רב סרוג (עם נטייה לליברליות) מחליף את הכיפה הסרוגה הצבעונית שלו לכיפה סרוגה ׳שחורה׳, כי הוא מוצא את עצמו יותר מתחבר ל׳פלגים הליברליים בחברה החרדית׳, או לאורתודוקסיה המודרנית מארה״ב, מאשר לתנועה הדלי״ת שנעה לכיוון החרדל״י, ובעיניו, מאבדת מהמקוריות שלה. (קישור בתגובה ראשונה).
הצעד המעניין הזה פותח כמה נושאים לחשיבה ולדיון. על התמורות במגזר החרדי, והתמורות ההפוכות במגזר הדל״י והחרדל״י.
אני אישית? מוצא את עצמי מתלהב משני הכיוונים יחד. גם מהפתיחות שמתחדשת בציבור החרדי, וגם מהתנועה הרוחנית ההפוכה שקורית במגזר הדל״י והחרדל״י. נראה לי שהתנועות החדשות השונות בתוככי המגזרים יוצרות הפריה ושיח חדש, מה שיוביל בסוף לאיזונים חדשים ותוצרת חדשה ומקורית.
אני רוצה אבל לעמוד על הבדל חשוב. הרבה מדברים על השינויים הגדולים בחברה החרדית ועל התמורות הגדולות העתידות להתחולל בה לקראת הדור הבא. נראה לי שכדאי לעמוד על הבדל משמעותי בין ׳החרדיות המודרנית׳, לבין מה שאכנה לצורך העניין ׳החרדיות החדשה׳.
׳חרדים מודרניים׳ היו מאז ומתמיד במגזר החרדי, מאז קומו, ועמדו ופעלו בשולי החברה כיחידים. היו אלו יחידים שבאו מבתים יותר פתוחים או כדו׳, הכירו קצת עולם, ונטו אל המודרנה, אל העולם המתחדש. הרי זהו היסוד של הזהות המודרנית, להיות קשוב לכל השינויים החדשים באופנה ובתרבות, לצרוך את תרבות העולם על גווניו השונים, ולהיות גם ׳דתי׳ או ׳חרדי׳ במקביל לכל זה, בהשתדלות המרבית שהערכים לא יתנגשו.
כיום, בעיקר בעקבות האינטרנט, נתרבו החרדים מהסוג הזה, החפצים בסגנון חיים מודרני, אך בלי שיצטרכו לוותר על אורחות חיים רשמיים של החרדי הממוצע, לפחות בלבוש החיצוני ובמוסדות הלימוד וההשתייכות הקהילתית.
האם אני למשל מזוהה עם החברה החרדית המודרנית? קשה מאוד להגיד. אינני לבוש כחרדי מודרני, ואינני מתבטא גם כחרדי מודרני.
הסיבה היא פשוטה. אינני להוט בהכרח להיות ״חלק מהמודרנה״. אני בהחלט מאמין שצריך להיות קשוב להתפתחויות של העולם ושבשורשם נמצא כנראה משהו טוב. אך המודרנה איננה בשום אופן ׳חלק מהזהות׳ שלי, ואני אפילו די בז לה לפעמים,
כי אני מכיר בגבולותיה הגדולים. מה שהיום ברור ובטוח בתרבות המודרנית, עלול עוד מאה שנים להפוך לחוכא ואטלולא.
לכן אינני נבהל מכל מיני טרנדים חדשים לבקרים, שהנני חש שהינם רחוקים מהאמת של יהודי שנאמן עד הסוף לערכי התורה והיהדות.
׳החרדיות החדשה׳ אמנם שותפה ל׳חרדיות המודרנית׳ באכזבה הכללית מ׳החרדיות הממוסדת הקלאסית׳ שיש בה לא פעם מן הבלוף ומן השטחיות.
אך החילוק הוא, שהחרדים המודרניים החליטו בעקבות כך להוסיף זהות חדשה ונוספת, ״המודרניות״. זהות זו מאפשרת להם ליהנות מעולמות נוספים, ולהיות חלק מהעולם הגדול, שהם כה רוצים להרגיש בלתי נפרד ממנו.
כלומר, החרדים המודרניים טוענים, אם היהדות החרדית ׳הנלהבת׳ שמכרו לנו הדור הבוגר יש בה מן הבלוף, אז כבר פחות מעניינת אותנו ׳יהדות דתית מתלהבת׳. נסתפק ביהדות ׳שלא מרעישה׳. שקטה, לא מפריעה, מכילה עולמות נוספים.
׳החרדיות החדשה׳, שהיא תנועה הרוחשת יותר בתוככי הקהילות החרדיות ממש ולא בשוליה, נוגעת בטובי בניה של המשפחות החרדיות האדוקות, היא אומרת משהו אחר.
היא טוענת, אם ההתלהבות שמכרו לנו היה בה מן הבלוף, אנחנו ניצור התלהבות יהודית ׳אמיתית יותר׳. לא נוותר כי הוא זה על הזהות היהודית המוחלטת והיחידה שלנו, ואיננו מרגישים כפופים ל׳רוחות המודרנה׳ כלל.
אך איננו מרגישים גם כפופים לכל אותם בעלי דעה שמכרו לנו בדור הקודם כל מיני ערכים שקריים בשם התורה והיהדות. נהיה אמיצים לזרוק כל מיני שטויות שמכרו לנו, בלי לוותר על ההתלהבות היהודית הגדולה שלנו.
החרדיות המודרנית שואפת במפורש לגדל דור של בעל׳בתים טובים. אך החרדיות החדשה לעומתה רוצה לגדל דור של יהודים המקפידים על קלה כבחמורה, שקרבת ד׳ אמיתית היא העומדת בראש מעיינם.
החרדיות המודרנית איננה מתלהבת מחיפוש רוחני ו׳ממסעות רוחניים׳ אל מעמקי הנשמה. היא מחפשת לגדל אזרחים טובים השומרים על התורה ומצוותיה, משלמים מיסים, ושואפים להיות ׳מענטש׳. היא נשארת עם השאיפות האנושיות (החשובות ביותר כמובן) של תיקון החברה.
החרדיות החדשה לעומתה מלאה בהתלהבות יהודית נשמתית, ולה אפשר לשייך את ההצטרפות ההמונית ל׳ראש השנה באומן׳ למשל או ההתחברות לברסלב בכלל, וכן את ההתלהבות מה׳גיטרה׳ ושירת הקומזיץ, או ההתחדשות של התפילות המוזיקליות הנלהבות ברוב עם, וכדו׳.
יש לפעמים מן השטחיות בפתרונות אלו, אך הם לכל הפחות סממנים לצמאון רוחני גדול ואמיתי. (אם כי גם חרדים מודרניים שותפים לכל זה, אך לא תמיד מתוך ׳חיפוש רוחני נלהב׳ אלא הרבה פעמים בשביל להיות חלק מהטרנד החדש וכדו׳, כאשר יוצרי הטרנד היו יותר ׳מחפשים רוחניים׳ כמו הרב קרליבך ותלמידיו).
היכן נמצאת אמת גדולה יותר? נראה לי שלשתי התנועות יש תפקיד חשוב.
החרדיות המודרנית מתמקדת יותר בתיקון החברה וביצירת חברה אנושית שפויה המחוברת לעולם המעשה ונזהרת מבריחה לדמיונות ומשאיפות לחיים המנותקים מאיזון נכון.
והחרדיות החדשה לעומתה מתמקדת יותר בתיקון וליטוש השאיפה אל הקודש ואל הרוחני, וניפוייה מכל השקרים והזיופים שהתלוו אליה בשבעים השנים האחרונות.
שתי התנועות משפיעות למעשה זו על זו. אך בסוף, מה שבעיניי יותר מסוגל להישאר משתי התנועות ויהפוך כנראה לתנועה יותר גדולה ומשפיעה, זוהי החרדיות החדשה.
כי מנסיון, התנועות שפנייתן לכתחילה אל החוץ ואל המודרנה, סופן בדרך כלל לשלם מחיר, ולפעמים מחיר כבד מדאי. כך היה עד היום עם כל התנועות מהסוג הזה שפנו לכתחילה אל המודרנה ואימצו אותה כ׳חלק מזהותם׳.
כי העולם החיצוני מפתה מדאי. השינויים האמיתיים יקרו בסוף בתוככי החברה החרדית מבפנים, ויותר בסגנון של החרדיות החדשה.
תנועה רוחנית מתחדשת לדוגמא שהצליחה לחולל מהפכה תפיסתית גדולה בזמנה, היתה תנועת החסידות של רבי ישראל בעל שם טוב זי״ע.
כי תנועתו, שאמנם היה בה ביקורת רבה על ההייררכיה הרבנית, ושילבה מסרים כמו עבודת ד׳ מתוך יגיע כפיים, או קבלת היהודי הפשוט שאינו למדן או מתמיד כיהודי מיוחד וקדוש, וכדו׳, תנועה זו אבל שמה לה לנגד עיניה את המטרה העליונה החשובה מכל: הדבקות בבורא העולם, והחיפוש האינסופי אחרי קרבת אלוקים חיים.
זו היתה הסיבה להצלחתה ולהשפעתה הגדולה על בני ישראל במשך הדורות הבאים. כי המטרה והשאיפה האידיאלית אינם יכולים להיות הפנייה אל החוץ, אלא הפנייה כלפי מעלה.
