בית פורומים עצור כאן חושבים

בת יפתח ,מאמר של עדי שרון

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/7/2004 06:00 לינק ישיר 
בת יפתח ,מאמר של עדי שרון

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/746/712.html

איך מהסיפור המזעזע הזה היא רואה את הענין הפמניסטי,
בעיני מאמר יפה.
לשיפוטכם.

"ויפתח הגלעדי היה גיבור חיל והוא בן אישה זונה…ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים…ותהי על יפתח רוח ה'…וידור יפתח נדר לה' ויאמר: אם נתון תיתן את בני עמון בידי, והיה היוצא… מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום…והיה לה' והעליתיהו לעולה…ויבוא יפתח…אל ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות ורק היא לו יחידה, אין לו ממנו בן או בת…". הרבה שאלות על האיש הזה שהפך לשופט ומושיע ועל בתו היחידה, אשר אפילו שם אין לה. בעצם, יש לה שם, "בת יפתח". בתור "הבת של…" יש לה כבר את הייחוס המספק וגם גורלה נחרץ בגלל אבא שלה.


בתחילת הפרק יפתח הוא הגיבור הראשי. הוא גם הסובל והמאשים. הוא אב לבת יחידה ולו לא יהיה תחליף במותה, מסכן. "ויאמר: אהה בתי…הכרעתני ואת היית בעוכרי ואני פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב". אני איני יכול לחזור בי, אבל את אשמה! מה באת לקראתי?

והבת המסכנה, מפנימה היטב את המסר: "ותאמר אליו, עשה לי כאשר יצא מפיך…הרפה ממני שניים חודשים ואלכה…ויהי מקץ שנים חודשים ותשב אל אביה ויעש לה את נדרו".

חז"ל מזועזעים מהתנהגותו של יפתח ומבקרים אותו על שלא ניסה להפר את הנדר הטפשי. שהרי אם היה בא לקראתו האמסטף הביתי, או החמור המשפחתי, וודאי לא היה מקריב אותם לה'. ובכלל, מדוע לא פנה אל המרא דאתרא שישחרר אותו מן הפלונטר שיצר בהבל פיו? הבל, תרתי משמע. ויש כמובן גם ביקורת על הרב. למה הוא שתק ולא פנה מיוזמתו אל יפתח להפר את הנדר…

ואיפה הייתה אמא שלה? למה היא לא עשתה סקנדל? נו באמת למה? שאלה מצויינת. עיון במקורותינו מגלה, לפחות על פי חז"ל, כי גם לשרה נודע על העקדה רק כשהמשפחה הייתה בדרך. חז"ל מוסיפים שם מדרש על השטן שבא לבשר לה על המתרחש, ואולי רק שלח S M S ובינתיים פרחה נשמתה. ולא נשכח כמובן, שחוץ מזה יצחק ניצל ממוות.

ולוט, אחיינו של אברהם. כשבאו אליו אנשי סדום, אשר גילו את האורחים שבבית ובקשו מן המארח להוציאם החוצה כדי להתעלל בהם רחמנא ליצלן, לעשות בהם "משכב זכר", האסור מן התורה, מה עשה? הציע את בנותיו למתדפקים על דלתות הבית. זה פחות נורא. "הנה נא לי שתי בנות, אשר לא ידעו איש. אוציאה נא אתהן אליכן ועשו להן כטוב בעיניכם. רק לאנשים האל(ה) אל תעשו דבר, כי על כן באו בצל קורתי". לוט, המארח המסור, הציע לאנשי סדום להתעלל בבנותיו הבתולות ובלבד שיקיים מצוות הכנסת אורחים כהלכה. פשוט עניין של סדר עדיפויות. ולמה? ככה. כי הן רכושו.

ואמא שלהן, מה איתה? איפה היא הייתה? עליה כן מסופר. אמנם אחר כך, אבל בכל זאת היא הייתה! ואולי הייתה רק נוכחת-נעדרת שהרי קראו לה "אשת לוט". היא נמצאת שם בתור "אשתו של…" האם הזדהתה עם מערכת הערכים של סדום? של בית לוט? עד היום אפשר לראות אותה עומדת ומשקיפה על הדרך מסדום דרומה. היא הפכה לנציב מלח. מגיע לה, גם כן טיפוס!

אחרי שהמשפחה הנבחרת מצליחה לברוח מסדום, מה עושות הבנות האלה? הן בטוחות שאיש לא שרד מלבדן בעולם והן משקות את אביהן יין והרות ממנו… הבנות והאבא. לילד אחד שאבא לוט הוא גם הסבא שלו קוראים מואב, כלומר מאב, ולבן דודה שלו קוראים עמון. זוכרים את אדיפוס שילדיו היו גם אחים שלו? אדיפוס שאהב את אמא אהבה אסורה? אבל הוא לא ידע שאשתו היא אמא שלו...

במיתולוגיה יש סיפור דומה לסיפורה של בת יפתח. הסיפור על איפיגניה ואביה המלך אגממנון. גם המלך הזה התלבט בין ערכים. מה חשוב יותר? חייה של הבת "האהובה" איפיגניה? או נצחון בקרב, שהיה מותנה בהקרבת איפיגניה ובמותה? שכן, מות הבת האהובה הוא קודם כל עונש לאבא שלה, מסכן. איפיגניה לא הסכימה לגזר הדין והתחננה לאביה שירחם עליה. אבל הוא לא נענה לה. הוא ציווה על חייליו לאטום את פיה כדי שלא ישמע את קול צעקותיה ואת בכייה, מסכן. היא מתה והמלך ניצח בקרב. סוף טוב.





דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/7/2004 08:11 לינק ישיר 

את המאמר כתבה עדי שרון, והוא נקרא: "עדי שרון קוראת את ההפטרה של פרשת חקת".

אם היתה קוראת את ההפטרה (ואם אינה תימנית, במקרה) לא היתה כלל נתקלת בסיפור על הקרבת בת יפתח: לא יציאתה מבית אביה לקראתו, לא בקשתה העדינה ומלאת הכוח מאביה, לא מותה, ולא ימי הזכרון שהקדישו לה נשות ישראל. כל אלה אינם חלק מן ההפטרה, המסתיימת בניצחונו של יפתח במלחמה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/7/2004 11:32 לינק ישיר 

אמשלום, אז מה?


אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-4/7/2004 11:46 לינק ישיר 

השכן,
אז חבל.
סיפורה של בת יפתח הוא סיפור טראגי: אביה הקריב אותה לקרבן (בניגוד לדעת א-להים, כפי שמפרשים חז"ל בספרי דברים קמ"ח ובמקומות אחרים: רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר בו שלשה דברים (ירמיה יט, ה) אשר לא צויתי בתורה, ולא דברתי בעשרת הדברות, ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גב המזבח, אחרים אומרים אשר לא צויתי על יפתח, ולא דברתי על מישע מלך מואב, ולא עלתה על לבי, שיקריב אברהם בנו על גבי המזבח.) המקרא מאפשר לנו לשמוע את קולה, את מצוקתה, את קבלת הדין שלה, וגם את קולן של אחיותיה לאורך הדורות, המקבלות על עצמן לא לשכוח. אנחנו, כנראה, לא הבנו את המסר, ובחרנו לא לקרוא, לא לספר, לא להזכיר.
פשוט חבל.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/7/2004 13:38 לינק ישיר 

דומני שאמשלום צודקת, ולא בפעם הראשונה. ההפטרה היא מושג של המסורת הבתר-מקראית, הן בקישור שהיא עושה בין יסוד כזה או אחר בפרשה והן בהכרעה בדבר המסגרת (ממש כמו ה"פריים" בצילום). ההכרעה לקטוע את סיפור יפתח במקום שבו עושה זאת ההפטרה (הלא תימנית), לאחר שהנדר כבר הוזכר, מצערת עד מאוד. היא מונעת טוב מבעליו, שכן אין דין סיפור בספר שופטים לדין הפטרת פרשת חוקת.

לגופו של עניין הייתי מבקש להציע פירוש לכל העניין המוזר והמוקשה הזה, שכבר חז"ל ראו אותו בחומרה רבה. הסיפור על יפתח (וההפטרה) פותח במלים "ויפתח איש גבור חיל והוא בן אשה זונה". המונח גיבור חיל אינו נפוץ ביותר במקרא, ולעולם הוא מציין אנשים שהמקרא מתייחס אליהם בחיוב (חוץ, אולי, מנעמן). כל קיש אבי שאול הוא גיבור חיל וכך בועז העתיד לגאול את רות הוא גיבור חיל. נראה שבכל מקרה החיוב שונה במקצת, אבל בוודאי מדובר במעמד חברתי, באישיות אמיצה ובתכונות נעלות נוספות.

אלא שכל זה אינו יכול להספיק. יפתח, הגם שהוא גיבור חיל, הוא בן "אשה זונה". גם משמעותו של ביטוי זה אינו ברור לגמרי והמפרשים נחלקו עליו. מכל מקום נראה בהחלט לומר, שמדובר שאישה שהתנהגותה המינית הייתה בזוייה, זולה אוחריגה בעיני החברה. לא אישה חוטאת ובוודאי לא אישה שפשעה מבחינה מוסרית.היא פשוט חריגה בהתנהגותה המינית.

וזה, לעומת אישיותו של יפתח, מספיק. כבן לאישה כזאת הוא נדון לגלות (ויש מפרשים הטוענים שאחיו רצו להרגו), הוא מגיע לארץ טוב (ואין מקום כזה, אלא זהו רק ציון אירוני למקומו הרע של יפתח) והוא מוצא עצמו מתחבר לאנשים "ריקים" (ושוב אנו יכולים לפרש ריקנות זו בדרכים שונות).

החברה דנה אותו להיות "אאוטסיידר" ולמצוא עצמו בשוליים הלא לגיטימיים וזאת על לא עוול בכפו ואפילו על לא עוול בכפה של אמו. ומכלל שתיקה אנו מבינים שהמנהיגות שותקת, ושתיקת חכמים כהסכמה דמיא.

הסיפור כולו מספר את הנזק שגורמת חברה מנדה כזו לעצמה ולמנודה כאחת. החברה יוצאת ענייה יותרק, ואם לא הבחינה בכך לפני כן, הרי שבעת סכנה ומלחמה, היא נאלצת להודות בכך שיפתח חסר לה. בעת כזאת הוא נעשה שוב גיבור חיל ונשכח הכתם של מוצאו. עתה הוא יכול להיות, לא רק לקצין (כנראה: מנהיג בקרב) אלא גם לראש.

אלא שבכך לא תם העניין. דווקא ברגע שנראה כאילו הכל בא על מקומו בשלום והעוול תוקן, מתברר מה גדול היה הנזק. יפתח, שעמד על כך שמנהיגי החברה יעמדו במילתם, נודר נדר טפשי ברגע של חולשת דעת. כשמתברר גודל האסון, הוא אינו יכול לחזור בו. אין לו הביטחון העצמי, ההבנה הדתית ותחושת הסמכות שיאפשרו לו לומר שחטא ושאל לו לקיים את נדרו. גם אם אין לוקחים בחשבון את דיני התרת נדרים (כדרכו האמיצה של המדרש), ברור שהנדר הוא החטא ולא אי קיומו. יפתח, ה"אאוטסיידר" הפגוע בנפשו, שכאילו הגיע לראש הסולם, לא נרפא. כל הייסורים, כל רגשי האשמה, כל תחושת הנחיתות - הכל מתנקז בהכרה הכוזבת שעליו להקריב את בתו.

את העוול ההוא לא ניתן היה לתקן ובת יפתח שלמה את המחיר הנורא. גם היא, ממש כאביה, גיבורת חיל. גם היא, ממש כאביה, תשלם על חטא שלא חטאה. והחברה: האם תלמד לא לנדות להבא בני ובנות "אשה זונה" ו"איש זונה"? האם תבין שרק מי שמתרחק מן הכיעור שבהכרזה על אחרים - שלא חטאו לרעיהם - כמכוערים, לא ידבק בו ובהם הכיעור? האם יילמד הלקח בדבר ההכרח שבפלורליזם דתי, מיני, רעיוני ואסתטי - למען נהיה אגודה אחת העושה רצונו של מקום בלבב שלם?

לא עליך המלאכה לגמור ולא את/ה בן/בת חורין להיבטל ממנה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/7/2004 13:50 לינק ישיר 

רודף שלום

ברוך השב! באת וצקלונך מלא בכל טוב!

אני מסכים ללקח הספרותי והניתוח הפסיכולוגי. אולי לא בכל נקודה, אבל הרושם שלי הוא גם כן שיש כאן טרגדיה שנובעת מטפשות ואטימות.

וכבר הוסיפו חז"ל במדרש שגדולי הדור נמנעו מלהתיר את הנדר ובכך חטאו. ובכך ניסו לפתור שאלה שעליה בנו החוקרים את הרעיון שהתרת נדרים היא רעיון מחודש.

אבל כשאני מסתכל בסוף דבריך, אני תוהה.

כתבת שהלקח הוא שצריך פלורליזם. איני יודע בדיוק כיצד יש להבין את המונח הזה. אך אם נבין אותו בצורה מודרנית, אני סבור שלא זה הלקח, ובוודאי אין זו "כוונת המספר". לא פלורליזם חסר כאן, אלא אנושיות פשוטה שמשקפת הבנה יסודית בתורה ובהלכה.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/7/2004 16:37 לינק ישיר 

רוד"ש,
תודה.

בשנים האחרונות, יש שנוהגים (לא, לא רק בקהילות רפורמיות) להתייחס בתפילותיהם אל האלימות הגואה והולכת בתוך המשפחה: בין הורים וילדים, בין בני זוג ועוד. התייחסויות אלה, "חיפשו" להם עוגן סיפורי, מעין דוגמא יהודית קדומה לנושא, וחלקן מצאוה בסיפורה של בת יפתח (או, להבדיל - בגלל הסוף הטוב - בסיפור עקדת יצחק).
ברשותכם, אנצל הזדמנות זו(*), להעלות כאן שתי תפילות שחוברו ע"י שתי נשים בשנים האחרונות (האחת רפורמית - נעמה דפני, והשניה אורתודוכסית - יעל לוין), למענן/ם של הסובלות/ים מאלימות בתוך המשפחה ולזכרן של אלו שנהרגו ע"י בני זוגן.

אלהינו ואלהי אבותינו ואמותינו, עזור לנו לחזק את קולם הנשבר, את זעקתם הדוממת, של אלו שקירות המשפחה המגנים הופכים עבורם לחומות בית האסורים. את אלו המתפללים לכך שנתייחס לסבלם, הקוראים: "וְגַם אֶת דִּמְעָתִי שִׂימָה בְנֹאדֶךָ". תן לנו לשמוע את קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים, ולזכור כי אנו ברואים בצלמך, ועליך נאמר: "דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע" (איוב ד 16). עזור לנו לגלות בתוכנו את הרצון האמיתי לעזור להם להתחיל מחדש, למצוא את האומץ האדיר לזעוק ולא להסתיר. את התקווה לצמוח לעתיד טוב יותר. תן לנו את הזכות לסייע להם בגלותם תעצומות נפש ובבוחרם בחיים. ולסובלות מאלימות במשפחה אנו קוראים בכל ליבנו: פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי (שה"ש ה' ב'), הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ...הָרִימִי אַל תִּירָאִי, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ (ישעיה מ' ט', ירמיה, לא 15). הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה, רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךְ. (איכה ב' י"ח, ישעיה ל"ח ה') אֲחֹתֵנוּ אַתְּ, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ. הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה. (בראשית כד 60).
אנא, אלוהינו שבשמים, שועת הדל תקשיב ותושיע, ברא בתוכן ובתוכנו נפש חדשה, והנחילנו ישועה וחיים. ברוך אתה ה', אשר מחדש בטובו בכל יום תמיד טוהר נפשו של אדם. ברוך אתה ה', המחזק ידינו בכינון חברה בה כולם זוכים לחיות חיים של כבוד ואהבה. אנא אל נא רפא נא לנו.


****

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל-חָי וְרוּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ – הֱיֵה-נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, עַל כָּל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן שֶׁקָּמוּ עֲלֵיהֶן לְהָרְגָן נָפֶשׁ. אֱלֹהִים, אַל-דֳּמִי לָךְ, אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. בַּטֵּל נֶגַע זֶה שֶׁפָּשָׂה בְקִרְבֵּנוּ, וְקַלְקֵל מַחֲשֶׁבֶת הַזּוֹמְמִים לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹת זוּגָם, וִיקֻיַּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל" [ישעיהו ח, י]. כִּי אֵין לְךָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ. פְּקָד-נָא אֶת זִכְרָן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן בְּכָל הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים וּבְכָל אֲתָר וַאֲתָר, וְתֵן לָהֶן יָד וְשֵׁם טוֹב בְּבֵיתְךָ וּבְחוֹמוֹתֶיךָ. מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שִׂים שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ, וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּתְזַכֵּנוּ שֶׁנִּהְיֶה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם וְרוֹדְפֵי שָׁלוֹם. הַבּוֹחֵר בִּתְפִלַּת עֲבָדָיו, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. קַבֵּל-נָא אֶת צָקוּן לַחֲשֵׁנוּ וְתֵעָתֵר לָנוּ כְּבַקָּשָׁתֵנוּ, וְנָא אַל-תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.




__________________
(*) אם איני טועה, כבר הוצאתי בעבר לחלל הפורום, לפחות את אחת התפילות הללו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/7/2004 10:28 לינק ישיר 

אמשלום ,
זה לא הוזכר ,פשוט כי זה לא קשור לפרשה .
הפרשה מדברת על מלחמות ישראל , בעבר הירדן המזרחי
בסוף שנותיהם במדבר .
וכן ההפטרה , מתייחסת לאותן מלחמות ומתארת מעין שלב ב' של אותה מלחמה ממש , בעידן מאוחר יותר.

סיפור בת יפתח קשור למצב הנקודתי של ישראל ויפתח באותה תקופה , כפי שהסביר יפה רוד"ש (גם אם לא באופן מלא ושלם לטעמי) מה שלא רלונטי להפטרה .
מסתבר שבחירת ההפטרות לא נעשית לפי רצונות פוליטים (אפשר לקרוא לזה גם בשם אחר ... אין בכוונתי לגנות את הדבר בהקשר הזה) ואפילו יהו מוצדקים .
אלה לפי התאמה של תכנים .
בכל מקרה בפורום יש מקום להזכיר ולדון גם ברצונות
פוליטים , ובפרט שהם נוגעים , בפרשה כאובה ביותר
כפי שכבר נרמז כאן . (אם יהיה לי פנאי בל"נ אוסיף משהו בנידון בהמשך .)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/7/2004 17:15 לינק ישיר 

אי"צ,
גם אם המניע להתאמת ההפטרה הוא על טהרת הדמיון והקשר לפרשה בלבד, עצם הבחירה מלמדת ומעבירה מסר מסוים (שוב, גם אם רק בדיעבד).
המסר הזה יכול להיות קשור לטקסט הנבחר (ביקורת על אחד הסיפורים בפרשה, מבט על הסיפור מכיוון אחר או מעין פירוש והרחבה לנושא הפרשה) והוא יכול להיות טמון דוקא בחלק שלא נבחר.
למרות הסברך ההגיוני לעילא, הסיפור של יפתח נקטע ממש באמצע. ניצחונו (שהוא העילה לקישור לפרשה) אינו שלם עד לאחר הקרבת הבת, ולמרות זאת - סוף הסיפור חסר בהפטרה.

שתיקה - יש בה כדי ללמד וכדי להעביר מסר, בייחוד במקום בו היא רועמת כל כך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/7/2004 17:31 לינק ישיר 

מייממוני,

תודה על ברכותיך. אשר להערתך: אתה בוודאי צודק שהכוונה אינה לפלורליזם במובן של קבלת "זרמים" שונים (כפי, שלמשל, העניין עולה במקומותינו באשר לזרמים הדתיים ביהדות דהאידנא). אולי בחירת המילה לא הייתה טובה כ"כ. כוונתי הייתה לקבלת השונה, גם אם הוא בן/בת איש/ה זונה", לקבלת דרכים שונות בבניין החיים האישיים, לקבלת תפיסות שונות של חיי אישות ועוד - כל זמן שאינן פוגעות בחברה ובמוסר. חטאה הבלתי נסלח של החברה שבתוכה גדל יפתח היא נידויו בשל חריגותה של אמו. על כך הוא משלם מחיר כבד ביותר, החברה משלמת מחיר כבד ובתו משלמת את המחיר הכבד ביותר.

אשא להזכרת טיפולם הנועז של חכמים בעניין התרת נדרים. לענ"ד תורף העניין הוא בביקורת הנוקבת על ההנהגה הדתית שלא עמדה בפרץ. הרי לא היה צריך "להמציא" את ה עניין, ואם הוא נעשה, משמע שרצו לומר משהו להנהגה שבכל דור ודור

לא עליך המלאכה לגמור ולא את/ה בן/בת חורין להיבטל ממנה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/7/2004 18:05 לינק ישיר 

רודף שלום

אכן היה לי קשה עם המילה "פלורליזם" בגלל הפלורליזם של משמעויותיה ומשמעויות הלואי שלה.

אם הנקודה היא קבלת השונה והחריג, אני מסכים איתך. מאד.

הלא זה בדיוק המסר של התורה. הרי יש חובה לקרב את הגר, ומצות עשה מיוחדת לשם כך, "ואהבתם את הגר".

לדעתי, גם המצוה "לא תהדר דל בריבו" מלמדת על יחס מיוחד לדלים ולחלשי החברה. אחרת, לא היה מקום למצוה זו, שמונעת את היחס המפלה לטובה גם במקום שבו הצדק צריך להישמר - בבית הדין.

כמובן, המקור הראשי הוא "כי בצלם אלקים ברא את האדם". הכלל הגדול ביותר של התורה.

לצערנו הרב, האדם אינו מיטיב להגשים את הערכים שלו, וזה נכון גם לגבי החברה החרדית. עד כמה שמשתדלים במצוות, לפעמים החריג והשונה עדיין נדחק הצידה.

וזה בוודאי לקח עיקרי מאד בסיפור יפתח ובת יפתח, כדבריך.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/7/2004 18:28 לינק ישיר 

אי התרת הנדר, וסופה הטראגי של בת יפתח, מתקשרים לפרשת השבוע, כמובן, שכן עפ"י המדרש היה זה פנחס אשר מסיבות של משחקי כבוד סירב לבוא ליפתח ולהתיר את הנדר:

"ושמא תאמר אותן ארבעים ושתיים אלף שנהרגו בימי יפתח
הגלעדי מפני מה נהרגו? יפתח הגלעדי נדר שלא כהוגן,
ופינחס בן אלעזר עומד... זה נוהג גדולה לעצמו וזה
נוהג גדולה לעצמו. אוי לה לגדולה שמקברת את בעליה,
אוי לה לגדולה שאינה גורמת טובה בעולם... ומי הרג את
כל אלה, אמור לא הרג אותם אלא פינחס בן אלעזר, שהיה
סיפק בידו למחות ואינו מוחה, להפר לו נדרו ליפתח
ולא התיר לו."

וגם פנחס עצמו היה חשוף ללעג בשל מוצאו ("לפי שהיו השבטים מבזים אותו - הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים, והרג נשיא שבט מישראל?!"), עד שהוצרך הכתוב ליחסו מפורשות לאהרן, והדברים ידועים.






תוקן על ידי - חבצל_ת - 06/07/2004 18:31:20



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/7/2004 11:34 לינק ישיר 

אמשלום,
הענין (מסר?) נראה לי פשוט , לא רוצים להזכיר את רעתו של אדם שהושיע את ישראל , שלא לצורך . (גם אם היה קל שבקלים כדברי רז"ל )
לא חושב שזה בא "על חשבון" משהו , בסופו של דבר , כל מי שלמד ספר שופטים , ויותר מכך את דברי חז"ל בנידון , יודע במה דברים אמורים , לא רואה סיבה אמיתית להזכיר את חולשתו כל שנה בביהכ"נ . (מעבר למה שניכר ממילא בסיפור )
וראי גם את דברי בהמשך לחבצלת.

חבצלת ,
, זה בדיוק המקור אותו רציתי להביא היום . (על יחסי הכוחות בין פינחס ויפתח)
ההיתי מנתח אותו כמצב חברתי מסוים של ניתוק בין הממסד התורני (פינחס) והממסד הפוליטי (יפתח) , וזה עוד סיבה למה הפטרה בביכ"נ אינה הזמן והמקום המתאים לדון בזה . (כי קריאה פשטנית , תבוא להאשים את יפתח , בעוד שגם אם הוא ה"אשם" העיקרי , מי שאחראי למצב החברתי והפוליטי בדור הוא הממסד התורני , ודרכה של קריאה בביכ"נ להביא למבט פשטני...)
בברכה .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/7/2004 01:58 לינק ישיר 

אם יורשה לי, אנסה להסביר מדוע זה אינו סיפור על אלימות במשפחה, או בכלל.
זוהי טרגדיה.
הטרגדיה פורחת במצבים בהם הגיבור הטרגי (ולמעשה גם סביבתו) אינם חפשיים לבחור. הם מצייתים לצו - כתוב או טבוע בהם.
יפתח הוא בן אישה זונה, אך בניגוד לאבימלך (מהאפיזודה הקודמת בשופטים) הוא נוטש את סביבתו הקודמת ומשתקע "בארץ טוב" - מעין נסיון לחזרה למוטב, הגם שבשולי החברה.
אבל גם כאן "ויתלקטו סביבו אנשים ריקים ויצאו עמו" - יפתח כנראה אינו מאושר גם מחברתם.
כשיפתח נודר את נדרו, עולה על דעתו חנפנותם של אחיו וזקני גלעד, שבצר להם מבקשים את קרבתו, אך היכן היו עד עכשיו?
דבריו לזקנים, "ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם", מזכירים את דבריו למלך בני עמון, "בשבת ישראל בחשבון ... שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם בעת ההיא" -
כל תפיסתו את הסביבה האנושית - לא משנה איזו: זקני גלעד, בני עמון, החבורה שמונהגת על-ידו - היא כחברה אנוכית ונצלנית הפועלת ע"פ המשתלם ברגע נתון.

כוונת יפתח בנדר אינה דווקא להקריב מן היקר לו, אלא להיפך: לקחת נקם באנשים שהתעמרו בו ועתה מתחנפים אליו. הוא אומר "אם נתון תתן... והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי..." - יתכן ש"היוצא" מוסב על אותם ריקים שהיו "יוצאים" עמו.

מקריאה זהירה עולה שיפתח חזר לא אל ביתו שבארץ טוב: הוא חזר לביתו המקורי שבמצפה. זה גם נתמך בכך שיפתח מראש התנה את סיועו בשיבה הביתה ("אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון...").

אבל הטרגדיה היא שאותו סבל שעבר על יפתח, שהקשיח אותו והכשיר אותו לנצח את בני עמון, היה בעוכריו בדרכו אל המנהיגות, משום ששאיפת הנקם העבירה אותו על דעתו.

והלא זו כוונת המספר: להוכיח כי שופט, גיבור החיל המתאים להתמודד נגד אויב, אינו בהכרח מתאים לתפקיד הנוסף: לשפוט את העם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/7/2004 02:10 לינק ישיר 

הדבר המדהים\ מפליא בעיני, שחז"ל לקחו את יפתח כסמל לציות לדעת חכמים אפילו אם הם לא ראויים.
"יפתח בדורו כשמואל בדורו"
האם אנו צריכים לציית ליפתח שהקריב את בתו(באותה יהדות שתעבה קרבן אדם)כפי שאנו מצייתים לשמואל הנביא?
לי אין לזה תשובה מניחה את הדעת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/7/2004 08:22 לינק ישיר 

מאן דבעי,
ייתכן כי בסיפור אחד יש כמה וכמה נושאים, כמה וכמה מסרים. כל אחת ואחד מאיתנו שמים לב ומדגישים את אלה שקרובים אצל ליבם בזמן נתון. זו אחת מגדולותיהם של סיפורים טובים.


קעלעמר,
אולי זה אומר משהו על הדור?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > בת יפתח ,מאמר של עדי שרון
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.