בית פורומים בחדרי חרדים

לכבוד אהרן ברק (מאת חיים ולדר)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-29/11/2019 10:13 לינק ישיר 
לכבוד אהרן ברק (מאת חיים ולדר)

מכתב גלוי לאהרן ברק
מאת
חיים ולדר

1.
במשך 23 שנים, כמעט מחצית חיי, אני כותב אודותיך. לא בכעס ולא בשנאה, ואפילו בקורטוב של הערכה, אבל מתוך חשש לא קטן. חשש שהלך והתאמת ככל שעברו השנים.
כבר לפני 23 שנים, כתבתי במאמר תחת השם *"הברק שהועם",* כי אתה הולך להפוך את מערכת המשפט למערכת פוליטית, והזהרתי כי היא תתלכלך בבוץ ולא תזכה לאמון שהיה מנת חלקה כל השנים, והוא מקור הכוח שלך.
כמו שצדקתי ככה טעיתי (אז).
צדקתי, כי מערכת המשפט הפכה לפוליטית ובאמת התלכלכה, ועוד איך התלכלכה.
טעיתי, כי אמון הציבור במערכת המשפט מעולם לא היה אצלך מטרה כי אם אמצעי. (זה הרדים את כולם בשמירה).
עם הזמן הבנתי, וגם כתבתי על כך, שהמטרה היא *להעביר את הכוח והשלטון לידי המערכת המשפטית* שעמדת בראשה ועודך עומד, גם במחיר אובדן האמון במערכת.
כן, נכון שפרשת לפני כמה שנים, אבל אני עוקב ויודע מפרסומים גלויים וממידע אישי, שאתה ממשיך לעמוד בראשה, ובמקרים קשים אתה גם יוצא מאחורי הקלעים אל הבמה, מצהיר על יעדים ושולח אזהרות, ומנווט את המערכת ליעד שקבעת מלכתחילה.
*ובימים אלה, אתה עומד לפני ניצחון ממשי. היסטורי.* רק יסולק המכשול האחרון והעקשן מרחוב בלפור, ואיש כבר לא יעמוד בפני המערכת השלטונית האלטרנטיבית המדהימה שהקמת ככה ממש מתחת לאפינו.
הניצחון הזה, עשוי להיות באמת ניצחון לטווח ארוך, אך עלול להתגלות כניצחון פירוס וכישלון מוחלט. זה תלוי בדברים שאכתוב כאן בהמשך.
2.
לפני 10 שנים, שלוש שנים לאחר פרישתך מנשיאות בית המשפט העליון, התבקשתי להתראיין לסרט תיעודי שעשה עליך הבמאי *רם לנדס*, בעקבות פרישתך.
מול צוות צילום מקצועי וגדול שהתמקם על פי בחירת הבמאי באופן סימלי מול ישיבת פוניבז' בבני ברק, דיברתי במשך מחצית השעה ויותר אודותיך. לא תקפתי אותך (גם מפני הנימוס, וגם מפני שמעולם לא תקפתי אותך באופן אישי), אך הצגתי אותך כ"אדמו"ר החילוני". איש המנסה לברוא עולם חדש, בו לתורה לדת ולעולם הישיבות לא תהיה שום השפעה. דיברתי גם על בחירתך במשפט הגרמני על פני זה העברי, ובעיקר על שיטת ה"אקטיביזם השיפוטי" המנסה למעשה לנטרל את השלטון הדמוקרטי במדינת ישראל, בשל החשש ששלטון הרוב יסכן את התפישה הליברלית, ולייסד כאן מעין "דיקטטורה נאורה", העלולה בקלות להתגלש ל"דיקטטורה לא נאורה בשם הנאורות".
דיברתי שם, על הדרך החכמה שלא לומר הערמומית שנקטת כדי להעביר את מושכות השלטון מידי הנבחרים לידי המערכת המשפטית, ואמרתי כי לא ירחק היום, ולח"כים ולשרים לא תהיה שום משמעות. הם יהיו בובות על חוט, כשכל החוטים יהיו בידיים של אהרן ברק.
אמרתי שם, כי אותנו החרדים, לא ממש מעניין מי ישלוט כאן, שכן אין לנו כל עניין לשלוט במדינה. כל שמעניין אותנו הוא המשך קיום היהדות, לימוד התורה וקיום המצוות. ובניגוד להצהרותיך ש"בית המשפט יגן על מיעוטים ובתוכם החרדים" משום מה לא רק שהוא לא מגן עלינו אלא בוחר לפגוע בנו ולהצר את צעדינו גם בדברים שאנו מגיעים להסכמה עם נציגי החילונים.
3.
בסיום הראיון, מחוץ לסט הצילום, אמרתי לרם לנדס, הבמאי, כי ברור לי שאפילו מילה אחת מכל מה שאמרתי לא תתפרסם.
הוא שאל אותי, "מדוע אתה חושב כך?"
עניתי לו: "כי ברור לי שהסרט לא יעבור בלי אישורו של אהרן ברק. אני קצת מכיר אותו. הוא לא יסכים שהדברים הללו ייכנסו".
הוא אמר לי: "א. מי אמר לך שהוא יראה את זה? ב. גם אם נניח שכן, מדוע שהוא יפסול? הרי לא תקפת אותו באופן אישי".
עניתי לו:
"א. הוא יראה את זה בוודאות. שכן, אם הוא לא יוכל לשלוט בכל תכני הסרט, הוא לא ישתף איתך פעולה בשום פנים ואופן. ב. הוא לא יאשר את הכנסת דבריי, בדיוק מאותה סיבה שאתם הזמנתם אותי לכאן. *כי אני אומר את הדברים הנכונים. את התכנית כולה. זו שהוא לא רוצה להביא לידיעת הציבור".*
סרט התעודה *"השופט"* פורסם ב-19.7.2009. כל צמרת המשפט הגיעה להקרנת הבכורה בירושלים. היה זה שיר הלל לך ולעשייתך, והיו גם דברי ביקורת מדודים. אבל אפילו מילה אחת ממה שאמרתי לא הופיעה שם. לפחות לא הופתעתי.
*בעצם כן הופתעתי.*
לאחר צאתו של הסרט לאור, נודע לי, כי הבמאי רם לנדס, הוא לא אחר מאשר... החתן של אהרן ברק...
שליטה אבסולוטית אמרנו. הלא כן?
4.
אז ככה. קודם כל ברכותיי. עשית את זה. בחכמה, בתבונה, בסבלנות בלתי רגילה עם מינימום טעויות (תשב אתי ואספר לך על ה"באגים").
הצלחת לקחת מערכת של שלושים אנשים, ולבלוע דמוקרטיה שלמה על כרעיה ועם זאת להותירה שלמה.
פשוט חיברת חוטים. לכל ח"כ, לכל שר, לכל משרד ממשלתי, לכל רשות מקומית, לכל חברה ציבורית, ובעיקר לכל חוק. בעצם, לכל דף מתוך ספר החוקים, מחובר חוט שקוף שמוביל אל המערכת המדהימה שיצרת. וגם המערכת הזו, קשורה (מרצונה המלא) לחוטים שקופים *שכולם מובילים אליך.*
אתה בחרת אותם אחד אחד. וכמו "אלסוורת טוהי", אחד מגיבורי סיפור דמיוני ידוע, המצליח לשלוט על העולם ויושביו בפיקחותו, ובהבנתו העמוקה את נפש האדם, גם אתה גילית את הדרך לעשות זאת. *תמיד הקפדת לבחור באנשים בינוניים.* כי רק אנשים בינונים באישיותם, גם אם מצטיינים בכישרונותיהם, יסכימו לשמש כבובות על חוט אם ביודעין ואם בלא יודעין, אם מפחד ואם מההערצה.
5.
וזה הצליח לך.
האנשים הללו שבחרת, בנו מערכת שהצליחה להוריד מדינה שלמה על נבחריה, שריה וראשי ממשלתה על הברכיים.
שלושה ראשי הממשלה האחרונים עמדו תחת איום להישלח לכלא, הראשון (אריאל שרון) נכנע ועשה צעד המנוגד לכל האידיאולוגיה בשמה פעל כל חייו. ככל הנראה זיהית שהוא אופורטוניסט, (ההפך מאידיאולוג) ודי היה באיום להעמדה לדין בפרשת האי היווני כדי לגרום לו לבצע את ההתנתקות, לזכות ב"איתרוג" ולהינצל מהכלא.
השני (אולמרט) הועמד לדין לאחר התעלם מאזהרתך המפורשת שיעצור את הרפורמות במערכת המשפט שיזם שר המשפטים שלו דניאל פרידמן. (שהיה מצטיין באישיותו ונקי כפיים למרבה הצער ולפיכך בלתי ניתן לשליטה...) אולמרט נשלח לכלא בלי שום מחאה ציבורית. גם כי עשה את השטות הזו להתפטר ולהאמין בחסדי וביושרתה של המערכת המשפטית (נכון שתמיד אתה מופתע מחדש עד כמה בני אדם חכמים יכולים להתנהג כטיפשים כשהם פוחדים)?
והשלישי (נתניהו) בדרך לכלא. עם נתניהו זה באמת היה קשה.
מסתבר שלכל "אלסוורת טוהי" יש ה"הווארד רוארק" שלו.
המערכת המשפטית הצליחה לנתק אותו מכל עוזריו וחבריו ולהותיר אותו האיש הכי בודד והכי נרדף בעולם. ממש כמו עראפת במוקטעה. אבל הבנאדם לא נשבר לשניה והצליח לשרוד ולהיבחר שוב ושוב. כאן המערכת נאלצה להשקיע רבע מיליארד שקל בחקירות ובאמצעים ולתפור תיק שגם פיל עיוור יבחין במופרכותו. אבל מי כמוך יידע שזה חסר חשיבות. להפך, ככל שזה יהיה מופרך וחסר היגיון, ככה זה יטיל פחד ואימה אצל הבאים אחריו.
6.
את הקטע הזה של איום על חירותו של העומד בראש המערכת, הגית עוד בימי רבין. אתה זה שהחלטת בתפקידך כיועץ משפטי, להעמיד אותו לדין על חשבון הדולרים של אשתו. אני משער שידעת שזוהי עבירה פעוטה, אבל הייתה לך תכנית, וכיום כולם יודעים שהיא הצליחה. אדם הוא אדם. וכל אחד פוחד מבושות ומכלא. אז נכנעים. מי שנכנע (כמו אהוד ברק) שירוויח מיליונים מעסקאות מפוקפקות עם אנשים עוד יותר מפוקפקים. ומי שלא נכנע (כמו נתניהו) ילך לכלא, ותחתיו יבואו אנשים בינוניים, ניתנים לשליטה, ממש כמו שאתה אוהב. (ואם אפשר, על הדרך, כאלה שאיום גדול נשקף לכבודם וחירותם כמו גדעון סער מכאן ובני גנץ משם). כי מהמקום שאתה נמצא בו, אין חשיבות גדולה למחנה שישחק את משחק הדמוקרטי בשביל העם. *שיהיה ימין. שיהיה שמאל. כולם בכל מקרה יעשו בדיוק מה שאתה תרשה להם.*
נתניהו הוא אחרון הסרבנים. הוא ישלם על כך. לא יוותרו לו וככל שסיבלו יהיה גדול יותר כך יבינו אלה שיבואו אחריו עד כמה הם צריכים להיזהר.
אני חייב להודות שאתה לא נהנה מזה. יש בך צד אנושי, חומל וחם. אבל כשזה עומד מול התכנית הגדולה, אתה אומר לעצמך: "מצטער, הייתי חייב".
7.
בשורות הבאות, רציתי לכתוב לך שיש ציבור גדול מאד, שאין לו שום תכנית לשלוט, וגם לא ממש אכפת לו אם אתה או נתניהו תשלטו כאן. אבל אני חושש שההצלחות שצברו אנשיך, יגרמו להם לעשות את הטעות שאתה אולי לא היית עושה, אבל בינינו, אתה כבר בן 83, ולמרות שמנהיגים ליטאיים מגיעים לשנים יפות, עדיין לכל זמן ועת, ומכיוון שהאנשים מתחתיך בינוניים ושיכורי כוח, הם יתפתו לעשות את "הטעות".
8.
והנה הטעות שהם כבר החלו לעשות. הטעות שעשה אנטיוכוס: *לנסות להכריח אנשים לפעול נגד אמונתם ונגד ההלכה.*
דבר אחד זה להתחיל עם אנשים אופורטוניסטים תאבי שלטון וכיבודים, ודבר אחד זה להתחיל עם ציבור בן למעלה ממיליון וחצי אנשים דתיים וחרדים בדיוק כמו אבות אבותיך בליטא. גם אותם מעניין לחיות בטוב ובנעימים, אך בשורה התחתונה מה שמניע אותם היא שליחות ומחויבות אלוקית. וכל מה שייתפס בעיניהם כפגיעה אמיתית ביכולת לקיים תורה ומצוות ולחנך את ילדיהם, יהפוך את חייהם לבלתי שווים. ומי שחייו אינם שווים אין כוח שיוכל לנצחו.
אנשים האוחזים בכוח רב (כמו אנשי הפרקליטות) עשויים לעשות טעויות הנובעות מחטא היוהרה. למעשה בכל כוח טמון גם פוטנציאל ההרס.
9.
איך שזה נראה, נתניהו יכרע וייפול ושלטון הפרקליטות יהיה שלם. לא משנה מי יעלה, לכולם יהיה ברור שיש שופט עליון (תרתי משמע) שבוחן אם מעשיהם תואמים לאג'נדה שלו. אם לא ימצאו עליו משהו, וגם אם אין משהו, ייקחו כמה עדי מדינה, יענו אותם, יאיימו עליהם, והם יספרו משהו שלא היה. זה ברור ואף אחד לא חולק על זה.
כל עוד הם יתנו לציבור החרדי לחיות את חייו, לקיים את אמונתו ולחנך את ילדיו כרצונו, שלטון הפרקליטות יימשך לעד. תאמין לי. אני לא רואה אף שחקן שיעז לעלות בכלל למגרש מול המערכת המפלצתית שיצרת. ייתכן שגם תוכלו לעשות את כל הסכמי השלום שחלמתם עליהם ולתת תמורתם חלקים מהמדינה כדי לקבל פרסי נובל (עד שיימאס לאנשים למות). אבל ניסיון לפגוע בציפור הנפש של מיליון וחצי אנשים שבאמת לא רואים טעם לחייהם, בלי לימוד התורה קיום המצוות וחינוך הילדים *כמו שהם מבינים אותם וכמו שרבותיהם מורים להם,* יוביל לסיום שלטון הפרקליטות גם אם הפירוש של זה יהיה חורבן הארץ כולה.

בשרשור נתקבל מ@יצחק וזאנה ו@שמחה רוטמן


נשלח מהאנדרואיד שלי




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/11/2019 13:52 לינק ישיר 

חזק חזק ביותר !!! 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/11/2019 20:03 לינק ישיר 

כתיבה מעולה, קולע השערה, למרות שהימין החילוני של היום החל גם לפרוק מעליו את עולו של בית המשפט הדיקטטורי, סימני מרידה מזמן צצו, והחלום של רוב מצביעי הימין היום הוא חוק ההתגברות שיותיר את בג"ץ ללא שינים וציפרנים



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/11/2019 20:19 לינק ישיר 
סיוון רהב

1. אני לא משפטנית. יש לי תחושה בימים האחרונים שאני היחידה במדינה שאינה משפטנית. אני באמת מחכה לחקירת העדים, להוכחות, לבירור הטענות של הצדדים. רק שלא ברור כמה אנשים עוד בכלל מחכים. רק דעות נחרצות מאוד נשמעות כאן. או שנתניהו הוא התגלמות הרוע, או ששי ניצן הוא ראש הנחש. או שמחה מטורפת לאיד כלפי משפחת נתניהו וקריאות לפרישה מיידית, או אש יוקדת כלפי הפרקליטות. אני רק שאלה: אז בשביל מה בכלל קיים בית המשפט? למה בכלל לנהל כעת הליך משפטי מתיש, שבו ינסו לברר את האמת? מי מאיתנו יאמין לשופטים, אם יפסקו נגד הדעה שהביא איתו מהבית?
עד להתבהרות המצב העגום, גם פוליטית וגם משפטית, המסקנות שלנו יכולות להיות דווקא פסיכולוגיות. הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, אמר שאם אדם רואה משהו – עליו תמיד לנסות להפיק ממנו לקח מוסרי, אישי. לא להסתפק בביקורת על אחרים, אלא לבדוק מה הוא עצמו לומד מההתרחשות. הנה שני לקחים ליישום עצמי.

2. ראשית, לא להזניח בעיות מבית. נתניהו הצטיין בחוץ, בעולם הגדול. בין חיבוק עם טראמפ להסתודדות עם פוטין, בין עוד יומולדת למודי מנהיג הודו לטלפון לבוריס ג'ונסון, הוא שכח את הזירה הפנימית. מועדון המעריצים העולמי הזה, שהוא באמת עשה בו חיל, אינו מספיק. המון בעיות פנים-ישראליות הוזנחו, ביניהן מערכת המשפט. חלק מהטענות שהוא מעלה כעת חשובות ונכונות, אבל עכשיו זה מעט מדיי, מאוחר מדיי ובעיקר פרסונלי מדיי. לא משנים כללים תוך כדי משחק, וכעת אי אפשר לבצע תיקונים עקרוניים, רק לשרוף את המועדון.

הראל כהן, שהיה יועצו הפרלמנטרי של ח"כ לשעבר יעקב כץ (כצל'ה), העלה השבוע לפייסבוק תמונות של נתניהו מצביע נגד הצעות חוק של כצל'ה להגבלת האקטיביזם השיפוטי. פעם אחר פעם בלם ראש הממשלה יוזמות כאלה והציג את עצמו כ"מגן של בית המשפט העליון". נתניהו לא עזר במשך עשור למי שניסה לקדם את פיצול משרת היועץ המשפטי, את הגבלת כוחם של היועצים המשפטיים, את הקמת מנגנוני ביקורת על הפרקליטות והמשטרה ועוד ועוד. להיפך. ב-2012, בפגישה עם שופטי בית המשפט העליון, הודיע לשופטים שיגנוז כל הצעת חוק שמטרתה "להחליש את בית המשפט העליון". דורית בייניש הודתה לו ואמרה כי ידעה שנתניהו לא ייתן לפגוע בבית המשפט. "אתה לא תפקיר אותנו", אמרה.
כל כך חבל שהנושא החשוב לא טופל מבעוד מועד. כמה הגיוני, למשל, היה לקבוע כבר מזמן שיש בישראל חסינות לראש ממשלה מכהן (החוק הצרפתי). אם הוא לא רוצח סדרתי, פשוט חוקרים אותו אחר כך. נתניהו, ברק, שרון, אולמרט – כל ראשי הממשלה האחרונים היו מעורבים בחקירות ופרשיות. רוב הסיכויים שגם ראש הממשלה הבא ייחקר על משהו, וישראל שוב תיקלע לטלטלה. איך כתב בעבר בעיתון הזה יאיר לפיד, כשהיה מדובר על ידידו, אולמרט? "אנחנו הופכים מדמוקרטיה לחקירוקרטיה. את החוק הצרפתי צריך להעביר ביום שאחרי אולמרט. אולי לפחות את ראש הממשלה הבא נצליח להציל".

הסתכלתי על נתניהו נואם בימים האחרונים בלהט על כשלי מערכת המשפט, ואמרתי לעצמי: איפה היית עד היום? ואם להתבונן בו וללמוד: איזה עוד נושאים חשובים כל אחד מאיתנו מזניח, מה "השטח המת" בשדה הראייה שלנו, ואיזה מחיר עוד נשלם על כך?

3. מסקנה שנייה: אוף, כמה אנחנו קטנים. כמה קשה להילחם בטבע הזה, לרכוש מידות אחרות. אתה יכול ללכת על שטיחים אדומים, להתארח בטרקלינים בכל בירות תבל, להיות מוקף מאבטחים, לככב על שערי המגזינים החשובים בעולם, לשבור את השיא של בן גוריון במשרד ראש הממשלה, ובכל זאת להתעסק בטוקבקים שכותבים עליך באותה שעה בדף הבית של אתר וואלה. סליחה, בידיעה עליך בתוך הערוץ וואלה פיננסים.

נתניהו צודק, חלקים בתקשורת לא היו הוגנים כלפיו במשך שנים, אבל במקרה הזה הדוגמאות מביכות דווקא כי הן כה שוליות: התמונה של משפחת נתניהו בשלג הירושלמי לא פורסמה. זה מחדל שדורש התערבות. כך גם התמונה שלהם בהלוויה של אריאל שרון (או כלשון הציטוט בכתב האישום: "אני מחפש אותך, אנא תענה לי, צריך שתעלה תמונה של הזוג מהלוויה אם אינך רוצה לוויה שלי"). כלומר, אתה יכול לנאום בהלוויה של שרון, נאום שבטח שודר בכל כלי התקשורת וגם בדף הפייסבוק שלך, שהוא עצמו אחד מערוצי התקשורת החזקים במדינה, ועדיין להיות מוטרד מהתמונה בידיעה החדשותית בוואלה.
נמשיך: האיש שמתראיין יותר טוב מכל פוליטיקאי אחר, מבקש, כך על פי המסרונים, "ראיון טוב ומפנק בבוקר הבחירות, דחוף, ניר יצלצל לך, הם רוצים ראיון מלטף ומפנק עם מראיין אוהד". וזה עוד כלום מול הדרישה לדווח על נוכחותה של שרה בהופעה של הזמרת מריה קארי. כמה אנרגיות הושקעו בכל המנגנון הזה, בעניינים כל כך זניחים.

לא מדובר אפילו באתר החדשות המוביל בישראל. לא מדובר על לחץ עבור שינוי קו עקרוני, אידיאולוגי, ימני-שמרני של האתר. סתם ידיעת רכילות פה, ציטוט נגד יריב פוליטי שם. עוד לפני הדיון בתמורה הכלכלית, כל העיסוק הזה – תוך כדי נאום באו"ם, תוך כדי דיון על איראן, תוך כדי ניהול המדינה – מאיר באור חדש לגמרי את נתניהו.
ומה זה אומר לגבינו? ובכן, מתברר שלא רק אנחנו מרפרשים שוב ושוב, קוראים תגובות, סופרים לייקים, מסתכלים אם התמונה יצאה מחמיאה ואיפה אנחנו ביחס לאחרים.

בית המשפט יעסוק בשאלה האם כתב האישום מגולל מסכת שחיתות, אבל כל קורא כבר גילה עד כמה כתב האישום חושף חולשות אנושיות, קטנות, קטנוניות. עד כמה אנחנו רוצים פירגון ואהדה, תלויים במה שנאמר עלינו.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/11/2019 21:59 לינק ישיר 

איש_חשוב כתב:

כתיבה מעולה, קולע השערה, למרות שהימין החילוני של היום החל גם לפרוק מעליו את עולו של בית המשפט הדיקטטורי, סימני מרידה מזמן צצו, והחלום של רוב מצביעי הימין היום הוא חוק ההתגברות שיותיר את בג"ץ ללא שינים וציפרנים


לא בדיוק והראיה שרוב בכירי הליכוד חמקו מלהגיע להפגנת התמיכה בשל חששם מהדיקטטורה השיפוטית.


נשלח מהאנדרואיד שלי

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/12/2019 04:58 לינק ישיר 

יצחקהספרן כתב:

לא בדיוק והראיה שרוב בכירי הליכוד חמקו מלהגיע להפגנת התמיכה בשל חששם מהדיקטטורה השיפוטית.


לא הבנתי מה הראיה שלך
הרי עכשיו הריבון הוא הדיקטטור השיפוטי, וכל עוד יש למשטרה/פרקליטות/להב433 בסתר קופה מלאה שרצים על כל אדם פוליטי, ברור שיפחדו
המלחמה תהיה אם וכאשר תהיה לימין ממשלה ורוב בכנסת, הרי בכנסת שעברה כבר ניסו כמה פעמים להעביר את חוק ההתבגרות ועוד



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2019 11:23 לינק ישיר 

איש_חשוב כתב:

יצחקהספרן כתב:

לא בדיוק והראיה שרוב בכירי הליכוד חמקו מלהגיע להפגנת התמיכה בשל חששם מהדיקטטורה השיפוטית.


לא הבנתי מה הראיה שלך
הרי עכשיו הריבון הוא הדיקטטור השיפוטי, וכל עוד יש למשטרה/פרקליטות/להב433 בסתר קופה מלאה שרצים על כל אדם פוליטי, ברור שיפחדו
המלחמה תהיה אם וכאשר תהיה לימין ממשלה ורוב בכנסת, הרי בכנסת שעברה כבר ניסו כמה פעמים להעביר את חוק ההתבגרות ועוד


כבר היו ימים שלימין היה רוב וזה ממש לא עזר להם לסלק את הדיקטטורה.


נשלח מהאנדרואיד שלי

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/12/2019 12:22 לינק ישיר 



ואם אתם רוצים לקרוא מה חושב העיתונאי המוערך "קלמן ליבסקינד" על שי ניצן

אתם מוזמנים לקרוא,


https://www.maariv.co.il/journalists/Article-732356



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2019 13:08 לינק ישיר 

נציגי השמאל כאן מיד "יסבירו" לך למה הוא לא צודק...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/12/2019 17:04 לינק ישיר 

רעיונוביץ כתב:



ואם אתם רוצים לקרוא מה חושב העיתונאי המוערך "קלמן ליבסקינד" על שי ניצן

אתם מוזמנים לקרוא,


https://www.maariv.co.il/journalists/Article-732356


*הפרקליטות היא צומת מסוכן של עוצמה בלתי מוגבלת והיעדר בקרה*

קלמן ליבסקינד | פרשנות

*מבקרי המערכת אינם שוטים ולא מהווים סכנה לדמוקרטיה. מנדלבליט, שדיבר על תפירת תיקים, והשופטת גרסטל, שאמרה ששי ניצן לא ראוי לתפקידו, אינם 'ביביסטים'*

לא הייתי בהפגנת הליכוד שנערכה השבוע ברחבת המוזיאון בתל אביב. מאז אני עוסק במקצוע הזה אני משתדל להתנזר מהפגנות, כעניין שבעיקרון. נוסף לכך, גם לו הייתי מגיע, כנראה לא הייתי חותם על כל שלט שנישא שם ולא הייתי מוחא כפיים לכל מילה שנאמרה שם ולא הייתי מזדהה עם כל מסר שנשמע שם. ואחרי כל זה, אני מלא בוז לכל מי שמנסים להפוך את המחאה נגד הפרקליטות ללא לגיטימית, ואת המוחים נגד הפרקליטות לעדר "ביביסטים" שמבקשים לפגוע בשלטון החוק, להחריב את הדמוקרטיה, ושאר הבלה בלה הקבוע שבו מאשימים בכל פעם מחדש אלה שמותר להם הכל את אלה שאסור להם כלום
הביקורת על הפרקליטות לא החלה היום. נכון, היא מתרחבת כל העת ומצטרפות אליה עוד ועוד קבוצות, אבל כבר עשרות שנים שמחנה הימין זועק שהעסק רקוב, וכבר עשרות שנים שהוא מוצג כסהרורי, כאויב שלטון החוק וכמי שמבקש להחריב כאן הכל. בלשון של ימינו: "ביביסט". לי, ברמה האישית, לא היה מעולם אמון בפרקליטות, כגוף. האם זה אומר שכל הפרקליטים אינם ראויים לאמון? ממש לא. אבל כלפי ארגון שמעולם לא ידע לקבל הערות, שמעולם לא נשאר חייב למבקריו ושדאג תמיד לצופף שורות ולהגן על כל תפוח רקוב, אין אלא לגלות חשדנות מתמדת.
מי שחיפש דוגמה טובה לדנ"א הפרקליטותי הזה, יכול היה למצוא אותו השבוע בדבריו של פרקליט המדינה, שי ניצן, בהשתלמות הפרקליטים באילת. אם יש חוסר אמון בפרקליטות, הסביר ניצן בקטע שהוצא החוצה לתקשורת, כולם אשמים חוץ ממנו. "יש מסע שכל ייעודו הוא לגרום לאי־אמון ציבורי בפרקליטות", אמר. "... כל יום מכים בפטיש, ואז אומרים - תראו, ירד שיעור אמון הציבור בפרקליטות. ברור שירד. יש כוחות אדירים שעושים כל שביכולתם לפגוע באמון הציבור בפרקליטות".
כששי ניצן נמצא בעמדת המטיף ואיש המינהל התקין, זה בדיוק הזמן להיזכר באופן שבו הוא מונה בבהילות, לפני שבע שנים, לתפקיד שנתפר במיוחד עבורו. ניצן ידע אז שאוטוטו נפתח הקרב על תפקיד פרקליט המדינה הבא וחיפש דרך להישאר במערכת, בנקודת זינוק שתהווה עבורו מקפצה טובה לתפקיד הבא. במשרד נרתמו לסייע ובנו במיוחד עבורו את משרת "המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לתפקידים מיוחדים", תפקיד שלא מילא איש לפניו, וגם לא מילא איש אחריו. תפקיד שנולד ומת בדמותו ולמענו. וכדי שחלילה לא ייבחר בטעות לתפקיד החדש הזה מישהו אחר, שאיננו שי ניצן, עשו במשרד שמיניות באוויר כדי לכוון את המשרה אליו ורק אליו.
ראשית היו צריכים להסביר למה התעורר במשרד צורך בתפקיד הזה, שלא היה עד אז. המשרה, כך נכתב בנייר שקיבלו חברי הממשלה, "נוצרה לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, על מנת לסייע לו במגוון נושאים רגישים המגיעים לפתחו ונובעים מהמציאות הביטחונית, המדינית והבינלאומית המורכבת של מדינת ישראל". טוב, זה כמובן הסבר משכנע, שהרי עם "נושאים רגישים" ו"מציאות מורכבת" קשה להתווכח. עכשיו הייתה עוד בעיה. החלטת ממשלה קודמת קבעה שמשנה ליועץ המשפטי לממשלה ימונה לשמונה שנים. ניצן לא היה צריך את התקופה הארוכה הזאת, וגם במשרד לא חשבו להשאיר את התקן היקר הזה של עובד בכיר, בעל משכורת גבוהה, חי וקיים, אחרי שניצן ילך הלאה. היועצת המשפטית של משרד המשפטים הסבירה, במסמך שחיברה, שלמרות החלטת הממשלה, המשרה תיקבע לשנתיים בלבד משום ש"מדובר בתפקיד חדש, אשר יש צורך לשוב ולבחון את נחיצותו והגדרתו בראי הניסיון שיצטבר".
לאחר מכן עמדה בפני החברים עוד בעיה. הבעיה, בה"א הידיעה. במשרד לא התכוונו לערוך מכרז לתפקיד הזה, אלא שהחלטת ממשלה קודמת קבעה שניתן לבחור משנה ליועמ"ש בפטור ממכרז, "בתנאי שיקוים הליך מיוחד של ועדה לאיתור מועמדים". ועדת איתור כזאת הייתה רעיון רע. ומה יקרה אם יבואו מועמדים אחרים, כשהמשרד רוצה לתפור את המשרה לשי ניצן, ורק לו? ישבו חכמי משרד המשפטים עם אנשי נציבות שירות המדינה ומצאו פתרון גם לזה. בתקשי"ר, הסבירה היועמ"שית של משרד המשפטים, "קבועה אפשרות למילוי משרה פנויה בדרך של העברת עובד ממשרה אחרת באותו משרד, ובתנאי שמדובר בעובד באותה רמה ולא בדרך מכרז".
במילים אחרות: קודם נייסד משרה שלא הייתה, אחר כך נמצא את הסעיף שמאפשר להסתפק בוועדת איתור במקום במכרז, ואז נאתר את הדרך שבה יהיה אפשרי לוותר גם על ועדת האיתור ולהסתפק בהעברת עובד מתוך המשרד - והנה הגענו אל שי ניצן. זה רק לשנתיים, הסבירה היועצת המשפטית בחוות הדעת המלומדת שלה, ולכן אפשר להסתפק בשלב הזה במינוי שהוא "העברה פנימית". למי שחושב שמדובר במעשיות מעולם הקונספירציה, הנה ההסבר שסיפק אז משרד המשפטים. "המשרד רואה חשיבות עליונה בשימור כוח האדם האיכותי שלו בתוך המערכת, וכך גם בעניינו של שי ניצן, הממתין לשיבוץ לתפקיד אשר יהלום את כישוריו". חד וחלק. ממתין לשיבוץ.
חזרתי השבוע אל הסיקור העיתונאי מאותם ימים כדי להבין איך טיפלה התקשורת במינוי הזה, ונתקלתי בדיווח המדהים הבא של אילאיל שחר, אז הכתבת המדינית של גלי צה"ל. "אנחנו שומעים מקרב השרים ביקורת על המינוי הזה של שי ניצן", סיפרה לרזי ברקאי, "מה שהשרים שואלים זה 'איך מקיימים מינוי כזה, לתפקיד כל כך בכיר, עם פטור ממכרז, כלומר הלכה למעשה ללא מכרז'. אבל הדברים נאמרים לנו רק בשיחות סגורות. בהצבעה שצפויה להתקיים ממש בעוד דקות אחדות, צפוי רוב כמעט מוחלט למינוי הזה...ומדוע? השרים אומרים לנו 'אנחנו פשוט חוששים. נגיד שבעוד שבועיים־שלושה תהיה חקירה אצל היועץ המשפטי בענייננו, כולם יזכרו שאנחנו הלכנו נגד שר המשפטים והיועץ המשפטי במינוי הזה, וזה רק מסבך אותנו'. לכן השרים אומרים 'אנחנו מצביעים היום בעד'".
שמעתי את הדיווח הזה שלוש פעמים כדי להיות בטוח שהבנתי טוב. שרי הממשלה, כך דיווחה כתבת גל"צ, הסבירו לה בשיחות שלא לייחוס שהם מתנגדים למינוי ולהליכים העקומים שבאמצעותו הוא מקודם, אבל מצביעים בעד רק מחשש שיתנקמו בהם הממונים על אכיפת החוק ויתפרו להם תיק. תגידו שזה לא מטורף.
קל מאד להפוך כל מי שמבקר את הפרקליטות ל"ביביסט" שוטה, שמהווה סכנה לדמוקרטיה. שמעתי השבוע את היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, נואם בכנס הפרקליטים. "אני שומע ביטויים שאין להם מקום בשיח הציבורי, שמכוונים כלפי מערכת אכיפת החוק וכלפי בכירים מסויימים בתוכה", אמר, "בעיניי זה פשוט מזעזע". מנדלבליט הוא איש הגון, בעיניי. אבל מה עושים עם העובדה שרק לפני ארבע שנים הוא בעצמו התבטא באופן חמור יותר מהאופן שבו מתבטא היום ראש הממשלה? הפרקליטות תופרת תיקים, מדליפה באופן מגמתי ופותחת חקירות משיקולים לא ענייניים - זה מה שהטיח בה היועץ דהיום. "אידיוטים", צעקתי מול מסך הטלוויזיה, כשראיתי השבוע את פרקליטי המדינה מוחאים לו כפיים בהתלהבות. "מה שהוא אמר לפני ארבע שנים, עליכם הוא אמר. הארגון שאותו הוא האשים בתפירת תיקים, הוא הארגון שלכם. עליכם הוא דיבר".
אבל מנדלבליט אינו לבד. לפני כשלוש שנים ראיין עמרי אסנהיים בתוכנית "עובדה" את נשיאת בית המשפט המחוזי לשעבר במחוז המרכז ונציבת הקבילות על הפרקליטות לשעבר, השופטת הילה גרסטל. אישה רצינית, שניסתה לעשות את עבודתה ונאלצה להתמודד עם מלחמה קשה שהכריזו עליה אנשי הפרקליטות, שהתנגדו לביקורת עליהם. תראו מה היא אומרת על פרקליט המדינה, שי ניצן. "אני יכולה לומר שבתקשורת בינינו היו מספר פעמים שהתרשמתי שיש קושי בעניין של הדיוק ושל אמירת אמת...אין מנהיגות בפרקליטות, וגם לנושא אפס סובלנות לעיגול פינות, נתקלתי בסיטואציות מאוד מביכות מבחינתו, שהוא שידר כלפי חוץ דבר אחד, וכלפי פנים דבר אחר".
כשהגישה גרסטל ליועץ המשפטי לממשלה מסמך שבו קבעה שניצן חרג מסמכותו, העידה כי "הרגשתי שכולם מצופפים שורות, כדי להגן אחד על השני ... אני זוכרת שכשהייתי שופטת היו כל מיני אנשים שהתבטאו נגד הפרקליטות. הייתי חושבת שהם סהרוריים... אני חושבת שהיום, הגוף כגוף, יש בו משהו חולה, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הערכית". "שי ניצן ראוי להיות פרקליט המדינה?", שאל אותה אסנהיים ישירות. "באמות המידה שלי, הסובייקטיביות, לא. מתוך ההיכרות שלי איתו, לא", השיבה.

נו, אז גם הילה גרסטל "ביביסטית"? גם היא פוגעת בשלטון החוק?
כשמדברים על אמון צריך להפריד בין אמון באנשים לאמון במערכת. אני, לדוגמה, איני יכול להגיד מילה רעה על אביחי מנדלבליט או על ליאת בן ארי. מעבר לעובדה שהם מטפלים בתיקי נתניהו, ולכך שאפשר להתווכח על כל החלטה שקיבלו. לא נתקלתי בסיפור אחד שיהפוך אותם בעיניי לאנשים לא ישרים. מה שאין כן בעניינו של שי ניצן, שעושה כבר שנים רבות, בתפקידיו השונים, שימוש לרעה בכוח המשרה. בשי ניצן אין לי שום אמון. ניצן, בעיניי, הוא איש פוליטי שמנהל במשך שנים מלחמה עד חורמה נגד ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון ומוכן לדרוס לצורך כך כל זכות דמוקרטית שעומדת בדרך.
ניצן היה אחראי לאחד המהלכים הדרקוניים, הברוטאליים והאנטי־ דמוקרטיים שהוביל משרד המשפטים, כשהיה ממונה על "הנהלים המיוחדים" כלפי מתיישבי יו"ש היהודים, החל משנת 2004. במשרד המשפטים גובשו עוד קודם נהלים שהפכו את מאות אלפי המתנחלים לאוסף של עבריינים בפוטנציה. הנהלים הללו, שהחלו אצל היועץ המשפטי דאז מיכאל בן יאיר, אפשרו לשב"כ לנהל מעקב שוטף אחרי אנשים, אף שלא היו חשודים כלל בטרור, רק משום שהם מתנחלים. הנהלים הללו אפשרו למשטרה לתעד אותם בשוטף, גם כשהם לא היו חשודים בדבר, רק כדי לבנות להם תיקי מודיעין. הנהלים הללו פגעו בזכותם להפגין והפלו אותם לרעה לעומת כל אזרח ישראלי אחר, עם יד קלה על צווי הגבלה והרחקה.
זאת ועוד. צוות מיוחד של הפרקליטות, המשטרה, צה"ל והשב"כ הוקם כדי להבטיח מצב שבו אכיפת החוק על מתנחלים מקבלת קדימות, לפני כל דבר אחר. רשימות שחורות הורכבו. תיקים שנסגרו נפתחו מחדש, כדי להתאמץ ולמצוא בהם עילה להגשת כתב אישום. בבתי המשפט ניתנה קדימות לתיקים נגד מתיישבים. כשטליה ששון, שעמדה בראש הצוות, עזבה, נכנס לנעליה במרץ רב שי ניצן, שהמשיך את הפעילות חרף החלטות של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לבטל את צוות המעקב עם השב"כ ולהחיל הנחיות אכיפה שוויוניות בכל הארץ. ניצן המשיך לחדד ולכוון את פעילות האכיפה על המתיישבים, כאילו היו גורם חשוד מעצם בחירתם לגור ביו"ש.
ואז הגיעה ההחלטה על עקירת גוש קטיף, וניצן הופקד בה על "ריכוז פעולות מערכת אכיפת החוק לקראת ההתנתקות ובמהלכה". אין צורך להרחיב עד להיכן הגיעה אז הדורסנות של מערכת אכיפת החוק, שרמסה זכויות אדם בזו אחר זו. ניצן הוביל מדיניות של יד קלה בהכרזה על הפגנות כבלתי חוקיות. אלפי אנשים נעצרו, בהם מפגינים שלא נקטו שום אלימות. כדי להרתיע מפגינים אפשריים הודיע אז ניצן שהפרקליטות תגלה "אפס סובלנות" כלפי חסימות כבישים, וכי גם מפגינים שיתלו על רמזורים כרזות וסטיקרים ייחשבו כמי שמסכנים חיי אדם, עבירה שעונשה עד 20 שנות מאסר וייעצרו עד לתום ההליכים.
רבים אולי אינם זוכרים עד להיכן הגיע הטירוף של הפרקליטות אז, ולמענם נזכיר את הדיווחים על החלטת הפרקליטות על "עליית מדרגה". במסגרת תוכנית חדשה עלתה אז בפרקליטות יוזמה לנקיטת צעדים מחמירים נגד ילדים שיעברו על החוק, ונגד הוריהם, שעל פיה, במקרים מתאימים, תפנה המדינה לבתי המשפט כדי שיכריזו על הקטינים "ילדים נזקקים", ויאפשרו להפריד אותם מרשות הוריהם ולמסור אותם לאימוץ, בטענה שהם מופקרים.
כשהגיעו אירועי עמונה ומפגינים הוכו קשות עד אובדן הכרה ואלות נשברו על ראשים ואנשים פונו לבתי חולים עם שברים בכל חלקי גופם, שי ניצן, כממונה על מח"ש, היה חתום על רוב ההחלטות לסגור את תיקי השוטרים המכים. חרף עדויות קשות וחרף סרטונים שתיעדו את האלימות, חתם ניצן על שורה ארוכה של החלטות שערורייתיות, נטולות כל עניין לבדוק ולהעמיד לדין. חקירה פרטית ארוכה ומושקעת של אורית סטרוק, אז מנהלת ארגון זכויות האדם ביש"ע, חשפה עוד ועוד שוטרים אלימים, הביאה להליכים משפטיים נגדם, הציגה את מח"ש ואת המדיניות של ניצן במערומיהם וגילתה כיצד המערכת בחרה שלא לחקור מה שלא עניין אותה לחקור.
אז תסבירו לי, באמת, למה אני צריך לתת אמון בגוף שבראשו עומד האיש הזה? למה אני צריך לתת אמון במשרד שבו מכהנת בתפקיד בכיר דינה זילבר, זו שכשנכשלה במאמציה להביא לסגירת החטיבה להתיישבות, העבירה חומרים ומסמכים לח"כ מרב מיכאלי, כדי שזו תסייע לה, מדוכן הכנסת, להסביר למה המדיניות של הממשלה רעה? אתם באמת מאמינים שהאנשים האלה פועלים לפי עמדותיהם הפוליטיות בתיקים מסוג אחד, ואינם מערבים את דעותיהם הפוליטיות בתיקים מסוג אחר? באמת? אני צריך להאמין לזה?
אני רוצה לספר לכם שני סיפורים, שניים מתוך כמה וכמה שחוויתי בשני העשורים האחרונים שבהם ראיתי מה הפרקליטות יכולה לעשות בכוחה העצום. אלה אולי לא הסיפורים הבולטים ביותר, אבל יש בהם כדי ללמד מה קורה לגוף שיש לו עוצמה אינסופית, ולצדה אפס ביקורת אמיתית. הסיפור הראשון קשור בי, והוא התרחש לפני כ־ 17 שנה. בימים ההם, בהנהגתו של אמנון דנקנר המנוח, קידש "מעריב" מלחמה עיתונאית נגד מי שכונו אז "כנופיית שלטון החוק". בציר המרכזי של "הכנופיה" ההיא כיכבו אז פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, וראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. בלי קשר לזה עסקנו באותה תקופה בעניין חטיפתה מישראל של לילך רותם, בת הארבע, על ידי אמה, חטיפה שהתאפשרה בעקבות פאשלה נוראה של שופט בית משפט לענייני משפחה. השופט, יש להניח שבחוסר שימת לב, הסיר במעמד צד אחד את צו עיכוב היציאה מהארץ נגד הילדה, שהוריה היו גרושים, בלי לאפשר לאב להשמיע את דברו ובלי שהאב ידע על קיומו של ההליך.
האב האומלל, שגילה במקרה שביתו נעלמה, ביקש לפרסם את הפרשה כדי לעורר דעת קהל שתסייע לו באיתור הילדה, אלא שהשופט, שחשש שקלונו ייחשף ברבים, אסר לפרסם כל פרט שהוא בדבר החלטתו. כשאחד המקומונים פנה לנשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק, וביקש לפסול את השופט מלדון בשאלת פרסום הטעות שלו עצמו, דחה אותו ברק וקבע כי חזקה על שופט שהביקורת שהוא צפוי לספוג לא תשפיע על שיקול דעתו. בשלב הזה קיבלנו בעיתון החלטה שבאופן חריג נפר את הצו. שאם יש משמעות לתפיסת התקשורת ככלב השמירה של הדמוקרטיה, זה בדיוק הרגע הזה, שבו צריך לעשות מעשה ולהפסיק לשחק לפי כללי המשחק הרגילים. עם זאת, ומפאת רגישות הנושא, החלטנו שלא לחשוף שום פרט מזהה על אודות המשפחה, על אודות האם ועל אודות הילדה.
בימים הבאים התפרסמה שורה של כתבות בנושא גם בכלי תקשורת אחרים. אין לי עניין להזכיר כאן סתם שמות של עיתונאים אחרים, אבל כמה מהמובילים ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה עסקו בסוגיה זו, וחלקם עברו על הצו הרבה יותר ממני וגילו פרטים אישיים אסורים מתיקי בית המשפט למשפחה, קו שאני הקפדתי שלא לעבור. הבדל אחד היה בכל זאת ביני לבין שאר המפרסמים. בטור שלי נמתחה ביקורת חריפה מאוד על בית המשפט. אצל האחרים נמסר דיווח יבש.
עברו כמה ימים וקיבלתי שיחת טלפון מקצין משטרה שהזמין אותי לחקירה. ארבע שעות נמשכה חקירה זו שבה, בהנחיית הייעוץ המשפטי של "מעריב", שמרתי על זכות השתיקה. החוקר ישב בכל השעות הללו מולי ועל שולחנו קלסר עב כרס, אוסף של כל מה שנכתב ושודר על הפרשה בעיתונות. "תגיד", שאלתי אותו, "גם האחרים שעברו על הצו זומנו לחקירה?". "לא", השיב לי. "אבל תראה", דפדפתי לו בקלסר, "כמה מהם עברו על הצו באופן בוטה בהרבה ממני, ואחדים מהם חשפו פרטים מזהים, כולל שמות מלאים של הקטינה ושל אמה הגרושה, עניין שאני הקפדתי להימנע ממנו". "נכון", השיב לי, "אבל רק נגדך הוגשה התלונה".
הסיפור היה ברור. במערכת היו מוכנים לחיות עם העובדה שכל פרטי המשפחה האסורים יימרחו בכלי התקשורת, במסגרת דיווח נטול עמדה, אבל לא היו מוכנים לחיות עם עיתון או עם עיתונאי שמותחים עליהם ביקורת. בסופו של סיפור מצאתי את עצמי על ספסל הנאשמים בבית משפט השלום בתל אביב, עם כתב אישום פלילי. רק בעקבות מאבק, שכלל פנייה אל היועץ המשפטי לממשלה החדש, מני מזוז, שבו טען העיתון שמדובר באכיפה בררנית ודרש שאו שכולם יעמדו לדין או שיעזבו אותי במנוחה, נסגר התיק באמצע ההליך, אחרי הקראת כתב האישום.
כשהאבק שקע פנינו אל הפרקליטות ובקשנו לדעת מי הניע את כל המהלך המוזר הזה. בעקבות פנייה רשמית שלנו הגיעה התשובה. הנהלת בתי המשפט, שלא אהבה את הפרסום, פנתה לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, וזו פנתה לראש אגף החקירות משה מזרחי, והוא הורה על הפתיחה בחקירה נגדי ורק נגדי. אני אינני הסיפור החשוב כאן. מה שחשוב הוא להבין שכשהמערכת רוצה, היא יודעת להתנקם, היא יודעת לאכוף את החוק על מי שבא לה, היא יודעת להניח בצד את מי שלא מפריע לה, וכל זה רק בגלל סיבה אחת. היא יכולה.
רוצים עוד דוגמה שתסביר למה אני מתכוון כשאני אומר שהפרקליטות עושה מה שהיא רוצה, כי היא יכולה? נזכרתי השבוע בסיפור אחד, אחד מני רבים, שראיתי בעיניי כשליוויתי במשך שנים את עניינו של רפי רותם, איש רשות המסים שחשף שחיתויות ונרדף על ידי המערכת. רותם והפרקליטות ניהלו קרבות דו־צדדיים, הליכים משפטיים ותביעות הדדיות, שלא נרחיב עליהן כאן כעת. מה שחשוב הוא שבשלב מסוים היה חשוב לפרקליטות לבנות לרותם, בפני בית המשפט, תדמית של איש אלים ומסוכן, אף שמעולם עד אז לא היה לו ולו תיק אחד בגין אלימות.
יום אחד הצטרפתי אל רותם לדיון בעניינו באולמה של השופטת דליה מארק הורנצ'יק, בבית משפט השלום בתל אביב. איכשהו יצא שהקדמנו, איכשהו יצא שגם נציגת הפרקליטות הקדימה, וכך עמדנו יחד, היא ואנחנו, במשך 10־15 דקות, מחוץ לאולם והמתנו שהדיון יתחיל. רגע אחרי שנכנסנו ובירכנו לשלום את השופטת, חמקה נציגת הפרקליטות החוצה, וכעבור כמה רגעים חזרה לאולם מלווה במאבטח צמוד. מה קרה, שאלה השופטת בתמיהה. רפי רותם מסוכן, הסבירה הפרקליטה. עשר דקות היא עמדה לצדו קודם, מחוץ לאולם, ולא חששה ממנו. עכשיו, בפני השופטת, החליטה לעשות את ההצגה. "עשית לי תרגיל לא יפה", נזפה בה השופטת.
שנה קודם לכן הכינו לרותם בפרקליטות מחוז תל אביב תרגיל דומה. בפעם ההיא היה מדובר בפרקליטה אחרת מאותה מחלקה, שהגיעה לדיון מלווה במאבטח חמוש. נוכח הרמת גבה של השופטת, לא זו מהסיפור הקודם, טענה הפרקליטה שהיא חייבת הגנה מפניו של רותם, והמאבטח לצדה הוסיף והסביר לשופטת כי נמסר לו שמדובר באיש אלים. שוב נזכיר כי עד לאותו רגע לא היה לרותם ולו תיק אחד במשטרה על אלימות. השופטת לא אהבה את היוזמה הזאת וביקשה מהפרקליטות הסברים כתובים עד לדיון הבא. בפרקליטות חשבו מה עושים והחליטו שאם אין הסברים, כדאי ליצור אותם. מייד אחרי הדיון נשלחה הפרקליטה למשטרה, כדי להתלונן שכמה חודשים קודם, במהלך דיון קודם, רותם הפחיד אותה. "האם הוא איים עליך בבית המשפט או מחוצה לו", שאל אותה החוקר. "לא" השיבה הפרקליטה, "זכור לי מקרה אחד שבו רותם נעץ בי מבטים לאורך זמן ממושך". אז למה נזכרת רק עכשיו להתלונן? שאלה טובה.
איפה שתי הפרקליטות האלה היום, אתם שואלים? ובכן, הפרקליטה מהסיפור הראשון התקדמה, והיא מכהנת היום כשופטת מכובדת. השנייה, כך נחשף כמה שנים אחר כך, הייתה מעורבת, יחד עם שלוש פרקליטות נוספות, בניסיון להפעיל לחץ על ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, כדי שהוא ישנה תצהיר שהיה אמור להגיש לבית המשפט. הפרקליטות ניהלה אז ניסיון אגרסיבי לטרפד את מינויה של ד"ר מאיה פורמן־רזניק לתפקיד בכיר במכון הפתולוגי, לאחר שזו העידה במשפט הרצח של הילדה תאיר ראדה, בניגוד לעמדת המדינה במשפט, ובפרקליטות סברו שלחץ על עד לשנות את תצהירו הוא עניין לגיטימי בנסיבות הללו. למה אני מביא את הדוגמאות הללו? כי אף שהן באות מעולמות שונים, יש בהם כדי ללמד מה יכולה הפרקליטות לעשות כשהיא מבקשת לסמן מישהו, רק משום שאין הוא מתאים לה.
לא מזמן ישבתי עם גורם בכיר במשרד המשפטים, שבין השאר הלין על שכתבתי כמה פעמים שהפרקליטות משקרת לבג"ץ. הצגתי בפניו ארבע דוגמאות שבהן הפרקליטות הציגה לשופטים מידע לא נכון, שבחלק מהמקרים הביא את בית המשפט לקבל החלטות שגויות. "אתם המדינה", אמרתי לו, "לכם השופטים מאמינים, בלי לבדוק". "אנחנו לא משקרים אף פעם", טען, "אנחנו מייצגים פעם את המשטרה, פעם את רשות מקרקעי ישראל, פעם את צה"ל, ומציגים בבית המשפט את המידע שהם נותנים לנו. אם יש דברים לא נכונים, זה לא אנחנו אשמים, זה הם".
"אם תראה לי מקרים שבהם, בעקבות שקרים כאלה שנתגלו בבית המשפט, דרשתם למצות את הדין עם מי שמסר לכם את המידע הלא נכון", השבתי לו, "אבין שהבעיה באמת לא אצלכם; שמבחינתכם האמת חשובה יותר מהכל. שככל שהדברים אמורים בכם, הצגת מידע שקרי לבית המשפט הוא משהו שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. יש לך דוגמאות כאלה, לצעדים שנקטתם נגד מישהו?". לאיש לא היו דוגמאות לספק לי.


נשלח מהאנדרואיד שלי

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/12/2019 18:00 לינק ישיר 

יצחקהספרן כתב:

איש_חשוב כתב:

כתיבה מעולה, קולע השערה, למרות שהימין החילוני של היום החל גם לפרוק מעליו את עולו של בית המשפט הדיקטטורי, סימני מרידה מזמן צצו, והחלום של רוב מצביעי הימין היום הוא חוק ההתגברות שיותיר את בג"ץ ללא שינים וציפרנים


לא בדיוק והראיה שרוב בכירי הליכוד חמקו מלהגיע להפגנת התמיכה בשל חששם מהדיקטטורה השיפוטית.

_________________



או בגלל שהם בונים על היום שאחרי ביבי


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2019 18:48 לינק ישיר 

תמימהה כתבה:

יצחקהספרן כתב:

איש_חשוב כתב:

כתיבה מעולה, קולע השערה, למרות שהימין החילוני של היום החל גם לפרוק מעליו את עולו של בית המשפט הדיקטטורי, סימני מרידה מזמן צצו, והחלום של רוב מצביעי הימין היום הוא חוק ההתגברות שיותיר את בג"ץ ללא שינים וציפרנים


לא בדיוק והראיה שרוב בכירי הליכוד חמקו מלהגיע להפגנת התמיכה בשל חששם מהדיקטטורה השיפוטית.

_________________



או בגלל שהם בונים על היום שאחרי ביבי



זה אולי חשבון צדדי וגם לא אצל כולם,
החשבון העיקרי זה לא הולכים ראש בראש עם הדיקטטורה.


נשלח מהאנדרואיד שלי

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2019 15:23 לינק ישיר 

פרופ' ישראל אומן בראיון: ''זו באמת כבר לא דמוקרטיה. אנחנו חיים בהשתלטות דיקטטורית של מערכת המשפט.''  
 
"הפרקליטות והיועמ"שים יכולים לחשוב שהם עושים צדק. אנחנו אשמים שאנחנו נותנים להם לתפוס עמדות כוח ולהשתלט על המדינה
בשיחה שערכנו השבוע בביתו של חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן הוא נשמע פסימי כפי שלא שמענו אותו בשום סוגיה ציבורית בעבר * פרופ' אומן מדבר על החלטת היועמ"ש במונחים של הפיכה פוליטית, מאשים את נתניהו שלא היה חזק דיו להילחם בהשתלטות הזו כשעוד יכול אבל משוכנע שאין לו שום סיבה להתפטר * אפילו לא בגלל הסיגרים
רועי אהרוני

"אני מתפוצץ מהמצב הפוליטי", אומר לנו מייד בפתיחת השיחה חתן פרס נובל לכלכלה בתחום תורת המשחקים פרופ' ישראל אומן. "מה שקורה כאן זו ממש הפיכה. בארצות דרום אמריקה ובארצות ערב יש הפיכות של גנרלים; כאן יש הפיכה של משפטנים. הם משתלטים על כל חלקה טובה, וזו סכנה גדולה.

"הם חושבים את עצמם למחוקקים. שאלתי פעם את אהרון ברק אם הוא חושב שהרשות השופטת היא גם מחוקקת, והוא ענה: 'בוודאי, וכך גם צריך להיות; גם חז"ל היו שופטים ומחוקקים ביחד'. הוא צודק לגבי חז"ל, אבל המשטר הנוכחי לא הולך לפיהם. אם ברק רוצה להיות כמו חז"ל, שיהיה עד הסוף".

אומן טוען שמערכת המשפט כבר מזמן אינה עובדת לפי הכללים אלא "עושה מה שהיא רוצה". אחת הדוגמאות שלו היא הסיפוח הזוחל של הביקורת השיפוטית. "אני לא אומר שלא צריך להיות פיקוח של הרשות השופטת; אבל צריך להיות גם פיקוח על הזרוע השופטת. זה מה שאמר נתניהו אחרי הכרזת היועמ"ש: אין אף אחד ששומר על השומרים. גם לשומרים צריכים להיות גבולות".

אומן מבקר גם את המבנה של הוועדה לבחירה שופטים, שגם היא, לדבריו, מתנהלת כמו חונטה. "איפה נשמע כדבר הזה: השופטים יושבים בוועדה לבחירת שופטים, ועוד יש להם זכות וטו? אנחנו והודו המדינות היחידות בעולם שבהן זה כך. לא להאמין שיש שופטים שלא התמנו בישראל בגלל שלא התאימו לאג'נדה של השופטים המחליטים. הזויה גם העובדה שנציגי לשכת עורכי הדין יושבים בוועדה: כדי לקבל קידום השופטים צריכים למצוא חן בעיני עורכי הדין המופיעים באולמם?!"

אומן נותן עוד דוגמה להפקרות המשפטית שהוא מתאר: הסמכות מרחיקת הלכת שנטלה לעצמה הרשות השופטת בפרשנות החוק. "בשנה שעברה היה מקרה שבו אחד מראשי חמאס רצה רישיון לגור בירושלים", מתאר אומן. "לפי החוק, לשר הפנים יש רשות לסרב לכך לפי ראות עיניו. שר הפנים אכן סירב, אולם עתרו לבג"ץ, ובית המשפט אמר שבמקרה הזה ההחלטה של השר אינה סבירה. כלומר, גם כשהחוק אומר 'ראות עיניו' הוא בעצם מתכוון ל'ראות עיניו של בית המשפט'. אותו דבר הם עשו בנוגע לפעילת ה-BDS שלא רצו להכניס לארץ; ועוד לא דיברנו על נתיב האבות, עמונה, מגרון.

"מערכת המשפט נכנסת אפילו לניהול מלחמה. במלחמת לבנון השנייה אמרה הפרקליטות הצבאית על כל צעד ושעל אם מותר או אסור לעשות אותו. מי שמע כדבר הזה? זו החונטה היחידה בעולם שמתגברת אפילו על הגנרלים! חייבים לעצור את ההפיכה הזאת".

חבל כרוך על צווארם
אומן אינו חוסך את שבטו גם מהפרקליטות ומהיועץ המשפטי לממשלה. "פרקליט המדינה, וכמוהו היועץ המשפטי לממשלה, רוצים להיות שופטים בבית המשפט העליון", טוען אומן. "לכן הם בעצה אחת עם בית המשפט. הם רוצים למצוא חן בעיני השופטים שישבו אחר כך בוועדה לבחירת שופטים וידונו בעניינם".

לדבריו, גם האקדמיה בוחשת בקלחת. "אני מתקשה לספור על כף יד אחת את מספר הפרופסורים למשפטים שמתנגדים למהלכים של היועמ"ש והפרקליטות. השופטים והפרקליטים בעצמם צמחו באקדמיה; הכול משפחה אחת.

"הפרקליטות ומוסד היועץ המשפטי לממשלה מנהלים משטר כוחני. לדוגמה, רק היועץ יכול לייצג את הממשלה בבית המשפט, ואם אינו רוצה להגן עליה, יש לו זכות וטו להחליט שגם שום עורך דין אחר לא יגן עליה. זה מהלך כוחני של ממש".

אומן נזכר בסיפור ששמע במו אוזניו מפי שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן ז"ל. "יעקב נאמן סיפר לי שכשהתמנה לשר המשפטים הוא רצה להעביר מתפקידו את היועץ המשפטי לממשלה הקודם, מיכאל בן יאיר", מספר אומן. "נאמן קרא לבן יאיר והודיע לו על הפיטורים. עוד באותו ערב הודיע בן יאיר כי יש לפתוח נגד נאמן בחקירה פלילית. החקירה הובילה להתפטרותו של נאמן מהכנסת. בסופו של דבר נאמן זוכה לחלוטין, אבל זה כבר היה מאוחר מדי".

לדברי אומן, הכוח הגדול שיש בידיהם של פקידי המשפט מהלך אימים על הפוליטיקאים. "כל הפוליטיקאים מרגישים שחבל נכרך על צווארם. גם תיקים שנסגרו, לדוגמת התיקים של ליברמן, יכולים תמיד להיפתח. יש להם חומר מוכן גם על גנץ ובכירים נוספים. לכן כולם צריכים לרקוד לפי החליל שלהם".

סיקור אוהד? כך עובדת דמוקרטיה
נראה שפרשיות נתניהו היו מבחינת אומן הקש ששבר את גב הגמל. "קבלת שמפניות וסיגרים היא אומנם מפגן של חוסר טעם, אבל לא נראה לי שעל זה מורידים ראש ממשלה", מתייחס אומן לתיק 1000. "מי שקבעו את חוקת ארצות הברית במאה ה-18 היו אנשים טובים וחכמים מאוד. לא בכדי הם כתבו במפורש בחוקה שהרשות השיפוטית אינה יכולה להאשים ראש מדינה בפלילים, אלא הרשות המחוקקת צריכה להיות היוזמת. הם הבינו שאי אפשר לנתק את ההאשמות האלה מהפוליטיקה".

מה לגבי תיקים 2000 ו-4000?

"בשניהם מדובר על שנתניהו ניסה – ואפילו לא בטוח שהצליח – לקבל סיקור עיתונאי אוהד. אני רוצה לחדש משהו: כך עובדת דמוקרטיה! נבחר הציבור עושה דברים כדי להגדיל את כוחו ואת מספר המצביעים שלו. איזה פוליטיקאי לא מבקש סיקור עיתונאי אוהד?"

בתיק 4000 מדובר על סיקור עיתונאי אוהד בתמורה לעסקה ששווה מיליארדים.

"קודם כול, לא ברור שהעסקה הזו אכן הייתה תמורה לסיקור. ואפילו אם כן, אלו עניינים שבכל יום. מה זה שונה מפוליטיקאים שעושים זאת בשביל תעשיינים או איגודים מקצועיים? אני לא רואה בזה פסול.

"מעולם לא הואשם בשוחד בעולם המערבי פוליטיקאי על שביקש סיקור חיובי. ודאי לא בעולם המזרחי, שבו השוחד על השולחן. מסוכן מאוד להגדיר סיקור עיתונאי אוהד 'שוחד'".

כוח מוחלט השחית את מערכת המשפט
גם בכל הקשור לדרך שבה התנהלה החקירה יש לאומן ביקורת. "מה שעשו עם ניר חפץ לא ייאמן", אומר אומן על האופן שבו איימו על חפץ בגילוי סודות אינטימיים. "עכשיו הוא אומר שמה שהוא מעיד זו אמת; מי יודע אם זה נכון? אולי יש עוד איומים עליו והוא משקר? הם מנסים לגרום לו לשקר".

אומן מביא דוגמה למקרה שליווה מקרוב. "היה לי תלמיד, יוסף זוהר, שעשה אצלי דוקטורט בתורת המשחקים על 'אין אדם משים עצמו רשע'. יוסף הואשם ברצח אביו על ידי הוצאת צינור ההנשמה מגופו. המשטרה ניסתה להוציא ממנו הודאה בדרכים נוראיות: איימו לקחת ממנו את בנותיו, שמו אותו בכלא ואיימו לכלוא גם את אשתו. אבל הוא התעקש שהוא לא רצח. באמצעות איומים דומים שכנעה המשטרה את הרופא, שהואשם גם הוא, לחתום על הגרסה שלה. יום למחרת הם עשו שינויים בגרסה, והרופא חתם על הגרסה השנייה, שבחלקה הפוכה לגמרי.

"אחרי שבע שנים נתנה הפרקליטות למקרה להגיע לבית המשפט, אך לא היו שום ראיות נגד יוסף, והפרקליטות נזרקה מכל המדרגות. יוסף תבע את המדינה על 4 מיליון שקלים ובסוף התפשר על 2 מיליון שקלים, אבל החוקר ששיקר ואיים הועלה בדרגה.

"היסוד של תורת המשחקים הוא תמריצים. המערכת בונה את התמריץ כך שיהיה לך משתלם להודות גם אם לא עשית את זה. מאז שעסקאות הטיעון נכנסו לשימוש המשטרה משקיעה בזה את עיקר המשאבים. ביותר מ-90 אחוזים מהמשפטים הפליליים בארץ כוללים עסקת טיעון. המשטרה משחדת אותך להודות, ואחרי זה הם קוראים לסיקור חיובי 'שוחד'", אומן צוחק במרירות.

"זו הסיבה שהגמרא וההלכה קובעות: אין אדם משים עצמו רשע. אתה לא יכול להביא הודאה לדין, היא לא קבילה. חז"ל לא אפשרו את זה בכלל, ולכן לפי התורה לא היו משתמשים בעדויות האלה נגד נתניהו".

להבנתך, למה מערכת המשפט רודפת את נתניהו?

"כי הם מהצד השמאלי של המפה, והם לא אוהבים את זה שנתניהו פועל לקדם מדיניות ימנית. אני נוטה לתת להם את הקרדיט שהם לא עושים זאת במודע. הם לא מוכנים להודות בפני עצמם שהם רוצים להוריד את נתניהו בגלל שהוא ימני והם שמאלנים.

"גם את אריאל שרון החליטו לחקור משום שהיה ימני. ברגע שהוא התחיל להתנהג כשמאל ויצא עם תוכנית ההתנתקות לא נגעו בו, אתרגו אותו. זו עוד דוגמה למערכת המשפט המפוארת שלנו".

הפרקליטות והיועמ"ש חושבים שבקביעותיהם באשר לנתניהו הם עושים צדק?

"אני מאמין שכן. אבל גם הגנרלים בחונטות חושבים שהם עושים צדק. רוב בני האדם חושבים שהם עושים משהו טוב; גם הגנב, הגזלן והאנס.

"הפרקליטות והיועמ"שים יכולים לחשוב שהם עושים צדק; אנחנו אשמים שאנחנו נותנים להם לתפוס עמדות כוח ולהשתלט על המדינה. יש אמרה באנגלית שמשמעותה 'כוח משחית, וכוח מוחלט משחית בצורה מוחלטת'. מערכת המשפט לקחה לעצמה את הכוח, ולכן היא נהייתה מושחתת".

במה אשם נתניהו
יש דבר אחד שבו אומן מוכן להודות שנתניהו אשם. לא בסיגרים ולא בשיחות עם מוזס: רק בכך שנתן לטרלול המשפטי הזה להימשך באין מפריע. "באופן חלקי המצב הזה הוא אשמת נתניהו עצמו", אומר אומן. "הוא לא עצר את זה בזמן. היו צריכים לעצור את זה עוד בשנות התשעים, כשבית המשפט בעניין דרעי הלך בחוצפתו נגד החוק וקבע ששר צריך להתפטר אם מגישים נגדו כתב אישום".

מה צריך לעשות עם מערכת המשפט?

"בראש ובראשונה צריך להתעסק במינוי שופטים שמרנים שלא חושבים שבית המשפט הוא המחוקק. שקד התחילה בזה ועשתה עבודה טובה, כך שנתניהו אשם גם בכך שהוא פיטר את שקד".

אומן אינו איש של נתניהו; בבחירות האחרונות הצביע 'ימינה'. למרות זאת הוא נעמד לימינו וחושב שהוא אינו צריך להתפטר. "למה הוא צריך להתפטר?" אומר אומן. "הוא צריך לנהוג לפי החוק, כלומר להישאר. החוק אומר במפורש שראש הממשלה לא מתפטר עד שיש פסק דין חלוט, כלומר אחרי ערעור".

אומן סבור שהיועמ"ש הבקיע גול עצמי כשהחליט להגיש עכשיו את כתבי האישום. "הם נתנו לנתניהו תמריץ להיאחז בקרנות המזבח", אומר אומן. "לא צריך את תורת המשחקים בשביל להבין זאת. עד עכשיו נתניהו היה יכול להגיד שהוא פורש מכיוון שכחול לבן מתנגדים אליו באופן אישי, והוא מפנה את מקומו כדי שתהיה ממשלה. אבל עכשיו הוא לא יכול לפרוש; ברגע שהוא יורד מהבמה הוא לא יוכל לקבל חסינות. הם עשו טעות אסטרטגית וסנדלו אותו להישאר ראש הממשלה".

האם לא עדיף שיהיה למדינת ישראל ראש ממשלה אחר, שיוכל לעשות את השינויים הנדרשים במערכת המשפט?

"יכול להיות. אני לא יודע מה יותר נכון. אני רק יודע שהוא לא צריך להתפטר בגלל שהוגשו נגדו כתבי אישום. אם הוא צריך ללכת זה רק מפני שהוא חלש מדי ולא התנגד להשתלטות המשפטית. אני לא מרחם על נתניהו, אני דואג לעתידה של מדינת ישראל! מה שעשו לנתניהו זה רק קצה הקרחון. הם לא רק עושים לו עוול; הם עושים לכולנו עוול".

רצופה כוונות טובות
לצערי הריאיון הזה לא הולך להסתיים בנימה אופטימית. "אני לא יודע אם אפשר לעצור את כדור השלג הזה", אומר אומן בייאוש כשהוא מנתח את השתלטותה של החונטה המשפטית. "כמו שלפעמים אי אפשר לעצור את החונטות בדרום אמריקה. אולי צריך להיכנע לזה, ובעוד חמישים שנה לעשות הפיכה נגדית".

המצב במערכת המשפט גורם לך לפקפק בפסקי הדין של בתי המשפט?

"בהחלט", עונה אומן. "לא כולם חזקים כמו יוסף זוהר. אין שום דרך לדעת שאכן נעשה דין אמת בבית המשפט הישראלי".

אבל אם אי אפשר לסמוך על מערכת המשפט, איך ננהל פה דמוקרטיה?

"זו באמת כבר לא דמוקרטיה. אנחנו חיים בהשתלטות דיקטטורית של מערכת המשפט. יכול להיות שיש להם כוונות טובות, אבל כידוע, הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".




נשלח מהאנדרואיד שלי

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/12/2019 22:38 לינק ישיר 

גדי טאוב שיתף עכשיו את  הטור של חיים ולדר-כבוד:)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > לכבוד אהרן ברק (מאת חיים ולדר)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר