בית פורומים עצור כאן חושבים

פרשת השבוע / למתחילים/ אקטואליה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/11/2004 10:14 לינק ישיר 
פרשת השבוע / למתחילים/ אקטואליה


כל דבריי שאני מזכירה וכותבת כאן אינן פרי חוכמתי אלא אני נשענת על דברי רבותיי שקדמו לי, ואני איני מזכירה שמות כדי לא ליצור דעות קדומות והסטה מעצם הדיון,



פרשת "תולדות"

פתיחה: בהתאם למילות הפתיחה, "תולדות", היא לכאורה סדרת יצחק, כמו שנאמר: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" (כה/יט) אולם למעשה לא הרבה קוראים אנו קוראים ולומדים בה על השני שבאבותינו, ויותר משהיא פרשת תולדות אבינו יצחק, מהווה היא ראשית פרשתם הגדולה של תולדות בניו - עשיו ויעקב וזרעם.

סדרה זו היא השלב הראשון של פרשת חיים עצומה, ועיקרה כאן כמו גם בשלב מאוחר יותר, העימות בין שני האחים התאומים, שראשיתו עוד מהיותם ברחם אימם, עימות זה הנמשך כל ימי חייהם.
נושא זה של יעקב ועשיו הפך בתודעה ההיסטורית של עם ישראל, סמל של המיפגש והעימות המתמידים בין ישראל לבין מה שאיננו ישראל, וכל אירוע בו וכל האישים המעורבים בו מתפרשים בכיוונים שונים, אשר רבים מהם אינם אלא כיסוי להתיחסות למאורעות היסטוריים, או למציאות היסטורית מסוימת.
השיפוט על האישים עצמם הריהו שונה במקורות השונים, אך כולם מתכוונים לאותו נושא גדול ועצום של ישראל ואומות העולם. לפעמים עימות זה מקבל משמעות החורגת מתחומי ההיסטוריה, ואף נעשה סמל לקונפליקט קוסמי.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/11/2004 10:32 לינק ישיר 


מקומו של יצחק בהיסטוריה היהודית

האינפורמציה על יצחק מועטת ודלה, ואף רוב המסופר עליו משולב בקורותיהם של אברהם אביו, ושל יעקב ועשו בניו, ובהשוואה הן לאביו והן לבנו, דמותו של יצחק נותרת מאוד חיורת בפני הלומד והקורא, והוא עצמו מותיר בנו רושם פסיבי, כפי שהיכרנוהו מתוך פרשת היותו מובל לעקידה, רק הסיפור המדרשי מעלה על נס את עניין מסירות נפשו, ומה שמצטייר מכל האמור ואודותיו איננו מצטרף לתמונה חיה.

חומש "בראשית" מתיחס לאמצעי מתוך שלושת האבות בסדרה אחת בלבד, לעומת פרשת חיי אברהם אבינו התופסת שלוש סדרות ויותר, ולעומת פרשת חיי יעקב אבינו התופסת שבע סדרות, ואף סידרה אחת זו עיקרה בתחילתה בפרשת הולדת בניו, וסיומה בפרשה המזעזעת של ברכות יצחק לבניו, ואין בין שתי פרשיות אלה, אלא הסיפור המשולש יצחק רבקה אבימלך בפרק - כו, החוזר ומשקף את הבעייתיות של המשולש אברהם שרה ואבימלך בפרק כ, וצמוד להם סיפור בארות המים אשר " סתמום פלישתים וימלאום עפר" (כו/טו) שהוא חריף כאן יותר משהיה בימי אברהם (כא/כה)

מקומו של יצחק אבינו בתולדות ישראל הוא כדמות מעבר, כלומר: יצחק הוא בן אברהם ואבי יעקב, ואמנם סדרה זו המוקדשת לו על פי שמה, עיקרה דווקא עיניניו של יעקב שהוא הדמות המרכזית, ועליה ומסביב לה מוסבים כל הדברים הנמשכים מכאן ואילך, עד סוף חומש "בראשית", ואם עיקר משמעו של חומש בראשית הוא דמותו של אברהם, ראוי לציין כי מבחינת היקף סיפור החיים, עיקרו של חומש זה הוא יעקב בחיר האבות הלוא הוא ישראל




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/11/2004 10:52 לינק ישיר 


תחילת העימות בין צמד התאומים

סדרת "תולדות" ולאחריה "וישלח", הן סיפור העימות בין יעקב לבין עשיו. ועיקרו של עימות זה הוא מעמדו של יעקב כנגד עשו, והוא מציג בפנינו פרשת חיים רצופה מכשולים. יעקב ועשו נולדים תאומים, אולם יעקב נולד תוך עקיבת אחיו ועל כך גם נקרא שמו, ושם זה אף מהווה סימן לכל מה שבא לאחר מכן. הבכורה אמנם נועדה ליעקב שהרי מתחילת ברייתו, עוד בהיתו בבטן אימו, אומרת התורה שהברכה והייעוד מכוונים לבן הצעיר ולאו דווקא לבכור (כה/כג) אולם מאחר שיעקב השיג את מה שהגיע לו בדרך שאיננה ישרה, הרי שעניין זה לא כופר לא לו ואף לא לזרעו אחריו. ממעשה רמאות בנטילת הבכורה, מגיעים אנו למעשה הרמאות בנטילת הברכה "עברה גוררת עברה" ובניסוחים מדרשיים הדברים שנויים ומשולשים ולפעמים אף בצורה חריפה ביותר.

את הבכורה רוכש יעקב בדרך, בה מעורבים אמנם סימני גדלות ושאיפה לזכות בתפקיד ובמשימה הגדולים שמטילה הבכורה על האדם, אולם דרך זו מלווה בתכסיסי עורמה, ואין צריך לומר כי סיפור ההונאה הגדולה בעניין הברכה מעורר תמיהות גדולות. המסורת האגדית והמדרשית, גדולי האמונה הקדמונים בישראל, וגם פרשני המקרא, לא השתמטו מלראות ולכתוב את האמת, והם אינם מתעלמים מן הנפתולים המלווים את דרכו של בחיר האבות, שאיננה פשוטה ואיננה חלקה על אף היותו מקבל הברכות, והם תופסים את פרשת חייו כמעוררת בעיות והירהורים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/11/2004 12:30 לינק ישיר 

דמותו של יצחק מאד מסקרנת אותי מתמיד.

נכון, פרשת העקידה מצביעה על פסיביות, אין לו שום משקל בבחירת אשתו, רחמה מופרית רק פעם אחת ויחידה במשך חיים כה ארוכים, דומה שקל לקנותו באוכל (הארוחה המפוארת שעשיו מכין לו בפרשת הברכות - זה לא מאותו היום, עשיו ידע מתמול שלשום איך להגיע אל לבו של אביו...), ואחרי שסיים לברך, עשיו בוכה אז טוב, הוא שולף עוד ברכה... כל ימיו הוא חי מן העושר שירש מאברהם, מעצמו לא קידם את מעמד המשפחה בכלום.

לכאורה, מן טמבל כזה שנותן לחיים לנהל אותו, לא מתמרד אף פעם, חסר רצון עצמי, קל לרמותו, דומה שרבקה (שהיא מזרע לבן הערמומי) מנהלת את הבית ביד רמה, מרוממת את יעקב יקירה ולא עוזר לו שלבו שלו נוהה אחר עשיו הפשוט והברור...


אבל, אני חושבת שיצחק הוא פילוסוף. תנאי עיבורו ולידתו המוזרים, בהתערבות אלוהית שאין בה שום ספק - יצקו בו, לדעתי, תפיסה שכלית ורוחנית שהיא הרבה מעל סביבתו, והוא פשוט לא מוצא את עצמו שם, בין הוריו הזקנים שהגשמתם כבר מאחוריהם, ואחיו ישמעאל, הבריא והפראי, שכה מחובר לחיים... ואל נשכח, הטראומה שעבר בפרשת העקידה, לא נשארה שם בפרק כב. היא מלווה אותו כל ימיו. אביו - החכם, המגן, הטוב, הנערץ, המורה - אביו שלו, שכל כך מתנגד למעשי העממים מסביב - עמד לעשות בו עצמו כמעשיהם, ולהקריבו קורבן אדם כמעשי הפגאנים מסביב, ויצחק נשאר בחיים לזכור את זה...

הוא גם גדל בבית שונה. הוריו הם אינדיבידואליסטים שהקימו בכוחות עצמם כת חדשה, בעלת תפיסה רוחנית מוזרה ולא מוכרת, והוא היה זה שהולעט בכל אותם רעיונות מוסריים נשגבים, והוא היה זה שהיה מסוגל לתפוס על מה הם מדברים, בלי לראות את הגשמת הדברים באמת בחיים.

על כורחו הוא מפתח גישה אדישה ומרוחקת לחיים, על כורחו הוא הופך להיות "המתבונן". זה שכוחו לא במעשים, לא בכוח רצון, לא בחיוניות, לא בגוף - אלא בראייה ועיבוד דברים בשכל, באין לו איש סביבתו עימו יוכל לדבר ולחלוק את מחשבותיו העמוקות. ויוכיחו הברכות שנתן לשני בניו, שהתגשמו אחת לאחת על הפרטים הכי קטנים, מילה במילה!!

בהבנה שלי, אחת משתיים:

או שכוחו הרוחני היה כה גדול, ש<מילתו> שרטטה את העתיד לפי רצונו;

או שכוחו הרוחני היה כה גדול, ש<ראייתו> איפשרה לו לראות, כמו פתחה בפניו קרן לייזר, את שרטוט העתיד.






תוקן על ידי - מגי_אדם - 12/11/2004 13:08:27



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/11/2004 13:51 לינק ישיר 

ברכות יצחק לבניו:

ליעקב

ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש: יעבדוך עמים וישתחו לך לאומים והיה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך אורריך ארור ומברכיך ברוך:" (בראשית כו 28-29)

(שימו לב: מהרגע שיעקב נכנס לאוהל - יצחק חושד ומנסה להרוויח זמן. אוכל כדי שובעו קודם כל, ממשש, תוהה - הקול קול יעקב והידיים... הוא לא אומר מפורשות - שמע, משהו חשוד פה, מי אתה?!... אלא בוא, נשקני, מין חששנות כזו מול יעקב, והלוא הוא האב!... ורק אחרי זמן רב הוא כמו נכנע, ומברך. כאילו ראה בחזון שזה הוא צריך לעשות, ועל כורחו יניח חשדותיו ורגשותיו האישיים בצד).

וכיצד התקיימה?

יעקב הבורח מכעסו של עשיו מגיע אל בית לבן ומתעשר שם עושר גדול <בזכות מעשיו ושכלו> - כדברי הברכה - תוך שהוא מעשיר את לבן עצמו, ולא משנה כמה תרגילים מנסה זה לעשות לו. היהודים צאצאיו מגיעים לעושר ומעמד בכל מקום בו הם נמצאים, <בזכות מעשיהם ושכלם> ולא משנָה נקודת ההתחלה הנמוכה שהם מתחילים בה, גויים עובדים עבורם בכל דור, ותוכיח ישראל, שתוך מאה שנה הפכה מדבר לגן פורח... אבל עיקר העיקרים הוא - <אורריך ארור ומברכיך ברוך>. לא היתה אימפריה אחת, למן יוון ורומי וכלה בגרמניה, אנגליה ורוסיה - שלא נפלה מרום מושבה האיתן אחרי שלקחה צד נגד היהודים. יהודה וישראל היו עבור כולן בלי יוצא מן הכלל התחנה הסופית במסעות כיבושיהם. ואם לא תיחשב לי זאת לחוצפה, אני חושבת שצרפת בדרך, ואילו ארה"ב תעשיר ותלבלב, כל עוד היא לצדנו... חא.


(זה שיש ביהודים גם הרבה מיצחק השונה, המוּבל, המתפלסף וחושש, שאינו מבין את סביבתו לאשורה ואינו יודע להיות גביר גם כשמצב העניינים שם אותו בתפקיד זה - זה עניין לאשכול נפרד ונושא נפרד).



וברכתו לעשיו - המדהימה עוד יותר בדקויותיה:

"הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל; ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך". (בראשית כז 39-49)

הברכה הזו מהממת אותי כל פעם מחדש:

משמני הארץ <מושבך> - המוסלמים <יושבים> בארץ שעצם ישיבתם בה מעשירה אותם (נפט, שמן האדמה). גם אצל יעקב יש משמני הארץ - אבל אלוהים נותן, אין זה עניין של ישיבה, לפעמים יש לפעמים אין... ורוב דגן ותירוש - בשביל תבואה ויין צריך לעבוד, זה פרי עשייה ותכנון, אין זה קורה מעצם הישיבה בארץ...

ושני המקומות חסרים מים, יש בהם טל בלבד.

נו, <ועל חרבך תחיה> - כלום ראה יצחק בחזונו את "דין מוחמד בסיף" ואת החרב המעוקלת ואת המלחמות ללא סוף, שהמוסלמים אינם חדלים ללבותם בכל מקום בו יהיו? רָאָה, מסתבר.

<ואת אחיך תעבוד> - אכן, מעצמם אינם עובדים, אינם יוזמים, אינם מקימים פרוייקטים, אלא עובדים את האחרים, מושליהם או עמים זרים, ואף את הנפט שלהם אינם מפיקים בעצמם, אלא אחרים יבואו ויפיקו, וישלמו, וכך מתעשרים צאצאי עשיו.

<וכאשר תריד> - הנה זה קורה עכשיו - <ופרקת עולו מעל צווארך>. פעמיים בגדול התקיים ה"כאשר תריד" - בתקופת מוחמד - ועתה.

הנה מתקיימות נבואותיו-ברכותיו של אותו תם חיוור ולכאורה חסר עמוד-שדרה - באופן שלא ניתן לעולם לברוח מהן, כמה שרק נרצה...





תוקן על ידי - מגי_אדם - 12/11/2004 13:55:21



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/11/2004 21:20 לינק ישיר 

מגי-אדם

כמדומני שהתבלבלו אצלך עשו וישמעאל, דין מוחמד בסיף הוא ישמעאל, וברכת משמני הארץ ועל חרבך תחיה נאמרה לעשו, שעל פי המקורות הם הרומאים והגרמנים.

ואת אחיך תעבוד, כתבת: "אכן, מעצמם אינם עובדים, אינם יוזמים, אינם מקימים פרוייקטים, אלא עובדים את האחרים, מושליהם או עמים זרים, ואף את הנפט שלהם אינם מפיקים בעצמם, אלא אחרים יבואו ויפיקו, וישלמו, וכך מתעשרים צאצאי עשיו".
הגרמנים דוקא עם חרוץ במיוחד

למה מחלפים כל פעם את השחקנים ?

נ.ב. נשלח מניו יורק בערש"ק.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-13/11/2004 17:50 לינק ישיר 



מגי, (ולאמשלום שכבר נמצאת פה,

בעיני זה המקדים לבית המדרש מיד עם צאת השבת - יש לו יתרון סגולי ....

התחלתי כותבת לך אתמול תגובה זו, ולא הספקתי לסיימה, ולשולחה עוד לפני שהגבת - אך טוב שהגבת, ואני כמוך אלך בשיטתך, ואביא לך את הגיגיי בקשר לדברים אותם אני רואה כבסיס להבנת הדברים … מבלי להתייחס כביכול לתגובותייך….

ברשותך נלך צעד אחד אחורה ונברר מה מקור הסיפור לנקודת ההתפצלות בין האחים כפי שבא לביטוי , 'בשנאה ובמלחמה' למן הזמן ההוא עד לימינו אנו , מנקודה זו שבה ה'שוני' באישיותם של יעקב ועשיו מבחינת רצונם לדבוק באמת כפי הראוי לה, ביחס למה שנאמר לאברהם אבינו, "כי ידעתיו למען יצווה את בניו אחריו" ההכרה השכלית האוביקטיבית, ולא כפי שנראת בדמיון לכל אדם ואדם המחשבה השכלית/דמיונית הסוביקטיבית. והשוני כאן 'מתגלה' במלוא מערומיו -

אף שבתפיסת העולם של אותה מציאות חברתית, היתה הבכורה זכות ומעלה גדולה, הרי עשו מוותר עליה במפורש, כנאמר : "ולמה זה לי בכורה" (כה/לב) וזאת תמורת טובת הנאה של רגע.
המדרשים "תנחומא" ו "מדרש רבה" מנסים להעמיק עניין זה לפיו ויתר עשו על הבכורה מרצונו, ואף לא מצא לנחוץ להתמקח על כך עם יעקב. לפי האגדה התרחש ארוע זה ביום מות אברהם אביהם זקנם של יעקב ועשו, ואותו הנזיד אשר הזיד יעקב היה למעשה סעודת הבראה שעמד יעקב להברות את אביו האבל יצחק, וכאשר חזר עשו מן הציד, נודע לו עניין פטירת אביו זקנו, והדברים התפתחו כפי שהתפתחו, ואומר על כך המדרש: 'אמר לו עשו ליעקב מה טיבו של נזיד זה? אמר לו: מת אותו זקן, אמר עשיו: לאותו זקן פגעה מידת הדין? אמר לו, הן'

יעקב ועשו ידעו כמובן שאביהם זקנם הוא האיש שהכיר את ה', והוא גם הנקרא בפי כל – "נשיא אלוהים" (כג/ו), והוא אשר כרת ה' עמו את ברית בין הבתרים.
בשאלתו זו תמה הכיצד פגעה באברהם זקנו מידת הדין, וגם עליו נגזרה גזרת המיתה כעל כל האדם(*), וממשיך המדרש : אמר לו (עשו) : אין כאן לא מתן שכר ולא תחיית המתים!', כלומר באותו מעמד הסיק עשו את המסקנה שלא כדאי לאדם להיות צדיק, להכיר את אלוהים ואף לעבדו, עשו מצפצף על הבכורה שהיא הביטוי לכך שהאדם מקבל על עצמו לעבוד את ה', שהרי את תפקידי הכהונה היו עושים הבכורות.
בניסוח אחר ב"תנחומא" - 'נכנס עשו מן השדה וראה פניו של יעקב מפוחמות (שהרי עמד ליד הכירה והזיד את הנזיד), אמר לו: מה אתה עושה? אמר לו: אין אתה יודע שמת אבינו זקננו ואני עושה תבשילין, ולי ולך להברות עליו (כלומר על שינינו להברות את יצחק אבינו בסעודת אבלים), 'אמר לו עשו: אוהבי ושונאי מתו כאחד, אברהם מת ונמרוד מת ( נמרוד שהוא הרשע הגדול) ולמה זה לי בכורה!'



(*) שאלה זו של שכר ועונש היא שאלה מהותית לכל אלה שאינם יורדים לעומק אמונת ל'שמה', וה'סיפור' הזה חוזר על עצמו לכל אורך תולדות האדם שבתורה – מכאן אפשר לראות את ההשתלשלות ההיסטורית מבחינת סדר הדורות ביהדות, איך בכל דור ודור כמות ה'נושרים' ביחס ל'מחזיקים' כמו מתחילת ה'תושב"ע ' שאנטיגונוס איש סוכו שקיבל משמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת גדולה – מתחילת כתיבתה -"הוא היה אומר: אל תהיו כעבדין המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמיים עליכם

לאותו אנטיגונוס היו שני תלמידים צדוק וביתוס – הם הבינו את מה שעשו הבין, שאין טעם להאמין מפני שאין שכר על זה – ויצאו למינו - כפרו
כפי שאנו מוצאים מסכתות קטנות מסכת דרבי נתן נוסחא א פרק ה

"אנטיגונוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידים. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית.
אלא אלו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים וביתוסין. צדוקים על שום צדוק, ביתוסי על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם. שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום"

בהמשך אנו נתקלים בסיפור המפורסם של אלישע בן אבויה ששאלת שכר ועונש היא זו שהביאה לכפירתו, או בעצם עוד קודם לכן, הוא לא ביקש לדעת באמת את האמת מפני שהיא אמת. אלא, שהוא רצה להיות חכם בשביל לקבל פירסום וכבוד – כפי שמעיד הוא על עצמו- שאביו התקנא בכבודם של ה'חכמים' ורצה שבנו יקבל אותו היחס –

כשזיהה את לשונו של רבי יהודה הנחתום ,
ב'ירושלמי חגיגה' מובא, שאלישע בן אבויה ראה את לשונו של רבי יהודה הנחתום, אחד מעשרת הרוגי מלכות (מוזכר בב"ת קלב) נתונה בפי כלב ושותת דםכשגופתו בותרה לחתיכות (ילקוט תהילים ט) וכשזיהה את לשונו , התרעם ואמר:

"זו תורה וזה שכרה
, - זו הלשון היתה מוציאה דברי תורה כתקנן, זו הלשון היתה עמלה ויגעה בתורה כל ימיו, זו תורה וזו שכרה?! דומה שאין מתן שכר ואין תחיית מתים. פנה ויצא לתרבות רעה (זה אחד משלוש הגרסאות שהמכנה המשותף שווה – שאלת שכר ועונש?





באשכול על האם תפילה נענת – מקשרים את השואה לשאלת שכר ועונש – מה לה' ולזה שרב בני האדם בוחרים ב'רוע' – ה' החליט להשמיד מליוני כושים ברעב זה צודק? למה אף אחד לא רואה את ה'תופעה' הזו כמפנה משמעותי בהתערבות ה' לחוסר צדק? מה זה ה' משחק ברולטה רוסית? היה אדם ושמו היטלר ימח שמו והוא הצליח להשתלט ברשעותו על 'קבוצת' בני אדם והפך אותם למפלצות גם כן – איפוא ה' כאן בתמונה?

ומה היום? השאלה נשארה רלוונטית במיוחד – בימים שבהם הרעיון הגדול הטמון בתקווה לימות המשיח, וזה אחד מיסודו האמונה היהודית – הפך ל'מימוש' רעיון אמוני כשרבבות יהודים מצפים כל רגע לביאתו של משיח, בעוד שהמציאות האוביקטיבית של העם הזה רחוקה ממנו כמרחק השמיים מהארץ –

וכל שאלת המיעוט המספרי והישרדות היהדות - זו שאליה הצטרפו אלה שאליהם קרא להם בקריאה בשם ה' אל עולם ונקראו "כת בית אברהם" שהלכה והתפתחה לרבבות עד שהפכה לעם , זה בזכות "תורת אמת/משה" זו שקיים מפני שהיא האמת – לא מפני שקווה לשכר

שאלת היהדות מזרע יעקב אבינו – "קהילת יעקב" תלויה ו עומדת לדורותיה , ופרט בימינו אנו, בשאלה התיאולוגית "לשמה" ושאינה לשמה" כשהלשמה מבטא את הקשר שיש לאדם בקיום המצוות מתוך ההפנמה שזאת האמת ולכן עובדים אותה מבלי לצפות לשכר , דהיינו אמונה שהיא בלתי תלויה – לעומת ה"שאינה לשמה" שהיא ביטוי האדם שעובד כדי לקבל שכרו ואז אם אינו מקבלו אמונתו נפגמת….

וכל עניין החזרתם של אלה שהחזירם אברהם היא זו המעודדת 'מחלוקת' מפני שאותן מחלוקות היו לשם שמיים, וכל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, וכל מחלוקת שאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. והוא הרי גבר עליהם בראיות שכליות – כל אחד כפי דעתו


והטיב להביע ר' נחמן מברסלב למה הוא צריך שיחלקו עליו

ונתן טעם למה שחולקים עליו: כי הצדיק נקרא אילן, ויש לו שורשים וענפים. וכל צדיק, קודם שמגיע למדרגתו, יש עליו מחללוקת. כי אמרו רבותינו "האי תגרא דמיא לבידקא דמייא" (סנהדרין ז' ע"א) נמצא שהמחלוקת היא בבחינת מים, והמים, היינו המחלוקת, מרימים את האילן. אבל אני צריך שתהיה עלי מחלוקת תמיד, כי אני הולך בכל פעם ובכל רגע מדרגה לדרגה. אילו הייתי עומד עכשיו כמו בשעה הקודמת, לא הייתי רוצה את עצמי כלל בעולם הזה.

*

כשחולקים על האדם, נמצא שרודפים אותו, והוא בורח בכל פעם להשם יתברך. וכל מה שחולקים עליו יותר, מקרבים אותו יותר להשם יתברך. כי השם יתברך בכל מקום, בבחינת 'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" (תהילים קל"ט) נמצא שבכל מקום הוא בורח להשם יתברך. וזה בבחינת "ופרעה הקריב, שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים" (מ"ר בשלח פ' כ"א) שעל ידי רדיפתו אותם נתקרבו יותר אל השם יתברך.



ולבסוף משהו מאיקה לכל חבריה הותיקים, קשור איך שהוא לנושא…

תני אמר רבי יהודה בי רבי אלעאי ברוך רבי היה דורש הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידיו של עשיו בביתר תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא אמר רבי יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא

….ככה ממש כתוב, אני רק העתקתי…

שבוע טוב




תוקן על ידי - riv - 13/11/2004 18:22:25



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/11/2004 18:42 לינק ישיר 

הרשבא

אני מבינה שהקביעה שעשיו הם הגרמנים היא עוד אחת מאותן קביעות שכולם יודעים ומכירים חוץ ממני...

בהבנה שלי, עשיו וישמעאל שניהם מוסלמים, שהרי המוסלמים עמים רבים ושונים הם, וכולל הבדווים, ויש עשירי הנפט, ויש עניי מצרים...

אלא, אם אמנם אלה הגרמנים - הרי שלא נתקיימה בהם, אם כך ברכת יצחק כלל ועיקר:

לא בענין "מושב" - שאין מושבם העושר, ואינם יושבים דווקא על שמני האדמה, כמוסלמים, אלא מתפרנסים מיגיע כפיהם... ואין הם עובדים את אחיהם ואין שם שלטון פטריארכלי, כאצל המוסלמים, העובדים את אחיהם, ולפיכך אינם זקוקים למרוד ולהסיר עולו, ובוודאי ובוודאי שמעולם לא עבדו את צאצאי יעקב.

ואין הגרמנים חיים על מלחמה כדרך קבע. אף שאכן פתחו בשתי מלחמות נוראיות, אין הם <חיים על חרבם>, ככתוב, "ועל חרבך תחיה". אין המלחמה דרך חיים אצל הגרמנים, אלא כמו שמדינות אחרות, כמו רומא או אנגליה או ספרד או צרפת או יוון יצאו לכיבושים מידי פעם וחזרו למקומם, גם הגרמנים קמו ויצאו לכיבושים, ולצורך כך פתחו באותן שתי מלחמות זוועה, ולאחר מכן שבו לחייהם הרגילים.

ואילו המוסלמים - הרי שהם <מצוּוים> מפורשות, על פי דתם, להרוג (או לכל הפחות להכניע, להפוך לד'ימי) כל מי שאיננו מוסלמי, ושייך, לפיכך, באופן אוטומטי - ל<דאר-אל-חארב> ואין <דאר-א-סאלם> אלא למוסלמים בתוך עצמם. המוסלמים מקיימים את "על חרבך תחיה" ככתבו וכלשונו זה דורות על דורות, מכבדים ומעריצים את המלחמה ואין להם שום בעיה מוסרית עם זה, כמו שהיתה למשל, לגרמנים, שהתחרטו ומתחרטים ויתחרטו לעולם ועד, ושילמו פיצויים - מיגיע כפיהם - לא ממה שקיבלו מעצם ישיבתם, והם מכירים בעובדה שמה שעשו היה מחריד ולא מוסרי.

דבר נוסף, גם גשם לא חסר באירופה, ואם כך - מדוע ההדגשה על הטל?

בהבנה הפשוטה שלי, אם אנו מקבלים את ברכת יצחק ואיננו מניחים לה להתפוגג - איננו יכולים לקבל את הגרמנים כצאצאי עשיו.






דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-13/11/2004 18:45 לינק ישיר 

"ותשא רבקה את עיניה, ותרא את
יצחק: ותפל מעל הגמל"(בראשית כ"ד,סד)

רבקה היא הראשונה שראתה
מורגלת בראייה הנצרכת מאוד:
לסלילת הדרך ומסלול ההליכה, וההליכות.
הספיקה לרבקה ראיית עין ראשונה
כדי ליפול לשורש האהבה

***********************************



"אולי ישא פני" (בראשית ל"ב/ כא)


כשצערי גובר עלי-
התקווה מדברת מגרוני
אולי תבוא אלי? אולי אבנה מזה.
הספק שנטייתו לחיוב
שלא כמו "פן יפתה לבבכם"
שנטייתו לשלילה

באולי – טמון קסם התקווה –
כמו יעקב שקוה -
אולי ימשנו אביו
ויזכה לברכות מכוח היותו יעקב
ולא כמי שהתחפש לעשיו





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/11/2004 05:58 לינק ישיר 

מגי-אדם

עם כל הכבוד להבנתך במקרא, יסוד ההנחה שהערבים הינם צאצאי ישמעאל הוא על פי המסורת שלנו (או אם את מקבלת את מסורת הערבים) מפני שאם לא על פי המסורת, צאצאי ישמעאל יכולים להיות כל עם אחר שיהיה, ואותה מסורת האומרת שצאצאי ישמעאל הם הערבים, אומרת גם שהרומאים הם צאצאי עשו, מה שזה לא מסתדר לך עם ברכת יעקב, זאת לא סיבה לסילוף.
(אלא א"כ נאמר שחז"ל עפ"י דרכם שייכו אויבי עם ישראל לפי מה שנראה בזמנם וע"כ אמרו שהרומאים הם מצאצאי עמלק, ואם כן הם הדברים אין ראי' שהערבים הינם באמת צאצאי ישמעאל).




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-14/11/2004 07:42 לינק ישיר 

הרשבא

אני מסתמכת על הכתוב, ואתה משיב לי מה מקובל במסורת.

היינו, המסורת, לדעתך, עולה על המקרא.






דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-14/11/2004 07:54 לינק ישיר 

מגי,
למען הדיוק - גם המקרא לא טוען שישמעאל ו/או עשו הם אבותיהם של הגרמנים/הערבים/ההוטנטוטים וכו'.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/11/2004 09:05 לינק ישיר 


מגי

רק לשם ההבהרה והסדר הטוב, התורה מה שאצלך מובן כמקרא, אין לו שום ערך והוא אינו שלם מבלי ה'מסורת' התורה שבע"פ.

המקרא כתוב בחידות ראשי פרקים ומשלים- התורה שבע"פ שאותה כתבו חכמים שקיבלו תורה מבחינת הסמכות לפרש אותה, ולקבוע מה יהיה מקובל ומה לא, זה תנאי מבחינת היהדות להתייחסות למה שקוראים 'תורה'

אם יוצאים מתוך הנחה שאותה תורה היא אלוהית ונמסרה מפי הגבורה למשה -




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/11/2004 09:22 לינק ישיר 


יהדותי מחפשת בית ולא מוצאת.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-14/11/2004 09:25 לינק ישיר 


מגי

סבלנות, עומק הרעיון היהודי הוא איכותי, ושווה להמשיך לנסות ולחפש, את תמצאי, יגעת ומצאת תאמין



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/11/2004 10:07 לינק ישיר 

.


מגי_אדם:

מהיכן לקוח המשפט שהבאת "דין מחמד בסיף" ?!



(מואדיב בכובעו כמשבית שמחות ומבטל אגדות אורבניות)




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > פרשת השבוע / למתחילים/ אקטואליה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.