שימוש ציני בגיבורים. מראה מול עינינו.

מה פתאום, זה לא היה הוא, אלא בן דודו שגם לו קראו נחשון בן עמינדב (על שם אותו סבא משתי אימהות שונות).

<התרבות המערבית בנויה על מיתוסים המאלילים גיבורים>

יש הבדל מהותי בין ספורים להלכות, כי כל סיפור הינו ייחודי מטיבו, ואילו הלכה נפסקת כדעת רבים. לפיכך, אם הלכה נמסרת משמועה הרי שאומריה משתדלים לאומרה כפי ששמעוה מרבותיהם, ואם נאמרת מסברא הרי העיקר איננו הצורה בה נאמרה אלא שהרבים יסכימו שהסברא נכונה, ואילו סיפורים שייכים לעולם האגדה והמחשבה בו יש סיפורים המתקבלים על לבם של רבים ויש סיפורים המתקבלים על לבם של מעטים, ואין בהכרח קשר בין מידת התקבלותם לבין אמתותם.

וכנ"ל על הלכות

בעלבעמיו,

תוקן על ידי אריאל73 ב- 23/04/2014 16:16:50

מ
האם התורה אינה כוללת ספורים?

לענ"ד ספרים ביוגרפים על גדולי ישראל, בין אם כתובים כמיתוסים ובין אם כתובים מתוך גישה ביקורתית, אלה גם אלה נוטים לעסוק בהפרזה בדברים טפלים במקום לעסוק באמת בתורתם. לפיכך, טוב שהתורה נאמרה מפי הגבורה ולא נכתבה לא ע"י סופרים ולא ע"י עסקנים ולא ע"י עיתונאים.

תוקן על ידי מם80 ב- 23/04/2014 15:25:07

התרבות המערבית בנויה על מיתוסים המאלילים גיבורים. בימי קדם היו אלה גיבורי מלחמה. בתקופה המודרנית אלה ספורטאים מצליחים. לפיכך, כשספורטאי מצליח מוותר על החלום האמריקאי להיות מאד עשיר, ומתנדב לצבא להלחם, זה מחזיר את האמריקאים לשורשי מיתוס המערבון, בו איש מתושבי העיירה איננו רוצה להגן עליה מלבד הגיבור המקבל עליו את תפקיד השריף, ואילמלא גבורתו פושעים היו משתלטים עליה. אלא שטילמן לא היה סופרמן וגם לא ספיידרמן, ואפילו סבר שהמלחמה בה השתתף איננה חוקית. אולם האמת כפי שבאה לידי ביטוי בפרטים הקטנים לא היתה באמת חשובה לגנרלים ופוליטיקאים שלא ראו בטילמן אלא אמצעי לקידום אג'נדה פטריוטית, כזו שאיננה יודעת כלל מה הנאמנות הנדרשת ממפקדים לחיילים ומשליחי ציבור לציבור. על יחסה הציני של החברה האמריקאית לגבורי מלחמותיה בסרטו של ווילאם ווילר "שנות חיינו הטובות ביותר". הנה קטע מהסרט: www.youtube.com/watch?v=igXHsHZhoYU

תוקן על ידי מם80 ב- 23/04/2014 14:24:28

[מיכי,

א. תודה על ההפנייה לכתבה הזו. לא הכרתי את הסיפור והוא מרתק בעיני, וגם מרגש במידה רבה.
ב. רק הערה אחת, לדבי מספר 1 שלך - איני חושבת שהתרשמותך ש"טילמן היה בהחלט אישיות ראויה להערכה רבה" מנוגדת "למה שמנסה לדחוף הכותב". אני חושבת שזה בדיוק חלק ממה שהוא מנסה להגיד, אלא שהפואנטה שלו היא שהייחוד וההערכה להם הוא ראוי אינם אלה אותם הוא קיבל (המבוססים של שקר - לא רק ברמת העובדות שנמסרו לציבור, אלא גם ברמת הגישה העקרונית למה "ראוי להערכה" וכו').]

בהחלט יש מקום לראות אותו ככזה. אם כי יש לדון עד כמה אומרים כאן איגלאי מילתא למפרע, או שכל המתגייס יש בו ממד כזה, ומי שאיתרע מזלו ומת אינו יוצא מכלל זה (אלא אם הקריב/סיכן את עצמו במודע). אבל היה לנו כבר אשכול על כל זה.