שאלות באמונה זה גאווה?

הא? מה? ככה פשוט?
מה נסגר, הרב שטיינמן כל כך בטוח שהציבור החרדי כולו מאמין בלב שלם?
איך הכל יכול להסתדר בראשו של חרדי מצוי שלא לימדו אותו מעולם להאמין? אז עכשיו אם הוא מנסה לשאול גם קוראים לו בעל גאווה?
אני מתכוונת, במקום לבוא ולהסביר לאנשים - גם אם הם סתם רוצים לשמוע שוב שאלוקים ברא את העולם - הולכים לרב שטיינמן וכל מה שיש לו להגיד זה שהם בעלי גאווה?
מה גאווה בשאלות באמונה?
ולמה בכלל הגיעו להתייעץ עם הרב שטיינמן על זה, אולי בגלל שאין להם את התשובות?..



לסיום, שאל אחד השואלים מה עושים עם בחורים שיש להם שאלות באמונה. 
"אלו שאומרים שיש להם שאלות ב'אמונה' הם מאמינים יותר גדולים מכולנו. אלא שיש בהם גאווה, הם חייבים לשאול, אז שיטפלו בגאווה שלהם", השיב הגראי"ל בנחרצות.

זה מסוג התשובות שמיועדות למחנכים וכנראה שמי שעוסק בתחום מבין את דקויות משמעות התשובות.

לא חשבתי טוב על תשובתו,
אני מאמין שהוא יודע מה שהוא אומר, ולכן מאוד מסקרן אותי להבין את משמעות דבריו,
אבל על עצם הרעיון שאין שאלות באמונה, אני מאוד מזדהה,
לעקור אמונה מלב מי שגדל באמונה, לדעתי זה על גבול הבלתי אפשרי,
[שמעתי פעם סיפור שניצול שואה אמר שהוא סולח להיטלר על הכל, חוץ מכך שהוא הצליח לעקור לו את האמונה],
ידועים דברי הגר"ח סאלוויצ'יק [- כמדומני] שמי שאומר שהוא עובר עבירות בגלל שיש לו שאלות באמונה, אלו לא שאלות אלא
תירוצים.
אפשר לראות על חילונים גמורים שמספר ימים בסמינר, מחזירים אותם בתשובה,
ולא רק אנשים רדודים, אלא גם אנשים משכילים חכמים ונבונים שהיו אטאיסטים גמורים,
האמונה היא התשובה הכי הגיונית למה שמתחולל בעולם,
אז אני מאוד מתקשה להאמין שמי שגדל עם אמונה בבורא עולם, יש לו שאלות.

לסיום: לא מזמן ראיתי ווארט חסידי, כמדומני מהאמרי אמת, שאהבתי מאוד,
כוח מאמרו של בורא עולם הוא אדיר ופועל דברים אדירים,
כמו שכתוב בפרקי אבות, בעשרה מאמרות נברא העולם,
א"כ מה גדולה כוחה של האמירה שכל ישראל שמעו מפיו של בורא עולם "אנוכי ד' אלוקיך",
אין ספק שאמירה זו חוללה אמונה אדירה בלב כל איש מישראל.

הבעיה היא שהם לא המשיכו "לשאול שאלות" כלומר לשאול איך מטפלים בבחורים שמתוך בעיית גאווה "שואלים שאלות" באמונה... 

שהרי לא כל כך משנה אם נגדיר את שורש הסיבה כגאווה או כתירוצים או מה שלא יהיה, עדיין צריך לענות תשובות.
אחרת, יוצא שהאמונה היא רגש בלבד, שבהגיע רגש אחר - תאווה או גאווה - האמונה נדחית. ואין הדבר כך.

ולו יהי שכל השאלות באמונה נובעות רק "מגאווה".
אז איך באמת מחנכים בחור שיש לו גאווה, עד כדי כך שהיא גורמת לו ספיקות באמונה?

או שאם נשאל את הגראי"ל איך מחנכים בחור בעל גאווה? הוא ישיב לנו כל מי שהוא בעל גאווה יש לו בעיות באמונה, אז קודם שיתחיל להאמין בהקב"ה, ואחרי זה שיתקן את הגאווה שיש לו.

למי שטען שם למעלה על בחורים ש"גדלים" מתוך אמונה ועל בחורים שמקיימים את מה שמקיימים מתוך אמונה - זה בולשיט אחד גדול.
בבתים חרדיים רגילים לא מגדלים אף אחד להאמין, מגדלים את כולם לעשות כמו תוכי כמו שאבא עושה ותו לא