בית פורומים עצור כאן חושבים

אמונה בקבלה - חובה, היתר, איסור

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-20/10/2003 18:51 לינק ישיר 
אמונה בקבלה - חובה, היתר, איסור

הרב קאפח, מגדולי התורה של דורנו, בעל פירוש על משנה תורה וספרים נוספים, לא היה מקובל על כל הציבור, בגלל מוצאו הדרדעי. הדרדעים היו אחרוני יהדות תימן שנותרו נאמנים למורשת הרמב"ם ולא אימצו את אמונות הקבלה.

יש האשמות - שאף זכו להופיע במאמר במוסף קודש של "יתד נאמן" - כי הדרדעים הוסתו לכך בידי נציגי השכלה מאירופה שהגיעו אליהם - לבדיקה עבור המומחים להיסטוריה של הפורום. אקדמאי, אייך?.

לפי השמועה הנפוצה, הרב קאפח נבחר לדיין בבית הדין הגדול של המדינה רק לאחר שמסר הודעה פומבית כי הוא מאמין בקבלה וחוזר בו מדרדעיותו. הנוסח המדוייק של החזרה אינו ידוע לי. כמו כן מספרים כי נשבע על הדברים האלו שהם נכונים. כלומר: על אמיתות הקבלה.

אם סיפור זה אמיתי או לא, איני יודע. אך הוא בוודאי מעורר שאלות מעניינות ביותר:

א. מצד ההיסטוריה: האם יש אמת בסיפורים אלו? האם הרב קאפח אכן נשבע שהוא מאמין בקבלה? - ולאידך גיסא - האם הדרדעים הושפעו מההשכלה?
(לידענים - נא לא להסתפק בציטוט ספרים ומחקרים, אלא להביא מתוכם...).

ב. מצד ההלכה: האם אדם *חייב* להאמין בקבלה? אם כן, מה אמונה זו כוללת? האם אי אמונה בקבלה, כלומר יחס של ספק אליה, או יחס של חוסר אמון ושלילה, הם עבירה? האם אדם שאינו מאמין בקבלה פסול מלשמש בתפקיד של רב או דיין? מה המקור לזה?

ג. האם יש מקום לשבועה על אמונה או אי אמונה בקבלה? האם מותר לאדם להישבע ולבטל בליבו כיון שהוא יודע שהמשביעים שוגגים באמונתם?

(תודה לרוח דרומית על העלאת הנושא. אשכול שלו שלו הוא לא פחות משלי, או אף יותר)

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2008 15:10 לינק ישיר 

הדברים ברורים למבין:

ההלכה היא כנכתב בשו"ע.

ישנם שקיבלו ע"ע תוספות ע"פ הקבלה. [מובא שמי שהוא ע"ה לא יחמיר ע"ע, אלא אם קיבל מאבותיו.]

יש מקרים שדברי קבלה דחו את ההלכה, אך אין זה ביד כ"א. אחת האפשרויות, לדעתי היא הדוגמא הנ"ל: סידורו של הרב, שמי שפוסק כמותו בשו"ע יכול בהחלט להסתמך על דבריו בסידור, שנכתב כידוע מאוחר יותר. 

ירוחם: יכול להיות שבמציאות אין פני הדברים כך, וע"ז אומרים: ירחםהשם. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2008 13:14 לינק ישיר 

וכיון שניתן הרשות- שוב אין היהודי מבחין, הרי אם ההלכה, היא רק להלכה, ולמעשה כל איש הישר בעינו יעשה,  
יש הפוסקים ומתיחסים על ספרים מעוררי מחלוקת, שלא ברורים מקורותיהם כל צרכן, ואומרים שנוהגים לפי קבלה.

ויש הנוהגים לפי קבלה שיש בידיהם עוד מתקופתם של עכן ומנשה ואחרים ונוהגים לפי הקבלההזו.

הרי צריך באיזה מקום להיות גוף מרכזי ומוסמך שיקבע את המעשה להלכה., ולא יכולה להתקיים חברה נורמלית, שיש בה אלפי תורות ואלפי מנהגים ואלפי הלכות שונות ומשונות, לפעמים נוגדים אחת את השניה
 
אלא -אם אנחנו נוהגים לפי הקבלה שקבלנו מאב לבן -מקרח- שאין שלטון והלכה מרכזית, כי כל העם קדושים, ובתוכם ה'.

כי מניו יורק תצא תורה ודבר ה' מבני ברק.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2008 11:45 לינק ישיר 

ירוחםשם
נכון שההלכה לא נפסקה כמוהו, אבל רק במקום שהוא חולק על ההלכה.

מעניין לציין שהרב בעל התניא נשאל איך פסק, לפעמים, בסידור כדברי קבלה, והלא בשולחן ערוך שלו פסק שאין הלכה כדברי קבלה במקום שמתנגד להלכה?
וענה שמה שכתב זה נכון רק בהלכה...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2008 11:33 לינק ישיר 

כמה דברים.

ראשית עלי למחות, ולבקש שנדבר בפורום על "בעל הזהר" ולא על רשב"י מכיוון שיש בכך חוסר יושר, הייחוס של כל דברי הזהר לרשב"י בטות יסודו מבחינה היסטורית מחקרית, וכו'

וגם מבחינת תורה שבע"פ, יש בזה מחלוקת גדולה.

גם אם נניח שסתם זהר זה רשב"י, (מה שלא ברור גם מבחינת הזהר עצמו) הרי רוב הזהר הוא מימרות בשם חכמים אחרים! הרי שהדיון ברשב"י עצמו וביכולת שלו לחלוק חסר ערך.

מי שכתבו את הזהר היו תלמידי חכמים (גם מבחינה היסטורית, לא מדובר ח"ו באנשים שאינם תלמידי חכמים), והזהר הוא לא ספר הלכה, כמו שבלמדנות אפשר לפלפל בשיטות דחויות, כך גם הזהר יכול לסבור רעיונות רוחניים בשיטות דחויות להלכה.
וזה ללא להכנס לדוגמאות שהובאו גופא.

ועדיין אין בדברי כדיי ליישב את כל הקשיים. עוד חזון למועד.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/5/2008 11:12 לינק ישיר 

הינך צודק. כנראה שתוס' הראש בתחילת המסכת חולק רק בעניין נזירות.
 
זכור לי שיש איזה דיון בנושא. ושוב, יכול להיות שאני טועה. יש תשובה ארוכה מהאלשיך ואולי שם נמצא את ההפניה. אם אני זוכר נכון אז אולי בירושלמי יש מח' בנושא.
אולי אכנס לזה בעתיד הקרוב.

בכל מקרה לדעתי אין זו שאלה מהמשנה בדף יד', הגמ' לא חייבת לדעת מזוהר.

ואולי יש אפילו מקומות שרשב"י בזוהר חולק על דברי עצמו מהתלמוד. מעניין אם משהו ימצא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2008 11:09 לינק ישיר 

בנימיני
רק בעניני נוהל, נכון שרשב"י יכול לחלוק, אבל אם ההלכה לא נפסקה כמוהו, אין כל ערך לדעתו   להלכה, חוץ מלמדנות,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2008 10:28 לינק ישיר 

בנימיני,
מכיוון שנושא חפצא הוא כ"כ מרכזי בנדרים, הייתי מצפה שתמצא מקור תנאי מוכר שיחלוק על כך.

מי שלמד נדרים יודע שהעובדא שנדר הוא איסור חפצא ושבועה היא איסור גברא יש משמעויות רבות להלכה, כגון שנדר חל על דבר מצווה מה שאין כן שבועה, שנדרים חלים על איסורים, שניתן להתפיס בנדר אך לא בשבועה (אני יודע שלא כל הדברים שציינתי מוסכמים, אך זה עולה מרוב הראשונים.
דעת הגמרא היא שנדרים על דברים שאין בהם ממש חלים רק מדרבנן, אילו היה כדבריך שר' שמעון חולק על כך היתה הגמרא מקימה את המשנה בנדרים יד ע"ב "קונם שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך האומר לאשה קונם שאני משמשך הרי זה בלא יחל דברו" כר' שמעון ולא נדחקת בכל הדחוקים שנדחקה ע"ש.



תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/05/2008 10:31:40




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/5/2008 08:36 לינק ישיר 

לא זוכר כרגע במדיוק, אבל יש מח' בראשונים בתחילת נדרים, כמדומני תוס' הראש חולק בנושא זה. יכול בהחלט להיות שאני טועה, אולי אבדוק זאת בעתיד הקרוב.

בכל מקרה רשב"י יכול בהחלט לחלוק.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2008 08:01 לינק ישיר 

האם מישהו חולק על כך שנדר הוא חפצא?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/5/2008 07:30 לינק ישיר 

 דרום חוקר:
  "...אלא שלפעמים הוא טעה בהלכות מפורסמות בבלי בלי משים".

גם בית שמאי טעו בהלכות מפורסמות כאשר סברו שלא כבית הלל?

לאזכירך, רשב"י חי בתקופת המשנה, שהייתה עוד לפני התלמוד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2008 01:22 לינק ישיר 

מחבר הזוהר היה להוט לדרוש דרשות, אלא שלפעמים הוא טעה בהלכות מפורסמות בתלמוד מבלי משים.

***

1- זוהר כרך ב (שמות) פרשת משפטים דף קטו עמוד ב
בודאי שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש, נדר חל אפילו על דבר שאין בו ממש והא אוקמוה במתניתין.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף יג עמוד ב
וחומר בשבועות, שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ושאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים!

לפי הזוהר שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש, והוא מסתייע מהמשנה, שחוברה דור לאחר רשב"י, אבל בתלמוד נאמר בדיוק להיפך, ושבועה חלה על דבר שאין בו ממש, חוסר ידע בדברים מפורסמים בין לומדי בית המדרש.

2- זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף צו עמוד ב
תא חזי קמח שעורים האי עומר

רש"י מסכת מנחות דף ה עמוד ב
ובדבר הראוי לעבודה - כגון מנחת חטין אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראויה היא דמנחת סוטה קמח ושל עומר גרש ועוד דלאו עבודה היא דלברר עון קאתיא והאי דפסלה מחשבה במנחת קנאות משום דרחמנא קרייה חטאת.

לפי הזוהר העומר בא מקמח שעורים, ואילו בכל התלמוד ידוע שהעומר בא גרש, ורק מנחת סוטה באה קמח.

3-  זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קח עמוד א 
תו פתח ר' אלעזר (שמות כא) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו', בגין דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימא קדישא אית ליה נייחא בשמטה דהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה, ודא אקרי שבת הארץ, ודאי חירו אית בה, נייחא בה, כמה דשבת נייחא הוא דכלא, ה"נ שמטה נייחא דכלא נייחא הוא דרוחא וגופא, ..., תא חזי עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא ועל דא פטורין מן המצות, מאי עול מלכות שמים, אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מניה טב לעלמא, 

משנה מסכת ברכות פרק ג משנה ג
[ג] נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון: 

לפי הזוהר עבד עברי פטור מהמצוות, ואילו לפי המשנה רק עבד כנעני פטור מהמצוות, ואילו עבד עברי חייב בכל המצוות האמורות בתורה, ופשוט הוא.

4- זוהר כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קכד עמוד א
הא כתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר ושחט אחרא ולאו כהנא דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד ב
חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט? שחיטה בזר כשרה! אייתוהו לקמיה דעלי, אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מי כתיב ושחט הכהן? והקריבו הכהנים כתיב! מקבלה ואילך מצות כהונה; מכאן לשחיטה שכשרה בזר. 

לפי הזוהר שחיטה פסולה בכהן, ואילו לפי התלמוד שחיטה כשירה בזר, אבל אדרבה בודאי שהיא כשרה בכהן, וכך הלכה פשוטה בישראל.

***

סוף דבר
לא רשב"י הוא זה שלא ידע הלכות, אלא מחבר הזוהר הוא שטעה בדברים הפשוטים אצל הלומדים.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2008 00:02 לינק ישיר 

אנא דייק בדבריי,

א. כתבתי שרשב"י היה בעל הזוהר. גם אם הוא לא כתב אותו. 

ב. כתבתי שרשב"י לא כתב הלכות, אלא שמתוכן דבריו אפשר להסיק בעניינים הקשורים בהלכה.

"בקבלה הכל מותר". אולי, אבל לא על פי הקבלה של רשב"י וממשיכי דרכו.
הקבלה הביאה איתה בעי קרחומרות והוספות ולא ההיפך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2008 23:38 לינק ישיר 

בנימיני
אתה יכול להאמין במה שאתה רוצה, זה כבר הוכח בלי כל צל של ספק בהוכחות ברורות , שלא ניתנות לערור, גם על ידי היעב"ץ  שלא הוא כתב את הזהר.

אבל בעניני הלכה, יש כללים ברורים, מי פוסק הלכות ומי לא, זה לא משנה עד כמה גדול האדם.

אבל כמובן, בקבלה הכל אפשרי והכל מותר, אפילו ע"ז, צריכים רק לקרא לזה קבלה!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2008 23:27 לינק ישיר 

בעל הזוהר הוא רבי שמעון בר יוחאי.

הוא לא פסק הלכות רק שלפעמים יש בדבריו השלכות בעניינים הקשורים בהלכה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2008 23:17 לינק ישיר 

קודם כל לא רשב"י כתב את הזהר,

שנית רשב"י לא פסק הלכות, רבי יוסף קארו כן.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אמונה בקבלה - חובה, היתר, איסור
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 9 10 11 לדף הבא סך הכל 11 דפים.