בית פורומים בחדרי חרדים

הרב חיים אמסלם- ''מותר לנשים לטבול באמבטיה גדולה במקום במקווה'

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/4/2020 21:29 לינק ישיר 

ראיתי פעם בספר שפורסם בארה"ב להתיר לנשים לטבול באמבטיה אבל לכאלה שרחוקות משמירת מצוות ואין מקוה באיזור מגוריהן ובלעדי זה לא יטבלו כלל.

אבל ההקלה הזאת מתאימה רק למדינת ניו יורק וכלל לא מתאימה לארץ, והנימוק הוא מבנה מערכת המים בניו יורק, המים מגיעים מהאגמים שבגבול קנדה וזורמים ישירות בצנרת למערכת למים העירונית, אין משאבות בדרך, כך שהמים אינם שאובים והצנרת אפילו אם היא ממתכת מחוברת לקרקע ואינה מקבלת טומאה, אם ממלאים מהם אמבטיה שיש  בה 40 סאה היא תחשב אם כן לדעת הכותב הנ"ל למקוה כשרה.

זו אינה דעתי אני רק כותב מה שראיתי בספר הנ"ל.


תוקן על ידי אדרבא ב- 07/04/2020 21:30:42




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/4/2020 12:20 לינק ישיר 

תמניא_אפי כתב:
אם לא הבנת הבעייתיות בשאלתו לגבי שימוש בחשמל, לפחות אולי סוף סוף תבין את הבעייתיות בשאלתו לגבי טבילת נשים.
מקווה שגם אתה תסכים שבמרוקו לא טבלו הנשים באמבטיות.
הכל תוצאה של קלות דעת וקלות ראש
עבירה גוררת עבירה


אין שום קשר, מי שהתיר שימוש בחשמל (עוד מדורות קודמים) לא התיר את ה'זום', ומי שהתיר זום לא התיר טבילה באמבטיה. ויש גם היתרים אחרים בתקופתנו כמו שמיעת שירים (לאלה הנוהגים להחמיר לחינם) או הרמת טלפון בשבת לנבדקים. כל רב פוסק כראות עיניו וכל היתר הוא ענין אחר לגמרי.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2020 12:20 לינק ישיר 

איש_חשוב כתב:
השמטת את המשך פסקו של הרב שלום משאש, בסופו של מכתבו זה הוא כותב שכל מה שהוא כתב הוא להלכה ולא למעשה
גם אמסלם בעצמו אמר שזה להלכה ולא למעשה
הבעיה היא שלא יזכרו לו את הפסיק הזה, כולם רק ידברו שרב בישראל התיר את זה, וקיים גם חשש שאנשים ינהגו כך בפועל

אמנם הרב אמסלם ציין בדבריו שלא בא לפסוק הלכה אלא להציע פתרון למקומות בהם הטבילה אינה אפשרית כלל, ואז עדיף איסור דרבנן של מים שאובים על איסור דאורייתא של נדה, לאלה שיתקשו להתאפק. אבל ההיתר שלו הוא בעייתי מאוד, כפי שאתה כותב בעצמך, כי זהו מדרון חלקלק והרבה נשים יתירו לעצמן, וגם - דבר כזה דורש קונזצוס, הסכמה מקיר לקיר של כל רבני ישראל שבתקופה פלונית של שעת הדחק יש להקל, או לחילופין - היתר בודד ופרטני למי שצריך ולא פרסום כזה, שלא ילמדו להקל במקומות אחרים.

(לדוגמא, אני מכיר דיין שהיקל לאשה שבעלה לא הסכים לה לטבול, שבינתיים תטבול בבריכה, שבאופן זה תטבול במים שאובים ואז יעברו על איסור דרבנן ולא דאורייתא).

ויש עוד בעיות בדברי הרב אמסלם: 

א. הרב אמסלם טוען שרק שואב וממלא בכתף נחשב שאובין, אבל הדרך בה מגיעים המים, אינה הופכת אותם לשאובים. לא ברור מהיכן הביא המצאה זו, שהרי כל כלי שמיועד לקבל מים פוסל את המים, ולזה קוראת הגמ' 'חקקו והדר קבעו', שזה בדיוק הציור שלנו, ולדעת הראב"ד נפסל גם בכלי קיבול ללא כוונת קיבול כלל, כגון מרזב שיש בו גומות לא רצויות, שבפועל מקבלות את המים והאבנים, וכך פוסקים אחרונים רבים.

ב. בדרך כלל הנשים ימלאו במים חמים הישר מהבוילר - וזה מים שאובים.

ג. אם האמבטיה תהיה מלאה עד הסוף ומים יגלשו החוצה, זה פסול מדאורייתא משום זוחלין.

ד. הוא עושה ספק ספקא, כאשר אין אפילו צד אחד להתיר, אלא שני איסורי דרבנן מוחלטים וברורים ללא שום ספק: פחות מארבעים סאה ומים שאובין.

כמו כן, אין קשר בין דבריו של הרב אמסלם לבין דברי הגר"ש משאש, שדיבר במציאות אחרת לגמרי (מלבד מה שציין שזה להלכה ולא למעשה). כי אצל הגר"ש משאש לא היתה בעיה של מים שאובים, היות והמים הגיעו בצינור ישירות מהמעיין, ללא כלי באמצע (וכמו כן דיבר על אמבטיות גדולות, שכיום אצל 99 אחוז מהאנשים אינן קיימות) אבל אצלנו, מי הברזים הם מים שאובים.

ידידי הרב יואל שילה (מחבר ספרים רבים, ומומחה למקוואות) בדק את זרימת מי הברזים בארץ, וזהו התיאור שלו:

מקורות המים הם שלשה: הכינרת, שאיבה מקומית, התפלת מי הים, ורשות המים קובעת בכל זמן נתון במי מהם ישתמשו לאספקת המים, או באיזה תמהיל שלהם.

מי הכנרת נשאבים במשאבה צנטרפוגלית, שדרך פעולתה תוסבר בהמשך, לרום גבוה מעל הכנרת, ומשם המים מולכים למאגרי צלמון ואשכול, כשבדרכם עוברים דרך שני גיחונים, כלומר צינור סגור היורד לנחלי עמוד וצלמון ועולה מהגדה השניה, והמים עולים בו מכח חק הכלים השלובים; בפשטות כך דין ה'גיחון' החוצה את הנחלים הוא 'קבעו והדר חקקו' - שאינו פוסל את המים העוברים בו, שאף שצורתו קעורה אך כל חלקיו רותכו זה לזה במחובר ואח"כ בוטנו.

באתר אשכול המים שוהים זמן מה כדי שהמשקעים שבהם ישקעו לתחתית המאגר; תחתית מאגרי צלמון ואשכול אינה עשויה בטון אלא קרקע חרסית מהודקת ; משם המים נשאבים בצינור סגור עד ראש העין, עם כמה תחנות צריכה בדרך ; גם בדרך זו יש צורך לשאוב את המים ממקומות נמוכים לגבוהים יותר - באמצעות משאבה צנטרפוגלית, כנ"ל.

גם מי הקידוחים המקומיים נשאבים עם משאבה צנטרפוגלית הנתונה בתוך פיר שעומקו עשוי להגיע למאות מטרים, ומכניסים בו צינור רחב למניעת התמוטטות דפנות הפיר, ובחלקו התחתון סדקים שדרכם מי התהום נכנסים; מי התהום בד"כ אינם מים חפשיים, אלא הם מי גשם או שלג שחילחלו דרך שכבות קרקע שמאפשרות חלחול, כגון גיר וחול, עד שהגיעו לשכבות קרקע שאינן מאפשרות חלחול, כגון צפחה, וממילא ממלאים את החללים המזעריים שבקרקע המחלחלת, ומים אלו יזרמו לפיר שנחפר בקרקע וימלאו אותו מים, וכשהמים ישָאבו משם - מים אחרים ימלאו את מקומם מכח חק הכלים השלובים ; לתוך הצינור הרחב מכניסים את המשאבה המעלה את המים לקרקע, ומשם המים מוזרמים לבריכות המקומיות.

מי הים מוזרמים באמצעות כח הכובד לתחנת ההתפלה הנמוכה מעט מהים, ובה המים מוזרמים בלחץ לתוך צינור שסביבו יש מסננות העשויות כעין יריעה מקופלת כאקורדיון, ובה נקבים המאפשרים למולקולות המים לחדור דרכם ולהמשיך אל מחוץ לפילטר, אך מולקולות המלח ושאר המולקולות גדולות - נותרות בפילטר; מתחנת ההתפלה המים נשאבים עד לצינורות ההובלה המוליכים אותם למערכת המים הכללית.

מים אלו, או תמהיל שלהם, ממלא את הבריכות הנמצאות מעל הישובים והערים; הבריכות בד"כ עשויות בטון שנוצק במקום ולא מובא למקום כיחידה בנויה, או מלוחות פלדה הממוסמרים זה לזה ליצירת בריכה הנוצרת במקום - וממילא אין דין הבריכות כ'חקקו והדר קבעו' הפוסל את המים, אלא כ'קבעו והדר חקקו' - המתיר להוליך דרכו את המים; במקום הנמוך ביותר בבריכה יש פתח שדרכו ניתן לרוקן את הבריכה כדי לנקותה, ומעט מעליו יש פתח שדרכו מוליכים את המים לצרכנים; הסיבה שלא ממקמים את הפתח ממש בתחתית הבריכה היא כדי לאפשר ללכלוך לשקוע ולא להמשיך לצרכן.

המים מגיעים לצרכן באמצעות צינורות סגורים, ולפני בית הצרכן יש מד מים; בד"כ יש מסננות לפני מדי המים הגדולים יותר כדי למנוע כניסת לכלוך לשעוני המדידה, והן עשויות בד"כ בצורה עומדת או מוטה באלכסון - כדי להגן על שעוני המדידה; אף שבשעון יש התרחבות - אך מטרתה היא להגדיל את לחץ המים במקום הצר, באמצעות חוק ברנולי, ובפרט בשעונים שיש בהן מסננת - מטרת ההרחבה כדי שגם אם חלק מהמסננת תסתם - עדיין כמות המים העוברת שם לא תפחת, ואין מטרתה שהמים יעמדו בה שהרי השעון עובד היטב גם בעמידה אף שאז כלל אינו מקבל מים - ולכן בפשטות שעוני המים לא נחשבים כבית קיבול למים, עכ"פ מעיקר הדין.

כדי שהמים לא יפרצו מהצנרת יש בסוף הצינורות ברזים; לכאורה הברזים הם כלי מתכות שנעשו כדי לשמש את הקרקע, מאחר ומוברגים באופן קבוע לצינורות הקבועים בבנין, וממילא אינם פוסלים מחמת 'הויתו בידי מק"ט', ולכאורה גם אין בכחם להפוך את המים לשאובים כי לא נשאבו בכלי .
יש להדגיש שכל זאת במילוי מים קרים, אך אם מעוניינים למלא מקוה, או אמבטיה שהוכשרה להיות מקוה ע"י נקב המפקיע ממנה שם כלי, או חבית שניקבוה וחיברוה לקרקע , ומעוניינים להשתמש במים חמים למילוי הכלי - הרי יש לדעת שמים שנכנסו לדוד שמש או חשמלי הפכו לשאובים, ופסולים לשמש כמקוה.

נחזור למשאבות הצנטרפוגליות; כדי לשאוב מים ממעמקים יש צורך במשאבה; בעבר המשאבות היו עשויות דליים שמורמים מהנהר באמצעות גלגל; לאחר מכן ארכימדס יצר בורג שסיבובו מעלה את המים; כיום, כמעט כל המשאבות בא"י הן צנטרפוגליות, כלומר, שהמבנה שלהן עשוי מחלק תחתון שבו יש רשת המונעת מאבנים וחול להכנס למשאבה; מעל גובה כניסת המים למשאבה מותקנות מערכות של כנפי מאוורר, שסיבובן על צירן דוחף את המים למעלה עד לבין הכנפים הבאות, שמהם המים יועלו לכנפים הבאות, וכך הלאה; דחיפה זו מגבירה את לחץ המים העולים למעלה, והמים פורצים מהמשאבה לקרקע.

מאחר ואם לא היו נכנסים מים לתחתית המשאבה המים הנמצאים בכל הצינור היו יורדים למטה - הרי שכל הצינור האנכי לא נחשב ככלי העשוי לקבלת מים, ואין לפסול אותם משום שאובין.

אמנם, משאבות אלו מסוגלות להתחיל להזרים מים רק אם יש מים בכנפיהן, ולכן פעולתן מתאפשרת כשהן טבולות במי הכנרת או במי התהום, אך במשאבות הנמצאות לכל אורך נתיב הולכת המים, שתפקידן להעלות את המים למקומות הגבוהים, וכן לבריכות האגירה שלפני היישובים - חייבים ליצור מקום שיהיה תמיד שקוע במים שבו תשב המשאבה, שאלמלא כן היא לא תוכל להתחיל להזרים מים; כדי לעשות זאת מכינים מעין חבית סגורה מלמטה ומשקיעים אותה בבור, והיא תמיד מלאה מים, ראה באיורים בהמשך; קוטר החבית רחב, ו'עובי' המים שסביב המשאבה בערך פי ארבע מקוטר המשאבה - כך שלכאורה יש השקה של המים שבתוך החבית למים שבצינור שלפני הירידה לחבית, ובזאת נכנסנו למחלוקת האם מועילה השקה של מים שבכלי למקוה, אלא שבנדו"ד אין בזה נפ"מ כי ה'השקה' היא רק למים שבצינור ולא למקוה כשרה.

חבית זו לכאורה היא בית קיבול העשוי להחזיק מים, וכל המים עוברים דרכה ומעליה - ובפשטות בכחה לפסול את כל המים מדין 'מים שאובים'.

ונמצא שלכאורה אין דרך להשתמש במי הברז כדי למלא את רוב מי המקוה, אא"כ יוכשרו בהמשכה ע"ג קרקע, למקצת הראשונים.

מאחר וקרקעית מאגרי צלמון ונטופה עשויה קרקע צפחה - י"ל שהמים שבה חזרו להכשרם לדעת הרי"ף המכשיר שאובין שהומשכו , ולשאר הראשונים עכ"פ לא יפסלו את המקוואות בג' לוגין אלא רק ברוב השיעור ; ואף שקרקע צפחה כמעט אינה מחלחלת מים אך עדיין היא נחשבת כקרקע, כפי שכתב בשו"ת מהרש"ג (יו"ד ס"ה) שאין צורך בבליעה מיידית כעין קרקע אלא די בבליעה כקרקע קשה, ומסתבר שכשהצריכו שתהא ראויה לבלוע מיעטו רק אבנים - ששֵם אחר עליהם, אך מלט אינו אבן. אך עדיין כל זאת רק למים שהגיעו למאגרי צלמון ונטופה, אך במציאות לאחר מאגרים אלו - המים נכנסים לאותן 'חביות' מספר פעמים, והופכים לשאובים.

עוד יש לדעת שבעבר היו מכניסים שסתום אל-חוזר בתחתית פיר הקידוח, שהוא מאפשר למים לעבור דרכו אך לא לחזור, וזאת כדי שבשעה שהמשאבה לא פועלת - כל המים שכבר הועלו בצינור לא ירדו בחזרה ויצטרכו להעלותם שנית; לאחר מכן נוכחו שיעילות השסתום נפגמה תוך זמן קצר מחמת החול, והחלפתו דורשת פירוק הקידוח שהיא בעלות של כמה מאות אלפים, וגם השסתום עצמו לא זול, וגם הוא מוסיף התנגדות שמצריכה יותר חשמל, ולכן ביטלו את השסתומים שבתחתית הקידוח; במקומם החלו להתקין שסתומים כחצי מטר לאחר יציאת המים מהמשאבה כדי שהמים לא יחזרו לפיר; שסתומים אלו עשויים כעין דלת שיכולה להפתח רק לכיוון אחד ולאפשר מים דרכה, אך לא בכיוון ההפוך; מאחר והשסתום סותם את הצינור, הרי שמכיון שהצינור אופקי השסתום אנכי , כלומר שהוא רק נחשב ככותל של אותו 'כלי' המלא מים שנוצר בעת הפסקת השאיבה, והנקודה הנמוכה שבכלי זה איננה השסתום אלא בריכת האגירה שבהמשך הצינור, או הברז בבית הצרכן , או העמק שבהמשך הצינור בדרך לבריכה, ותפקיד השסתום רק לעצור את החזרה לפיר כשהצינור מלא מים בהפסקה שבין השאיבות, ובפשטות אין לומר שהשסתום מחשיב את כל הצינור ככלי כי הוא לא הנקודה הנמוכה יותר; הסיבה שהוצרכנו לדון על השסתום היא כי יתכן שהוא מורכב על הצינור בעודו תלוש , וממילא אם הוא היה בנקודה הנמוכה ביותר היה בכחו להפוך את כל הצינור לכלי קיבול, משא"כ הבריכה נוצרת בדרך בניין, והברזים מורכבים רק לאחר שהצינור מחובר לקרקע, ואין בכחם להפוך את הצינור לכלי קיבול.

יש עוד שסתום אל חוזר לאחר כל משאבה קטנה שתפקידה להעלות את המים לנקודות הגבוהות, כגון לבריכות האגירה, וגם שסתום זה ממוקם כחצי מטר לאחר המשאבות, ותפקידו הוא למניעת חזרת המים שנשאבו כבר מהבריכה למשאבה, וגם כאן לכאורה למרות שמי הבריכה עומדים מחמת השסתום אך הוא אנכי, ולא יכול להחשיב את הצינור ככלי.

בסיכומו של דבר, בדרך ממאגרי המים לברזים - המים עוברים דרך כלי קיבול העשוי לקבלת המים, ומעונינים במילויו במים - כך שהם בודאי נפסלים לשימוש במקוואות; ובזאת הוברר שדינם חמור יותר ממה שהיה ידוע בתקופת החזו"א - שחששו רק לבית הקיבול של שעוני המים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2020 18:24 לינק ישיר 

פינטשיב כתב:
הרב חיים אמסלם- ''מותר לנשים לטבול באמבטיה גדולה במקום במקווה'






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/4/2020 22:43 לינק ישיר 

ספרא תודה על הבאת הדברים.
וכל הכבוד לרב שילה על המחקר שעשה.
באמת מרתק.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > הרב חיים אמסלם- ''מותר לנשים לטבול באמבטיה גדולה במקום במקווה'
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 סך הכל 2 דפים.