בית פורומים עצור כאן חושבים

mdabraham: אכילה ללא ברכה מחוסר נקיות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-22/8/2004 11:18 לינק ישיר 
mdabraham: אכילה ללא ברכה מחוסר נקיות

באשכול על ר"ג, כתב,

mdabraham:

אני שמעתי כן על ברכת הנהנין לפני המזון. שרג"נ אכל בביה"ח בלי ברכה כי היה לא נקי. האם מישהו שמע על כך?
לענ"ד יש ראיות נגד הנהגה כזו.

מיכי


השיב,

מיימוני:

מיכי

לא שמעתי את השמועה הזו, אך אפשר לדון על כך. מדוע אתה כותב שזה לא נכון לעשות כן? וכי מה יעשה אדם שאינו נקי והוא חייב לאכול? לא הבנתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/8/2004 10:25 לינק ישיר 

אם כי טענת מיימוני נראית פשוטה, חיפשתי מקור הדן בדבר ולא מצאתי מפורש אלא מתוך הנידון באו"ח סימן פ' דמשמע שרק במקום שאין וודאי גוף לא נקי ומשום מצות תפילין דאורייתא יש להתאמץ, אך בלא"ה וק"ו משום ברכת הנהנין שאין להתאמץ וע"ש בשעה"צ אות ט'.

מסתברא דמסתברא יהיו לו מקורות ושממדבש יביא מתוק מדבש ואלי נישטאיך יבנה לנו מערכת בנידון!


תוקן על ידי - ווטו1 - 23/08/2004 10:41:25



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/8/2004 15:49 לינק ישיר 

ווטו

לא ברור, למה לא מצאת מקור לזה שאין לברך בגוף לא נקי?
הלא הן הלכות פסוקות שגם ברכת הנהנין אסור בגוף לא נקי.
ודברי מימוני פשוטים ומבוססים על שו"ע אור"ח צ"ב.


הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/8/2004 13:51 לינק ישיר 

קל"מ,

הדין עצמו אכן פשוט בכמה מקומות כולל בסימן שהבאתי. אך התכוונתי למה שהבנתי שמדאברהם רומז אליו; שמי שאינו נקי יתאמץ שלא לאכול עד שיהיה נקי או אם לא אפשר אז אולי יברך כאשר הוא רק ספק נקי ולזה הבאתי משם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/8/2004 14:13 לינק ישיר 

שמעתי ממו"ר שליט"א שפעם החזו"א חש שלא בטוב והביאו לפניו דבר מאכל ואכל ללא ברכה. וכששאלוהו ענה שלא היה יכול לכוון, וא"כ ק"ו במקום שאינו נקי.
לגופו של סיפור, יש כאן חידוש שלכאורה רק בתפלה למדנו שכוונה היא לעיכובא.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/8/2004 14:16 לינק ישיר 

אריק,

הסיפור על החזו"א הובא כבר אי שם בפורום [לינקזצר?] ואולי גם כתוב ב"פאר הדור" בשם ר"מ דייטש עם ראיית החזו"א מתוס' ספ"א דברכות מכך שחתן בימיהם לא קרא קר"ש כמו חתן בימינו שאינו מכוין, אע"כ שהיכול לכוין לא יקרא כאשר אינו מכוין..



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/8/2004 14:18 לינק ישיר 

אז מי שזוכה לעתים להתפלל בכוונה אמור לא להתפלל כאשר אינו מסוגל לכוון?
גם על הראיה מק"ש יש להקשות שגם בקרי"ש יש מצוות כוונה, אך מנין לנו שגם בברכות?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/8/2004 14:56 לינק ישיר 

אריק,

הראיה מתוס' ברכות אינה מ"זוכה לעתים" אלא מהנורמה של סתם אדם-חתן ואין לנו לחדש על "זוכה לעתים". מכאן נוכל להבין שאצל החזו"א ומהגרג"נ היתה זו נורמה.

אם כי ברכות פחותות מקר"ש לעניין דרישת הכוונה, מצד שני המצוה היא דאורייתא ולכן היה צד שיקראו ק"ש יותר מאשר יברכו. עכ"פ כדבריך שאין הוכחה, אך לא קשה להבין שהחזו"א השווה מסברא לרעיון שמצאנו בק"ש שמאחר ומטרת מצוות אלו היא ההתבוננות וההתקרבות להשם, אם כן לגבי אלה שהנורמה שלהם היא להתכוין כראוי תהיה זו פגיעה בנורמה הגבוהה הזו ואם כן אין קושיא ומה שנראה אצל ההמון קולא, אצל גדולי רוח היא חומרא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/8/2004 09:04 לינק ישיר 

לכאורה היא משנה מפורשת פ"ג דברכות "בעל קרי... ועל המזון מברך לאחריו ולא לפניו". רואים שיכול לאכול בלי ברכה.



תורה היא
וללמוד אני צריך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/8/2004 10:29 לינק ישיר 

ווטו1,
ועדיין חדשת חידוש גדול, אם אנו פוסקים להלכה שגם תפילה שלא בכוונה הויא תפילה, האין זה פסק לכולם?

אחזור בהזדמנות על קושיא שכבר העליתי ואמנם תרצוה אך אשמח לקבל תרוצים נוספים.
כידוע בגמרא תפילה ללא כוונה אינה תפילה ומי שאינו מסוגל לכוון אל יתפלל ואם התפלל שלא בכוונה יחזור ויתפלל, אולם בטור כבר נפסק שהואיל ובמילא אין אנו מכוונים אינו חוזר ומתפלל וגם מי שאינו יכול לכוון צריך להתפלל, וא"כ קשה מהו גדר התפילה הזו, הרי מעיקרא דדינא אין דבר כזה תפילה ללא כוונה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/8/2004 10:52 לינק ישיר 

לא הספקתי להיכנס לאשכול דנן. אנסה להגיב בקרוב.
אגב, כוונתי (נכון יותר: מה שהבנתי מהסיפור ששמעתי) כדברי ווטו, שהר"ג סבר שהברכה היא מצווה קיומית ולא חיובית, ולכן אין להשתדל יותר מדי לברך (ללכת למקום אחר, במקום מטונף, או לחכות מעט עד שהגוף יהיה נקי), ואפשר פשוט לאכול בלא ברכה.
הנדון הוא על ברכה שלפניה כמצווה חיובית. הראיה הפשוטה ביותר היא הניסוח של הגמ' בברכות שאסור לאכול בלא ברכה, שמנוסח כאילו היה לאו, וגם הדמיון לגזל (ותר"י שם מוסיפים שמביא אשם, וגם לזה יש לי ביאור מעניין מאד, שכן בפשטות זה איסור דרבנן).
האם תוכלו להעביר תגובה זו לאשכול עצמו?

בברכה, מיכי

מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/8/2004 11:01 לינק ישיר 

אריק יקר,

אכן ניתן לראות בזה חידוש גדול שמי שלבו גבה בדרכי הווה אינו נכלל ב"כולם". כמובן שיש להיזהר משום יוהרא ואכן כך נהג החזו"א שלא דיבר על כך אף לא בפני הסטייפלר כמסופר באשכול על ר"ג. כן הסיפור עם ברכת התפוח היה גם כנראה מתוך הבחנת הגר"מ דייטש ביחידות ואיכשהו "יצא החוצה".

לגבי שאלתך, איני זוכר מהעבר איך ישבוה, אך הישוב הפשוט הוא לכאורה שישנם שני הביטים.
א. התפילה הפנימית,
ב. שמירת מוסד התפילה וכו' [כמבואר באשכול "מהות התפילה" של יענטע].


מיכ"א,

תודה על הבירור ואכן אשכול זה הוא מקומו!

תוקן על ידי - ווטו1 - 25/08/2004 11:10:04



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/8/2004 14:13 לינק ישיר 

עד כמה שאני זוכר ההסבר שהוצע אז היה כזה:

יש רמות שונות של התכוונות, במובן של מודעות למעשה. הרמה הטובה ביותר היא, כמובן, מודעות מלאה לכל מילה, ואז יש גם דרגות שונות של רגש והתכוונות.

אולם יש גם דרגות נמוכות יותר של תודעה, שבהן החידוש - בלית ברירה, מחמת אופיו של האדם המתקשה לכוון - הוא שגם רמה כזו מספקת.

למשל, העובדה שאדם קם ועמד להתפלל "18", שהוא אומר את המלים בפיו, ולו גם בלא כוונה, שהוא, יתכן, מחזיק בידיו סידור ועוקב אחרי המלים. אף זו התכוונות ברמה כלשהי של התודעה. אמנם רמה כזו, שהיינו יכולים לכנותה "נהג אוטומטי", אינה מספקת מעיקר הדין, ואין ראוי להתפלל כך, אך בהתחשב בכך שלא ניתן לדרוש יותר מהרבה בני אדם, יש לצדד שבזאת הם יוצאים ידי חובתם, מה גם שבשלב כלשהו, באמצע התפילה או אחריה, יתעוררו ויבינו מה עשו ואף יצטערו שלא הצליחו יותר.

(את הסברה הזו הבנתי מדברי החזון איש אודות סוגיה זו. האחריות לפירוש, כמובן, עלי).

ואולי זה מה שכיוון וטו בדבריו הקצרים?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/9/2004 11:15 לינק ישיר 

.


עקב ארועים שאינם מן המשמחים, נזכרתי בדיון זה, ואכוונו, לפי מקרים שראיתי בשלושת ימיה הראשונים של השנה הבעל"ט:


מקרה א':
שוכב במיטתו יהודי שבשל מצבו הבריאותי, מחותל. החיתול, פעמים שהוא עם הצרכים שנעשו בתוכו.
להבדיל מתינוק, אותו יהודי שבגופו כבר אינו שולט היטב, דעתו צלולה ובהירה.

האם יכול הוא להתפלל? האם יכול לברך בשם ובמלכות?



והנה, לא רחוק ממנו (ומעבר לפרגוד, כנהוג בבתי החולים), יושב על כורסתו יהודי אחר, המחובר לקטטר. כלומר, צינור מחובר אליו לגופו, ומשתלשל עד הרצפה, ושם נכנס לתוך שקית האוספת את כל השתן.
לו היה הצינור ארוך 4 אמות, לכאורה, היה מי שהיה סובר כי יכול האיש להפנות את השקית לאחוריו, ולהתרחק ממנו ד' אמות, ולברך בשם ובמלכות, אלא שאין הצינור ארוך כדי כך.

אותו יהודי, ראיתיו מברך על מזונו בלי שם ומלכות, אלא רק כגון "ברוך המוציא לחם מן הארץ".

והואיל והשאלה אינה תאורטית, משום שבעוונותינו רבו האנשים שמצבם מוגדר בלשון נקיה "סיעודי" , הרי השאלה אינה לדרוש וקבל שכר בלבד.

מה יעשה חולה שאינו שולט בנקביו? האם המחותל יכול לברך? האם מי שמחובר לקטטר יכול להניח תפילין ולהתעטף בטלית?











דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/9/2004 09:45 לינק ישיר 

מואדיב

כבר אמר קהלת בחכמתו:

(א) וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ:
(ב) עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם:
(ג) ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות:
(ד) וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר:
(ה) גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים:
(ו) עד אשר לא ירחק \{ירתק\} חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור:
(ז) וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה:

(מתוך התקליטור התורני של די.בי.אס).

ולשאלותיך השתיים:

א. נראה שבקטטר אין לאסור להתפלל או ללמוד. הטעם הוא שבשתן אין איסור תורה אלא בשעה שהוא יוצא. אמנם, עד כמה שאני יודע, הקטטר גורם לשתן לצאת כל העת, כל אימת שהוא מתאסף, אך נראה שבכל זאת אפשר להקל מפני שאין הוא נוגע בגופו של החולה אלא יוצא דרך הצינור.
לפיכך, במקום דחק אשר כזה, יש להתיר לחולה לברך, להתפלל ואף ללמוד, אם גם בתנאים הבאים:

1. השתן נאסף בשקית סגורה.
2. אין השתן נוגע בגופו של החולה.
3. מוטב בכל זאת ללמוד בהירהור ולא בדיבור, ובתפילה להתפלל את המחוייב.
4. ודאי שאפשר להתעטף בטלית, ויברך בהירהור. אולם לגבי תפילין, כיון שבעינן גוף נקי, איני יודע אם ניתן להניח תפילין.

ב. מי שיש עליו צואה, איני רואה כל אופן להקל בדבר. אמנם, אפשר להקל לאחרים באותו חדר, כיון שיש מחיצה בין מיטה למיטה, וכיון שהצואה נתונה בתוך כיסוי. ואז אפשר להקל לברך או להתפלל את עיקר התפילה בהירהור – לאחרים באותו מקום, כיון שאינם יכולים לצאת, ורחמנא ליבא בעי. (=הקב"ה חפץ בלב האדם, כלומר בכוונת ליבו הטובה). ואפשר שהדבר תלוי בעוצמת הריח הרע שיש באותו מקום. על כל פנים, אם אין הריח מורגש ודאי אפשר להקל בדבר.

והרי יש כאן תזכורת לכולנו:

(ח) הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל:
(יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:
(יד) כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע:
ולכן
(א) וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ:

והנראה לעניות דעתי כתבתי.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/9/2004 10:36 לינק ישיר 

לבקשת הרב מימוני, בתודה על הפניית תשומת לבי לאשכול:

ראה נשמת אברהם כרך א, על שו"ע אורח חיים, ס"ק ט:

ובנוגע לחולה שעבר ניתוח לפתוח לו חור בבטן שמשם הוא מוציא את הצואה (קולוסתומיה או איליאוסתומיה), פסק המנחת יצחק (22): יש להתיר לו להתפלל וכו' כל זמן שהמקום מכוסה ואין מגיע לו ר"ר. ואמנם יש לאסור מטעם צואה במקומה בשעת יציאתה מהגוף, אולם אם אינו ברור שיוצאת צואה בזמן התפלה, יש מקום להקל מכיון שזה רק ספק דרבנן (23).
וכ"כ הציץ אליעזר (24) שאחרי ניקוי וכיסוי המקום יוכל להתפלל וללמוד.
וכן א"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

וה"ה לגבי חולה עם קטטר שדרכו נוטפים מי רגלים לתוך שקית, שמותר בכל דבר שבקדושה (25).

ועיין בציץ אליעזר שם שכותב כתנאי שלא יגיע אליו ר"ר, וכן שמידת חסידות שהוא גם יכסה את הקנה כי לקנה דין של עביט של מי רגלים.

ולדעתו של הגרש"ז אויערבאך שליט"א אין צורך לכסות את השקית או את הצינור המחובר לקטטר כי הם לשימוש חד פעמי ואין עליהם דין של עביט (26).

וכתב לי עוד הגרש"ז אויערבאך שליט"א: וגם מכוסים תמיד באופן שבשום פעם לא מרגישים סרחון, וגם מסתבר שזה דומה למתכת וזכוכית, ולכן אין עליהם דין של עביט.

וא"ל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שהצינור א"צ כיסוי כיון שדרכו רק עובר השתן ולא נשאר במקומו ולכן י"ל דיש לו דין של בית כסא של פרסיים (עיין ברכות כו ע"א ואו"ח סי' פג סע' ד).

ולגבי דין של ברכת אשר יצר, עיין לעיל סי' ז, ועיין להלן סי' שא סע' יג לגבי הוצאה בשבת.

מקורות:

22) ח"ו סי' יא ו-יב.
23) בהסתמך על הח"א כלל ג סע' כה בנ"א ס"ק ו.
24) ח"ט סי' ו.
25) שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' א.
26) שמעתי מפיו.

עכ"ל הנשמת אברהם.

הערה: סדרת הנשמת אברהם בת 6 כרכים על ארבעת חלקי השו"ע, היא הסדרה החשובה ביותר על הלכות רפואה לפי סדר השו"ע.
יש בה עשרות אלפי מקורות, ביניהם לפחות מאות רבות של פסקי הלכה שהמחבר קבל באופן אישי בכתב מגדולי הדור.

http://www.medethics.org.il/articles/NA/NishmatAvraham.OC.76.doc

ולצורך חיפושים ניתן להעזר ב
http://www.medethics.org.il/siteHeb/Search.asp

בברכת גמח"ט

ד"ר הלפרין

תוקן על ידי - דר_הלפרין - 21/09/2004 10:42:58



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > mdabraham: אכילה ללא ברכה מחוסר נקיות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.