בית פורומים בחדרי חרדים

אתר "קוראים תורה - פרשת השבוע" - מתעדכן - דבר תורה על פרשות השבוע

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/1/2013 11:03 לינק ישיר 
אתר "קוראים תורה - פרשת השבוע" - מתעדכן - דבר תורה על פרשות השבוע

התקבלה בקשה באישי שלא יכולתי לסרב לה... לז"ה.

קוראים תורה - פרשת השבוע: 
אתר להפצת יהדות וזיכוי הרבים.
באתר תמצאו דברי תורה על פרשת השבוע, הלכות יומיות, אמרות חסידיות, ווארט היומי, קיצור ליקוטי תפילות ועוד...
כמו כן ניתן להירשם ולהפיץ מאמרים לזיכוי הרבים.
בשם ה' נעשה ונצליח!

http://www.torahreading.org.il/

ב"ה כל המוסיף מוסיפין לו...  כאן אעדכן מידי שבוע - שבועיים מאמרים מתוך האתר המבורך ככה שיהיה לנו כאן מטעמים נוספים על תורת אמנו, תמיד על פרשת השבוע הנוכחית.




תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 04/01/2013 11:17:54




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/1/2013 11:09 לינק ישיר 
פרשת השבוע - פרשת שמות

כותרת דבר תורה: פרשת השבוע - פרשת שמות


פרשת השבוע - פרשת שמות

 

דברי תורה – פרשת שמות

"ואלא שמות בני ישראל" (א-א): לא נאמר "אשר באו" כי אם נאמר "הבאים", כלומר, שהם באים באופן תדיר. בכל העיתים ובכל הגלויות כאשר בני ישראל נתונים בצרה ובמצוקה באים איתם שמות השבטים הללו וזכותם עומדת להם להחזיק מעמד (חידושי הרי"ם).

"הבאים מצרימה את יעקב" (א-א): בני ישראל יכולים להחזיק מעמד בגלות מול הקשיים רק כאשר הם דבוקים במידתו של יעקב אבינו, מידת הענווה ושפלות הרוח, יעקב מנע ממנו מלהתגרות בעשו אחיו ובתמימות היה יושב באוהלה של תורה - אז השכינה שמרה עליו, אך כאשר ישראל אינם הולכים בדרכי יעקב אבינו, וכל רצונם הוא להדמות לגויים, לעשות כמעשיהם ולנהוג כמנהגם, ומלבושם, להתהולל, אז הם נתקלים בקשיים מרובים וכל קיומם בגולה קשה ביותר.

 

הפטרת פרשת השבוע - פרשת שמות (לספרדים: ירמיה א-ב)

"אל תאמר נער אנכי כי על כל אשלחך תלך" (א-ו) - כאשר אדם בא לומר דבר מה בשם עצמו, עליו להיות בעל סמכות מספקת על מנת שדבריו יהיו נשמעים, וכאן נכנסת לתוקפה חשיבות גיל שנותיו של האדם. אדם, כאשר הוא צעיר, דעותיו אינן נחשבות, מאידך כאשר מגיע שליח מטעם המלך, ויש בפיו דבר מה חשוב להודיע אין כל חשיבות לאישיותו של השליח. במצב כזה יוכל להגיע גם שליח בלוי, כיוון שרק דבריו של המלך - באלו מתחשבים. לפיכך אומר ה' יתברך: "אל תאמר נער אנוכי" - אין כל נפקה מינה מי אתה ומה אתה, ואין מתחשבים בך כלל רק בשולחך(המלבים)

שבת שלום!

www.torahreading.org.il  - קוראים תורה







תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 04/01/2013 11:10:05




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/1/2013 23:36 לינק ישיר 
מאמר על פרשת השבוע - פרשת וארא

פרשת השבוע – פרשת וארא (התשע"ג)

"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב (ו,ב)

רש"י – וארא אל האבות. החתם סופר אומר שהמילה "אבות" יכולה להתפרש גם כ"רוצים" – אשר אבו – (מלשון לא יאבה). הקב"ה נראה רק אל אלו שרוצים שיראה אליהם. ובאותה הדרך מפרש גם הרמב"ם את הפסוק: "אהיה אשר אהיה" – אהיה עם אלו שרוצים שאהיה עמהם.

 

"ושמי ה' לא נודעתי להם" (ו,ב)

בעיר גדולה אחת שהיו בה מעט אנשים שהיו עוסקים בתורה  הקדושה לא היה רב, ביקשו אנשי העיר למנות רב בעירם. הלכו פרנסי העיר אצל רב גדול והתפארו בפניו שגדולי ישראל קבורים בעירם, הטורי זהב, רבי עקיבא איגר, המגן אברהם ועוד, ראוי לכבודו לשבת על כסא הרבנות בעירם. לימים, אחר שהסכים אותו הרב לדור בעירם דרך קבע גילה כי רימו אותו, שאל אותם "מדוע רימתם אותי, הלא אף אחד מהגדולים שציינתם אינו קבור כאן", ענו לו אנשי העיר, בלמברג לומדים את "טורי זהב" וממילא אינו קבור שם, אדרבה, הוא חי שם, כמו שכתוב "שפתותיו דובבות בקבר". בקאליש חי המגן אברהם כי לומדים את תורתו שם ואותו הדין גם ברבי עקיבא איגר בפוזנא. ואילו כאן בעירנו שלא לומדים מתורת הצדיקים הללו, "קבורים, גם קבורים הם..."

 

"ואזכור את בריתי" (ו, ה)

ראיתי את ישראל ביסוריהם ונזכרתי בבריתי. שהרי דורשים בגמרא שיסורים מכפרים, ממה שנאמר ברית אצל מלח – "ברית מלח עולם" – ונאמר ברית אצל יסורים – אלא דברי הברית – כשם שמלח מיטב את הבשר כך ייסורים מיטיבים את האדם ומוציאים ונוטלים ממנו את חטאיו.

 לינק למאמר:  http://www.torahreading.org.il/article.php?id=44

קוראים תורה - www.torahreading.org.il



תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 07/01/2013 23:35:37




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/1/2013 16:24 לינק ישיר 
דבר תורה על פרשת השבוע - פרשת בא (התשע"ג) מאתר קוראים תורה

שלום חברים,
מאמר נוסף של חברינו - תנו צ'אנס לחברינו באתר קוראים תורה - שירבו כמותם בישראל!!!

פרשת השבוע – פרשת בא (התשע"ג)

 

תקציר פרשת השבוע

פרשת בא היא הפרשה השלישית במספר בספר שמות, עיקר הפרשה עוסק בהמשך מכות מצרים. הפרשה פותחת בהתראה לפרעה על מכת הארבה, פרעה נכנס למשא ומתן עם משה ואהרון ומתעקש להחזיק בבני ישראל, הקב"ה מכה במצרים במכת הארבה. פרעה שמבין את חומרת המצב מבקש ממשה שיתפלל בעבור הפסקת הארבה. לאחר מכן מתוארת מכת החושך על מצרים. פרעה שוב מתווכח עם משה על אילו אנשים מהעם יצאו ממצרים, אך לבסוף פרעה מתעקש שוב ומגרש את משה מעל פניו. מתוארת הודעת הקב"ה טרם ביצוע המכה האחרונה, ההתראה על מכת בכורות, הקב"ה מחזק את לב פרעה כדי להרבות באותות ובמופתים.

המשך הפרשה עוסק במצוות הפסח במצרים והדם על המשקוף, חיוב מצוות הפסח לדורות, משה מבאר לישראל את אופן עשיית המצווה. מכת בכורות מכה במצרים. ישראל יוצאים ברכוש רב ממצרים. תאור מצוות קורבן הפסח, מצוות קידוש הבכורות – קדושת בכור האדם והבהמה לקב"ה – "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל, בזכר ובבהמה, לי הוא".

 

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה (י, א)

לא נאמר "לך אל פרעה", אלא נאמר "בא אל פרעה", משום שאין הולכים מאת השם יתברך, שכן "מלוא כל הארץ כבודו, על כן הביטוי המדויק יותר הוא "בוא" - שפירושו בוא איתי יחדו כי אני איתך.

 

"כי אני הכבדתי את ליבו" (י – יא)

"השפת אמת" אומר שה' יתברך מתפאר בכך שהוא נותן כוח לרשע לעשות נגד רצונו. הרי זהו, לדבריו פלא הבריאה וסודותיה, כך שאותם הכוחות שהקב"ה נותן לאדם בהם הוא יכול להשתמש נגד ההשגחה עצמה. סבלנות כזו תתכן רק אצל אבינו שבשמיים ואין שום שכל אנושי יכול להשיגה.

 

"למען שתי אותותי אלה בקרבו" (י – א)

על ידי יציאת מצרים זכו בני ישראל לשני אותות: אות של שבת – "כי אות הוא ביני וביניכם" ואות של תפילין – "והיה לאות על ידך". גם "בשבת" וגם "בתפילין" אמרה התורה כי יהיו אות וזיכרון ליציאת מצרים, על כן אומר ה' "למען שתי אותותי אלה בקרבו" – על ידי יציאת מצרים אתן לבני ישראל את שתי אותותי: של תפילין ושל שבת. (המאור ושמש)

 

"ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך" (י – ט)

אם אדם מביא איתו את שנות נעוריו, הרי הוא יכול לילך בזקנותו. על ידי "נערינו" אפשר להיות בבחינת הולך גם ב"זקנינו" – לפי שאפשר לומר: "אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנותנו..." (נועם אלימלך)

 

למאמר המלא לחץ כאן

פתגם חסידי

רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: חירותו של אדם גדולה מתלמוד תורה, וחייב אדם מישראל ליגע עצמו בפרשת חירותנו וביציאת מצרים – יותר מסוגיה קשה שבתלמוד.

 

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 16/01/2013 16:26:45



תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 16/01/2013 16:26:04




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/1/2013 22:47 לינק ישיר 
דבר תורה נוסף על פרשת השבוע – פרשת בשלח (התשע"ג)

שלום לכולם,
בעז"ה יתברך חברינו מ"קוראים תורה" פרסמו דבר תורה נוסף, שימו לב לפרשת המן...
פרשת השבוע
– פרשת בשלח (התשע"ג) 

תקציר פרשת השבוע

עם ישראל נוסעים ונודדים מסוכות לאיתם בליווי של ענני הכבוד. בני  ישראל חונים לפני פי החירות. בינתיים, פרעה מקבץ את חייליו ורודף אחר עם ישראל. בני ישראל שראו לפתע שמצרים רודפים אחריהם החלו מלינים על משה, ומתפללים לאביהם שבשמיים שיחלצם מצרה זו. הקב"ה מורה למשה להכות את הים ובני ישראל יעברו בו בחרבה. ים סוף נבקע ובני ישראל עוברים בו, המצרים שאף הם נכנסו לים, טובעים לאחר שהקב"ה סוגר עליהם את הים. בהמשך מתוארת הישועה הגדולה שהייתה לישראל בזמן זה וכמובן הביטחון והאמונה בה'.

בהמשך מתוארת שירת עם ישראל על גבורות ה' ומלחמתו במצרים. בני ישראל מגיעים לארצם בה שוכנים גויים אשר יפחדו מהם. עוד מתוארים בשירה הניסים שעשה הקב"ה לישראל בים סוף.

תיאור גבורות הקב"ה בזמן הילחמו באויביו ובאויבי עמו הנבחר. הבהלה והתדהמה שנפלה על הגויים בזמן שעם ישראל הגיע להתיישב בארץ הקודש. מתוארת בקשה בה ישראל יבואו לארץ הקודש יתיישבו בה ויבנו בה את בית ה'- בית המקדש. שוב מתוארים הניסים שפקדו את ישראל בים סוף. בהמשך הפרשה מתוארת שירת מרים הנביאה ונס מיתוק המים במרה ע"י השלכת העץ אל המים.  בהמשך מגוללת הפרשה את מעשה ביאת ישראל למדבר סין, שם התלוננו שוב על משה ואהרון על נושא חוסר בבשר לאכלה. משה מודיע על כוונת הקב"ה להוריד להם לחם מן השמים הלא הוא מן. ההנחיות ללקיטת המן ע"פ הצורך בלבד ואזהרת משה רבנו על איסור השארת המן לבוקר. ולעומת זאת לכבוד יום השבת יש ללקוט ממנו כפול. טעם המן מתואר בהמשך ונתינתו למשמרת לדורות. בהמשך, פרשת השבוע עוסקת במסעם של בני ישראל לרפידים ותלונתם בנושא המים במסה ומריבה. פרשת השבוע מסיימת במלחמת ישראל בעמלק בהובלת יהושע בן נון ומחית זכרו לדורות.

בפרשת השבוע נצטוו בני ישראל בפעם הראשנה על שמירת השבת בסמוך לירידת המן – משמע שיש קשר הדוק בין אוכל נפש – פרנסה לבין שמירת שבת , "כי השבת מקור הברכה".

המן – לחם, בטבע אמור להגיע מן הארץ, אך במקרה הזה הוא ירד מן השמיים כסמל לכך שכל פרנסתו של אדם משמיים היא, יעשה אדם השתדלות והשאר תלוי בבורא עולם, אבינו הקדוש.

 

פרשת המן

ע"פ המנהג בשם רבי מנחם מנדל מרימנוב זצ"ל הרה"ק, בקהילות השונות נוהגים לקרוא את "שלישי" ביום השלישי בשבוע בו חלה פרשת בשלח (שניים מקרא ואחד תרגום) וזאת כסגולה לפרנסה.

"ויהי בשלח פרעה" (י"ג, י"ז)

זוהי דרכם של כל שונאי ישראל בכל העיתים, תחילה שוטמים אותנו ומאשימים אותנו בכל ומבקשים להפטר מאיתנו, אולם בבוא עת העזיבה, צווחים הם על שאנו עוזבים ועושים כל שביכולתם להשאירנו. (ע"פ פרדס יוסף)

 

"ולא ניחם אלוהים דרך ארץ" (י"ג, י"ז)

הקב"ה לא נחם באופן טבעי כדרכו של עולם, שהרי בעולם לחם עולה מן הארץ ומים יורדים מן השמים, ואילו עם עם ישראל נהג רבונו של עולם להיפך, לחם הוריד מן השמים – מן, ומים העלה מן הארץ – עלי הבאר.

"ולא ניחם אלוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" (י"ג, י"ז)

מן השמיים רצו שבני ישראל יוכלו לעבור גם בדרכים שאינן חלקות וישרות, ושיוכלו לחזק עצמם ולהחזיק מעמד גם בתקופות בהן הדרך לא קלה, משובשת ורחוקה...(שפת אמת)

פתגם חסידי

אמר רבי מנחם מנדל מקוצק על קללת הנחש "עפר תאכל כל ימי חייך" (בראשית ג', י"ד) – מה קללה היא זו? הרי פרנסתו של הנחש מובטחת לו בכל מקום וללא צער ודאגה?, אלא דווקא כאן נעוצה הגדולה שבקללות, דומה שאומר לו הקב"ה: לי אין עסק איתך, ואיני רוצה לזונך.

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/1/2013 23:08 לינק ישיר 
דבר תורה נפלא מאת אתר "קוראים תורה"

שלום חברים,
האתר הנפלא והמתקתק שיענג את השבת בע"ה....שווה לקרוא ולהתבשם מניחוחה של תורה.

פרשת השבוע – פרשת יתרו (התשע"ג)

 תקציר פרשת השבוע

פרשת יתרו היא הפרשה החמישית במספר בספר שמות, עיקר הפרשה עוסק בארגון מערכת השפיטה בעם ישראל, מעמד הר סיני וקבלת התורה והלכות בניית המזבח.

 ראשי פרקים בפרשת השבוע

יתרו בא אל משה עם ציפורה ובניה. מתוארת קבלת הפנים שעשה משה ליתרו. יתרו שמח בניסים שעשה הקב"ה לישראל ולמשה.
יתרו רואה בדרך בה משה רבנו שופט את עם ישראל כטובענית ולא פשוטה ומייעץ למשה לשנות את שיטת המשפט. יתרו מבין את העומס המוטל על כתפי משה ומציע לו למנות שופטים ושרים נוספים בחלוקה לחשיבות המשפטית וכמות האוכלוסייה.
משה עושה כעצת יתרו ולאחר מכן משלחו לדרכו.
מסע בני ישראל ממשיך. בני ישראל נוסעים מרפידים למדבר סיני. בהמשך מתואר מעמד הר סיני. מתוארת עליית משה רבנו אל ההר והבטחות הקב"ה להיטיב עם ישראל. עם ישראל מקבלים את דברי ה' באמרם "נעשה ונשמע". האזהרות לעם כהכנה למעמד הר סיני וקבלת תורה. העם מוזהרים שלא לעלות על הר סיני. עשרת הדברות נאמרים והעם מבקש ממשה שהוא ידבר אליהם ולא הקב"ה פן יינזקו ובפרשת יתרו פסקה.

 "וישמע יתרו" (יח', א')
רש"י במקום אומר: מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
בשיחות צדיקים נאמר: קשה אפוא, ולשם מה היה צריך לבוא והרי היה יכול להישאר מאמין בביתו?

אלא, מששמע כי אחרי התגלות נבואה כזו שהיתה בקריעת ים סוף, עוד היה מקום להסתר כזה, שיבוא עמלק וילחם בישראל – למד לקח מזה, כי מן ההכרח לקבל את התורה מפי רבי ולשקוד ללא הרף בעצמו, כדי שיוכל להתגבר על כוחות הרע המסנוורים את העיניים.

 

והלא הכל שמעו?
אלא, יתרו שמע, והבין, והסיק מסקנות ממה ששמע, בה בעת שאחרים שמעו ונשארו בשלהם. (הה"ק מהר"ד מללוב ז"ל)

יתרו כבר מתחילה ביקש להתגייר אך הרגיש כי אינו טהור דיו וכשר דיו בכדי להיות חלק מעם ישראל. אך, מששמע שאפילו אחרי קריעת ים סוף, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא", עדיין היה מוטל על ישראל להלחם ביצרם הרע, הבין מזה שמדרגתו הגדולה של עם ישראל אינה מתוך כך שאין להם כל מלחמה ביצרם הרע, כי אם חסדי ה' הם שמסייעים בעבורם להתגבר עליו. וכבר מייד ראה לפניו את האפשרות להתגייר ולהפוך לחלק ממניין ישאל.

נאמר ברש"י שתחילה שמו של יתרו היה "יתר" ולאחר שנתגייר נוספה לו האות "ו" ונעשה שמו ל"יתרו".

שמו הקודם של יתרו, "יתר", מעיד על מידה גדולה בו – מידת השפלות והענווה שהיה מרגיש על עצמו כאילו הוא מיותר. אך לפני שנתגייר לא הייתה במידה זו שום מעלה כי באמת היה מיותר, משנתגייר קיבלה מידה זו של "יתר" את חשיבותה האמיתית, והתורה הקדושה מציינת זה בשמו – יתרו – יתר שלו, כלומר שאפילו עכשיו הוסיף להיות שפל ומיותר בעיני עצמו (חידושי הרי"ם)

"ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים" (יח', י')

למה הכפיל הכתוב "אשר הציל אתכם – אשר הציל את העם"?

ונראה בזה כי יש שתי בחינות בעבודת ה' יתברך, יש אשר עובד את השי"ת, תיכף מנערותו ונושא בעולה של תורה מקטנותו מחמת אהבתו להשי"ת, מחמת גדולתו ורוממותו של השי"ת. ויש מידה בה האדם הולך בנערותו אחר שרירות ליבו, אך אז באים עליו ייסורי העולם הזה, אז מתעורר הוא ועושה תשובה על מעשי נעוריו ועוזב דרכיו הרעים והולך בדרכי תורה ועבודה. והחילוק בין שתי בחינות אלו הוא: מי שמתחזק בתורה ועבודה מקטנותו מחמת גדולתו של השי"ת, הוא הולך וגדל מיום ליום ומשיג אלוקותו בכל יום יותר ויותר. ומי שלא נטה שכמו לעבודת הבורא עד ששלח עליו ייסורים, לפעמים חלילה יפול מעבודתו. כי הקב"ה מרוב רחמנותו, מיד שצועק איליו יתברך – מיד הוא עוזר לו מצרתו וכשחזר ומיטיב לו – יוכל לשכוח חלילה טובות השי"ת, כמו שנאמר "ורם לבבך ושכחת וגו'", וצריך אותו האיש התחזקות גדול בעבודת השי"ת לבל יפול עוד ממנו. והעיקר הוא לתקן מעשיו בעולם הזה ולהכין עצמו לעולם הבא ובעל התשובה בזה העולם הוא כגר בארץ נכריה, וצריך לקבע זאת בליבו כדי שלא יתרשל מעבודת ה'. (מאור ושמש)

 

פתגם חסידי
רבי שלום מבלז היה אומר, שתי מידות בענווים:
רואה עצמו כאין וכל העולם כאין – ענו שאינו גמור.
רואה כל העולם כיש ועצמו כאין – ענו גמור.

 

פטירת צדיקים – כב' שבט
רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק זצ"ל, היה מייסד חסידות קוצק. ידוע היה באהבת ישראל ובעל מידת הרחמנות .


לקריאה באתר :
לחץ כאן

 

שבת שלום!
קוראים תורה -
www.torahreading.org.il

א
תר מומלץ




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/2/2013 00:06 לינק ישיר 
עוד דבר תורה נחמד מאתר קוראים תורה - פרשת משפטים

לכל חברי הפורום, אתר קוראים תורה פרסם דבר תורה תכליתי ומעניין, יישר כח!!!

לדבר התורה המלא:
לחץ כאן



פרשת השבוע
– פרשת משפטים (התשע"ג)

 

תקציר פרשת השבוע

פרשת משפטים היא הפרשה השישית במספר בספר שמות, עיקר הפרשה עוסק בדינים, מצוות ומשפטים שיסייעו לבני ישראל להתנהל כעם לכל דבר ועניין, הנהגות וחוקים שבין אדם לחברו. סיום פרשת השבוע עוסק בברית אותה כורת ה' עם בני ישראל ועלייתו של משה רבנו להר סיני.  

 

ראשי פרקים בפרשת השבוע
בתחילה, פרשת השבוע עוסקת בדיני עבד עברי ועבד נרצע, דין מכירת אמה עבריה, דין הרוצח ועונשו, דיני החייבים מיתה על מעשיהם, דין החובל חבלה בחברו, דין החובל באישה הרה ועונשו, חיוב החובל בתשלום לנחבל, דין החובל בעבד כנעני, דיני שור שהרג אדם או עבד כנעני, דיני בור, דיני שור שהזיק לשור חברו, דיני גונב שור או שה ועונשו.

הריגת גנב וחיוב בתשלומים, דיני שן ורגל, דין נזק האש, הלכות שומר חינם, הלכות שומר שכר, דיני השואל מחברו, דיני המפתה ועונשו, חיוב מיתה למכשף, דיני השוכב עם בהמה והזובח לעבודה זרה, האזהרה לא לצער גר ויתום ואלמנה, דיני הלווה ומשכון, מצוות בין האדם למקום.

ציווי ה' למשה לעלות לבדו להר סיני, הסכמת העם למצוות הקב"ה, כריתת ברית בין ה' ועם ישראל, זקני העם ראו גילוי כבוד ה'. משה עולה להר סיני.

 

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כ"א, א')

צריך האדם לשים את דברי האלוהים לפניו. על האדם למסור את ה"אני" שלו בעבור המשפטים. וזהו "לפניהם" – שיעמידו את המשפטים לפניהם, לפני קיומם העצמי. (קול שמחה)

 

כיוון שהדבר ברור והגיוני לשכל האנושי מתוך "קל וחומר" – שמבוסס על הגיון זה, לכן כתבה התורה במתכוון פסוק מיוחד, ללמד שעלינו לקיים את התורה לא רק אם היא מובנת או לא ע"פ השכל האנושי אלא משום זהו רצונו של בורא עולם, נותן התורה (אדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל)

 

לפיכך היה בדעתו של משה רבנו שלא לפרש את טעמי המשפטים עד שאמר לו ה' יתברך: "אשר תשים לפניהם" – כי היה סבור משה כי לאחר שידעו בני ישראל את טעם המצווה יעשו את המשפטים מפני טעמם ולא מפני שזהו רצון ה'. אמר לו הקב"ה שבכל זאת יפרש להם את טעמי המשפטים ועם זאת ילמדם לעשות את הדינים כי זהו רצון ה'. (שפת אמת)

 

מדרש: "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל", לא עשה כן לכל גוי"

עוד אמר השפת אמת, הרי העולם מבוסס על השקר והחמס, והמשפטים הללו נתונים ע"י צדק, חסד ויושר. אין פלא שעמי העולם אינם יכולים לשמור את המשפטים הללו ואילו בני ישראל מסוגלים לשמור על חוקי הצדק שיש בהם מידה של תורה – מידה של אמת, הם יכולים לקיימם אפילו בעולם שכולו שקר.

"מגיד דבריו ליעקב" – כיוון שנתן להם תורה, על כן, "חוקיו ומשפטיו לישראל" – יכולים הם לקיים את החוקים והמשפטים אפילו בעולם שכולו שקר. אולם "לא עשה כן לכל גוי", ועל כן "ומשפטים בל ידעום".

 

פתגם חסידי
רבי דוד מלאובה היה אומר: "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (מסכת אבות ג', א,) – והרי בתחילה החשבון ואחר כך הדין?

אלא, שואלים את הנשמה, מה דין העובר עברה פלונית? והיא משיבה, כך וכך, ואחר כך באין עמה בחשבון.

 

פטירת צדיקים – כט' שבט
רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים  - האדמו"ר מסיגט בעל "קדושת יום טוב" על התורה ועל מועדי ישראל, תלמידו של רבי חיים מצאנז, אביו של רבי יואל מסאטמר הקדוש, מייסד חסידות סאטמר. מילא את מקום אביו כאדמו"ר בסיגט ובזמנו גדלה חסידותו בכמה אלפים.

 

 

שבת שלום!
קוראים תורה -
www.torahreading.org.il




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/2/2013 14:10 לינק ישיר 
עונג שבת - רגע לפני שבת - פרשת תרומה

פרשת השבוע– פרשת תרומה

תקציר פרשת השבוע

הקב"ה  מצווה את ישראל להביא תרומה: זהב, כסף ונחושת, תכלת ואגמן, תולעת שני ושש ועיזים, עורות אילים מאודמים, עורות תחשים, עצי שיטים, שמן למאור, בשמים ואבנים טובות וזאת לצורך הקמת ובניית משכן ה'.

הקב"ה מנחה את משה בבניית המשכן וכליו ומתאר את המידות המדויקות שלו, מתאר את תבניתו החיצונית ותבניתו הפנימית.

הקב"ה מתאר את בניית ארון העדות בצורה מדויקת להפליא, כולל את מידותיו הגיאומטריות, ציפוי הזהב, הבדים, הכרובים והטבעות.

הקב"ה מתאר את בניית שולחן לחם הפנים, סוג העץ, ציפוי זהב, מסגרת, כתר מלכות בראשו – זר זהב, טבעותיו, בדיו. כלי השולחן, קערותיו, כפותיו.

הקב"ה מתאר את בניית מנורת הזהב, מקשה אחת זהב טהור, ירכה, קנה, גביעיה, כפתוריה,פרחיה, בעלת שישה קנים. הכלים לעבודת המנורה, מלקחיה, מחתותיה, כיכר זהב משקלה.

הקב"ה מתאר את בניית המשכן, בדיו, כמות ואורך היריעות, הלולאות, קרסי הזהב, יריעות העיזים, מכסה האוהל ובדיו, העורות, הקרשים למשכן אורכם, רוחבם, אדני הכסף. .פרוכת, תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר.

הקב"ה מתאר את בניית המזבח, עצי שיטים, רוחבו, אורכו וגובהו, ציפוי נחושת, כליו, בדיו.

 הקב"ה מתאר את הקמת חצר המשכן, מידותיה, רוחבה, אורכה, שער החצר, עמודיו, יתדותיו.

 

ראשי פרקים בפרשת השבוע

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי"

בעל המחבר עונג לשבת כתב "ויקחו לי" – משלי, ממה שאני נתתי ולא מגנבה וגזל, אלא תרומה. "תרומה" – אותיות "מותר", שיהיה מן המותר. חכמנו אמרו כי הפרשה עוסקת בנושא הצדקה. בעניין הצדקה – זהב, כסף ונחושת, שלושה דברים אלו תלויים בליבו של האדם. זהב – משול לאדם הנותן מרצונו הטוב וגם משתדל שיתנו אחרים לטובת זיכוי הרבים. כסף – משול לאדם שנותן צדקה רק כאשר שרוי במצב של צער ומצוקה. נחושת – משול לאדם הנותן צדקה כאשר הוא או אחד מבני ביתו חולים חס ושלום.

"ויקחו לי תרומה" (כ"ה, ב')

הרבי מקוצק היה אומר: "ויקחו לי – לשמי – תרומה", תיקחו את שמי כשהוא מורם ונבדל מן העולם הזה.

בעל חידושי הרי"ם ז"ל אמר על כך: "לי – לשמי", שאפילו אם לא תתכוונו, כי נתינותיכם תביאנה לידי השראת השכינה, אלא פשוט "לשמי" – משום שכך עלה ברצוני. הכוונה היא שלמלא את רצון ה' גדולה היא מכל הכוונות הנשגבות והעמוקות ביותר.

הקדושת לוי אומר על כך: כשיש לבני ישראל רצון ונדיבות לב לקיים את מצוות הקב"ה לשם שמיים, אומר על כך הי יתברך, "לי תרומה"  - אני בא על ידי כך להתרוממות. "כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בפמליא של מעלה".

השפת אמת אמר על כך:  "לי הכסף ולי והזהב נאום ה' צבאות", ומה, הקב"ה צריך להתפאר בכך שהכסף והזהב שלו הם, ומה אינו שלו?! אלא שהקב"ה אומר לישראל שמשימתם לעשות את הכסף ואת הזהב כך שיהיו "לי", ז"א להגביהם אליי על ידי קיום מצוות ומעשים טובים. ואם האדם נותן מכספו לשם שמים, אינו נותן רק לעצמו שהרי הקב"ה אינו זקוק לכך אלא לזכותו של האדם היא, אם כן זוהי לא נתינה, אלא לקיחה.

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך" (כ"ה, ח'-ט')

בצלאל ואהליאב ושאר חכמי הלב היו מוכשרים לעסוק במלאכת המשכן לפי רצון ה' בצורה מדויקת הרי היה זה הודות לרוח הקודש ששכנה עליהם, וכיוון "ששכנתי בתוכם" – שכנה עליהם, לפיכך יכלו לעשות "כל אשר אני מראה אותך".(תורת משה)

"כיכר זהב טהור יעשה אותה, את כל הכלים האלה. וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר" (כ"ו, לט'-מ')

"וראה ועשה": ראה כאן בהר, מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש. (רש"י)

"ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" (כ"ה, ל')

בהגהות בית שאול במסכת חגיגה כתוב, "שומרים הכהנים ברגל שלא יגעו בשולחן", פירושו ע"פ רש"י שמזהירים הכהנים את עמי הארץ, שלא יגעו העם בשולחן, בכדי שלא יטמאו אותו, שהרי אי אפשר להטבילו, שכתוב: "לחם פנים לפני תמיד". וקשה, שאמרו במנחות, "וסילק את הלחם הישנה בבוקר, וסידר את החדשה בערב", אז הינה, זה הרי נחשב עדיין "תמיד", אין כאן עניין של הפרש, לכן שאחרי שסילקו את הלחם הישנה של שבת היו יכולים להטבילו, וטבילת כלים בשבת אינו אסור אלא מטעם שבות ואין שבות במקדש כיידוע, אך הינה רבי שמעון בר יוחאי אמר במנחות שם והוא הדין אם קרא אדם קריאת שמע של שחרית ושל ערבית יצא ידי חובת והגית בו יומם ולילה שכן אם מונח לחם בערב ובבוקר נחשב – תמיד, וסיים שם שדבר זה אסור לגלות לעם הארץ ע"י זה יגיד שהתורה כולה מתחילה ומסתיימת בקריאת שמע  ומכיוון שמסכת חגיגה מדובר בעמי הארץ ולכן אסור לגלות להם שיש דרך להטביל את השולחן בשבת, שמתוך זה לא ילמדו את בניהם תורה כי יסתפקו בקריאת שמע.

"ועשית עליו זר זהב סביב" (כ"ח, יא')

במסכת יומא כתוב: "זכה נעשית לו זר, לא זכה – זרה הימנו".

אדם מישראל הלומד תורה, אם הוא יראה שמיים ואהוב על הבריות ובעל מידות טובות, התורה מפארת אותו ומעטרת אותו בכתר של מלכות – והכל אומרים שהתורה עידנה אותו ונטעה בו מידות ומעשים טובים.

אך אדם הלומד תורה ואינו בעל מידות טובות ואינו אהוב ומכובד על הבריות, הרי שהכל טופלים האשמה על התורה ואומרים – איזו מן תורה היא זו, שנטעה בו מידות רעות שכאלו, הרי התורה חייבת להשתכח ממנו ולהיעשות זרה לו. (אבני אזל)

"ועשית כפורת זהב טהור" – מובא בספר צפנת פענח... ובה יש לדקדק שלמעלה נאמר "ועשו ארון עצי שיטים" וכאן נאמר "ועשית". ומתייחס "ועשית" – למשה.

מובא במסכת סוטה שדבר שנעשה ע"י משה לא נתבטל לעולם והינה בכלי השרת, קדושתן אינה מסתלקת לעולם, לא על ידי שבירה ולא על ידי מעילה (כך גם כתוב ברמב"מ בהלכות בית המקדש), כיוון שהכפורת היה לה דין כלי שרת מחמת שהכהן זרק עליה ביום הכיפורים דם, אז התקדשה, ואין קדושת התבטלה לעולם, לכן מתייחסת עשייתה – "ועשית" למשה – מעשה ידי משה אינו מתבטל לעולם. מה שאין כן בארון שאין עליו כלי שרת לכן יתכן שקדושתו תתבטל, לפיכך הוא לא מתייחס אחרי משה, שהרי אמרנו שמעשי דיו של משה אינם בטלים לעולם, אלא נאמר "ועשו ארון עצי שיטים". "ועשו" – רבים – לא מתייחס למשה רבנו.( צפנת פענח)

פתגם חסידי

רבי אהרון מקרלין היה אומר: השמחה אינה מצווה והעצבות איננה עבירה. אך טמטום ליבו של אדם  שהעצבות גורמת – שום עבירה לא תוכל להביא האדם איליו. ולמקום שהשמחה יכולה להביא את האדם – גם מצווה לא תביאנו.

פטירת צדיקים

רבי זאב וולף מצ'ארני אוסטראה (ה' באדר, תקפ"ג)

בן רבי נפתלי צבי, היה מתלמידיו של המגיד ממעזריטש, היה האדמו"ר השלישי בתנועת החסידות, עלה לארץ ישראל בשנת 1798, וחי בארץ ישראל עשרים וחמש שנה עד לפטירתו. לאחר תקופה קצרה בעיר חיפה, קבע את מושבו קבע בעיר טבריה ושם גם נטמן לאחר פטירתו. תלמידו המובהק הוא רבי מנחם מנדל מקוסוב שהיה אבי שושלת חסידות ויזניץ'.

כל השונה הלכות...

א.      פרשת זכור: לא יקראו הציבור מתוך החומש בלחש, שהרי אין יוצאים ידי חובה בחומש. על כן יש להקשיב היטב לקריאת בעל הקורא ולכוון לצאת ידי חובה.

ב.      קטן שטרם הגיע למצוות אין להעלותו לקריאת עליית פרשת זכור, כיוון שאין קטן מחויב במצוות אלו מן התורה, על כן אינו יכול להוציא את הציבור ידי חובתם.

 לדבר התורה באתר: לחץ כאן

קוראים תורה -  www.torahreading.org.il




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/2/2013 00:16 לינק ישיר 
דבר תורה מתוך האתר קוראים תורה - יישר כח!!

שלום חברים
תנו להם צ'אנס - אתר נחמד מאוד.!!

פרשת השבוע – פרשת תצוה (התשע"ג)

תקציר פרשת השבוע

פרשת שבוע, פרשת תצוה, היא הפרשה השמינית במספר בספר שמות. הפרשה מהווה המשך ישיר לסיום הפרשה הקודמת, פרשת תרומה ועוסקת בהמשך הנחיות הקב"ה על דבר הקמת משכן ה'. ציוויים נוספים המופיעים בפרשה הינם: עשיית בגדי כהונה לכהנים ושמות בגדים אלו, מעשה האפוד וצורתו, המשבצות, מידותיו וצורתו של חושן המשפט, האורים ותומים, צורת המעיל והפעמונים, הציץ ומיקומו, מעשה הכותונת, המצנפת, האבנט ובגדי בניו של אהרון הכהן. פרק כ"ט החוצה את הפרשה פותח בתיאור הקורבנות שעל ידם יקדשו הכנים לשרת, הבגדים אותם ילבשו אהרון ובניו, הקרבת הפר וכל מעשהו, הקרבת האיל הראשון, השני וקידוש אהרון ובניו. הקרבת החלב והאימורים והנפתם, אכילת בשר הקודש על ידי הכהנים, קידוש המזבח וכפרתו, עולות התמיד והשראת השכינה על אוהל מועד. פרק ל' המסיים את פרשת השבוע עוסק בהנחיות הקב"ה לבניית מזבח הקטורת וייעודו.
ראשי פרקים בפרשת השבוע
"ואתה תצוה את בני ישראל" (כ"ז, כ')

·         "תצוה" – לשון התחברות (צוותא חדא) – שתתחבר עם בני ישראל, כמו: "מלאכיו יצוה לך". בכל אדם מישראל שבכל הדורות יש ניצוץ ממשה רבנו. (האור החיים הקדוש)

·         כיוון שמסר משה רבנו את נפשו למען כלל ישראל, זכה שישאר כוחו לתמיד בקרב כלל ישראל. (שפת אמת)

כיידוע, בפרשה זו שמו של משה רבנו לא מוזכר ולו פעם אחת.

·         מכאן למדים, כי אסור לאדם לקלל עצמו, שהרי משה רבנו אמר "מחני נא", מיתוך שמסר עצמו על כלל ישראל, אך ידוע שקללת צדיק עושה רושם, ולכן הקב"ה לא הזכיר שמו של משה רבנו ולו פעם אחת בפרשת תצוה. וזאת כוונת הכתוב "ואתה תצוה את בני ישראל"– תספר להם את כל אשר אירע לך כתוצאה מכך שאמרת "מחני נא" ותזהירם לבל יוציאו מפיהם קללה. (שפתי כהן)

 

"ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת"(כ"ח, ל"א)

רש"י במקום כותב, "את מעיל האפוד" – שאפוד ניתן עליו, לחגורה. "כליל תכלת" – כולו תכלת שאין מין אחר מעורב בו.

הכלי יקר אומר: נראה לתת טעם על העניין של המעיל שכולו תכלת. הרי הינה אמרו רבותינו שהמעיל מכפר על חטא לשון הרע, כך כתוב במסכת זבחים. ובמסכת חולין כתוב שידוע שצבע התכלת הוא דומה בצבעו לים. והינה בים נאמר על הפסוק "עד פה תבוא ולא תוסיף", כך אמר הקב"ה למים - לים, שם להם גבול – החול. כלומר שהקב"ה אמר לים לא לעבור על פני היבשה. וכן בלשון של חז"ל שהקב"ה הקיף את הפה בשתי חומות, האחת עשויה עצם - שיניים ואחת העשויה בשר – שפתיים, בכדי שיסגור חומות פיו בבואו לדבר לשון הרע. ומן הראוי שהאדם ילמד מן הים, שאינו עובר את גבולו ואינו פורץ את גדרו כמו כן לא יעברו דברי עוול את חומות פיו של האדם ויפרצו את פרצם לצאת החוצה. אלא יכבוש אדם יצרו ויעצור מבלי לדבר דברים אסורים. לכן היה המעיל כולו תכלת, שהרי אמרנו שהתכלת דומה בצבעו לים, כדי שיזכור האדם את הים שלא עובר את חומותיו, כך ינהג האדם ולא יעביר לשון הרע על חומות פיו ואז יכופר לו עוונו. כמו שהגמרא אומרת במסכת זבחים שהמעיל מכפר על עוון לשון הרע.
"והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב" (כ"ח, ל"ב)

רש"י במקום אומר: "בראשו", כתרגומו, כפול לתוכו להיות לו לשפה כפילתו... בהמשך הפסוק אומר הכתוב שיש לשים למעיל פעמוני זהב סביב והתורה אומרת "נשמע קולו בבואו אל הקודש".
ספר ברית שלום אומר על הכתוב: ע"פ זה נראה לפרש מה שכתוב כך, מה שכתוב בתורה וישמע קולו בבואו אל הקודש, כי קיים לנו שמי שהולך בחלוק הפוך, ז"א לובש אותו עם חלקו הפנימי כלפי חוץ, קיים לנו שאין תפילתו נשמעת, כך מובא בשולחן ערוך, אורח חיים סימן י"ב. לכן אחר שכתוב שיהיה "פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו" פירושו כמו שפיו של אדם – לחוץ כך שפה של המעיל כלפי חוץ אמר הכתוב שאז נשמע קולו בבואו אל הקודש להתפלל שתפילתו תהיה נשמעת, על כן, כשלובשים בגדים לפי הסדר ולא הופכים אותם אז התפילה נשמעת, כך למדנו מהכהן הגדול.           
"והאבנים תהינה על שמות בני ישראל...פיתוחי חותם איש..." (כ"ח, כ"א)

המהרי"ל דיסקין אומר, קשה, הרי לא היה צריך לכתוב שהאבנים יהיו על שמות בני ישראל, היה צריך לכתוב ששמות בני ישראל יהיו על האבנים, הרי מדובר על אבני החושן שהונחו כנגד ליבו של הכהן, שהיו מאירות. ועוד מקשה הרב דיסקין – "פיתוחי חותם" – פירש רש"י, שהוא כחריצת, כמו שחורצים חריץ, חותמת טבעות לחתום איגרות והלא הרי ידוע שבחותם טבעת, האותיות שחרוצות עליו הן הפוכות כדי שיחתום בטבעת יראו ישרות על הנייר ולא הפוכות. אם כן, אם גם על אבני החושן היו האותיות הפוכות אז איך היו קוראים אותן. ונראה שלא חקקו באבר החיצון של האבנים כי אז היה מקולקל זיו והדר האבנים אלא חקקו על האבנים בצידם הפנימי, צידם השני באותיות הפוכות וכיוון שהאבנים היו טובות ומאירות כזכוכית אז היו האותיות נראות היטב בצד הקורא בצורה טובה וקריאה, זהו שאמר הכתוב - והאבנים תהינה על שמות בני ישראל, כי השמות היו נחקקים בצידם פנימי של האבנים. האבנים היו משובצות על החושן והיו כזכוכית ועיקר עובי האבן היה "שוכב" על האותיות. ולמה כן, משום פיתוחי חותם כשם שרש"י מפרש שזה כחריצת חותמי טבעות איגרות כך גם שמות בני ישראל היו חקוקים בצידם הפנימי, כדי שהקורא יקראם ישר מלפנים.
פתגם חסידי

רבי צדוק הכהן מלובלין היה אומר: השמחה – עיקר העשירות. ירבה אדם כסף כחול אך שמחת לבב אין לו – נקרא עני.

פטירת צדיקים
רבי משה פיינשטיין זצ"ל (יג' באדר ב', התשמ"ו)
נולד ברוסיה בשנת תרנ"ה, לאחר שהתבגר החליף את אביו, רבי דוד כרב העיר אוזדא וליובאן. היגר לארה"ב בשנת תרצ"ז, היה פוסק הלכה נודע, ראש מתיבתא תפארת ירושלים – ניו יורק, יושב ראש מועצת חכמי התורה בארצות הברית. אלפי תשובותיו בענייני הלכה לוקטו לספר "אגרות משה". הוציא לאור ספר בשם "דרש משה" העוסק בענייני דרוש ואגדה, ספר "דברות משה" הכולל שיעורים על המסכתות בתלמוד.

כל השונה הלכות...

א.      יש להזהיר ולהיזהר ששמחת פורים תהיה מושתת על טהרת הקודש מתוך לימוד התורה הקדושה, "כי פיקודי ה' ישרים משמחי לב", ולא מתוך שחוק וקלות ראש.

ב.      זמן משלוח מנות הוא ביום פורים ולא בלילה, לכן אם שלח בליל פורים לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולשלוח שוב.

 למאמר

קוראים תורה -  www.torahreading.org.il




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/3/2013 22:29 לינק ישיר 
דבר תורה על פרשת כי תשא

פרשת השבוע – פרשת כי תשא (התשע"ג)

תקציר פרשת השבוע

פרשת השבוע, פרשת כי תשא היא הפרשה התשיעית במספר בספר שמות. בתחילתה של הפרשה ישנו מיקוד במצוות מחצית השקל ובהנחיות נוספות הקשורות במלאכת המשכן: הכיור ותפקידו, שמן המשחה ומלאכת עשייתו, משיחת אוהל מועד וכליו, פרשת קטורת הסמים, פירוט כלי המשכן, שמות האחראים על מלאכת המשכן וכליו, ציווי שמירת השבת והעונש למי שמחלל אותה ומתן לוחות הברית למשה רבנו בהר סיני. מעבר לכך הנושא המרכזי בהמשך הפרשה הוא חטא העגל, כעס הקב"ה על עם ישראל ורצונו לכלותם, משה מבטל את גזירת ה', משה יורד מהר סיני ושובר את לוחות הברית, אהרון נשאל ע"י משה לפשר מעשהו, משה מצווה להעניש את החוטאים לה', תפילת משה לביטול הגזירה ותשובת הקב"ה. מוזכרת בפרשה גם תפילת משה ובקשותיו להיכנס לארץ האבות ותשובתו של הקב"ה. הקב"ה מצווה את משה לפסול לוחות אבנים ולעלות אל ההר, מוזכרת הזהרה לעם ישראל לבל ילכו אחרי אומות אחרות העובדות עבודה זרה, משה כותב את דברי התורה, זוהר פני משה בדברו עם ישראל.

ראשי פרקים בפרשת השבוע
"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט..." (ל', ט"ו),

ספר "קול אליהו" כותב שבטעמי הנגינה (טעמי המקרא) של "והעשיר לא ירבה" יש מונח רביעי, נראה מרומז בזה, רבותינו במסכת כתובות כתוב "המבזבז ממון לצדקה, לא יבזבז יותר מחומש מנכסיו", על זה נאמר העשיר לא ירבה, במה , בצדקה, יותר מחומש מנכסיו אלא, מונח רביע – רביעי, ארבעה חלקים מנכסיו יהיו מונחים לעצמו, ורק חלק החמישי רשאי "לבזבז" לצדקה. מונח רביע – ארבעה חלקים מונחים אצלו והחלק החמישי – חומש - לצדקה.

"וביום השביעי שבת וינפש" (ל"א, י"ז)

מובא במסכת ביצה, "וינפש" - אחר ששבת וי, אבדה הנפש, שהלכה לה הנשמה היתרה. קשה, לפי שמובא בספר "זיכרון זאת", אומר: למה מזכירים זאת בעת קבלת שבת? הרי רק נכנסה השבת וכבר עוסקים בצאתה?. בצאת השבת – שייך ואבדה הנפש, אך בכניסתה לא. אך נראה שתענוג תמידי אינו באמת נחשב תענוג בעינו של אדם, בעינו של אדם נחשב רק תענוג זמני, שאינו  נשאר לעולם – והוא מענג את האדם כל זמן שנשאר תחת ידו, כי יודע שעוד מעט ואיננו. לכן אומרים זאת בתחילת השבת, כיוון שהאדם זוכר כעת בתחילת השבת, שמייד בצאת השבת הנפש היתרה תאבד, אז מדבק בה יותר בשבת, "ומנצל" יותר את השבת להידבק בנפש היתרה.

"ויחל משה את פני ה' אלוהיו..." (ל"ב, י"א)

כותב דבר תורה בספר "חנוכת התורה " על המובא במדרש שמשה המליץ בעד ישראל ואמר: ואתה אמרת אנוכי ה' אלוהיך,לא יהיה לך.. – לשון יחיד. וממילא בני ישראל אינם מצוויים בייחוד ה' יתברך. מובא במסכת שבת: לעתיד לבוא שואלין לכל אדם – ציפית לישועה? כתב רבי העשיל מקרקא, לזה שצריכין לצפות לישועה – נלמד מהפסוק "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כשם שהוציאך הקב"ה ממצרים, כן יוציאך משאר גלויות והינה בפרשת שמות ה' אומר למשה לומר לישראל ששמו הוא "אהיה אשר אהיה". הפירוש הוא אהיה עימהם בשעבוד זה ואהיה עימהם בשעבוד אחר. אמר משה למה אזכירם עכשיו שעבודים אחרים – די לצרה בשעתה, אז אמר הקב"ה, לך אמור להם "אהיה שלחני אליכם", נמצא שלמשה לבד נתגלה שיעבוד שאר הגלויות העתיד לבוא אך לא  לישראל. זה שאמר משה – לי ציווית ולא להם, ולכן המצווה של אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים – זה לי לבד הציווי, ומכאן שעשרת הדיברות נאמרו לי ולא להם – וממילא פטורים המה מעונש.

פתגם חסידי
רבי נחמן מברסלב היה אומר: "ימי ניסן הם ימי תשובה כמו תשרי". "ועל ידי שמחה בשלוש רגלים זוכים לאור הפנים, ועל ידי זה מחיין את השכל דקדושה שעל ידו באים להשגה אלוקות". (ליקוטי מוהר"ן)

פטירת צדיקים
רבי יואל סירקיש זצ"ל (כ' אדר ת')

בעל ספר "בית חדש" על הארבעה טורים, נולד בלובלין שבפולין, למד אצל הרב ליבוש'ס מלובלין  שהיה רבו של השל"ה הקדוש, שימש כרבה של פוזנה שבפולין, מזי'בוז' ובבעלזא לאחר מכן עבר לעיר קראקא שם עסק באותם הדברים עד ליום מותו. היה עשיר ונדבן גדול.

כל השונה הלכות...

א.      אין מתענים בחודש ניסן, מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן ושנים עשר נביאים הקריבו קרבנם, יום לשבט, ובית המקדש עתיד להבנות בניסן, ואחר כך, בי"ד בניסן ערב פסח ושבעת ימי החג, וכיוון שעבר רובו של החודש בקדושה מוציאים את כולו בקדושה.

ב.      אם ר"ח ניסן חל בשבת מוצאין שלושה ספרי תורה. בראשון יקראו בפרשת השבוע, בספר השני קוראים בפרשת ראש חודש ובשלישי קוראים בפרשת החודש.

 

לדבר התורה באתר: לחץ כאן

 

קוראים תורה -  www.torahreading.org.il 


תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 03/03/2013 22:30:24




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/3/2013 22:45 לינק ישיר 
קוראים תורה בדבר תורה ייחודי....

חודש טוב!!
דבר תורה
על פרשת השבוע – פרשת ויקהל - פקודי (התשע"ג)

תקציר פרשת השבוע – פרשת ויקהל

פרשתנו, פרשת ויקהל פותחת בצווים אותם אומר משה לבני ישראל כשהם נקהלו למחרת יום הכיפורים כאשר ירד משה מן ההר.
הציווי לשבות ביום השבת, איסור הבערת אש בשבת. מייד לאחר מכן מתואר צווי משה באשר להבאת תרומה מאת בני ישראל לטובת בניית המשכן וכליו. משה שוב מפרט את הפריטים הנדרשים לכך, זהב, תכלת ונחושת, תולעת שני, אבנים טובות, שמן למאור, בדים, עצים, שולחן. בניית המזבחות, בגדי הכהונה וכו'.
בני ישראל נענים ותורמים למשכן ולכליו. הם מסירים מעליהם את התכשיטים וכלי הזהב שהיו באמתחתם ומביאים את כל שמשה ביקש. המשך הפרשה מתאר את מעלתם של בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך כמי שאמונים על כל המפעל האדיר של בניית המשכן וכליו. משה שהבחין בכמות התרומות אותן תרם עם ישראל, הבין שאין צורך להמשיך לתרום והכריז על הפסקת התרומות. מתוארת מלאכת הבניית המשכן, מתוארת בניית הארון והכרובים וכל כלי המשכן וכך גם מסיימת הפרשה.

ראשי פרקים בפרשת השבוע – פרשת ויקהל

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ל"ה, א')

הגה"ק מסוכטשוב זצ" ל כתב: טרם ההקדמה למשכן היה דרוש "ויקהל" – להקהיל את כל עדת ישראל, שיהיו נקהלים ומלוכדים כאיש אחד. שכן, עד לפני הקמת המשכן היו במות מותרות, וכל מי שחפץ יכול היה לבנות במה ולהקריב בה קרבנות. אך מרגע שנסתיימה הקמת המשכן נאסרו הקמת במות של יחידים וכולם היו חייבים להקריב את קורבנותיהם במשכן בלבד. הרי לשם כך גם כן הוא הוקם, לאחד את ישראל, שכולם יקריבו במקום אחד. וכיוון ששבת גם היא מהווה כוח ליכוד וריכוז והתקהלות לכלל ישראל, נאמרה פרשת הקמת המשכן מייד לאחר מצוות שבת, כדי לבצע על ידיה – "ויקהל" הנחוץ כל כך למלאכת המשכן.

רש"י: הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן. אם כן מדוע בפרשת כי תישא הקדימה התורה דווקא את ציווי המשכן לפני אזהרת השבת?
אמר על כך בעל חידושי הרי"ם זצ"ל: טרם חטאו בני ישראל בחטא העגל גם מלאכות הנחשבות חולין היו מלאות בקדושה, כך שלמעשה ששת ימי המעשה היו מעין הכנה ליום הקדוש, יום השבת. אך עכשיו משחטאו בחטא העגל, נעשו פעולות החולין פשוטות וחומריות, כל כך שרק על ידי השבת אפשר לתקן אותן. לפיכך נאמרה כאן הפרשה של שבת לפני מלאכת המשכן. שעל ידי השבת יכולות מלאכות החולין להתרומם למדרגה של מלאכת המשכן...

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" – אמרו רבותינו ז"ל: כמה ימים היה צריך משה לטרוח כדי להקהיל שישה ריבוא מישראל, כמו שכתוב: "ויקהל משה את כל עדת.." וידוע, שהיו למשה חצוצרות. אם היה תוקע בחצוצרה אחת היו מגיעים הנשיאים, ואם משה רבנו היה תוקע בשתי חצוצרות היו מגיעים כל עם ישראל, כפי שכתוב בפרשת בהעלותך: "ואם באחת יתקעו ונועדו אליך כל הנשיאים וכו'". ולמה כתוב "כל עדת בני ישראל" ולא כתוב "כל קהל ישראל"? למה היה קשה למשה להקהיל את כל ישראל? הרי כבר נאמר קודם שתכף כשהיה משה תוקע בשתי החצוצרות היה מגיע כל הקהל. אלא למשה לא היה קשה להקהיל את גופם הפיזי של העם אלא היה קושי להשוות את דעותיהם של כל העם. שכתוב "עדת בני ישראל", "עדת" – אותיות דעת. היה קשה לו למשה רבנו להשוות את דעותיהם של בני ישראל וליצור מצב שכולם יהיו כאגודה אחת.(אהבת חיים)

".. אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה.."(ל"ה,א',ב')

אמרו חכמינו ז"ל "כשישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית ע"י אחרים" (ברכות ל"ה). וזהו שמרמז כאן הכתוב, אם תעשו את הדברים האלה, אשר ציוה ה' לעשות, כי אז ששת ימים "תיעשה" מלאכתכם ע"י אחרים. (דברי אמת)

ומי ששומר שבת כהלכתו, הקב"ה מסייעו ומלאכתו נעשית מאליה כאילו על ידי אחרים, ומצליח בכל דרכיו, ולא יצטרך לבריות כל ימי חייו.

 

 

"לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת" (ל"ה, ג')

האלשיך הקדוש אומר: עבירה שנעשית בשבת הרי היא חמורה פי כמה וכמה מאשר העבירה הייתה נעשית ביום חול. שכן, אם אש הגהנום נכבית משהגיעה השבת הרי כשעוברים עבירה בשבת הרי היא חוזרת ונדלקת. לפיכך מזהירה התורה – אל תבעירו אש בשבת, את אש הגהנום בעוונותיכם. בשבת צריך אדם להיזהר משנה זהירות מפני עברה ואפילו הקטנה ביותר.

"שְׁתֵּי יָדֹת, לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, מְשֻׁלָּבֹת, אַחַת אֶל-אֶחָת" (ל"ו, כ"ב) – מרמז על מי שנותן צדקה שעושה חיבור שם הקדוש י"ה ב – ו"ה, "שתי ידות", רצה הכתוב לומר – יד הנותן ויד המקבל (צדקה). לקרש האחד – אותיות "לקרש" – "לקשר". זאת אומרת בין הנותן והמקבל צדקה מתקיימת המצווה, כמו שכתוב שתי ידות לקרש האחד.

אבל אם חס ושלום העשיר קמצן ולא נותן מכיסו כראוי לכפי יכולתו אותה העניק לו הקב"ה, אפילו אם הוא בעל תורה ומצוות, לא יועיל לו. (אהבת חיים)

 

יהי רצון שהקב"ה יפתח את ליבנו וייתן לנו לב טוב כך שנרבה צדקות ונזכה לתת צדקה לעניים הגונים הראויים לכך ובית המקדש יבנה במהרה בימינו, אמן! – כי בזכות הצדקה ישראל עתידים להיגאל, כמו שכתוב "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

 

תקציר פרשת השבוע – פרשת פקודי

פרשת פקודי היא הפרשה האחת עשרה במספר שבספר שמות. הפרשה נקרא. לרוב  כאשר השנה היא אינה שנה מעוברת. הפרשה מהווה המשך ישיר להמשך תהליך והנחיות להקמת המשכן. הפרשה פותחת בשמות הממונים על מעשה המשכן ופירוט כמות הכסף והזהב שנתרמו לעבודת המשכן וכליו.

בהמשך מתוארת מלאכת עשיית בגדי השרד של הכהן, האפוד, אבני השוהם ותפקידם, ארבעת טורי האבן, צורת הרכבת החושן באפוד, המעיל ופעמוניו, בגדי הכהונה לאהרון ובניו, ציץ הזהב ומיקומו. מתוארת סיום עבודת המשכן ומסירתו למשה רבנו וברכתו. הפרשה נחתמת בהנחיות נוספות באשר להקמת המשכן, הציווי למשה רבנו למשוח את כלי המשכן, הלבשת אהרון ובניו בבגדי הכהונה, עריכת שולחן לחם הפנים, מנורת הזהב ונרותיה. מסך הפתח, מזבח הזהב, הקטורת ומזבח העולה. הכיור וכנו ותפקידו במשכן. הפרשה מסיימת בגילוי השכינה וענני הכבוד.


ראשי פרקים בפרשת השבוע

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת..."(ל"ח, כ"א)

אליבא דאמת לא היה כל צורך בעריכת דין וחשבון זה, אלא "אשר פקד על פי משה" – משה רבנו דרש זאת, וזאת בכדי לקיים את מצוות "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר ל"ב, כ"ב) – שמא יעלה בדעתו של מישהו לדעת מה נעשה בכל הכסף שנתרם למשכן. (אור החיים)

על כן מסר משה רבנו דין וחשבון לגבי הכסף בלבד שהרי הגיע ממחצית השקל שנתנו ישראל כמס חובה ולכן לא נתן דין וחשבון על הזהב כי הזהב ניתן בתור נדבה רק על ידי נדיבי הלב שבעם וביניהם לא היה מקום לחשוש מהחשדנים ומדורשי החשבונות (אהבת יהונתן)

ומה הטעם באמרה "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"? משום שהברכה הינה כוח פנימי של הקדושה והקדושה מחבבת רק צניעות וסתר. ודבר גלוי ומנוי (שמשה ספר אותם) כבר שולטים בו כוחות חיצוניים רעים ואין הברכה יכולה להגיע איליו. ברם, כאשר המניין נעשה בכוחו של משה רבנו שעליו מעידה התורה "בכל ביתי נאמן הוא" – הרי מצוי כאן כח האמת ובמקום שיש אמת אין שליטה לשום כוחות חיצוניים ורעים. לחיצוניות יש שליטה רק במקום בו השקר מצוי. (הגה"ק מסוכטשוב זצ" ל)

דבר תורה - "משכן העדות" – המשכן עצמו העיד על כך שהדין והחשבון היה נכון ולא הייתה חס ושלום כל מעילה בכסף, בתרומות ובנדבה. שכן אילו אכן הייתה מעילה ואפילו הגניבה או צל גניבה הקטן ביותר, אז ודאי לא הייתה השכינה שורה ולא היה משכן כלל - ,"אני ה' שונא גזל בעולה" (המלבי"ם)

ע"פ המדרש: אמר להם מדה רבנו, כך וכך עדיתי למדכן וביתר עדיתי משכן לעדות.

ומה טיבו של "משכן העדות" שעשה משה רבנו בנוסף על המשכן?

אמרו על כך המפרשים שבסמוך למשכן הקים משה רבנו בית מדרש ללמד תורה לרבים. וזה התיקון לחטא העגל שחטאו בני ישראל בהסכמתם לעצת יתרו שהייתה למנות שרי אלפים ושרי מאות בזמן שהיו צריכים לומר: שאנו מעדיפים ללמוד מפי משה רבנו עצמו. הסכמתם זו נתפרשה כאילו אין הלימוד מפי משה רבנו חביב עליהם. ולכן בית המדרש הזה שהקים משה רבנו שלימד בו את כל ישראל היה בו משום כפרה על אותו החטא. (החתם סופר)

כל השונה הלכות...

א.      ליל חג הפסח חל ב ט"ו ניסן, קודם תפילת ערבית אומרים מזמור ק"ז שבתהילים – "הודו לה' כי טוב...", ואומרים חצי קדיש וברכו וכו'. אחר תפילת העמידה אומרים הלל גמור, ומברכים "לגמור את ההלל", אחר כך החזן אומר קדיש תתקבל, ואומרים "בצאת ישראל ממצרים...", קדיש ועלינו לשבח.

ב.      אם חל פסח בשבת, מתחילים לומר "מזמור לדוד" וקבלת שבת, ויש הנוהגים לפתוח ב"לכו נרננה". אומרים "מזמור שיר ליום השבת" ומזמור "הודו לה' כי טוב". אחר תפילת הלחש יאמרו "ויכולו", ברכת "מגן אבות" והלל. מסיימים בקדיש תתקבל, מזמור "בצאת ישראל ממצרים", קדיש ועלינו לשבח.

 

פתגם חסידי

·         רבי שניאור זלמן מלאדי היה אומר: "אף בנפשו של בור ועם הארץ מאיר אור קדושת השבת ויום טוב.

·         ביום טוב צריך לשוב בתשובה מתוך שמחה, כי בכל הימים הטובים העולם נידון, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בראש השנה פרק א', משנה ב': "בארבעה פרקים העולם נידון וכו'..", על כן צריכים לשוב בתשובה. ועל ידי זה יוצא מלכות דקדושה מבין הקליפות ומקרב את הגאולה. (ליקוטי מוהר"ן – ברסלב)

 

פטירת צדיקים

רבי אליעזר ליפא מחמלניק זצ"ל (כו' אדר)

אביו הוא רבי אלימלך מליז'נסק, התגורר בעיירה חמלניק והיה מלומד בניסים ובמופתים. האדמו"ר מלובלין אמר עליו באחת הפעמים כי הוא צריך שיצטרפו איליו תשעה מלאכים למניינו בשעה שהוא בתפילתו מגודל התלהבותו. מסופר על רבי אליעזר שבשושן פורים התקס"ו הכין את המלבוש שלו והקיטל שלו לעת פטירתו, הכין סעודה לחסידיו וברך כל אחד ואחד מהם, לאחר מכן נסע לעיירה ליז'נסק שבפולין וכעבור מספר מועט של ימים השיב את נשמתו אל כור מחצבתה.

זכותו תגן עלינו אמן!

 

שבת שלום

 

למאמר באתר: לחץ כאן

 

קוראים תורה -   www.torahreading.org.il

 



תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 12/03/2013 22:45:50




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/3/2013 00:55 לינק ישיר 

ישר כוח גדול תזכו למצוות



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/3/2013 20:48 לינק ישיר 
כותרת דבר תורה: פרשת השבוע - פרשת צו (התשע"ג)




תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 21/03/2013 20:49:00



תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 21/03/2013 20:49:28




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/3/2013 20:49 לינק ישיר 

כותרת דבר תורה: פרשת השבוע - פרשת צו התשע"ג

 כנסו למקור הדבר תורה:
http://www.torahreading.org.il/article.php?id=67

מאתר קוראים תורה:
http://www.torahreading.org.il/


בס"ד

דבר תורה על פרשת השבוע – פרשת צו (התשע"ג)

תקציר פרשת השבוע – פרשת צו
פרשת השבוע פרשת צו היא הפרשה השנייה בספר ויקרא. ניתן להבחין בחלוקה בנושאי הפרשה. חלקה הראשון של הפרשה עוסק בפירוט דיני הקרבת הקרבנות מזוית מבטם של הכהנים וחלקה השני של הפרשה עוסק בעבודה במשכן במשך שבעת ימי המילואים.

ראשי פרקים בפרשת השבוע – פרשת צו

"צו את אהרון ובניו לאמור זאת תורת העולה היא העולה"
בספר "אמרי יצחק" – אמרו חז"ל בויקרא רבא: קורבן עולה מכפר על הרהור הלב. לכאורה מחשבה רעה אין הקב"ה צופה למעשה אז למה צריכין כפרה על ההרהור. מובא במסכת קידושין בדף ל"ט: נחשבת מחשבה על כך שיעבוד עבודה זרה, נחשבת כמעשה וצריך כפרה ולהקריב קרבן. לכן קודם שאמר הכתוב זאת תורת העולה הקדים ואמר צו – לשון עבודה זרה, לומר שהעולה באה לכפר עוון זה – עבודה זרה.
מדרש תנחומא על "כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה" מתרץ זאת על ידי הפסוק "היא העולה על מוקדה"  - שכל המתגאה – העולה ברוחו, הוא נידון באש. מכאן שהעולה ברוחו כאילו עובד עבודה זרה וזקוק לקרבן עולה בשביל לכפר.
"צו את אהרון" - אין צו אלא לשון זירוז. ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס (רש"י).
כל איבריו של אדם יש להם בחינת "כיס" כמעין כיסוי אשר שומר על אותו האיבר לבל יעשה את הרע בעיני ה'. הפה יש לו את השפתיים אותן יכול האדם לסגור בכל עת שירצה להימנע מדיבורים אסורים. לאוזן יש את התנוך איתו אפשר לסתמה כשירצה להימנע מלשמוע דיבורים שאינם מותרים. לעין יש את העפעפיים איתם אפשר לעצום עיניים בכל עת שירצה להימנע ממראות אסורות וכך שאר איבריו של האדם המשמשים את חושיו. לעומת זאת,  למחשבה אין "כיס" איתו אפשר לכסות עליה. בת חורין היא המחשבה ולכן צריך לשקוד הרבה בכדי להימנע ממחשבה ומהרהור רע. והינה קרבן עולה בא לכפר בעיקר על מחשבות רעות
 לכן התורה זירזה ואמרה "צו" כי צריך לזרז הרבה במקום שיש בו חסרון כיס כלומר בדברים האמורים במחשבת הלב לה אין כיס. (שיחות צדיקים)
בזוהר הקדוש כתוב "היא העולה על מוקדה" - שכאשר עולה לאדם מחשבה רעה אזי יעלה אותה על מוקדה וישרפה תכף ומייד באש התורה והמצוות.
בעל חידושי הרי"ם זצ"ל היה אומר, שכל דבר נשגב ומקודש זקוק לכיסוי אשר יחפה על מהותו הפנימית ויסתיר את עצם קדושתו. קיומה של קדושה תלוי בכיס זה לפי שפנימיות אמיתית אינה יכולה לסבול שום פומביות וזקוקה לכיסוי אל מול החיצוניות. את הקורבנות צלו באש ואכלו הכהנים או הבעלים אבל קורבן עולה היה נשרף לגמרי ולא הייתה בו אכילה כלל כיוון שהיה חסר כיסוי אשר יחפה על קדושתו העליונה לכן היה נדרש זירוז משום שחסר בו הכיס שיכסה על קדושתו העליונה.
בעל השפת אמת אמר על כך: הדברים אמורים ביותר בתקופת הגלות הקשה, תקופה בה שונאי ישראל מכלים את פרנסתם של ישראל עד שמגיעים לכדי פרוטה. שאז קיום תורה ומצוות קשה ביותר לפי שדאגת הפרנסה והמאבק התמידי עבור פת לחם לאכול מקשים מאוד על שמירת היהדות. לפיכך חייב אדם לזרז עצמו ביותר בייחוד בזמנים קשים כאלו למען יוכל לעמוד בניסיון קשה זה.
וידועים דברי הרמב"ן כי עיקרו של קורבן הוא שיראה החוטא את שחיטת הקרבן, שיראה את הדרך בה זורקים את דמו ושורפים את איבריו ויחשוב שהוא וגופו הם הראויים לכך אך ה' הקדוש ברוב רחמיו וחסדיו מקבל את שחיטת הבהמה במקום גופו של החוטא. דבר שמן הסתם מעורר את האדם לחשוב בהרהורי תשובה וחרטה על מעשיו. אם האדם יבין זאת וישפר מעשיו אז בוודאי שבורא עולם יקבל לרצון את קרבנו.

כל השונה הלכות...

·         אחד שקיימים ברשותו כמה בתים, יברך ברכה אחת ויוציא את כולם. ואם הבתים מרוחקים אחד מהשני במרחק הליכה, אין ההליכה נחשבת להפסק. ולכתחילה יזהר שלא יסיח דעתו כשהולך מבית לבית. ובדיעבד אם הסיח דעתו אינו חוזר לברך.

·         צריך לבדוק בכל מקום שברשותו, מכונית, עסק. ואפילו אם יש טרחה מרובה לא יקוץ בבדיקתו, לפי שאמרו חז"ל  "לפום צערא אגרא".

פתגם חסידי

רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: אם אני הנני משום שאני הנני אני, ואתה הנך משום שאתה הנך אתה – הרי אני הנני אני ואתה הנך אתה. אולם אם אני הנני משום שאתה הינך ואתה הינך משום שאני הנני אני, הרי אין אני אני ואין אתה אתה.

פטירת צדיקים
הרמב"ן – רבי משה בן נחמן זצ"ל (יא' ניסן)
היה מגדולי חכמי ספרד ובנוסף היה רופא. הרמב"ן נולד בקטלוניה – צפון מזרח ספרד.
חיבוריו על פרשות השבוע ועל המקרא בכלל היו לשם דבר. התאפיין בפירושים על שיטת הפרד"ס תוך כדי התעמקות בפרשנים מכל קצוות היהדות והזרמים. לחידושיו יש השפעה רבה על הלומדים על ימינו אנו. תלמידו – הרשב"א אמר עליו שלא היה גדול ממנו ביראת חטא. נפטר ונקבר בארץ ישראל.

זכותו תגן עלינו אמן!

שבת שלום

קוראים תורה -   www.torahreading.org.il

 



תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 21/03/2013 20:50:02



תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 21/03/2013 20:50:40



תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 21/03/2013 20:51:18



תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 21/03/2013 20:52:03




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/3/2013 15:47 לינק ישיר 
שבת וחול המועד פסח - קוראים תורה

סיפור נפלא לשבת קודש וחול המועד פסח

כל השונה הלכות....

·         נטלית ידים קודם טיבול ראשון - יטול ידיו בלא ברכה טרם אכילת הכרפס בשל חובת "שטיבולו במשקה". לא יברך על נטילה זו "שספק ברכות להקל". יש לדקדק בנטילה זו כשאר הנטילות וטוב אם לא ידבר מרגע הנטילה ועד לאחר אכילת הכרפס.

·         "כרפס" - תיקנו חכמים לאכול כרפס הטבול במי מלח - הטעם לכך הוא שיראו הילדים בשינוי וישאלו על כך. יקח פחות מכזית כרפס, יברך "בורא פרי האדמה" ויכוון לפטור בברכה זו גם את המרור שיאכל בהמשך. אין חובת הסבה באכילת כרפס.

·         "יחץ" -  יקח את המצה האמצעית מבין השלוש, יבצע אותה וישמור את החלק הגדול לאפיקומן. זכר לכתוב "משארותם צרורות בשמלותם" והחלק השני ישאיר למצות אכילת מצה, ככתוב "לחם עוני". ויבצע את המצות בידו ולא בסכין כדרך העניים.

 

צדיקים במיתתם נקראים חיים...(ברכות)

רבי אהרון הגדול מקרלין זצ"ל (י"ט בניסן, התקל"ב 1772)

בראשית תנועת החסידות היה אדמו"ר וייסד את חסידות קרלין. היה תלמידו של המגיד ממזירטש מגדולי מפיצי תורת החסידות ותלמידו המובהק והמפורסם של הבעל שם טוב.

הרב נפטר בעודי בן 36 ועל מצבתו נכתב: "זכה וזכה את הרבים כמה וכמה פעמים ומסר את נפשו במסירות נפש על זה, לפי שכלו לזכות את הרבים והיה מוכיח לרבים בתוכחת מגולה ואהבה מסותרת לקרב את ישראל לאביהם שבשמים וליחדם בייחוד גמור"

כתביו והגהותיו בתורה ובדברי תורה הובאו ע"י נכדו רבי אהרון מקרלין בעל הספר "בית אהרון".

לשיטתו יש להתפלל בהתלהבות רבה עד לכדי צעקה של ממש.

בליל שבת קודש, ברוסיה יושב המגיד ממזירטש, תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש, סביבו יושבים כמלאכי השרת תלמידיו: רבי לוי יצחק מברדיטשב, רבי אלימלך מליזנסק, רבי זושא מאניפולי, רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ואחד מתלמידיו הצעירים רבי אהרון מקרלין. אותו רבי אהרון שהמגיד אמר עליו שכשהוא אומר בערב שבת בניגון מיוחד את שיר השירים נעשה רעש בפמליה של מעלה, מלאכי השרת פוסקים מלומר שירה ומתאספים גדודים גדודים להאזין ולהקשיב לקולו הענוג של רבי אהרון הגדול מקרלין. פונה איליו לרבי אהרון המגיד ואומר לו קום רבי אהרון ועשה לנו ניגון לכבוד השבת הקדושה. רבי אהרון חיבר וניגן את הניגון "יה אכסוף" אותו עד היום שרים בחסידויות ובחצרות סביב שולחן השבת. כמו כן אמר על ניגון זה שמי שישיר אותו  בשבת יפעל עבורו בעולם הבא.

 

מילות השיר:

יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת

הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ
מְשֹׁךְ נֹעַם יִרְאָתְךָ לְעַם מְבַקְשֵׁי רְצוֹנֶךָ
קַדְּשֵׁם בִּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּתוֹרָתֶךָ
פְּתַח לָהֶם נֹעַם וְרָצוֹן לִפְתּוֹחַ שַׁעֲרֵי רְצוֹנֶךָ

הָיָה הֹוֶה שְׁמוֹר שׁוֹמְרֵי וּמְצַפִּים שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ

כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם
כֵּן נַפְשָׁם תַּעֲרֹג לְקַבֵּל נֹעַם שַׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּשֵׁם קָדְשֶׁךָ
הַצֵּל מְאַחֲרֵי לִפְרשׁ מִן הַשַּׁבָּת
לְבִלְתִּי תִּהְיֶה סָגוּר מֵהֶם
שִׁשָּׁה יָמִים הַמְקַבְּלִים קְדֻשָּׁה מִשַּׁבַּת קָדְשֶׁךָ
וְטַהֵר לִבָּם בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה לְעָבְדֶּךָ

וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים עַל מִדּוֹתֶיךָ / עַל עַם קָדְשֶׁךָ

לְהַשְׁקוֹת צְמֵאֵי חַסְדֶּךָ מִנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן
לְעַטֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאֶרֶת הַמְפָאֲרִים אוֹתְךָ עַל יְדֵי שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ
כָּל שִׁשָּׁה יָמִים לְהַנְחִילָם נַחֲלַת יַעֲקֹב בְּחִירֶךָ

הַשַּׁבָּת נֹעַם הַנְּשָׁמוֹת

וְהַשְּׁבִיעִי עֹנֶג הָרוּחוֹת וְעֵדֶן הַנְּפָשׁוֹת לְהִתְעַדֵּן בְּאַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתֶךָ
שַׁבָּת קוֹדֶשׁ נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ
שַׁבָּת קוֹדֶשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ

 

שבת שלום, וחג שמח!

קוראים תורה -   www.torahreading.org.il

 

למאמר באתר  לחץ כאן

http://www.torahreading.org.il/article.php?id=68

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/3/2013 13:19 לינק ישיר 
שביעי של פסח

שלום חברים - מעט חסידות מבית קוראים תורה

לדבר התורה באתר:http://www.torahreading.org.il/article.php?id=69

סעודת משיח
בחג שני של פסח – שביעי של פסח (כ"א בניסן) ניתנת לכלל עם ישראל האפשרות לטעום מעט מטעמו הנפלא של האור הקדוש שיזרח עלינו עם בוא הגאולה.ביום זה לאחר תפילת מנחה, עורכים את הסעודה הייחודית במינה – "סעודת משיח". בזעודה זו אוכלים מצות ושותים ארבע כוסות יין, מדברים מענייני הגאולה וחיזוק האומנה בצפייה לבואו של הגואל במהרה, בימינו אמן!
מקובל לנו מדורות שהמקור למנהג סעודת משיח הוא אצל מייסד החסידות – רבי ישראל בעל שם טוב זצ"ל, שהיה נוהג לאכול סעודה שלישית לאחר מנחה של שביעי של פסח ואמר: "כשם שיש שמות מיוחדים לסעודות השונות של שבת ויום טוב – כך הסעודה הזאת נקראת "סעודת משיח" כי ביום זה מאירה "הארת המשיח". שתית ארבע כוסות יין, כנגד ארבע כוסות של פורענות, כנאמר במאמר חז"ל – "ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות אומות העולם וכנגדן עתיד להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמות". מנהג זה של שתית ארבע כוסות יין הוחל על ידי אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דובער) מליובאוויטש לפני כ 100 שנים. המנהג נהוג בחצרות חסידויות שונות.
"כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"

יידוע הסיפור על רבי משה פיינשטיין זצ"ל שבאחד מחודשי ניסן מצאו אותו מקורביו יושב ונאנח, כששאלו אותו לפשר הדבר, ענה ואמר להם: שוב עבר חודש ניסן ולא היינו ראויים לקבל את פניו של משיח. למדים מכך את מושא חיו של היהודי – כך אמור יהודי לחיות בצפייה לקבל פני משיח ובייחוד בימיים כמו אלו –חודש ניסן.
האדמו"ר מגור – רבי יצחק מאיר אלתר זצ"ל, בעל ספר "חידושי הרי"ם" שהיה גדול בדברי תורה וידוע בידיעותיו בתורה הקדושה אמר באחת משיחותיו: בקריאת מגילת אסתר מתעוררת תמיהה על כך שאנו אמורים לקרוא על מלך פרסי, שערך סעודה לכשהגיע לשלוש שנים למלכותו, בחירת אסתר למלכה וכו'... השאלה "במה זה קשור אליי?" עולה לא פעם תוך כדי קריאה. אלא שהקורא מבין שכל המסופר הוא בכדי לתאר את נס ההשגחה הפרטית שנעשה – נס פורים. עוד אמר האדמו"ר – כך יבוא המשיח, יקרו אירועים שונים ומשונים וכך יבינו שהכול קשור לגאולה".
כל השונה הלכות...
בחג ראשון של פסח לאחר קריאת התורה אומרים את סדר תיקון הטל, ומתפללים מוסף של מועדים ומפסיקים לשאול על המטר ומתחילים לומר "מוריד הטל".

אם אמר מוריד הגשם בימות עונת הקיץ:

א.      אם נזכר קודם שאמר "ברוך אתה ה'" – חוזר.

ב.      אם נזכר אחר שאמר "ברוך אתה ה'", קודם שחתם בברכת "מחיה המתים" יסיים "למדני חוקיך", ויחזור ל"אתה גיבור".

ג.       אם כבר חתם "מחיה המתים", חוזר לראש התפילה.

ד.      בימות הקיץ החל ממוצאי יום טוב ראשון של פסח ועד ליל ז' בחשון אומרים "ברכנו"

ושמחת בחגך - פתגם חסידי

הבעש"ט הקדוש היה אומר: אדם שחי בשמחה – מקיים את רצון הבורא.

רבי שלמה ליב מלנטשנה זצ"ל היה אומר: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית כ"ח, כ') –
ריבונו של עולם!
תן לישראל עמך לחם שיוכלו לאכלו בשמחת הלב. כיוון שכשהאדם חולה או שרוי ח"ו בצער ויגון שוב אינו מסוגל לאכול. תן להם בגד ללבוש לגופם ושלא יצטרכו למשכנו בעבוט.
צדיקים במיתתן נקראים חיים...(ברכות)
רבי שרירא גאון זצ"ל (כ' בניסן)
- היה ראש ישיבת פומבדיתא שבבבל, היה נצר לבוסתנאי בן חנינאי ומקובל שהוא נצר לדוד המלך,
גאון בדברי תורה. רבי שרירא הוכתר לראש הישיבה בפומבדיתא ומילא תפקיד זה במשך כ 30 שנה עת גילו נשק ל 100. לאחר פרישתו מינה את בנו רב האי כממלא מקומו. רבי שרירא הותיר איגרת מפורסמת שמהווה תשובה לשאלת רבי יעקב בן ניסים על סדר השתלשלות התורה שבע"פ עד ימיו. איגרת זו משמשת כתיעוד היסטוריוני נדיר עד לימינו אנו.

 

היום:                                        חמישה ימים לעומר

הרחמן הוא יחזיר את עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו, אמן!

 

חג שמח

קוראים תורה -   www.torahreading.org.il



תוקן על ידי ראשי_תיבות ב- 31/03/2013 13:20:51




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > אתר "קוראים תורה - פרשת השבוע" - מתעדכן - דבר תורה על פרשות השבוע
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 13 14 15 לדף הבא סך הכל 15 דפים.