בית פורומים עצור כאן חושבים

טעמים שאינם מתאימים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-16/6/2005 21:56 לינק ישיר 
טעמים שאינם מתאימים

פסוקים רבים בתנ"ך בנויים במבנה של תקבולת ובה שתי צלעות (או יותר), למשל בתורה (שמות יט):
כה תאמר אל בית יעקב,
ותגיד לבני ישראל.


ובנבואה (ישעיהו א 3):
ישראל לא ידע,
עמי לא התבונן.


בדרך כלל, טעמי המקרא מתאימים למבנה זה - בסוף הצלע הראשונה יש טעם מפסיק. למשל, בישעיהו א 3 יש "זקף קטן" על המילה ידע, כדי לציין שיש הפסקה בין המילה "ידע" למילה "עמי" - הצלע הראשונה מסתיימת במילה "ידע" והצלע השנייה מתחילה במילה "עמי".

אך יש כמה פסוקים שבהם טעמי המקרא אינם מתאימים למבנה של התקבולת, ויש לכך גם השפעה על משמעות הפסוק. למשל:
• שמות כ 20: "לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם" - על פי הטעמים יש להפסיק אחרי המילה "איתי", ועל-פי התקבולת יש להפסיק אחרי המילה "כסף" (ע"ע http://tora.us.fm/tnk1/tora/jmot/jm-20-19.html)
• ישעיהו כט 10: "כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם את הנביאים ואת ראשיכם החוזים כיסה" - על פי הטעמים ההפסקה העיקרית היא אחרי המילה "עיניכם", ועל-פי התקבולת ההפסקה העיקרית היא אחרי המילה "תרדמה" (ע"ע http://tora.us.fm/tnk1/nvia/yjayhu/yj-29-10.html)

דוגמאות נוספות?



דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-18/6/2005 22:10 לינק ישיר 

דוגמא נוספת למקרה שבו הטעמים לא מתאימים לתקבולת(שופטים ה' יח):
זבולון עם חרף נפשו למות
ונפתלי על מרומי שדה

זוהי החלוקה עפ"י התקבולת. זוהי גם החלוקה לפי ההפסקות של השירה. האתנחתא בפסוק מופיעה תחת המילה "ונפתלי". עפ"י הטעמים הפסוק מתחלק כך:
זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי
על מרומי שדה


לדעתי צריך במקרים כאלה לבדוק האם לחלוקה של הטעמים יש מגמה פרשנית. בפסוק שציטטתי, ההבדל בין הטעמים לתקבולת הוא כנראה תחבירי בלבד. בפסוק הראשון שציטטת יתכן שאכן קיימת מגמה פרשנית. אם אני זוכר נכון, חז"ל דורשים "לא תעשון איתי - לא תעשו כדמות שמשי המשמשים לפני במרום". הטעמים הולכים בעקבות המדרש, ומפרידים את המילים "לא תעשון איתי" מיתר הפסוק.
זכור לי שנתקלתי בעוד מקרים שבהם הטעמים הולכים עפ"י הדרש ולא לפי הפשט, אבל אני לא זוכר אותם כרגע.
לכם זכורים פסוקים כאלה?

שבוע טוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/6/2005 22:20 לינק ישיר 

לגבי לא תעשון אתי:

לענ"ד, שינוי הטעמים היה כדי להתאים אותו עם המסורת ההלכתית, שגרסה ש"לא תעשון אתי - לא תעשו כדמות שמשי המשמשים לפני במרום". אמנם, זה ודאי דרש ולא פשט.

דוגמות נוספות של שינוי הטעמים לצרכים הלכתיים ואחרים:

"והאלמנה אשר תהיה אלמנה, מכהן יקחו" (יח' מד, כב) - כאשר הפיסוק המתאים יותר לפשוטו של מקרא הוא "והאלמנה, אשר תהיה אלמנה מכהן, יקחו" - אך הדבר לא מתאים להלכה, ועל כן שינו.

כנ"ל "ונר אלהים טרם יכבה, ושמואל שֹכב, בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים" (ש"א ג, ג). הפשט ששמואל שכב בהיכל ה' לא מתאים להלכה, ועל כן שונה התחביר לכך שהנר הוא שטרם יכבה בהיכל ה' (ושמואל שוכב, אבל לא שם).

שתי הדוגמות מופיעות יחדיו בגמרא (קידושין עח, א-ב):

"אמר ליה רב נחמן לרבא: האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט?! אמר ליה אין. וכתב קרא הכי?! אמר ליה, אין, דכתיב (שמואל א ג) 'ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה''. והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד!? אלא נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה', ושמואל שוכב במקומו. (יחזקאל מד) 'והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו' - מכהן אין מישראל לא? הכי קאמר: מכהן יקחו, משאר כהנים יקחו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/6/2005 22:26 לינק ישיר 

אראל,

דווקא לגבי הדוגמה האחרונה שלך, אני מזדהה יותר עם טעמי המקרא.

"נסך תרדמה" ו"עצם עיניים" מקבילות מצויין גם כן, ולפי הטעמים הקצב של הפסוק שקול יותר, ושתי הפסוקיות שוות באורכן.

מה גם שכאן אין סיבה לבעלי הטעמים לשנות מהפשט.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/6/2005 09:08 לינק ישיר 

עוד דוגמה (לרוב לא שמים לב אליה):

ויקרא כה, לה: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך - והחזקת בו, גר ותושב וחי, עמך". (על 'ותושב' יש תביר, ואילו על 'וחי' יש טפחא, שהוא מפסיק גדול יותר, גם אם הוא לא נשמע כך.)

בדרך כלל אנו מפסקים (בעלי הפשט, ואפילו ראב"ע, שטוען לחובה להיצמדות לטעמים) 'גר ותושב, וחי עמך'.

מה פשר הפיסוק המוזר?

אם נשים לב, גם אונקלוס, וגם רס"ג (בעקבותיו?) מתרגמים לפי פיסוק הטעמים: 'ידור וייתותב וייחי עמך'. כלומר, הם הופכים את שמות העצם לשמות פועל, וכך הופכים אותם לרצף, ומפקיעים את הביטוי 'גר ותושב' הידוע לנו, מפשוטו.

הסיבה לכל הנ"ל, היא שיש סתירה לכאורה בפסוק. פתח ב'אחיך' וסיים ב'גר ותושב'. מפרשי הפשט פתרו זאת באמירה שמדובר בהרחבה גם לכיוון גר ותושב. מכיון שזהו דוחק, פירשו הטעמים, אונקלוס ורס"ג את כל הפסוק כמדבר על 'אחיך', על ידי הפיכת המילים 'גר ותושב וחי עמך' כמתייחסות אליו גם כן.

מבחינה תחבירית הטעמים עדיפים לכאורה, אם כי כאמור, הם צריכים להידחק בכך שהם הופכים שמות לפעלים ומפקיעים את הביטוי 'גר ותושב' מפשוטו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2005 08:16 לינק ישיר 

תגובה באישי: אתה יכול להוסיף את הפסוק בבראשית
ויעש.. את שני המאורות הגדולים את המאור הג' לממש' הי' ואת המ' הק' לממ' הל' ואת הכוכבים, שיש אתנחתא במלת הגדולים, אע"פ שלכאורה ואת הכוכבים הוא צלע לעצמו.

נ.ב. אל מה אתה רוצה להגיע בכל זה?


תשובה: המטרה שלי היא להבין את הפסוקים. התחלתי מהפסוק בספר ישעיהו וראיתי שיש שתי דרכים שונות לפסק אותו, ואז יצאתי לחפש פסוקים נוספים שבהם מתגלה תופעה דומה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/6/2005 13:48 לינק ישיר 

הפרעתוני:
כנ"ל "ונר אלהים טרם יכבה, ושמואל שֹכב, בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים" (ש"א ג, ג). הפשט ששמואל שכב בהיכל ה' לא מתאים להלכה, ועל כן שונה התחביר לכך שהנר הוא שטרם יכבה בהיכל ה' (ושמואל שוכב, אבל לא שם).

אראלסגל (בשם האישי):

אתה יכול להוסיף את הפסוק בבראשית
ויעש.. את שני המאורות הגדולים את המאור הג' לממש' הי' ואת המ' הק' לממ' הל' ואת הכוכבים, שיש אתנחתא במלת הגדולים, אע"פ שלכאורה ואת הכוכבים הוא צלע לעצמו.

אני:

האם אין הפסוק מבראשית יכול ללמד הפסוק על משמואל? היינו, המאמר שמסיים את הפס' "ואת הכוכבים", הרי חוזר ל"שני המאורות הגדולים" כביכול נכתב כך:
את שני המאורות הגדולים,
ואת הכוכבים
את המאור הגדול וכו'...

אם כן, גם בשמואל קריאה סבירה מאוד היא:

ונר אל' טרם יכבה
בהיכל ה'
אשר שם ארון אל'
ושמואל שכב

היינו, שמואל שכב הוא תיאור מעשהו של שמואל, ששכב "מוקדם", בטרם יכבה הנר אשר בהיכל.
יכולתי לתת דוגמאות רבות לפסוקים "מסורסים", אלא שאין עתותי בידי.





(מחקתי את החתימה...)





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-6/7/2005 14:32 לינק ישיר 

בראשית לא 38: "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי"

על-פי הטעמים:
"זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ;
וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי
"
(יש אתנחתא תחת "שכלו")

על-פי התקבולת:
"זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ;
רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ, וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי
"
(בחצי השני של הפסוק יש תקבולת בין "רחליך ועזיך לא שכלו" לבין "אילי צאנך לא אכלתי").

מה טעמם של בעלי הטעמים?

תוקן על ידי - אראלסגל - 06/07/2005 14:35:02



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-6/7/2005 14:55 לינק ישיר 

יתכן שבעל הטעמים מבקש להדגיש את הברכה שהביא יעקב ללבן, ולהבדילה מסתם התנהגות נאותה של רועה: במשך עשרים שנה לא שכלו הרחלים והעזים - זהו פלא וברכה, שהרי גם הרועה הנאמן ביותר אינו יכול למנוע מוות של חלק מן הגדיים והטלאים כתוצאה ממחלות, מומים מולדים וכו'; לעומת זאת, אי אכילת האילים היא חלק מהתנהגות מופתית של רועה הנמשכת בפסוקים הבאים: טרפה לא הבאתי אליך - מידי תבקשנה, חורב ביום, קרח בלילה ונדודי שינה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/7/2005 04:05 לינק ישיר 

בסטיה קלה מהנושא הראשי - 2 דוגמאות לאתנחתא שלכאורה לא הייתה צריכה להיות כלל בפסוק:

1. ויהיו המתים במגיפה ארבע ועשרים אלף. יש אתנחתא "במגיפה" וע"ז יש וורט מפורסם שהסכימו מן השמיים לדבר התורה הזה שרצו לחדש שהמתים שהיו אמורים למות ביום זה בכל מקרה, במידת הרחמים נכללו במספר 24,000 האנשים שהיו אמורים למות בתור עונש.

2. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. יש אתנחתא ב"ארם" למרות שהוא באמצע העניין. ע"ז יש הברקה פנטסטית של הרב נבנצל שאמר ש"בקחתו" את רבקה דהיינו קידושין (קיחה יקחה משדה עפרון) הייתה בת בתואל, אבל בזמן שלו לאישה - דהיינו נישואים - הייתה כבר אחות לבן, שכן בתואל מת אחרי נתינת הכסף לרבקה בארוחת הערב עם המרק המורעל על פי רש"י ובטרם נישאה...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > טעמים שאינם מתאימים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר