בית פורומים פורטל הנפש

איך ללמד את הילדים לשמור על עצמם

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/8/2012 08:09 לינק ישיר 
איך ללמד את הילדים לשמור על עצמם

רלונטי לכל הורה
(יש בעיה כנראה עם הלינק אז העתקתי את כל המאמר)
הhttp://www.onlife.co.il/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/44520/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%9C%D7%9E%D7%93-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%9D

אנחנו רוצים להגן על הילדים שלנו מפני תקיפה מינית ומזהירים אותם מזרים עם סוכריות. אבל אנחנו לא מכינים אותם לסכנה האמיתית, מהאנשים הכי קרובים אליהם, כי אנחנו לא מסוגלים לשאת את המחשבה. בעצם, אנחנו מפקירים אותם

*-- בארה"ב נערך מחקר בקרב פדופילים שנתפסו, במהלכו נשאלו מה היה גורם להם לא לפגוע בילד מסוים. אחד הדברים הכי ברורים ומובהקים שנאמרו היה שילד שעומד על שלו, שיודע להגיד "הגוף שלי הוא שלי" או "אני אספר להורים" - היה גורם להם להתרחק.

רוב האנשים שתוקפים ילדים הם אנשים רגילים עם חיים נורמטיביים, ורוב הפגיעות מתבצעות בתוך המשפחה: אחד מתוך שבעה ילדים בישראל חווה פגיעה מינית בבית. האחריות שלנו, כהורים, היא ללמד את ילדינו להציב גבול, ולא נצליח לעשות את זה בלי ללמד את עצמנו לכבד אותם ואת הגוף שלהם. אנחנו מלמדים אותם להתרחק מחשמל, לא להיכנס למים עמוקים, להיזהר בכביש. למעשה, רוב היום אנחנו מבלים בלהזהיר אותם מדברים. רק בנושא תקיפה מינית אנחנו מסרבים לגעת.

הדיסוננס שלנו ברור. איך את אמורה להגן על הילדה שלך מפני אח שלך? זה הרי בלתי נתפס. אנחנו לא מצליחים ליישב את הפער, להכיל את המחשבה, אז אנחנו אומרים לעצמנו שדבר כזה לא יקרה ומשחררים. משחררים את הסכנה, כי הרי אי אפשר לדעת בוודאות שזה באמת לא יקרה. אנחנו מפחידים אותם מכל מה שזר ונמצא בחוץ, כי זה קל, מזהירים מפני זרים עם סוכריות, אבל למעשה זה אחוז זעום מהמקרים של תקיפה מינית בילדים.

בהתעלמות מהנושא אנחנו מפקירים את הילדים שלנו. אנחנו יוצרים מצב בו ילד שפוגש תקיפה מינית פשוט לא יודע מה לעשות עם זה.

מה אנחנו מלמדים אותם ביחס שלנו אליהם?

למעשה, אנחנו עושים טעות חמורה בהרבה. לא רק שאנחנו לא נותנים להם ידע, אנחנו גם מערערים את התפיסה הבסיסית של זכותם על גופם. גופם של ילדים בחברת מבוגרים הוא הפקר: לכל מבוגר מותר לגעת בהם, להרים אותם, לנשק או לדגדג אותם. אנחנו לא מעניקים להם שום אוטונומיה על גופם, ושוללים מהם את הזכות לבחור מי יגע בהם.

למשל, ילד לא רוצה לקבל נשיקה מסבא. הריח לא נעים לו, הוא באמצע משחק, לא משנה הסיבה – לא בא לו וזהו. הוא הולך לאחד ההורים ואומר שהוא לא רוצה. איך אנחנו מגיבים? לא רק שאנחנו לא מכבדים את הסירוב, אנחנו כופים עליו את המגע. לוקחים אותו ביד אל סבא, אומרים לו שסבא ייעלב ומכריחים אותו לתת נשיקה. ואז מה יקרה אם סבא פתאום יבקש נשיקה קטנה בבולבול? אנחנו הרי לימדנו אותו שסבא ייעלב אם הוא יסרב.

אנחנו מפשיטים אותם, לפעמים גם במקום ציבורי לגמרי, בים או בגינה. ואנחנו עושים את זה, לא משנה מה הילד אומר, אנחנו בכלל לא עסוקים בזכותו על גופו. גם בגני ילדים גופם של ילדים מופקע מהם. מחליפים חיתולים כמו בפס ייצור: משכיבים, מפסקים, חושפים את האיברים הכי אינטימיים ונוגעים בהם, בלי בכלל להתייחס לילד או לדבר איתו.

ומה אנחנו מלמדים אותם על אהבה ומגע ביניהם? כמה פעמים אנחנו אומרים לילד "תן לה נשיקה, תראו איזה חמודים, איך הם מתנשקים", כאילו שהם חיות בקרקס. וכשילד מחבק ילדה והיא אומרת שהיא לא רוצה, ברוב המקרים נגיד לה "מה את רוצה? הוא בסך הכול מחבק אותך, הוא אוהב אותך". בכך העברנו מסר מעוות לשני המינים: את הבן לימדנו שהוא לא צריך לבקש או לקבל רשות, והעובדה שהוא מעוניין מספיקה. את הבת לימדנו שאם זה בא ממקום של כאילו אהבה, מותר לעשות לה ובה מה שרוצים, ואין לסירוב שלה שום משמעות.

דעתך לא חשובה, מספיק שהוא רוצה (צילום אילוסטרציה)

אפשר לקנות את הגוף שלהם בעוגיה

בעצם, הכנסנו אלימות לתוך אהבה ומגע. זה הרי לא משנה כמה הוא אוהב אותה, אם היא אומרת שהיא לא רוצה – זה צריך להישמע, וגם להיות מכובד על ידינו. ילדה שלא שומעים אותה בגיל 5, לא תצפה שישמעו אותה בגיל 17. היא בטח לא תבוא להתלונן, ומן הסתם תאשים את עצמה.

אם ילד בגן מרביץ לילד אחר – מיד נזהה את זה כאלימות, והתגובה שלנו ברורה, ומופנית באופן חד משמעי לתוקף. אבל כשמושכים בצמה זה פתאום חמוד. למה, זה לא אלימות? זה לא כואב? בנינו מיתוס יפה סביב משיכה בשיער, והגדרנו את זה כסימן לאהבה. אנחנו באמת רוצים ללמד את הילדים שלנו לבטא אהבה באמצעות אלימות?

לא רק אלימות אנחנו מכניסים להם למגע, אלא גם סחר-מכר. כמה פעמים אנחנו אומרים לילדה "סבתא נתנה לך עוגיה, תני לה נשיקה"? למה צריך ללמד את השוחד הזה, של מגע תמורת מתנה? זה לא קצת דומה מדי לזנות? מה בכלל הקשר בין העוגיה לנשיקה? אנחנו קוראים לזה נימוס, אבל בעצם אנחנו מלמדים אותם שמי שנותן להם משהו רשאי לדרוש בתמורה מגע.

למה? אם בא לך לתת נשיקה לסבתא – תני לה. ואם לא, זה גם בסדר, לא משנה מה היא נתנה לך. עם כל הכבוד לסבתא, היא אישה מבוגרת, היא יכולה להתאפק, לא יקרה כלום. היא תבין ולא תאהב אף אחד פחות.

בנוסף, אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לשמור סודות, "לא להלשין". למה לא? שידברו. במקום לנזוף בהם שהם מלשנים עלינו לומר "תודה שסיפרת לי, אני אטפל בזה", ולהפעיל את שיקול הדעת שלנו לגבי הסוד ואופן הטיפול בו.

אנחנו גם מצפים מהם לשמור סודות ולא מלמדים אותם להבחין בין סוד טוב שצריך לשמור (מסיבת הפתעה לאימא) לבין סוד רע שצריך לחלוק (פגעו בי). למדו אותם להבחין בין שני הסוגים. בקשו מהם לעצום את העיניים, להניח את הידיים על הבטן ולחשוב על הסוד. אם המחשבה מעלה בהם תחושה נעימה בגוף, זה סוד טוב שאפשר לשמור אותו. אם המחשבה מעלה תחושה לא נעימה, של כאב בטן או בחילה, זה סוד רע וצריך לשתף מבוגר. יש להם את האינסטינקטים האלה, הם יודעים להבחין בין נעים ללא-נעים.

איך ללמד אותם לשמור על עצמם

חשוב לדעת שהרבה פעמים ילדים מספרים, כמיטב יכולתם, אבל לפעמים אנחנו תופסים אותם כשקרנים, חושבים שהם ממציאים או מגזימים. נכון שפעמים רבות הם לא מדייקים בעובדות, אבל זה רק טבעי לשלב ההתפתחותי שהם נמצאים בו. ילד עד גיל ארבע, למשל, יכול להגיד שהוא היה אתמול בים, וזה קרה בכלל לפני חודש. הוא לא משקר, הוא מספר את האמת, לפי יכולתו. אין לו עדיין את היכולת להבחין בזמן שחלף.

הקשיבו להם, אל תבטלו ואל תזלזלו בהם. ילדים שחוו פגיעה נוטים בדרך כלל לעשות לכם מבחן: הם יספרו משהו קטן, כדי לבחון את התגובה. אם נבטל אותם, הם לא יספרו לנו יותר, ולא נוכל להגן עליהם או לטפל בהם. נסו לברר, קחו אותם ברצינות, מתוך הבנה שהשפה שלהם והכלים שברשותם הם מוגבלים.

אם ילדה הלכה לבדה לבית של דוד שלה, חזרה ואמרה שהיא לא הולכת לשם יותר – מבחינתה היא עשתה את הדבר האמיץ ביותר שהיא יכלה לעשות. מבחינתה היא סיפרה. מעכשיו זה תלוי בנו. אם נבטל אותה, ננזוף בה, נכריח אותה ללכת – נחשוף אותה לפגיעה וגם נאבד את הסיכוי שהיא תדבר. עלינו לכבד את הרצון שלה, היא סומכת עלינו. זה תלוי בנו. הם תלויים בנו.

כבדו את גופם של הילדים שלכם, ואת זכותם הבלעדית עליו. בקשו מהם רשות לגעת בהם, והרגילו את שאר המבוגרים סביבכם לעשות את אותו הדבר. כבדו את הסירוב שלהם. בהתחלה הם יופתעו וינסו לבדוק את התגובה שלכם, אבל הם יפנימו.

אל תכפו עליהם מגע שהם לא מעוניינים בו, בעיקר לא כזה שנועד לשעשוע שלכם או כזה שנובע מכבוד לרגשות של אחרים על חשבון הרגשות של הילדים שלכם. העניקו להם אוטונומיה מוחלטת על גופם, רק כך הם ידעו באופן מוחלט שהוא אך ורק שלהם, רק כך הם ידעו להגיד שהם לא מרשים לאיש לגעת בהם ללא רשותם.

_________________




תוקן על ידי רוניתלזר ב- 18/08/2012 21:26:29




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/2/2013 12:24 לינק ישיר 
התנהגות בטוחה

אכן המאמר הוא חשוב ורלוונטי. חינוך וזיהוי מצבים מסוכנים מראש מבטיחים אפשרות להתמודדות יעילה.
עם זאת, חשוב מאוד לא לעשות המצד אחד הכללה, שבו יווצר הרושם שהעולם מסוכן, אני כילד פגיע, חסר אונים, אשם ושאין מה לעשות. בד"כ ההורים, המחנכים, או אנשים קרובים מזהים התנהגות שונה כשילד עובר אירוע טראומתי, ובמצב כזה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע ולקבל ממנו הדרכה איך לגשת אל הילד. מחקרים מראים שהתערבות ישירה מול הקורבן בשלב ראשון לא תמיד רצויה. לפעמים עדיף להתחיל בהתערבות עקיפה, ולספק סביבה בטוחה ותחושת מוגנות לילד.
בברכה,
תמי עישר M.S.W- פסיכותרפיסטית, מומחית ומדריכה בטיפול התנהגותי- קוגניטיבי.
מכון פסגות



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/10/2012 10:07 לינק ישיר 

הרעיון באשכול הזה שצריך לדאוג לבטחונם של ילדינו, לחנך וללמד לזהירות ולשמירה על גופם . כמו שבכביש צריך לנהוג בזהירות. להסתכל שמאלה ימינה שמאלה לפני שחוצים. לא לעבור... לעבור רק ... וכד'. חינוך לבטיחות בדרכים אינו גורם לחרדה. אדרבא, עשוי להגביר את תחושת הבטחון והשליטה הטובה. ילד לרוב לא יוצא לכביש כולו רועד מפחד . ילד אינו נמנע להתנהג בדרכים בהתאם לגילו בגלל שהכביש מסוכן. נכון, הוא קצת מפחד, גם אנחנו, ופחד זה אינו משתווה חלילה לתאונת דרכים . בכביש נגבים חיים ח"ו ובכל זאת רובנו הגדול, נוסע, חוצה, מטייל וכד' בכבישים ובדרכים.

שבת שלום

_________________

ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים 
אלעד, ירושלים 
0526346334
srlazar@gmail.com 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/10/2012 23:38 לינק ישיר 

אני דוקא כן חושב כמו עייפה,אין גרוע מהפחד ש....  כדברי חז"ל אין שמחה כהתרת הספיקות הלא ידוע הוא הכי קשה
אני חושב שאת מתכונת למצב שאדם לא מודע עד כמה עליו לפחד,ואז באמת כשהאסון קורה הוא קשה מהפחד
כמו מוות או אונס זה מפחיד אבל לא כ"כ חושבים שזה יקרה דוקא לי ולכן לא פחדים באמת,אבל מי שבאמת הולך למות או בסביבה של אחד כזה יודע שהפחד מהמוות הוא גרוע אף מהמוות עצמו



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/10/2012 17:44 לינק ישיר 

עייפהכבר כתב:
זה מעניין,
אבל מעוד צד...
פעם מישהי סיפרה לי שהרופאי ם הזהירו אותה מאד שלא תגיע למצב בו תצטרך ניתוח . זה היתה ה"יומית" שלהם, שרק לא תגיע לניתוח. קרה מה שקרה, לא היה תלוי בה והיא היגיעה לניתוח, הפחד מוות האיום שהיה לה, הרי כל כך הרבה הזהירו אותה!!!!!
נראה לי שחשוב, עם כל הזהירות, גם להסביר - שאם יגיע מצב כזה - נתמודד איתו, נמצא את הכוחות ואת האפשרות, יהיה אפשר לחיות...

וואו, לא חשבתי שאכתוב פה עכשיו, ועוד בנושא הזה, אבל:
עייפה, לא מסיכמה לצערי.
יש דברים שכמה שמפחדים מהם, כשהם קורים זה הרבה יותר גרוע מכל פחד.
(ואיך מתמודדים.....)



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-17/10/2012 01:58 לינק ישיר 

http://www.besheket.com/index.htm



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-14/10/2012 00:42 לינק ישיר 

זה מעניין,
אבל מעוד צד...
פעם מישהי סיפרה לי שהרופאי ם הזהירו אותה מאד שלא תגיע למצב בו תצטרך ניתוח . זה היתה ה"יומית" שלהם, שרק לא תגיע לניתוח. קרה מה שקרה, לא היה תלוי בה והיא היגיעה לניתוח, הפחד מוות האיום שהיה לה, הרי כל כך הרבה הזהירו אותה!!!!!
נראה לי שחשוב, עם כל הזהירות, גם להסביר - שאם יגיע מצב כזה - נתמודד איתו, נמצא את הכוחות ואת האפשרות, יהיה אפשר לחיות...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/10/2012 09:07 לינק ישיר 

עייפה,  שאלותיך טובות ויש מה לפרט ובכ'ז אתמצת בשלב זה שאפשר ללמד, לחנך לזהירות כמו שמחנכים לזהירות בדרכים.
בברכה

_________________

ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים 
אלעד, ירושלים 
0526346334
srlazar@gmail.com 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/10/2012 09:07 לינק ישיר 

מאידך...
לגמרי מאידך, בלי שום סתירה לכל הנ"ל שהוא חשוב וקריטי,
 לפעמים מה שיוצא הוא שמתקבלת תחושה של סכנה מאד גדולה מכל מגע, של עיוות - מי הוא גבר, רק אחד שמשתמש ליצריו האפלים? בטח היום, עם כל מה שסביב צניעות, נוצרת תחושה כזו  שגבר זו סכנה, איום ובכלל, גבר זה יצר. מגע זה מין.  איך יוצרים את ההפרדה הזו, בין מותר ורצוי לפסול ואסור?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/9/2012 07:27 לינק ישיר 

אברהם תודה על המידע החשוב. נהניתי מהאתר שלך. בהצלחה!

_________________

ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים 
אלעד, ירושלים 
0526346334
srlazar@gmail.com 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/9/2012 00:03 לינק ישיר 

ואיך אפשר לשא להתייחס לקווי דמותו של הפדופיל:

http://www.bitkin.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=340046&kw=%D7%A4%D7%93%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9C,%D7%A4%D7%93%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%94,,%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%94,%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9F,%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%99%D7%9F,%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA 



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-8/9/2012 22:29 לינק ישיר 

הרב ולבא כותב,טועות הנשים הזריזות המנסות לחנך את הילד להתנהג שלא לפי גילו,
וזה נוגע לכל תחום בחיים,גם בדברים הקטנים כמו שב יפה תאכל כמו בן אדם,וגםבדברים רגשיים ורוחניים
כמו אתה גדול אל תבכה תתנהג בצורה בוגרת וכו.
א"א לדלג עלי שלבי הגדילה בחיים,וגם מי שיצליח לבגר כביכול את הילד שלו,פוגע בנפשו פגיעה קשה
ובזמן שהילד יצטרך להיות עצמאי הוא יחשוש ויפחד וכו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/9/2012 23:20 לינק ישיר 

אולי זה רק בסביבה שלי ככה, אבל פעמים רבות ראיתי הורים שקוראים לילדים כדי לתת להם חיבוק והם מסרבים. יש הורים שמכבדים את רצון הילד ויש הורים שמכריחים אותו לבוא. ומה קורה כשהילד נמצא לידנו ואיננו צריכים לקרוא לו? האם אז הרצון שלנו לבטא את אהבתנו גובר על הזכות שלו לקבוע מה יתרחש עם גופו? כאן כבר הגענו לדיון רחב הרבה יותר. לפעמים האהבה הגדולה לילדים גורמת להורים "למחוק" את הזהות העצמית של הילד. לפעמים זה ממש בולט- הורים שמנסים להגשים את החלום שלהם דרך הילד למרות שזה לא החלום שלו. לעתים יותר קרובות זה בא לידי ביטוי בדברים קטנים- אנחנו רוצים שהוא יהיה מסודר ויפה ולכן לא מאפשרים לממש את הרצון שלו לשחק בארגז החול. נראה לי שהשאיפה ההורית צריכה להיות לאהוב את האדם שה' הפקיד בידי ולנסות לתת לו מה שהוא זקוק לו ולא רק לאהוב את הילד שלי זאת אומרת את השכפול שלי זאת אומרת את עצמי. שנזכה...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/9/2012 21:29 לינק ישיר 

המאמר הזה מאד חשוב ומעניק זווית נוספת הכרחית בגידול הילדים. עם זאת, אין  הוא בא לדידי לבטל את האהבה, הספונטניות והמגע שהורה רוצה ומעניק לילדיו. אני גם חושבת שאין בעיה שהורה מחבק את ילדו בגלל שהוא ההורה מרגיש צורך לבטא את אהבתו. אנו מחבקים את ילדינו פעמים בגלל שהילד מבקש, כאשר אנו מזהים שהוא זקוק ופעמים כשליבנו מתמלא אהבה. בעיני, הבעיה מתחילה כשההורה אינו רגיש וער למצבו ורצונו השונה של הילד. אני לא חושבת שצריך קונקרטית לשאול תינוק האם אתה רוצה חיבוק מאמא. אבל כן, השאלה הזו צריכה להיות במחשבתינו. (איך הוא מרגיש כשאני מחזיקה אותו, נעים לו, מציק לו וכד').
בכלל אני מציעה שכשמעלים רעיון אין בהכרח לקחת את רמת הפרטים כשולחן ערוך אלא לבחון את הכיוון, הגישה, רוח הדברים ולפעול בהתאם לסיטואציה, לקונטקסט, לילד, להורה, למשפחה הספציפית וכו'.

בברכה,



_________________

ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים 
אלעד, ירושלים 
0526346334
srlazar@gmail.com 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/9/2012 14:23 לינק ישיר 

גם לי הרעיון לבקש רשות היה נראה מוזר כשקראתי אותו לראשונה, אבל לאחר שהתחלתי ליישם אותו, זה הפך להיות טבעי ולא פחות ספונטני (כמובן שצריך לעשות זאת בשכל. ילד שמתרפק מודיע על רצונו במגע כרגע ולכן אין צורך לשאול אותו). אני קצת פחות אופטימית לגבי היכולת של הורים לדעת מה הילדים מרגישים. לאחרונה דיברתי עם אמי על היחס שלה כלפי בילדותי וההבדלים בזכרונות שלנו היו עצומים. היא זוכרת שהיתה אמא קשובה, סבלנית ומשקיעה. אני זוכרת אמא כועסת, מכה ובעיקר- לא שמה לב לכאב שלי. אותי זה עורר למחשבה עד כמה צריך "מקדמי בטחון", במיוחד בתחומים כל כך רגישים כמו כבוד לילד.
לגבי רופא- קודם כל, יכול להיות חוסר הנעימות גם במקומות לא אינטימיים, וגם את זה צריך לכבד. אפשר להביע הזדהות עם הכאב/חוסר הנעימות ולומר שאין ברירה אבל הרופא צריך לבדוק למה אתה חולה וכדו'. באופן כללי, נראה לי ש"מה ששונא עליך לא תעשה לחברך" הוא כלל האצבע הכי טוב בנושאים הללו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/9/2012 20:08 לינק ישיר 

יתכן וזו עוד סיבה מדוע מוטב להמנע לגמרי מלהשתמש בענישה פיזית ואפילו קלה
ראו באשכול הזה
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=15&topic_id=2970227&forum_id=21023



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > קבוצות תמיכה > פורטל הנפש > איך ללמד את הילדים לשמור על עצמם
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.