בית פורומים החרדים והאינטרנט

#הדף_היומי בכורות דף ד ע"א ע"ב

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/4/2019 10:08 לינק ישיר 
#הדף_היומי בכורות דף ד ע"א ע"ב

דף ד עמוד א לדעת אביי: כוונת המשנה (בסוף העמוד הקודם) היא שבהמת הכהנים והלוים פטורה מדין פטר חמור, ולדעת רבא: כוונת המשנה היא שהכהנים והלוים פטורים מפדיון הבן. למה נקוד על "אהרן" שבחומש הפקודים? - שלא היה באותו מנין של הלוים הראויים לפדות בכורי ישראל כנגדם. ב-24 מקומות נקראו הכהנים "לוים". דף ד עמוד ב בפדיון פטרי חמור שהיה במדבר, שה אחד של לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל (וזה הטעם לדין המשנה, שישראל שיש לו פטר חמור, נותן שה לכהן, וכשהכהן מחזירו לו חוזר הישראל ופודה בו פטר חמור נוסף, וחוזר חלילה). למסקנת הגמרא (בסוף העמוד): רבי יוחנן סובר שקדשו בכורות משעה שנאמר להם במצרים "קדש לי כל בכור" ולא פסקה קדושתן מכאן והלאה, וריש לקיש סובר שלאחר שנפדו במדבר הבכורות בלוים פסקה קדושת הבכורות עד שבאו לארץ.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/4/2019 14:49 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף ה עמוד א הגמרא מביאה 2 שאלות ששאל קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי ואת התשובות שהוא ענה לו. 300 בכורי הלויים לא נכללו בסך הכללי של 22,000 הלויים שפדו את בכורי ישראל במדבר, כי דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו. הגמרא מבררת מה המקור לכך שמנה של קודש כפול היה (ולכן בכל ככר של הקדש היו 120 מנה), כפי שהשיב רבן יוחנן בן זכאי לקונטרוקוס השר. דף ה עמוד ב הטעמים לכך שהתורה קבעה דין פדיון רק לפטר חמור ולא לכל בהמה טמאה: (1) גזירת הכתוב היא, (2) כי החמורים סייעו לבני ישראל בשעת יציאתם ממצרים לשאת את הרכוש הגדול. רפידים - ר' אליעזר אומר: רפידים שמה, ר' יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה. שטים - ר' אליעזר אומר שטים שמה ר' יהושע אומר שנתעסקו בדברי שטות. המקור לכך שאם הולד (פטר חמור / בכור בהמה טהורה) אינו דומה לאמו אינו חייב בבכורה - לתנא של המשנה: מכך שנאמר 2 פעמים "פטר חמור", לדעת רבי יוסי הגלילי: מהפסוק "אך בכור שור". (והגמרא מבררת מה לומד כל אחד מהתנאים מהפסוק של התנא השני).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/4/2019 10:32 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף ו עמוד א למסקנת הגמרא: פרה שילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנים שבהם הוא דומה לאמו הפרה - הרי הוא נחשב כבכור בהמה טהורה. חמור שילדה מין סוס ופרה שילדה מין סוס, ויש בולד מקצת סימנים שבהם הוא דומה לאמו - הגמרא נשארת בספק האם דין הולד כבכור. הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לדין המשנה ש"היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור". דף ו עמוד ב רבי שמעון (שבברייתא) חולק וסובר שטמא הנולד מטהור טמא (ובברייתא מובא המקור לדעתו). שמעון העמסוני הפסיק לדרוש דרשות מהמילה "את" מהרגע שהגיע לפסוק "את ה' אלהיך תירא", אך רבי עקיבא דרש מכך לרבות תלמידי חכמים. חכמים ורבי שמעון נחלקו מה המקור לכך שחלב של בהמה טמאה אסור, והגמרא מבארת מדוע יש צורך בלימוד מיוחד לשם כך. הגמרא מבררת את המקור לכך שחלב של בהמה טהורה מותר באכילה. רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל - פטורה מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנים חייבת, רבי שמעון אומר: עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2019 11:06 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף ז עמוד א הגמרא (בסוף העמוד הקודם) מסתפקת לדעת רבי שמעון האם גם לגבי להתיר באכילה ולד (הנראה טמא) של בהמה טהורה צריך שיהא ראשו ורבו של הולד דומה לאמו או שמספיק שיהא דומה במקצת סימנים בלבד, והגמרא (בעמוד זה) מכריעה (לאחר כמה נסיונות הוכחה) שצריך. ולד הנולד מבהמה טריפה ואביו שלם - לעת רבי אליעזר: פסול להקרבה (כי זה וזה גורם אסור), לדעת רבי יהושע: כשר להקרבה (כי זה וזה גורם מותר). דף ז עמוד ב הגמרא מכריעה שמי רגלים של חמור אסורים באכילה. דבש הגזין והצירעין אסור באכילה לדעת רבי יעקב. עור הבא כנגד פניו של חמור (כעין שליא שהחמור נולד בו) - מותר באכילה (לא נחשב כחלק מהחמור). במשנה נאמר שדג טמא שבלע דג טהור הדג הטהור מותר באכילה - והגמרא מבררת באיזה אופן מדובר ומהו טעם ההיתר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/4/2019 09:25 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף ח עמוד א כל שתשמישו ביום (תרנגול) - יולד ביום, בלילה (עטלף) - יולד בלילה, כל שתשמישו בין ביום בין בלילה (אדם ובעלי חיים הדומים לו) - יולד בין ביום בין בלילה. הכל משמשין פנים כנגד עורף, חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, ואלו הן: דג ואדם ונחש (הואיל ודיברה עמהם שכינה), וגמל משמש אחור כנגד אחור. הגמרא מביאה ברייתא המפרטת את זמן עיבורם של בעלי חיים ושל אילנות שונים. הגמרא מבררת את המקור לכך שזמן משך עיבורו של נחש הוא 7 שנים. דף ח עמוד ב בעמוד זה מובאת אגדתא ("סבי דבי אתונא") הנחשבת לעמוקה ביותר. אגדתא זו מובאת בסוגייתנו כי היא פותחת בשאלתו של הקיסר לרבי יהושע בן חנניה בנוגע למשך זמן עיבורו של נחש.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/4/2019 09:27 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף ט עמוד א (לשביעי של פסח) לדעת ר' ירמיה: רבי יוסי הגלילי חולק על המשנה, וסובר שחמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים - נותן 2 טלאים לכהן (כי אפשר לצמצם). לדעת אביי (והגמרא דחתה דבריו): רבי יוסי הגלילי לא חולק על המשנה, וסובר שרק בבכור בהמה טהורה הדין הוא שרחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים שניהם לכהן כי אפשר לצמצם (בגלל גזירת הכתוב), אך חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים הדין הוא שנותן טלה אחד לכהן. דף ט עמוד ב לדעת רבי יהודה (וכך דעת משנתנו): פטר חמור קודם פדיונו אסור בהנאה, ולדעת רבי שמעון: מותר בהנאה - והגמרא מביאה 2 אפשרויות לביאור טעם מחלוקתם. רבי שמעון מודה שפטר חמור לאחר עריפה אסור בהנאה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/4/2019 04:24 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף יא עמוד א שווי השה שפודים בו פטר חמור - אם בא הפודה לשאול, אומרים לו שלא יפחות מ-3 זוזים, אך אם לא שאל ועשה מעצמו, ניתן לפדות אף בשווי כל שהוא. לדעת ריש לקיש: מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו - פודהו בדמי שווי החמור. הפודה פטר חמור של חבירו (אפילו שלא מדעתו) - פדיונו פדוי, והחמור שייך לאחר הפדיון לחבירו (ולא לפודה). ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו. ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו. דף יא עמוד ב הלוקח טבלים ממורחין מן העובד כוכבים - פטור מתרומת מעשר, אך חייב בתרומה גדולה. שה שפדו בו פטר חמור - הרי הוא ברשות הכהן אף אם מת לפני שנתנו הפודה לכהן.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/4/2019 06:17 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף יב עמוד א המשנה (בתחילת העמוד) שאמרה שאין פודים פטר חמור לא בעגל ולא בחיה לא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי היא כדעת בן בג בג. שה "בן פקועה" - לדעת רבי מאיר ניתן לפדות בו פטר חמור, ולדעת חכמים נחלקו האמוראים אם ניתן לפדות בו או לא. שה "נדמה" - לדעת רבי אליעזר ניתן לפדות בו פטר חמור, ולדעת חכמים הגמרא נשארת בספק אם ניתן לפדות בו. שה "פסולי המוקדשין" - למסקנת הגמרא: לדעת כולם לא ניתן לפדות בו פטר חמור. דף יב עמוד ב שה שנקנה בפירות שביעית - לא ניתן לפדות בו פטר חמור ודאי, אך ניתן לפדות בו פטר חמור ספק (המחוייב בפדיון לדעת רבי יהודה). בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות. האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. נחשדו הכהנים על פטרי חמורים שעובדים בהם ללא פדיון. הגמרא מבררת את טעמו של רבי אליעזר הסובר שהמפריש פדיון פטר חמור ומת השה קודם שנתנו לכהן חייב באחריותו. זמן פדיון פטר חמור - לדעת רב נחמן: מצוה להשהותו עד לאחר 30 יום, אך אם פדאו מיד הרי הוא פדוי, לדעת רב ששת (בתחילת העמוד הבא): מצות פדיון לאלתר, אך אינו עובר עליו עד 30 יום.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/4/2019 06:31 לינק ישיר 

ב"ה #הדף_היומי בכורות דף יג עמוד א מצוות פדיון פטר חמור קודמת לעריפת החמור ("ואם לא תפדה וערפתו"), מצוות יעידה קודמת למצוות הפדייה, מצוות הייבום קודמת למצות חליצה. החל מפרק שני, המתחיל בעמוד זה, ועד סוף פרק שישי, עוסקות המשניות בדינו של בכור בהמה טהורה. המסכת פתחה בדיני פטר חמור לפני דיני בכור בהמה טהורה - בגלל שפרק זה חביב על התנא (לאור דרשת רבי חנינא), או בגלל שדיניו מועטים. לדעת רבי אושעיא: ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו - קנה וחייבת בבכורה, וגוי שנתן מעות לישראל בבהמתו - קנה ופטור מן הבכורה. דף יג עמוד ב הגמרא מבררת מה אמימר, הסובר שהגוי קונה מטלטלין במשיכה (בניגוד לרב אושעיא, הסובר שגוי קונה בכסף), דורש מהמילה "לעמיתך". הגמרא מקשה מברייתא על רבי אושעיא (הסובר שישראל קונה מטלטלין מגוי בכסף), ומביאה כמה תירוצים של אמוראים לקושיה. לדעת רבינא: התנא של הברייתא סובר שהחוזר בו ממקח שהוסכם עליו בדברים בלבד, הרי זה 'מחוסר אמנה', אך זה רק במקח בין ישראל לישראל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/5/2019 16:53 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף יח עמוד א
למסקנת הגמרא: לדעת חכמים - אי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם.
רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים - הגמרא מבארת שכוונת רבי עקיבא (שאמר במשנה "משמנין ביניהן") היא שהבעלים נוטלים את הזכר השמן והכהן נוטל את הזכר הכחוש.
הגמרא מבארת את טעמיהם של רבי מאיר ורבי יוסי שנחלקו במשנה (במקרה של רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים) אם חייב הזכר שדינו להישאר ביד הבעלים במתנות או לא.
ספק בכור, שאין חליפיו ביד כהן (שלא נטל הכהן כלום תחתיו) - חייב הישראל במתנות, לדעת כולם.

דף יח עמוד ב
ספק מעשר בהמה - פטור מן המתנות, לדעת כולם.
רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים - רבי טרפון סבר בתחילה שהכהן בורר לו את היפה, ואח"כ חזר בו וסובר שיחלוקו.
הגמרא מבארת שמחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא (אם יחלוקו או המוציא מחבירו עליו הראיה) היא במקרה שאותו ספק בכור עומד בחצר בעה"ב והרועה את בהמותיו של בעל הבית הוא כהן.
המשנה מפרטת אופנים נוספים של ספק בכור, והגמרא מבארת את הצורך בכך.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/5/2019 06:29 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות כ עמוד א הגמרא מביאה ברייתא העוסקת בדין הקונה עז מנכרי ואינו יודע אם כבר ילדה אצלו - ו-4 דעות מובאות בברייתא: רבי ישמעאל, שמועת רבי יהושע, סברת רבי יהושע, רבי עקיבא. הגמרא מביאה כמה אפשרויות לבאר את ההבדל בין דעת רבי ישמעאל לבין שמועת רבי יהושע, וכמה אפשרויות לבאר את ההבדל בין שמועת רבי יהושע לסברת רבי יהושע. לדעת זעירי: אין טינוף פחות מ-30 יום. דף כ עמוד ב הגמרא מבארת שרבי יהושע ורבי עקיבא נחלקו אם חלב פוטר או לא (היינו: אם בהמה הנותנת חלב, האם מוכח שכבר ילדה ופטורה מן הבכורה או לא). הגמרא מביאה ברייתא העוסקת בחיוב מעשר בהמה של ולדות בהמה שנולדו בשנה אחת. המקרה המובא בברייתא הוא: "גדייה שילדה שלש בנות וכל בנותיה ילדו שלש שלש" - והגמרא מבררת מדוע הברייתא נקטה דוקא באופן זה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/5/2019 07:19 לינק ישיר 
#הדף_היומי בכורות דף כה

ב"ה #הדף_היומי בכורות דף כה עמוד א רב סובר שהלכה כרבי יהודה (דבר שאין מתכוין אסור), ושמואל סובר כרבי שמעון (דבר שאין מתכוין מותר). למסקנת הגמרא רב סובר שתולש לאו היינו גוזז, והסיבה שביום טוב מותר זה כי זה נחשב עוקר דבר מגידולו כלאחר יד. הגמרא מעלה 2 אפשרויות לגבי דעתו של רבי יוסי בן המשולם בדין דבר שאינו מתכוין. תלישת השיער של הבכור שהתירה המשנה היא רק ביד אך לא בכלי. מותר לכתחילה לתלוש את השיעור של בכור כדי לראות אם יש בו מום. דף כה עמוד ב שיער בכור בעל מום שנשר - לדעת רבי יהודה: עקביא וחכמים נחלקו מה דינו במקרה שאח"כ שחט את הבכור, לדעת רבי יוסי: עקביא וחכמים נחלקו מה דינו במקרה שאח"כ מת הבכור (אך במקרה שאח"כ שחט את הבכור לדעת כולם מותר). לדעת ריש לקיש: מחלוקת עקביא וחכמים היא במקרה שהתירו מומחה קודם שנתלש הצמר, אך במקרה שנתלש הצמר קודם שהתירו מומחה לדעת כולם אסור בהנאה. (והגמרא מקשה מ-2 ברייתות על ריש לקיש, ומתרצת).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/5/2019 07:21 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף כו עמוד א הגמרא דוחה את האפשרות שדברי ריש לקיש (שאמר שמחלוקת עקביא וחכמים היא במקרה שהתירו מומחה קודם שנתלש הצמר, אך במקרה שנתלש הצמר קודם שהתירו מומחה לדעת כולם אסור בהנאה) שנויים במחלוקת תנאים. רב נחמן פוסק שהלכה כרבי יהודה (שמחלוקת עקביא וחכמים היא בשער בכור בעל מום שנשר ואח"כ שחט את הבכור). (ויש הוכחה לכך ממשנה במסכת עדויות וממשנתנו). הגמרא מסתפקת מה דין התולש צמר מעולה תמימה ואח"כ נשחטה העולה, האם הצמר מותר בהנאה או לא. דף כו עמוד ב המשנה בתחילת פרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת במשך הזמן המוטל על הבעלים לטרוח בגידולו של הבכור קודם נתינתו לכהן. הגמרא מבררת את המקור לכך שזמן הטיפול המוטל בזמן הזה על הבעלים (קודם שיתנו אותו לכהן) בבכור בהמה דקה הוא 30 יום ובבכור בהמה גסה הוא 50 יום. אם הכהן מבקש מהבעלים לתת לו את הבכור בתוך הזמן הנ"ל - לא יתן לו, כי כהן זה נראה "ככהן המסייע בבית הגרנות".



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/5/2019 09:57 לינק ישיר 

#הדף_היומי בכורות דף כז עמוד א תרומת חוצה לארץ (שחיובה הוא רק מדרבנן) - אין בה איסור משום כהן המסייע בבית הגרנות. תרומת חוצה לארץ שנתערבה בחולין - בטילה ברוב. תרומת חוצה לארץ - אוכל והולך (כשהוא עדיין טבל) ואח"כ מפריש (את התרומה). אין תרומת חוצה לארץ אסורה באכילה אלא במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו. דף כז עמוד ב לדעת רב: טמא מת - טובל ואוכל תרומת חוצה לארץ (רש"י: ואינו צריך הערב שמש), ואין הלכה כמותו. לדעת רב ששת: טמא שרץ - טובל ואוכל תרומת חוצה לארץ (רש"י: ואינו צריך הערב שמש), ואין הלכה כמותו. המקור לכך שמונים את שנת הבכור לפי שנה שלו מזמן שנולד (ולא לפי שנות העולם שמונים מתשרי) - לדעת רב: מהפסוק "לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה", לדעת דבי רב: נלמד מקדשים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > החרדים והאינטרנט > #הדף_היומי בכורות דף ד ע"א ע"ב
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר