בית פורומים אשדוד החרדית רובע ז- ג

"הפריצה" וגניבה" של פריטי יקרי ערך וכתבי ידות כפי שפורסם:

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/8/2018 08:34 לינק ישיר 
"הפריצה" וגניבה" של פריטי יקרי ערך וכתבי ידות כפי שפורסם:

*הקדמה קצרה על סיפור "הפריצה" וגניבה" של פריטי יקרי ערך וכתבי ידות כפי שפורסם:* אנחנו נכדים של האדמו"ר הקודם מסרט ויז'ניץ זצ"ל. לסבא שלנו היה רק בן אחד, האדמו"ר הנוכחי בסערט ויז'ניץ, ובנוסף לכך שתי בנות. בדרך כלל כשיש סכסוך במשפחה של אדמור"ים ההבנה הכללית היא שמדובר במלחמה על ירושה, בין אם זה מלחמה על ירושת כס האדמורות ובין אם זה מלחמה על ירושה של חפצים יקרי ערך שהותיר האדמו"ר. אבל לעתים מדובר בסיפור אנושי פשוט שמגיע לממדים טראגיים כאשר אנשים מבחוץ מפרשים אותו כמלחמה פראית על ירושה ותו לא. לכן אני מבקש שלא תשפטו את הסיפור הנוכחי כדוגמא קלאסית למחלוקת פוליטית בחצר אדמורית, לפחות בזמן שתקראו את מכתבי זה. ועתה לגופו של עניין: הסבא שלנו אהב את כל הנכדים בשווה, ואנחנו אהבנו אותו בצורה שלא ניתן לתאר במילים. כל מי שהכיר את הסבא זצ"ל יודע שהוא היה אדם שאי אפשר היה שלא לאהוב. בשנותיו האחרונות של הסבא התנהלה מלחמה מצד דודי (האדמו"ר הנוכחי) שלא לתת לנו להיכנס אל הסבא. אני לא רוצה להאריך בגורמי האירוע ההוא אבל אומר רק בקצרה שזה היה כעונש נגד זה שלא שיתפנו פעולה כאשר הכריחו את הסבא לעשות דברים שהיו נגד רצונו (כמובן יש לנו הוכחות על כך). אני לא חושב שפרטי הסיפור נוגעים לעניננו ברגע זה וממילא אמשיך הלאה. התחילה מלחמה נגדנו באופן אישי, וכאמור לא נתנו לנו להיכנס אל הסבא. מבחינתם זה היה אולי עניין פוליטי אבל מבחינתנו זה היה טרגדיה אישית. לא נלחמנו כלל וכלל על הכבוד, על הירושה, על כס האדמו"ר, וכדומה, אלא על הזכות הבסיסית לראות את הסבא, את עיניו הרכות, לעמוד לידו, לגעת בידיו, ולקבל חיבוק ממנו. גם כאן יש סיפור ארוך של צעדים שונים שננקטו נגדנו, אבל אתמקד רק בכל הנוגע לגישה אל הסבא. ידענו שהסבא הוא אדם רגיש מאוד, הוא רוצה לראות אותנו, ואנו גם רצינו לראות אותו. מניעת מפגשים בינינו היתה הדבר הקשה ביותר מבחינה רגשית. גם לנו וגם לו.     באחת הפעמים שמשפחתנו הגיעה לארץ, כאשר סבנו היקר זצ"ל כבר היה זקן, הוא נלקח לקיסריה ואיש לא ידע היכן הוא נמצא. כאשר נודע לנו בסופו של דבר על מקום הימצאו היה על משפחתי לקפוץ דרך הגדר בשתיקה על מנת להגיע אל הסבא. (כל הסיפור פורסם בשעתו בחדשות והועלה גם סרטון מן המפגש עם הסבא, בו אפשר היה לראות את פרץ ההתרגשות של סבי במפגש ההוא - בניגוד מה שפרסמו בשמו כאילו הוא לא רוצה לראות אותנו.) בפעם אחרת היה סבי בחיפה ולא נתנו למשפחתי להיפגש איתו. הסבא ידע שאנו נמצאים במלון בניר עציון אבל אין לנו אפשרות להגיע אליו. ואז בלי הודעה מקדימה הוא יצא לפתע, בליווי הגבאים שלא ידעו על תוכניתו עד הרגע ההוא, וכך הוא הגיע אל משפחתי בגניבה לפני שהדבר יוודע לאחרים. (יש לנו תיעוד של הסיפור הזה.) ובכן, הדרך היחידה שיכולנו להגיע אל הסבא למשך תקופה ארוכה היתה ע"י התגנבות (מצידו או מצידנו). כאשר הסבא זצ"ל נפטר הקשו עלינו להיכנס אל בית החיים בשעת הקבורה. אחרי זמן רב שנאבקנו בשערי בית הקברות על מנת להיכנס, הגענו כבר בעת סתימת הגולל. ניגשנו ושמנו עפר נוסף. את זאת נתנו לנו לעשות. הבכי שלי היה אומנם על פטירת האדם היקר ביותר שהכרתי בחיי, אבל צורת ההתנהלות עם הסבא נגדנו - במותו כמו בחייו - נתנה עילה נוספת לדמעות בשעת הפרידה הקשה.    *** תוך ימי השבעה הועבר בית סבי בהר כנען לבעלותו של דודי (אינני יודע איך הדבר יכול היה להיעשות מבחינה חוקית), והוא לא העביר לרשותנו שום דבר ממה שהיה בבית סבא. אינני מדבר על יקרי ערך, אלא על פריטים פשוטים שיוכלו להיות לנו למזכרת. הסבתא ע"ה (הרבנית חיה הגר) היתה עושה גובלנים, או פזלים ענקיים בני אלפי חלקים, והסבא זצ"ל היה נוהג לעתים לצייר או לגלוף ציורים עם עץ כדי לעטר איתם את בית הכנסת או את הדירה. בסוף ימיו של הסבא הוא נהג לתת לכל אחד מן הנכדים פזל ענק או גובלן ממה שהסבתא עשתה. אחד מהפזלים האלו שהיה מיועד עבור אחת מאחיותיי עוד עמד בבית הסבא כאשר הוא נפטר (היה רשום שמה של אחותי על הפזל) אבל כמובן התייאשנו מלקבל אותו ביום מן הימים. *ועתה לגילופי העץ*: במהלך השנים הצטברו הרבה עבודות של גילופים בבית הסבא. אחד מהם נמצא בביתי אחרי שהוא נתן לי אותו במתנה בחייו, אבל כמעט ואין לנו עוד מהגילופים האלו. בכל פעם שאנו מגיעים לחיפה או לצפת אנו מתמלאים בגעגועים לבית הסבא, לראות את הבית מקרוב, אבל אין לאל ידינו להיכנס. אני הייתי לפני כמה חודשים בצפת בגלל סיבה כלשהי, ירדתי מהאוטובוס מוצף ברגשות של נוסטלגיה ונתתי לדמעות להציף את פני בחופשיות. אך לא העזתי לעלות עם אוטו להר כנען על מנת לראות את בית סבי מקרוב. חששתי מה יהיה כאשר לא יתנו לי להיכנס וארגיש פעם נוספת את אובדן סבי. לפני שבועיים היתה אחותי בארץ והיא הגיעה להר כנען על מנת לראות את הבית של סבא מקרוב. בקומה התחתונה של מעון הקיץ בהר כנען יש בית כנסת קטן, שם נהג סבא להתפלל. מתוך ההנחה שבית כנסת זה מקום ציבורי ואפשר להיכנס נכנסה אחותי לשם, כאשר איש לא היה באיזור. היא לא פרצה שום גדר או דלת, אלא נכנסה משער צדדי לתוך בית הכנסת, אך בלי רשותו של אף אחד. בתוך בית הכנסת היא ראתה גילוף עץ, מעשי ידי הסבא, התלוי על הקיר. לפי החוק אסור היה לה לקחת זאת, כשם שאסור היה לדודי לקחת את הבית, אבל בהתחשב בכך שלעולם לא יהיה כאן הסדר בינינו וגם אין בכוונתנו לגשת לבית המשפט, החליטה אחותי באותו רגע (מתוך פרץ של רגשות כמובן) להוריד את גילוף העץ. אינני מצדיק את המעשה, אבל גם קשה לגנות. יש כאן סיפור אנושי שחייבים להבין. לא היתה כאן תוכנית מכוונת של גניבה, ולא היה כאן גנב זדוני. אחותי היתה תחת השפעת האירועים שהתרחשו בימיו האחרונים של הסבא, שלא היתה לנו דרך להגיע אליו (או הסבא אלינו) אלא במחתרת. אחותי גם נכנסה אל בית הכנסת בסוג של מחתרת. וזה היה ההגיון, או הרגש, מאחורי מעשה "הגניבה" של גילוף העץ. כפי שאמרתי ישנם גילופי עץ רבים כאלה בתוך הבית, גם בהר כנען וגם בחיפה, והסבא בודאי לא היה מצפה שלא יתנו לנו שום מזכרת ממנו. אין ספק שזה מגיע לנו ואין לו את הזכות למנוע את זה מאיתנו. אבל יש חוק ואחותי נהגה שלא לפי החוק. זה הסיפור. על מנת להשמיץ את אחותי ולעשות מזה סיפור גדול הם פנו אל בית המשפט והוציאו צו מעצר (הצו נמצא ברשותנו, אם כי בפועל השוטרים לא עצרו אותה כאשר ראו במה מדובר) והורידו אותה מטיסתה לניו יורק, ובנוסף לכך הם דאגו לפרסם את הדברים בחדשות, הן באתרים חרדיים והן ברשות השידור של "כאן". מי שקרא את הכותרות ודאי יזכור שלכתחילה הודיעו על "גניבה של חפצים רבים יקרי ערך וכתבי ידות", כאילו מדובר בשלל רב, וזאת מפני שידעו במי מדובר ורצו שזו תיראה כגניבה שנעשתה מתוך תאוות בצע. גם נאמר שהגנב נתפס בדרך לניו יורק כאילו זה היה סיפור מתוכנן של בריחה, אך זה היה שבוע אחרי המעשה. החזרת "השלל" אל האדמו"ר נעשתה גם היא במסיבה גדולה אצל האדמו"ר בנוכחות הטלוויזיה, כאילו היה מדובר בהשבת ילד שנחטף ח"ו. זהו הסיפור, עד כמה שאפשר היה להבהיר במסגרת זו. אם וכאשר יהיה צורך להוכיח איזה פרט מכל הנאמר כאן נוכל להעמיד לרשותכם את כל ההוכחות הנדרשות לכך. אין בכוונתנו להוציא דיבה או להשמיץ, אלא לטהר את שמנו ולהעניק פרספקטיבה לסיפור. לא העלינו בדעתנו לצאת עם הסיפור האישי שלנו אל התקשורת (ככל שזה עצוב וטראגי מבחינתנו), אבל כיון שהדבר נעשה כבר ופירסמו נגדנו בתקשורת, אנו מודים לכם על נתינת ההזדמנות להסביר את מלוא התמונה עד כמה שנדרש, כדי להציל את העשוק מיד עושקיו, והיה זה שכרכם. האח, יעקב שפיץ



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > אשדוד החרדית רובע ז- ג > "הפריצה" וגניבה" של פריטי יקרי ערך וכתבי ידות כפי שפורסם:
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר