בית פורומים עצור כאן חושבים

מכירת חלומות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/8/2004 13:24 לינק ישיר 
מכירת חלומות



בימי הביניים היו הגויים העשירים משלמים לפני מותם לעניים, שיקנו מהם את עוונותיהם, כדי שיגיעו לעולם ה"אמת" כשהם נקיים מחטא.

משהו כמו מכירת חמץ. גם שם משלמים לקונה כדי שיקנה.

השבוע נתקלתי במכירת משונות לא פחות.
_____________

*מכירת חלומות רעים*

רבי יהודה החסיד מספר ב"ספר חסידים", סימן תמ"ה:

"מעשה בנכרי, שהיה יושב ועצב, א"ל חברו למה פניך זועפים? א"ל: שראה בחלום שהיה רוכב על סוס אדום, והסוס אצל בהמה טמאה. א"ל חברו: זהו שימות מהרה (וירכיבוהו) במיטה, אמר הפותר: אם יתן לו לשתות יקנה חלומו ממנו. אמר לו: על מנת כן אתן לך, שיהא חלומי מכור לך, וקיבל עליו ונתן לו לשתות, ומת פותר החלום ביום השני".

בסימן זה הוא מספר על קניה נוספת, שהרגה את הקונה.

"אחד היה חולה עד מוות, והיה אחד מתלוצץ, א"ל תקנה לי החולי, שלך, תן לי כך וכך ,א"ל אתן לך, מיד עמד החולה וזה חלה ומת".

אין ספק שהקונים מתו מצחוק.

_____________

*מכירת בן לחברא קדישה*

בשו"ת חתם סופר חלק ה (חו"מ) סימן קיא, מופיעה המכירה הבאה:

"אחד שמתו בניו, ושוב כשהי' לו בן ומכרו לחברא קדישא, בעד ה' זהובים, והיה תנאי שאם יגיע וכו' נישואי הבן, יחזור האב להח"ק עשרה זהובים, ויקנה בנו מהם עוד נדר ליתן בכל שבוע ב' פגים לח"ק, עד וכו' נישואי בנו, והנה עברו כ"ז שנים ולא נתן פרוטה א', ושבק חיים, והבן רוצה לישא אשה, והח"ק מוחים בידו עד שישלם כל הנ"ל, והאב לא הניח אחריו נכסים, אלא כדי כתובת אשתו, והבנים לא ירשו כלום".

בתשובתו כתב החתם סופר: ''... עבירה היא ביד הח"ק, אם מעכבים הנישואין שעה אחת, וחלילה לחטוא, אך מ"מ הואיל והיתה לו להבן תשועת ה' *עי"ז*, טוב לו לקבל עליו ליתן לח"ק דבר מה, אחת לאחת אחר חתנותו, כפי יכולתו ויברכהו ה'".

הקדושה נעלמה כשהכסף הגיע.

מנהגם של אנשי החברה קדישה היה (ואולי גם הווה, כאשר הקבורה היא פרטית), לדרוש לפני הכנסת המת לקבר, תשלום מראש עבור הקבורה, כשהסיבה לכך היא פשוטה, רק כך הם יכולים ההבטיח את התשלום עבור הקבורה, ובפרט מקרובים שהבטיחו סכומים גדולים עבור חלקת קבר "מכובדת", בשעה שמתם מונח לפניהם, ולאחר שהמת נקבר קיים ה"חשש", שהם ישתמטו מלשלם את החוב, ראו לדוגמה בפסקי הדין הרבניים (חלק ג' עמוד רלה ערעור משנת תשי"ט), סיפורה של משפחה שקנתה את ה''חלקההכי מכובדת, אך לאחר קבורת המת סירבה לשלם עבור החלקה:

"העובדות הן כדלהלן,*היות שהמנוח אבי הנתבע הי' יהודי נכבד מאד מקובל על כל מכיריו ובן תורה וי"ש מחסידי גור, *בחרו לו מקום הכי חשוב בבה"ק ברעננה מקום מגורו כפי דרישת הרב המקומי שליט"א ומשפחת המנוח*, ובאו גבאי ח"ק לידי הסכם ע"י גיסו של המנוח מר דוד פרצילינה עם הנתבע הנ"ל על סך חמש מאות ל"י בעד המקום וכל הוצאות הקבורה, ה' פרצילינה הנ"ל נתן תיכף להסכם סך חמישים ל"י והיתר הוסכם בינם לסדר בתשלומין לשעורין בתנאים נוחים, וכבר עברו ארבע שנים ועד היום לא סולק החוב הנ"ל המגיע לח"ק לדבריהם לפי ההסכם.

טענת הנתבע היתה, שהוא לא התחייב מעודו, ו*שאין תוקף להתחייבותו של אדם בשעה שמתו מוטל לפניו* ושחברה קדישא אין לה זכות וסמכות לדרוש כספים.

וראו גם בשו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן של:

"ע"ד מנוח הר"ר פרץ שהי' תושב עירנו אשר נפטר ונקבר זה שבוע העברה בעירו ק"ק פ"ב והוצרכו היתומים שהי' עמו ליתן לצורכי קבורה סך ארבע מאות זהו' וגם ח"כ על סך ארבע מאות זהובים וגם משכנות כמו (קופערט /תיבה ארגז/) סגור וגם שארי דברים ודבר זה לא נשמע מימי קדם וכו' וארבע מאות שקל כסף שנתן אברהם אבינו לעפרון בעד מערת המכפלה אף שהי' קנטרין יחשב לערך מועט נגד ערך זה ומה גם שהניח שמונה יתומים ורובם קטנים גם לא הניח עושר כ"כ כמו שהי' אמוד בחייו וכו' עכ"ל הצריך לענינינ".

ע"כ השיב החתם סופר:

"ובקראי שנים ושלשה דלתות עמדתי מרעיד כי הימנותא קאמינא מעולם לא שמעתי על אנשי חברא ג"ח דקהלתינו שהעבירו הדרך ושיהיו ח"ו כמוכס העומד מאליו וראשיהם ומנהיגיהם המה תורניים נכבדי העיר ומאציליה וקראתי לראשי הח"ק ומענה בפיהם כי כך דרכם ומנהגם מעולם לתת לכל מקום קבר בדמים מועטים אך בתנאי שלא יבקש לו מקום ידוע מעליות קברות הנגידים ואנשי השם אשר מעולם...".

כדי להצדיק את מנהג התשלום לפני הקבורה, הומצאה מליצה: "אין פתיחת הקבר בלא דמים" (ע"פ כריתות דף י עמוד א, ונדה דפים כא עמוד א, ולח עמוד א).

ואף הומצא מקור הלכתי: שהדבר נעשה לטובת המת: "שהרי אם הוא לא ישלם עבור הקבר מראש, לא יהיה הקבר שלו, ואם הקבר לא יהיה שלו, נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, (ראו בבא בתרא דף קיב עמוד א: "א"ל: פנחס דזבין מיזבן לא מצית אמרת, דאם כן, נמצאת שדה חוזרת ביובל, ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו).

וראו בשו"ת חתם סופר חלק ה (חו"מ) סימן ע

"והנה מ"ש מכ"ת דאין פתיחת הקבר בלא דמים, מנהג ישראל תורה היא וקדמונינו הנהיגו כן שלא יהי' צדיק קבור בקבר שאינו שלו.

אך לא כל הצדיקים שוים, ישנם צדיקים השוים יותר וישנם צדיקים השוים פחות.

בעיר מונקאטש יצ"ו קברו איש שומר תורה ומצוות שהיה איש פשוט אצל כותל מבחוץ של אוהל מצדיק וקדוש א', והיו הרבה מעוררים ע"ז, ועשו מחיצה ביניהם לא רק מבחוץ למעלה אלא עמקו המחיצה תוך הקרקע עד שיחוץ בין הקברים ממש". (שו"ת מנחת יצחק חלק ו' סימן קלו).

לצדיקי מונקאטש הפריע, אם קברו ליד הכותל מבחוץ של אחד מצדיקיהם הקדושים "סתם" יהודי שומר תורה ומצוות .

"... אנכי לא ידעתי מי נתן להם רשות לקבור איש נכרי אשר לא נודע להם מה מעשיו לקוברו אצל אנשים צדיקים ואנשי מעשה, וכי הכסף יענה את הכל הלא קטן וגדול שם הוא ולא ניכר שוע לפני דל. (שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן של )

וראו שו"ת מנחת יצחק חלק ו' סימן קלו:

"ומה שנוהגין העשירים לקנות מקום חשוב לקברו כדי להיות שוכבים אצל צדיק.

בבית הקברות לא ניכר שוע לפני דל, שם ניכר רק ההבדל בין צדיק קטן ובין צדיק גדול.

כי קבר ליד צדיק גדול, עולה סכום כסף גדול.

כנראה, שמנהג ישראל שקדמוני הקברנים הנהיגוהו, תורה היא.

_____________

*מכירת עוונות*

לא רק הגוים העשירים נהגו למכור את עוונותיהם, שאלה דומה הובאה גם אצל הר"ר מרגליות, ב"חסדי עולם", שנדפס בסוף הספר חסידים, (הוצאת מוסד הרב קוק עמודים תקמא-תקמד).

הוא נשאל:

"איש אחד קנה מחבירו עונשי העבירות שעשה המוכר, ונתן ע"כ שטר כתוב וחתום, שמקבל ע"ע את העונש באיזה אופן שיהיה, אי מועיל קנין בכה".

הר"ר מרגליות שהאריך בתשובתו, דן גם בנתינת צדקה עבור המתים, ומכירת מצוות, כותב במסקנתו, שאף שמצאנו שניתן למכור ולקנות שכר מצוות, (ראה לעיל על שותפות בין יששכר וזבולון), כ"ז הוא דווקא אם ההסכם היה לפני קיום המצווה, (וראו ברבינו ירוחם בס' תולדות אדם וחווה (נתיב שני סוף חלק רביעי), שכתב: "העוסק בתורה קודם שיעסוק, יכול להתנות שיעסוק חבירו בסחורה ויטול חלק מלימודו כמו יששכר וזבולון, אבל אחר שעסק כבר ונותן לו חלק בשביל ממון אינו כלום כדכתיב אם יתן איש את כל הון ביתו"), אך א"א למכור ולקנות עונשים, ובסוף דבריו הוא כותב: ''המורם מזה, דאינה בכי יותן ולא בת דמים היא כלל, והמעות שלקח (עבור קניית עונשי העבירות), גזל הם בידו... והאדם הקונה גרם חילול השם...".

_____________

*מכירת שכר מצווה*

מכירה אחרת, שיש לה קונים, אף שלא מוכרים דבר, היא "מכירת שכר מצווה", שבה אחד מוכר לשני, חלק מהשכר שאותו *יקבל* בגן עדן עבור עשיית מצווה.

המהר"ם אלשקר נשאל (שו"ת סימן קא):

"אם יש ממש באותן שמוכרין זכיותיהן זה לזה אם זכה הקונה או הפסיד המוכר, ואם פעולה זו יש לה עיקר".

והוא השיב:

"תשובה: לא מצאתי מקום לדבר זה כי אם בתשובת שאלה לרבינו האי גאון ז"ל וראיתי להעתיק אותה לך ומשם תבין עקרן של דברים.

שאלוהו ז"ל: מי שהוא נוהג להתענות שני וחמישי ובסוף אותו הזמן אמר קבול שכר התענית הזה יהיה לפלוני מתנה וכן אם יאמר מכרתי תענית זו השנה בכך וכך לפלוני וקנו קנין על זה, היש מזה כלו הנאה לאותו שניתן לו כלום, וכן מי שנתן לאדם זהב על מנת שיקרא התורה ותהיה זכות הקריאה לו וכו'?

ותשובת רב האי גאון: כך ראינו, כי דברים אלו דברי הבל שאין לסמוך עליהן, ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה של מעשים טובים שעשה זה לזה והלא הכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהיה וכן אמר ורשעת הרשע עליו תהיה כשם שאין אדם נתפס בעון זולתו כך אין אדם זוכה בזכות זולתו היחשוב כי מתן שכר של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מתן שכרו לזה ... וזה השוטה שמכר תעניתו אכלה כלבא לשירותיה, מה שכר יש לו לפני השם ית' וכבר נטל דמים זה לא ליי', ישב בתענית אלא סגף /יסגף/ עצמו ונפשו באותן הדמים, והוא קרוב לקבל פורענות מלקבל שכר, כי עשה שם שמים פלסתר וכקרדום לאכול בה לחם... ומי שמשיא עצמו לקנות שכר חבירו בדמים או במתנה, לבוז הוא ולעג, וכל הון יקר וחמודות אין אדם קונה בו שכר חבירו ".

אף שהגאון שלל כל אפשרות לקניית שכר מצווה, המליץ בהמשך דבריו על *קניית* שכר ע"י תמיכה בכספו במקיים מצווה.

_____________

*שותפות "כשרה" בשכר מצווה*

שותפות בשכר עשיית מצווה, ידועה כ"שותפות יששכר וזבולון", ע"ש ה"שותפות" שהיתה בין שני האחים, בני יעקב, אם כי מצאנו מדרשים חלוקים באם אכן היה שם *הסכם שותפות*, או רק קבלת שכר:

המדרשים שמהם ניתן להבין שלא היתה שם כל שותפות, אלא על תמיכת זבולון ביששכר, וקבלת שכר עבור תמיכתו:

בראשית רבה פרשה ע"ב אות ה:

"עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולן, יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל... וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר, משל זבולן, שהיה עוסק בפרגמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה, הה"ד (בראשית מט) זבולן לחוף ימים ישכון, וכשבא משה לברך את השבטים, הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר, (דברים לג) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, שמח זבולן בצאתך ממה שיששכר באהליך, ויש אומרים יש שכר באהלי זבולן. ודכוותה (דברים ל"ג) ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, והלא יששכר גדול הי' מזבולון, אלא ע"י שהי' זבולון מפרש מישוב ועוסק בפרקמטי' ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו".

בראשית רבה פרשה צט אות ט:

"זבולן לחוף ימים ישכון, הרי זבולן קדם ליששכר שכן מייחסן יששכר זבולן, ולמה כן, אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו, עליו אמר הכתוב (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה, יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו, וכן משה אומר (דברים לג) שמח זבולון בצאתך, למה שיששכר באהליך שלך הן שאת מסייעו לישב בהן".

בויקרא רבה (וילנא) פרשה כה אות ב:

"שמעון אחי עזריה אמר משמו, והלא שמעון היה גדול מעזריה, אלא ע"י שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון, לפיכך נקרא הלכה על שמו, *ודכוותה (דברים לג) ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, ולא יששכר גדול היה מזבולן? אלא ע"י שהיה זבולן מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא, ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו, שנא' שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך"*.

אך ה"שותפות" מופיעה בבמדבר רבה (וילנא) פרשה יג ד"ה יז:

"בא נשיא זבולון והקריב קרבנו על ה*שותפות* שהיה לו עם יששכר אחיו, לפי שהיו זבולון ויששכר *שותפים* יששכר היה עוסק בתורה וזבולון היה עוסק בפרקמטיא והיה טורח זבולון ונותן לתוך פיו של יששכר".

ובמדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן יא:

"זבולן לחוף ימים קדם זבולן ליששכר ולמה שזבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה *עשו שותפות ביניהם* שיהא פרקמטיא של זבולן ליששכר שכן משה ברכן, שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג), שמח זבולן בצאתך לפרקמטיא משום דיששכר באהליך עוסק בתורה, למה, עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג) לפיכך הקדים זבולן ליששכר שאלמלא זבולן לא עסק יששכר בתורה ומתוך שנתיחד יששכר בתורה ולא עסק בפרקמטיא ולא היה לו עמל בדבר אחר".

לעיל הבאנו את דברי המדרש בויקרא רבה, המדמה את שמעון אחי עזריה ליששכר וזבולון, אך רב האי גאון לא הביא כדוגמה את יששכר וזבולון, אלא רק את שמעון אחי עזריה, וכך הוא גם בגמרא (סוטה דף כא עמוד א), שלא הביאה את יששכר וזבולון:

"מאי (שיר השירים ח) בוז יבוזו לו? אמר עולא: לא כשמעון אחי עזריה, ולא כר' יוחנן דבי נשיאה, אלא כהלל ושבנא; דכי אתא רב דימי אמר: הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד עיסקא, לסוף א"ל: תא נערוב וליפלוג, יצתה בת קול ואמרה: (שיר השירים ח) אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'.

רש"י מפירושו לזבחים דף עמוד א, מספר את סיפורם של שמעון ועזריה:

"שמעון אחי עזריה - על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסיפק צורכי שמעון אחיו בשעה שהיה עוסק בתורה *והתנו ביניהן שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון* כדאמרי' בסוטה (דף כא) אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' לא כשמעון אחי עזריה לפיכך נקרא על שמו שלמד על ידו".

אך בסיפורו של "שמעון אחי עזריה" המופיעב ויקרא רבה (וילנא) פרשה כה, שהובא לעיל, אין זכר לכך שהיה תנאי ביניהם, גם בפרש"י בסוטה דף כא עמוד א, אין התנאי *מפורש*:

"שמעון אחי עזריה - תנא הוא במשנה קמייתא דזבחים, ולמד תורה על ידי אחיו שהיה עוסק בפרקמטיא *כדי שיחלוק בזכות למודו של שמעון* לכך הוא נקרא על שם עזריה אחיו וכן ר' יוחנן למד ע"י הנשיא שהי' מפרנסו".

____________

משאלה שנשאל הר"י וייס (שו"ת מנחת יצחק חלק ח' סימן פא) ניתן להבין שמנהלי ישיבה שהיו במצוקה כספית, רצו למכור "לוקש" לנדבן, שבאם הוא יחתום עמהם על שותפות, הוא יקבל "חלק גדול יותר בגן עדן", (אולי חשבו שבאם יבטיחו לנדבן "יותר גן עדן", הוא יבטיח יותר כסף).

הרב וייס נשאל:

"ישיבה הנמצאת במצוקה כספיית ועלתה ההצעה לעשות שותפות עם נדבן אחד על דרך שותפות בין יששכר וזבולון, ורוצים להסביר לנדבן שבדרך זה יוגדל ערך שכרו בעוה"ב יותר ממה שזוכה בנדבות הניתנות סתם בלי תנאי השותפות".

____________

בעניין תנאי "שותפות יששכר וזבולון", ראו:

שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן לז.

שו"ת מנחת יצחק חלק ו' סימן ק.

שו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו סימן לה


=============

מסקנות:

א"א *לקנות* שכר מצווה.

א''א לקנות עוונות ועונשים.

אף אפשר לקנות חלומות.



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/8/2004 14:14 לינק ישיר 

נישטאיך



הבורסה הזאת מזכירה את הסיפור על חסיד חב"ד שפתח חברת ביטוח שגובה דמי ביטוח מועטים כל חודש ומבטיחה דירה בירושלים בבוא המשיח. הוא הלך להירשם אצל לוידס הבריטית -אם חברות הביטוח- וזו ביקשה לדעת כמה פעמים בהיסטוריה הגיע המשיח. כאשר נודע לה שזה לא קרה מעולם, היא הסכימה לתנאים מצויינים עבור החסיד הנ"ל וזה כנראה היחיד שכבר נהנה מביאת המשיח!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/8/2004 16:13 לינק ישיר 


לבוגי.

סיפורך הזכיר לי את הסיפור על מי שהסכים תמורת תשלום, לעמוד בשער העיר ולקבל את פני המשיח.

כשנשאל: משלמים לך טוב?

הוא השיב: לא! אבל העבודה מובטחת לכל החיים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/8/2004 20:34 לינק ישיר 

בוגי,

שתי קושיות שהן אחת, על סיפורך.

בלוידס הלא יושבים מאמיני אותו האיש, א"כ בא להם כבר המשיח פעם אחת בהסטוריה. והחבדני"ק הלא מאמין ברבי...



אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/7/2007 08:36 לינק ישיר 

<"בימי הביניים היו הגויים העשירים משלמים לפני מותם לעניים, שיקנו מהם את עוונותיהם">

 "מה שנהגו בק"ה שהתוכחות אין קורין שום אדם.... למה לא יכופו הש"ץ או השמש שיעלו=  ויתנו להם איזה דבר אם לא ימצאו איזה עני ויעלה...". (שו"ת האלף לך שלמה חלק או"ח סימן ס"ג).

_________________

עולם הפוך אני רואה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/7/2007 11:10 לינק ישיר 

נישטאיך
 כרגיל
יהודי אחד שכר  יהודי אחר שיצום במקומו, תענית ,, והנה הוא מצאה אותו ביום התענית אוכל סעודת מלכים  במסעדה.
רתח האיש וצעק גזלן !!הלא שילמתי לך שתצום היום בשבילי!!!
תנוח דעתך, השיב  לו היהודי בנחת, תראה- גם חברך יענקל שכר אותי לצום היום בשבילו, אבל הצ"ק שלו חזר, אז בשבילו אני לא מוכן לצום, אבל בשבילך אני מיד ממשיך לצום.
גרסא אחרת- תראה חוץ ממך, שכרו אותי היום עוד שמונה יהודים לצום, איך יש לי כח לצום בשביל כולם?

בתקופתו של החת"ם סופר חי בפרסבורג יהודי מומר ועשיר גדול, בצוואתו הוא ביקש להקבר בבית הקברות היהודי, אנשי  החברה קדישא סירבו, אולם בניו של המומר פנו למושל- והיות והם היו בעלי השפעה ועשירים, ציוה המושל לקברו  כמו את כולם.
אנשי חברה קדישא נקבו בסכום אסטרונומי למחיר הקבר. והבנים שוב פנו לעזרתו של המושל לקבלת סעד ודין כלפי ההפליה שעושים לאביהם.  המושל זימן את החת"ם סופר לדיון ושאל
מדוע ההפליה הזו? מדוע העשיר המומר צריך לשלם יות מכל יהודי אחר? החת"ם סופר ענה למושל
תראה כבודו אנו היהודים מאמינים בתחיית המתים- כלומר שבעוד זמן מה כולם יקומו מקבריהם,
אבל העשיר הזה הרי היה מומר ולא מאמין בתחיית המתים, וכך שכל היהודים יקומו ויפנו את השטח, הנ"ל ימשיך לשכב לנצח, לכן הוא גם צריך לשלם יותר




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/7/2007 16:41 לינק ישיר 

עצור, כאן מתלוצצים!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/7/2007 17:07 לינק ישיר 

הסיפור הראשון יכול היה להיות, והבעיה באמת שזה יכול להיות ויכול להתרחש. ואולי היה.
הסיפור השני אמיתי, בכל אופן זה מופיע בספרים אמיתים.
ימי בין המצרים ימים של עצב ודכאון, אבל אסור לשקוע לתוך דיכדוך ממש, לכן זה לטובה- החיוך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/7/2007 20:54 לינק ישיר 

http://en.wikipedia.org/wiki/Sin-eater



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/7/2007 01:07 לינק ישיר 


 נישטאיך
קרא את "איש התוכחה" של דבורה בארון, על העני העולה לתוכחה תמורת תשלום, כדי שיוכל לקנות קקאו לבנו החולה, בעוד העשירים משתדלים להתחמק ממבטו של הגבאי בעת שקוראים את העולה לתוכחה.

צר לי אך הטקסט איננו תחת ידי כרגע. גם ברשת לא מצאתי. אולי מישהו יסרוק ויעלה אותו לאשכול (אחי, הספר לא אצלך?)

חוץ מזה אני הולך לישון. יש למישהו חלום טוב למכירה? (התשלום רק לאחר קבלת הסחורה ובדיקתה)

תוקן על ידי אח_של_השכן ב- 24/07/2007 1:15:21




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-23/9/2012 05:21 לינק ישיר 

האדם שקנה חלום (סיפור עם יפני)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2012 12:21 לינק ישיר 

היפנים קונים חלומות, אנחנו מוכרים חלומות.

 ר' נחמן מברסלב, סיפורים נפלאים, ירושלים תרצ"ה, עמ' ס

 

מעשה שסיפר מהאוצר תחת הגשר: פעם אחת חלם איש אחד מאיזה עיר, שבוינה תחת הגשר יש שם אוצר, על כן נסע לשם ועמד אצל הגשר וחיפש עצות איך לעשות, כי ביום אינו יכול מחמת האנשים. עבר שם איש חיל ואמר לו: "מה אתה עומד וחושב". חשב בדעתו שטוב שיאמר לו, כדי שהוא יסייעו ויתחלקו, סיפר לו כל הענין. ענה ואמר לו: "איי יהודי שוטה, מסתכל על חלום, אלא מה, גם אני חלמתי שכאן וכאן אצל זה וזה (והזכיר העיר של האיש ושמו של האיש הזה) במחסן יש אוצר האם אסע לפלוני?!". ונסע האיש לביתו וחיפש במחסן שלו, ומצא האוצר. ואמר אחר כך: "כעת אני כבר יודע האוצר נמצא אצלי אך לדעת על זה האוצר מוכרחים לנסוע לווינה". כך בענין עבודת השם. האוצר הוא אצל כל אחד בעצמו. רק לידע מן האוצר מוכרח ליסע אל הצדיק.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/1/2016 04:32 לינק ישיר 

כשיש קונים ישנם מוכרים

ברכומט' הוצב מול בית הגר"ח קניבסקי

 מכשיר דמוי 'כספומט' להפקת ברכות על ידי הגאון הרב חיים קניבסקי, הוצב בפתח ביתו • צפו בתיעוד




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/1/2016 09:15 לינק ישיר 

נישטאיך כתב:
מכשיר דמוי 'כספומט' להפקת ברכות על ידי הגאון הרב חיים קניבסקי, הוצב בפתח ביתו • צפו בתיעוד


זה חוסר דיוק שמשנה לגמרי את משמעות העניין.

מדובר במכשיר שניתן להעביר דרכו שמות לרב כדי שיברך אותם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/1/2016 01:02 לינק ישיר 

זהירות: מדרון חלקלק!

לגבי סיפור העם היפני, הלינק עדיין עובד, אבל חשבתי שראוי להעתיק את הסיפור לכאן. הוא באמת חמוד ומלא תקוה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/1/2016 01:02 לינק ישיר 

                 האדם שקנה חלום

     היו פעם שני חברים שהלכו להרים לקושש עצים. הם נטלו אתם את ארוחתם והלכו לאסוף זרדים.

     "שמע, כבר כמעט צהרים, בוא נשב, נאכל."

     "בסדר גמור. אומנם זה קצת מוקדם, אבל לא יזיק אם נמלא את כרסנו. איך שלא יהיה, בוא נשב לאכול."

     הם התיישבו אם כך, אכלו את המזון שהביאו אתם ואז השתרעו על הדשא לנוח קצת.

     "כל כך נעים פה, בוא נחטוף איזה תנומה. עבדנו קשה כל הבוקר. אנחנו זקוקים לקצת מנוחה, אחרת לא נצליח לגמור את היום."

     "אתה צודק. בוא נשכב קצת לנוח."

ושניהם נשכבו על הדשא.

     אחד מהם נרדם מיד, אבל השני פשוט לא הצליח להירדם. הוא התהפך מצד לצד, ניסה תנוחות שונות, אבל שום דבר לא עזר. החבר שלו התחיל לנחור והקול נשמע כמו רעמים. הוא נחר כל כך חזק: גונננן, גונננן, גונננן, גונננן. הוא היה שקוע בשינה ונחר כמו מטורף.

     השני פשוט לא הצליח להירדם. הוא רק ישב שם והסתכל על השני.

     אחרי זמן מה האיש הישן התמתח בשנתו ופיהק: הואאאאננן. בדיוק ברגע שפיהק יצאה מהנחיר שלו דבורה ועופפה לה לאן שהוא וברגע שזה קרה הוא התעורר.

     "בחיי, זו הייתה חתיכת שינה. היה לי גם חלום טוב."

     "איזה מין חלום כבר היה יכול להיות לך פה באמצע היום?"

     "חלמתי שבגן מאחורי ביתו של האיש העשיר ביותר באוסקה יש כד מלא זהב, קבור מתחת התלולית הקטנה שבגן."

     "באמת? מה שמו של האיש?"

     "אין לי מושג מה שמו, או איזה שהם פרטים נוספים. זה היה רק חלום, לכן לא יכולתי לשאול מה שמו או דברים כאלה. כל מה שאני יודע זה שהוא היה איש מאוד עשיר, העשיר ביותר באוסקה, ושבגן מאחורי הבית שלו יש תלולית. יש שם עץ אורן גדול לצד התלולית ועל יד העץ צומח שיח של ננדין (סמבוק קדוש). כד הזהב קבור מתחת לשיח הננדין. זה היה החלום שחלמתי."

     "איזה חלום מצחיק! שמע, מה דעתך למכור לי אותו?"

     "מה, אתה מדבר ברצינות? איך מישהו יכול לקנות חלום? מה תעשה אתו?"

     "אני לא יודע מה אני אעשה עם זה. אבל איך שלא יהיה, מה דעתך למכור לי אותו?"

     "מעולם לא שמעתי שמישהו קנה חלום. בשביל מה, לכל הרוחות, אתה רוצה לקנות אותו?"

     "אין לי כרגע שום דבר מיוחד בראש. אני פשוט רוצה לקנות אותו. אנא, מכור לי אותו בבקשה."

     "אני שונא את הרעיון של מכירת חלומות. אני ארגיש די מגוחך אם אקח כסף תמורת משהו כמו חלום."

     "זה בסדר. זה בסדר גמור. פשוט תמכור לי אותו. הנה, אתן לך את הכסף הזה. עכשיו בבקשה תמכור לי אותו."

     וכך בסופו של דבר, האיש שחלם את החלום מכר אותו לחברו, כיוון שהשני המשיך להפציר בו ללא הרף.

אז הוא עשה קצת כסף, פשוט על ידי כך שחלם חלום ומכר אותו. כך יצא שהוא הרוויח מהעניין קצת כסף. ואז, האיש שקנה את החלום חזר הביתה וסיפר לאשתו מה שעשה: "אשה, אשה, אני והשכן הלכנו להרים לקושש קצת ענפי ארז. בצהרים אכלנו את הארוחה שלנו ושכבנו לנוח. הוא נרדם מיד, אבל אני נשארתי שם ער לחלוטין. ניסיתי שוב ושוב לישון קצת, אבל מה שלא עשיתי - השינה פשוט לא באה. אז ישבתי והקשבתי לנחירות שלו שהיו חזקות כמו רעמים. ואז בדיוק ברגע שהתמתח בשנתו, יצאה דבורה מתוך הנחיר שלו. אחרי שהדבורה עפה הוא התעורר וסיפר שחלם חלום ואז קניתי ממנו את החלום."

     "מה? קנית את החלום של מישהו אחר? בשביל מה, לכל הרוחות, עשית את זה?"

     "טוב, אני הולך למצוא את כד הזהב הזה ולחפור אותו, אבל אין לי מספיק כסף להגיע לשם. את יכולה לעזור לי להשיג קצת כסף?"

     "אין לנו כאן מספיק כסף אפילו בשביל לחיות, ואתה הולך וקונה חלומות של אנשים! איך אתה יכול לדעת אם יש בזה משהו? זה רק חלום של מישהו. ואתה עוד חושב שאנחנו צריכים ללוות כסף כדי שתוכל להגיע לאוסקה, רק בגלל מה שהוא ראה בחלום?"

     "טוב, אני רוצה ללכת ולראות אם יש שם משהו. אני פשוט חייב ללכת לשם ולראות מה אוכל למצוא, אנא, תלווי לי קצת כסף."

     הוא המשיך להפציר באשתו עד שלא נותרה לה ברירה אלא ללכת להוריה, ללוות מהם קצת כסף.

היא אמרה להם מה הוא מתכוון לעשות והם אמרו: "איזה טיפש הוא צריך להיות! לקנות חלומות של אנשים. איך הוא יכול לדעת אם יש בזה משהו או לא? איך הוא יודע. אולי זה בכלל לא אמת. ללוות כסף וללכת את כל הדרך עד אוסקה.

     "זה בדיוק מה שאמרתי, אבל הוא ממשיך לומר: 'אני מוכרח ללכת ולראות. אני לא אוכל לישון בשקט עד שלא אלך ואראה, ואני לא יכולה לעשות שום דבר בקשר לזה."

     "טוב, אם היה מדובר באיזה תאונה ומישהו היה נפצע, או אם הוא היה חולה או משהו והיית צריכה כסף, זה היה משהו אחר, אבל סתם ללכת לאוסקה בשביל הספורט, בלי שמץ של ידיעה אם יצא איזה משהו נוסף מכל הנסיעה הזו!"

     "אני לא יכולה לעשות שום דבר בקשר לזה, אנא תלוו לי את הכסף."

     בסופו של דבר הסכימו ההורים שלה להלוות לה קצת כסף והיא הלכה ונתנה אותו לבעלה: "עכשיו, אני מקווה שתזכור איזה ערך יש לכסף הזה. לוויתי אותו מהורי - אתה יודע."

      הוא לקח אם כך את הכסף ויצא לדרך לאוסקה. הנסיעה ארכה הרבה ימים. זה היה לפני הרבה שנים - אתם יודעים - בתקופה שעוד היו צריכים ללכת ברגל כל הדרך. הוא היה ישן בלילה באכסניות לאורך הדרך ואז צועד כל היום. בסוף הוא הגיע לשם.

     אבל גם אחרי שהגיע לאוסקה הוא לא ידע לאן ללכת. הוא לא ידע את שמו של אותו אדם. זה היה רק חלום, אתם יודעים, וכל מה שהוא ידע זה שמדובר באיש הכי עשיר באוסקה. אז הוא הסתובב בכל מקום ושאל: "איפה האיש הכי עשיר באוסקה? איפה האיש הכי עשיר באוסקה?"

     הוא המשיך לשאול על האיש הכי עשיר באוסקה עד שבסוף מישהו אמר לו שהוא גר במקום כזה וכזה.

     "האם יש לו תלולית קטנה בגן מאחורי הבית שלו? אם זה באמת נכון, אתן לך קצת כסף אם תראה לי איפה הוא גר."

     "אם זה מה שאתה מחפש, זה חייב להיות הבית הזה, שם. זה הבית של קליבה-סאן. אני חושב שזה חייב להיות האיש. מדוע שלא תלך ותשאל שם?"

     ואז הוא הלך אל הבית.

     "האם זה הבית של קליבה-סאן?"

     "כן, זה הבית."

     "האם יש לכם תלולית בגן מאחורי הבית?"

     "כן, יש לנו."

     "האם יש שם עץ אורן גדל ליד התלולית?"

     "כן, יש שם עץ."

     "האם ליד העץ יש שיח של ננדין?"

     "כן, יש שם שיח."

     אז עכשיו הוא ידע בביטחון שזה הבית הנכון. "האם תוכלו להלין אותי פה הלילה?"

     האיש שאל אותו: "אתה שואל כל כך הרבה שאלות על התלולית בגן האחורי שלי; האם יש משהו מיוחד בקשר אליה?"

     "כן, שמעתי שיש שם כד של זהב קבור מתחת לשיח הננדין, שם ליד התלולית, ובאתי כדי לחפור אותו. האם יש לך כמה משרתים שיוכלו לעזור לי לחפור ולהעלות אותו? אתן לך חלק מהכסף שבכד. אנא תן לי מישהו שיעזור לי. אתן לך המון כסף."

     אחרי זה הם שכבו לישון.

     אבל בעל הבית אמר לעצמו: "למי הוא חושב את עצמו הברנש הזה, לבוא לפה לחפור את כד הזהב הזה בתוך הגן שלי. אני לא מתכוון לתת לו לעשות את זה. אני אלך הלילה ואחפור אותו בעצמי."

     הוא קרא אם כך לכמה ממשרתיו, חמישה אנשים חזקים כמו שצריך, ולקח אותם החוצה לחפור את הכד. האדמה הייתה יבשה וקשה לחפירה, אבל בסופו של דבר הם הגיעו למכסה של הכד. "זהו זה! זה בטוח זה!" זה הכד של הזהב! הוא היה קבור כאן, כד הזהב הזה, כל הזמן, ואני מעולם לא ידעתי. איך הצליח הקבצן הזקן הזה לדעת שזה כאן, זה מה שהייתי רוצה לדעת. טוב, אני לא הולך לתת לו להסתלק מכאן עם איזה שהוא חלק מהכסף!"

     ואז הוא הסיר את המכסה מהכד. בדיוק ברגע שעשה זאת, בה, ג'בה ג'בה ג'ה, משהו עף מהכד עם קול כמו של רעם.

     הוא הסתכל אל תוך הכד ולא היה שם כלום. מה שלא היה שם בתוך הכד - זה עף ונמלט משם ברגע שהסיר את המכסה. לא נשאר שם שום דבר, רק הכד הריק.

     בעל הבית לא יכול היה לעשות שום דבר בקשר לזה. הוא הוציא את המשרתים שלו החוצה והם חפרו והוציאו את הכד ועכשיו הוא היה ריק. כל מה שיכלו לעשות היה לכסות את הכד עם המכסה ולקבור אותו חזרה באדמה. אז זה מה שהם עשו. הם הדקו את המכסה לכד בדיוק כמו שהיה קודם ואז שבו וקברו אותו. הם שתלו את שיח הננדין מעליו כפי שהיה והעמידו פנים ששום דבר לא קרה.

     למחרת בבוקר, בעל הבית אמר לזקן: "קיבלתי את שיח הננדין הזה רק לאחרונה ושתלתי אותו שם לפני כמה ימים. אבל לא ראינו שום כד של כסף כששתלנו אותו. אם אתה רוצה לחפור אותו, בבקשה עשה זאת. אני לא חושב שתזדקק להרבה אנשים לעזרה. שניים צריכים להספיק. קל לחפור שם כי השיח נשתל רק לאחרונה."

     "אה, באמת? טוב אם כך, תן לי מישהו שיעזור לי לחפור."

     בעל הבית נתן לו אם כך שני משרתים והם התחילו לחפור.

     כמובן שזה היה קל מאוד לחפור אחרי שהאדמה כבר נחפרה כולה בלילה הקודם.

מהר מאוד הם הגיעו למכסה של הכד.

     "זהו זה! זה בטוח זה! אין לי ספק שזה הכד!"

     הם הוציאו את הכד והסירו את המכסה. הכד היה ריק! לא היה שם כלום! אפילו לא טיפת מים, רק הכד הריק!

     המסכן היה לגמרי בשוק: "מה קרה? איך יכולתי לעשות את זה? מה אני אעשה? הקרבתי הכל רק כדי שאוכל לחפור את הכד הזה. הלכתי רעב ובלי בגדים. לוויתי כסף ונכנסתי לחובות, והכל בשביל שום דבר, רק בשביל כד כסף ריק! ועכשיו שכרתי את האנשים האלה ואני לא יכול לשלם להם. מה אני אעשה?"

     ואז הוא אמר לאיש העשיר:

     "לא נשאר לי הרבה כסף. בזבזתי את רוב מה שהיה לי, אבל אני רוצה לשלם לך על עזרתך. אנא, קח את כל מה שנשאר כאן וסלח לי שאינני יכול לתת לך יותר. אם הכד היה מלא בזהב הייתי נותן לך המון כסף, אבל הכד היה ריק, ואני בזבזתי את רוב כספי על הנסיעה לכאן, לאוסקה. אנא, קח מה שנשאר וסלח לי שהטרדתי אותך."

     הוא נתן לו אם כך קצת כסף עבור העבודה של המשרתים ועבור הוצאות האירוח והאוכל.

     "עכשיו אני צריך לחזור הביתה. לא נשארה לי אף פרוטה, אבל אני יכול לקבץ נדבות לאורך הדרך. אין שום דבר אחר שאני יכול לעשות."

     הוא עזב אם כך את ביתו של האיש העשיר ויצא לדרך לשוב לביתו כשהוא מבקש נדבות ומקום מחסה ללילה לאורך הדרך.

     "הנה אני חוזר הביתה ומקבץ נדבות לאורך כל הדרך. אשתי הזהירה אותי שלא אהיה כל כך טיפש לקנות חלום של מישהו אחר. 'בחלום אין שום ממש. אי אפשר לדעת אם זה אמת או לא', היא אמרה, אבל אני התעקשתי ללכת ולקנות את זה ולא היה לי אפילו כסף משלי לקנות את זה. הייתי צריך לאלץ את אשתי ללוות כסף מהקרובים שלה. עכשיו אני מתבייש לעמוד מולה. אני חושב שאקפוץ לתוך הנהר ואטביע את עצמי. מה אני אעשה? האם להרוג את עצמי? אני הולך לקפוץ מהגשר הגבוה הזה ולהטביע את עצמי בנהר. אבל רגע! אני לא רוצה להרוג את עצמי כאן ולעולם לא לספר לאשתי מה באמת קרה. יהיה עלי פשוט ללכת הביתה ולספר לה." הוא המשיך אם כך לצעוד, כשהוא מבקש אוכל ולינה לאורך כל הדרך. אחרי הרבה ימים הוא הגיע לבסוף קרוב לבית שלו.

     "מה אני אעשה עכשיו. אני מתבייש לעמוד בפני אשתי. אני צריך פשוט להרוג את עצמי. אני אקפוץ לנהר ואהרוג את עצמי." אבל הוא המשיך ללכת לכיוון הבית. "אהרוג את עצמי עכשיו!" והוא התקדם עוד קצת. "עכשיו אני באמת הולך להטביע את עצמי!" והוא התקדם עוד קצת. הוא המשיך ככה עד שעשה את כל הדרך הביתה .

     הוא בא לבית ואשתו יצאה לפגוש אותו: "טו-צ'אן (אבא)! בלילה הקודם, בערך בחצות כל מיני מטבעות זהב התעופפו אל תוך הבית! הכסף עף לתוך הבית כל כך מהר בכמות כל כך גדולה כשהוא נופל בכל מקום ונשמע כמו רעם. הקול היה פשוט מחריש אוזניים, חשבתי שהוא ימוטט את כל הבית. הכסף פשוט המשיך להתגלגל בקול רעם, זהב ואוצרות מכל הסוגים, עד שהרצפות הבריקו מזהב. השארתי את זה מונח שם בלי לאסוף את זה עד שתבוא הביתה לראות את זה. זה מפוזר בכל חדר המגורים וחדר האוכל והמטבח."

     הוא נכנס להסתכל ואכן כן. הזהב היה מונח בכל מקום מנצנץ ומבריק. וככה זה קורה: אם אדם שפל מנסה לחפור כד של זהב הוא יהפוך לכד ריק. והאיש שאמור לקבל את הכסף, אם אין לו את ההזדמנות לחפור את זה, אז זה ימצא את דרכו אליו בדרך זו או אחרת. כד של זהב נועד לאדם מסוים ולא לאף אחד אחר. אם זה מיועד לאדם מסוים, אז לא חשוב מה שיקרה - במוקדם או במאוחר הוא יקבל את זה. אז זה הסיפור.

      המספרת: "מזל שהוא לא הטביע את עצמו, נכון?"

      השומע: "באמת נכון, לא?"

     המספרת: "הוא היה כל כך מיואש וכל כך מלא בושה לעמוד שוב בפני אשתו והתכוון להטביע את עצמו, או להרוג את עצמו באיזה שהיא דרך. ושם כל הכסף הזה מחכה לו! אבל הוא איבד כל תקווה והיה בטוח שלא נשאר לו שום דבר אחר לעשות חוץ מאשר למות. אם הוא היה הורג את עצמו הוא לעולם לא היה יודע שכל הכסף היה שם בשבילו. הוא היה בר מזל שהגיע הביתה בלי למות.

 

                                   (סיפור עם יפני)

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מכירת חלומות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.