בית פורומים בחדרי חרדים

האם ילדיי יישארו חרדים? מוקדש לחובבי הגם וגם

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/6/2019 00:37 לינק ישיר 
האם ילדיי יישארו חרדים? מוקדש לחובבי הגם וגם

אמנם במקור הטוב הזה נכתב על הציבור הדתי ליברלי, אבל אפשר להפכו בכמה שניות על חלקים נרחבים בציבור החרדי. שווה קריאה וחשבון נפש:

https://www.makorrishon.co.il/opinion/144141/




תוקן על ידי סקופער ב- 09/06/2019 22:39:10



תוקן על ידי סקופער ב- 09/06/2019 22:39:47




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2019 05:43 לינק ישיר 


תורת שעשועיי: האם ילדיי ישארו דתיים?

כל השנים האמנתי שאפשר לייצר דור ממשיך באמצעות יהדות מתפשרת ופולקלורית. והנה ילדיי גדלים ואין לי אלא להודות: כשלתי בחינוך

מאת  רחלי מלק-בודה - ב׳ בסיון ה׳תשע״ט (06/05/2019 12:58)


זה כבר כמה שעות טובות שהמסרון מוועדת בית הכנסת ממתין בסמארטפוני. "מה נשמע", נכתב בו, "תרצי להעביר שיעור בשבועות? הנושא השנה הוא 'מים', את יכולה לקחת אותו לאיזה כיוון שאת רוצה".

פעם הייתי עונה על בקשה כזאת ב"כן" אוטומטי. מה הבעיה להרים שיעור עבור בת מדרשה לשעבר. כמה הצצות ברמב"ם וברבנו תם, אנקדוטה יפה מסיפור של עגנון, והנה לכם דף מקורות עם מהלך מבריק שלא תשכחו לעולם.

אבל במקום זה נתקפתי בחרדה. שמהר מאוד התחלפה בבושה. לא ידעתי איך לומר להם ש… ובכן… שכחתי איך לומדים תורה. זנחתי את השריר הזה. ופתאום כשאני נדרשת להפעיל אותו מחדש יש לי התכווצות.

האמת שהיא תפסה אותי עוד קודם, בערב שבת ביישוב, כאשר שמעתי זמירות שבת בוקעות מאחד הבתים. זה היה אירוע נדיר. אני מניחה שאצל השכנים התארחה משפחה ממש־ממש חרד"לית אם הם הרשו לעצמם סתם כך באמצע הלילה לשיר זמירות, כי אצלנו בחבר'ה, הזמירות כבר מזמן לא חלק משולחן השבת.

לאן נעלמו הזמירות מחיינו? שאלתי את עצמי פתאום. אנחנו אוכלים יחד, מקדשים יחד, שבת היא שבת. אבל הנעימות הלכו והתאדו במהלך השנים והתחלפו בשיחות ערות או ויכוחים פוליטיים. מטקס טבעי שאי אפשר להעביר שבת בלעדיו הן הפכו לעניין טרחני. מה, פתאום לעצור את הצחוקים ולהביא אותה באיזה "דרור יקרא"? זה משהו שמסכן אותך בהפיכה רשמית למחרבת מסיבות.

כשהבן שלי רצה להתקבל לתיכון דתי, הודיעו שתהיה בחינה ביהדות. "תגיד", שאלתי אותו בדרך לבחינה, "אתה בכלל יודע בעל פה את ברכת על המחיה?". כמובן שהוא לא זכר. הרי בבית הלייטי למופת שבו גדל, כבר לא מכריחים ילדים לברך.

ובשבת האחרונה, כשהבנים סירבו ללכת לבית הכנסת ומצאתי את עצמי מתחננת אליהם במתינות מאולצת ("אני לא רוצה להכריח אתכם, אבל אולי תלכו כדי לכבד אותי?") זה הכה בי בעוצמה: כשלתי חינוכית. כל השנים סיפרתי לעצמי שאפשר לחנך ילדים לדתיות פולקלורית. שאם רק נשלח אותם לבית ספר מעורב ולא נלחץ עליהם בענייני יהדות, נצליח להוציא מהם את הדתי הפרוגרסיבי המושלם. יודע תורה אבל ספקן לגביה. מכיר הלכה אבל לא בהכרח נאמן לה.

אני תוהה האם ילדיי יישארו דתיים. פעם חשבתי שזה לא ישנה לי, אבל בשנים האחרונות המחשבה מתחילה קצת להכאיב. אני זוכרת איך יום אחד גיליתי שבן דוד שלי, שיצא בשאלה לפני שנים רבות, חזר פתאום להניח תפילין. "הילד חוגג תכף בר מצווה", הסביר לי, "פעם ידעתי לקרוא בתורה, חשבתי שאוכל ללמד אותו, ושכחתי הכול. פתאום שאלתי את עצמי, מה אני הולך להשאיר לו? איזו מורשת?"

"מה אני הולכת להשאיר לילדים שלי?" זהו השעון המעורר שהחל לצלצל בחיי. הפוסט־טראומה הדתית שמנהלת אותי, זו שגורמת לי לפחד לכעוס על הילדה כשהיא מציירת בשבת שמא אצטייר בעיניה כזקיף מהאולפנה, הצליחה לגרד מקירות ביתי גם את המרכיב שכל דתי לייט מצוי רוצה בחיים שלו – היידישקייט.

לאט ובהדרגה אני מרגישה איך תורה משתכחת. איך תפילות שלמות שפעם ידעתי על פה הולכות ומתעמעמות בראשי. איך טקסים שהיו לחמדת ילדות הפכו לזיכרון מעורפל. חשבתי שאצליח ללמד את ילדיי להיות דתיים בתיאוריה. לדעת ברכות אבל לא לברך אותן. להגיע לבית הכנסת אבל לא להתפלל בדבקות. ולא הצלחתי בניסוי.

ועתה, אין לי אלא להודות – אם ילדיי יישארו דתיים, זה בזכות הסבא שלהם שמתעקש שייעשו קידוש. בזכות הסבתא שלא מוכנה לקנות להם גלידה בדוכן ללא תעודת כשרות. בזכות המחנכים הלוחצניים שאנחנו עצמנו חששנו להיות.

כל החיים ניסינו לברוח מלהיות ההורים האלו, שדוחפים את הילדים שלהם בכוח לבית הכנסת וכועסים עליהם כשהם משחקים בחוץ במקום להתפלל, ועכשיו – כל מה שבא לנו הוא שהם יכירו משהו מהתפילות האלה, ולו מעט.

נולדתי בשבועות. יש בזה לא מעט אירוניה. הילדה שנולדה ביום קבלת התורה וברחה ממנה כל עוד רוחה בה – מקבלת אותה בחזרה כמו כאפה לפרצוף. ופתאום אני מבינה קצת את אבא שלי, שהתעקש שנשב ליד השולחן בשעת הזמירות ואיש בל ייעדר. הוא הבין את מה שאני מתחילה להבין רק עכשיו – שאי אפשר להחדיר דרך חיים ללא הטמעה חזרתית ומכוונת. אי אפשר לגדל דור ממשיך על ידי אפיזודות של פולקלור. מעצבן ככל שזה נשמע, אין דרך לחנך לדתיות משמעותית ללא קורט של כפייה או דרישה להקרבה מסוימת. רצינו לגדל דור של דתיים משוכללים ונטולי טראומה הלכתית, ובלי ששמנו לב – יצא לנו דור של עמי ארצות.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/6/2019 05:43 לינק ישיר 

אכן מזעזע, לאיזה ריק רוחני מגדלים את הילדים היום, כמה חבל על המטען הרוחני שנמנע מהם



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/6/2019 05:52 לינק ישיר 
hhaavv

איש_חשוב כתב:

האם ילדיי ישארו דתיים?

...דור ממשיך באמצעות יהדות מתפשרת ופולקלורית... כשלתי בחינוך

נצליח להוציא מהם את הדתי הפרוגרסיבי המושלם. יודע תורה אבל ספקן לגביה. מכיר הלכה אבל לא בהכרח נאמן לה.

אני תוהה האם ילדיי יישארו דתיים. פעם חשבתי שזה לא ישנה לי...



עם כל כך הרבה סתירות, הבעיה נמצאת בכלל במקום אחר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2019 08:51 לינק ישיר 

יש לי חבר חרדי מודרני מבית חסידי חזק,
שהוא הרגיש שהוא גילה את האור,
אבל עם השנים כשהוא רואה את פירות פירותיו הנכדים ומבין היטב לאן הרוח נושבת הוא מתחרט חרטה עמוקה ואין לאל ידו להושיע !


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2019 09:00 לינק ישיר 

עצוב מאוד



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2019 09:23 לינק ישיר 

מזכיר לי את האימרה של יעקב חזן מראשי מפם
רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי הארצות..


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/6/2019 15:52 לינק ישיר 

הבעיה שלהם היא לא עמרצות (כלומר הם עמראצים, אבל לא זו הבעיה). היא כותבת בפירוש ששידרו להם כל החיים שמה שיעשו זה בסדר, אף פעם לא חינוכו אותם לברך בבית, לא העירו אם ציירו בשבת, שלחו אותם מלכתחילה לחינוך מעורב וכו' כו'. חינכו אותם שתורה ומצוות זה ממש לא חשוב, אלא להיפך. בא לך עברה - סבבה. רוצה להיות חילוני - אנחנו ממש בעד, לא מפריע לנו. הם גידלו ילדים חילונים במוצהר.
לא נראה שהיא ממש מתחרטת על החינוך שהיא נתנה להם, אלא טוענת שהיא לא הצליחה להגיע למטרה שהציבה לעצמה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/6/2019 23:28 לינק ישיר 

עקבתי בשבוע שעבר ובסוף שבוע זה בפורומים ובעיתונים דתיים בפולמוס שנוצר בעקבות הטור שהובא באשכול זה, ומה אומר לכם, המצב אצלנו החרדים דבש!

זה לא שאין מה לתקן אצלנו, יש הרבה, אבל שם המצב קטסטרופלי! פחד פחדים!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/6/2019 01:39 לינק ישיר 

סקופער כתב:

עקבתי בשבוע שעבר ובסוף שבוע זה בפורומים ובעיתונים דתיים בפולמוס שנוצר בעקבות הטור שהובא באשכול זה, ומה אומר לכם, המצב אצלנו החרדים דבש!

זה לא שאין מה לתקן אצלנו, יש הרבה, אבל שם המצב קטסטרופלי! פחד פחדים!





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/6/2019 14:20 לינק ישיר 

איש_חשוב כתב:

לאט ובהדרגה אני מרגישה איך תורה משתכחת. איך תפילות שלמות שפעם ידעתי על פה הולכות ומתעמעמות בראשי. איך טקסים שהיו לחמדת ילדות הפכו לזיכרון מעורפל. 




עצוב ומזעזע!!




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/6/2019 20:42 לינק ישיר 

אני מחנכת את הילדים שלי לשמירת תורה ומצוות. ממש מחנכת אותם לזה. כפייה דתית כזאת, בדיוק זו שהרבה אחרים סולדים ממנה. אני לא מרשה להסתובב בלי כיפה, חובה ליטול ידיים בבוקר לפני שנוגעים בכל דבר, ברור שנוטלים ידיים לפני לחם וכל בוקר בחופש מתחילים בתפילה. מלמולי שפתיים לא נחשב, אני אשכרה צריכה לשמוע את מה שהם אומרים. הערב מסתיים בשמע ישראל משותף ובשירי 'המלאך הגואל' ושות' (אלא אם העקשנית כופה עלי כפייה חילונית ואז אני נכנעת גם לסבב אחד של 'האוטו שלנו') ובין לבין יש המוני מקרים של כפייה דתית מצידי.

זה מצד המקל. מצד הגזר אני גם לא חוסכת שבטי (כן, אני יודעת שזה אבסורד) ויש הפתעות למי שלומד יפה ספר יהושע, יש פירגון אוהב למי שלומד איתנו פרקי אבות כל שבת (אבל זו גם חובה אז אולי זה לפסקה הקודמת) ועידוד מתמשך של מי שמקפיד ללכת ללימוד תורה כאן ביישוב או לזה שמשום מקום בחר ללמוד כל הלילה בשבועות.

אגב, אני מחנכת אותם לעוד המון דברים אחרים גם בצד של המקל וגם בצד של הגזר. אני לא מרשה להרביץ בשום פנים ואופן אלא אם כן זו הגנה עצמית או הגנה על מישהו אחר. אני מטיפה להם לשים לב בהסעה או בכיתה אם מישהו זקוק לעזרתם, אני משתפת אותם בעבודות הבית (מודה שבזה מתן הרבה יותר טוב ממני) והם לוקחים את הזבל, תולים ומורידים כביסה, מטיילים עם הכלבה, מסדרים את החדר ואת הסלון ולפעמים שוטפים את הבית. בין אם הם מעוניינים בכך ובין אם פחות.

גם לא נוסעים אצלנו בלי חגורה, לא נוסעים באופניים או בשאר מיני גלגלים בלי קסדה, מתנהגים יפה בבתים של אחרים, כשבאים לסבתא קודם כל מדברים איתה כמה דקות לפני שפונים לטלוויזיה ולשוקולד, ועוד אלף ואחת הוראות חינוכיות שמשתלבות ביום יום של החיים.

ומבחינתי אין שום הפרדה בין הפסקאות הראשונות לאלו שבאות אחריהן. אני לא חוששת שאם אחייב את הבן שלי לחבוש כיפה על ראשו הוא יזרוק אותה בגיל מבוגר יותר כמו שאני לא חוששת שאם אחייב אותו לחבוש קסדה הוא אחר כך יעשה קפיצה חופשית ללא ציוד. אני לא מפחדת שאם נשיר זמירות שבת סביב שולחן שבת או נחלוב מהם מה הם למדו בגן או בבית הספר על הפרשה הם יימאסו בכך ושולחן השבת שלנו ייראה פחות 'מגניב' עבורם כמו שאני לא חוששת שברגע שרק יצאו מתחום שיפוטי הם יהפכו להיות חוצפנים כלפי אחרים או חסרי רגישות לזולת.

כי זה חינוך. כי אני מטמיעה בהם את מה שאני מאמינה באמצעים שונים. חלקם גלויים וחלקם סמויים, חלקם מדוברים בלי סוף וחלקם מועברים דרך אלפי זרמים תת קרקעיים. כי אני דור אינסוף לחינוך דתי זה או אחר ואני מאמינה שהילדים שלי ימשיכו אותי כמו שאני המשכתי את הקודמים לי. ובעיקר כי אני לא מתביישת בזה. אני לא רואה בדת משהו חיצוני לי, בחירי, נתון לספק ופרשנות אלא אורח חיים יום יומי. כמובן אני בוחרת בו ובכל הקשיים והבונוסים הנלווים אליו, אבל ביום יום זה חלק מסט ערכים שלם שאני נושאת עמי.

ולכן אני לא חוששת. ייתכן וילדיי יבחרו אחרת. זה יהיה עצוב מאוד מבחינתי כמו שאר ערכים שמהותיים שלי שאשמח שימשיכו לעבור הלאה עם הדורות. אבל אני לא חוששת שהחינוך האינטנסיבי שלי (ושלנו כמובן אבל אני מדברת כרגע רק בשם עצמי) יפגע במשהו מהבחירה שלהם בעתיד או יגרום להם להיות דווקאים כלפיו. להפך, אני חושבת שאני מראה להם מה הכי חשוב עבורי במיליון דרכים ואני לגמרי מאמינה בהם שהם יחוו את זה פנימה ויבינו שזה חלק מהחיים שלהם כמו משלי.

זה כמובן לא מתכון בדוק לכלום. אני מאמינה שאיש לא יודע מהו החינוך המדוייק, זה שגורם לילדים להיות דומים להורים בעיקר משום שאין דבר כזה וגם משום שהילדים לא אמורים להיות דומים להורים אבל דווקא בשל כך אני לא חוששת. אני מציגה להם את תפיסת העולם שלי, את עולם הערכים שלי וזה הסל שאני נותנת להם הלאה בחיים. וכמו שאני לא מאמינה שיש בחירה בגיל צעיר האם לדבר יפה או לא יפה לאשה מבוגרת שעומדת מולך כך אני לא מאמינה שיש בחירה בשאר הדברים שקריטיים לי.

(מעין תגובה מעין טור המשך לדבריה של Rachel Malek Buda שתוססים אצלי כבר שבועיים ורק עכשיו מצאו את התזמון)

מוריה תעסן גלזר


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/6/2019 02:53 לינק ישיר 

גם בלי להכיר את הסיפור , המסקנא לא נכונה. שהרי האב לפי הסיפור כן החדיר בבניו ובנותיו את הדרך הזו של חד משמעיות, והנה הבת לא. אז איך ניתן להבין שמי שמחנך חד משמעית יזכה לבנים שילכו בדיוק בדרכו ? 
אבל, כאן מדובר בסיפור יוצא דופן מבחינה זו שהיא יצאה בשאלה וחזרה לאמצע ועדיין  נתונה בספיקות, ורוצה לחנך בנים ספקניים חצי חצי, בדרך שלא מקובלת כמעט בשום חוג אורתודוקסי וגם לא מודרני. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/6/2019 11:30 לינק ישיר 

שמעתי פעם מאדם גדול שהרבה הורים חוטאים בכפירה.
משום מה הם בטוחים שהם מנהלים את העולם ושהכול תלוי בהם והם יכולים להכתיב בדיוק איך יגדלו הילדים שלהם.
התפקיד של ההורים זה בעיקר לא לקלקל. ולהתפלל בדמעות שהילדים יגדלו לתפארת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/6/2019 15:07 לינק ישיר 

חריף_ומקשה כתב:
שמעתי פעם מאדם גדול שהרבה הורים חוטאים בכפירה.
משום מה הם בטוחים שהם מנהלים את העולם ושהכול תלוי בהם והם יכולים להכתיב בדיוק איך יגדלו הילדים שלהם.
התפקיד של ההורים זה בעיקר לא לקלקל. ולהתפלל בדמעות שהילדים יגדלו לתפארת.


אז מה|? אין מצוות חינוך? מה עם כל הפסוקים של "חנוך לנער" וכו' 
כל מצוות חנוך הוא רק לא לקלקל?

מדהים אותי האנשים שרצים אחרי פרנסה כמו רוח, וכשמגיע לחינוך יש להם פתאום בטחון בקב"ה שהוא כבר יחנך את הילדים



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > האם ילדיי יישארו חרדים? מוקדש לחובבי הגם וגם
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר