נשלח ב-19/5/2003 13:30 |
|
| |
מדף הספרים של עכ''ח
לאור העובדה כי רבים חובבי הספרים והקריאה (שהם כידוע לידוע ח''ן מושגים נפרדים) בין יושבי הפורום, ראיתי לנכון להציע לציבור החברות והחברים כי יחלקו את חוויותיהם עם זולתם ובכך יקיימו את המצוה של אל תמנע טוב מבעליו.
אין כוונתי בהכרח לביקורת ספרות, אלא לציון שם הספר + תיאור קצר. ביקורות יתקבלו בברכה.
|
|
|
|
נשלח ב-2/12/2019 15:50 |
|
| |
"הזוהר ,היצירה היהודית החשובה ביותר בתחום תורת הסוד ,מיוחס במסורת לתנא ר 'שמעון בר יוחאי שחי במאה השנייה לספירה בארץ ישראל .בין החוקרים רווחת הדעה שהחיבור נכתב בספרד בשלהי המאה ה־יג. הספר שבידיכם ,פרי שנים רבות של מחקר ,משנה את הדרך שבה אנחנו חושבים הן על זמן כתיבתו של הטקסט המרכזי הזה והן על הדרך שבה התגבש. רונית מרוז מוכיחה שראשיתו של הזוהר בטקסט עברי שנכתב במאה ה־יא במזרח הים התיכון .היא מראה כיצד במסעו מערבה לספרד התווספו לגרעין העברי הקדום טקסטים ארמיים ,וכיצד הושפעו מלשונות המקום .מאז הלך הטקסט והתגוון בכתיבה נועזת ועתירת דמיון ,עד שהפך לזוהר המוכר לנו כיום - חיבור רב כרכים העוסק בכל תחומי החיים ,אחד משיאיה של הספרות היהודית לדורותיה. הספר כולל מהדורה ביקורתית מוערת ראשונה של זוהר ,פרשת שמות. המהדורה הזאת מסייעת באיתור ה'ארכיאולוגיה 'הטקסטואלית של הזוהר .נ"ב יחידותיה מוצגות בליווי הנוסחים העיקריים ותרגומיהם ) נוסחים חלקיים מופיעים בהערות השוליים.( המבוא לכל יחידה בוחן את לשונות היחידה ,את מאפייניה הפואטיים, את הקשריה ההיסטוריים ,את רעיונותיה ואת מסריה .זהו ספר חובה לכל מי שמתעניין בזוהר"

 |
|
|
|
נשלח ב-25/11/2019 18:36 |
|
| |
ספרן
תוכן הענייניםפרק ראשון: מבוא 9 עמדת ההתנגדות לסתירה בין התבונה להתגלות ומקורותיה 9 פרק שני: פרופ’ אליעזר גולדמן 12 פרק שלישי: הרב ד”ר נורמן (נחום) לאם 23 רמב”ם 26 רש”ר הירש 28 הרב קוק 31 גרסאות חדשות 34 סיכום 39 פרק רביעי: הרב פרופ’ דוד הרטמן 46 הרמב”ם הלכה ופילוסופיה 47 מסיני לציון חידושה של ברית 56 מורשת במחלוקת 69 עשה לבך חדרי חדרים 75 אהבה ואימה במפגש עם אלוהים 82 שונא שקרים ה’ 85 פרק חמישי: הרב ד”ר אהרן ליכטנשטיין 101 ההתגלות, התורה והמצוות ולימודן 101 דת ומדינה 104 לימודי חול, לימודים אקדמיים, ותרבות המערב 106 מוסר אוטונומי ומוסר התורה 112 מבקשי פניך 122 היחס לחילונים ולחילוניות 125 מעמד האישה 128 צדיק ורע לו, השואה והדת 129 פרק שישי: הרב פרופ’ לורד יונתן (יעקב צבי) זקס 133 עמדת התחומים הנפרדים 136 היסטורית היחסים בין הדת לבין המדע והפילוסופיה 139 החשיבות הגדולה של שני התחומים 142 מפנה ופתרונו 145 עמדה דיאלקטית? 146 הסתייגות מטיעונים אפולוגטיים ואשלייתיים 147 אפולוגטיקה ואשלייתיות בטיעון העיקרי – 149 ההתחמקות מהסתירה בין התבונה להתגלות סיכום 156 פרק שביעי: הרב ד”ר מיכאל אברהם 157 האבולוציה והדת 157 מוסר התורה והמוסר התבוני 166 המחקר האקדמי והאמונה 171 פרק שמיני: סיכום ומסקנות 178 אחרית דבר 182 רשימת הקיצורים 183 מפתח העניינים 187 מפתח השמות 195
תוקן על ידי ספרן ב- 25/11/2019 16:37:52
 |
|
|
|
נשלח ב-24/11/2019 16:23 |
|
| |
ספרן
איקון ירוק על כל מה שאתה כותב כאן ובמיוחד על המקור האחרון.
ראוי לפתוח על זה אשכול. על האופן שבו רבנים בני זמננו מפרשים את העבר ואת ההווה. (לא כתבתי שהם טועים אלא שהם בהחלט מעצבים).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
נשלח ב-24/11/2019 09:26 |
|
| |
נתן העזתי - גאולה וזוהמה הרב שלמה אבינר [ראיין: הרב מרדכי ציון] ש: יצא לאור ספר חדש פרי עטו של נתן העזתי. כיצד להתייחס? ת: אין ערך. חבל על העמל, חבל על הכסף. ש: האם זאת כל הבעיה? אין שם דברים בעייתיים? ת: ודאי שיש דברים מאוד בעייתיים על שבתאי צבי שם רשעים ירקב. אבל למעשה, בדורנו אף אחד לא יושפע ממנו. החילונים אינם מתענינים בדברים אלו, החרדים יחרימו את הספר, והדתיים ממילא לא יבינו את דברי הנסתרות שיש שם. ש: הוא היה גאון? ת: נראה שלא. דבריו לא כל כך עמוקים. אבל הוא היה כריזמטי וכתב ודיבר בצורה מלבבת וזה משך את ההמון. וכן הנושאים שדיבר עליהם הלהיבו, שהרי בישר שעוד מעט תהיה גאולה, ודברים אלה באו כמים זכים על נפשות עייפות של היהודים עמוסי סבל נורא בגלות. ש: הרבנים האמינו לדבריו? ת: רובם לא. וכמה פעמים החרימו אותו. היו ביו הרבנים כמה עמדות: א. האמינו לדבריו. ב. לא האמינו, אבל שתקו מאימת ההמון. ג. לא האמינו אבל שתקו מתוך שיקול דעת שההתעוררות השבתאית החזירה יהודים רבים לתורה ומצוות, לכן התעלמו מכך שהבסיס רעוע. ד. לא האמינו ומחו בכל תוקף, במיוחד רבי יעקב שֶשפורטֶס, גדול הלוחמים נגד שבתאי צבי שר"י ונתן העזתי. ש: נתן העזתי היה כופר או רמאי? ת: גם רמאי, הרי הוא נתן לש"צ שר"י כתב יד ישן מזוייף שקרי שמאשר את משיחיותו ושלח ממנו עותקים לכל הקהילות. ש: במה היה כופר? ת: למשל ביטל צום יז בתמוז. וכן כאשר ש"צ שר"י התאסלם הוא הצדיק זאת על פי טענות כאילו רזיות של תיקון קליפות. ש: ומה הוא אמר אחרי שש"צ שר"י מת? ת: שבאמת הוא לא מת אלא שוכן בספירות עליונות. ש: זה מזכיר דברי חב"ד בימינו... ת: חס וחלילה! חב"ד הם אנשים צדיקים יראי שמים, מקפידים על קלה כחמורה, גם אם יש להם טעות ביחס לרבי האחרון. ש: אולי נתן העזתי היה חולה נפש... ת: לא נראה. אמנם אחרי ההתאסלמות של ש"צ שר"י הוא שקע בדכאון וכן אחרי שמת. אבל זה יכול לקרוא לכל אחד. ש"צ שר"י היה ודאי חולה נפש, כנראה במניה-דפרסיה, היו אצלו תקופות של התלהבות עצומה ותקופות של עצב נורא. כך גם מוסברות ההזיות שלו. אבל הוא גם היה מושחת. אך יתכן שהוא לא היה מצליח להופיע בכל מלוא השפעתו לולא קיבל אישור מנתן העזתי שנחשב נביא. ש: מי החליט שהוא נביא? ת: ההמון. נתן העזתי הכתיר ש"צ שר"י כמשיח, והוא הכתירו כנביא. יש ביטוי בצרפתית Folie A Deux, שגעון בשתיים. ש: האם רבנים נפגשו איתו כדי לחקרו? ת: בודאי. כמה פעמים, הוכיחו כחשו והחרימו אותו. היתה גם פעם שהוא הודה בפניהם ששיקר בנבואותיו, אבל אחר כך חזר בו. ש: מה כתוב בספר החדש שיצא לאור? ת: הוא לא חדש ממש. היה קיים בכתב יד, וחכמי ישראל הכירוהו. הוא מצדיק שם את ש"צ שר"י ומעשיו האסורים. אבל אין שם חידושים לעומת "דרוש התנינים" שלו שהופץ הרבה מאוד. ש: יש מייחסים לו את ספר "חמדת הימים". ת: נכון, גם שם מדובר הרבה על משיח, אך יש גם דברי מוסר ותפלה. ויש אומרים שאינו המחבר. סוגיא מורכבת. ש: איפה אפשר לקרוא על ש"צ שר"י אצל חכמינו הנאמנים? ת: הרבה יש אצל רבי יעקב ששפורטש. יש אצל רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן רז), הרמח"ל (דרך עץ חיים, מודפס בסוף מסילת ישרים), רבי צבי הירש מזידיצ'וב (סור מרע ועשה טוב, ד"ה ועוד ודעת), רבי צדוק הכהן מלובלין (ספר זכרונות עמ' 64), מרן הרב קוק (אגרות ראיה א קעד) ורבנו הרב צבי יהודה (לנתיבות ישראל א מ). ש: בכמה מילים, מה התאוריה של נתן העזתי? ת: תוהו, זוהמה, תשוקות שפלות, קליפות, כאוס – ביחס למשיח. ש: איך זה יכול להסתדר אם התורה שהיא כולה טהרה וקדושה?! ת: מוסבר באותו ספר שיצא, וכן בעוד כתובים שלו, ובמיוחד בדרוש התנינים. ש: ומה הוא טוען שם? ת: לעומת האר"י ז"ל שמסביר שיש להפריד בין טוב לרע, לעשות טוב ולדחות את הרע, הוא טוען שיש עכשיו תקופה חדשה ועבודה בעולמות אחרים.לדעתו, יש שני סוגי אור: אור שיש בו מחשבה ואור שאין בו מחשבה. האור שיש בו מחשבה, שם יש לקיים תורה ומצוות ולהתקדש. אור שאין בו מחשבה, הוא רוע, חורבן, קליפות. אותו עולם, אין בכח התורה לתקן. לדעתו, עתה הגיע הזמן לתקנו, וזאת יוכל לעשות רק המשיח, שנשמתו בעצמה שקועה בקליפות, מה שמסביר את העצב שאפף אותו תכופות ואת העבירות שהוא עושה. לכן הוא התאסלם כדי לרדת לעומק הקליפות, כדי להעלותן. וכאמור הוא לא מת, אלא נתעלם בעולמות עליונים ושם הוא משלים שליחותו, והוא עתיד לחזור. ש: האם הרב קרא את דרוש התנינים ושאר כתבי נתן העזתי? ת: חס ושלום. אלא זה מתוך מה שהביאו גדולי ישראל ששללו אותו, במיוחד רבי יעקב ששפורטש, שיצא לאור ספר גדול עליו שנקרא ה"רואה מהמבורג". ד' יצילנו מכל הזוהמא הזאת ויסייע לנו להוסיף תורה וקדושה.
 |
|
|
|
נשלח ב-24/11/2019 09:26 |
|
| |
ספרן
|
|
|
נשלח ב-21/11/2019 13:00 |
|
| |

"חלקו הראשון של הספר "תורת האבות מבראשית" מרכז עדויות הנוגעות לתפיסותיהם של מחברי הספרים החיצוניים ביחס לתורת האבות הקדומים. בחלק זה מוצעת קטגוריזציה חדשנית בין שני סוגים של התייחסויות לשאלת אופן קיום חוקי התורה אצל אבות האומה הישראלית: "התפיסה הדרגתית", ולפיה חוקי התורה נמסרו קמעה קמעה, כך שכל אחת מהדמויות הקפידה רק על המצוות שנודעו לה בעיתה; מנגד, "תפיסת הרצף" גורסת שהודות לקדמוניות התורה בכללה היו בפני אבות האומה כלל החוקים, כך שהם קיימו באופן רציף את החוקים כולם. טענתו של המחבר היא שבספרות החיצונית, ובספר היובלים בפרט, ניכר מתח בין שתי התפיסות אשר ככל הנראה חיו במקביל באותה תקופה. הסבר אפשרי לדואליות ההיסטוריוסופית בתוך ספר היובלים עצמו טמון בהבחנה בין שלבי עריכה שונים של ספר היובליםחלקו השני של הספר מברר את שאלת קיום המצוות על ידי אבות האומה לאור מקורות חז"ל והתפתחות שיטותיהם בקרב דורות של פרשנות יהודית-מסורתית, עד לימי הביניים. לאור סקירתם המקיפה של טקסטים אלה מוצגת בהרחבה גם התפיסה המינימליסטית, ולפיה קיימו האבות מצוות ספורות בלבד, ולעומתה התפיסה המרחיבה – שקנתה לה אחיזה בדורות מאוחרים יותר של פרשנים מסורתיים – ולפיה קיימו האבות את המצוות כולן, לרבות חידושי תורה וסייגים שהתחדשו בפסיקת ההלכה הרבנית המאוחרת. פרופ' (אמריטוס) יוסף פליישמן לימד במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן בשנים 2015-1975; מתמקד במחקר השוואתי של משפט המזרח הקדום, המשפט המקראי והמשפט העברי הקדום"
 |
|
|
|
נשלח ב-20/11/2019 00:35 |
|
| |
עיין עוד
|
|
|
נשלח ב-20/11/2019 00:22 |
|
| |
האם הגאון רבי אליהו מוילנא, האם הוא אבי הציונות?
אנו יודעים שיהונתן בן גרשום בן מ(נ)שה, היה מבני משה. להבדיל, עשיו הנאמר בו "כי אחיך הוא", וישמעאל הנאמר בו לאברהם "כי זרעך הוא", בני קורח מכותבי התנ"ך בני קורח הם, ובהם שמואל, ובני שמואל הלוקחים שוחד ומטים משפט - בני שמואל הם, ובני עלי ומשפחתו וזרעו עד עולם - בניו הם, ובחטאם ובעונשם תלה הכתוב אשמה בעלי, עד שלו לבדו נאמרה התוכחה, ובלשון העונש נאמר "כל הנותר בביתך", ולא "בבית בניך", וגיחזי תלמידו של אלישע, ודויד המשלים עם אבנר - הוא דויד מפקדו של יואב שהרג את אבנר, ומשעי בן גרא - רבו של שלמה וסבו של מרדכי, ואבימלך בנו של גדעון, ויותם גם כן בנו של גדעון, ויהונתן בנו של שאול הראוי לשבת על כסאו, ודויד עצמו הוא הנמנע ומונע את כולם שלא לפגוע בשאול כלל, והוא השולח את אוריה וימות בחרב בני עמון, ושאול הוא האוהב את דויד ומקרבו, והוא הדן דינו בלא דין ומבקש להורגו, ואיש האלוקים אשר בא מיהודה - והתקיימו בו שני מופתים - אחד על שקיים הציווי שנאמר לו, ואחד על שעבר על ציווי אחר שנאמר לו, ואנו אנה אנו באים אבל הלוא מנינו כאן שלושה חלקים הא' בנים ואבות ברמת עוה"ז הב' תלמידים ורבותיהם ברמת עוה"ב, הג' האדם עצמו שאין בו חילוק, רק הוא גוף ונשמה כאחד, ועל הב' תלמידים ורבותיהם, הלוא פשיטא, כי הלוא ראה נראה שמשה היה חניכם של בתיה וגם של פרעה, ואם כן אתי שפיר, ועל הא', בקשר אב ובנו, הלא נראה כי שמואל ובני חנה לכולם זכו היא ואלקנה מזכויות חנה ואלקנה, כמ"ש "וברך עלי את אלקנה ואת אשתו" וכך בורך כמ"ש "כי פקד ה' את חנה", אבל ודאי גם בניו הראשונים מפנינה בניו היו, ולא כתיב שכיהה והוכיח את פנינה, ופנינה ובניה נענשו כמ"ש בחז"ל, הרי שאלקנה אלו בניו ואלו בניו, כולם היו בניו, אלא שאלו בני פנינה ואלו בני חנה, אלו מהאישה הזאת ואלו מהאישה הזאת, אבל הטוב ביותר ללמוד לגבי הדבר הג' - מאליהו איש הברית אשר הוא זועם בהפרת ברית וכ"כ הוא דבק בברית עד אשר אין אדם אחר להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם שהיא הברית הטבעית ביותר - ואין מי שטוב לדבר זה כי אם אליהו דווקא, והוא המכבד את אחאב בכבוד גדול, והרי כאן זועם הוא וכאן מרחם הוא, ומעצמו - ביחס לאבותיו - הרי הוא כ"כ מאוכזב, וכך דבריו "וישאל את נפשו למות ויאמר רב, עתה ה' קח נפשי כי לא טוב אנוכי מאבותי", כי כן נפש בעל הברית הרוצה בשלום, ועל כן עלה בסערה מפני עזיבת השכינה, וישוב בעת אשר שוב יצליח דבר ברית כראוי, כי אליהו כך כתוב בו "אליהו התשבי מתושבי גלעד" וגלעד כתיב "ולמכיר נתתי את הגלעד", ומכיר - צכיר הלא בן מנשה בכור יוסף, יוסף איש מצליח, כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, ואף אליהו נסתר ונגלה לפי כלליו, ועל כן נגלה ומסתתר ואינו מופיע אלא בעת תואם וחיבור הצלחת השלום, ועל כן מקפיד ומותח ביקורת זועמת על כל אדם המעז להקפיד ועל המותח ביקורות זועמות, כמ"ש כידוע, כי לא על הקפדנות הקפדתו, אלא על הברית הקפדתו, לא הנהגה זועמת או רגש כעס הם החמור בעיניו, אלא החמור בעיניו הוא העבירה על הברית, עצם רגש אהבת ה' ועצם רגש אהבת הזולת ולדונו לכף זכות, לא רק גילויו באיזה מעשה או רגש כזה או אחר בפועל, אלא עצם הברית, גם כשאינו נראה בפועל, כי הנביא רואה את העומק, ור' יוסי אינו נביא אלא חכם ולא היה זה לפי הראוי לאליהו, וכיוון שאליהו התפשטות הברית והקדושה באדם היא עניינו, ולכן תמצא באליהו שנעלם עם התפשטות החטא, ואינו מופיע עד אפשרות התפשטות התשובה, חטא או מצווה בעלמא אינם עניין לעניינו, אלא התפשטות הדבר כברית המתפשטת על כול מהותו של אדם, כדאמרינן "פשטה קדושה בכולה", ואפילו מאבר אחד שהנשמה תלויה בו, כך אפילו מצווה אחת או חטא אחד יכולים להשפיע על הכל, כי לא על מצווה אחת או אחרת הקפדתו, אלא על התפשטות הברית באדם הקפדתו, בין בעניין מצווה או איסור אחד, ובין בעניין איסורים או מצוות רבים, אבל נגלה ליחידים שפשטה קדושה בכל עצמותם, כי לא דיבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים, ואינו נגלה כי אם למקבלי מרותו, שפשטה קדושה בכל עצמותם, שלא יתחייב להוכיח במקום שאינו נשמע, ורק בימיו היה שלום בין ישראל ויהודה, ואינו שב עד שישוב השלום בין ישראל ויהודה, וזהו העניין בזעמו וברחמיו של איש הברית, לא זעם או רחמים, שאינם אלא מקרה הקורה את האדם בעל ההשקפה הכזו או אחרת, אלא הברית שהיא עצם מהות השקפתו וצור מחצב נשמתו, ואם תאמר, עם הדרך הולכת לכאן ולכאן, מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, היאך אדם לומד תורה מעתה, אלא האמת, דרכו של אלוהינו, שמאריך אפיה וגביה דיליה, אבל אינו בא בטרוניא עם בריותיו, ובשעה ש"אכן אתה אל מסתתר" אז שם כתיב "יגיע מצרים וסחר כוש" יזכו להאמין בה', וכתיב שם "כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו". אבל בשעה ש"לא בסתר דיברתי" מה כתיב אצלו "רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל" וכתיב שם "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה" ואמרו חז"ל: אבירי לב בני מתא מחסיא, שראו יקרא דאורייתא ולא איגייר גיורא מנייהו, וכן פירשו חז"ל מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים, וכתיב "יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק" וכתיב "יתמו חטאים מן הארץ" וכתיב "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוקים"
|
|
|
נשלח ב-19/11/2019 06:45 |
|
| |
תבונה נגד עצמה: תבניות ודפוסים בהגותו של מהר"ל מפראגהטענה המרכזית של חיבור זה היא, שמהר"ל השתמש בתורות ובשיטות חשיבה מדעיות כדי לערער את המדע מתוכו. ככל הוגה חדשן אף מהר"ל סבר שההגות הפילוסופית והמיסטית שקדמה לו היא מיותרת. כל כך מפני שהמקראות ודברי חז"ל מתפרשים מתוך עצמם, ואינם נזקקים לפרשנות חיצונית. מהר"ל דחה תיווך כלשהו בין הלמדן לבין הטקסט שניתן בהתגלות. מחקר מקיף וחדשני זה חושף את מקורותיו של מהר"ל ואת תבניות המחשבה שלו, ומראה כיצד באופן אירוני הוא משתמש בשפה השכלתנית, אך למעשה דוחה את תכניה ואת משמעויותיה. הדיונים שבחיבור זה עוסקים בתפיסת האלוהות של מהר"ל, בסדרו של היקום, בתפיסת הנפש ובתורת הנבואה. לראשונה מתוודע הקורא הזהיר להגות מפורטת שכולה לעומתיות ושלילה.

|
|
|
נשלח ב-17/11/2019 14:16 |
|
| |

|
|
|
|
נשלח ב-10/11/2019 10:11 |
|
| |
ספרן
ספרן כתב: |  | "ספר זה הוא תיעוד של מסע קיומי של איש חינוך, מחקר והגות. המחבר, חניך עולם הישיבות הציוניות וד''ר לפילוסופיה, עוסק במתח שבין עולמה של המסורת הדתית לחוויה הביקורתית המודרנית. זהו מסע של אדם המחויב לעבר אך נטוע בתוך ההווה. הספר עוסק בשאלות הגדולות של האמונה היהודית ומבקש למצוא להם משמעות בתקופה של התחדשות יהודית־ישראלית. לשם כך הוא מפרש מחדש 'בלשון בני אדם' מושגים עתיקים כמו בריאה והשגחה ונותן מובן אנושי לאמונה באל, לתפילה, להלכה ולתפקידו של רב בימינו. הספר מצאר את ההשלכות המעשיות והחינוכיות העולות מתפיסת העולם החדשנית שהוא מציע" ד''ר אריאל פיקאר הוא מנהל מרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן בירושלים. היה במשך עשור המנהל החינוכי של תוכנית בארי במכון הרטמן. ד''ר פיקאר הוא בוגר ישיבת הר־עציון ואוניברסיטת בר־אילן, כיהן כרב הקיבוץ שלוחות ולימד בישיבת מעלה גלבוע ובמדרשת עין הנצי''ב. ספרו הקודם לראות את הקולות – מסורת יצירה וחירות פרשנית י''ל בידיעות ספרים (2016).

ביקורת על הספר מאת הרב ד'ר מיכאל אברהם
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99-%d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%93%d7%9d%e2%80%8e
|
|
'מחוייבות ללא חובה' ראיון עם המחבר:
https://www.makorrishon.co.il/judaism/181663/
|
|
|
|