בית פורומים בחדרי חרדים

"מעשה נפלא שהתרחש בבית כנסת תימני"

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-2/12/2019 20:59 לינק ישיר 
"מעשה נפלא שהתרחש בבית כנסת תימני"

מוקדש באהבה לקלעפער...

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 44888-04-17

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה שלהבת קמיר-וייס

התובע:

משה קובייסי
ע"י ב"כ עוה"ד עופרה קוניין ואח'

נגד

הנתבע:

שחר כהן
ע"י ב"כ עוה"ד מרסל גורביץ ואח'

פסק - דין

רקע
התובע והנתבע הינם שניהם מקרב קהילת יוצאי תימן בשכונת המזרח בראשון לציון. הנתבע (להלן: "שחר"), משמש מזה שנים מספר כחבר בהנהלת עמותת "אור חדש" הפועלת בבית הכנסת ברח' יוסף הנשיא 5 בראשל"צ (להלן: "העמותה" ו"בית הכנסת" בהתאמה). התובע (להלן: " משה") נוהג מזה מספר שנים להתפלל בבית הכנסת.
מהנתונים שהובאו עולה כי בין משה לבין הנתבע וחברים נוספים בהנהלת העמותה, מסכת בת מספר שנים של חילוקי דעות בענייני פרשנות והלכה אשר הובילה, למרבה הצער, לוויכוחים, חיכוכים, מריבות והתנהלות לא מכבדת. מסכת זו אף הובילה להגשת תלונות במשטרה ולהגשת תביעות שונות, בעיקר על ידי משה כנגד יושב ראש הנהלת העמותה וחברים נוספים בה (ראה: ת.א. (ראשל"צ) 30641-04-14 + ת.א. (ראשל"צ) 37520-06-15).
משה הגיש תביעה זו כנגד שחר, לפיצוי בסך 280,000 ₪ ללא הוכחת נזק, בגין לשון הרע בשני אירועים.
בדיונים שהתקיימו בפניי, נעשו ניסיונות רבים להביא את המחלוקת בין הצדדים לסיום בדרכי נועם והסכמה, בבחינת "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', טו), כפי שיאה למחלוקות מסוג זה להסתיים, מחלוקות אשר נתגלעו על רקע ההתרחשויות בבית הכנסת, שהינו מקום תפילה ושלא ראוי להגיע בעטיו לסכסוכים הנדונים בבתי משפט. ניסיונות אלה לא צלחו ועל כן ניתנת ההכרעה על פי דין.

תמצית טענות הצדדים
עניינה של התביעה בשני אירועים, הראשון בישיבת ועד הנהלת העמותה מיום 30.04.15 והשני באסיפה כללית של חברי העמותה אשר התקיימה ביום 22.05.16.
טענות התובע
משה טוען כי בישיבת ועד הנהלת העמותה מיום 30.04.15 הוציא שחר דיבתו בכך שאמר עליו שהוא "זורע ריב ומדון כנגד ההנהלה והחברים", "יורד לחיי החברים" וכי גרם "לאישפוזו של נתנאל ג'רופי, בנו של יו"ר העמותה" (סעיף 29 לתצהיר משה).
באירוע השני טוען משה ששחר הוציא דיבתו בכך שאמר עליו "למי הוא לא עשה רע", כינה אותו "נבלה", טען כי הרב יגאל יוסף הוציא דעת תורה להוציא את משה מבית הכנסת וכן טען כי "החבר הטוב שלו תובע אותו" (סעיף 27 לתצהיר משה).
טענות הנתבע
שחר מצידו טוען כי משה נתפס בקרב חברי קהילת בית הכנסת כמאיים וכאיש מדון אשר פעל ליצירת פילוג והפרדה בין המתפללים מתוך מטרה לנהל את בית הכנסת ולשם כך אינו בוחל באמצעים. נטען כי באוקטובר 2013 נערך דיון על ידי הנהלת העמותה בנושא התנהלות משה בבית הכנסת והתקבלה החלטה כי נוכחותו של משה בבית הכנסת אינה רצויה ונשלח למשה מכתב אשר הבהיר לו עמדה זו, אולם משה לא הפסיק להגיע לבית הכנסת ואף הקצין התנהגותו כלפי חברי הנהלת העמותה. הדברים הביאו לכך שביום 22.02.15 התכנסו שוב חברי הנהלת העמותה לדון בנושא וקיבלו החלטה עקרונית לפעול באופן אקטיבי לסילוקו של משה מבית הכנסת בכפוף לעמדת כלל חברי האסיפה הכללית של העמותה ו - 26 חברי עמותה מתוך 27 תמכו בהחלטת ההנהלה.
החלטת אסיפת חברי העמותה הועברה למשה במכתבו של בא כוח העמותה למשה מיום 03.03.15.
ברקע דברים אלו התקיימה ישיבת הנהלת העמותה מיום 30.04.15 ובה אמר שחר:
"אנחנו מבקשים לנקוט בהליך משפטי כנגד מר קובייסי על מנת להפסיק את נוכחותו בפעילות העמותה ובית הכנסת מאחר והדבר הפך בלתי אפשרי עוד. האיש כל העת זורע ריב ומדון כנגד ההנהלה והחברים, והוא כלל אינו חבר עמותה."
ובהמשך
"... קובייסי התלונן נגד ג'רופי ונגד בנו למשטרה וגרם עוגמת נפש רבה. יש גבול למה שאנו מוכנים לספוג – נתנאל ג'רופי אושפז בבית החולים לאחר איומי קובייסי".
אשר להיות משה "זורע ריב ומדון כנגד ההנהלה והחברים" טוען שחר, כי דברי אמת הם, כך גם לגבי עובדת אישפוזו של נתנאל ג'רופי בבית חולים לאחר התלונות של משה ואיומיו.
אשר לאמירות המיוחסות לשחר באסיפה הכללית של חברי העמותה שנערכה ביום 22.05.16, נטען כי התמליל שהוגש על ידי משה אינו אמין. הן עקב איכות ההקלטה הגרועה, כפי שאף ציינה המתמללת מטעם משה, וכן הואיל ובמסגרת התמליל הובאו דברים מפי אנשים אשר לא נכללו ברשימת הדוברים ואשר נכחו לכאורה באותה ישיבה. בנוסף נטען כי ההקלטה בוצעה על ידי יוסף רצאבי (להלן: " רצאבי") שהוא חבר קרוב של משה. שחר הכחיש כי התמליל משקף נכונה את הדברים שאמר באותה אסיפה.
עוד טען שחר, כי האסיפה נערכה לדון בענייני העמותה ומשה כלל לא היה על סדר יומה של האסיפה. רצאבי היה מי שהתעקש להעלות לדיון את עניינו של משה וזאת למרות התנגדות חד משמעית של חברי העמותה. כך גרם רצאבי בעיקשות לגרירת הנוכחים לשיח על משה במטרה "לתפוס את הנוכחים בלשונם" ולייצר את עילת תביעה זו יש מאין.
ביחס לאמירה "למי הוא לא עשה רע" טען שחר שיש לבחון אמירה זו בהקשר בו נאמרה וטען כי משה אכן הגיש תביעות כנגד חברי העמותה וההנהלה בצורה סדרתית, איים והטריד ועל כן הוא האחראי לרושם השלילי אשר נתקבל אודותיו ולעשיית רע לחברי העמותה וקהל המתפללים.
ביחס לאמירה "נבלה" טען שחר, כי לא כינה את משה נבלה, יתכן כי לכל היותר כי מעשיו הם "מעשי נבלה" מתוך כוונה שמעשי משה אינם הגונים ביחסים שבין מתפללי בית כנסת ובין אדם לחברו ואין בכך משום לשון הרע.
אשר לאמירה כי הרב יגאל יוסף הוציא דעת תורה לפיה יש להוציא את משה מבית הכנסת, טוען שחר, כי בפגישה אשר נערכה אצל הרב יגאל יוסף בשנת 2015 בנוכחות שלום ג'רופי, שמעון לוי ושחר ובה התבקש הרב לייעץ להם לגבי משה ולאחר ששמע את מעשיו ענה להם הרב, בין השאר , כי יש להרחיקו מבית הכנסת לאלתר. נטען כי חזרתו של הרב מדבריו הינה תולדה של פחד מהתביעות אשר מגיש משה כנגד הקשורים בעמותה וכי דבר התורה אף זכה להתייחסות משה עצמו במכתב שכתב לשחר בסמוך לאחר ההיוועצות ברב (נספח 3 לתצהיר שחר) ואשר יש בו ללמד על העצה ויחסו של משה לרב כמי שאינו אובייקטיבי ותוך איום מרומז לשימוש בדברים בהליך משפטי שיוגש.

בנוגע לאמירה "החבר הכי טוב שלו תובע אותו", טוען שחר כי אין באמירה משום לשון הרע וכי אבנר אברהם (להלן: "אבנר"), אשר נחשב בעבר לחברו הקרוב של משה, טען לא אחת באזני שחר כי בכוונתו להגיש תביעה כנגד משה , כפי שאף מאשר אבנר בתצהירו.

לפיכך טוען שחר כי חלק מהדברים המיוחסים לו אינם מהווים לשון הרע כלל תוך הפנייה לסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), וכן טען להגנות סעיפים 14 ו- 15 לחוק.
דיון והכרעה
הבסיס הנורמטיבי
בסעיף 1 לחוק נקבעה הגדרת " לשון הרע":
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו...".
בסעיף 2 לחוק נקבע מהו " פרסום":
"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבוך, (8.2.12) נקבע:
"תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב ראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק... אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה – אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים".
בבחינה האם ביטוי מסויים מהווה לשון הרע, נקבע כי יש לבחון את הביטוי באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר, מבלי להביא בחשבון את כוונת המפרסם או האופן הסובייקטיבי בו הבין הנפגע את הפרסום וכן, ובהתאם לתכלית החוק והאיזונים החוקתיים, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד לא (2), 281, ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, פ"ד נו(1), 607,ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון לוני הרציקוביץ', פ"ד נח(3), 558).
לגבי קללות וגידופים, מצד אחד, אין מחלוקת כי דברי קללה וגידוף יכולים להוות לשון הרע, בפרט כאשר מדובר על תיאורו של אדם כבעל תכונות שליליות, כך שבוודאי שאין מניעה "קטגורית" לראות פרסומים שכאלו כפרסומי לשון הרע.
מצד שני, הפסיקה קבעה, כי כעניין שבמדיניות לא כל קללה או גידוף, הגם שיש בה תיאור שלילי של אדם, תהווה לשון הרע לצורך חוק איסור לשון הרע, (ראו: שנהר 'דיני לשון הרע' (1997) , להלן: " שנהר") בעמ' 131 והאסמכתאות המפורטות שם).
באופן עקרוני ההבחנה בין אמירה שהינה קללה "סתם" לבין אמירה שמהווה לשון הרע, תלויה בנסיבות הכלליות של המקרה, בין היתר: חריפות האמירה, הקהל לאמירה, יחסי הצדדים, נימת הדיבור, ההקשר של הדברים ועוד. לעניין זה שנהר, בעמ' 132:
"לצורך הכרעה בשאלה, האם מהווים דברי גידוף "לשון הרע", ישקול בית המשפט לא רק את הנורמות החברתיות במקום שבו נאמרו הדברים, אלא גם את נימת הדיבור, את הקול ואת ההקשר שבהם נאמרו הדברים..."
מן הכלל אל הפרט
ביום 18.06.2019 התקיים דיון ההוכחות בפניי בו נחקרו העדים על תצהיריהם. עדי התביעה: משה, כאווי ניסן, עדי רומם, הרב יגאל יוסף ורצאבי. עדי ההגנה: נתנאל ג'רופי, שחר, שלום ג'רופי, שמעון לוי ואבנר אברהם.
טרם בחינת האירועים עצמם, אתייחס לעדויות מטעם התובע ומטעם הנתבע והתרשמותי מהם.
משה העיד בסעיפים 11-9 לתצהירו, כי מסע ההשמצות וההכפשות כנגדו על ידי חלק מחברי הנהלת העמותה החל באופן מובהק לאחר שהעלה טענות בדבר התנהלות קלוקלת של ועד העמותה, גזלת כספם של מיעוטי יכולת, חלוקת טובות הנאה לעצמם ולחברי העמותה מסלי מזון המיועדים לנזקקים וניהול בלתי תקין של העמותה בניגוד להוראות רשם העמותות.
בראיות אשר הובאו בפניי, לא מצאתי כל בסיס לטענותיו של משה כלפי התנהלות ועד העמותה, למעט דרישת רשם העמותות לתיקון תקנון העמותה, כך שבמטרותיה יכלל גם ניהול בית כנסת. זה ולא יותר !
משה אישר בחקירתו הנגדית (עמוד 9, שורות 34-16 לפרוטוקול) מכתב ששלח לשחר (נספח 3 לתצהיר שחר). בסעיף 4.א. למכתב זה נכתב:
"אני מעביר ביקורת על הרב יוסף זה שנתיים ויותר, לגבי מנהגים שיסודתם בהררי קודש שלנו..."
אולם כאשר התבקש בחקירתו הנגדית לאשר כי העביר ביקורת על הרב יגאל יוסף, השיב בצורה מתחכמת ומתחמקת, כי היו מחלוקות בנושא של הלכה וכי הוציא חוברת שהיא שונה מדעתו, אך טען שזה לא ביקורת אלא "קונטרס" (עמוד 10, שורות 36-33 לפרוטוקול).
משה בעדותו הותיר בי רושם בלתי אמין כמי ש"מגלה טפח ומסתיר טפחיים", כך אני מוצאת כי משה ניסה להסתיר בעדותו את מספר בתי הכנסת בהם התפלל לפני שעבר להתפלל בבית הכנסת המנוהל על ידי העמותה וכן את הסיבות האמיתיות למעבר. בפסק הדין בתביעתו של משה נגד שלום ג'רופי (נספח 2 לתצהיר שחר) נאמר על-ידי כב' השופטת רבקה ארד, בסעיף 53 כי:
"התובע עצמו אישר בעדותו כי התפלל בעבר במספר בתי כנסת והיום כבר אינו מתפלל בהם (ע' 14 ש' 26) כאשר ביחס לאחד מהם, בית הכנסת של משפחת כברה, הסביר: "עכשיו אני לא מתפלל שם כי בעל בית הכנסת הלך לעולמו ובנו הקטן חסר דעת וחסר נסיון בניהול בתי כנסת מנהל את העניינים ואני לא רוצה להיות שותף לזה"."
בחקירתו הנגדית בפניי טען משה כי עובר לבית כנסת זה התפלל באופן קבוע בבית הכנסת של משפחתו והכחיש לחלוטין כי התפלל בבית הכנסת של משפחת כברה (עמוד 7, שורות 7-1 לפרוטוקול).
לא מצאתי לתת אמון גם בעדות כאוי ניסן ורומם עדי, כי משה לא יצר מחלוקות בשום דרך בבית הכנסת, בעוד שבחקירתם אישרו שידעו כי משה הגיש תביעות ותלונות כנגד חברי עמותה.
גם בעדותו של רצאבי לא מצאתי לתת אמון, הואיל וניכר מתשובותיו בחקירתו הנגדית כי הוא חברו של משה אשר ניסה בעדותו להסתיר מעורבותו של משה בהקלטת ישיבת האסיפה הכללית מיום 22.05.16, אך למעשה הודה בעדותו כי משה היה זה שנתן לו את מכשיר ההקלטה (עמוד 18, שורות 23-22 לפרוטוקול) והתקשה לזכור פרטים שעלולים היו לדעתו להזיק לגרסתו של משה, בעוד זכר לכאורה פרטים האמורים לתרום לגרסת משה, אף כאשר אלו לא עלו בקנה אחד עם ההקלטה של האסיפה אותה ביצע.
מנגד, מצאתי את עדותו של שחר כמעוררת אמון, הן בזכות אופן מתן העדות והן משום ששחר לא ניסה להרחיק עצמו מהאירועים נשוא התביעה ומהתמודדות עם טענות משה כלפיו, גם כאשר התמודדות זו עשויה הייתה לבוא בעוכריו ונמנע מהכחשות כלליות ולא ניסה להתחמק ממענה על שאלות לא נוחות, תוך מתן מענה מלא לרוב השאלות אשר נשאל. עדותו של שחר עולה בקנה אחד עם ראיות בכתב והעדויות האחרות.
עדותו של אבנר אברהם לא נסתרה ואני מוצאת אותה כמהימנה בבסיסה, אך לנוכח העובדה כי החברות הטובה אשר שררה בין אבנר למשה הסתיימה בהגשת תביעה של אבנר כנגד משה, אני מוצאת ליחס לאמור בה מעט הקצנה מתוך כעסו של אבנר על משה. אציין, כי מעדותו בפניי התרשמתי כי אבנר מרגיש פגוע ממשה ומתחרט על המעשים אשר עשה תחת השפעת החברות עם משה.
מצאתי לתת אמון בעדותו ביחס לדרך התנהלותו של משה בנוגע לביצוע מעקבים והקלטות של חברי העמותה ופעילותם, אשר חיזוקים לה מצאתי גם בעדויותיהם של עדים מטעם משה, אשר העידו כי חתמו על התצהיר אשר הוגש על ידי משה בתיק זה, מבלי שנמסר להם כי התצהיר נועד לשמש בתביעה כנגד שחר ולו היו יודעים לא היו חותמים עליו (עדות עדי רומם עמוד 13 שורות 22-19 לפרוטוקול, עדות הרב יוסף יגאל עמוד 15, שורות 22-16 לפרוטוקול), כן בנספח ו' לתצהיר משה (עמוד 44, שורות 10-8 לפרוטוקול דיון בתביעה של משה כנגד שלום ג'רופי) בו מתאר סעדיה עטרי אשר העיד שם מטעם משה ותאר, כי רומה על ידי אבנר ומשה אשר הקליטו אותו ללא ידיעתו, בתחבולה, ובתשובתו של עדי רומם בחקירתו הנגדית (עמוד 14, שורות 6-5 לפרוטוקול) כי משה יידע אותו על ביצוע מעקבים אחרי ראשי העמותה.
מכאן לבחינת האירועים נשוא התביעה:
האירוע הראשון
ישיבת הנהלת העמותה מיום 30.04.15 (נספח יב לתצהיר משה).
"האיש כל העת זורע ריב ומדון כנגד ההנהלה והחברים", "יורד לחיי החברים"
בסיכומיו לא מצא בא כוח התובע להתייחס לאמירות אלה. התרשמותי ממכלול התשתית הראייתית אשר הובאה בפניי, כי משה אכן נקט במעשים אשר היה בהם לעורר מחלוקות בין באי בית הכנסת למנהלי העמותה ובין חברי העמותה , אם בטענותיו כנגד התנהלות העמותה והאשמת חברי ההנהלה בגזל נזקקים, אם בהעברת ביקורת על ההלכות והמנהגים אותם קיימו בהתאם לדרכו של הרב יגאל יוסף ואם בהגשת תלונות למשטרה. על כן, אף לו מצאתי כי יש בדברים משום לשון הרע (בנסיבות אותן יצר משה עצמו אני מוצאת כי אמירות אלו סבירות ואינן עולות כדי לשון הרע), הייתה עומדת לשחר הגנת סעיף 14 לחוק (שהפרסום היה אמת), הואיל והדברים מתארים בצורה סבירה את התנהגותו של משה ותוצאותיה והעניין הציבורי שבאמירות הוא הנמקת ההחלטה לפעול להרחקת משה מפעילות העמותה.

בעניין זה אף קיימת התאמה בין האמירה, כי משה "זורע ריב ומדון" לבין מסקנת כב' השופטת רבקה ארד, בפסק הדין בתא"מ (ראשל"צ) 37520-06-15 משה קובייסי נ' שלום ג'רופי, (14.09.2017) בסעיף 11 לפסק הדין כי:
"התעקשות התובע להמשיך לפקוד את בית הכנסת, אשר לטעמו אין בו הקפדה ראויה על הלכות שבת ועליה לתורה, מתיישבת עם טענת הנתבע אודות התנהלותו מעוררת המחלוקת של התובע בבית הכנסת."
ניתן לשער כי העדר התייחסות לאמירות אלה בסיכומי התובע נבעה מהבנה שלא עלה בידיו לבסס העילה בגינן.
"נתנאל ג'רופי אושפז בבית החולים לאחר איומי קובייסי."
בנסיבות העניין איני מוצאת באמירה זו משום לשון הרע, אין באמירה זו טענה שנתנאל ג'רופי אושפז בבית חולים בגלל מעשיו של משה, אלא ציון השתלשלות האירועים, הגם שבעמוד הראשון של נספח ב' לתצהירו של משה, מופיע קטע עדותו של נתנאל ג'רופי במסגרת התביעה של משה נגד שלום ג'רופי, בה הוא קושר בין איומי משה ותלונותיו במשטרה לבין אשפוזו בבית החולים:
"אני מעולם לא הייתי במשטרה, אף פעם לא הייתי בחקירה, מעולם. כל הדבר הזה, הוא דבר מאד מאוד קשה לי, עצם ההשפלה שהייתי צריך להגיד לאישתי שאני בתחנת משטרה זה היה מאוד קשה. הוא איים על אישתי ועל הילדים, אני לא סולח לו על זה, זה קשה, לא עשיתי לו כלום, הכל נקמנות, לא יודע מאיפה הרוע הזה. אין לי מושג. הוצאתי כספים, הייתי חולה מזה, הייתי 4 ימים עם לחץ דם בבית חולים."
נתנאל ג'רופי בסעיף 12 לתצהירו בהליך זה, קשר האישפוז למעשי משה.
לפיכך, אף לו ניתן היה לראות באמירה משום לשון הרע, הרי שעומדת לשחר הגנת האמת בפרסום גם לגבי אמירה זו אשר נעשתה לשם העניין הציבורי בהנמקת ההחלטה להרחיק את משה מפעילות העמותה. לא מצאתי כי היה על שחר להוכיח אמיתות האמירה בחוות דעת רפואית הקושרת את האישפוז למעשי משה ודי לעניין נכונות האמירה של שחר, כי היא עולה בקנה אחד עם הדברים אשר נמסרו לו מנתנאל ג'רופי אודות הסיבות לאישפוזו אשר הוכח באמצעות נספח 13 לתצהיר שחר.
לאור האמור לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה בגין האירוע הראשון.
האירוע השני
אסיפה כללית של חברי העמותה מיום 22.05.16.
אקדים ואומר כי מהאזנה להקלטה אשר הוגשה על ידי משה, מצאתי כי איכות ההקלטה גרועה, בחלקים מסוימים לא ניתן כלל לזהות מה נאמר ועל ידי מי, בחלקים הדוברים מדברים בעת ובעונה אחת כך שלא ניתן להבין מה נאמר. ההקלטה אינה מתחילה בתחילת האסיפה אלא בהתייחסות של שלום ג'רופי למשפט אשר התנהל בינו לבין משה ותקיפה של משה את שחר. ההקלטה מסתיימת לאחר ששחר אומר שלא צריך לדבר יותר על מר קובייסי (משה). לפיכך ההקלטה אינה משקפת נאמנה את מלוא הדברים שנאמרו אלא מביא הדברים בצורה מגמתית.
מתוך טון הדיבור והתנהלות הדוברים, עולה בצורה ברורה כי רצאבי כופה על הנוכחים את השיח אודות משה על אף התנגדויות מספר מצד דוברים שונים וכי דברי שחר בהם התייחס למשה נאמרו לרצאבי, לאחר שרצאבי חזר והתעקש לגרום לשיח אודות משה, עד שנפשו של שחר קצה בדבר והוא מבקש להפסיק את רצאבי מלכפות שיח אודות משה.
"למי הוא לא עשה רע ?"
אמירה זו נאמרה בתגובה לתשובתו של רצאבי על שאלת שחר:
"שחר: אני שומע כמה אתה אומר עליו טוב, יש משהו רע עליו?
רצאבי: מה שמעת? הוא עשה משהו?
שחר: למי הוא לא עשה רע ?"
מעדותו של רצאבי בפניי שוכנעתי כי במועד השיחה ידע רצאבי אודות המחלוקות הקשות שבין משה לוועד העמותה, התביעות שהגיש משה כנגד שלום ג'רופי ותלונות שהגיש משה במשטרה הגם שרצאבי ניסה להכחיש ידיעותיו.
אף אם יש באמירה משום האדרה של הדברים, ברור בהקשר שבו נאמרה אמירה זו, כי היא באה להתריס כנגד היתממותו של רצאבי, כאילו אינו יודע על מעשיו של משה ולא בכדי לבזות או לפגוע במשה, אלא אך לומר שמשה עשה מעשים שיש בהם להרע לאחרים. האמירה אולי אינה נעימה לאוזן, אך בנסיבות בה נאמרה לא ניתן להבינה פשוטה כמשמעה, אלא כמעידה על המחלוקות אותן עורר משה מול חברי עמותה שונים. מחלוקות עליהן עמדתי לעיל ואשר לא הסבו נחת לחברי העמותה ככלל.
אני מוצאת לקבל בהקשר לאמירה זו את הסברו של שחר בתצהירו (סעיפים 63-61 לתצהיר), כי לנוכח מעשי משה האמירה היא סבירה בנסיבות ויש בהסכמת כמעט כל חברי העמותה לפעול להרחקת משה מפעילות העמותה כדי להעיד על כך שהיה במעשיו כדי להרע להם.
הרחקת משה מפעילות העמותה עלתה בפני חברי העמותה ו -26 מתוך 27 חברים תמכו בהחלטת ההרחקה, למעט רצאבי, כך שעניין זה עלה לסדר היום הציבורי בפני חברי העמותה עובר למועד האסיפה הזאת, ולפיכך איני מוצאת כי האמירה במועד שבו נאמרה היה בה להוות לשון הרע.
נוסף לאמור, אני מוצאת בעדותו של הרב יוסף יגאל בחקירתו הנגדית אישור לקיום פגישה עם שחר ושלום ג'רופי בשנת 2015 (עמוד 16, שורות 21-20 לפרוטוקול), וכן אישורו כי במענה לטענה כי משה גורם לאי יציבות בבית הכנסת, אמר שאפשר להוציא אדם מבית הכנסת רק לאחר שדיברו איתו, שלחו לו מכתב התראה ואם עדיין עושה נזקים גדולים אז יש פה פסק הלכה שאומר שאם מגיעים למצב כזה אז ניתן להוציאו. כך פרט בתשובתו (עמוד 16, שורות 27-25 לפרוטוקול):
"שזה מתפלל שורר המפריע למהלך התפילה התקין מרחיקים אותו בדברי נועם, אם הדברים נשמעים מה טוב, ואם לאו, מוציאים לו התרעה כתובה, מאוחר יותר גוערים בו, ורק בסוף ההליך, בצער רב מרחיקים אותו מבית הכנסת"
לפיכך, בהתחשב בכך שהנהלת העמותה החלה לפעול בהתאם להוראות אלו אשר ניתנו במענה לפנייתם לרב יוסף יגאל בנוגע למשה בפניה למשה בעצמה ובמכתב מבא כוחה, מתוך כוונה ברורה להרחיקו מבית הכנסת ופעילות העמותה עקב התנהלותו, הרי שהאמירה של שחר תיארה בצורה סבירה את המציאות גם אם הרב יוסף יגאל לא קבע בעצמו שמשה ביצע את המעשים שיוחסו לו ועל כן יש להוציאו מבית הכנסת, הוא נתן דעתו לשלום ג'רופי ושחר שאפשר להוציא את משה מבית הכנסת והדרך לעשות זאת.
לנוכח התנהלות משה אשר יצרה מחלוקות בין חברי העמותה, באי בית הכנסת והנהלת העמותה, היה עניין ציבורי בהבאת דברי הרב יוסף יגאל בפני הציבור הרלבנטי, ובכלל זה רצאבי אשר התנגד להרחקת משה.
לכן גם לו הייתי מוצאת שיש באמירה משום פרסום לשון הרע, הייתה עומדת לשחר הגנה לפי סעיף 14 לחוק אשר היה בה להביא לדחיית התביעה בנוגע לאמירה זו.
"... נבלה"
הואיל וביחס לאמירה זו ישנה מחלוקת בנוגע לדברים המדויקים שנאמרו, פניתי להקלטה עצמה.
בהקלטה מצאתי שאמנם ניתן לשמוע את המילה "נבלה" אולם עקב ריבוי רעשי רקע ואיכות ההקלטה הגרועה, לא ניתן לשמוע או להבין מהי בדיוק המילה שנאמרה בסמוך לפניה.
לגרסת משה נאמר "זה נבלה" ולטענת שחר נאמר "זה מעשי נבלה" בהתייחס למעשיו של משה (עמוד 23, שורה 27 לפרוטוקול).
מעשה נבלה נתפס בדרך כלל כמעשה שהוא גנאי לעושהו, מעשה רע ופסול, אך בנסיבות המקרה וההקשר בו נאמרו הדברים, ומתוך בחינה באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר איני מוצאת שהוכח לאיזה מעשים התייחסה האמירה וכי היא מקימה לשחר אחריות לפי החוק.
הסברו של שחר (עמוד 23, שורות 28-25 לפרוטוקול) כי האמירה התייחסה באופן כללי לנושא מעשיו של משה ה"זורע ריב ומדון", היא הגיונית יותר כאמירה שבאה לחזק את גרסתו של שחר אשר התווכח עם ראצבי, כי משה עושה מעשים בגינם הוא ראוי לגנאי.
אמירה זו נאמרה 'בעידנא דריתחא' בלהט הוויכוח ולא כל קללה או גידוף מקימים עילת תביעה של לשון הרע, במיוחד כשהדברים נאמרו 'בעידנא דריתחא'. המאזין הסביר מייחס משקל מועט מאד לדברים חריפים הנאמרים מתוך כעס בלהט ויכוח מתוך ידיעה שאינם נאמרים בשיקול הדעת.
לאור האמור לעיל, איני מוצאת לראות באמירה זו כאמירה העלולה להביא לביזוי משה ברמה המקימה לו עילת תביעה לפי החוק.
יפים לעניין זה הדברים שאמר כב' השופט ריבלין (כתוארו אז) ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12.11.2006):

"קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן."

המאזין הסביר עשוי גם לראות באמירה כזו גם משום הבעת דעה ביחס למעשי משה אשר נאמרה אגב ויכוח בין חברי העמותה בעניינים הנוגעים לאירועים שיש בהם להשפיע על כלל חברי העמותה ועל כן זכאים להגנה לפי סעיף 15(4) לחוק כהבעת דעה על מעשיו של משה כלפי חברי עמותה אשר מהווים עניין ציבורי עקב השלכותיהם על כל באי בית הכנסת.

"החבר שלו הכי טוב, תובע אותו, אתה יודע, לא יודע"
אשר להתבטאות זאת טען שחר להגנת סעיף 14 לחוק, הואיל ואבנר אברהם, שהיה חברו הטוב של משה , סיפר לו כי הוא מגיש תביעה כנגד משה, כפי שאכן קרה ומשה אישר זאת בחקירתו הנגדית (עמוד 7, שורות 16-15 לפרוטוקול):
"ש: תאשר לי שמר אבנר אברהם שהיה חברך הטוב, הגיש נגדך תביעה בביהמ"ש?
ת: הגיש תביעה ונדחתה."
אבנר העיד בחקירתו הנגדית כי בשנת 2015 החליט לתבוע את משה (עמוד 30, שורות 24-20 לפרוטוקול) וששחר ידע על כך בסביבות 2015 (עמוד 30, שורות 35-31 לפרוטוקול).
הואיל וניהול משפטים מול חברי העמותה הייתה אחת הטענות כנגד התנהלותו של משה אשר יש בה להרע לחברי העמותה והנהלתה, היה עניין ציבורי באמירה ועל כן אני מוצאת שהיא חוסה בהגנת סעיף 14 לחוק.
לאור האמור לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה כנגד שחר ביחס לאירוע השני.

סיכום
התביעה נדחית על כל חלקיה.
לאחר ששקלתי התנהלות הצדדים בהליך, סכום התביעה ומספר הדיונים, אני מחייבת את התובע, משה לקובייסי, לשלם לנתבע, שחר כהן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, תוך 30 יום, שאם לא כן יתווספו לסכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד הפירעון המלא בפועל.

המזכירות תשגר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ט, 15 יולי 2019, בהעדר הצדדים.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2019 07:50 לינק ישיר 

אכן סיפור כואב על מחלוקת והרבה לשון הרע בין יהודים
אבל הי, רק רגע, זה הרי בדיוק מה שאתה עושה כאן כל יום
לשון הרע ורכילות על אנשים עם שמם המלא



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/12/2019 08:37 לינק ישיר 
הועתק מויקיפדיה

עזרא הסופר, ממנהיגי שיבת ציון, שלח איגרתליהודי תימן שבה קרא להם לעלות לארץ ישראלולהצטרף לבניין בית המקדש השני. מנהיגי הקהילה היהודית לא הסכימו לעלות. על פי חלק מהגרסאות הם סירבו משום שראו ברוח הקודש את חורבן בית שני. בתגובה קילל אותם עזרא בעוני ובמחלוקות. בחלק מהגרסאות מופיע כי אף הם השיבוהו בקללה שלא יזכה להיקבר בארץ ישראל.





נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2019 14:51 לינק ישיר 
ehuh

אל_קפונה כתב:
עזרא הסופר, ממנהיגי שיבת ציון, שלח איגרתליהודי תימן שבה קרא להם לעלות לארץ ישראלולהצטרף לבניין בית המקדש השני. מנהיגי הקהילה היהודית לא הסכימו לעלות. על פי חלק מהגרסאות הם סירבו משום שראו ברוח הקודש את חורבן בית שני. בתגובה קילל אותם עזרא בעוני ובמחלוקות. בחלק מהגרסאות מופיע כי אף הם השיבוהו בקללה שלא יזכה להיקבר בארץ ישראל.





נשלח מהאנדרואיד שלי




עם כל הכבוד,
המלחמות אצל התימנים מתגמדות לעומת המלחמות של האשכנזים




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/12/2019 18:18 לינק ישיר 

ehuh כתב:

עם כל הכבוד,
המלחמות אצל התימנים מתגמדות לעומת המלחמות של האשכנזים



מה עניין שמיטה להר גריזים?

המחלוקות והפילוגים הרבים של האשכנזים הם בין קבוצות ותתי קבוצות (ליטאים נ' חסידים  או שוינאים נ' מחבלים  וכן עז"ה) אצל התימנים זה כבר בתוך המשפחה ממש בין איש לאחיו...

 הקר מציינת גם "משתנה קבוצתי" - השפעות דתיות, אתניות ותרבותיות. למעשה, היא מציגה את העניין בזהירות כדי שלא לעורר את השד העדתי מרבצו. "מבין סכסוכי הירושה הנדירים יחסית בין אחים ואחיות, היו כמה מקרים שבהם הצדדים היו בני ובנות יוצאי תימן. העדה התימנית אינה קבוצה גדולה בחברה הישראלית, ולכן ייצוגה הגבוה יחסית במדגם עורר תמיהה". תמיכה בנתון זה התקבלה גם מעורכי דין, שטענו בפניה "שידוע שבני ובנות העדה מעורבים תדיר בליטיגציה ביחס לחלוקת עיזבון ההורים בין האחים והאחיות".

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3665574,00.html







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/12/2019 09:47 לינק ישיר 

שטויות, המלחמות בין האשכנזים לא בתוך המשפחה?
תספר את זה לפילוג בגור או בין הליטאים עם העציצניקים,
ושמה זה השקופה אז אי אפשר להתפשר או להתגמש...


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > "מעשה נפלא שהתרחש בבית כנסת תימני"
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר