בית פורומים עצור כאן חושבים

גראדע - דער מענטש פון פייער

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/6/2005 14:09 לינק ישיר 
גראדע - דער מענטש פון פייער

האם ידוע לחכמי הפורום, אם ספרו של חיים גראדה: 'דער מענטש פון פייער' [איש האש? האיש מן האש? האיש שבא מן האש?], לידער און פאעמעס, שיצא לאור על ידי ביכער פארלאג, בניו-יארק 1962, תורגם לעברית?

יש בו שני שירים-הספדים על החזו"א, הנוגעים ללב בכנותם, ודומני שמובעים בהם גם הרהורי תשובה וחרטה על דרכו ומאבקו בהכוונתו של רבו.

שמעתי על אחד מהאברכים המיוחדים בגאונות שנמשכו בארץ אחר החזו"א, שהיו בו סימני גדולה מובהקים של סופר ומשורר, ואכן יש מיצירותיו שנלמדים בבתי ספר חרדיים. החזו"א על רקע קורותיו של גראדע הפעיל את כל השפעתו להרחיק את האברך הזה מעיסוק בענייני ספרות ושירה, פן ואולי וכו' וכו'.

1981



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/6/2005 14:11 לינק ישיר 

החזון איש - על פי גראדה
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=376355


בברכה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2005 09:17 לינק ישיר 

השירים על החזו"א תורגמו בידי מלצר ושזר, והופיעו כבר בשנת תשכ"ט בספר 'בדרכי אליך'. השירים מודפסים עמוד מול עמוד ביידיש ועברית.

עוד משירי גראדה מתורגמים כל הזמן בידי יעקב שופט, שהוציא כבר את 'דורות', ו'דרכים שוממות', ניתן למצוא בקטלוגים השונים.

דגים,
פנה אלי באישי בקשר לאברך שרצה להיות משורר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/7/2005 11:34 לינק ישיר 

במבט ראשון התחלתי להצטער על הטרחה שטרחתי לתרגם בעצמי את שיריו של גראדה על החזו"א. אמנם לאחר ראותי את תרגומיהם של שמשון טנא ושל בנימין טנא, נרגעתי. לא מחשבותיהם של המשוררים הנכבדים מחשבותיו גראדה. הם לא ירדו להבנת נפשו ומחשבותיו התורניות של גראדה. וזה המיוחד שביצירותיו של גראדה, ההעמקה בבעיות המנסרות בעולם התורה ובעולם הישיבות, והביטוי שנתן להם באמנות נפלאה. לפי שעה אוכל להדגים זאת כאן בכמה דוגמאות. ואי"ה אולי אעתיק את כולם.

כותב גראדה:

איך ווייס, איך האב מיין רבין אנגעטאן יסורים
ווייל איך האב ניט געוואלט אין הויז פון גאט פארבלייבן

תרגם מלצר:

ידעתי כי גרמתי לרבי רב צער
כי לא אביתי השאר בבית אלוה

וראוי לתרגם כך:

יודעני, גרמתי לרבי יסורים ומכאובים
כאשר מאנתי שבת בבית ה' כל ימי חיי.

גראדה התכוון כאן למושג הידוע בעולם הישיבות בדורות האחרונים, שהפך להיות כסיסמת החיים - 'שבתי', שבתי בבית ה' כל ימי חיי. ההתמסרות לתורה בכל מאודך ובכל חושיך, והמשורר לא יכול היה להכנע לכך, הוא נמשך ונסחף לעולם החיצוני, לעולם היופי והאסתטיקה החיצונית. מאבק פנימי שהסעיר אותו, ונתן לו ביטוי בספריו ובשיריו.

ועוד כתב גראדה:

אבי, אבי, ישראלס רייטוואגן און רייטער
ער איז פארשוונדן אין א רייטוואגן פון שטראלן
נאר אין די טרערן מיינע וועט ער ברענען וויטער
כאטש ניט אויף מיר האט ער געלאזט זיין מאנטל פעלן.

תרגם מלצר:

אבי אבי רכב ישראל ופרשיו
עלה בסערה, בלהבה זוהרת
אבל בדמעותי תמיד-תמיד ילהב
אם כי לא לי הפיל, הנחיל את האדרת.

וראוי לתרגם כך:

אבי אבי רכש ישראל ופרשיו
נמוג לו במרכבה של קרני אור
אבל בדמעותי ימשיך לבעור
אם כי לא עלי השליך אדרתו.

עוד כתב גראדה:

און מיך צוריקגעבראכט אין לאנד פון מיינע קברים
אז איך זאל זען ווי פון מיין היימשטאט איז געבליבן
דער נאמען וילנא בלויז, געדרוקט אויף אלטע ספרים.

תרגם מלצר:

עד שבתי אל הארץ שהכל בה קבר
לראות כי וילנא זו נולדתי בה אני
נשאר ממנה רק השם בשער ספר.

וראוי לתרגם:

והשיבתני לארץ פזורי-קברותי
להראותני איך שרד מעיר מולדתי
וילנא, אך ורק שמה, מודפס בספרים עתיקים.

כמעט בכל בית ובית יש תרגומים לא מוצלחים, ועוד חזון למועד בהמשך.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/7/2005 15:32 לינק ישיר 

מי המחבר והמוציא לאור של הספר ''שוחרי שם בהרי קרפטן?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/7/2005 16:16 לינק ישיר 

דגים ,ישר כח.

לחיבתי למאמע-לשון, אשתדל גם לתרום לתרגום. ויש לי גם הערות על תרגומך ,למרות שהוא טוב יותר ,כלומר נאמן יותר לשפת היידיש . ההבדל, אני חושב, בינך לבין טנא -שהוא אגב מתרגם טוב ככלל- הוא כנראה; שטנא פחות מעונין בנאמנות למקור, אלא ביצירת שיר עברי על בסיס השיר היידי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/7/2005 00:15 לינק ישיר 

תיקון קטן, את השיר הראשון תרגם שמשון מלצר, את השני בנימין טנא. על השלישי אין ציון למתרגם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/7/2005 00:59 לינק ישיר 

הסופר הדגול הלל זיידמאן ז"ל סיפר פעם, שהרב קלמן כהנא ז"ל לפני צאתו לדרכו לארה"ב הלך לקבל ברכת פרידה מרבו החזון איש ז"ל והחזון איש בקש ממנו, שהיות ששלח אגרת לחבר נעוריו חיים גראדא באה"ב והאגרת חזר אליו מפני טעות הכתובת, לכן הוא מבקש שיקח האגרת וישתדל שימסר לחיים גראדא, וכשהגיע הרב כהנא לארה"ב התקשר להלל זיידמאן וכך הגיע האגרת לידו של חיים גראדא.

עוד סיפר הלל, שכשכתב הספר אודות קורט וואלדהיים ימ"ש עשו לו טקס בזדויש ווארלד קונסיל והיה שם חיים גראדא, וחיים שתה קשת והיה בדיחא דעתו ונגש אליו ואמר, העולם עושים טעות שמדינת ליטא היה מקום תורה, אבל זה טעות גמור שבאמת גאליציא היה מקום תורה (הלל היה מבאטשוטש, גאליציע, וחיים היה ליטוואק) ובליטא היו רק ישיבות.

באורך הזמן אולי שכחתי מהפרטים.

תוקן על ידי - זאב58 - 20/07/2005 1:00:41



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/7/2005 09:08 לינק ישיר 

זאב58
המכתב של החזו"א אל חיים גראדה, שהנך מתכוון אליו, נדפס בקובץ אגרות החזון איש, וכמובן בעילום שמו של הנמען. שם כתב שהחזו"א שמח לשמוע מהצלתו של גראדה ומשתוקק לדעת משלומו וכו'.

כפי ששמעתי, המכתב אכן לא הגיע לתעודתו, והיו שאמרו שהחזו"א לא שלחו שוב. ע"כ יש חידוש במובא בשם שד"ר הלל זיידמן. לנקודה זו יש חשיבות כלפי העובדה שגראדה לא בא לבקר בארץ לפני פטירת החזו"א. לפי שיר-ההספד של גראדה על החזו"א, של הביקור על קברו, היה זה בשנת תשכ"ג, תשע שנים לאחר פטירת החזו"א (בשיר-ההספד משנת תשכ"א הוא משתטח על קברו מרחוק).

האם תוכל לציין אם יש מקור לדברי זיידמן, או שהם שמועה בע"פ? הבעי' בפורום היא שאם תאמר ששמעת מפיו, תהא זו עדות קלושה, מפאת שיטת הניקים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/7/2005 11:31 לינק ישיר 

תודה דגים. חתכת אמנם קצת מהגוף אבל החזרת את הנשמה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/7/2005 09:36 לינק ישיר 

עלי להעיר שלא החלפתי עיסוקי לתחום הספרות, כי עדיין לא השכנעתי, על אף דברי חברי, על הגדולות והנפלאות שיש במקצוע זה. לדידנו יש בו הרבה ביטול תורה ושיטוח השכל, והורדתו למחוזות של הבלי הבלים של העולם הזה. עם זאת חיבתי לגראדה היא גם בשל קרבתו לחזו"א, גם בשל הבנתו העמוקה בעולם התורה, עולם הישיבות ועולם המוסר, וגם בשל יכולתו להביע רעיונות בתחומים אלו באופן ספרותי יפה ומהנה. לפיכך ראוי לטרוח ביצירותיו [איני בטוח ברמתו התורנית בהמשך חייו, ומן הסתם רחוק היה מעגנון בלימוד תורה כפשוטו].

בשלושת השירים-הקינות שכתב גראדה על 'רבו' החזו"א, יש במרוכז רמזים לנקודות המפנה ולמשברים שבחייו שלו עצמו. כמדומה שיש להסיק מהם, חרטה ונוחם על המהפך שהיה בדרכו, ואכזבה מן העולם הגדול, מן עולם התרבות והאינטלקטואליה שמשך כל כך את הצעירים בתקופה המדוברת. משיכה שהיתה מגנטית וכאש בוערת. הוא מתרפק על זכר נעוריו, ואינו מוצא כל שבח על מאורעות חייו המאוחרים.

נראה שנשקפת בשירים הללו, מצוקה קשה, ההכרה בהתנפצות האלילים והארציות על כל נפלאותיה, שקסמו לו ומשכו אותו, מצד אחד, ומאידך הקושי (הנפשי, האישי, החברתי?) לבצע מהפך חדש ולשוב את כל הדרך חזרה. קשה לדעת מה עמד לו לרועץ (לפי שמועה בע"פ נימק זאת בבעיות נשים ...), עכ"פ כל עוד היה החזו"א בחיים נמנע גראדה לבוא לבקר בארץ, ולא נפגש עמו.

שבע שנים שהה גראדה בחברתו של החזו"א שלמד עמו, אך רוחו הסוערת לא אפשרה לו לשבת על מקומו, הגיהנום רתח בקרבו, יצר הרע מלובש בחשק ליופי, לציורים שעל ארון הקודש (זה בספר לא בשיר), לצפורים, ליער הקסום וכל המתרחש בו. הוא ברח מבית המדרש ומבית היער שבו ישן יחד עם החזו"א, לעולם הגדול.

דמותו של החזו"א נשארה חקוקה בקרבו, כמלאך, כחוזה, שראה את השבר הקרב, ומצליח לעזוב את ארץ הדמים בעוד מועד, ומקים את סוכת דוד הנופלת. וילנא אינה קיימת עוד, אך במקומה נבנתה בני ברק, וממנה הקרין החזו"א את אורו ואת השפעתו הגדולה. הוא היה לא רק דבוק בשמים, אך גם ער ושותף למאורעות הגזירות והיסורים שירדו לעולם, ונטל חלק בהם להפיח רוח ניחומים ורצון להשתקם אצל פליטי הגזירות.

'הייתי בחרדתי אובד כל דרך', הוא מעמת את הסערות שלו, צמאונו וסקרנותו, סערות מבקש דרך ומתקן עולם, מול השקט, השלווה, הרוגע, השתיקה הגדולה מכל המעשים, שרק לאחר שנים רבות הבין כיצד היה זה ביטוי לאמת, לבטחון, לאמונה, לאושר של אלפי שנות מסורה,אושר שמילא אותו וגלש על כל גדותיו, עד שאף המוות לא יכול היה לעוצם שלוותו ובטחונו.

ראי היופי חי בחלומו של המשורר, התנפץ, ואילו עמוד האור שזרח ממעגלו הזוהר של רבו המשיך להאיר כל ימיו.

המשורר מעמת את ניגון השתיקה של רבו, שלא נשמע בעולם ניגון כזה, צל מתחת לענפים, שם רבו ספרו והעץ הרך התאחדו בשתיקה, חי את חייו פנימה, מול התלמיד שספג לתוכו את מחצית היקום, אורות הכרכים, וצבעי הימים, יופי השמש הזהובה על הרי שלג.

אולם אך יסגור התלמיד את עיניו, וכל מחזות נסיעתו כבות ונמוגות, ונשאר מכל העולם, רק חיוכו של רבו, נר תמיד.

המסקנה (וכנראה זו מסקנה נובהרדוקית) שהמשורר מכריז עליה: 'זר אנכי לעולם'. גם נכרי ומנוגד לעולם, וגם הזרות היא לעולמים. את האמת הכיר רק לאחר שלושים שנה!

הפאראדוכס הוא, שבזמנו חשב שרבו הוא המצומצם בד' אמותיו ואינו פתוח לעולם, ואילו הוא יצא לדרך, כשיומרתו להיות מורה דרך, להפוך עולם ולתקנו, והנה מתברר שהכול הפוך. הרבי מקרין לעולם ומקים עולמות, והוא עצמו חרץ את משפטו בעצמו להדחק בפינה של ד' אמות. הוא שייך לדור מנותק חסר שורשים, הוא הכיר בכך מאוחר אולם מלא רוגז, חולה געגועים, הוא מתחיל הכול מחדש ...! עדיין חסרים לו את ההכנעה, הבטחון והאמונה של רבו, אך עם זאת חצב לו עמוד אש מדמותו ושדוב התלהט כגורן דולקת.

הוא מכיר בכך שלא מסר כוחותיו לתורה, אך נחמתו בהשתדלות לאחות במסירות ובזהב את הפרוכת הפרומה, ומרגיש הוא שתורם ביצירתו להחיות מתים, עדת המתפללים בטליותיהם המתפוררות.

מרגיש אני שהרבה יותר ממה שכתבתי שקוע בשירים אלו, והם ביטוי נפלא למשברי הדור ולתהפוכותיו, ולמתח בין עולם התורה הממשי לבין עולם היופי והאסתטיקה המזוייף.

והרי השיר הראשון:


חיים גראדע
דער מענטש פון פייער
לידער און פאעמעס, ניו-יארק תשכ"ב 1962, הוצאת ספרים ביכער פארלאג, עמ' 102-95.

קינה על החזון איש
(עלעגיע אויפן חזון איש)

אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו
נמוג לו במרכבה של קרני אור
אבל בדמעותיי ימשיך לבעור
אם כי לא עלי השליך אדרתו

בעבר, על ידיו יצקתי מים
ועכשיו על מותו אני מזיל דמעות, ללא הרף

חוזה השאול לא המתין למבשר
שיכריז בשופרו על הגאולה,
דומה כעוף כבול כנפיים
מנמיך מעוף מעל זרמים רחבים
עד שלפתע פתאום ראי הכסף נבקע
והוא נופל מרום הרים לתהום מטה
חיש יטוס העוף כחץ ירוי מקשת
מעל חומות-מים, תהומות ומהמורות
בוקע עבים, מתוחות כנפיו הרחבות

כן מורה דרכי, מבורך בכוח צפיית השאול
צפה מראש השבר והלך לו בעוד מועד
ויקם את סוכת דוד הנופלת.

את שמו מצלצל שמעתי ממרחקים
כשמוע בחלום מקהלה של שירה א-לוהית.

יודעני, גרמתי לרבי ייסורים ומכאובים
כאשר מאנתי שבת בבית ה' כל ימי חיי
עונשי היה בשבר ענן, בסערה
שטלטלתני, נע ונד, רדוף כאבק פורח
והשיבתני לארץ פזורי-קברותיי
להראותני איך שרד מעיר מולדתי
וילנא, אך ורק שמה, מודפס בספרים עתיקים
נהי ובכי עירי ירושלים דליטא!
הצצתי לתוך ביתו של צדיק-תמים
בשבעת השנים שלי, שנות שמיטה,
בצל אהלו, של אנשי-אמת וחכמים –
הייתי רוצה להביט מבעד לחלונותיו,
מקום שם גם בלילה כשמש מאור פניו האיר.
אך מה שראיתי המיתה את אמונתי
ראיתי שתי וערב, צלם בהיכל
אני חזיתי זאת באמת בהקיץ ולא בחלום
מאז יודע אני, ווילנא לעדי עד חרבה,
ריב ללבי עם א-להים, מנוחה איני יודע
משום שגם לבית המקדש לא ערב.

אבל רבי, מתוך הגזרה לא התנער
ולקח לעצמו מן הגזרה חלק ארי הקשה ביותר
להיות אחראי ושותף לכל בעל יסורים
לברך כל כאב, לרוממו ולקדשו.
קרני השמש אינן דבוקות בשמש
יותר מאשר מחשבותיו דבוקות היו בשמים
הבדידות והעגמימות של עונשים ארציים
לא הניחו לו לנוח על משכבו בלילות

אתם, פליטי חופי הבוג וקצוות הנארעוו
נמלטי גלויות מרוקו
הרבי, חריף היה בכשרון ניחומיו
בקי היה בכל צרכיכם
יתומות מליטא עד לשרידי מדבריות תימן
בכינה על קברו באדמת זכרון מאיר
הרבי שלח לכן ברכת הנרות לבתיכן
הרבי כיסה אתכן בכיסוי-חופה

ואני ממרר בבכיי כיתום, בוער ומריר
קדיש יתום אקונן על שנותי שעברו
חוסר מנוחתי גדלה ועצמה עד לכדי סערה
הייתי בחרדתי אובד כל דרך
נוכחתי בשביל החלב שלו מעלי רוכן
ומקרוב, שבע שנים ראיתיו
עומד מעלי מקודש בשתיקתו
ובשתיקתו השתיק בקרבי את הגיהנם הרותח.
ראיתיו עומד ליד ה'שטענדער' בדביקותו
כאילו קורן בעומדו ליד הר סיני.
ובארץ הנבחרת מכל הארצות
חיפש את המדבר אשר שם הא-להים.
וכמו התשבי אחר הילחמו באלים זרים
על הר הכרמל מכורבל בעצמו היה מונח
(וצלו עודנו שם, ובתפילתו הוא מעתיר בעד
אדמתו החרוכה שתתברך בגשם) –
כך היה החוזה בן העיירה הליטאית
חולה ומרושש מוטל על מטת ברזל,
מוקפת בדורשי עזרה ותמיכה,
העטופים ביגון ומבקשים ישועה בנפלאותיו.

מטתו הדלה – מזבח, עקידה
בה לא סרה מעל לבו הגמרא שעמה נרדם.
בבית-יער היינו שנינו ישנים יחד
עד אשר מבית-היער לעולם הגדול ברחתי.
גופו המונח על המזבח, מטתו הדלה,
עוטף היה בטלית ותפילין.
להיכן שהרחקתי לתעות בעולם, הולך אני,
- ואמשיך ללכת – לאור זוהר רחמיו.

מלאך היה מרגע הולדתו
שהסתיר את כנפיו בין אנשים
ומזיו אהבתו הגדולה קורן גם אני
אף על פי שאת דרכי בחיים סרב לברך.

ניו-יורק 1954



1981



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/7/2005 23:37 לינק ישיר 

דגים,

אם התרשמתי נכונה, שמשון מלצר משתדל לשמור על חרוז ומשקל - ואתה לא.

אם כך ברור שמלאכתך קלה יותר - וקל לך יותר לדייק; אלא שאינך שומר על הסגנון הפואטי המקורי.

ומכל מקום, נהניתי מתרגומיך.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/7/2005 00:32 לינק ישיר 

אידגי, ברוך שובך!


באיזה שנים היה גרדה אצל החזון איש?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > גראדע - דער מענטש פון פייער
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר