בית פורומים עצור כאן חושבים

שנאת אמנון לתמר וצערה [נאנסות ושטוקהולם]

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-3/12/2003 13:32 לינק ישיר 
שנאת אמנון לתמר וצערה [נאנסות ושטוקהולם]

ספר שמואל ב פרק יג.



...ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי. ותאמר לו אל אחי אל תענני כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת. ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך. ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה. וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי. ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה. ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה. ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה. ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה...





המפרשים נותנים נימוקים שונים לשנאה הגדולה מהאהבה הקודמת של אמנון אבל מפשטי הכתוב נראה כי זו לא באה מסיבה חיצונית אלא מפני מעשה האונס עצמו.



גם את הצער של תמר על ששולחה שעלה על צער האונס, דורש עיון כי הלא לא פיחדה מפרסום. היא הלכה וזעקה.



נראה שיש כאן מה ללמוד מהתגובה ההפוכה לאחר המעשה לגבי שני המעורבים. זה שאהב שנא וזו שמאנה בקירבה חפצה בה.



אגב, גם מעניין האם יש בסיס לפי פשוטו של מקרא שדוד היה מסכים לשידוך ללא דרשת חז"ל (שהכתוב לא ראה לנכון להביא) שתמר היתה בת "יפת תואר"?



תוקן על ידי עצכח ב- 06/07/2007 14:56:38




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/10/2008 14:31 לינק ישיר 

כנראה שאתה צודק, אני הבנתי שהמשפט "צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה" מתייחס לצעקה שלה אל הרשויות לאחר האונס, אבל ייתכן שהוא מתייחס לאונס עצמו.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/10/2008 12:33 לינק ישיר 

אראל

מוסר דינו לשמים אינו רק במבקש נקמה?
בתפילה זו אין זכר לאנס עצמו ואין בקשה למשפט וצדק. כל התפילה היא תחנונים לרחמים על מצבה שלה.

_________________

    
 
 
-------
מאיר




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/10/2008 11:15 לינק ישיר 

נראה לי שהתפילה הזאת מתאימה רק למי שכבר פנתה למשטרה ולא נענתה. שהרי, אסור לאדם למסור את דינו לשמיים אם יש לו אפשרות לעשות דין בארץ.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/10/2008 07:42 לינק ישיר 

תפילה לנאנסת / ד"ר יעל לוין

קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק, קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן. אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי, צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד.

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּרְאֵה אֶת עָנְיִי וְשוֹמְמוּתִי, וּמָה עוֹלַל לִי. גּוּפִי חֻלַּל וְטֻמָּא, הֻשְׁפַּלְתִּי עַד עָפָר, וְנֻטַּל כְּבוֹדִי. גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי, וְאֵין מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי. לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי, וְנֶאֱסַף נָגְהִי. נְבָלָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה. אֲנִי אָנָה אֲנִי בָאָה וְאָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי.

 

שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא, וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי, חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, וְתוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי, כִּי אַתָּה מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. אַל תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי.

 

שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי. קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ, וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: 'אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי'.

 

כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, ה' אוֹר לִי. בָּרְכֵנִי בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנִי בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ, וּבְרִית שְׁלוֹמְךָ לֹא תָמוּט.

 

שִׁמְעָה תְפִלָתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:25 לינק ישיר 

אמשלום:

שנרב,

אני לא מתעלמת מכלום (אמרתי שאין לי שום כלים להכריע בשאלות של רפואה ומשפט ואני משאירה זאת למומחים ממני).
אתה, לעומת זאת, מצליח היטב להתעלם מכך שהדיון בו התחלת לא שייך לאשכול, והשארתו כאן מהווה עיוות של האמת ויש בה מסר בעייתי מאוד. הייתי מצפה ממך -
להתנצל על טעותך (ההנחה שלי היא שזו אכן היתה זו טעות). 

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:24 לינק ישיר 

מיציץ_ונפגע:


זילבר

אם אני אומר שזה שעבר זמן רב או שהתנהגות בלתי רציונלית של המתלוננת איננה ראיה לכך שאין ממש בתלונתה , אין בכך משום קולא בדיני הראיות. כל מה שאני אומר הוא שלא ניתן להסתמך על כך כראיה נגד טענת המתלוננת. איפה יש כאן קולא בדיני ראיות? כמובן שלצורך ביסוס תלונתה היא זקוקה לראיות שעומדים במבחנים מקובלים ובזה ניתן אולי להסתמך על משך הזמן בכדי לטעון שהזיכרון אינו אמין כל כך , אבל לא לטעון שזה שלא התלוננה עד עכשיו זה ראיה שהיא סתם נטפלה.



_________________________________

NMZILBER:

אין ביננו מחלוקת.

נכון שאי אפשר לטעון "שזה שלא התלוננה עד עכשיו זה ראיה שהיא סתם נטפלה".  אבל בחוק יש בפירוש קולא בדיני הראיות בנושאים מיניים: מרשיעים על סמך מילה שלה מול מילה שלו בלי "דבר מסייע", אם העדות שלה עקבית, בשום עבירה אחרת אינו כן (כך לפי פרשנות משפטית של זאב סגל בהארץ). כמו כן נוטים להסתמך על עדות לאחר זמן רב שיש בה הבעיה של שינוי הזכרון ולא רק הבעיה "למה לא התלוננה עד עכשיו" שלא קיימת כאן.

השאלההלא פשוטה: עד כמה מוצדק להקל בדיני ראיות  כדי ליצור הרתעה, וזאת על חשבון הביטחון בנכונות ההרשעה.



*



הצעה שנראית לי מועילה:

א.לאפשר לנפגעות תקיפה מינית לדווח במשטרה מייד, כאשר התלונה "מוקפאת".היא אינה צריכה להיחקר אלא רק נרשמים דבריה כלשונם.

ב. כל אדם- כולל פסיכולוגית או חברה ששומע על תקיפה מינית יחויב בחוק לרשום את הדברים ולהעבירם למשטרה להקפאה כנ"ל,הנפגעת לא תיודע על כך. יהיה מי שיטען שיש בכך פגיעה באוטונומיה של הנפגעת- איני מקבל זאת. הרי כל הטענה היא שבכל מה שנוגע למעשה שנעשה החלטותיה אינן אוטנומיות אלא מושפעות מהפרעה נפשית, אם כן יש להגן עליה.

ג."הדיווח" יהפוך ל"תלונה" הנחקרת במשטרה רק אם המתלוננת תבחר בכך. כעבור 15 שנה נניח, המידע יימחק.

ד. מעמדו של ה"דיווח" לא יהיה כעדות, כיוון שלא נחקרה, ואם הוא מפי חברה זו רק עדות שמיעה, וסביר שאין בו את כל הפרטים הדרושים להרשעה אלא רק מה שבמקרה התחשק לה לספר. אבל מעמדו יהיה כ"דבר מסייע" הדרוש להרשעה, ולא ניתן יהיה להרשיע רק על סמך עדותה שלאחר שנים מול עדותו, בלי "דבר מסייע" הדרוש בכל עבירה אחרת.

ה. עד להוצאת התלונה מהקפאה הנאשם לא יחקר, לא יהיה לו תיק פלילי, והוא אף לא ייודע על כך כדי לו להפריע לו בחייו.

אם תבוא נפגעת לאחר שנים להתלונן,בלי שיהיה מתועד "דיווח" כנ"ל, זה אומר שבקרבת זמן למעשה לא מצאה לנכון לספר על כך לאיש, ולכן סביר שלא ראתה בכך פגיעה. זה יועיל ברוב המקרים וכמובן יהיו עדיין נשים שבאמת נפגעו כ"כ שלא סיפרו לאף אחד בקרבת זמן, אבל זו בעיה פרטית- כמו מי שנשדד ואין לו ראיות על כך, שלא נרשיע את השודד עפ"י טענתו ורק על סמך מילה מול מילה. הרעיון הוא שלא יהיה מדובר עוד בסוג עבירה שלעולם אין לו ראיות מספיקות ויש צורך ליצור הרתעהכנגדו  גם ע"י קולא בדיני הראיות.

זה לגבי מבוגרים, אבל ילדים נפגעים מינית, בד"כ לא מספרים לאיש אלא לאחר שנים- ולכן הצעתי אינה תקפה לגביהם, אלא יש צורך אמיתי בקולא בדיני הראיות וב"הרשעה בלי קלון" של הנאשם, כהצעתי למעלה.

יש לציין שבהתחלה שקלתי הצעה קיצונית יותר- מי שיודע על תקיפה מינית כלשהי, יחויב להתלונן במשטרה, והנפגעת תחויב להיחקר ע"י חוקרת מיחודת- גם נגד רצונה. זה בדיוק מה שנעשה לגבי ילדים נפגעי תקיפה מינית, והדעה המקצועית היא שהנפגעת בהקשר זה כילדה שהחלטותיה אינן אוטונומיות ומושפעות מהפרעה נפשית. חזרתי מהצעה זו משיקול טכני- לנפגעת בניגוד לילד יש יכולת להבין שאם תספר לחברה או פסיכולוגית היא תיאלץ להיחקר במשטרה, ולכן היא באמת לא תספר לאף אחד, וזה לרעתה הנפשית ולרעת ההרתעה כלפי הפושעים הבאים.


_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:13 לינק ישיר 

NMZILBER:

מציץ,

אם עבר הרבה זמן זו לא רק "ביטול של ראיה נגדית שמנסה להסתמך על טבע האדם"- כי במשך הזמן הזיכרון- כל זיכרון וקו"ח זיכרון משמעותי כ"כ, מעובד וחוזר ומעובד מחדש ופרטים רבים משתנים. אמנם כתבתי שלדעתי יש מקום לקולא בדיני הראיות, לפחות במקרה הקיצוני של פגיעה ילדים, למרות שאת המחיר ישלמו גם אנשים חפים מפשע.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:12 לינק ישיר 

מיציץ_ונפגע:

נדב

גם אתה מתעלם מעיקר העניין , כי הרי אין המדובר בקולא בדיני הראיות , אלא בשאלה אם המתלוננות נהגו באופן סביר , אם מישהו טוען שבמצב כזה של פוסט טראומה התנהגות כזאת היא סבירה , אין בעצם קביעה זאת שום קולא בדיני ראיות. יש כאן רק ביטול של ראיה נגדית שמנסה להסתמך על טבע האדם.

לגבי שאר דבריך , קודם אתה קובע שכל מי שמטפל ויש לו מושג מה על עולמם של נפגעי תקיפה מינית הוא קשקשן , ואז אתה בא עם איזה מודל של האדם המשופשף והרציונלי שכל מעשיו שקולים בפלס התבונה והרציונליות, ואתה מודד לפיו את כל העולם וקובע שכל היתר טעונים הגנה ציבורית. לדעתי רוב האנשים אינם כל כך משופשפים (והרבה משופשפים הופכים למשופשפים אחרי שהיו קורבן למניפולציה כזו או אחרת , אשרי מי שהמניפולציה לו הוא נפל קורבן היתה כרוכה רק בהפסד כספי קל).

העולם מלא באנשים תמימים ונאיביים (כאמור תמימות ונאיביות הם בעיקר פונקציות של הגיל והניסיון) וכל מיני מניפולטורים יכולים לעוט עליהם ולהכניס אותם למערכת יחסים נצלנית , לא רק בתחום המין גם בתחומים כספיים , אם הם מתוחכמים הם יכולים לגרום בלבול רב לקורבן שירגיש תחושות של אשמה, פחד או חובת הכרת הטוב כלפי המניפולטור, דברים אלה משבשים את המערכות ההגנתיות ובמקום להתקומם , הקורבן נראה כמשתף פעולה ואז כשזה נגמר הקורבן מתבייש ואינו מסוגל לספר לאחרים שרק יגידו לו כל מיני משופשפים בעיני עצמם שהוא היה פראייר, שאין לו על מי להלין אלא על עצמו וכו' וכו' .

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:10 לינק ישיר 

שנרב_נ:


אמשלום:

את מתעלמת מעיקר העניין. לא מדובר כאן על השאלה של כמה סובל הקרבן מאיזה פשע, אלא, לפי מה שאני מבין, על דיני הראיות, כלומר על האפשרות של מי שטוען שהוא קרבן לפשע להוכיח את דבריו.

אם הגברת X מאשימה את מר Y בתקיפה, אזי יש שתי אפשרויות: או שהוא אכן תקף אותה, ואז היא סובלת מפוסט טראומה וכו' וכו' (לא שאני באמת מאמין בקשקושי הפסיכולוגים הללו, אבל בואי נקבל אותם לצורך הדיון) או שלא. כעת את צריכה להבין שיש גם אפשרות כזו: שמר Y לא עשה שום דבר ! ואם זה המצב, אזי גם הטענה לפוסט טראומה היא שקרית שהרי הטראומה עצמה לא הייתה, נכון? כלומר גם את הפוסט טראומה צריך להוכיח, לפחות כמו את התקיפה עצמה.
 
לכן כל זמן שמדובר על החמרה בענשו של התוקף, שתיקח בחשבון נזקים ישירים ועקיפים, חברתיים ונפשיים: על זה בהחלט אפשר לדון. לעומת זאת, קולא בדיני הראיות שתאפשר להתלונן לאחר שנים, כשאין יותר שום ראיות פיזיות התומכות בטיעון התקיפה - זו בעיה. כשהמתלוננת משנה את גרסתה חדשים לבקרים, ולאחר מכן מופעל לחץ ציבורי על מערכת אכיפת החוק כדי שתתמוך במלה שלה מול זו של הנאשם - זו שוב בעיה. אני ממש תוהה איך יהיה היחס אלי אם אגש לתחנת המשטרה הקרובה ואתלונן על שוד שהתרחש לפני חמש שנים, בלי עדים ובלי בדל ראיה. תרשי לי לנחש שיזרקו אותי מכל המדרגות.

ב"מקור ראשון" של השבת מתפרסם שיר של צור ארליך המסכם את מה שבעיניו הוא המסר של פרשת קצב: לכו להתלונן. מיד. לא אחרי 20 שנה.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:09 לינק ישיר 

אמשלום:


שנרב,

איני מומחית לפסיכיאטריה, לרפואה או למשפט. אני יכולה לדבר רק מניסיוני האישי בנושא, וממעט מחקרים שקראתי.
ראשית - האבחנה הנמצאת בעומק דבריך, כאילו נפגעי שוד הם גברים (ונשים) ונפגעי תקיפה/התעללות מינית הן נשים, ולכן הקביעה אם יש או אין כאן פוסט טראומה, וההשלכות המשפטיות של הנושא, מושפעות מכך, היא לא רק מגוחכת אלא גם מסוכנת. ילדים (בנים), נערים וגברים נפגעים גם הם מהתעללות ומאונס. ילדים (בנים), נערים וגברים סובלים גם הם מפוסט טראומה, לעתים חמורה יותר מזו של נשים ובנות, כיוון שהחברה שלנו עדיין פחות רגישה וסובלנית לגברים כקרבנות (במיוחד של אלימות מינית).

שנית - אני לא יודעת מה חש קרבן של שוד, ואפילו שוד אלים. סביר לי שהוא סובל מטראומה, ואולי אפילו מפוסט טראומה (שהיא סינדרום פסיכולוגי בפני עצמו). אני בטוחה שנעשו על כך מחקרים רפואיים ופסיכולוגיים. איני רוצה להפחית מסבלו של אף אדם, ולא לי לקבוע מי כואב יותר, אבל הרשה לי לשאול אותך לגבי היחס החברתי לקרבנות שתי התקיפות (ואין לי ספק שיחס זה מוטמע גם בקרבנות עצמם ומשפיע על יכולתם להתמודד ולהבריא מן הטראומה) - מי משני הקרבנות יתלונן במהירות רבה יותר במשטרה, או בפני חברים/משפחה? מה תהיה תגובת המשטרה/חברים/משפחה לכל אחד מהם? באיזו שיחה סביר יותר שישמעו טענות כנגד הקרבן על כך שהביא את תקיפתו על עצמו? איזה מן הקרבנות יצטרך לעבור בדיקה גופנית חודרנית, כדי לאשש את טענות התקיפה שלו? על איזה מן הקרבנות יקשה יותר (להמשיך/להתחיל) לנהל מערכת יחסים עם בן/בת זוג? וכו' וכו'.... אולי התשובות לשאלות הללו לא קשורות לשאלות המשפטיות (החשובות!) ששאלת, אבל איני חושבת שאפשר או מותר לדון בדברים ברמת התיאוריה המשפטית, לפני שמובנת המערכת החברתית והנפשית בה נמצאים קרבנות התקיפות השונות.



_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:08 לינק ישיר 

NMZILBER:

שנרב,
 גם אני חושב שלא סביר לומר כך על כל פגיעה מינית באדם מבוגר, אבל בו נדבר על התעללות מינית בילדים: כאן יש דילמה אמיתית, אם נעמוד על  על הדרישה להוכיח אשמה מעל לכל ספק סביר, לא תהיה שום הרתעה נגד הורים מתעללים. כמעט תמיד במקרים האלה יש עדות של הילד שגדל מול ההורה, מילה מול מילה. מצד שני אנחנו יכולים לשלוח לכלא אנשים שיש ספק סביר באשמתם, וזה אומר באופן סטטיסטי שיישלחו לכלא אנשים חפים מפשע, וזה כדי להציל הרבה ילדים. אני מתלבט אבל נראה לי שהנכון במקרים כאלה הוא להרשיע בלי קלון- אדם יישב בכלא הרבה שנים, אבל לחברה יהיה ברור שהוא משלם את מחיר הצורך להרתיע הורים מתעללים, ולא בהכרח שהוא באמת אשם.



אני מכליל את הצעתי להצעה ליצור קטגוריה משפטית חדשה של "מורשעים בלי קלון", שמורשעים אפילו בעבירות קשות, על סמך ראיות לא מספיקות, וזה מתוך הכרח חברתי ליצור הרתעה כנגד עבירות מסוגים שלא מאפשרים בד"כ השגת ראיות סבירות לביצוע העבירה.
יש להפריד- בבתי הכלא, בתנאי המאסר, ובעיקר בתודעת הציבור בין אלה לבין אנשים שידוע לנו שהם אשמים. (אני מניח שרוב ההרתעה נוצרת ע"י איום הכלא עצמו, ולכן אפשר להקל בדברים שמסביב)




תוקן על ידי קעלעמר ב- 07/07/2007 2:05:05




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:07 לינק ישיר 

 שנרב_נ:

אמשלום

מה לגבי משה שהלך ברחוב וחטף מכות מעבריין? האם גם הוא בפוסט טראומה? האם בית המשפט יקבל ממנו עדויות סותרות באחור של שנים, במקום בו אין הוכחות אחרות? אם כן, אזי אכן מדובר בעמדה שוויונית. אני מפקפק בכך שזהו המצב העובדתי, או עמדתה של הכותבת אליה הפניתי, אך עלי להודות שאיני בטוח בכך.

במשפט דמיאניוק התפלפלו עם ניצולי שואה על זכרונותיהם מלפני עשרות שנים, ועמדו אתם בתוקף על כללי ראיות תקינים לפי החוק. לא זכור לי שפרגנו שם למישהו על הפוסט טראומה. אפשר גם להבין זאת: הרי יש גם צד שני, הנאשם, שזכאי למשפט הוגן. בהנחה שטפלו עליו אשמת שווא, אי אפשר לגייס את הפוסט טראומה לחובתו.  




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:06 לינק ישיר 

RIV:

אמשלום,

יישר כוח ששיברת!

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:06 לינק ישיר 

אמשלום:

שנרב,

כדאי לך לשים לב, שהדברים במאמר אליו הפנית אינם מכוונים על "נשים" בכלל, אלא על נפגעות (וגם נפגעי) תקיפה מינית, התעללות ממושכת ואונס. אנשים ונשים אלה סובלים (ברוב המקרים) מפוסט טראומה, שהיא (למירב הבנתי הבלתי מקצועית) סוג של הפרעה נפשית. האם זו הפרעה נצחית? רגעית? האם צריכות להיות לה השלכות משפטיות לגבי מעמד אזרחי וכו'? את זה צריכים, להבנתי, לקבוע מומחי רפואה ומשפט.
הנקודה החשובה כאן, לענ"ד, היא שלא מדובר על הבדלים בין נשים לגברים, אלא בין נשים וגברים שעברו התעללות/אונס לבין כאלה שלא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/7/2007 02:05 לינק ישיר 

שנרב_נ: (מועבר מאשכול אחר)

ראוי להפנות את תשומת הלב לויכוח סביב פרשת קצב והמתלוננות נגדו. לגבי חלק מהן נטען כי נהגו באופן לא סביר - המשיכו את הקשר עם האיש שלטענתן תקף אותן, שלחו לו מכתבי תודה והוקרה וכו' וכו', ולאחר שנים רבות נזכרו להתלונן, כאשר לפעמים גם אחרי התלונה לקח להן עוד חצי שנה עד שהזכירו את האירוע החמור באמת.

בתגובה ניתן לראות מאמרים כמו זה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3420710,00.html

בהם נטען, בעצם, כי ניתן לעשות על נשים מניפולציה שתמנע מהן להתנהג על פי רצונן החפשי, שתגרום להן להתאהב באמת בתוקף וכיוצא בזה. אני אינני מסוגל לקבל הלך מחשבה כזה, אבל אם אכן זהו המצב היה ראוי להכריז עליהן כעל טעונות הגנה ציבורית (כמו מפגרים וחולי נפש) ובמקביל לשלול מהן את זכות ההצבעה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שנאת אמנון לתמר וצערה [נאנסות ושטוקהולם]
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 6 7 8 לדף הבא סך הכל 8 דפים.