בית פורומים עצור כאן חושבים

האם למקדשיהשם יש חלק לעולם הבא?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-25/10/2005 23:24 לינק ישיר 
האם למקדשיהשם יש חלק לעולם הבא?

שאלה קצרה התעוררה לי היום:
ביזכור אנו מבקשים מהקב"ה שיצרור את נשמות מקדשי השם בצרור החיים בזכות צדקה שניתן לעילוי נשמותיהם.
האם מיתה על קידוש השם אינה מספיקה כדי להגיע לשם? מדוע דרושה צדקה לשם כך?

חשבתי שאולי הכוונה היא למי שמת מחמת היותו יהודי ללא בחירה לעבור ולא ליהרג. לכאורה לא מגיע לאחד כזה כל שכר על כך, זאת בניגוד לאמונה העממית (ולפראזות של המספידים הלאומיים) הרווחת. וכאן אשאל מה מקורה של טענה זו (האם איגרת השמד?) ומה הסברא בה?

כעת עלתה בי מחשבה ביישוב הקושיא הראשונה, שאולי יש לחלק בין שכר שמגיע להם, שזה ודאי יש להם מחמת מיתה על קידוש השם, לבין היותם פועלים כעת בעולם שנותר אחריהם. אם מישהו נותן צדקה בעטיים הרי זה מצב שבו הם עדיין נחשבים כ'חיים' ופועלים בעולם.

אשמח לשמוע הצעות נוספות ותגובות לשתי הנקודות (הקושיא ביזכור, ומקור וסברא לגבי מיתה על היותך יהודי).


מיכי



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/10/2005 23:44 לינק ישיר 

ראיתי היכן שהוא, ואיני זוכר היכן, שכותב (בלשוני שלי): 'יש לומר קדיש גם על הרוגים על קידוש השם, למרות שלכאורה איןלהם צורך בקדיש, שכן הם במדרגה הגבוהה ביותר'. אשמח לדעת המקור.


נוהל שכן
זה כאן!





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-26/10/2005 00:00 לינק ישיר 


אינני מבין מדוע התעוררת דווקא ביחס למקדשי השם, ומה באשר לנפטרים מן השורה? כלום צדקה של המתפלל עשויה לעזור לנפש המת? ואם המדובר בנפש נקי וצדיק, מפני מה הוא זקוק לצדקה?
עיין בחיבור 'בית יוסף' הלכות יוה"כ. אפשר זה יפשוט גם את נידונך.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/10/2005 01:18 לינק ישיר 

מיכי הנכבד

מקדשי השם, פירושו אחד שמת על קידוש ה', כלומר הרגוהו גוים בגלל שלא רצה לעבור על מצוות ה', וכדו'.

אדם שזה תיאורו שכרו רב מאוד, וכך אמרו ע"ה מקום שהרוגי מלכות עומדין אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, מאן נינהו, אילימא ר' עקיבה וחביריו כ"ש דאיכא תורה ומעשים טובים, אלא הרוגי לוד. (פסחים נ. - אגרת השמד עמ' קיז, מהד' הרב קאפח)

אם ציטטנו מהרמב"ם, אז מפורסמת שיטתו של הרמב"ם, שאדם שמת, שוב לא יועיל שום דבר לשפר את מצבו בעולם הבא.
לא צדקה לא קדיש ולא בנים הוגים בתורה ומקיימים מצוות.

יש כמובן חולקים, ומשהתפשטה שיטת הקבלה הדבר תפס תאוצה בעם, ואוי לו לאדם שלא יאמר קדיש לאחר מות הוריו.

מיתה על קידוש ה' היא מעלה גדולה, אבל תמיד יש לאן להתקדם.

אדם שמת בגלל שהוא יהודי, והרגוהו גוים, אינו מקדש את ה', ואין לדבר שום זכר באגרת השמד של הרמב"ם.

ולסיום, לא לומדים הלכות מסידורים, ובטח שאין מקום להקשות על דברי מחבר עלום, שמי יודע מה היתה השכלתו מעבר להיותו חרזן, או בעל מזל שדבריו נשמעו.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/10/2005 03:16 לינק ישיר 

פרופסור,
לא הבנתי את תמיהותיך. אם כוונתך לדברי דרום חוקר שמאומה לא מועיל למתים, אז ניחא (רק שאינני מסכים לכך, וכנראה גם לא כותב התפילה הנ"ל). באשר למתים שלא מתו על קידוש השם, מסתבר שלכל אחד יש מקום לשיפורים, אם לא למעלה מכך. כזכור, אפילו ריו"ח חשש מדינו כשימות ויגיע למעלה, ולכן לא מזיק לסייע עד כמה שניתן לכל אחד. אולם לגבי מקדשי השם מקובל שהם הגיעו לפיסגה, ולכן תמהתי מה תועיל להם צדקה של כמה פרוטות.

באשר לדברי דרום חוקר, אני לא מקבל את הנחות היסוד שלך, לא לגבי תפילות סתמיות וחסרות טעם ומשמעות שמשתרבבות לסידור בגלל מזל כזה או אחר, וגם ביחס לשאלה האם יש בידינו להועיל למתים.
ןבאשר לשיטת הרמב"ם בזה, גם כאן מסופקני באשר לעמדה הנחרצת שהעלית. בתחילת פי"ב מאבל הוא כותב שההספק הוא כבוד המת (ולא יקרא דחיי).
ובפי"ד ה"ז הוא כותב שנחמת אבלים קודמת לביקור חולים, שכן היא חסד עם החיים המתים. ועוד שהרי כל הלוויית המת היא חסד עם המתים. ובפי"ד הרמב"ם מונה זאת כחלק ממצוות 'ואהבת לרעך כמוך'. ולדבריך כל זה דוחק גדול, שכן אתה לשיטתך כנראה צריך לומר שהכל בשביל החיים, ואין זו משמעות הדברים. ויש להאריך בזה טובא גם מש"ס ושאר מקורות ואכ"מ.

סוף דבר, עדיין לא עלתה ארוכה למכתי.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/10/2005 09:46 לינק ישיר 


"באשר למתים שלא מתו על קידוש השם, מסתבר שלכל אחד יש מקום לשיפורים, אם לא למעלה מכך. כזכור, אפילו ריו"ח חשש מדינו כשימות ויגיע למעלה, ולכן לא מזיק לסייע עד כמה שניתן לכל אחד".

מסכים לגמרי. אך כיצד ניתן 'לשפר' מצבו של מת ע"י צדקה? הן לא הוא נותן הצדקה, וגם אם ירצה לא יוכל. זוהי תפיסה עקרונית השוללת מן המת כל שיפור. ועל מדוכה זו כאמור התעכב הר"י קארו במקור הנזכר.

לגבי שאלתך על 'פיסגת' מקדשי השם, ראה אצל הגר"א ב'אבן שלמה' י, כו: "אע"פ שאמרו שאין בי"ד של מעלה מענישין עד עשרים שנה, מ"מ אח"כ נענש על הכל'. ע"פ הגר"א אפוא העונש הוא הכרחי, ו'הפיסגה' המובטחת היא רק לאחר מיצוי הדין, וא"כ לשיטתך אפשר שהצדקה תועיל לשלב הדין. אך כאמור אינני יכול לקבל גישה זו שניתן ל'הועיל' לנפטר בדרך כלשהיא. ודאי לא כפשוטה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/10/2005 10:05 לינק ישיר 

.


ראשית, לתת צדקה זה תמיד טוב, והעני, ניחא לו גם אם ניתנה לעילוי נשמת מישהו, וגם אם לא.


אך הרעיון כי ניתן לשפר את מצבם של המתים בעולמם הוא מרחיק לכת. שאם כן, שאלה היא מיהו המצוּוה על התקדמותם המעמדית של המתים.

המתים עצמם, כבר קראנו את קהלת השבת, וגם "לא המתים" שגור בפינו.

אם כך, החלופה הבאה היא שהחיים הם המחוייבים בכך. ואם כן, מצאנו מקרה מיוחד, בו אדם מחוייב בהתקדמותו המעמדית של מישהו אחר, מישהו שכבר מת.

אלא שגם מצב זה אינו יתכן, כי מכאן נובע שהמת, מעמדו לא נקבע על פי הנהגותיו הוא, בין בחייו ובין במותו, אלא על פי הנהגותיהם של אנשים אחרים, ועל מחדלו של זייד, עומר נענש.

ושבח אני את מי שעדיין לא נולד, ואין לו בעיות כאלו.








דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/10/2005 10:09 לינק ישיר 

פרופיסור, האם תוכל למקד אותי יותר לגבי הב"י?


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/10/2005 10:09 לינק ישיר 

בזמנו שמעתי הסבר יפה לרעיון של "לימוד לעילוי נשמת".

כמובן, אדם נידון על פי מעשיו. אבל לא רק על פי מעשיו הישירים, אלא גם על פי ההשלכות שלהם. כלומר, אם הוא כתב ספר שכולם לומדים ממנו עכשיו, הרי שכל זכות שהגיעה ממנו לאדם אחר, נזקפת גם לזכותו, ועל כן מעמדו "מתעלה".

כך, אם בזכות אותו אדם מישהו לומד תורה עכשיו, הרי שהדבר מוסיף למאגר הזכויות שלו ועל כן "מעלה את נשמתו".

אמנם, לפי זה יוצא שרק לימוד שלא הייתי לומד קודם, אכן מועיל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/10/2005 10:25 לינק ישיר 

הפרעתוני,
הרי בכלל דבריי דבריך (ראה לעיל). דומני כי זהו ההסבר הפשוט והברור לכך, ולכן לא זכיתי להבין את כל התמיהות דהכא.
לדוגמא, האם מצבו של מהר"ם שפירא אינו נמצא מוטב בגלל שכל העולם מנצל את הרעיון שלו לגבי דף יומי, והוא מרבה תורה בעולם בצורה מדהימה ממש? האם אין הבדל בין מצב כזה לבין רעיון דומה שאינו מאומץ ואינו עושה פירות, אלא נותר בתודעת מחוללו בלבד? ועוד להתייחס לכך כקושיא, ולהיפוכו כהנחה פשוטה יותר. אתמהה.

מואדיב,
ישנה הנחה מובלעת בדבריך, שאתה לא טורח לבחון אותה. מדוע אם מעשי המת תלויים במשהו זה מכריח שיש מי שמופקד על כך, או מי שהחובה מוטלת עליו (האם זה בגלל גדול המצווה ועושה?)?
ייתכן, וזה אכן המצב לדעתי, שמצבו של המת תלוי בכך שמעשיו ממשיכים לפעול לאחר מותו (ראה גם בדברי הפרעתוני לעיל), ובכל זאת אף אחד אינו מופקד על כך. אם עושים זה מועיל, ואם לא עושים אז חבל.

האם מישהו יכול להוסיף לגבי השאלה/ות ששאלתי למעלה? לפחות לשיטתי.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/10/2005 11:05 לינק ישיר 


מיכי. הדוגמא ממחולל רעיון 'דף היומי' נכונה, מאחר וכאן מדובר בטובה הנזקפת למת כחלק ממעשיו בעולם העשיה, ובכך זה ייחשב כמעשה שלו. ברם, כיצד תחשב נתינת צדקה למעשיו של המת?
בית יוסף אינו מצוי כעת תחת ידי, אולם בהלכות יום הכפורים מתעכב המחבר בענין זה. לדבריו נתינת צדקה למת עשויה להועיל לו רק אם המת היה נותן צדקה בחייו, שאז בית דין של מעלה רואים כאילו נתינת הצדקה העכשווית נעשתה על ידו, והעובדה שהוא מת נטול כח עשיה אינה מפריעה לרעיון 'מצרפה למעשה'. ברם, ל'רשעים' - כך הר"י קארו - אכן לא תועיל נתינת צדקה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/10/2005 11:51 לינק ישיר 

הב"י (בשם הראשונים) נמצא בס"ס תרכ"א, ועוד בזה בנו"כ על השו"ע שם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/10/2005 11:53 לינק ישיר 

מקבל אני בעיקרון את דברי הפרעתוני, ומכאן השאלה כיצד מועיל קדיש של סתם אדם על מת שאינו מכירו, או לימוד משניות וכו'? אם זה בנו (כמו הסיפור על ר"ע והמת) - אולי נזקף לזכותו החינוך שחינך את הבן (דווקא שם מהסיפור נראה ההיפך). אבל סתם חרת משניות לטובת מתים אלמוניים - מה תועלת יש כאן?


נוהל שכן
זה כאן!





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-26/10/2005 11:56 לינק ישיר 

התרגום לפסוק "מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות":
"גבר די סריכן אורחותיה בעלמא הדין ומת בהין ולא הדר בתיובתא לית ליה רשו לאיתקנא בתר מותיה וגבר חסר מן אוריתא ופקודא בתר מותיה לית ליה רשו לאיתמנא עם צדיקא בגנתא דעדן" [אדם שהשחית דרכיו בעוה"ז ומת בהן ולא חזר בתשובה, לא יוכל להתקן אחר מותו ואדם שחסר מן התורה ומצוותיה, לאחר מותו לא יוכל להמנות עם הצדיקים בגן עדן]


ואפשר היה לחשוב ש"אם לא מועיל [כמפורש לעיל] אז בטח לא מזיק" ומה רע בלימוד תורה לעילוי נשמת מישהו.
אך לא כן, וכפי שכתב הרמב"ם באגרת השמד: "וקדושת השם הוא הפך חילול השם, וזה שהאדם כשיעשה מצווה מן המצוות, ולא יערב עמה כוונה מן הכוונות, אלא אהבת ה' יתעלה ועבודתו לבד." [מפתה וגם מתבקש לכלול במילה "כוונות" כאן גם את הכוונות של המקובלים]

וברור מכאן שאם אדם לומד תורה על מנת לשדרג את מעמדו של פלוני בשמיים, הרי שעירב במצווה כוונה מן הכוונות, ולכן לא קידש את השם, ויתכן שאף חילל את השם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/10/2005 02:50 לינק ישיר 




mdabraham

<"זאת בניגוד לאמונה העממית (ולפראזות של המספידים הלאומיים) הרווחת. וכאן אשאל מה מקורה של טענה זו (האם איגרת השמד?) ומה הסברא בה?">

כל אותם מאמינים גם יודעים לספר שהמקור לכך הוא בדברי החת"ם סופר והרמב"ם, אך אינם יודעים לצטט מקור, מפני שהדברים אינם שם, אם כי יש לי להוסיף שזכור לי, שמצאתי בתשובת אחד מחכמי אשכנז, שענה למי שלא רצה להתאבל על אביו, שנהרג ע"י גוי, מפני שחשש שאביו היה רשע, (אע"פ דברי רבי חייא: "מיום שחרב בית המקדש, אע"פ שבטלו סנהדרין, לא בטל דין ארבע מיתות ... ומי שמתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטים באים עליו..". (כתובות דף ל עמודים א-ב), ובתשובתו ענה לו אותו החכם, שאביו לא היה רשע אלא קדוש, מפני שהוא נהרג ע"י גויים, איני בטוח אם היה זה רק כדי לנחמו, ואיני יודע אם אכן ראיתי כתוב כן, או שחלמתי שראיתי.


<"האם מיתה על קידוש השם אינה מספיקה כדי להגיע לשם?">

שאלה דומה לשאלתך נשאל המהרי"ל (מהר"י מולין, שו"ת המהרי"ל סימן צח (קד):

"יודיעני אדוני על מה ששמעתי משם מהר" מרוטנבורק ז"ל הי"ד, שהורה והנהיג, שאין לומר קדיש לאביו שנהרג על קידוש השם, אם אולי טעמא משום דאמרינן במסכת שמחות, שמאז נמחלים עוונותיו ואין להחזיקו ברשע... ומשם אדוני הוגד לי שהנהיג לאומרו. הודיעני נא".

שעליה השיב:

"ועל הקדיש ליתמי הקדושים, אנא לא שמיע לי מה שכתב מר בשם רבינו הקדוש, אבל שמעתי אחרים אומרים כן ולא השגחתי בהם, כי נראה לי דבר פשוט שיש לאומרו...

וכן שמעתי מרבותי, דהכי נפק עובד' בגזירת פראג, (אולי כוונתו לגזרות היום אחרון של פסח בשנת ה"א קמט, ראה סדר הדורות ח"א ה"א קמט), שיש שרצו שלא להתאבל על הקדושים, וסוף הסכימו הגדולים בימים ההם להתאבל, והיא גופא נראה לי *אע"פ שהם קדושי עליון, ואין בריה יכולה לעמוד במחיצתם*, מ"מ מי מפיס שיש עברות שצריכות מיתה משונה ...".

<"מדוע דרושה צדקה לשם כך?">

כסף תמיד דרוש, באם זה לא יעזור לקדושים, זה בטח יעזור למישהו.

על מה עוזרת הצדקה, עסקתי באשכולי
_______

השכן

<"ראיתי היכן שהוא, ואיני זוכר היכן">

ייתכן שראית תשובת מהרי"ל דלעיל.
___________

פרופיסור

<"ואם המדובר בנפש נקי וצדיק, מפני מה הוא זקוק לצדקה?">

כשאלתך בהמשך דברי המהרי"ל שם:

"דאי לא תימא הכי מי שיש לו אב ידוע ומפורסם בתורה ובחסידות מנעוריו, אטו מי לא בעי קדיש?

אם צדקה "עוזרת", היא תעזור גם לצדיק.



עולם הפוך אני רואה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/10/2005 08:07 לינק ישיר 

קראתי ששאלו את הרב קאפח כיצד נוהגים התימנים ביום השנה להוריהם וענה שהם נוהגים כמו הרמב"ם, ושוב שאלוהו שאין ברמב"ם שום אזכור ליום השנה וענה שכך בדיוק הם נוהגים.
לתשומת לב כל אלו שיש להם עשרה יארצייטים בשנה, שמחייבים את כל הצבור לא רק בקדיש אלא גם בתפילת שבת בשבת שלפני.

מיכי,
לדעת הרמב"ם שעוה"ב הוא המושכלות שקנתה הנפש בעודה בעולם הזה, מהו עוה"ב של מקדשי השם?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם למקדשיהשם יש חלק לעולם הבא?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.