בית פורומים בחדרי חרדים עיתונות ותקשורת

בטוקבק של וואלה, מוחמד הוא משה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-2/6/2004 23:25 לינק ישיר 
בטוקבק של וואלה, מוחמד הוא משה


בטוקבק של וואלה, מוחמד הוא משה

מאת שחר סמוחה

מי טורח לכתוב את מאות הטוקבקים - התגובות המתלוות לידיעות באתרי אינטרנט? חוץ מאין-ספור אזרחים שדחוף להם להגיב על ההתרחשויות, יש גם מי שמנסים לקדם את ענייניהם. הגוף היחיד בישראל המודה בכך בפה מלא הוא מרכז מוסאווא, ש-20 מתנדבים מטעמו מנסים לשכנע את גולשי וואלה ו-ynet שלזרוק את הערבים לים זה לא הפתרון




המתנדבים של מרכז מוסווא: אגבריה (מימין), מחאמיד, ואבו מנהל. טוענים שהם צריכים לחתום בשם עברי כדי שתגובותיהם ייכנסו ל-YNET

תצלום: שחר סמוחה

עוד בנושא

בראשית היו קבוצות דיון


נהל אבו מנהל ועיסאם אגבריה רוכנים אל מסך המחשב שבמשרד עורכי הדין שהם עובדים בו במרכז אום אל-פחם ומציצים מעבר לכתפו של מוחמד מחאמיד שמקליד במהירות, כשעל פניהם נסוך חצי חיוך. שלא כמוהם, מחאמיד אינו מנסה להעביר מסר ממוקד ולא-מתלהם כשהוא מגיב באתר "וואלה" על ידיעות שמעוררות את חמתו. הוא לא מחויב לאף אחד.

שניות לאחר שהוא סורק בעיניו את כותרת הידיעה הממוקמת בחלק העליון של עמוד הבית של וואלה - "ליברמן הציג לרוסים התוכנית 'להפרדת עמים'" - הוא כבר מגולל את עמוד האינטרנט כלפי מטה ומקליק על הכפתור "הוסף תגובה". "אולי תקרא מה בכלל כתוב בידיעה לפני שאתה כותב", מציע לו אבו מנהל. "עזוב, לא צריך. הבנתי טוב מאוד מה כתוב שם", עונה מחאמיד ומתחיל להקליד לתוך תיבת הטקסט שנפתחת מבלי להשתהות לשנייה: "אותו ליברמן שרק לפני 10 שנים ברח מהק.ג.ב רוצה לקבוע למי שהסבא רבא של הסבא רבא שלו פלח וזרע את האדמה הזו שעליה הוא יושב היום בשיא השחצנות והאופוריה". בשורת הנושא של ההודעה, שאמורה לשכנע את הגולשים האחרים להקליק עליה כדי לראות מה מופיע בה, הוא כותב "חשוב!!" מזדהה בשמו הפרטי האמיתי ומשגר את ההודעה לאתר.

כמה שעות לאחר מכן, כשמתברר שההודעה של מחאמיד מוקמה במקום ה-55 מתוך יותר מ-400 תגובות לידיעה שעליה הגיב, ונבלעה בלי התייחסות בתוך ים המלל המתלהם והזועם שניסחו


רונן בודוני, משומרי החומות של ynet. לאתר מתנקזות 5,000-10,000 תגובות ליממה


הגולשים, מתברר שאבו מנהל למד משהו בעל ערך בקורס התקשורת שאירגן לפני כחצי שנה מרכז מוסאווא למען זכויות הערבים בישראל: אם אתה לא מצליח למקם את התגובה שלך בין 30 התגובות הראשונות לידיעה, אתה לא מצליח להשפיע על השיח, והמאמץ שהשקעת יורד לטמיון.

לדברי אביר קופטי, רכזת התקשורת של מוסאווא, הסיבה ליוזמה הייחודית של המרכז - הגוף היחיד בישראל המודה בפה מלא בכך שפעילים מטעמו מנסים להשפיע על השיח הציבורי דרך שתילת תגובות באתרי התוכן הישראליים - היא הפאסיוויות של ערביי ישראל כלפי התקשורת העברית.

"הציבור הערבי מרגיש חסר אונים וכבר אין לו אמון במה שאומרים בתקשורת הישראלית - אם זה רדיו, טלוויזיה או עיתונים", אומרת קופטי. "כתוצאה מכך ידיעות גזעניות או תגובות גזעניות לידיעות נותרות ללא תגובה כלשהי ושולחות בכך מסר לאנשים אחרים שגזענות זה משהו שעובר בלי בעיה. כשמישהו שכותב תגובה גזענית לידיעה רואה שהתגובה שלו לא נמחקת מהאתר ושגולשים אחרים מביעים בו תמיכה, הוא שואב מכך עידוד וזה עשוי להוביל אותו להרגיש שאם הוא ילך צעד נוסף הלאה ויתקוף ערבי ברחוב, גם זה יתקבל בסלחנות והבנה".

לפיכך פירסם בספטמבר האחרון מרכז מוסאווא מודעה בעיתון "כול אל-ערב" ובה הפציר בצרכני תקשורת ערבים להתנדב לצוות תגובות חדש, שתפקידו יהיה לנסות לאזן את אופי השיח בתקשורת הישראלית בשפה העברית ולנסות להחדיר לתוכה את מסרי המרכז. מתוך כ-40 בני אדם שנענו לקריאה, סיימו 20 מתנדבים את הקורס שקיים המרכז במשך חודשיים. במשך 12 פגישות, שכללו הרצאות של עיתונאים ואנשי אקדמיה, הם הוכשרו בניסוח מכתבים למערכות העיתונים ובשיטות ההתנסחות הנכונות בעת מתן תגובות לרדיו או לטלוויזיה. מתוך הבנה שזירת ההתגוששות המילולית באינטרנט נהפכה בשנים האחרונות לגורם מרכזי בעיצוב דעת הקהל בישראל, ושהתגובות המצטברות בה נתפשות כייצוג אותנטי של הלכי הרוח של הציבור - הוחלט להקדיש בקורס מקום נכבד להיכרות עם אתרי האינטרנט בעברית ועם הדרכים היעילות ביותר להחדיר אליהם מסרים קצרים, ברורים ומשפיעים.

20 המתנדבים שהכשיר המרכז אינם מופעלים ישירות, חוץ מבמקרים מיוחדים, וגם אינם מקבלים הנחיות מדויקות בנוגע לאופי המסרים שמצפים מהם לשתול בין עשרות או מאות התגובות שמשתרכות מתחת לידיעות האקטואליה המתפרסמות באתרי התוכן הגדולים. "אם יש אירוע שדורש התייחסות, כמו אמירה גזענית כלפי הציבור הערבי או משהו כזה, אני ארים לאנשים טלפונים ואבקש מהם שיתיישבו על האינטרנט ויעקבו אחר ההתרחשות", אומרת קופטי. "אבל מדובר באנשים שגם ככה נכנסים לאתרים כל יום ומגיבים מיוזמתם, גם אם אנחנו לא מבקשים מהם. הם גם יודעים בעצמם איזה סוג של מסרים להעביר: 'אנחנו אזרחים בדיוק כמו כל אחד אחד', 'האינטרס שלנו הוא האינטרס של כולם', 'גזענות זו בעיה של כולם ולא רק של הערבים'".

אבו מנהל ואגבריה מעידים על עצמם שהם נכנסים ל-ynet, וואלה ונענע כמעט כל בוקר ומנסים לשלוח לאתרים לפחות שתיים-שלוש תגובות ביום בשמות שונים ("שעות הבוקר הכי טובות כי אז אפשר להיות בין הראשונים שמכניסים תגובות לידיעות", אומר אבו מנהל). לדבריהם, החדרת המסרים של מוסאווא - מתונים ככל שיהיו - היא לעתים משימה מסובכת יותר מכפי שאפשר לחשוב.

"הכי קשה להכניס תגובות ל-ynet", אומר אבו מנהל, "אני יכול לכתוב בדיוק אותה תגובה - אותן מלים בדיוק - ואם אחתום בשמי לא יכניסו אותה, אבל אם אחתום בשם כמו משה או חיים זה ייכנס בלי שום בעיה. אם אני רואה שתגובות שאני כותב בשמות ערביים לא נכנסות, אני מנסה להתחכם ולא רק שאני חותם על התגובה שלי בשם של יהודי אלא שאני גם מוסיף ב'מקום המגורים' משהו כמו רעננה או משהו כזה, כדי שהבן-אדם שיושב ב-ynet יהיה משוכנע שהתגובה נכתבה על ידי יהודי".

אבו מנהל, אגבריה ומחאמיד, שלושתם עורכי דין, מזועזעים מהקלות שבה אותם אתרי תוכן שדוחים את התגובות שהם כותבים - מפרסמים מניפסטים גזעניים שנכתבים על ידי יהודים וחומקים מבעד למערכת הסינון שהאתרים מפעילים. "כשאני רואה תגובות כמו 'לכו לייצג את פלשתין' שהופיעו בידיעה של ynet על הזכייה של בני סכנין בגביע המדינה, זה מבחינתי מצמרר", אומר אבו מנהל, "עם כל הכבוד לחופש הביטוי, גם כל תגובה שקוראת לטרנספר של ערבים היא לא לגיטימית. זה בדיוק כמו לפרסם תגובות שבהן ערבים קוראים לזרוק את היהודים לים, ועובדה שלא רואים תגובות כאלו באתרים בעוד שאת הטרנספר רואים בלי סוף. כשאני רואה בתגובה לידיעה על הילדים שנהרגו ברפיח תגובות כמו 'כל הכבוד לצה"ל', או 'יישר כוח', אני לא יכול שלא להיפגע. כואב לי על ההידרדרות המוסרית שהחברה הישראלית עוברת".

מערכת אנטי-נאצית

אחד משומרי החומות של ynet, המופקדים על כך שהאתר לא יפרסם "תגובות הכוללות דברי הסתה, נאצות, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב", כלשון האזהרה המופיעה בחלון שנפתח כשמשתמש רוצה להוסיף תגובה לידיעה, הוא עורך חדשות החוץ של האתר, רונן בודוני. כמו לשאר העורכים באתר, לבודוני, בן 32, אחריות כפולה - עריכת כתבות, ואישור או פסילת תגובות הגולשים בעת שהוא אינו מטפל בטקסטים המערכתיים.

Ynet, שאפשרות הטוקבק - התגובות המתלוות לידיעות שבאתר - היא חלק מרכזי מקסמו בעיני הגולשים בארץ, ושנהפכה בקרב רבים לאובססיה כמעט, מנקז אליו בין 5,000 ל-10,000 תגובות ליממה. התגובות מחולקות באופן אוטומטי לערוצי התוכן השונים, כך שכל צוות עורכים מטפל בתגובות המגיעות לערוץ שבתחום אחריותו, ומועלות לאתר, לאחר אישורן, מהר ככל האפשר. במשמרת רגילה, נטולת אירועים מיוחדים, ביום חמישי שעבר, כשקיבל עליו בודוני את מלאכת אישור התגובות, חיכו 17 תגובות לאישורו. חמש דקות לאחר מכן כבר המתינו שם 79 תגובות.

על המסך שמולו צופה בודוני בחלון שבו מופיעות התגובות מתחת לכותרת המאמר שאליו הן מתייחסות ולפי סדר הגעתן. בודוני מניח את סמן העכבר על כותרת ההודעה ששלח הגולש ומיד צץ חלון אחר שבו הוא רואה את תוכנה, במקרה הזה י' שמהגג משהו על "הדו-פרצופיות של ביבי" ועל כך ש"הציבור הדתי אוהב שיורדים לו". בודוני פוסל ועובר הלאה לפסול תגובה אחרת, שבה נאמר ש"הפעולה ברפיח היתה כמו ששרון אוהב: באלימות ובפשעי מלחמה".

"אנחנו נזהרים מהוצאת דיבה, עבירה על צווי איסור פרסום ועל חוקי הצנזורה ומהסתה פרועה", מסביר בודוני את המדיניות. עם זאת, הוא בהחלט מודע לכך שלא מעט תגובות שלא היו צריכות להתפרסם נכנסות לאתר והופכות את השיח שבו לאלים וגס בצורה שלעולם לא היתה עוברת במקבילה הרדיופונית של הטוקבק - "הכל דיבורים". "מכיוון שזה אינטרנט וזה מדיום לא-פרסונלי כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה", אומר בודוני, "אנשים מתחזים לאחרים, משמיצים ואומרים פה דברים איומים. רק לפני כמה ימים עברתי על תגובות לידיעה על התמוטטות התקרה בשדה התעופה בפאריס, שבתחילת הבוקר חשבו שנהרגו בה שישה אנשים, והגיעה תגובה שהיה כתוב בה 'למה רק שישה?' זו תגובה שאני כמובן פוסל, אבל יש תגובות איומות שנכנסות בגלל טעויות, לחץ זמן ושיקול דעת מוטעה. אין כאן קומיסר של טוקבקים, אבל יש הנחיות ונהלים ברורים מאוד לעורכים, אם כי זה ברור ששיקול הדעת יכול להיות מושפע ממצב רוחו של העורך, מנטיותיו הפוליטיות או מדברים שקורים באותו יום".

כדי לצמצם ככל האפשר את זמן ההתחבטות של העורכים מול התגובות וכדי למנוע העלאת טקסטים מתלהמים במיוחד, משתמשים ב-ynet במערכת ניסיונית האמורה לזהות מלים שהוגדרו לתוכה מראש כמו "נאצי", "היטלר", "בוגד" ולהתריע על כך מראש בפני העורך. הגולשים, בכל מקרה, יצירתיים דיים לעקוף את המגבלות.

דוגמאות לאופי הדיון שיכול להתפתח כשסינון התגובות לוקה בחסר אפשר לראות באתרי התוכן הישראליים כמעט כל יום. ובידיעות הנוגעות בעצבים החשופים של הגולשים - בעיקר בעניין הסכסוך הישראלי-הפלשתיני - קל במיוחד למצוא אותן. מתחת לידיעה שפורסמה ב-ynet בשבועות ודיווחה על דו"ח אמנסטי שבו הואשמה ישראל בהרג 100 ילדים פלשתינאים בשנת 2003 הופיעו, בין תגובות שנוסחו בסגנון תרבותי במידה זו או אחרת, גם טקסטים כמו "הילדים האלה הם מחבלי ומתאבדי המחר! להורגם כשהם עוד קטנים!" או "כולם מחבלים או פוטנציאל של מחבלים. עד 120... ברצח ילדים אלה הציל צה"ל אלפי ילדים יהודים אחרים". וגם בוואלה, האתר הפופולרי במדינה, מורגשת הקצנה באופי התגובות המתפרסמות לאחרונה.

שלא לייחוס, עורכים ב-ynet מתרשמים כי לאחרונה משוגרות לאתר תגובות ימניות בנפח גדול מעד כה, אם כי הם אינם מצליחים לזהות גורם שעוסק בייצור סיטוני של הודעות. "מאז המשאל על תוכנית ההתנתקות יש טוקבקים ימניים יותר. קשה לדעת מה זה אומר. אולי זו התארגנות אד-הוק של אנשים שמדברים על זה שיש כתבות לא אוהדות ב-ynet וצריך להשפיע", אומר עורך באתר. "בתקופת המשאל אני זוכר ניסיון להוקיע באופן אישי את התומכים בתוכנית בליכוד ולחלק שבחים ללנדאו, איתם, אלדד. היתה תחושה שזה משהו מאורגן".

המאמץ של מוסאווא, לעומת זאת, כלל לא אובחן בינתיים על ידי אנשי ynet. ולמעשה, חוץ ממאמצים נקודתיים של בעלי עסקים לקדם את עצמם בהודעות מפוברקות, לא זוכרים ב-ynet מאמץ משמעותי של גוף כלשהו להשתלט על השיח בטוקבק. לא מאז הבחירות האחרונות, שבהן היתה תחושה שמפלגת שינוי שכרה אנשים מטעמה להפציץ את מנגנון התגובות באתר. דוברת שינוי מכחישה בתוקף את הטענה.

העורך הראשי של ynet, יון פדר, אינו מתפלא על הרצון של בעלי אינטרס להשפיע על הטוקבק. "זו הזדמנות של אנשים לממש את הצורך החזק שלהם להתבטא", אומר פדר. "במדיה הישנה הנמען של המידע היה רק קורא ושותק וכאן הוא גם משמיע קול ומעורב באינטראקציה עם העורכים של האתר ועם הגולשים האחרים".

פדר מספר שבארבע שנות פעולתו של האתר חל שינוי עמוק בעמדתו כלפי היישום הפופולרי של האתר שהוא עורך. "בהתחלה האמנתי שצריך לפרסם הכל, בלי לעבור על חוקי המדינה אבל גם בלי סלקציה וצנזורה. אבל שיניתי את העמדה שלי כשהבנתי שאני מאפשר לאנשים לתרום לאלימות על ידי שימוש בטקסטים מתועבים וכעבור שנה וחצי נתתי לעורכים הרשאה לסלקציה אקטיווית, ואני מקווה שלא אקטיווית מדי".

רגע לפני חידוש המאבק

במאבק על מספר העמודים הנצפים, הטוקבק, אחד היישומים החביבים על הגולש הישראלי, הוא נשק כבד. אתר שירגיז את גולשיו ולא יפרסם תגובות רבות מדי יאבד זוגות עיניים יקרים. קשה להניח שדווקא כעת, כששוק האינטרנט הישראלי עומד לפני מאבק חדש בין אתרי התוכן הגדולים עם כניסתו המחודשת של "מעריב" למשחק עם אתר NRG, ירצה אחד האתרים להיות קפדן יותר ממתחריו באישור תגובות הגולשים. הגולש הישראלי אוהב להתעצבן וסביבה סטרילית מדי מבריחה אותו.

על פי מקורבים לעופר נמרודי, שיתחיל להפעיל בשבוע הבא את NRG, אתר האינטרנט המחודש של "מעריב", חשובות לו התגובות המזדנבות תחת כל ידיעה ויוצרות את ה"באז" של הגולשים סביב האתר. אני משתגע כשאני רואה כמה תגובות יש מתחת לידיעות ב-ynet, אומר נמרודי בשיחות פרטיות, באתר החדש אני רוצה מאות תגובות מתחת לכל ידיעה.

על הקריטריונים שיפעיל האתר לסינון התגובות אומרים ב-NRG: "'מעריב' מעודד את הגולשים להגיב לכתבות המתפרסמות באתר. התגובות עוברות סינון שנועד למנוע פגיעה בחוק וברגשות הציבור. מערכת האתר נוקטת גישה ליברלית ורואה בתגובות הגולשים תוכן לגיטימי, מרכזי ואף חיוני לאופיו".

גם בוואלה טוענים ש"כל תגובות הגולשים עוברות אישור לפני פרסומן ואמירות גזעניות, הסתה, לשון הרע, מידע האסור לפרסום, השמצות, דברי נאצה וקללות לא מאושרות", אולם השיח באתר ידוע באלימות שבו ובשימוש בלתי פוסק בטרמינולוגיה מתקופת מלחמת העולם השנייה על ידי ימניים ושמאליים כאחד.

"אני כותב רק בוואלה, כי יותר קל להכניס שם תגובה מאשר ל-ynet או לנענע", אומר מאחמיד, שמעיד על עצמו כי הוא נכנס לאתר כ-20 פעמים ביום, כותב תגובות ונהנה לאחר מכן לחזור לידיעות ולראות אם הוא מצליח לגרום לאנשים להתייחס אל הפרובוקציות שהוא משאיר להם תחת השם "סלים". "כבר מכירים אותי שם ואפילו יש לי דיאלוג עם מישהו סופר-ימני שקורא לעצמו 'מראה שעל הקיר'. הוא קיצוני מאוד אבל גם אינטליגנטי מאוד ואנחנו מצליחים מפעם לפעם לנהל בינינו דיאלוג מעניין, ולפעמים אני חושב שהוא מצליח לראות בי יריב ולא אויב", אומר מחאמיד.

אבל גם מחאמיד, כמו גולשים יהודים שהוא מתקומם נגדם בלהט, זונח לעתים את כללי המשחק שהוא מאמין בהם וכותב מהבטן. "לפעמים דברים משגעים אותי ואני לא יכול להתאפק. הרס הבתים ברפיח, למשל, שיגע אותי. לא חשבתי שזה ייכנס אבל כתבתי בתגובה שלי 'ישראל 2004 = גרמניה 1940' ואחר כך ראיתי שאיכשהו זה עלה לאתר".

אתה באמת מאמין בזה?
"לא, אבל אני עצבני. אני פשוט מחפש להרגיז".





דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/2/2020 07:56 לינק ישיר 

אם אתם רוצים לקנות סרטי סקס http://www.sexysharmotagirls.com/
 של דוסיות - אתר סקס שרמוטה


מאיה 050-7904898
או בטלגרם Miabella666

050-7534732 בר
או בטלגרם barlevvv

055-2761552 שירה

055-9310377 ספיר

055-2764100 מרינה
או בטלגרם marinaa7

1919-121-936
1919-121-970 

שיחות של הכרויות:
1901-729-213
1901-729-210




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים עיתונות ותקשורת > בטוקבק של וואלה, מוחמד הוא משה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר