בית פורומים חרדים רחובות

מי יודע היכן אפשר להשיג את ספרו של הרב ליאור עזרן שליט"א, חן וכבוד

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/6/2016 17:43 לינק ישיר 
מי יודע היכן אפשר להשיג את ספרו של הרב ליאור עזרן שליט"א, חן וכבוד

קראתי ב"היברו-בוקס" את הספר של הרב ליאור עזרן, בשם "חן וכבוד". 

מישהו יודע האם הספר יצא לאור? והיכן ניתן להשיג?




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/6/2016 17:44 לינק ישיר 

אכן, בעבודתי כמוציא לאור נתקלתי לפני מספר שנים בספר "חן וכבוד". הסכמנו גם להוציאו לאור, אולם המחבר עידכן באופן קבוע את הספר והכניס בו תיקונים ושינויים שוב ושוב, עד אשר עצר את ההדפסה ועיכב אותה עד עצם היום הזה, בטענה שהספר אינו גמור.

בינתיים, ככל שעובר הזמן, הספר צובר עוד ועוד הסכמות. הנה מקצת מההסכמות שהתפרסמו:

הסכמת הגאון רבי אליהו בקשי דורון שליט"א
הראשון לציון והרב הראשי לישראל (לשעבר)
נשיא מוסדות "בנין אב"


בס"ד, כ"ט באב ה'תשס"ט

לכבוד הרב ליאור עזרן שליט"א
שלום וברכה,

ראיתי את גליונות הספר "חן וכבוד", ובו אסופת פוסקים בענין היתר פאה נכרית.

בענין זה כתבו ראשונים ואחרונים, וכדרכה של תורה - יש מחמירים ויש מתירים, ולא לנו שנכריע בהלכה זו.

על כגון דא נאמר: "המיקל יש לו על מי לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה".

ונכון לצאת נגד היוצאים ביד רמה נגד המקילים, בפרסומים השונים, לפי שאין זה דרכה של תורה, ובפרט שרבים וטובים נהגו בזה להקל.

והאמת והשלום אהבו.

אליהו בקשי דורון
הראשון לציון
ונשיא מוסדות "בנין אב"


הסכמת הגאון רבי שלמה זלמן אולמן שליט"א
אב"ד בבית דינו של הגר"נ קרליץ
ורב דק"ק משכנות יעקב ב"ב


בס"ד, כ"ו אייר תש"ע

הנה הרה"ג היקר רבי ליאור עזרן שליט"א מהעיר אופקים, מוכר לי היטב שנים רבות, כולם שווים לטובה, ברוב עמלו ויגיעו בתורה. 

ונפש עמל עמלה לו, וזוכה לחדש חידושי תורה ערבים המתוקים לשומעיהם.

וכעת בדעתו להוציא את מחברתו הנפלאה אשר בשם "חן וכבוד" יכונה, בליקוט דעות המתירים פאה נכרית לאשה. והוסיף מדיליה ליישב את קושיות האוסרים.

ואקווה שיהיה לתועלת ללומדי התורה, ויזכה להמשיך ולהרביץ תורה מפיו ומפי כתבו כל הימים מתוך רוב הרחבת הדעת.

כה דברי מוקירו ומכבדו כערכו,

שלמה זלמן אולמן

מכתב ברכה מהגאון רבי אליהו עצור שליט"א
ראש אבות בתי הדין בירושלים עיה"ק


ירושלים, אור לט"ו טבת ה-תש"ע

זאת להודיע ולהיוודע בשער בת רבים, בתוך קהלי ואהלי תורה, מוקיריה ולומדיה, כי בזה באתי להביע ברגשי רינה וברכה לידידי וחביבי היקר והנעלה, אחד מבחירי לומדי ומפיצי תורה בעיר אופקים שבדרום הארץ, איש חמודות, מדובר בו נכבדות, הוא ניהו הרה"ג ליאור עזרן שליט"א.

ידידי הנ"ל בא לפני עם גליונות רבים, עלים לתרופה מהספר הנותן אמרי שפר, בשם "חן וכבוד" יקבנו, ובו חומר רב ערך, מאשר עמל טרח ויגע כמידתו הטובה עליו, בנושא לבישת פאה נכרית לאשה. המחבר קיבץ ואסף איש טהור דעות רבות מראשונים ואחרונים, מפוסקים גדולים ועצומים, והביא את כולם תחת קורת גג אחת.

וידוע שזה דורות רבים שמחלוקת זו לא ירדה מעל שולחן מלכים, מאן מלכי רבנים. שחו בה בבתי מדרשות, די בכל אתר ואתר. גם ידוע ומפורסם שבין פוסקי ההלכה שבכל תקופה ותקופה התעוררה הבעיה מחדש, ולפעמים הדיונים בין החולקים, שאלה אומרים בכה ואלה אומרים בכה, התקיימו במלוא חריפותם. והמחבר דנן הטיב והגדיל לעשות, בזה שליקט ואסף איש טהור רובא דרובא של דעות המתירים לפונדק אחד, ובזה היקל על אלה הלומדים והרוצים להיכנס לפני ולפנים לבירור הלכה זו על בוריה. שנית, בזה התמלאה בקשתו והמשאלה אליה חתר המחבר בהקדמת ספרו, להמליץ וללמד זכות על כל אלה ההולכים בהלכה זו לקולא.

עבודה רבה עשה המחבר ליישב ולתרץ הטענות שטענו האוסרים נגד המתירים, ומה גם שהוסיף עלייהו מדיליה נופך משלו, תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו. את הכל עשה ובנה בתבונה רבה, ובטוב טעם ודעת, ואין ספק כי לומדי התורה והוגיה, תתענג ותשבע נפשם עונג מהסידור ומהעבודה היפה, בבואם לברר הלכה זו. וגם כי מבאר מים חיים דלה דלה לנו האיש.

והנה היום בא אליי המחבר ידידי הנ"ל, בבקשתו הצנועה ממני הצעיר, שגם אני אצטרף לרבנים הנכבדים להם פנה להסכמה על ספרו. ואמת אגיד, שאין אני זריז בדבר זה, ומשתדל תמיד למשוך ידי מזה, וידוע בין חבריי וידידיי שאין אני נמנה בין אלה המסכימים בדרך כלל, ובפרט בבעיה זו עתיקת שנים, ובמחלוקת גדולי עולם שנויה.

וגם ובעיקר, תמיד אני אומר שהגם שהדברים ידועים בכללותם, כדי לגלות דעה בכל הלכה הבאה לפניו, צריך ומחוייב ללון בעומקה של סוגיא הנידונה לחוקרה ולבודקה היטב בעין בוחנת, ולצערי הרב אין הזמן עמי היום לעשות זאת, כי עסוק אני בדברים אחרים שאינם סובלים דיחוי.

וחשבתי לעצמי הואיל ותמיד מחבב אני את האברכים הלנים בלימוד תורתנו הקדושה בעומק ובאהבה רבה, על כן אמרתי ללבי שלאור חביבותיה דמר עלי, בראותי את מרצך ועבודתך הרבה, לפחות אהיה נטפל לעושה מצוה, ולהאציל לך ברכה, ואומר לך ידידי: פירותיך מתוקים, כי מבארות מים חיים אתה דולה ומשקה ומפריח ומשגשג להני פרחי נטעי נעמנים, ובעבודתך זו נותן אתה דוגמא לצעירים לומדי התורה, די בכל אתר ואתר.

יהי רצון, והשם יתברך יזכהו להוציא לאור עולם ספר חשוב זה, יישר חילך לאורייתא, וה' ישלח לך עזרך מקודש, להפיק מחשבתך הטהורה לפועל, ותזכה להמשיך, להתמיד, ולחדש עוד חידושים נפלאים בתורתנו הקדושה, בסייעתא דשמיא, ולהמשיך בדרכך זו, ובעבודתך עבודת הקודש, להפיץ מעיינותיך חוצה לזכות את הרבים, יברך ה' חילך ופועל ידיך ירצה, ותקויים בך הברכה וההבטחה שנאמרה לעמלי תורה, שתהא כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ויהיה שמך כשם הגדולים אשר בארץ.

ואליכם אישים אקרא, אוהבי תורה ולומדיה, להביא ברכה זו לביתכם, כי ראוי הוא לעודדו ולחזקו, למען ימשיך הוא בעבודתו עבודת הקודש, להגדיל תורה ולהאדירה, מתוך שלוה, בריאות איתנה ונהורא מעליא, הוא ובני ביתו וכל הנילווים אליו אמן.

הרב אליהו עצור
ראב"ד ירושלים
 
הסכמת הגאון רבי אליהו אברז'ל שליט"א
ראש אבות בתי הדין בירושלים


ב"ה, ט"ז כסלו תש"ע

ראיתי את הספר, הנותן אמרי שפר, "חן וכבוד", מעשה ידיו של החכם השלם, המופלג בתורה ויראת שמים טהורה, דעסיק באורייתא תדירא, הוא הרב הגאון מעוז ומגדול, הרב ליאור עזרן שליט"א.

ואסף איש טהור, כל הפוסקים אשר פסקו והתירו פאה נכרית, ראשונים ואחרונים, חדשים גם ישנים. ואע"פ שדבר זה דשו בו רבים, לכאן ולכאן, זה אוסר וזה מתיר, אע"פ כן מצאה ידו עוד ועוד פוסקים להתיר, כדי לדון לכף זכות אלו הלובשות פאה נכרית, דיש להם על מה שיסמוכו. דראינו אפי' האוסרים, זרעם אחריהם לא מקפידים על זה. 

לכן טוב עשה בעמיו החכם השלם הנ"ל, לקיים הוי דן לכף זכות. וביודעו ומכירו שכל מעשיו הם לשם שמים בלבד, ולא ח"ו לנגח האוסרים, דקשה מאוד להכריע בדבר.

והנני לברך את המחבר, שיזכה בקרוב להוציא לאורה תורתו מפוארה, ויזכה לבריאות ונהורא מעליא, והיה שמו כשם הגדולים אשר בארץ אכי"ר.

ע"ה אליהו אברז'ל

מכתב ברכה מהגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א
אב"ד ומו"צ דק"ק אופקים


בס"ד יום שלישי לפרשת מסעי תשס"ח

הרב ליאור עזרן שליט"א, אבן יקרה מקהילתנו, הראה לי ספרו "חן וכבוד", שהוא "אסופת תשובות הפוסקים המתירים לבישת פאה נכרית", ובתוכו יישוב הטענות שהובאו בספרים. 

והנני מכיר את הרב הנזכר, שהוא אברך יקר כפשוטו וכמדרשו, ושוקד על התורה ועל העבודה, וכבר הוציא לאור ספר "אוצר הפנינים" על פרשיות השבוע לפני איזה שנים.

וידוע שנחלקו הפוסקים אם מותר לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה נכרית או לא, ולפי הנראה רוב הפוסקים מחמירים. ומ"מ דעת המתירים התקבל להלכה, אלא שהמחמירה על עצמה תבוא עליה ברכה. אבל לאחר שהונהג כדעת המתירים, כך היא ההלכה מעיקר הדין. וכבר אמרו במסכת יבמות (דף קב.) אמר רבה בר כהנא אמר רב, אם יבוא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו, אין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל. ע"כ. ובירושלמי שם הדגיש את זה עוד יותר, וזה לשונו: ר' בא בר יהודה בשם רב, אם יבוא אליהו ויאמר שחולצין במנעל שומעין לו, שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שהרי הרבים נהגו לחלוץ בסנדל והמנהג מבטל את ההלכה. ע"כ.

ושמעתי מרב חשוב זצ"ל, מזקני דור שעבר, שהיה רב בכמה קהילות קדושות בחו"ל, שראה מנסיון שאם מחמירים על הנשים לא ללבוש פאה נכרית, לבסוף הם מורידות את הכיסוי ראש לגמרי. וכידוע שהיו מדינות שלימות של יהודים שומרי תורה ומצוות וחרדים לדבר ה', שהנשים לא עמדו כנגד הרוח רע הנושב ברחוב בדורות האחרונים, והלכו בגילוי שיער ממש, אף ברחוב רח"ל.

ויש פרט נוסף, שהרי הפאה מכסה את הראש הרבה יותר טוב מהמטפחות וכדומה, שהנשים לובשות כיום. לכן אף שיש הידור ללבוש מטפחת או כובע, כל זה אם מכסה בהם את ראשה היטב, אבל אם אינה מצליחה לכסות כל שערותיה, כבר יותר מהודר ללבוש פאה נכרית המכסה את כל שערותיה.

ומכל מקום צריך לשמור על דרכי הצניעות בכל סוגי כיסוי הראש, ואסור ללבוש פאה ארוכה או מפוארת, וכפי שכבר פרסמו הרבנים. וגם במטפחות ישנן כאלו שאינן צנועות הנוגדות דרכי הצניעות, ושאסור ללובשן.

וטוב עשה ידידנו הנזכר, שאסף לפונדק אחד מאמרים נכבדים וחשובים שמותר ללבוש פאה נכרית. אכן המאמרים עצמם לא היה בכוחי לעבור עליהם מחמת האריכות, אבל חזקה על חבר, ידידנו המחבר, שמוציא מתחת ידו דבר מתוקן.

ואסיים בברכה לידידנו המחבר, שיראה ברכה בעמלו, ויגדל בתורה ובמעשים טובים, ויזכה לחבר עוד הרבה ספרים מועילים לטובת כלל ישראל.

כאוות ידידו ומוקירו
יודה טשזנר

הסכמת הגאון רבי שלמה קורח שליט"א
רב העיר ואב"ד בני ברק, ראש וזקן רבני תימן


לק"י, נר ג' חנוכה ה'תש"ע

הרב הגאון כת"ר ליאור ב"ר יצחק עזרן שליט"א הביא לי חיבורו "חן וכבוד", רב כמות ואיכות של אסופת תשובות הפוסקים המתירין הפאה הנכרית.

וכבר לפני שלושים שנה ביררתי בחיבורי "עריכת שולחן - ילקוט חיים" את מנהגותינו לכסות ראש האשה מגיל ג' שנים לשיטת הרמב"ם ודעימיה, שזה מדאורייתא האיסור לילך בגילוי ראש גם לפנויות.

וכפי שהעתיק המחבר את דבריו של הגה"צ רבי בנימין זילבר זלה"ה, בספרו "אז נדברו" חלק י"ב סימן מ"א, ומה שכתב שם: "כלומר, הגרים בתימן אסור להם להתלבש בפאה נכרית מחמת מנהג המקום", וגם מי שבאה לתימן אסור לה ללכת בפאה מטעם מנהג המקום ע"ש. 

אך לא הבנתי, עתה בארץ ישראל, שיש קהילות בנות מאות אלפים של יהודים, של מי היא ארץ ישראל, לומר זה מקומי ולא מקומך.

מכל מקום בא לומר, לאלה ששייכות לקהילות גדולות על רבניהם ופוסקים, כי יש להן על מי לסמוך, ואינן פושעות ח"ו, וכל מרעין בישין באין בגללן.

לא זו הדרך לשכנע, שהרי מצאנו כמה פעמים בריתחא דאורייתא "לייט עלה אביי" ואע"פ כן לא נפסקה הלכה כמותו, ויש עוד לייט עלה רב ורב יוסף ואכמ"ל.

וזו מגמת המחבר שליט"א, שאינו מתיימר להכריע ולהכריח, ועל פניו ניכרת עדינותו ואצילותו, ובעזרת ה' יתברך עוד יהיה ממאורי הדור.

ביקרא דאורייתא
שלמה קורח

הסכמת הגאון רבי אפרים גרינבלט זצ"ל
רב ואב"ד במעפיס ארה"ב, מח"ס רבבות אפרים ח"ח


בס"ד, כ"ב תמוז התש"ע

הנה ידידי הרב הגאון רבי ליאור ב"ר יצחק עזרן שליט"א, הביא לי ספרו "חן וכבוד", והוא חיבור יקר, שאסף דברי האוסרים פאה נכרית ודברי הפוסקים שמתירים.

עברתי על כל החיבור, ונשתוממתי שאסף הכל ומביא כל מה שדנו בזה. וכבר קיבל הסכמות, שיש ללכת אחר המתירים.

לכן, אחרי העיון היטב בדבריו, דעתי להקל, ובפרט אחרי שאסף לפונדק אחד דברי המתירים, כיעויין בפנים, ואף לאלו שאוסרים, מכל מקום ראוי להתחשב עם דבריו, שמביא הרבה שמתירים.

לכן הנני נותן לו הסכמה על ספרו. ובעיקר רצוני להדגיש, שאלו המקילים יש להן על מי לסמוך, ואף שהרבה מידידי הם אוסרים.

ולא בא לצאת במלחמה נגד האוסרים, אלא צידד שיש מתירים, אבל רבו המקילים והמתירים בזה. ומי שתחמיר ולא תלבש פאה נכרית תע"ב, ואלו הלובשות יש להם חבל רבנים ופוסקים שמתירים. וכדאי לציין שאפילו המתירים ללבוש פאה נכרית, לדעתי נראה שאסור ללבוש פאה נכרית המושכת את העין שיחשבו שהיא בתולה. 

והנני נותן לו ברכה עבור עבודתו החשובה, שציטט ב' הדעות בזה, ודעתו להקל כמו שרבו המקילין.

ובזה באתי על החתום, בתאריך הנ"ל, פה ירושלים עיה"ק תובב"א

הרב אפרים גרינבלאט

הסכמת הגאון רבי עזריה בסיס שליט"א
הרב הראשי לראש העין, וחבר הרבנות הראשית לישראל


לק"י יום ו' ערב שבת קודש פרשת במדבר, כ"ג אייר תשע"א
ל"ח בעומר תפארת שביסוד לספירת העומר
לסדר "איש על דגלו באותות" ל"א

איקלע לאתרין האי גברא רבה ויקירא, שוקד באהלה של תורה, לן בעומקה של הלכה, שמן תורק שמו, הרה"ג רבי ליאור עזרן שליט"א, אתא ואייתי מתניתא בידיה, עלים לתרופה בענין היתר דפאה נכרית, וזה שמו אשר יקראו, "חן וכבוד", ובו אסף איש טהור כעמיר גורנה, אמבוהא דספרי קמאי ובתראי, גאונים צדיקים חסידים ואנשי מעשה, שיצאו בכוחא דהיתרא, והעלה גם דברי האוסרין, וכתב טעמם ונימוקם של האוסרים והמתירין ככתבם וכלשונם בכלל ובפרט, ונושא ונותן בדבריהם כיד ה' הטובה עליו, כדרכה של תורה, והעלה דעות המתירין מדורות שעברו, ועד גאוני ופוסקי דורנו, מכל החוגים והעדות, יישר כוחו וחילו.

והן אמת כי גאון עוזנו מופת הדור הראשון לציון הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א נטה קו לאסור איסר לגמרי מללכת עם פאה נכרית מגולית, והתיר רק לאלמנות וגרושות, ודחה דברי המתירין בתוקף, ולא נעלמו ממנו דברי המתירין, כמו שיראה הרואה בספרו יביע אומר, וכל סתום לא עממוהו, ואחר שסגר מי יוכל לפתוח.

מכל מקום בחיבור זה יש לימוד זכות על ההולכות בפאה נכרית, שיש להם על מי שיסמוכו, גאונים וצדיקים כהחזון איש והגאון הגדול הרב משאש זצוק"ל, ועוד ועוד כמו שיראה הרואה בספר שחיבר הרב הנ"ל, "חן וכבוד".

ואחר שאין בזה איסור תורה אלא איסור מראית העין, אזלינן לכללין דכל מקום שחלוקים הפוסקים באיסור דרבנן הלך אחר המיקל, כיעויין ברמ"א חושן המשפט סי' כ"ה סעיף ב' ומשם בארה.

וזאת למודעי כי גם המתירין אינם מתירין בפאות ארוכות ומסולסלות, וכמו שכבר גילו דעתם כל גאוני דורנו, שיש בזה משום פריצות.

הנה כי כן, המחבר יגע ומצא כדי מדתו, והציג דברי המתירין שלא היו מפורסמין, כדי למצוא סמך ללובשות פאה נכרית, שלא יהיו בכלל עוברות על דת יהודית, וכל אחד ינהג לפי רבותיו, ותשואות חן חן לו, ו"חן וכבוד" ימצא, ויפוצו מעיינותיו חוצה, להגדיל תורה ולהאדירה, מתוך נחת ושלווה, וחפץ ה' בידו יצלח.

הכותב וחותם לכבוד התורה ולומדיה
הצב"י עזריה בהגר"י בסיס ס"ט

מכתב ברכה מהגאון רבי אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א
אב בית הדין הרבני בירושלים
וראש הכולל לדיינות בפסגות


בעזה"י ט"ו כסלו תש"ע
ירושלים ת"ו

לכבוד הרב ליאור עזרן שליט"א, אבן יקרה מקהילת אופקים.
שלומך יסגא מאוד.

בענין ספרך "חן וכבוד", שהוא אסופת תשובות בענין פאה נכרית לאשה נשואה. קטונתי שפנית אלי להביע דעתי, אך לא אמנע לכבודך.

שהנה ידוע, שלאלפים ורבבות בנות ישראל צנועות ויר"ש לובשות פאה נכרית, כפי שפסקו גאוני ומורי הדורות עד ימינו אלה. מעתה לומר, שיש מראית עין שכולן עושות עבירה, כי הולכות גלויות שערן, אינו אלא לעבור על דברי יהושע בן פרחיה (אבות א, ו) "הוי דן את כל האדם לכף זכות". וע"ש בפירוש רבינו יונה למשנה, וכמו שהאירו והעירו רבותינו.

מאידך, אשה שנוהגת לכסות ראשה בבגד, באופן שלא יראו שערותיה, בוודאי עושה כראוי. ונהרא ופשטיה.

וכבר לימדונו חז"ל, אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל, לא נמנעו אלה מלישא נשים מאלה, לקיים מה שנאמר "והאמת והשלום אהבו".

יעזרנו צורנו להרבות זכות על ישראל ולקרב כל ישראל אליו יתברך, אבינו שבשמים. ויראנו נפלאותיו בקרוב מאוד.

ואתה מחבר ספר "חן וכבוד", תזכה לשבת על התורה ועבודת ה' טהורה, ולכל מילי דמיטב, ויפוצו מעיינותיך חוצה, לכבוד בוראנו, תורתו, עמו וארצו.

החותם לכבוד עמלי תורה
אברהם יצחק הלוי כלאב

מכתב ברכה מהגאון רבי יורם כהן שליט"א
אב"ד ומו"צ דק"ק נתיבות


בס"ד ז' מנחם אב תשס"ט

בא לפני הרב ליאור עזרן שליט"א, מק"ק אופקים, והראה לי את ספרו "חן וכבוד", אסופה של פוסקים המתירים ללכת עם פאה נכרית. 

והיתרונות שיש בזה, גם מצד כיסוי כל הראש, וגם חשוב הדבר לנשים שלא מודעות לדרך האמת ושומטות כל כיסוי הראש.

לא באנו להכריע במחלוקת גדולה זו, וכמבואר בגמ' מסכת גיטין (דף ו:) "אלו ואלו דברי אלהים חיים". 

והעיקר שנשים תכסנה את הראש כמו שצריך, שלא יראה כלל משיער ראשן.

ועל כך באנו לברכו, שיזכה להגדיל תורה ולהאדיר, ויראה ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו.

יורם כהן

מכתב ברכה מהגאון רבי משה אלחרר שליט"א
רב העיר שלומי וראש בית המדרש שערי עוזיאל


לכבוד הרה"ג הרב ליאור עזרן ישצ"ו, אופקים.

יסוד התורה ועמוד החכמה הוא ליזהר בכבודם של אחרים, ולהמנע מלזלזל במעשיהם, מנהגיהם וחכמיהם. ובנין אב לכולם הוא מעשהו של התנא האל-הי בעל הברייתא דמשנת חסידים, ר' פנחס בן יאיר, שבגירסא של התלמוד בבלי במסכת חולין (דף ז.) נחלק לו נהר גינאי שלוש פעמים, ובגירסת התלמוד ירושלמי מובא המעשה רק עם ר' פנחס בן יאיר ותלמידיו, עם מוסר מופלא ביותר (מסכת דמאי פרק ראשון הלכה ג'), ושם מובא שרפב"י הלך לבית הוועד ונהר גיניי (כך נכתב שמו של הנהר בירושלמי) התגבר ועלה על גדותיו. אמר לו: גיניי, גיניי! וכי אתה תמנע אותי ותעכבני מלילך לבית המדרש? ונחלק לפניו, ועבר.

ושאלו תלמידיו (של ר' פנחס בן יאיר, את רבם), אם הם יכולים גם כן לעבור, והשיב להם: 

"מי שיודע בנפשו שלא עשה שום רעה ולא ביזה לאדם מישראל מימיו, יכול לעבור ולא ינזק, ואם לא - שלא יעבור" (תרגום הירושלמי הוא ע"פ פירוש ה"פני משה"). 

ר' פנחס בן יאיר לא אמר לתלמידיו לעשות חשבון נפש בשמירת שבת, טהרת המשפחה, כשרות, הנחת תפילין או כל שאר המצוות הגדולות והחשובות שהם יסודות התורה וסוד קיומנו. אלא הדבר היחיד והעיקרי שהזהיר אותם הוא שאם זלזלו או ביזו או עשו רעה לאדם מישראל, שלא יעברו בנהר גינאי, שנחלק ע"פ גזירתו, משום שהנהר ישטוף אותם. וזהו בעצם הנסיון הקשה ביותר לכל אדם, וכל שכן לתלמידי חכמים, שיצליחו לעבור את שבעים או שמונים שנות חייהם או יותר, מבלי לזלזל באחרים, או לגנות ולבזות מי שפוסק אחרת מהם.

וזו היתה דרכו המיוחדת של מרן הרב יוסף קארו, וכפי שכתב גאון עוזינו הרב חיד"א בספרו "שם הגדולים", מערכת ספרים ערך "בית יוסף" אות נ"ט, שם כתב שגדולתו וקדושתו העיקרית של מרן הרב יוסף קארו היא שהיה מכבד אחרים, ועוד מוסיף הרב שבאותו הדור היו שלושה חכמים שהיו ראויים לחיבור השולחן ערוך, אך:

"הסכימו מן השמים ותינתן דת ע"י מרן הקדוש מפני ענוותנותו היתרה, וכאשר נראה מספריו הקדושים... וכמו שכתבנו בחלק א' (בערך מורינו הרב יוסף קארו) דאין דרך מרן לספר בגנות מי שפוסק דלא כוותיה, ומשנתו היתה משנת חסידים..." 

הא למדת, שהדבר היחיד והעיקרי שציין הרב חיד"א כדי להגדיר את גדולתו וקדושתו של מרן, הוא שאיננו מזלזל באחרים. ומדורם של תנאים ודורו של מרן, לדורנו אנו.

בכל הדורות האירו וזרחו גדולים שהלכו בדרך זו, ומאותם קדישין עליונין שהעניקו חמה בקומתם ובאישיותם, ובספריהם מסרו נפשם על כך, המה תרי צנתרי דדהבא שחיו ופעלו בדורנו ובדור שלפנינו, והם: הגאון הקדוש הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, שהיה הרב הראשי לישראל הראשון במדינת ישראל, ומשנהו מרן הגאון הקדוש הרב שלום משאש זצ"ל, רבה הראשי של ירושלים דדהבא, ומלפנים רב ראשי וראב"ד במרוקו במשך שלושים שנה.

ודוגמאות למאות יש בכתביהם ובתורתם שבעל פה ושבכתב, עד כמה נזהרו בכבודו של הזולת, וכל שכן בכבודם ובתורתם של תלמידי חכמים. ושיטתו הידועה בספריו של הנר המערבי, שאורו היה דולק בנס, אורה זו תורה, ועם פטירתו, הולכת ומתעצמת, שמרן הרב יוסף קארו מעולם לא כתב את ספריו ופסקיו כדי לגרום לזלזול בקהילות שלימות.

וכיום, קם דור חדש אשר לא ידע את יוסף, וכביכול בשם הוראות מרן זצ"ל מזלזלים במאות חכמים ורבנים המקיימים את הוראת מרן כפי שניסחה גאון עוזינו הרב חיד"א זצ"ל: 

"דאין דרך מרן לספר בגנות מי שפוסק דלא כוותיה, ומשנתו היתה משנת חסידים". 

וכשבשו"ע פסק שבא"י נהגו שלא לברך על ההלל (או"ח סי' תכ"ב), מרן מעולם לא התכוון לומר שקהילות שלמות על מאות ואלפי חכמיהם שנהגו כפי פסקיהם של עשרות גאוני עולם, לברך על ההלל, שיפסיקו ממנהגם. חכמים אלו, הרב עוזיאל והרב משאש, וההולכים בדרכם, לא ניסו מעולם לקדם מטרה, חשובה ככל שתהיה, ע"י שזלזלו במי שפוסק אחרת מהם.

ובלשון ציורית נתאר זאת כך: לו מרן הרב יוסף קארו, היה קיים בתחיית המתים לשעה קלה, והיינו שואלים אותו, האם רוב רובן של קהילות ישראל (אשכנז, מרוקו, וכמעט כל קהילות ספרד מלבד יהודי תימן) שנהגו לברך על ההלל בראש חודש, האם ימשיכו לאחוז במנהגם או שיבטלוהו בעקבות דבריו בסי' תכ"ב? לדעתו של מרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל, אין ספק שתשובתו תהיה בערך בלשון הזאת: וכי כתבתי את השולחן ערוך כדי לזלזל במאות ואלפי חכמי ישראל וגאוני עולם שהנהיגו קהילות של מליוני יהודים ברחבי תבל? הרי כל ימי הקפדתי שלא לזלזל במי שלא פוסק כמוני! וכל מה שכתבתי בשולחן ערוך, הוא רק לקהילות שלא היה להם מנהג ברור ומסורת של דורות בפסיקה ההלכתית!

ודמות ראיה לדבר זה ולשיטתו של מרן, הוא מה שהובא ע"י תלמידו של מרן, הרב משה גלאנטי, והדברים הובאו בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סי' קכ"ד), ושם הרב שלמה נרבוני שואל את הרב משה גלאנטי לגבי צורת האות "כף סופית": האם לכותבה בזוית כפי המנהג הקדמון, או "עגולה למעלה" כפסק השולחן ערוך, וכן האם לכתוב בגט את המילה "בנפשיכי" בשני יודי"ן כפסקו של רבה של צפת דאז הלא הוא מרן הרב יוסף קארו (בשו"ע אה"ע סי' קכ"ז: "בנפשיכי, נהגו לכתוב בב' יודי"ן". וברמ"א: "אם כתב חסר, כשר"), או לכתוב את המילה בנפשכי ביו"ד אחת, כמנהג הקדמון בצפת?

ותשובת מהר"ם גלאנטי היא: "...והנה בחייו (של הרב יוסף קארו, שהיה הרב בצפת) בהיותי בן כ"ב שנה, נתן לי רשות לדון בגיטין וקידושין, ואמרתי לו: אדוני! אינם כותבים שום גט בעיר הזאת (צפת!) כי אם ביו"ד אחד, "בנפשכי", והיא מחלוקת בין הפוסקים. ואמר (הרב יוסף קארו לרב משה גלאנטי, תלמידו): 

"הס! שלא להזכיר. יעשו כמו שנוהגים (בצפת), שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים, חלילה, ואנו עושים פה (בצפת, בעירו של הרב יוסף קארו מחבר השו"ע וע"פ הנחייתו), היפך מה שכתוב בשולחן ערוך!"

מכל האמור לעיל מובן וברור כמה גדולה זכותו של האברך כפשוטו וכמדרשו, השוקד באהלה של תורה, כחשכה כאורה, הרה"ג הרב ליאור עזרן שליט"א, אשר שינס מתניו ואזר כגבר חלציו, ואסף בשקידה רבה את הפוסקים הידועים לו, שדנו והתירו פאה נכרית, ובמיוחד שבדורנו כל נושא הלכתי או אמוני הופך לויכוח ולזלזול ברמת האמונה וקיום המצוות של אחרים, ועד כדי כך הגיעו לביטויים קשים כנגד ההולכות בפאה נכרית, ועוד בשמם של גאונים וצדיקים.

וכמה רבה זכותו של הרב הנ"ל שהסיר את הלעז שהוציאו על הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, שמשתמשים בו לבזות אלפים ורבבות הנוהגות כך, ופנה לחתנו הרה"ג הרב ישר אדרעי שליט"א, שהעיד עדות נאמנה: 

"מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית".

וכן העיד על אשת צדיק ובתו שהעידו שמעולם לא שמעו אותו מדבר נגד לבישת פאה נכרית, וכן העיד ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית במשך למעלה מעשר שנים, ומעולם לא דיבר נגד זה. ופעמים רבות הוכחתי שדברים רבים אומרים בשמו של הצדיק הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, ולא יעלה על הדעת שאמרם. 

ובמיוחד שהרב אבוחצירא זצ"ל התייחס ביראת כבוד ובחרדת קודש אל מול המנורה הטהורה, הנר המערבי, הפוסק של יהדות מרוקו, מרן הגאון הצדיק הקדוש הרב שר שלום משאש זצ"ל, שלא רק שהתיר את הפאה הנכרית, אלא אף כתב: 

"מצוה רבה לפרסם ההיתר" (שמש ומגן חלק ב', אה"ע סי' ט"ו).

ועמי בכתובים מעשה שיפורסם בעז"ה בעתו ובזמנו, כשהתגלעה מחלוקת בין הבבא סאלי, הגה"צ הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, לבין הגה"צ הרב מכלוף אבוחצירא זצ"ל, שניהם הגיעו למרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל לדין תורה שיכריע במחלוקת, וזאת עוד בצעירותו במרוקו.

ולכן עם פרסום דברים אלו, אין ספק שאותם גאוני ישראל בדורנו שאומרים בשמם שמדברים בזלזול ובתקיפות גדולה נגד לובשות הפאות, יתקיים בהם "הדר הוא לכל חסידיו", ויחזרו לדבר ולכתוב בלשון של כבוד, ומודים דרבנן היינו שבחייהו, ובמיוחד שעדיין חיים עמנו ויחיו לאורך ימים טובים גאונים שגם גדולים בתורה וגם מודים על האמת, ועוד בחייהם אומרים בשמם דברים של זלזול שקשה להעלות על הדעת שאמרום, ואולי סוף סוף תיפסק בתחום הזה אופנת "מודעות הרחוב", והפרסומים המופיעים מעת לעת בעלונים הנקראים "עלונים דתיים", שרמת דתיותם נקבעת לפי רמת הזלזול והשנאה וההשמצה למי שהולכת בפאה נכרית, או מי שלא פוסק כמו אותם לבלרים שאין דעת חכמים נוחה מהם. וזו דרכה של תורה, לנהוג בכבוד אמיתי כלפי מי שאיננו פוסק כמותי, והרוצה להחמיר, יחמיר בביתו ובחומותיו: "אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי".

וצריך להסביר בדרכי נועם, שמי שיש לה צניעות פנימית, וטוהר נפשי, תלך רק בפאה צנועה, כמו שאשה צנועה נזהרת בבגדים המשדרים צניעות פנימית, ולא בבגדי שחץ וגאווה. ואין ספק שהחכמים הרבים שהוזכרו בספרו של הרב המחבר בספרו "חן וכבוד", מעתה יהיו שפתותיהם דובבות, וכמו שבארץ ילמדו זכות איש על רעהו, על מחנהו ועל דגלו, כך החכמים הללו ילמדו זכות על עם ישראל בכלל ועל המחבר בפרט, שיסייעוהו ממרומים מול טרוטי עיניים וחלושי דעת, שאינם יכולים לעמוד מול האור הגדול הזה שהאיר לנו בספרו.

ואחתום בברכה שנזכה לראות ממנו עוד חיבורים טובים כמו החיבור הזה, שירבו אהבה ושלום בעולם, ונזכה לביאת גואל צדק אכי"ר.

החותם בברכה ובציפיה לגאולה השלמה
משה אלחרר
רב עיה"ק שלומי ת"ו

הסכמת הגאון רבי אברהם שלוש שליט"א
רב העיר כפר סבא


בס"ד, ד' אב תש"ע

לכבוד הרב ליאור עזרן הי"ו, המחבר והמלקט ספר גדול ויקר, "חן וכבוד", שלום וברכה.

בראשית דברי אני רוצה להודות לכבודו על המתנה הטובה והחשובה, ספרו היקר, אפיריון נמטייה. אין ספק שללא סייעתא דשמיא גדולה, לא היה יכול לחבר ספר זה ולערוך שולחן במדבר דברים זה.

הגם שאי אפשר להכריע בענין גדול זה בין החולקים בדבר, עם כל זה הראיות נראות לכאן ולכאן, והרבה נהגו כאלה וכאלה, וכולם יש להם על מה שיסמוכו.

והרוצה לנהוג בצינעא ובחומרא, ולכסות כל שערות הראש במטפחת ראש כמנהג האמהות הקדושות והצדקניות, תתברך בבנים צדיקים ת"ח ויר"ש, לפום צערא אגרא.

ואין לי להאריך בדברי, אלא לברכו בברכת התורה, שיהיו דברי תורה ערבים בפיו, יגדיל תורה ויאדיר.

ביקרא דאורייתא

מכתב ברכה מהגאון רבי שלמה יוסף מחפוד שליט"א
אב"ד בד"ץ יורה דעה, ורב ומו"צ דשכונת נוה אחיעזר ב"ב


בס"ד, כ' אלול תש"ע

הובא לפני גליונות הספר "חן וכבוד", אסופת מאמרים המתירים פאה נכרית, אשר אסף וקיבץ האברך היקר הרב ליאור עזרן שליט"א. 

עברתי על הדברים, וראיתי כי כביר מצאה ידו ללקט אמרים מדברי חכמי הזמן, המתירים פאה נכרית.

ואם כי דעתי היא לאסור לבישת פאה נכרית לבנות תימן, כאשר נהגו אמותינו מדורי דורות*, וצאי לך בעקבי הצאן, מכל מקום יש בדבריו לימוד זכות על אותן הנשים שנוהגות כך ע"פ רבני קהילותיהם, ומקילות ללבוש פאות צנועות, דיש להן על מי שיסמוכו.

אני תפילה וברכה, שחפץ ה' בידו יצלח, לברך על המוגמר בקרב ימים, ויפוצו מעיינותיו חוצה לזיכוי הרבים, ועוד יעלה מעלה מעלה במעלות התורה והיראה לגאון ולתפארת, וכל אשר יעשה יצליח.

*אמר המחבר: בענין מנהג תימן, ראה בהסכמת הגר"ש קורח שליט"א לעיל, ובדברי הגר"ב זילבר זצ"ל כאן בפרק ט', וכן בדברי הרב רצאבי שליט"א שהובאו שם, ובדברי הגר"ש משאש זצ"ל כאן בפרק ח', שלא שייך בזה מנהג עדות אלא מנהג מקומות, ודוקא בתימן יש לאסור פאה נכרית. ובלאו הכי נשתנו בימינו כל הלבושים, וגם בשאר פריטי הלבוש לא נוהגות הנשים כמו שנהגו בתימן. וראה גם בדברי הגר"מ שטרנבוך שליט"א כאן בפרק י', שהמנהג בארצות ערב היה לכסות דוקא בשני כיסויים, מטפחת ועליה ורדיד, וכיום התבטל מנהג זה, ולכן לא שייך להביא ראיה מן המנהג.

מכתב ברכה מהגאון רבי יהודה אבועזיז שליט"א
מרבני ק"ק ספרדים אופקים, ראש כולל "אהלי שם"


בס"ד, י"ח בתמוז ה'תש"ע

לסדר: "הריני נותן לו את בריתי שלום"

הריני בזאת להוקיר את יקרת כבוד מעלת ידידי וחביבי היקר עד מאוד, ה"ה הרב ליאור עזרן שליט"א, מחשובי האברכים שמפארים את קהילתנו.

אשר זכה בס"ד להוציא את ספרו "אוצר הפנינים" על התורה, והיום עומד להוציא לאור את ספרו השני "חן וכבוד" בנושא פאה נכרית, אשר מעורר התפעלות גדולה מההיקף הרחב, ואשר רואים את העמל הגדול והיגיעה הרבה של המחבר שליט"א, אשרי יולדתו ואשרי אביו שלמדו תורה.

כיהודה ועוד לקרא הריני מצרף את ברכתי והמלצתי להמלצת הרבנים הגאונים שליט"א, והנה המחבר שליט"א כתב בהסכמתו שאינו בא לפסוק ולהכריע, כמו כן אין לראות בהמלצתי זו פסק הלכה בנושא זה שדשו בו רבים.

בהזדמנות זו הנני מברכו מעומקא דליבא, יהא רעוא שיזכה לברך על המוגמר בקרוב, ועוד יפוצו מעיינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה, מתוך הרחבה והרחבת הדעת, באושר ובבריאות ורוב נחת ושמחה כל הימים. 

בהוקרה ובהערכה רבה
החותם לכבודה של תורה
יהודה אבועזיז

מכתב ברכה וגילוי דעת מהרה"ג רבי ישר אדרעי שליט"א
חתן האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל
וראש מוסדות "בית ישראל"


ב"ה, ה' טבת תש"ע

לכבוד הרה"ג הרב ליאור עזרן שליט"א
השלום והברכה.

אחרי דרישת שלומו הטוב, ע"פ בקשת כבודו הריני בזה להעלות על הכתב מה שידוע לי אודות התייחסותו של כבוד קדושת מורי וחמי הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, בענין לבישת פאה נכרית לנשים נשואות, וכדלהלן.

מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית.

וכמו כן בתו, אשתי שתחי', וכן חמותי הרבנית אשת הצדיק, אמרו שלא שמעו אותו מעולם מדבר נגד לבישת פאה נכרית.

ואדרבה, עובדה היא ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית בצעירותן, וכן אשתי, בתו שתחי', לבשה פאה נכרית בחייו במשך קרוב לעשר שנים, והגם שידע מזה, לא אמר לה מעולם דבר כנגד זה.

וידועה חיבתו הגדולה והמיוחדת לאדמו"ר מליובאוויטש זיע"א, שהסביר את העדיפות שיש לפאה על מטפחת, לנשים הצעירות בימינו, שמצוי שאין מכסות את כל הראש במטפחת.

ומובן מאליו שישנן פאות שאינן צנועות, וכמו שיש מטפחות שאינן צנועות, ולא זה הנדון דידן.

החותם בברכה שתזכה להגדיל תורה ולהרבות שלום בעולם

ישר אדרעי
 
מכתב גילוי דעת מהרה"ג רבי אריה יהודה הראל שליט"א
חתן האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל
ור"מ ישיבת קול יעקב ירושלים, מח"ס "מאור ישראל"


בס"ד, ח' מנחם אב תש"ע

לכבוד הרב ליאור עזרן שליט"א,

במענה לפנייתך ולפניית רבים, הריני לגלות את הידוע לי באשר לדעתו של מו"ר חמי הקדוש והטהור הצדיק אדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל בענין פאה נכרית.

ברצוני להדגיש בראש ובראשונה, שאני כותב את מה שהבנתי מהנהגתו בענין זה בחמש עשרה שנותיו האחרונות, ואינני בא לפסוק הלכה.

ולפי שמפרסמים שכאילו כינס את בנות המשפחה, ועורר על האיסור החמור בלבישת פאה, ועוד יותר, שכאילו אמר בכינוס זה שהלובשת פאה מכינה חומר בעירה לשריפתה בגיהנם, רצוני להבהיר שבכל שנות היכרותי עמו לא היה כינוס כזה, ואשתי שתחי' לא זוכרת אסיפה כזו גם שנים רבות לפני כן.

יתרה מכך, בנותיו היותר צעירות לבשו פאה כשירה (בארץ ובחו"ל), והוא ידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא העיר להן בחריפות* על כך. ולפיכך הבנתי שדעתו האישית היתה שכיסוי ראש עדיף מפאה נכרית, וכמו שרבים גדולים אחרים סברו כן, ושכך היה מנהג בנות עירו ומשפחתו, ועד היום זקנות המשפחה מכסות את ראשן בשני כיסויים, כך שלא נראית אף שערה משערות ראשן, כפי דעת הזוהר הקדוש, וברור שזו היתה אצלו עדיפות ראשונה.

אך הוא הבין שיש שינויים, וירידת הדורות, ושאי אפשר לדרוש מבנות ימינו את החומרות הנ"ל, ועל כן העלים עין בהנהגה בענין הפאה, וכך ישנן כיום מבנותיו, כלותיו ונכדותיו, שהולכות עם פאות צנועות, וכמנהגן של רוב בנות דורינו הצנועות. והאמת והשלום אהבו. 

החותם לכבוד התורה,
אריה יהודה הראל - חתן האדמו"ר

*אמר המחבר: בספר "סידנא בבא סאלי" מסופר כי בנות המשפחה שלבשו פאה, כשהיו נכנסות אל הקודש פנימה, היו לובשות מטפחת. והיה הבבא סאלי מעיר להן ברמז כדרכו בקודש: "כן, רק אצלי", כרומז על כך שאין נסתר מנגד עיניו, ויודע על כך ומעלים עין. וכנראה לזה התכוון הרב הכותב, שלא העיר להן "בחריפות" אלא ברמז בעלמא.

הסכמת הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א

במענה לשאלתי, וזה לשונה: "זה מכבר הבאתי לכבוד תורתו את ספרי הקטן "חן וכבוד", ובו אספתי את כל תשובות הפוסקים המתירים פאה נכרית, ככתבם וכלשונם, ובכללם גם תשובות כת"ר בנדון זה, בצירוף הערות קטנות באיזהו מקומן. נפשי בשאלתי מה דעת כת"ר על ספר זה, והאם ראוי להדפיסו ולהוציאו לאור עולם".

ענה הרב: "אתה יכול להדפיס".

מכתב ברכה מהגאון רבי יחיאל אביחצירא שליט"א
רב העיר רמלה ובנו של הצדיק "בבא חאקי" זצוק"ל


בס"ד, יום שלישי י"ג תשרי תשע"ב

הובאו לפני גליונות הספר "חן וכבוד" שחיברו וערכו האברך היקר והנעלה הרה"ג הרב ליאור עזרן שליט"א, אשר ליקט ואסף כעמיר גורנה דעות עשרות הפוסקים המתירים חבישת פאה נכרית ככיסוי ראש לנשים נשואות, מערכה מול מערכה, בטוב טעם ודעת, יישר חיליה לאורייתא.

ואף שאין דרכי להכניס ראשי בין ההרים וק"ו להיות בין המסכימים, ואמת אומר כי מנהג אמותינו הקדושות בחו"ל היה לכסות את הראש במטפחת, והזקנות והמבוגרות הוסיפו עליה רדיד כאשר כל שערות הראש מכוסות כדבעי, לבל תיראה שערה אחת חוצה, רק הדור הצעיר קשה להם לכסות הראש באופן זה, ונהגו להקל בפאה נכרית. וטוב עשה האברך היקר הנ"ל שמצא מקורות וסמך למנהגם מדברי גדולי הפוסקים שמפיהם אנחנו חיים, וכמו שכתב גם אאמו"ר זצוק"ל בתשובה שהובאה בספר זה.

אבל ההמלצה, כמו מנהג אמותינו הקדושות, ללכת בכיסוי מטפחת בלבד, אבל שיהיה בכיסוי מלא. ואלה שמקילות ללבוש פאה, יש להשתמש בפאה קצרה וצנועה, ואם לאו - יש בזה ח"ו חוסר צניעות.

עוד אומר כי מה שמפיצים בשם מור דודי סידנא בבא סאלי זיע"א, שכביכול יצא בדברים קשים נגד המתירים פאה, יכולנו להעיד בוודאות שמעולם לא אמר דברים אלו ח"ו, ואין זה דרכו כלל וכלל, ויש מבנות משפחתו שנהגו להקל בזה, וכפי שמעידים גם חתניו לוקחי בנותיו שיחיו, כאשר יראה הרואה בספר "חן וכבוד".

על כן בואו ונחזיק טובה לרב המחבר שליט"א שעמל וטרח למצוא מקורות למנהג ישראל קדושים, והריני לברכו שיזכה להפיץ מעיינותיו חוצה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא, אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד, וזכות אבוה"ק תעמוד לו בכל אשר יפנה אכי"ר.

הוועדה לכשרות הספרים
שע"י ביה"ד "חניכי הישיבות"
בראשות הגאב"ד רבי מרדכי גרוס שליט"א

בס"ד, יום ראשון י"ח לחדש שבט תשע"א

הובא בפנינו הספר הנכבד "חן וכבוד", ובו אסף דעות רבות מדברי הפוסקים מגדולי הדורות, בענין היתר פאה נכרית לאשה.

אחר שעברנו על כל הספר הנרחב, נמצא שהמחבר הרה"ג רבי ליאור עזרן שליט"א, בעמח"ס "אוצר הפנינים" עה"ת, ציטט בהרחבה לשון הפוסקים ככתבם וכלשונם, ובשולי הדברים גם הוסיף מדיליה כיד ה' הטובה עליו, להעיר ולהאיר כדרכה של תורה. וראוי להוציא הספר לאור עולם.

(אישור הוועדה הוא רק על תוכן הספר, ולא באנו לקבוע עמדה בהנהגה ההלכתית).

בברכה על שמוציא מתחת ידו דבר מתוקן.

יש לציין:
החובשות פאה, עליהן להקפיד על כללי הצניעות, כפי שפירט בזה 
מרן הגאב"ד שליט"א בספרו "אום אני חומה" ב"ברה כחמה" ס"ק מט.
בנוסף, כפי שהורה עמוד ההוראה מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב
שליט"א למרן הגאב"ד שליט"א, יש לקנות פאות רק עם הכשר
שאין בהם חשש של איסור תקרובת ע"ז.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > חרדים רחובות > מי יודע היכן אפשר להשיג את ספרו של הרב ליאור עזרן שליט"א, חן וכבוד
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר