנה לעיתות חירום – כולל חרדים בתנאים הדתיים הנפרדים והמוקפדים ביותר. אבל דווקא האוכלוסיה הדתית לאומית צריכה להחליף דיסקט ולהוביל את רעיון חירות האדם. בסופו של דבר, מה שהחריב את את גוש קטיף, היה מחסור חמור בחירות, לא בחיילים דתיים.

 

Tags:  



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/2/2012 15:13 לינק ישיר 
אתוס צבא העם ומדורת השנאה החרדית

שעת בוקר מנומנמת של יום שישי, כבישי גוש דן עוד לא התעוררו, גשם דק מטפטף, חניה בשפע ברחוב בו ברגיל לא ניתן להכניס סיכה. הוזמנתי לשעת פטפוט נינוח של סוף השבוע, באולפן רדיו תל אביב, בתוכניתה של נחמה דואק. האולפן מחופה זכוכית וכרום, הכל מודרני ונוצץ, האנשים חביבים – "אוי" מזדעזעת בכנות גמורה אחת העובדות שחשה ברתיעה קלה כשביקשה ללחוץ את ידי – "חשבתי שלכיפות שחורות זה אסור אבל לכיפות סרוגות זה מותר" – לחצתי את ידה כפי שאני נוהג לעשות במקרים שכאלה, מוותר על הניסיון להסביר – ישנם עומקים של פער תרבותי ובורות שלא ניתן לגשר עליהם כבדרך אגב.

 

השידור מתחיל ומייד מעלה נחמה לשידור את ה"פראיירים" באוהל המחאה. מישהו שאינני מכיר חוזר שם על המנטרות הרגילות נגד החרדים וההשתמטות וכל זה. מן מסטיק חסר טעם שכזה שנלעס כבר ששים שנה במקומותינו ומדי פעם מישהו מחליט לנפח באמצעותו בלון שנאה חדש – ולפוצץ. 'אופס' – אני אומר לעצמי – אז הנה מדורת השנאה החדשה. מעניין מי תכנן ומי מימן את המיצג הזה, מן הסתם מי שעשה את התרגיל עם קווי האוטובוס החרדיים וקודם לכן עם "שריפת המסגדים" – הרי בלי איזו מדורת שנאה חודשית עסיסית אי אפשר פה…

 

האוטובוסים ממשיכים כרגיל, המסגדים מעולם לא נשרפו – בתי כנסת דווקה כן נשרפו כליל -  אבל מה זה חשוב? העיקר ששנאנו קצת אחד את השני עד לפעם הבאה.

 

אז הנה ה"פראייר" ההוא אומר שם מה שהוא אומר ונחמה קוראת בהתרגשות רבה לכל התל אביבים המנומנמים לצאת עכשיו – ממש עכשיו – ולהצטרף אליו ואז היא פונה אלי ושואלת – נו מה דעתך? ואז אני מנצל את ההזדמנות בכדי לפרגן קצץ לציבור ביש"ע ומזכיר מי מתגייס הכי הרבה וכל הדברים שכולם יודעים – "כן אבל מה עם החרדים?" אומרת נחמה – ואז אני מסביר מה הפתרון ונחמה זורקת – "רעיון רע!" ועוברת לנושא הבא.

 

מיד אומר מה הפתרון, אבל קודם לכן אומר שלילדי אני מסביר שקודם שהם פותחים רדיו לשמוע חדשות – הם צריכים להבין שהם בעצם פותחים רדיו כדי לשמוע מה האיש שמפעיל אותו חושב שצריכות להיות החדשות, מה הוא מחליט שצריכה להיות האג'נדה הלאומית. כלומר כשאני פותח לשמוע חדשות אני מוכר עצמי לעבדות מנטלית – אני מפקיד בידי עורך החדשות את ההחלטה היכן תודעתי צריכה להימצא, וחשוב יותר – היכן אינה צריכה להיות.

 

טוב אז ביום ראשון שאחרי אותו בוקר תל אביבי באולפנה של הגב' דואק, אני פותח לשמוע חדשות. שבע בבוקר, רשת ב', אריה גולן – החדשה הפותחת – נו ניחשתם?

 

כמובן – "הפראיירים!". אין לי הוכחה לעניין הזה, אבל התמונה לדעתי מאוד ברורה. כסף גדול – אירופאי מן הסתם – אסטרטגים ציניים – מיצג של אוהלים והפגנות – עורכי חדשות שמתגייסים בשקיקה – בית המשפט העליון – חסל סדר חוק טל – וכולם עבריינים.

 

עבריין הצבא שאינו מגייס על אף שעכשיו זו חובתו אבל – הוא ממש לא מסוגל ולא רוצה לגייס עכשיו את כל החרדים. עבריינים החרדים שבין כך ובין כך לא יתגייסו,  העיקר שכולנו שונאים קצת יותר – איזה יופי… מישהו כבר מקושש עצים לציד המכשפות ומדורת השנאה הבאה.

 

אה כן – אז מה הפתרון לבעיית גיוס החרדים? כמו תמיד הפתרון הוא להתמודד עם הבעיה האמיתית ולא זו שהכריזו עליה עורכי החדשות. הבעיה האמיתית היא אתוס "צבא העם". גיוס החובה נועד לשרת את האתוס הזה ובעקיפין לתת כוח בידי קבוצות מיעוט באוכלוסיה – בין השאר בכדי לעורר מדנים, להפריד ולמשול. לגיוס החובה אין שום קשר לצרכי הביטחון – נהפוך הוא, הוא פוגע בו. אבל במדינה שאתוס הביטחון הוא אתוס היסוד שלה – הכוח לגייס בכפיה (או לפתור מגיוס) הוא הכח לקבוע מי שייך ומי בחוץ. הם לעולם לא יוותרו על כח אבסולוטי שכזה. הלאו הנחרץ של הגב' דואק לא נבע מחשש לביטחון המדינה. הוא נבע מחשש לאובדן הכח הזה.

 

צה"ל כבר מזמן אינו צבא העם. הנתונים היבשים הם שפחות משליש(!) הגברים הכשירים, משרתים את מלוא שלוש שנות שירות החובה. נתון מדהים עוד יותר הוא שבפועל – פחות מ 4% (!!!) מהגברים הכשירים בגילאים הרלוונטיים, משרתים שירות מילואים משמעותי (מתוך גליון 'מחר' מס' 6 ניסן תשע"א).

מעבר מדורג ומושכל לצבא התנדבותי מקצועי,  אשר יתבסס על תיגמול ראוי מחד, ויצירת מעמד חברתי מוערך – מאידך, יביא לכך שהצבא יוכל לברור את המתאימים לו, להכשירם הכשרה אמיתית, ארוכה ומשמעותית – כולל הכשרה אקדמית כמקובל בצבאות רציניים – ולבנות עצמו כראוי לשדה הקרב העתידי.

 

אני יודע – בציונות הדתית לא אוהבים את הרעיון הזה. חושבים שם שדרך הצבא יסללו את דרכם אל לבה של ההוויה והלגטימיות הישראלית. רדו מזה! השירות הצבאי הוא ערך חשוב מאוד, אך מי שאוחז במושכות לעולם לא יוותר עליהם תמורת בשר התותחים הסרוג.

 

רוצים להתגייס – תתגייסו, אבל גיוס בכפיה סותר עקרונית את רעיון החירות העומד בבסיסה של היהדות. בעיתות מלחמה אין ברירה וככול הנראה רישום והכשרה בסיסית של כשבועיים, חייבת האוכלוסיה כולה לעבור,  כהכנה לעיתות חירום – כולל חרדים בתנאים הדתיים הנפרדים והמוקפדים ביותר. אבל דווקא האוכלוסיה הדתית לאומית צריכה להחליף דיסקט ולהוביל את רעיון חירות האדם. בסופו של דבר, מה שהחריב את את גוש קטיף היה מחסור חמור בחירות, לא בחיילים דתיים.

Tags:  



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/2/2012 15:26 לינק ישיר 
מקור ראשון - פייגלין וחוטובלי: "בציונות הדתית חוסמים את הצעירים"





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2012 14:59 לינק ישיר 
הוא שם בשבילי

ג' אדר, תשע"ב

26 פברואר, 12'

 
 
פורסם ב"ליכודניק"
 
 

ליכודניקים אוהבים להתפאר בשורשיהם הרויזיוניסטיים. "סבא שלי ישב ליד ז'בוטינסקי בקונגרס, אבא היה סגנו של בגין וכבר כילד שמעתי את כל נאומיו".

 

לי אין ולו מעט מכל זה. משפחתי היתה אה-פוליטית בעליל. אבי סירב תמיד לגלות לי עבור מי הצביע, ועד שהצטרפתי לליכוד, הצבעתי עבור שלל מפלגות – כולל הגמלאים בגרסתם הראשונה. הם לא עברו אז את אחוז החסימה כך שלא גרמתי שום נזק…

 

אבל את בגין תמיד אהבתי. היה ברור שהוא שם בשבילי ולא בשבילו. זו תחושה שכל כך חסרה היום בין הרחוב הישראלי לבין מנהיגיו.

 

מותו של בגין תפס אותי בקרני שומרון בשכונת נווה עליזה ע"ש אשתו. החיבור בינו לבין המתנחלים נראה טבעי. כשנסתלק, הוקמה כאן גם שכונה על שמו – שכונת נווה מנחם. אינני מכיר עוד ישוב שבו תושביו הם כמו ילדים כאלה של בני הזוג בגין.

 

מנחם בגין מסמל עבורי סוג של טרגדיה. לא היה לנו – לישראלים -  ראש ממשלה שבאמת אהב אותנו כמוהו. הוא היה לאומי במובן העמוק של המילה. כלומר יהודי מאוד. והוא רצה, מאוד רצה בשבילנו – את ארץ ישראל. אבל כאן – הוא נכשל. האידיאולוגיה הרביזיוניסטית שלו לא עמדה מול מתקפת "השלום". בגין מצא עצמו מחריב חבל התיישבות שלם ואני מאמין שמשעמד על משמעות מעשהו זה – נשבר. הרובד האמוני המתווסף בימים אלו לליכוד, הוא למעשה ה"רגל" החסרה של הכיסא, אשר תבטיח את יציבותו ובדיעבד את הגשמת חזונו של האיש הדגול הזה – מנחם בגין.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2012 15:17 לינק ישיר 
שתי הודעות

ח' אדר, תשע"ב

2 מרץ, 12'

 

פורסם במקור ראשון
  
אינני מזדרז להוציא הודעות לתקשורת אולם ביום רביעי השבוע מצאתי עצמי מוציא שתי הודעות כאלו – באותו יום.

 

נאום הפרידה של נשיאת העליון ביניש, תפס אותי במכונית – אז הקשבתי. פסק הדין בו בחרה כבודה להיפרד מן התפקיד הרם היה פסק דין חברתי חשוב ומוצדק שלא ניתן היה שלא להזדהות ולהסכים עמו. כל כולו תיקון עוולה זועקת לשמיים, הנגרמת למוכי גורל המתפרנסים מקצבת הביטוח הלאומי, אולם בשל העובדה כי העזו לנהוג ברכב – הקצבה נגזלת מהם. כמה יפה, כמה מכובד, כמה משמח לדעת שיש לנו בית משפט עליון המושיט יד לחלשים מול המנגנונים המנוכרים. אלא שרק בסיום ההקראה הבנתי מה בעצם קורה פה. לא בכדי בחרה ביניש בפסק הדין המסוים הזה. עניינה לא היה החלשים והמדוכאים – אלה היו רק כלי משחק במערכה אחרת לגמרי, עניינה היה המאבק מול השופט גרוניס על סמכויות בית המשפט העליון. כי מאחורי העניין הצודק שבו כביכול עסק פסק הדין, עמד עניין מאוד לא צודק שאותו הוא נועד לקדם והוא כוחו של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת.
 
כל הפרשנים והכתבים מיהרו להלל ולשבח את פסק הדין ופועלה של השופטת. האמת – קצת התעצבנתי ועוד מהמכונית הוצאתי לתקשורת את ההודעה הבאה:
 

"בערמומיות רבה בחרה נשיאת העליון היוצאת להיפרד מתפקידה בהקראת פסק דין שאי אפשר שלא להסכים לתוכנו, אולם משמעותו היא פסילת חוק של הכנסת ושהריבונות מצויה למעשה אצל שופטי העליון ולא אצל נבחרי העם.
יש לקוות כי השופט גרוניס ינקה את השולחן מן המורשת הקלוקלת שהותירו השופט אהרון ברק והאישה אשר מינה להמשיך את דרכו"

 

מאוחר יותר פרצה לה סביב אותו טקס חילופי ראש בעליון, שערוריית שפתיו הקפוצות של השופט ג'ובראן בשירת התקווה. הימין זעם ואני לא הבנתי למה. שוב מצאתי עצמי מוציא הודעה לתקשורת:

 
"צודק השופט ג'ובראן המסרב לעשות שקר בנפשו ולשיר את ההמנון המזכיר כי ישראל היא מדינת היהודים. אולם אם כנים דבריו עליו להחזיר את תעודת הזהות הישראלית ולהסתפק במעמד תושב בלבד."

 

היה זה ח"כ עזמי בשארה – המנהיג הבלתי מוכתר של ערביי ישראל (וקצין טווח קדמי של החיזבאללה בשעות הפנאי) שאמר כי עבורו תעודת הזהות הישראלית היא תעודת שהות ולא זהות. גם בשארה וגם ג'ובראן לא היו סתם אזרחים. לשניהם אסור היה להחזיק באזרחות אחרת קודם שנכנסו לתפקידם. על פי החוק אסור לח"כ או לשופט להחזיק באזרחות כפולה כלומר מדובר כאן באזרחים יצוגיים הנדרשים לנאמנות והזדהות ברמה גבוה עוד יותר מאזרח רגיל.

 

אח"כ חשבתי לעצמי שיש קשר בין שתי ההודעות הללו. כי בעצם ה"חגיגה" הזו של ג'ובראן והערבים בישראל – מתקיימת בזכות שטח ההפקר חסר הזהות שייצר בית המשפט העליון כשנטל לעצמו סמכויות של 'ריבון על' מעל העם ונבחריו. טישטוש הלגיטימיות של ישראל כמדינה יהודית, נעשה באופן מתוחכם כשנוספה להגדרת זהותה של ישראל מילה נוספת שלא הופיעה כלל במגילת העצמאות ובמסמכי היסוד שלה. ישראל בעידן ברק ובייניש הפכה לא רק יהודית אלא גם דמוקרטית ובהמשך הפכה אותה הפרשנות לדמוקרטית ודמוקרטית – כי ברק פירש יהודית כדמוקרטית ובקיצור יהדותה של המדינה הפכה עניין ריק מתוכן.

 

אינני יודע היכן בדיוק נמצא השופט גרוניס בויכוח על זהות המדינה. אולם אם אכן יחזיר את בית המשפט העליון למימדים הנכונים ויותיר את סוגיות הליבה בידי נבחרי העם – תוכל המדינה לשוב ולהיות פשוט מדינה יהודית. כשם שאין מדינה אנגלית ודמוקרטית או צרפתית ודמוקרטית כך גם לא צריך ואף מגוחך להגדיר אותנו כיהודית ודמוקרטית. הפרידה מביניש צריכה להיות סופו של עידן הבגצוקרטיה וחזרתה של המדינה היהודית.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/3/2012 00:00 לינק ישיר 
אפקט שחר מזרחי

י' אדר, תשע"ב

4 מרץ, 12'

 

פורסם בNRG

  

אי אפשר שלא לחבר בין דריסת השוטר המכוונת שאירעה בליל שבת האחרון על ידי גנב רכב ערבי, לבין הסיפור של שחר מזרחי.

 

כזכור חש השוטר מזרחי איום על חייו כשגנב רכב ערבי ניסה לדורסו. מזרחי ירה בו, הרגו, הואשם על ידי בית המשפט וניגזרו עליו 15 חודשי מאסר.משערער לבית המשפט העליון –  הכפיל ההרכב בראשות הנשיאה בייניש את עונשו של מזרחי ל 30 חודשי מאסר.

 

השוטרים שניסו בליל שבת לעצור את גנב הרכב הערבי שמאיים לדורסם זכרו  היטב את התקדים של שחר. איש מהם לא רצה לסיים את הקריירה שלו בכלא. אחד מהם נדרס, הוטח בשמשה הקדמית הועף באויר ונפצע באורח קשה. מה משמעותה של הפציעה הזו אינני יודע. האם יישאר נכה לכל חייו? סביר להניח שכן. מפגיעה שכזו קטנים הסיכויים לצאת בזול. מי שאחראי לזילות הזו בחיי השוטרים – זו בייניש והשופטים שצירפו קולם לפסק הדין.

 

לא רק בשוטרים עסקינן,  גם בחיילים.  הפסיקות הנוגעות לנוהלי מעצר חשודים, כגון האיסור על "נוהל שכן" או הנחיות המביאות לאובדן אלמנט ההפתעה ועוד, הפכו גם את חייהם של חיילי צה"ל לזולים יותר מאלו של אויבי המדינה.

עכשיו בואו נשוב וניזכר בחוק השימוע שהגיש ח"כ יריב לוין ושלצערנו נגנז על ידי ראש הממשלה. כזכור אומר החוק כי מועמדים לבית המשפט העליון יעברו שימוע בוועדת הכנסת קודם שמועמדותם תיבחן על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כלומר נציגי הציבור, באופן פחות או יותר פרופורציונאלי למגוון הדעות בחברה הישראלית כפי שבאו לידי ביטוי בבחירות לכנסת, ישאלו את המועמדים שאלות שונות. מה אתם חושבים יעלה בגורלו של מועמד אשר יישאל האם מותר לשוטר או חייל החשים איום ישיר על חייהם לירות על מנת לחסל את האיום וישיב כי אין להם את הזכות לעשות זאת –  האם מועמד שכזה יעבור את משוכת השימוע?

 

אילו נשאל השופט ג'ובראן אם בכוונתו לשיר את 'התקווה' בטקסים רשמיים והיה עונה בשלילה, האם היה עובר את משוכת נציגי הציבור?

 

אי אפשר להימלט מן התחושה שהנתק בין השופטים לציבור מביא לבסוף לפסיקות שמשמעותן זלזול בחייהם של אזרחי המדינה.

 

בתקשורת, בכנסים אקדמיים בארץ ובחו"ל – פסק הדין שהחמיר בעונשו של מזרחי, וודאי שקידם את מעמדה של בייניש. איזה אמצעי יש לאיש ברחוב להשמיע גם הוא את קולו?

 

בייניש טענה ששרים וחברי כנסת מנצלים את חסינותם בכדי לתקוף אותה ולערער את מעמדו של בית המשפט העליון. האומנם? העיתונאי יואב יצחק פרסם תחקיר קשה תחת הכותרת "דורית בייניש – עבריינית סדרתית". ליצחק אין שום חסינות ובייניש יודעת כיצד לתבוע תביעת דיבה. אם אינה עושה זאת היא יודעת בדיוק למה. כל אמצעי התקשורת –  מלבד העיתונאי האמיץ הזה – התקרנפו והשתיקו את הפרשה. כלומר כשאתה ממנה את עצמך והתקשורת בכיסך, אין שום סיבה שתעדיף את טובת הציבור על טובתך האישית.

 

יש לקוות כי חוק השימוע יובא שוב בהזדמנות הראשונה לאישור הכנסת. גישתו המצמצמת של השופט גרוניס מסמנת כוון חיובי יותר בהתנהלות הבג"צ, אולם היא רחוקה מלהוות טיפול שורש ברעה החולה. אי אפשר להסמיך את המערכת החזקה בישראל -  מערכת הממנה את עצמה ואינה עומדת בפני שום ביקורת -  על אופיו של שופט יחיד. בעיית היסוד של הניתוק המוחלט בין שופטי הבג"ץ לבין הציבור לא נפתרה עם חילופי הנשיאים ומעמדו של בית המשפט העליון יוסיף לעמוד בשפל המדרגה כל עוד לא  יחוש הציבור כי הגוף שאמור להגן עליו, אכן מייצג אותו ואת ערכיו. 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/3/2012 14:19 לינק ישיר 
עדכון שבועי - ערב פורים תשע"ב





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/3/2012 07:43 לינק ישיר 

 

למאמרים נוספים מאת משה פייגלין

בעדכון

  • בא לקלל ונמצא מברך
  • הודעות
  • מאמרים

 

חברים יקרים – ה' עמכם!

ישנה הקבלה מעניינת בין פרעה לבין אחשוורוש. שני השליטים האבסולוטיים בטוחים כי דרכם צודקת ואיןפרעה-אחשוורושבלתה. פרעה אמנם נוגש בעוד אחשוורוש משתמש במלכודות של דבש,אולם הכוונה אותה כוונה והתוצאה אותה תוצאה. שניהם משעבדים את ישראל לרצונם ומאיימים לכלותם. גם משה וגם מרדכי – מסכנים באופן "חסר אחריות" את האומה ומחמירים בתחילה את מצבה. "למה משה ואהרון" – אומר/מאיים מלך מצרים – " למה תפריעו את העם"?. אתם מפריעים להם. הם הרי רגילים לשעבוד, לכך נוצרו. "לכו לסבלותיכם" – אתם לא מנהיגים, אתם אנשים פרטיים. אחשוורוש לעומתו – אינו מאיים, הוא רק מזמין לסעודה. והכשרות? מהדרין מן המהדרין. אז איך אפשר לבזות את המלך ולסרב. נו טוב – הכלים הם כלי המקדש החרב, אבל למה לנו לדקדק בקטנות. וכך מושך אחשוורוש את היהודים להשלים עם גלותם ולהתחיל ליהנות – ליהנות מסעודתו של אותו רשע שכל כולה השלמה עם החורבן וקבלת עול מלכות המלך אחשוורוש.

וכמו משה ואהרון גם מרדכי – מחליט להפריע...

מרדכי מחובר אל הייעוד היהודי. הוא יודע שהתודעה הגלותית שהצליח אחשוורוש ליצור מאיימת על היכולת להגשים את הייעודהוא יודע גם  שבלי ייעוד גם קיום לא יהיה. וכך – למרות שלא נראית שום סכנה באופק, מכניס מרדכי את העם כולו לסכנת חיים ומשיב אותו אל מסלול ייעודו.

מטורף? אולי. גם בן גוריון היה כזה כשהכריז על הקמת המדינה. ההיסטוריה היא השופטת. אולם הלקח הברור הוא שהרוב  תמיד יעדיף להסתדר עם הקיים ולשלם במטבע הייעוד עבור ביסוס קצר מועד של הקיום. מנהיגות של אמת דואגת לקיום, אך לעולם אינה מסירה עיניים ומוותרת על הייעוד.

לפני כחודש התמודדנו על ראשות הליכוד. יצאנו אל ההתמודדות הזו רק מסיבה אחת. לשמור על גחלת הייעוד. כל החישובים הקיומיים הראו כי אנו עומדים לספוג מפלה קשה ואולי לחסל את יכולתנו הפוליטית. עד מהרה התברר כי דווקא הדבקות בייעוד קידמה אותנו מאוד. היה זה מן צחוק פורים שכזה. התמודדות חסרת סיכוי שהפכה בסופה להצלחה גדולה ופתחה עבורנו את לבבות הליכודניקים ואת הערוצים הפוליטיים.

חג פורים שמח

משה פייגלין

בא לקלל ונמצא מברך

לעיון במאמר, לחץ כאן

פורסם ב"ידיעות אחרונות", יום שני י"א באדר תשע"ב (05/03/2012)

עורך נכבד.....

עורך נכבד.

במאמרו, משווה אותי מר לונדון ל'רובספייר' ומזהיר את הציבור מהגיליוטינות שלי. את טיעונו משתית לונדון על עובדת היותי "ישר כסרגל", "תוכי כברי", "רזה" - ועוד שלל קלקולים מסוג זה. זהו טיעון משעשע כראוי לפורים. אני מודה למר לונדון על מחמאותיו שאינני ראוי להן כלל ומשאיר לציבור להחליט בעצמו אם לקבל את הגיונו הבנוי לתלפיות.

אלא שכדי לבסס את טיעוניו, בחר מר לונדון להציג בצורה מגמתית ומעוותת את הצעתי  לטיפול בתאונות הדרכים. ובכן, זו ההצעה כפי שהיא באמת:

נהיגה חסרת אחריות, זו המכונה "הגורם האנושי" גורמת ליותר מ80% מן התאונות.  לאן נעלמה האחריות?

השיטה הנוהגת כיום, מנתקת באמצעות ביטוח החובה את קשר האחריות בין הפוגע לנפגע. התוצאה – מימד האחריות התנדף מכבישי ישראל. נותרה ההרתעה בלבד ויעילותה קטנה.

הצעתי, שקיבלתי את ברכת הדרג המקצועי במשרד התחבורה וברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מסמנת שבע עבירות חמורות ביותר כגון: נהיגה בשכרות, פגע וברח וכדומה - ומתירה לחברות הביטוח לתבוע את סכום הפיצוי, לאחר ששולם לנפגע, מן הנהג הפוגע. 

ההצעה מאזנת היטב בין עבירות שבהיסח הדעת והצורך לאפשר שגרת קיום הגיונית בכבישים, לבין עבירות קשות במיוחד האחראיות לאחוז ניכר מן התאונות הקטלניות.

החידוש בהצעה הוא השבת מימד האחריות לתוצאת נהיגתך ולא רק הפחד שמא תיתפס. 

סקר שערכנו הראה שההצעה תציל חיים רבים. כנראה שלהשמיץ אותי חשוב יותר.

הודעות

כבכל י"ט לחודש, תתקיים ביום שלישי בבוקר, עלייתו החודשית של משה פייגלין להר הבית.

המעוניינים להצטרף מוזמנים להגיע ב7:30 סמוך לשער הכניסה הראשי של הכותל, לאחר טבילה במקווה וללא נעלי עור.

הצטרפו אלינו והירשמו לערוץ יו טיוב של מנהיגות יהודית וצפו במגוון סרטונים וקטעי ראיונות טלוויזיה בענייני דיומא והגות יהודית/ישראלית

משה פייגלין בפייסבוק

משה פייגלין בטוויטר!

לאתר הירחון 'מחר'

לאתר צידה לדרך, לחץ כאן

להתנדבות, הצטרפו אל מנהיגים- מתנדבי מנהיגות יהודית*--**

מאמרים

כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין "אפקט שחר מזרחי", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב.

שתי הודעות - משה פייגלין

הוא שם בשבילי - משה פייגלין

מנהיגות יהודית

לתקן עולם במלכות ש-די




תוקן על ידי נסחף ב- 12/03/2012 07:46:50




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/3/2012 07:48 לינק ישיר 
סוד הדין והרחמים





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/3/2012 23:34 לינק ישיר 
כיפה אדומה - דגם משופר

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/347/591.html?hp=1&cat=479&loc=28 




תוקן על ידי נסחף ב- 18/03/2012 23:37:06




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/5/2012 08:20 לינק ישיר 

ימים של ודאות

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/362/484.html?hp=1&cat=479&loc=27





תוקן על ידי נסחף ב- 01/05/2012 08:28:52




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > הליכוד החרדי > מאמרים חדשים מאת משה פייגלין
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר