בית פורומים עצור כאן חושבים

מי אתה מר שושני ?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-29/9/2003 01:08 לינק ישיר 
מי אתה מר שושני ?

איפה אקדמאי שיוסיף פרטים ?


חידה יהודית של המאה העשרים
מאת יאיר שלג

גם מעריציו הרבים - ובהם עמנואל לוינס - לא ידעו מה שמו ומאין בא. הוא הסתובב ברחבי העולם, באירופה ובאמריקה וגם בישראל,
נווד נצחי ומלוכלך - מן המורים הגדולים של זמנו. מי היה מר שושני

חתן פרס נובל, אלי ויזל, אמר עליו: "אני יודע שלא הייתי נעשה לאיש שהנני, ליהודי שהנני, אילולא בא יום אחד נווד מדהים, מעורר אי-שקט, והודיע לי שאיני מבין שום דבר". הפילוסוף היהודי-הצרפתי הנודע עמנואל לוינס חזר וכינה אותו "מורה מופלא" וייחס לו את יכולתו לפענח
טקסטים תלמודיים. הוא אף חזר והדגיש שהבנתו בתלמוד (כפי שבאה לידי ביטוי בספרו "תשע קריאות תלמודיות", שהתפרסם לפני כשנתיים בישראל) אינה אלא "צל צלו" של מה שלמד ממורו הגדול. גם הפרופ' שלום רוזנברג, איש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, שהכיר אותו
בשנותיו האחרונות בדרום אמריקה, רואה בו את מורו הגדול ומצטער עד היום, 35 שנים אחרי מותו, על שלא פעל די להפצת תורתו.
מכריו ותלמידיו הכירו אותו רק בשם "מר שושני". לפעמים כינה את עצמו הפרופ' שושני, אבל גם זה היה כנראה רק כינוי שבחר לעצמו. במסלול חייו
עבר בין מזרח אירופה, צרפת, ארצות הברית, ארץ ישראל, צפון אפריקה ודרום אמריקה. נווד נצחי, תמיד לבוש כמו קבצן; ערירי, מקבץ ימי שהות
ואוכל אצל מארחיו. מקפיד בקנאות שלא להסגיר את עברו ותולדותיו. אבל בכל אחד מהמקומות השאיר שובל ארוך של מעריצים נדהמים - מהיקף הידע,
היהודי והכללי, ומהיכולת לשזור את תחומי הידע השונים לחידושים מהממים. ויזל כתב בזיכרונותיו שבכל מקום בעולם שבו סיפר על שושני תמיד נתקל באנשים שגם הם פגשו בו בשלב כלשהו של חייהם
והושפעו ממנו עמוקות: "בסן פרנסיסקו ובמונטריאול, בקראקאס ובמרסיי, כשהזכרתי את שושני, הופיע חיוך בפניהם של כמה מאזינים וידעתי כי כרגע הדלקתי מחדש את הניצוץ".
רבים רואים בו את אחד המורים הגדולים של המאה העשרים, בוודאי בעולם היהודי, ובו-בזמן גם אחד מדמויות המסתורין של המאה; מין כוכב שביט אנושי
שעבר בשמיה והסעיר את כל מי שפגש בו. העיתונאי
היהודי-הצרפתי שלמה מלכה, שכתב ספר על אודותיו, הכתירו בכותרת המשנה "חידת המורה של המאה העשרים". רוזנברג אמר פעם ללוינס, בשיחה של שניים מבחירי תלמידיו של שושני, ש"העולם
נחלק למי שהכירו אותו ולמי שלא".
עד היום לא ידועות בבירור שנת הולדתו, הארץ שבה נולד ואף שמו האמיתי שנוי במחלוקת. ההערכה היא שהוא נולד אי-אז בסוף המאה ה19-, אי-שם במזרח אירופה; ההשערות נעות בין ליטא לרוסיה הלבנה (בלארוס).
ויזל קובע בזיכרונותיו כי שמו האמיתי של שושני היה מרדכי רוזנבאום. השבוע אמר ויזל כי עובדה זאת, יחד עם פרטים נוספים על משפחתו וילדותו
של שושני, אסף במשך השנים מאנשים שכתבו לו בעקבות דברים שכתב או הרצאות שנשא על שושני: "יש לי היום תמונה די רחבה על עברו", הוא אומר, אבל, נאמן למורשת החשאיות של שושני, הוא מסרב לפרט.
ייתכן שהמידע שקיבל ויזל נסמך על כך שבאחד מדרכוניו השתמש שושני בשם מרדכי בן שושן, ורוזנבאום הוא הרי תרגום של שושן. אלא שהשם מרדכי בן שושן נראה יותר כמו פסוודונים המתייחס לדמותו של מרדכי היהודי ממגילת אסתר, שחי בשושן. הד"ר שמואל ויגודה, מנהל המכון להכשרת מורים בישיבת ההסדר שבגוש עציון שכתב דוקטורט על לוינס והתייחס גם לקשריו עם שושני, מעלה את ההשערה שהשם מרדכי בן שושן נובע מכך שמרדכי מן המגילה הוא הראשון המכונה יהודי במקורות ישראל, אף שלא בא משבט יהודה, וזאת
משום "שהוא מייצג את היהודי הראשון המתמודד עם הגולה בהצלחה". האם זה היה המסר שביקש שושני להעביר בשם שבחר לעצמו?
רוזנברג, לעומת זאת, הגיע למסקנה ששושני אינו אלא הלל פרלמן, תלמיד-חכם המוזכר בשניים ממכתביו של הרב קוק (האב) מ1915-. רוזנברג
הסיק זאת מכך ששמע משושני כי למד בראשית המאה העשרים אצל הרב קוק בארץ ישראל ונסע אחר כך לארצות הברית. באחד מאותם מכתבים אמנם כותב
הרב קוק לידידו בארה"ב, הרב מאיר בר-אילן (לימים מראשי הציונות הדתית בארץ ישראל), ומבקש ממנו שיקבל יפה את פרלמן, "הרב החריף ובקי, שלם ורב תבונות". רוזנברג כל כך משוכנע בזיהוי שלו, שקרא לאחד מבניו בשם הלל והוא אף מציין שגם אחד מניניו של לוינס קרוי בשם זה. אבל באותו מכתב של הרב קוק מכונה פרלמן גם בתואר "החתן" ואילו שושני, לפחות כפי שהכירוהו תלמידיו, לא התחתן מעולם.
רוזנבאום או פרלמן, "שושני", גדל במזרח אירופה כילד פלא, עילוי שמגיל מוקדם ידע את כל התנ"ך והתלמוד בעל פה. ההערכה היא שהיה בעל זיכרון
צילומי נדיר, שמוחו עבד כמו סורק ממוחשב בן-זמננו. רוזנברג ואחרים מספרים (מהמעט שהצליחו לדלות משושני על עצמו) שאביו היה מסתובב אתו
בעיירות מזרח אירופה ומרוויח כסף מהפגנת כישורי הזיכרון המדהימים של הבן. היה כנראה משהו טראומטי מאוד בילדות הזאת, משהו שאיש ממכריו מעולם לא פיענח, אשר הפך את שושני לנווד נצחי ולמי שאינו מסוגל למסד את כישוריו העצומים.כמה עדויות מספרות שנראה בשנות העשרים של המאה במרוקו ובאלג'יריה. בשנות העשרים גם שהה בארה"ב. גם התקופה ההיא היתה כנראה טראומטית בשבילו. בערוב ימיו, כשהוא כבר בדרום אמריקה ואלי ויזל ביקש להזמינו ללמד בארה"ב, סירב בתוקף. ויזל מספר שהסביר לו כי "נשבעתי שרגלי לא תדרוך על אדמה אמריקאית אחרי שאיבדתי כל כך הרבה כסף במפולת בבורסה" (ב1929-).
העדות הישירה המוקדמת ביותר של אחד המרואיינים לכתבה זו היא של משה שוובר, חשמלאי ירושלמי (בעבר מורה), שפגש את שושני כילד באמצע שנות
השלושים בשטרסבורג: "להורי היתה שם מין מסעדה והוא פתאום הופיע שם. הוא היה די חזק והקפיץ אותי לתקרה, תוך שהוא סופר באנגלית, צרפתית
וגרמנית". לפי עדותו של שוובר, כבר אז היה שושני אותו נווד דלפון, כפי שיתואר לימים בפי ויזל: "הוא נראה תמיד מלוכלך ולא מסופר. על
ראשו הענק, העגול, התפוח, היה חובש תמיד אותה מגבעת קטנטנה, והעדשות העבות והמאובקות של משקפיו היו מטשטשות את מבטו. מי שהיה פוגש אותו
ברחוב מבלי להכירו היה מתרחק ממנו בשאט נפש והוא היה נהנה מכך".בעקבות הכיבוש הנאצי של צרפת, נמלט שושני לשווייץ הניטרלית. כמו כל
השלבים בחייו, גם את דרכו לחופש מלווה שובל של סיפורים. אחת הגרסאות מספרת שכשנאלץ להתפשט באחת הבדיקות במחסומים והתגלה שהוא נימול, הציג
את עצמו כמוסלמי. להוכחת דבריו ציטט בשטף את הקוראן, עד ששומעיו התרשמו שלפניהם לא סתם מוסלמי אלא "אימאם גדול".רוזנברג אומר שהגרסה "האותנטית", ששמע משושני עצמו, היא שבאחד המחסומים נתקל בקצין גרמני ששאל לזהותו. שושני הציג עצמו כפרופסור למתמטיקה מגרמניה. הקצין גיחך: "אין לך מזל, יהודון. אני עצמי
פרופסור למתמטיקה". שושני לא היסס ואמר לקצין: "אשאל אותך שאלה. אם תמצא את הפתרון, תירה בי, ואם לא, תשחרר אותי מבלי לשאול שאלות
נוספות". הצלחתו של שושני להגיע לשווייץ אמורה להעיד מה היו התוצאות.
לאחר המלחמה חזר לצרפת, תחילה לשטרסבורג ואחר כך לפאריס. שוב התקיים בחסדי יהודים שהכירו בכישוריו ומשיעורים פרטיים. מכרים מאותה תקופה
מתארים אותו כמי שאהב לאתגר את סביבתו בכך שיזרקו בפניו נושא כלשהו - מיהדות ועד ספרות, או פיסיקה ואסטרונומיה - והוא כבר ירצה עליו.
באותן שנים גם התוודע לשני האישים שלימים יפרסמו את שמו ברבים: ויזל ולוינס.
ויזל מספר בזיכרונותיו שהיו לו שתי פגישות היכרות עם שושני. בראשונה סתם הוצג לפניו "איש מוזר, לבוש כנווד". אחד ממכריו הגדיר אותו כגאון, השני כמשוגע והשלישי סיכם בפשטות: גאון משוגע. הפגישה השנייה, אחרי כשנתיים, היתה משמעותית הרבה יותר. ויזל ישב ברכבת והכין הרצאה על ספר איוב לסמינר שבת לצעירים שבו השתתף. פתאום פנה אליו מישהו ביידיש צורמנית וחטף את הספר מידו. כשוויזל הסביר שהוא אמור להרצות על הספר, ספג התקפה שלא ציפה לה: "אתה מלמד את איוב?" שאל שושני בבוז ופתח בסדרה ארוכה של שאלות שהוכיחו לוויזל האומלל שלא רק שאינו מבין כלום בספר, "על פי אמות המידה שלו לא יכולתי אפילו לתרגם את הפסוק הראשון כהלכה". כשהרכבת הגיעה לתחנה, ויזל נשם לרווחה אבל אז הודיע לו שושני: "עוד לא סיימנו. אני בא אתך".
הוא הלך עם ויזל לסמינר ו"איפשר" לו לשאת את הרצאתו על איוב. רק לקראת צאת השבת התחיל פתאום לדבר ולהרעים בשאלות על שומעיו: מהי השבת, ומדוע היא מכונה "מלכה"? על מה היא שולטת ומה כוחה? ויזל מספר ששזר בדבריו ציטוטים משירת ימי הביניים ומספרות הקבלה בצפת. הצעירים היו מרותקים, ורק החלטתו של שושני עצמו להפסיק באחת את ההרצאה קטעה את
הקסם. למחרת נשא בעצמו הרצאה על איוב - "כדי לטהר את שמו", כפי שהגדיר זאת. ויזל זכר אותה כ"הצגה מסנוורת, פרובוקטיווית, מעשירה, נותנת השראה מסוג שלא שמעתי מעולם". כשסיים את ההרצאה לא שכח לקנטר את ויזל: "עכשיו לפחות תוכל לדבר על איוב בצורה אינטליגנטית יותר".
ויזל המוקסם החליט דווקא לדבוק בשושני ואמנם המשיך את השיחות והלימוד אתו במשך שנים אחדות, עד שנפרדו דרכיהם: ויזל נסע לארה"ב ושושני
לישראל ולדרום אמריקה. את שלמד משושני מסכם ויזל כך: "הוא לימד אותי קודם כל להטיל ספק בכל. כמי שבא מבית דתי מאוד, זה היה חשוב מאוד
בשבילי".לעומת המפגש המקרי עם ויזל, המפגש בין שושני ללוינס היה יזום, בידי ידיד משותף: רופא הנשים הד"ר אנרי נרסון. לוינס סיפר לימים שכלל לא רצה לפגוש את שושני; ככל הנראה, כמי שהיה תלמידם של גדולי הפילוסופים במאה העשרים, כמו אדמונד הוסרל ומרטין היידגר, הוא נטה לזלזל בנווד התמהוני שעליו שמע מנרסון. אבל נרסון התעקש, ולפי האגדה ישבו השניים לבדם לילה שלם, שבסיומו נכבש לוינס בקסמו ואמר לנרסון: "אני לא יודע מה הוא יודע, אבל הוא בוודאי יודע את כל מה שאני יודע".
עיקר חשיבותו של שושני ללוינס, כפי שהעיד גם לוינס עצמו, היתה בעובדה שפתח לפניו את הזיקה העמוקה לתלמוד. לוינס, שגדל בבית יהודי משכיל
(אם כי דתי) בליטא, למד בילדותו עברית ותנ"ך, אבל החינוך שקיבל התעלם מן התלמוד, שנחשב מזוהה עם הישיבות. המפגש עם שושני, כפי שהעיד לימים בראיונות, הביא אותו למסקנה שהיהדות אינה מבוססת על התנ"ך, אלא על התנ"ך כפי שהוא מפורש בעיניים התלמודיות. יתר על כן: שמואל ויגודה מסביר בדוקטורט שלו, שלוינס למד משושני להכיר במשמעות הפילוסופית העמוקה של התלמוד, שאפילו ההלכות שבו, קל וחומר סיפורי האגדה, משקעים מאחוריהם השקפות פילוסופיות. את הרעיונות הללו ביקש לוינס לימים לחשוף ב"קריאות התלמודיות" שלו.
ב1952-, בפאריס, החליט שושני שהגיעה העת לנדודים נוספים. הוא בא לישראל, לאחר שאחד מתלמידיו סידר לו תעודת לידה מזויפת, שרק בזכותה זכה גם בדרכון. בארץ בילה את זמנו בעיקר בקיבוצים דתיים. הפרופ' צבי בכרך, לימים מרצה להיסטוריה באוניברסיטת בר אילן, פגש אותו בקיבוץ בארות יצחק: "יום אחד מופיע אדם שאף אחד לא הכיר ואומר: תנו לי חדר ואוכל, ואני אלמד אתכם מה שתרצו. הוא היה נראה מוזנח לחלוטין, כמו קבצן. חשבנו שזה סתם תמהוני, אבל הרי אי-אפשר לגרש אדם כזה. אז נתנו לו איזה צריף מעץ ולאחר כמה זמן אמרנו: בואו נשמע מה יש לו ללמד. הוא נתן שיעור בגמרא, תוך שהוא מתקן שגיאת דפוס של פירוש התוספות, והכל בעל פה. זה היה כל כך מרשים, שהחלטנו שניתן לו מקום בתוכנו".
כך חי כמה חודשים בבארות יצחק, ומשם עבר לקיבוץ סעד שבנגב ולקיבוצי עמק בית שאן. אברהם אורן, חבר קיבוץ שדה אליהו, מדבר עליו דווקא
בנימה של הסתייגות מגאונות עקרה: "אם תשאל אותי מה אני זוכר מכל השיעורים שלו - אפס פלוס. הוא לא היה מאותם גאונים שהצליחו באמת
לחולל מהפכה".
הוא גם היה אדם קשה מאוד. המיתוס של דמותו נבנה, בין היתר, גם על בסיס האובססיות השונות שלו. הגדולה שבהן היתה השמירה הקנאית על פרטיותו והביוגרפיה שלו. תלמידיו מספרים שלא הסכים שיעלו אותו לתורה, כדי ששמו האמיתי לא ייוודע. בכרך מספר שפעם נכנס לחדרו של שושני וראה דף שנפל על הרצפה. בתמימות ביקש להרימו וראה שם שורות בכתב-ידו הצפוף של שושני, משהו שנראה כמו נוסחאות מתמטיות; "הוא התנפל עלי וכמעט רצה להרוג אותי".
בנוסף לכך, אף שהיה לבוש בעצמו כנווד מלוכלך, היתה בו אובססיה להיגיינה. בכרך: "הוא לא הסכים לשבת אתנו בחדר האוכל. היה צריך להשאיר את מגש האוכל על סף דלת חדרו והוא היה לוקח אותו בעצמו. בפעם הראשונה שהגשתי לו קפה הוא שפך אותו מהחלון ונזף בי: 'אתה לא יודע שקפה מגישים כשהוא מכוסה?'" שוובר, שגם בדירתו הירושלמית התגורר שושני, מספר ש"שושני לא נתן לאנשים להעביר ידיים מעל האוכל שלו, מחשש
לזיהום".
לא קל היה ללמוד אצלו. כשם שזכה לתשומת לבו של ויזל לאחר שביטל בבוז את דבריו, כך עשה עם כל שומעיו. אפילו לוינס, שהעריץ אותו, כינה אותו
לא פעם גם "מורה אכזרי".השאלה אם שמר מצוות היא עוד אחת מהחידות האופפות אותו. שוובר זוכר
ש"בביתי הניח כל יום תפילין". אחרים דווקא לא בטוחים שהקפיד במצוות. מה שברור הוא שגם אם היה אדם מאמין, לא היה מסוג המאמינים התמימים.
כל ישותו שידרה ערעור על ההבנה הפשוטה, התמימה, הקיימת, וניסיון מתמיד לאתגר ולבחון אותה.זו כנראה היתה גם עיקר תרומתו לתלמידיו. ויגודה מציין שלאחר שנים, רובם זכרו בעיקר את בקיאותו הגאונית אבל התקשו להסביר מה היתה תורתו או שיטתו. לא במקרה כך: נראה שעיקר שיטתו לא היתה עקרונות פילוסופיים פוזיטיוויים, אלא עצם הערעור על מה שנראה מובן מאליו. ויגודה מתאר את שיטת ההוראה התלמודית של שושני כמי שנהג לפרש את הסוגיה בדרך מסוימת,
אחר כך לערער אותה מן היסוד, לחזור ולפרש אותה בדרך חדשה ושוב לערער אותה וחוזר חלילה. הקושיה והספקנות היו עיקר שיטתו, ולא התשובות. יש בין תלמידיו שחששו מכך עוד יותר משחששו מנזיפותיו על בורותם. ויזל מספר על חבר שלמד אתו אצל שושני בצרפת והזהיר אותו מפניו: "האיש הזה רוצה לערער את האמונה שלנו. הוא מפחיד אותי". לימים, מספר ויזל, נסע האיש לברוקלין "ונעשה שם לראש ישיבה ולאחד הפוסקים ההלכתיים הגדולים של דורו".
באמצע שנות החמישים נסע שושני לתחנתו האחרונה, אורוגוואי, בעקבות הזמנה של תלמיד לשעבר מצרפת שהיגר לשם. גם שם חי בדוחק. עם זאת, כל חייו ליוו את שושני השמועות שבעצם העליבות מסתירה כסף גדול שקיבל כשכר לימוד מאנשים ידועי שם שביקשו שילמד אותם. כך, למשל, הוסברה יכולתו לנדוד בעולם. ויזל גורס שמדובר ביותר משמועות: "פעם, בצרפת, ישבנו ולמדנו בחדר שלי, כשפתאום הוא ראה חיילים נכנסים לבניין. הם באו בסך הכל לבדוק את התעודות שלנו, אבל הוא נבהל וברח ואמר לי לשמור על המזוודה שלו. זו היתה מזוודה ישנה ועלובה, אבל פתאום היא נפתחה
בידיים שלי וראיתי שם כסף וזהב. סגרתי אותה, וכשהוא חזר לא דיברתי על כך מלה".
רוזנברג, שחי בשנות החמישים בארגנטינה השכנה, שמע על שושני וביקש ללמוד ממנו. הדבר התאפשר רק לאחר נפילת שלטון הדיקטטורה של חואן פרון
ב1956-. מאז נקשרה נפשו בנפש שושני והוא השתדל לנצל כל הזדמנות כדי לבקר באורווגואי וללמוד ממנו. הוא מכנה אותו "סוקרטס ללא אפלטון",
כלומר חכם קדמון, המערער את שלוותם של שומעיו בהתרסות על מה שנחשב בעיניהם כאמונה או ידע מובנים מאליהם, ועם זאת בלא תלמיד מובהק שיפיץ
את תורתו ברבים וינסח אותה ניסוח פוזיטיווי. רוזנברג אומר שהוא חש אשמה שעד היום הוא עצמו לא עשה זאת.
בשבת אחת, בינואר 1968, השתתפו השניים בסמינר לחניכי בני עקיבא במונטווידאו, בירת אורוגוואי. בערב התמוטט שושני, כנראה מהתקף לב.
רוזנברג מספר שבילו זמן רב בחיפוש אחר רופא. "זה שהגיע לבסוף לא היה בעל הכישורים המתאימים", מה שהכריע את גורלו של שושני למוות. גם סודותיו נלקחו אתו אל הקבר. על המצבה לא נכתב שום שם פרטי, אלא רק "הרב והחכם שושני ז"ל" ומתחת לשם נכתבה שורה מסכמת נוספת: "לידתו וחייו סתומים בחידה".
(הארץ)

***

אספתי לכאן הלינקים שהצטברו בהמשך אשכול [ניק']

ספרן:

מאמר מאת תלמידו פרופ' שלום רוזנברג
http://makorrishon.co.il/show.asp?id=10240

לינקזעצער:

צעקתו האילמת של האחר
על משנתו של הפילוסוף עמנואל לוינס מאת לוראן כהן
http://www.acheret.co.il/bin/en.jsp?enDispWho=Article%5El352&enPage=ArticlePage&enDisplay=view&enDispWhat=object&enVersion=0&enZone=Article&

park_k:

http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=10240

slomo_l:


בין ה"אח" ל"אחר" / הרב ד"ר אליהו זיני
http://www.orvishua.org.il/heb/articles/art/1137880930.pdf



תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 21/03/2006 3:30:21



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/12/2019 18:23 לינק ישיר 



      תמונה יכולה לכלול: ‏‏𔂚‏ אנשים‏, ‏‏אנשים מחייכים‏, ‏‏טקסט‏‏‏‏



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/7/2019 05:40 לינק ישיר 
ספרן


   התגלו כת'י

   https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5556835,00.html

   https://winners-auctions.com/he/content/%D7%AA%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%A9-%D7%9E%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%9B%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A8-%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%99

תוקן על ידי ספרן ב- 25/07/2019 03:44:37




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2018 04:52 לינק ישיר 

no

<וראוי להזכיר שוב את תשובת הרמב"ם>

בראש אגרת השמד. 

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26811&st=&pgnum=4&hilite

בסוף הקטע לפי תחילת הקטע "ועתה אתחיל".

תוקן על ידי נישטאיך ב- 28/01/2018 05:21:17




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2018 23:26 לינק ישיר 

תעלומת הגאון: היהודי שצילם במוחו את התנ"ך

אזכורים של המלומד החידתי "מר שושני" בכתביהם של אישים שהכירו אותו מעידים על כישרונו האינטלקטואלי יוצא הדופן וגם על הצד הפחות רציני שבו, וחושפים פיסת מידע נוספת על זהותו הסודית. יובל לפטירתו

בכ"ו בטבת תשע"ח מלאו יובל שנים להסתלקותו של המלומד היהודי האניגמטי, הנודע ברבים בתור "מר שושני". שושני נפטר בליל שבת פרשת וארא תשכ"ח, והשנה חל יום השנה לפטירתו באותה שבת ממש. העמדה השלטת כיום במחקר מזהה את שושני עם תלמידו של הראי"ה קוק, הלל פרלמן. זיהוי זה מוזכר בכתובים בספרו בצרפתית של שלמה מלכה על שושני שיצא לאור בשנת 1994, והוא ידוע גם לאחדים מתלמידיו. זיהוי זה נדון בין היתר במאמר שפרסם משה נחמני ("אור חדש", 15, תשע"א), וקיבל אישוש במאמר פרי עטי "תעלומת שושני", המתעד בין היתר את המחקר הגנאולוגי שערכתי בנושא (מוסף "שבת" ה' בתשרי תשע"ו). במאמר זה הפניתי לראשונה להעתק תעודת הלידה של פרלמן, המצביע על כך שנולד בבריסק בראשית שנת 1895.

שושני־פרלמן הגיע ארצה בשנת 1910 לערך, ולמד בישיבת הראי"ה ביפו. הוא עזב את הארץ בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, היגר לארה"ב ובהמשך התגורר בין היתר בצרפת ובארץ, ובעשור האחרון בחייו גר במונטווידאו, אורגוואי.

בדברינו הבאים נציג שלוש עדויות מרתקות בכתובים מפיהם של שלושה אישים שהכירו את שושני בצרפת ובדרום אמריקה בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים, והתרשמו מיכולותיו הלימודיות המיוחדות. הידיעות הללו מלמדות על כוח המשיכה הממגנט העצום שהיה לשושני, שריתק אליו את שומעי לקחו. העדויות המובאות כאן אינן מוכרות, והן טרם זכו לאזכור בחומר הנוגע לדמות זו.

הגאון בסמינר למורים

עדות ייחודית ומאלפת על אודות ימיו הראשונים של שושני על אדמת אמריקה הדרומית נשתמרה בידינו מכלי ראשון במאמר מאת איש החינוך ששימש מרצה במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר־אילן, ד"ר יהודה מוריאל (נפטר בשנת תשנ"ח). מוריאל היה באותה עת שליח מטעם המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה בארצות אמריקה הדרומית.

שושני עזב את צרפת בשנת 1952 ובא ארצה. הוא התגורר תחילה בכמה קיבוצים דתיים ולאחר מכן בירושלים. בשנת 1956 שב לצרפת לפרק זמן של כחצי שנה, ואז שם את פעמיו לעבר דרום אמריקה, שם התגורר עד לפטירתו.

צילום: באדיבות אחד מבני משפחת מינץ
הלל פרלמן, ארץ ישראל, סביבות 1912. יובל למותו. צילום: באדיבות אחד מבני משפחת מינץ

ד"ר מוריאל פרסם מאמר שכותרתו "מורים בארגנטינה ומאורוגואי מתכנסים ללמוד תורה" בגיליון אדר ב'–ניסן תשי"ז (1957) של כתב העת "דרום" (עמ' 19󈞀), שיצא לאור בבואנוס איירס מטעם ההסתדרות העברית בארגנטינה. במאמר זה הוא מדווח על סמינריון קיץ להשתלמות מורים שארגנה המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה בחודש שבט בלאס טוסקאס שבאורוגוואי, מרחק של כחמישים ק"מ ממונטווידאו.

מוריאל פותח את תיאור התוכנית החינוכית שהתקיימה במשפט הבא: "חבר המרצים הורכב הפעם ממיטב הכוחות בתחום התורני והמדעי", ומיד לאחר כן הוא עובר לתאר את השתתפותו של שושני בסמינר זה בכותבו: "'מציאה' גדולה נזדמנה לנו. שוהה עכשיו במונטיבידיאו יהודי בלתי ידוע ברבים, ושמו מקובל כאן כ'פרופ. שושני'. יהודי זה ביקר בישראל לפני שנתיים, ואילולא גלימת המסתורין שהוא מתעטף בה בכל מקום שהותו, בודאי היה מעורר רעש בחוגים התורניים. האיש הוא בעל זכרון בלתי רגיל. מוחו הוא מעין מכונת צילום, אשר כבר בשנותיו הצעירות 'צילם' את התנ"ך כולו, שני התלמודים והספרות שמסביבם, ספרות ימי הבינים, ועוד".

מוריאל מתאר עוד כי במהלך עשרים ימי הסמינר לא עלה בידיהם של המשתתפים למצוא ולו מאמר חז"ל נידח אחד ששושני לא ידע להצביע על מראה המקום המדויק שלו, לרבות השורה בדף. "יהודי גאון זה", שעל פי המתואר הצטיין גם בחריפות ניתוחיו והגדרותיו, העביר הרצאות בתולדות ההלכה ולימד את ספר משלי. כלל משתתפי הסמינר, לרבות המרצים האחרים, "נצמדו אליו ושתו בצמא את דבריו".

עוד מוסיף מוריאל כי בליל השבת הראשונה של הסמינר הוא התעורר לאחר חצות הלילה, שמע רעש באולם וירד לראות את המתרחש. התברר לו ששושני "מסביר לתלמידי הסמינר את המעבר שבין תקופת הנביאים לתקופת הסופרים לאור המקורות", ומוריאל מציין שהשעון צלצל והורה על השעה שתיים לפנות בוקר. בשבת אחר הצהרים, בשעת המנוחה, שושני לימד "שיעורי רשות" אולם לדבריו "איש לא הלך לישון". יצוין עוד כי בסמינר זה השתתף מי שקרוי בידי מוריאל באותה עת "מר שלום רוזנברג" והוא העביר שיעורים בנושא בעיות דת ומדע.

עם הפועל המזרחי בצרפת

עדות נוספת בעלת חשיבות מרובה הקשורה לימיו של שושני בצרפת בשנות הארבעים של המאה העשרים נשתמרה בספר זיכרונותיו של הרב שמואל רנה קפל (1907�), "בשירות יהדות צרפת וצפון אפריקה", שיצא לאור בדפוס בתל אביב בשנת 1981. הרב קפל, יליד צרפת, שימש רב בצרפת קודם מלחמת העולם השנייה. בשנת 1943 נתמנה לרב ומדריך רוחני של הנוער היהודי באזור הכיבוש האיטלקי, ובשנת 1945 נתמנה לרבו של הנוער היהודי בצרפת. הוא היה פעיל בתנועת "הפועל המזרחי" בצרפת. בהמשך עלה ארצה ושימש שגריר ישראל במדינות אחדות.

הרב קפל מתאר תמונות אחדות מחייו של שושני בצרפת, בעיקר בשנים 1945�, ונודעת חשיבות מרובה לתיעוד שנרשם על ידו. מדבריו עולה כי "החבר שושני", כפי שמכנהו המחבר, היה קשור קשר הדוק למדי לתנועת "הפועל המזרחי" בצרפת, עניין שלא הוזכר עד כה בספרות על אודותיו.

המאורע הראשון מבחינה כרונולוגית שבהקשרו קפל מזכיר את שושני נוגע לפגישה הארצית הראשונה של "הפועל המזרחי" בצרפת שהתקיימה בעיר ליון ביום חמישי 30 באוגוסט 1945, בהשתתפות משה שפירא וזרח ורהפטיג. הרב קפל עצמו לא השתתף במפגש זה, אולם הוא מספר כי "היום הראשון הסתיים בהרצאה מלהיבה שנשא חברנו שושני, אשר עמד על משמעות סיסמתנו: 'תורה ועבודה'" (עמ' 142�).

הרב קפל מוסר כי ב־7 בפברואר 1946 התקיים מפגש שהיה מורכב בעיקר מחברים של "הפועל המזרחי". שושני, "דמות ציורית ואגדתית", נשא שם הרצאה "מצוינת על אישיותו של משה" לרגל יום לידתו והסתלקותו. בנקודה זו המחבר מציין ששושני עזב בשנת 1952 את צרפת והיגר למונטווידאו, מסיבות שלא היו ידועות לו, וכי הייתה לו השפעה רבה על אינטלקטואליים יהודים, לרבות אלי ויזל. למעשה, ככל הידוע שושני נסע בשנה הנזכרת לארץ, וכאמור שב לצרפת לפרק זמן קצר ומשם היגר למונטווידאו. מכל מקום, הרב קפל מגולל מכאן והלאה במשפטים אחדים מידע בעל עניין על שושני. הוא מתאר את חזותו החיצונית הסובייקטיבית: "בצורתו החיצונית דמה לסוקראטס, או לפאן – אלם של רועי ארקדיה", ומוסיף לציין: "ידיעותיו הקיפו את כל מדעי הרוח ובקיאותו המדהימה הפליאה את כל שומעיו".

הרב קפל מגולל כי בזכות השתדלותו שלו זכה שושני בתמיכה כלכלית מטעם "הפועל המזרחי" עד לעזיבתו את צרפת. כלשונו: "היתה לי הזכות לעורר את עניינו בתנועת 'הפועל המזרחי' ולאפשר לו להתקיים בכבוד עד צאתו למונטבידיאו" (עמ' 134�). לא מוזכר באורח מדויק במשך כמה זמן זכה לגיבוי זה. מדבריו של הרב קפל אף עולה כי שושני נהג לבקר בסניפי ערי השדה של "הפועל המזרחי" בצרפת, וביקוריו זכו להערכה מיוחדת בידי החברים שהיו באים בהמוניהם לשמוע את דבריו ולהתייעץ עמו (עמ' 156). קרוב לשער שנסיעותיו אלה של שושני היו קשורות לתמיכה שקיבל, וכן קיים מקום להניח ששהותו בקיבוצים דתיים אחדים בארץ – שבארכיונים שלהם לא נשתמרו מסמכים על תקופת הימצאותו בהם – הייתה קשורה לזיקתו ההדוקה בצרפת ל"הפועל המזרחי".

קפל אף מתאר כנס של חברי "הפועל המזרחי" בעיר ליון ב־30 באוגוסט 1946, שחל ביום שישי. החברים נשארו שם לשבת, וכמה מאות מהם השתתפו ב"עונג שבת" שבו היה שושני הראשון לשאת דברים (עמ' 146). תוכן דבריו באותו מעמד לא נמסר. ראוי להעיר עוד כי כמות התצלומים שיש בידינו של שושני־פרלמן קטנה, אולם כדאי לבדוק אם נשתמרו תמונות שלו מאירועים שבהם נטל חלק במסגרת פעילותו ב"הפועל המזרחי" בצרפת.

מורה בהפתעה

עדות חשובה עד למאוד על שושני מצויה בספרם האוטוביוגרפי של יוחנן וחוה כהן־ישר (1934�), "ד"ש מתהום הנשייה", שיצא לאור בירושלים בשנת תשס"ח (עמ' 58). ד"ר יוחנן כהן־ישר נודע כחוקר של כתבי פילון האלכסנדרוני. הוא פגש את שושני במהלך לימודיו בבית הספר ע"ש רמב"ם ששכן באחד מפרברי פריז, לימודים שאותם החל בספטמבר 1945.

כהן־ישר מספר בין היתר שמנהל בית הספר נהג להזמין אורחים דגולים כדי שייתנו הרצאות מיוחדות. בין המרצים האורחים שהוא מונה נכלל שושני, ולגביו הוא מציין בראש דבריו שעשה על התלמידים "רושם בלתי נשכח". כהן־ישר פותח את דבריו על שושני באמירה שאיש לא ידע מה הייתה זהותו האמיתית, וכי קראו לו "מר שושני". בנקודה זו הוא מוסר ששושני בכבודו ובעצמו אמר להם שזהו שם בדוי, ובעקבות זאת המחבר תוהה מהיכן בא, אם הייתה לו משפחה ומה הייתה שפת אמו, תוך שהוא מציין שידע שפות רבות על בוריין.

כהן־ישר מספר ששושני היה מופיע בבית הספר מבלי שהוזמן בצורה רשמית ובלי הודעה מוקדמת, ולעיתים היה נעלם. הוא לא נמנה על סגל המורים הקבוע, אולם בהימצאותו שם ביקש המנהל שילמד "שיעורים מאולתרים". המנהל הקצה לו חדר קטן בעליית הגג, וכשהיה מגיע לבית הספר היה שוהה בו. לדברי כהן־ישר שושני החזיק בחדרו ספרייה קטנה אך לא הרשה לאיש לעיין בספריו. לעיתים הופיע לבוש בצורה מהודרת ולפרקים בצורה מרושלת. מחוץ לחדרו הוא לא נראה פותח ספר או נוגע בעט או בנייר, אלא סמך על זיכרונו המופלג "וידע כל דבר בעל־פה, גם בלימודי קודש וגם במדעים כלליים. גם ספרות עתיקה וחדשה הוא הכיר היטב וציטט ללא קושי שירים מפורסמים". הוא פתר בקלות בעיות סבוכות במתמטיקה, אהב חידונים "וידע תמיד לענות על השאלות הקשות ביותר". עוד כותב כהן־ישר כי הוא התעמק בחכמת הקבלה והזכיר אמרות שנונות מן המקורות, ולעיתים המציא רעיונות חדשים מדעתו, והמנהל היה אומר לתלמידים כי לרעיונות הללו בסיס במחשבה היהודית.

כהן־ישר חותם את דבריו בכותבו כי לצד הרושם הרציני שיצר, לעיתים שושני היה מתגלה לתלמידים כבעל אופי קליל יותר, וכמי שעשה "טריקים". כך בעונת הדובדבנים, בשבתות ובחג השבועות, הוא התיישב עמהם בסעודה וירה על התלמידים חרצני פירות מלחץ אצבעותיו הקמוצות, וזאת בשעה שהם היו באמצע ברכת המזון.

יצוין עוד ששלמה מלכה מזכיר בספרו את עדותו של אלי ויזל שפגש מלומד שלמד בבית הספר הנזכר (את שמו הוא אינו נוקב), וגולל בפניו את חוויותיו עם שושני שמהן ויזל מוסר נקודה אחת בלבד (עמ' 67). כן ראיין מלכה את מריאן פיקאר שזכרה את שושני מבית ספר זה ומסרה לגביו מידע חלקי ביותר (עמ' 92󈟉).

העדויות שהובאו במאמר הנוכחי על שושני־פרלמן נכתבו בידי אנשים שכל אחד מהם זכה להישגים בתחומו. חרף אופיין הספורדי, הן מוסיפות נקודות משמעותיות על הידוע לנו על אודותיו. הן משמרות ונוצרות את דמותו כמי שהותיר בזמן אמת רושם עז ובלתי נשכח על מי שבאו במחיצתו והכירוהו באותה עת, ומוסרות פרטים בעלי עניין שהיו כרוכים באישיותו. בעדויות הללו אנו שומעים במידה מרובה על כישרונותיו האינטלקטואליים יוצאי הדופן, וגם מעט על הצד הפחות רציני באישיותו.

תגיות: 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2018 23:18 לינק ישיר 

אצלי זה לא עובד.

אפשר להעתיק? לפחות את הכותרת ואולי את ההתחלה ואת שם המחבר?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2018 23:09 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2017 20:03 לינק ישיר 

איקון ירוק מאד

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2017 19:04 לינק ישיר 

וראוי להזכיר שוב את תשובת הרמב"ם:
"ממה שראוי שתדעהו שהאדם אין ראוי לו לדבר ולדרוש באזני העם עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ושתים ושלש וארבע וישנה אותו היטב, ואחר כך ידבר, וכל אמרו ע"ה והביאו ראיה מלשון הכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחר כך ויאמר לאדם, זה נאמר על מה שאדם צריך לדבר בפיו. אבל מה שיחוק האדם בידו ויכתבו על הספר ראוי לו שיחזרהו אלף פעמים אלו יתכן זה".
 

תוקן על ידי מם80 ב- 23/04/2017 19:04:22




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/4/2017 18:58 לינק ישיר 

רנ"ק היה אומר שאם אדם כתב ספר, יגנוז אותו במגירה למשך 15 שנה, ולאחר מכן אם עדיין מוצא טעם במה שכתב, יפרסם את ספרו.

לענ"ד, עיתונאות ככתיבה/קריאה יומיומית או שבועית או חודשית נעדרת את הסבלנות ואורך-הרוח הדרושים לכתיבה טובה ולקריאה עמוקה, אפילו אם העיתונאים מוכשרים והגונים ומשתדלים לעשות את מלאכתם נאמנה ואם הקוראים זהירים וקשובים וקריאתם איכותית.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/4/2017 18:41 לינק ישיר 

מיימוני,

מר שושני כבר ענה על בקשתך בצורה קולעת. כך אמר לפי תלמידו פרופסור רוזנברג:

"יש לנו ביד חמש אצבעות: בוהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת. הבוהן המתוחה מצויה בזוית של תשעים מעלות ביחס לאצבע, כמו אומר הדבר על הרווח של תשעים המעלות בין הבוהן המסמלת את המציאות לאצבע המסמלת את המחשבה. האמה, האצבע השלישית והגבוהה ביותר, היא השפה, היא גבוהה ומתרחבת יותר מהמחשבה, ולפעמים אף יתר על המידה. האצבע הבאה היא הקמיצה, היא מורה על הקמצנות הרבה שיש לנקוט ביחס לכתיבת המחשבות, והזרת, זו האצבע הקטנה ביותר, מורה על הקמצנות המופלגת ביחס לפרסום".





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/4/2017 16:59 לינק ישיר 

מ

נראה לי שכדאי לפתוח אשכול על "מהי עיתונות ראויה"...

זה באמת נושא מעניין. נדמה לי שבעבר פתח אחד מבכירי הפורום שנעלם בינתים (מוישה גרויס נדמה לי) אשכול על דיני לה"ר לעיתונאי.

שאלה מקבילה היא מה מותר לפרסם, מה אסור לפרסם ומה חובה לפרסם. לא רק בעיתון אלא בכלל. וגם זה ראוי לאשכול בפני עצמו. אתה מוזמן. אם יהיה לי זמן, אנסה לכתוב עיקרי דברים כפתיחה בעצמי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2017 14:19 לינק ישיר 

אגב, בספר "רבי מרדכי פגרמנסקי" שיצא לאור לפני כמה שנים מוזכר מר שושני. אני לא זוכר בדיוק את ההקשר (נראה לי שהיה קשר בין השנים). 
אנסה לחפש.. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2017 09:53 לינק ישיר 

מיימוני,

עיתונאות טובה אמורה להיות ישרה ומעמיקה, לדבר במתינות וברכות, לתת מקום למחנות שונים ולדעות שונות, ולחפש את שביל הזהב. כזה היה "הצפירה" של חז"ס וסוקולוב, "עיתונאות חרדית" זה לא אוקסימורון?


 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/4/2017 23:24 לינק ישיר 

אברם

מחמאה כזו לא קיבלתי הרבה זמן. בעצם אף פעם...

עלי להודות שגם אני משנה את דעותי בתחומים רבים. אבל זה לא נושא לאשכול הזה.



מ


העיתונות החרדית אמורה להיות עיתונות אחרת...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/4/2017 21:12 לינק ישיר 

כבר שנים שאני חושד ש"שושני" הוא לא אחר מאשר "מיימוני" - איננו יודעים את שמם, הם בקיאים בהרבה תחומים, כותבים בצורה שקשה מאוד להבין וכשאתה רוצה לסכם תכל'ס מה הם אמרו - זה בלתי אפשרי...: 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מי אתה מר שושני ?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 8 9 10 לדף הבא סך הכל 10 דפים.