בית פורומים עצור כאן חושבים

למות מאהבה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-13/1/2005 00:34 לינק ישיר 
למות מאהבה

בתלמוד בבלי, סנהדרין עג-עה, יש כמה סוגיות שעוסקות ביחס בין חיי אדם לבין גילוי עריות ואיסורים אחרים ( הסוגיות מוסברות באופן כללי בקישור הבא: http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/dvrim/ywy.html ).

בסוף הפרק, סנהדרין עה., נאמר (פירושי רש"י בסוגריים):
אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ( נימוק מרוב אהבה: נטמטם לבו והעלה חולי ) , ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל.
אמרו חכמים: ימות ואל תבעל לו.
תעמוד לפניו ערומה -
ימות ואל תעמוד לפניו ערומה.
תספר עמו מאחורי הגדר -
ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.
פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני: חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה. בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה – שפיר, אלא למאן דאמר פנויה היתה - מאי כולי האי?
רב פפא אמר: משום פגם משפחה ( משפחת האשה שהיו בושין בדבר ) ;
רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ( לעמוד בפני האנשים לתת בהם עיניהם וימסרום להם לביאה ) .
ולינסבה מינסב ( דאין כאן פרוצות בעריות: דכולהו ליעבדן הכי ולינסבן, ואין כאן עבירה אלא מצוה ) ?
לא מייתבה דעתיה ( ולא ירפא בכך ) , כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה ( מיום שחרב בית המקדש כשל הכח מדאגות רבות, ואין רוח קמה באיש להיות תאב לאשתו, לפיכך ניטל טעם ביאה ) וניתנה לעוברי עבירה ( שיצר הרע תוקפן ומרבה תאותן ) , שנאמר (משלי ט,יז) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם ( לישנא מעליא נקט כמו ' כי אם הלחם אשר הוא אוכל ' (בראשית לט,ו) )
.

הסיפור מעורר כמה תמיהות:
א. קודם כל - איזו מין מחלה זו? האם יש מחלה, שהתרופה היחידה עבורה היא לבעול אישה מסוימת? האם הרופאים באותו דור חשבו שיש מחלה כזו? האם יש תיעוד על אדם שמת ממחלה כזו?
ב. אם באמת יש מחלה כזו - איך ייתכן שהחולה לא מת לאחר שחכמים הורו שלא תיבעל לו? איך ייתכן ש"המרשם" משתנה בצורה כל-כך קיצונית, מ"תיבעל לו" ל"תעמוד לפניו ערומה" ל"תספר עמו מאחרי הגדר"?
ג. בשום מקום בתלמוד לא נזכר, שיש איסור "לספר מאחרי הגדר" עם פנויה (שאינה נידה). לפי זה, לפי הדעה שהאישה הייתה פנויה, מדוע פנה האיש לבקש היתר מהחכמים? הוא היה יכול "לספר עמה מאחורי הגדר" גם בלי לשאול את החכמים, שהרי אין בכך כל איסור?!
ד. בתלמוד בבלי, מועד קטן יז., נאמר "רבי אילעאי אומר: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא". ע"פ רש"י, "מה שלבו חפץ - עבירה, והואיל ואין מכירין אותו שם - ליכא חלול השם " (אמנם לפי פירוש הגאונים הכוונה אחרת - ע' כאן: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2595 ואכמ"ל). אם כך, מדוע במקרה זה קבעו חכמים שימות?
ה. בתשובה לשאלה "למאן דאמר פנויה היתה - מאי כולי האי? ", "רב פפא אמר: משום פגם משפחה ". אך בעמודים הקודמים נאמר, שכאשר אדם רודף אחרי אישה לאונסה - הורגים אותו רק אם האונס כולל גם איסור מוות או כרת (למשל כאשר האישה נידה); אם הוא רודף אחרי פנויה טהורה - לא הורגים את הרודף כדי למנוע את האונס, כי הפגם שלה במקרה זה קטן יותר ( http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/dvrim/ywy.html ). מדוע במקרה של אונס לא מתחשבים בפגם משפחה?
ו. בתשובה לאותה שאלה, " רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ", נראה מדבריו שאין כאן איסור תורה אלא סייג שעשו חכמים. אם כך, לכאורה החולה לא היה צריך לקיים סייג זה, כי החיוב בסייג זה הוא רק ממצוות "לא תסור מדבריהם", ופיקוח נפש דוחה את "לא תסור מדבריהם"!
ז. מה פירוש "ולינסבה מינסב"? אם הרופאים היו אומרים "אין לו תקנה עד שתינשא לו" - האם היו החכמים כופים על האישה להינשא לו?!

הרב חנוך גבהרד ("שיעורים באגדות חז"ל") פירש, שבאמת אין מחלה כזו, מדובר באדם תאוותן שיצרו התגבר עליו. הרופאים באותו הדור, כמו הרופאים בימינו, לא האמינו בבחירה החופשית של האדם, הם חשבו שהאדם לא מסוגל להתגבר על הדחפים הטבעיים שלו, ואין לו תקנה עד שייתן להם פורקן.
בדרך-כלל, חז"ל קבעו שיש לסמוך על עצתם הרפואית של הרופאים; אך במקרה זה, מכיוון שהרופאים פעלו מתוך הנחת-יסוד מוטעית ומנוגדת לתורה, קבעו חז"ל שאין להתחשב בדעתם; ה"תרופה" שמציעים הרופאים רק תחמיר את המחלה ("משביעו - רעב, מרעיבו - שבע"). במקום ה"תרופה" הזאת, נתנו החכמים תרופה אחרת - "ימות ואל תיבעל לו". האיסור הבלתי-מתפשר מרפא את היצר, כי כאשר אדם יודע שאין שום סיכוי שישיג את מבוקשו, הוא מפסיק לחשוב על זה ומפנה את האנרגיות שלו לאפיקים חיוביים יותר.
ואכן, התרופה של החכמים פעלה - החולה לא מת, והמחלה שלו נחלשה. כשאמרו "ימות ואל תעמוד לפניו ערומה" המחלה נחלשה עוד יותר, וכאשר אמרו "ימות ואל תספר עמו מאחרי הגדר" - לא כתוב מה קרה לו - אך ניתן להניח שהוא הבריא לגמרי.

פירוש זה עונה יפה לשאלות א-ב, אך לא לשאלות האחרות. בנוסף לכך, לא כתוב בגמרא שחז"ל ערערו על קביעת הרופאים.
לכן נראה לי שיש לפרש אחרת.

ה"מחלה" שהאיש חלה בה היא פשוט מחלת הצער, בהחלט שמעתי על אנשים שמתו משברון לב. הרופאים הציעו לו קודם-כל את התרופה היעילה ביותר לפי דעתם, ולאחר שראו שה"תרופה" הזאת לא זמינה - הם הציעו לו תרופות פחות טובות (כך נוהגים גם בימינו - כאשר התרופות הטובות יותר אינן בסל הבריאות, נאלצים להסתפק בתרופות פחות טובות). והותרו בזה שאלות א-ב.

לפי דעתי, החכמים בסוגיה זו לא דיברו עם החולה כלל - הם דיברו עם האישה בלבד. כפי שהסברתי בשאלה ג, החולה לא פנה לחכמים - לו הדבר היה תלוי בו, הוא היה "מספר עמה מאחורי הגדר" ואולי גם יותר מזה, כפי ההיתר של ר' אילעאי שנזכר בשאלה ד. הבעיה היא, שבמקרה זה האישה לא הסכימה. היא לא רצתה להיבעל לו, אך היא חשבה שמדין "לא תעמוד על דם רעך" (שנזכר לפני כן באותו פרק, סנהדרין עג.), מוטלת עליה חובה לעזור לאותו חולה. על כך אמרו חכמים, "ימות ואל תבעל לו" - אין לאישה להקריב את כבודה כדי להציל את החולה. והותרו בזה שאלות ג-ד.

השוויון שבין ערך החיים לבין כבוד האישה נלמד בעמוד עד. מהפסוק שנאמר על אונס נערה מאורשה - "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה": בעילת אישה שיש בה איסור מיתה או כרת, חמורה כמו רצח, כי הפגם והקלון שנגרמים לאישה בכך הם חמורים כמוות. כפי שאדם לא חייב להקריב את חייו כדי להציל את הזולת, כך האישה לא חייבת להקריב את כבודה כדי להציל את הזולת.

מעבר לכך: כפי שאדם לא חייב להקריב את איבריו, או לוותר על כל רכושו, כדי להציל את הזולת, כך האישה לא חייבת להסכים אף לפגם קטן יותר מהפגם שיש בניאוף - היא לא חייבת להסכים לעמוד לפניו ערומה, או לספר עמו מאחרי הגדר, אפילו היא פנויה. "פגם משפחה" הוא אמנם קטן יותר מהפגם שיש בניאוף, ולכן לא הורגים אנס כדי להציל את האנוסה כאשר היא פנויה טהורה; אך האישה עצמה לא חייבת להסכים לפגם זה, לפי דעת רב פפא. והותרה בזה שאלה ה.

רב אחא חולק על רב פפא, וסובר כי מעיקר הדין היה אפשר לחייב את האישה (אם היא פנויה וטהורה) "לספר עמו מאחרי הגדר" כדי להציל את חייו. אך במקרה זה פעל שיקול אחר: החכמים הכירו את בנות ישראל וידעו שהן מטבען גומלות חסדים ואוהבות לעזור לזולת. אם בנות ישראל היו שומעות, שאפשר לקיים מצוות גמילות חסדים באופן זה - הנטייה הטבעית שלהן לעשות חסד הייתה מחזקת באופן משמעותי את יצר העריות שלהן, וכך היו הרבה בנות ש"מתנדבות" להציל חולים מדומים, וגם מספר ה"חולים" היה עולה בהתאם. מכיוון שהתורה מטילה על מנהיגי הדור למנוע פריצות (כמו שנאמר "לא תהיה קדשה", "אל תחלל את בתך להזנותה" - ע' http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/wyqra/wy-19-29.html ), החליטו החכמים החליטו להקל בדין "לא תעמוד על דם רעך", וקבעו ש"לספר עמו מאחרי הגדר" לא נחשב מעשה חסד. החולה היה רשאי לעשות זאת, אך האישה לא הסכימה ולא הייתה חייבת להסכים. והותרה בזה שאלה ו.

התמיהה "ולינסבה מינסב" אינה תמיהה על החכמים ("מדוע חכמים לא הורו לו שייקח אותה לאישה"), אלא על החולה. האישה לא הסכימה "לספר עמו מאחרי הגדר" כי יש בכך פגם וקלון, אך בהחלט ייתכן שהייתה מסכימה להינשא לו באופן מכובד; אם כך - מדוע לא הציע לה נישואין? והותרה בזה שאלה ז.

עד כמה שידוע לי, זה אינו הפירוש המקובל לסוגיה. אשמח לקבל תגובות!


אראל בן דב סגל
http://tora.us.fm/erelsgl



תוקן על ידי - אראלסגל - 13/01/2005 0:41:17



דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-13/1/2005 01:55 לינק ישיר 

א. יש מחלה כזו, וקראתי על מקרים שאנשים מתו מזה.

ב. זו מחלה שיש לה שורשים פסיכולוגיים, ועל כן אין פלא שהמרשם משתנה בהתאם למצב רוח של החולה.

ג. אולי האשה לא רצתה לדבר עמו כלל אם לא שהחכמים יורו שהיא חייבת.

ד. כי כאן יש חילול השם והתפרסם הדבר.

ה. אינו דומה דין רודף להוראה לכתחילה.

ו. האשה לא הסכימה לדבר עמו ללא היתר חכמים.

ז. אולי האשה היתה מסכימה לינשא לו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/1/2005 16:14 לינק ישיר 

אראל היקר,

לתמיהותיך יש להוסיף תמיהה נוספת, ח' במניינך:

- האם אין צורך להיוועץ באישה ולשאול לרצונה ולדעתה בכל הנוגע לכל אחת מההצעות להתמודדות עם הבעיה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/1/2005 17:03 לינק ישיר 

שחרית,

אני כמובן מסכימה לקושיתך, ולמרות זאת, אני מבינה את הסוגיה בסנהדרין, כדואגת קודם כל לאותה אשה, ומונעת מן החולה להפכה לאובייקט. לטעמי, זו מטרת החכמים שם (לפחות כמסקנה כללית, גם אם נשמעים שם גם קולות אחרים).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/1/2005 17:10 לינק ישיר 

אראל,

נדמה לי כי יש קושי לפירושך. על פי פירושך נראה שהאישה אינה מחויבת להציל אותו בכך שתספר איתו מאחורי הגדר אולם היא יכולה להחליט לעשות כן. הרבה דברים אינם חובה מצד לא תעמוד אבל וודאי שמותר לעשות אותם.

מניסוח דברי חכמים קצת קשה לומר שהם התכוונו שהיא לא חייבת וצ"ע.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/1/2005 17:43 לינק ישיר 

אראל,
אין לי זמן להתייחס (ויש הרבה מה לומר). רק נקודה אחת: על איסור דרבנן שקשור לעריות (אביזרייהו דעריות) יש דין יהרג ואל יעבור להרבה פוסקים. ראה, למשל, אנצי"ת ע' 'אביזרייהו'.
מעבר לכך, אני כלחל לא בטוח שזהו מעשה שהיה, על אף הניסוח בגמרא. ייתכן שזהו מקרה היפותטי, שנועד להדגים נקודה הלכתית, ולכן אין טעם לחפש את המחלה ההיא.
בפשטות נראה לי שזה היה מקרה של תאוה עד מחלה (חולה אהבה, לפני למות מאהבה, שנאמר: 'כי חולת אהבה אני'), ואולי מוות, ולא מחלה מובחנת קלינית כלשהי.

בהצלחה,

מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/1/2005 18:20 לינק ישיר 

אמשלום,

אהבתי את מסקנתך, ואחריך בא מיכי והשלים אותה.

ועוד, בהקדמה למסכת אבות פ"ג אומר הרמב"ם, שרב התאווה מביאה לחולי הנפש, "ואחריתם, מה שתהיה אחרית החולה כשימשך אחר הנאותיו ולא יתרפא, שהוא ימות ללא ספק...שהוא מכוון לרוות צמאו והוא מוסיף לעצמו צמא...





תוקן על ידי - riv - 13/01/2005 18:33:55



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/1/2005 18:49 לינק ישיר 

יש לי הצעה שונה קצת לפירוש הסיפור. לדעתי, הסיפור הזה מניח שהאשה אינה מעוניינת להנשא לגבר וזהו גם רצון משפחתה. השאלה היא האם ניתן לכפות עליה לעשות משהו כדי להציל את חייו של הגבר, בהנחה שהוא ימות אם היא לא תענה לו.

בקריאה של פשוטו של סיפור, אני מוכרח לומר שהעצות של הרופאים בסיפור הזה נראות לי מוזרות. נניח שאדם מתאווה לאישה. האם כאשר יראה אותה ערומה (או יתייחד איתה מאחורי הגדר) תאוותו תחלש ותתבטל? נראה לי יותר הגיוני שיקרה דווקא ההיפך, כלומר ההצעות הללו רק מגבירות את הסיכון לאונס. מלכתחילה יש בעיני פגם בהצעות הללו של הרופאים, והן אינן יכולות להוות פתרון לבעיה. אני חושב שהסיפור בעצם טוען שלא קיים מעשה שהאשה יכולה לעשות כדי לפתור את הבעיה. כלומר, שהתשוקה של האיש אינה ניתנת לביטול, והיא בוודאי לא תעלם אם האשה תעשה צעדים שיגבירו אותה.

השאלה כאן היא רק מה התרוץ שאפשר לתת לאי ההענות להצעות הרופאים. אם האשה אינה פנויה – זה פותר את הבעיה. אחרת, באים ההסברים או התרוצים הנוספים: זה פוגע במשפחה, זה יפגע בבנות אחרות. אבל ביסודו של דבר הכוונה לדעתי היא לחזק את האיסור ההלכתי על אונס. אם בעמודים הקודמים נאמר שאסור לרצוח אנס, הרי שבסיפור הזה מובא הצד השני של המטבע: מותר להביא למוות של אנס פוטנציאלי במחדל, או באי מעשה: אפילו אם הגבר ימות (מצער), אין לתת בידו את האשה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/1/2005 19:08 לינק ישיר 


אראל,

על שאלתך זו:

ב. אם באמת יש מחלה כזו - איך ייתכן שהחולה לא מת לאחר שחכמים הורו שלא תיבעל לו? איך ייתכן ש"המרשם" משתנה בצורה כל-כך קיצונית, מ"תיבעל לו" ל"תעמוד לפניו ערומה" ל"תספר עמו מאחרי הגדר"?

יש לך תשובה משמונה פרקים, פ"ג ברמב"ם

"כמו שהחולים הגופניים, כשידעו חולים ולא ידעו מלאכת הרפואות, ישאלו הרופאים ויודיעום מה שצריך לעשותו, ויזהירום ממה שידמו ערב, והוא בהיפך חוליים. ויכריחום לקחת דברים הנמאסים והמרים עד שיבריאו גופותם, וישובו לבחור בטוב ולמאוס ברע - כן חולי הנפשות, צריך להם שישאלו החכמים שהם רופאי הנפשות ויזהירום מן הרעות ההן אשר יחשבו בהן שהן טובות, וירפאו אותם במלאכה אשר ירפאו בה מידות הנפש...כשם שהגוף כשיצא משוויו נראה על איזה צד נטה ויצא, ונעמוד כנגדו בהפכו, עד שישוב אל השיווי. וכשישתווה, נסלק ידינו מן ההיפוך, ונשוב לעשות לו מה שיעמידהו על שיוויו"

ז"א, יש הפרדה בין רפואות הגוף לנפש - הרופאים אחראיים על מצבו הגופני של האדם, והחכמים על מצבו הנפשי, מכאן שאפשר להסביר את הקיצוניות ב'מרשם' מ"תבעל לו" ל"ימות, ולא תבעל לו", שהרי הרמב"ם מסביר שהדרך הזו היא רפואת הנפש ותיקונה, אם אדם הגיע לקיצוניות כמו זו שהוא רואה אשה ומתאווה לה, עד שהוא נעשה חולה, יורו לו ללכת לקיצוניות ההפוכה כדי לחזור לאיזון הנכון.

וכנראה שהחולה נתרפא ולא מת, מפני שזו הדרך היחידה בה מתקנים מידות הנפש.

וזה גם הטעם לדברים המובאים בגמרא שהבאת:

לא מייתבה דעתיה ( ולא ירפא בכך ) , כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה ( מיום שחרב בית המקדש כשל הכח מדאגות רבות, ואין רוח קמה באיש להיות תאב לאשתו, לפיכך ניטל טעם ביאה ) וניתנה לעוברי עבירה ( *** שיצר הרע תוקפן ומרבה תאותן*** ) , שנאמר (משלי ט,יז) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם ( לישנא מעליא נקט כמו ' כי אם הלחם אשר הוא אוכל ' (בראשית לט,ו) )





תוקן על ידי - riv - 13/01/2005 19:29:34



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/1/2005 19:13 לינק ישיר 

אביעם,

אני מסכימה לפירושך, זולת עניין אחד - גם אם האישה פנויה, יש בעיה (והיא מוצגת ע"י רב אחא בריה דרב איקא), שאפשר להבינה כפשוטה, גם ללא רש"י: בנות ישראל אינן אמורות להיות אובייקט לסיפוק תאוות בני ישראל, וזו (כך נראה לי) המשמעות כאן של "שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/1/2005 19:17 לינק ישיר 

פירושו של הרב חנוך נראה לי מופרך מן הגמרא עצמה, שהרי הגמרא שואלת על אופציית נישואין, ואם נכון שחז"ל סברו שהעצה הכי טובה באמת היא להימנע משום משביעו רעב (ובכלל היגד חז"לי הנ"ל צ"ע משאר מקומות בחז"ל ששם אנו רואים בחז"ל שדגלו במשביעו דוקא להשקיט היצר ואכמ"ל), למה הציעו נישואין ורק נדחה כי רק מעוניין במים גנובים?

אך מהלכו של אריאל הוא בכללות נכון מאד. (אך לא הבנתי מאיפה יש רמז שהאדם לא מת)

אך לא הבנתי ענין אחר לפי מסקנת הגמרא שמים גנובים ימתקו, הרי אם חז"ל הי' מתיר מפני פיקוח נפש, הרי כל היתר לא הי' מספיק לו, שכן אז אין זה מים גנובים? אף אנו באים שפקו"נ אינו הותרה אאל דחויה ואז זה מספיק לו.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/1/2005 21:40 לינק ישיר 

אמשלום - לזה התכוונתי גם אני.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2005 18:57 לינק ישיר 

מיכי: נראה שבאיסור גילוי עריות יש שני היבטים:
* אם זה נעשה בהסכמה - אז האיסור הוא בין אדם למקום, כאיסורי אכילה.
* אם זה נעשה באונס - אז האיסור הוא גם בין אדם לחבירו, כאיסור רצח.

מהסוגיות בסנהדרין עג-עה עולה, שדין "ייהרג ואל יעבור" במקרה זה חל רק על ההיבט שהוא בין אדם לחבירו, כאיסור רצח.

ומעתה, כך גם לגבי "אביזרייהו".

[במאמר מוסגר: ייתכן שזה קשור לדיון האם "אביזרייהו" של שפיכות דמים כלולים בדין "ייהרג ואל יעבור". דנת בכך בעבר עם רמ_במזל:http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1153743]

תוקן על ידי - אראלסגל - 18/01/2005 19:03:42



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-18/1/2005 22:33 לינק ישיר 

ויש ששני ההיבטים נכללים גם יחד באיסור גילוי עריות, מהגמרא הזו, יש להתמקד בנקודה העיקרית/הילכתית, והיא מניעת ההדרדרות לקיצוניות של התאווה עד למצב של חולי גופני וטירוף הדעת. וזה גם לא שאלה של הסכמה.. העניין המרכזי בגמרא הזו, הוא, שמירת האדם עצמו את מידותיו ובריאות נפשו- איש או אישה.

כמקבילה הנשית אפשר לראות את סיפור הפיתוי של אשת פוטיפר את יוסף -
( לישנא מעליא נקט כמו ' כי אם הלחם אשר הוא אוכל ' (בראשית לט,ו) ) הביטוי אכילת לחם מתפרש במדרש כלשון נקיה לגבי יחסים סקסואלים.

זליכה אשת פוטיפר נתנה עיניה ביוסף, וכאשר לא יכלה זליכה לפתותו עוד,והוא לא שיתף עימה פעולה, חלתה מרב תאוותה, ונטרפה דעתה, עד שארבה לו, תפסה אותו בבגדו- 'מעשה אינוס בכוח' והוא נאלץ להשאיר בגדיו בידיה, ונס על נפשו - מבחינתו 'יהרג ובל יעבור' ובלבד שלא יחטא לאדונו ולה'.

*****************************************


מעשה באישה אחת שנתנה עיניה באיש אחד והעלה לבה טינא ( נימוקה מרוב אהבה: נטמטם לבה והעלתה חולי ) , ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לה תקנה עד שתבעל.
אמרו חכמים: תמות ואל יבעל לה.
יעמוד לפניה ערום -
תמות ואל יעמוד לפניה ערום.
יספר עמה מאחורי הגדר -
תמות ולא יספר עמה מאחורי הגדר





תוקן על ידי - riv - 18/01/2005 22:59:00



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/1/2005 02:44 לינק ישיר 

אראל,
אני לא מכיר הבחנה כזו. אפילו לגבי השאלה האם איסור עריות בהסכמה הוא רק בין אדם למקום אני כלל לא בטוח. אבל לגבי ייהרג ואל יעבור, מנין החילוק הזה?
כמובן שקשה לחשוב על ציור שהדבר נעשה בהסכמה ובכל זאת עולה השאלה של ייהרג ואל יעבור, שהרי מי יהרוג אותו במצב כזה?
ואולי אפשר לצייר באופן שעושה ברצון ויחד עם זה יש גם אונס (כאחרונים בריש כתובות, בסוגיית צנועות ופרוצות ועוד. ראה אנצי"ת ע' 'אונס' על אונס ורצון). אמנם זה תלוי במחלוקות אחרונים לגבי אונס ורצון, ואכ"מ.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/1/2005 13:44 לינק ישיר 


סליחה על היומרה

אבל אני אנסה לסכם

כיצד תלמיד חכם ייגש ללימוד מדרש זה, ינתח אותו, ויגיע למסקנה הנכונה בבחינת "אגרא דשמעתה - סברא"


ישנו סיפור כללי, אדם שהתאווה לאישה כשמטרתו היא 'בעילה'. הרופאים האחראים למצבו הגופני של האדם אמורים לתת תשובה המספקת לאדם את הצורך הגופני, באו 'רופאי הנפשות', 'החכמים' ( = דעת תורה) ואמרו לא, בזאת לא ירפא , מפני שהכלל של מידה כנגד מידה, והצדק האלוהי, עומד בפניהם כספר פתוח, והם מכירים היטב את הנאמר בסוטה:

"במידה שהאדם מודד מודדין לו, היא קישטה את עצמה לעבירה המקום ניוולה היא גילתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן ושאר כל הגוף לא פלט…"

אמנם אחרי דברים אלה, מוסיפים חכמים כל מיני השערות בקשר לפרטים אשר יתכן ואדם אינו צריך לסבול, ולהתכחש לצרכיו הגופניים, או שיש סיבות שחכמים צריכים להחמיר בהם, בבחינת תרופה למכה – למנוע התדרדרות חברתית מוסרית, הסדרת קוד חברתי שימנע מאדם להתייחס אל חברו כאל אובייקט, וכו'

אבל כל הדעות/ההשערות האלה הם למניעת עבירה, ולא לרכישת מצווה.
הבריאות אליה שואפים החכמים היא בריאות הנפש שכולל גם בריאות הגוף , האדם צריך לשאוף לרכישת המצווה ולא למניעת עבירה. ובכך תרפא נפשו.

******************************************
אגב, המרעיבו שבע, והמשביעו רעב...מופיע בסיפור ניסיונו של "דוד בערווה" ה' בוחן כליות ולב, יודע חולשותיהם של בני האדם באשר הם, מי שצריך כל כך הרבה נשים, ויודע את חובותיו כלפיהם בטח מגזים בפעילותו המינית.

דוד לתומו חשב שאם יבעל הרבה, יהיה שבע, ויעמוד בנסיון בכבוד - הוא בעל יותר מתמיד כדי להיות בטוח - וסופו ידוע הוא נכשל וחטא.






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > למות מאהבה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.