בית פורומים עצור כאן חושבים

מדף הספרים של עכ''ח

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/5/2003 13:30 לינק ישיר 
מדף הספרים של עכ''ח


לאור העובדה כי רבים חובבי הספרים והקריאה (שהם כידוע לידוע ח''ן מושגים נפרדים) בין יושבי הפורום, ראיתי לנכון להציע לציבור החברות והחברים כי יחלקו את חוויותיהם עם זולתם ובכך יקיימו את המצוה של אל תמנע טוב מבעליו.


אין כוונתי בהכרח לביקורת ספרות, אלא לציון שם הספר + תיאור קצר. ביקורות יתקבלו בברכה.



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/1/2020 09:46 לינק ישיר 
ספרן

      
     https://tomerpersico.com/2020/01/02/unraveled/?fbclid=IwAR1Sm5kRtcC0NS8caj7Ynjt-1hYTEgngSByesCIHZp0uarGtDeXyuMcVfh0


    

תוקן על ידי ספרן ב- 02/01/2020 09:47:22




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2019 07:53 לינק ישיר 


   


   

ספר מעולה ומיוחד יצא לאחרונה, של ידיד ותיק, אלי שיינפלד, "האפולוגיה של מנדלסון – הולדת הפילוסופיה היהודית המודרנית" (בהוצאת כרמל). אלי מבקש לשוב למנדלסון ולמצוא בו את המקום הראשון והמשמעותי ביותר שבו מתרחשת אפשרות או אי אפשרות (בסוף הספר אנו נותרים עם סימני שאלה) של פילוסופיה יהודית מודרנית, או לפי דבריו, של פילוסופיה יהודית אחרי שפינוזה. בפרשנות קצת נדיבה לטעמי למנדלסון אלי מביא את ספרו ירושלים לרבדים חדשים שהם פרי מחשבה מקורית על היהדות. אני חושב שהספר הזה חשוב הרבה יותר כספר מקורי במחשבת ישראל מאשר כפרשנות למנדלסון. ככזה הוא ממלא תפקיד מקורי ומרענן מאוד בנוף הקיים.

אלי מציג את הפרויקט של מנדלסון במידה רבה כתשובה לאתגר המודרני שמציב שפינוזה במאמר התיאולוגי מדיני, דווקא בשל המודרניות שלו, ובלי לוותר על המודרניות ועל תודעת המודרניות. בכך נוכח בין בתרי הספר דיון ארוך בנוגע לשאלת הבחירה, דהיינו ההחרגה של היהודי, היחס בין הפרטיקולרי לאוניברסלי, בפיתוח המושג של הברית ובראיית היהודי כערב לאמת האוניברסלית הנגישה לכל. אולם עיקרו של הספר הוא בעיניי ביחס למצוות. בעוד ששפינוזה מציג את המצוות באופן די טקטי, כניסיון לתפוס את ההמון הנבער בכוח, כמו גם את כל העניין הפוליטי ואת הניסים, כאשר התבונה מאוחדת עם הטבע ואלוהים הוא הטבע, הרי שמנדלסון לפי הפרשנות הזאת מנסה להציג תפיסה אחרת של הציווי כחוקה נגלית. מתגלה כאן יחס של גוף ונפש, המצוות הן הגוף, ההתגלמות של האמונה בגוף. אלי מפתח כאן מושג של "היות מצווה" תוך שימוש במושג ה"היות" ההיידגריאני ובהחלפת ה"היות לקראת המוות" שלו ב"היות מצווה".

הקו המרכזי הוא בהחלפת קו הלוגוס האריסטוטלי של הפילוסופיה שבו שלטת הגיאומטריה והמתמטיקה כבסיס של האמת, ולכן הידע המופשט והאובייקטיבי, לקו הסוקרטי העתיק שבו החכמה אינה נכתבת מכיוון שכל מהותה של החכמה הוא בתכונת העל פה שלה, דהיינו בעובדה שהיא עוברת מסובייקט לסובייקט כקיום ממשי, בגוף, מן המורה לתלמיד. המורה אינו זה שמקנה ידע לתלמיד אלא זה שמקנה את עצמו, ולימוד התורה כמו קיום המצוות הן הקנאת עצמיות קיומית מסוימת לתלמיד וליהודי הנאמן להם. מכאן נפרסות סוגיות שונות העוסקות בשאלת הכתב, בשאלת הדפוס ובשאלת התרגום.

יש כאן גם פולמוס מעניין עם פאולוס בקשר לשאלת הציווי ויחסה עם האמונה. הכפפת הציווי לאמונה אצל פאולוס היא הניגוד המוחלט לתזה הזאת. ה"אנטי תכלס'" של המצווה מהווה אפשרות לחשוב על תיאולוגיה שאינה עומדת תמיד בצלה של התכלית, תיאולוגיה משיחית "שיש לה עדיין זמן", ומכאן דיבור על איזושהי "סבלנות" יהודית אופיינית. יש כאן גם עיסוק בשאלת הגלות בהקשר דומה. כמו כן מתפתח עיסוק בשאלת התשובה. החידוש הגדול של התשובה הוא בכך שה' סולח, יותר מאשר באפשרות לשוב, הסליחה הזאת מקיימת את היותו של האל סובייקט סולח, יחסי האמונה כקיום.

אלי הוא תלמיד של בני לוי, והדבר ניכר כמעט מכל שורה בספר. הדיכוטומיות הקשוחות שבני לוי דיבר עליהן בין עולם האמונה שהוא עולם שנקודת המוצא שלו שונה לחלוטין, מבחינת העמידה שלה בהוויה, מנקודת המוצא של *ה*פילוסופיה, ניכרות בספר הזה. ההסתכלות על התורה כקול שמגיע ממקום אחר, קול שמדבר את עצמו דרך הגוף, הסובייקט והקיום, בניגוד לקול של הידע הלוגוצנטרי התיאורטי, נוכחת כאן ללא הרף.

זהו ספר מעניין ומרתק ובשל כך יש לי עליו גם ביקורות שונות. הניסיון להציב דיכוטומיה מוחלטת בין הפילוסופיה למצווה הוא ניסיון לא נכון בעיניי, ויצירת המחיצה הקשוחה הזאת כפי שהיא מופיעה אצל בני לוי ואלי היא לא מדויקת משני הצדדים. אבל בעיקר, יש כאן יצירה שבסופו של דבר מסתבכת עם אי האפשרות לבקר אותה. הפילוסופיה תובעת דין וחשבון, הניסיון להתחמק מן הדין והחשבון שהפילוסופיה תובעת דרך הדלת האחורית, לא בהכרח שהוא ניסיון מוצלח ואפשרי. את הביקורת הזאת כבר כתב דרידה במאמרו "אלימות ומטאפיזיקה" בקשר לספרו של לוינס "כוליות ואינסוף", וברוח הגליאנית נוכל תמיד להמשיך ולפגוש את התביעה העקרונית של הפילוסופיה בצד השני של הדלת. הניסיון לטעון את הטענה ה"אנטי פילוסופית" הזאת היא טענה פילוסופית לעילא, וזאת הבעיה הגדולה עם האנטי פילוסופים כמו ניטשה ורוזנצווייג. לא מדובר רק על *ה*פילוסופיה, -ישנה נטייה גדולה מידיי לדבר על הפילוסופיה כעל מסורת, "המסורת הפילוסופית"- אלא מדובר בחכמה עצמה. חכמה שמציגה את עצמה כחכמה בעצם הקיום שלה, וזאת באופן עקרוני, בלי להתיימר להשיב, היא בבעיה עקרונית בפני החכמה כעיקרון, לא כמסורת מסוימת של הפילוסופיה.

כמו כן, הניסיון לדבר על הזמן היהודי כ"בזבוז זמן" (היחס לשאלת הזמן המשיחי כאן מהדהד את הדיון של אגמבן בפרשנותו לפאולוס), ועל העדר מוחלט של תכלית, מה שמזכיר את עקבותיו של ידידו של אלי, ישי מבורך, הוא כניעה בעיניי להקצנה שלא במקומה. הזמן היהודי אינו "מבוזבז", ליהודי תמיד הייתה דחיפות ודחיפות משיחית, גם אם בוודאי הוא לא הבין אותם במונחים פאוליניים. הקיום הגלותי נתפס כקיום "בדיעבד", כקיום של צלקת, כטראומה, (לאחרונה דיברתי עם נונו קרקוצקין בהקשר הזה. בויארין מעדיף לדבר על דיאספורה ולא על גלות. הבעיה היא שבדיאספורה חסר הממד הטראומטי שיש בגלות. הניסיון להפוך את הגלות ל"לכתחילה" הוא לא טוב). בסופו של דבר, התורה מדברת במונחים של תכליות, גם אם לא במונחים הדחופים של הגשמה משיחית מיידית, שבנושא הזה אני מסכים לחלוטין עם המגמה שבספר, אבל ישנן בהחלט תכליות ושאלות של הגשמה הכרוכות בקיום התורה.

אולם הספר הזה הוא בשורה גדולה, וקריאה גדולה. הוא מנכיח את המקום היסודי של הדת כמקום של עמידה סובייקטיבית בעולם, לנוכח הציווי, כאשר המצווה היא הפעילות הגופנית ביחסי גוף נפש המקבילים ליחסי אמונה וציווי, ועצם ההעמקה בקריאה הזאת היא חשובה ומרעננת, במיוחד כיום. הקריאה בספר הזה היא חוויה טובה ומומלצת.

* rel="async" method="post" data-ft="{"tn":"]"}" action="https://www.facebook.com/ajax/ufi/modify.php" id="u_0_14" style="margin: 0px; padding: 0px;">



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/12/2019 07:54 לינק ישיר 


 https://www.makorrishon.co.il/judaism/190951/

      



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/12/2019 07:45 לינק ישיר 

   https://www.makorrishon.co.il/judaism/191011/
    



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/12/2019 06:36 לינק ישיר 


    תגובת מ'ר

    
https://www.facebook.com/moshe.ratt/posts/10218859174083367



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/12/2019 06:17 לינק ישיר 
ספרן

ספרן כתב:
    טרילוגיה / מיכאל אברהם

    https://mikyab.net/posts/64658?fbclid=IwAR1OMjdmuzZhfor7E4wk-UjTFM2yOMBsfa-9khqRvhvfC56G-KSHPNh53pg
  



      תגובת הרמא על מאמר סקירת הספרים החדשים מאת משה רט


      https://mikyab.net/posts/64678?fbclid=IwAR3pp6E49vg8UbAICMfPLtFdOu6A0x40Tv20_7ZnsWhsVavuViPHbY2oxN8



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/12/2019 18:19 לינק ישיר 


   אין תיאור זמין לתמונה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/12/2019 09:01 לינק ישיר 

    טרילוגיה / מיכאל אברהם

    https://mikyab.net/posts/64658?fbclid=IwAR1OMjdmuzZhfor7E4wk-UjTFM2yOMBsfa-9khqRvhvfC56G-KSHPNh53pg



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/12/2019 20:53 לינק ישיר 
ספרן



תוקן על ידי ספרן ב- 16/12/2019 18:52:57




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/12/2019 15:50 לינק ישיר 


   "הזוהר ,היצירה היהודית החשובה ביותר בתחום תורת הסוד ,מיוחס במסורת לתנא ר 'שמעון בר יוחאי שחי במאה השנייה לספירה בארץ ישראל .בין החוקרים רווחת הדעה שהחיבור נכתב בספרד בשלהי המאה ה־יג. הספר שבידיכם ,פרי שנים רבות של מחקר ,משנה את הדרך שבה אנחנו חושבים הן על זמן כתיבתו של הטקסט המרכזי הזה והן על הדרך שבה התגבש. רונית מרוז מוכיחה שראשיתו של הזוהר בטקסט עברי שנכתב במאה ה־יא במזרח הים התיכון .היא מראה כיצד במסעו מערבה לספרד התווספו לגרעין העברי הקדום טקסטים ארמיים ,וכיצד הושפעו מלשונות המקום .מאז הלך הטקסט והתגוון בכתיבה נועזת ועתירת דמיון ,עד שהפך לזוהר המוכר לנו כיום - חיבור רב כרכים העוסק בכל תחומי החיים ,אחד משיאיה של הספרות היהודית לדורותיה. הספר כולל מהדורה ביקורתית מוערת ראשונה של זוהר ,פרשת שמות. המהדורה הזאת מסייעת באיתור ה'ארכיאולוגיה 'הטקסטואלית של הזוהר .נ"ב יחידותיה מוצגות בליווי הנוסחים העיקריים ותרגומיהם ) נוסחים חלקיים מופיעים בהערות השוליים.( המבוא לכל יחידה בוחן את לשונות היחידה ,את מאפייניה הפואטיים, את הקשריה ההיסטוריים ,את רעיונותיה ואת מסריה .זהו ספר חובה לכל מי שמתעניין בזוהר"


    הוסף לסל את יובלי זוהר - ואלה שמות - מחקר ומהדורה ביקורתית מוערת של זוהר, פרשת שמות / רונית מרוז



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/11/2019 18:36 לינק ישיר 
ספרן


   

תוכן העניינים

פרק ראשון: מבוא                                                                            9

עמדת ההתנגדות לסתירה בין התבונה להתגלות ומקורותיה                    9

פרק שני: פרופ’ אליעזר גולדמן                                                       12

פרק שלישי: הרב ד”ר נורמן (נחום) לאם                                          23

רמב”ם                                                                                       26

רש”ר הירש                                                                                 28

הרב קוק                                                                                     31

גרסאות חדשות                                                                            34

סיכום                                                                                         39

פרק רביעי: הרב פרופ’ דוד הרטמן                                                   46

הרמב”ם הלכה ופילוסופיה                                                             47

מסיני לציון חידושה של ברית                                                         56

מורשת במחלוקת                                                                         69

עשה לבך חדרי חדרים                                                                   75

אהבה ואימה במפגש עם אלוהים                                                     82

שונא שקרים ה’                                                                            85

פרק חמישי: הרב ד”ר אהרן ליכטנשטיין                                        101

ההתגלות, התורה והמצוות ולימודן                                                101

דת ומדינה                                                                                 104

לימודי חול, לימודים אקדמיים, ותרבות המערב                               106

מוסר אוטונומי ומוסר התורה                                                        112

מבקשי פניך                                                                               122

היחס לחילונים ולחילוניות                                                           125

מעמד האישה                                                                             128

צדיק ורע לו, השואה והדת                                                           129

פרק שישי: הרב פרופ’ לורד יונתן (יעקב צבי) זקס                           133

עמדת התחומים הנפרדים                                                             136

היסטורית היחסים בין הדת לבין המדע והפילוסופיה                         139

החשיבות הגדולה של שני התחומים                                              142

מפנה ופתרונו                                                                            145

עמדה דיאלקטית?                                                                       146

הסתייגות מטיעונים אפולוגטיים ואשלייתיים                                   147

אפולוגטיקה ואשלייתיות בטיעון העיקרי –                                     149

ההתחמקות מהסתירה בין התבונה להתגלות

סיכום                                                                                       156

פרק שביעי: הרב ד”ר מיכאל אברהם                                              157

האבולוציה והדת                                                                        157

מוסר התורה והמוסר התבוני                                                         166

המחקר האקדמי והאמונה                                                             171

פרק שמיני: סיכום ומסקנות                                                           178

אחרית דבר                                                                                  182

רשימת הקיצורים                                                                          183

מפתח העניינים                                                                           187

מפתח השמות 195



תוקן על ידי ספרן ב- 25/11/2019 16:37:52




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/11/2019 18:34 לינק ישיר 
ספרן

  
   

בין דת לדעת – חלק ב; עמדת ההתנגדות לסתירה בין התבונה להתגלות בהגות היהודית בת זמננו, מאליעזר גולדמן עד יונתן זקס




    https://carmelph.co.il/book/between-religion-and-reason-part-2/




תוקן על ידי ספרן ב- 25/11/2019 16:38:56




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/11/2019 16:23 לינק ישיר 

ספרן

איקון ירוק על כל מה שאתה כותב כאן ובמיוחד על המקור האחרון.

ראוי לפתוח על זה אשכול. על האופן שבו רבנים בני זמננו מפרשים את העבר ואת ההווה. (לא כתבתי שהם טועים אלא שהם בהחלט מעצבים).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/11/2019 09:26 לינק ישיר 

נתן העזתי - גאולה וזוהמה
הרב שלמה אבינר
[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: יצא לאור ספר חדש פרי עטו של נתן העזתי. כיצד להתייחס?
ת: אין ערך. חבל על העמל, חבל על הכסף.
ש: האם זאת כל הבעיה? אין שם דברים בעייתיים?
ת: ודאי שיש דברים מאוד בעייתיים על שבתאי צבי שם רשעים ירקב. אבל למעשה, בדורנו אף אחד לא יושפע ממנו. החילונים אינם מתענינים בדברים אלו, החרדים יחרימו את הספר, והדתיים ממילא לא יבינו את דברי הנסתרות שיש שם.
ש: הוא היה גאון?
ת: נראה שלא. דבריו לא כל כך עמוקים. אבל הוא היה כריזמטי וכתב ודיבר בצורה מלבבת וזה משך את ההמון. וכן הנושאים שדיבר עליהם הלהיבו, שהרי בישר שעוד מעט תהיה גאולה, ודברים אלה באו כמים זכים על נפשות עייפות של היהודים עמוסי סבל נורא בגלות.
ש: הרבנים האמינו לדבריו?
ת: רובם לא. וכמה פעמים החרימו אותו. היו ביו הרבנים כמה עמדות: א. האמינו לדבריו. ב. לא האמינו, אבל שתקו מאימת ההמון. ג. לא האמינו אבל שתקו מתוך שיקול דעת שההתעוררות השבתאית החזירה יהודים רבים לתורה ומצוות, לכן התעלמו מכך שהבסיס רעוע. ד. לא האמינו ומחו בכל תוקף, במיוחד רבי יעקב שֶשפורטֶס, גדול הלוחמים נגד שבתאי צבי שר"י ונתן העזתי.
ש: נתן העזתי היה כופר או רמאי?
ת: גם רמאי, הרי הוא נתן לש"צ שר"י כתב יד ישן מזוייף שקרי שמאשר את משיחיותו ושלח ממנו עותקים לכל הקהילות.
ש: במה היה כופר?
ת: למשל ביטל צום יז בתמוז. וכן כאשר ש"צ שר"י התאסלם הוא הצדיק זאת על פי טענות כאילו רזיות של תיקון קליפות.
ש: ומה הוא אמר אחרי שש"צ שר"י מת?
ת: שבאמת הוא לא מת אלא שוכן בספירות עליונות.
ש: זה מזכיר דברי חב"ד בימינו...
ת: חס וחלילה! חב"ד הם אנשים צדיקים יראי שמים, מקפידים על קלה כחמורה, גם אם יש להם טעות ביחס לרבי האחרון.
ש: אולי נתן העזתי היה חולה נפש...
ת: לא נראה. אמנם אחרי ההתאסלמות של ש"צ שר"י הוא שקע בדכאון וכן אחרי שמת. אבל זה יכול לקרוא לכל אחד. ש"צ שר"י היה ודאי חולה נפש, כנראה במניה-דפרסיה, היו אצלו תקופות של התלהבות עצומה ותקופות של עצב נורא. כך גם מוסברות ההזיות שלו. אבל הוא גם היה מושחת. אך יתכן שהוא לא היה מצליח להופיע בכל מלוא השפעתו לולא קיבל אישור מנתן העזתי שנחשב נביא.
ש: מי החליט שהוא נביא?
ת: ההמון. נתן העזתי הכתיר ש"צ שר"י כמשיח, והוא הכתירו כנביא. יש ביטוי בצרפתית Folie A Deux, שגעון בשתיים.
ש: האם רבנים נפגשו איתו כדי לחקרו?
ת: בודאי. כמה פעמים, הוכיחו כחשו והחרימו אותו. היתה גם פעם שהוא הודה בפניהם ששיקר בנבואותיו, אבל אחר כך חזר בו.
ש: מה כתוב בספר החדש שיצא לאור?
ת: הוא לא חדש ממש. היה קיים בכתב יד, וחכמי ישראל הכירוהו. הוא מצדיק שם את ש"צ שר"י ומעשיו האסורים. אבל אין שם חידושים לעומת "דרוש התנינים" שלו שהופץ הרבה מאוד.
ש: יש מייחסים לו את ספר "חמדת הימים".
ת: נכון, גם שם מדובר הרבה על משיח, אך יש גם דברי מוסר ותפלה. ויש אומרים שאינו המחבר. סוגיא מורכבת.
ש: איפה אפשר לקרוא על ש"צ שר"י אצל חכמינו הנאמנים?
ת: הרבה יש אצל רבי יעקב ששפורטש. יש אצל רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן רז), הרמח"ל (דרך עץ חיים, מודפס בסוף מסילת ישרים), רבי צבי הירש מזידיצ'וב (סור מרע ועשה טוב, ד"ה ועוד ודעת), רבי צדוק הכהן מלובלין (ספר זכרונות עמ' 64), מרן הרב קוק (אגרות ראיה א קעד) ורבנו הרב צבי יהודה (לנתיבות ישראל א מ).
ש: בכמה מילים, מה התאוריה של נתן העזתי?
ת: תוהו, זוהמה, תשוקות שפלות, קליפות, כאוס – ביחס למשיח.
ש: איך זה יכול להסתדר אם התורה שהיא כולה טהרה וקדושה?!
ת: מוסבר באותו ספר שיצא, וכן בעוד כתובים שלו, ובמיוחד בדרוש התנינים.
ש: ומה הוא טוען שם?
ת: לעומת האר"י ז"ל שמסביר שיש להפריד בין טוב לרע, לעשות טוב ולדחות את הרע, הוא טוען שיש עכשיו תקופה חדשה ועבודה בעולמות אחרים.לדעתו, יש שני סוגי אור: אור שיש בו מחשבה ואור שאין בו מחשבה. האור שיש בו מחשבה, שם יש לקיים תורה ומצוות ולהתקדש. אור שאין בו מחשבה, הוא רוע, חורבן, קליפות. אותו עולם, אין בכח התורה לתקן. לדעתו, עתה הגיע הזמן לתקנו, וזאת יוכל לעשות רק המשיח, שנשמתו בעצמה שקועה בקליפות, מה שמסביר את העצב שאפף אותו תכופות ואת העבירות שהוא עושה. לכן הוא התאסלם כדי לרדת לעומק הקליפות, כדי להעלותן. וכאמור הוא לא מת, אלא נתעלם בעולמות עליונים ושם הוא משלים שליחותו, והוא עתיד לחזור.
ש: האם הרב קרא את דרוש התנינים ושאר כתבי נתן העזתי?
ת: חס ושלום. אלא זה מתוך מה שהביאו גדולי ישראל ששללו אותו, במיוחד רבי יעקב ששפורטש, שיצא לאור ספר גדול עליו שנקרא ה"רואה מהמבורג". ד' יצילנו מכל הזוהמא הזאת ויסייע לנו להוסיף תורה וקדושה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/11/2019 09:26 לינק ישיר 
ספרן

ספרן כתב:

   מאת נתן העזתי

   https://www.israelhayom.co.il/article/702765?fbclid=IwAR1heFwAm5H8lrKK1TKh16BsssA7x__-Hs3OY7p9dPsLBV5AyyXYk5qgPzs



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מדף הספרים של עכ''ח
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 101 102 103 לדף הבא סך הכל 103 דפים.