לכבוד "יענקי" המרואיין בכתבתה של טלי פרקש

קוראים לו יענקי והוא נראה בדיוק כמו "עוד" חסיד רגיל. עם השטריימל, הפאות המסולסלות והתלבושת בשחור לבן. אבל תחת המעטה הזה, מוסוות היטב זהות שרחוקה מאוד מכל צביון חרדי כלשהו. הוא אוכל בשר וחלב כשמתחשק לו, מדליק אור בשבת כשאיש לא רואה ובהחלט לא מאמין בקיומו של אל כלשהו. יענקי, הוא בעצם חוזר בשאלה שחי ב"תחפושת" של חסיד.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4200038,00.html

____________

ובכן יענקי יקר כואב לי עליך אבל בעיקר אני מרחם עליך.

הצרה האמיתית שלך היא לא האלוקים שאתה לא מאמין בו. לא התורה שבשבילך היא סיפורי צוונציק.

הבעיה איתך שאתה משועמם. מעולם לא ניסית לייצר לעצמך חיים - זהות.
אתה חשבת שאת אלו, הקהילה אמורה לבנות עבורך וסביבך. אתה חשבת שהקהילה אחראית על אושרך ועל סיפוקך בחיים.

ולפתע מצאת את עצמך מבואס, משועמם ומתוסכל מעוד טיש של הרב'ה. מעוד סעודה משפחתית אינפנטילית.

לימדו אותך, או שאולי כך הבנת (וזו טעות!) שחיינו חייבים להיות מורכבים מטישים מאוכל. והם אלו אשר אמורים למלא את כל התוכן בחיינו.

אז יענקי יקר, דע כך. יש אמנם כאלו שאכן רוב ימיהם בבטלה, מקצת היום לומדים, מקצתו השני שותים קפה ושאר הזמן בבטלה בין טיש לטיש ובין חגיגה לחגיגה, אינם יוצרים אינם לומדים אינם מסתקרנים ובעיקר מקיימים תרי"ג מצוות התורה.
אנשים אלו חיים באושר רב, חייהם נעימים עליהם ללא לחצים ללא קשיים טוב להם וטוב לעולם ואני מעריץ אנשים כאלו.

ומהצד השני, ישנם אנשים יהודים חרדים שאינם מוצאים ערך בחיים כאלו. כמוך יענקי. הם רוצים ליצור, לחוות, להתרגש, לעשות משו בעל ערך. תמצית הדבר - להשפיע. אותם אנשים במקום להתבוסס בבוץ ובתסכול שקהילתם ההומוגנית אינה מסוגלת לספק להם, אינם בועטים בתורה ובמצוות  - שלאלו אין ולו קצה של קשר לתסכול הסובב אותם - אלא מוצאים לעצמם את הדרך.

מוצאים לעצמם את ייעודם בחיים, בוחנים מה מושך אותם ליבם לעסוק, ליצור ולייצר. הם מתמקצעים בדבר, מוכיחים זאת בעיקביות בתוצאות מרשימות, זוכים להערכה מצד אנשי מקצוע אפילו כאלו שאינם חרדים, ולפעמים זה נשמע כך "שמע, לא האמנתי שאדם חרדי יכול להיות מקצועי כ"כ, אמן כ"כ ומרגש כ"כ. כשכולנו יודעים שזה קישקוש מקושקש, שהרי המשוררים הגדולים, חריפי השכל העמוקים ביותר בעולם, אמני הקומופוזיציה שימיה כימות עולם היו יהודים ואפילו חרדים.

רק שכאן בארץ התפתחה לה מן שבלונה חרדית בה כל דבר שאינו תורה או שדומה איכשהוא למשו "חילוני" הוא אסור. סיטגמה אדיוטית בהחלט! אבל כזאת שהצליחה להפיל חללים כמוך יענקי. ובמקום לקחת את חייך בידך ולהבין שזאת היא לא הלכה, לא תורה ולא הידור. זו היא סטיגמה מטומטמת שבמקרה שלך לא מתאימה ולפנות לאפיקים בהם תתן דרור לנשמך ויצירה לליבך, בחרת לשקוע בסטיגמה הקהילתית ולהשליך את כל תיסכולך ויהבך בחילול שבת אכילת חזיר ואטאיסטיות לאלוקיך.

אתה בחרת להתעלם מתלמידי חכמים וגדולים שהיו אוהבים את נשותיהם עד מוות! וכשרגלה הייתה כואבת היו אומרים לרופא "הרגל שלנו כואבת". שהיו מראים חיבה ואהבה, שהיו   א - ו - ה - ב - י - ם   בצורה מכובדת הרבה יותר מהפנטזיות שסיפרו לך או שראית בעצמך בסרטים. ואתה לתומך חשבת, ככה זה אצל החרדים. אישה זה בשביל להביא ילדים וזהו!

חביבי, אתה טעית. אוי כמה שטעית. אלפים אלפים של חרדים אוהבים את נשותיהם. מפגינים כלפיהם רומנטיקה, חיבה ואהבה כן ממש כמו שראית ב"נוטיהג היל". אבל שם אתה יודע זה רק סרט. אין שום מחוייבות. וכשתעבור אישה יפה אחרת ברחוב הופ הלכה המחוייבות ונשאר היצר. ואתה במקום לקחת צעד אמיץ ולהוציא עצמך מהבוץ, טבעת, שקעת עד שנחנקת. וכשנחנקים אתה יודע, צועקים ובועטים ברגליים לכל כיוון.

לסיכום: חיים ללא תעסוקה, יצירה, התחדשות וסקרנות אינה חלק מדת ישראל. חיים ללא אהבה כמו שאתה מדמיין אותה (ולא שאהבה של אותם קיצונים אינה נכונה או אינה טובה. היא טובה להם הם שמחים בה הסתכלותם על אהבה שונה משלך) או כזאת שלא טובה לה במקום שבו גדלת, גם היא אינה חלק מדת יהודית.

אומר זאת בצורה הכי פשוטה וברורה: דברים אלו אינם חלק מדת ישראל. הם תרבות שהתפתחה ב - 50 שנה האחרונות שבארץ ישראל. ואם זה לא מתאים לך זה בסדר, לך לך לארצך ולמולדתך ולקהילה אותה תאהב נפשך. לבעוט באלוקיך, לזלזל בדתך זה לא הפתרון.

בחרת להתנהג כפחדן, כמוג לב. כזה שאינו מוכן לבחון מאין מגיע תסכולו האמיתי, אלא להאשים את היישות הקלה והקרובה ביותר - אלוקים.

ובכך, יענקי, אתה חושב שתמו צרותייך. יקירי חביבי, הגיהנום שלך רק מתחיל...

תעסוקה ויצירה שזה הדבר שיכול היה להציל אותך מן הסתם אינה חלק מסדר יומך. חרדי הנהנה מחיי תורה, טיש ואכילה בוודאי שאינך.

מה נשאר?

חרדי אנוס שהולך להאכיל קש את ילדיו ולגרום להם לנזק נוראי בחייהם הבוגרים.

ת'אמת, דבר ראשון הייתי שולח אליך את משרד הרווחה.

___________

נ.ב.

יכול להיות שאתה קורא את הדברים ואומר לעצמך "איזה איש רע, ונניח והוא צודק, מהיכן ההיתר שלו לכתוב לי את הדברים בצורה קשה כ"כ ואולי אפילו מעליבה".

דע,

היום קיבלתי מקלחת של ביקורת על עבודתי כצלם והתקדמותי המקצועית, מאיש מקצוע מהשורה הראשונה. ביקורת קשה ותקיפה ביותר. אומר את האמת ורק האמת, היה קשה לי מאוד לשמוע. אך לאחר שהסתיימה השיחה חשבתי לעצמי שטוב שכך, טוב שאכאב קצת כדי שלא אמצא עצמי בעוד 20 שנה דורך על אותו מקום.

חשוב על זה...

קורה..

תודה =)

מרוב תיקוני לשון שכחו להתיחס למה שכתבת...
כמדומני שלא הבנת את אמירתו של נחומי, הוא לא דיבר על אי התנכרות כתגובה לעזיבת הדת, הוא דבר על היחס ליציאה לעבודה, ומציאת ערוצים אחרים של סיפוק מאשר לימוד תורה שבו הוא לא מצא את סיפוקו.
על זה אף אחד לא יתנכר לבן משפחתו, [טוב, אולי יש כמה משוגעים, אבל תמיד אפשר ללכת לגדולי התורה שיעמידו אותם במקומם].

נחומי, לא ידעתי שכ"כ כואב לך בלב.