בית פורומים עצור כאן חושבים

בהירות, אי בהירות וזיהום השיח

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/1/2006 00:28 לינק ישיר 
בהירות, אי בהירות וזיהום השיח

לאחר שנסתבכתי ללא הועיל עם פלפולי הסרק של תורת היחסות והקבלה באשכול "האם יש תשובה לכל שאלה", נראה לי שראוי לדבר על נושא כאוב הקשור למתודולוגיה של דיון באשר הוא: בהירות.

הנה ציטוט מן הביוגרפיה של ישעיה ברלין (מאת מייקל איגנטייף) המתארת את ימיו הראשונים של ישעיה הצעיר באוקספורד:

"האיש שלימד אותו משמעת עצמית אינטלקטואלית היה סקוטי צנוע, פראנק הארדי, המורה שלו לפילוסופיה בקורפוס (=קורפוס כריסטי, הקולג' בו למד)....מדי שבוע בשבוע היה הארדי מאזין לסטודנט ישעיה קורא בקול חיבור, ואחר כך קורע אותו לגזרים, מסמן פסקאות בצבע סגול....כעבור ששים שנה נזכר ברלין בדיונים הללו, והיה נמלא חיים, תוך שהוא מטעים את דבריו בהטחת כף ידו הימנית על כף ידו השמאלית: "אי בהירות [מכה] ויומרנות [מכה] ומשפטים החוזרים על עצמם [מכה] הוא סחט ממני [מכה] מאז ועד לרגע זה [מכה]."

קרל פופר מכנה את הדבר הזה "תקן של בהירות" המאפיין את הפילוסופיה האנגלו סכסית (להבדיל מזו הקונטיננטלית), ולדעתי הוא צודק במידה רבה. כדאי מאד היה אם החינוך שלנו (ולא משנה בעצם אם הוא חרדי, דתי, חילוני או חייזרי) היה מאמץ את השיטות של אוקספורד מלפני שבעים וחמש שנה, כדי להחדיר באנשים את הצורך בתקן של בהירות.

שהרי מה קרה בויכוחנו עם "דורש אמת"? האיש טען טענה, וכשנדרש להגן עליה החל לכתוב משפטים לא ברורים, לא קוהרנטיים ולא מובנים. בלי קשר לטיעונים המקוריים, זהו זיהום של השיח, שכן בסופו של דבר אופן הויכוח הזה לא מאפשר לך אלא לומר בסופו של חשבון "ידידי, אתה פשוט אידיוט המקשקש שטויות בנושאים בהם אין לך שמץ של הבנה". אלא שבלי קשר לנכונות דבריך, זה שכנגדך יכול פשוט לטעון נגדך בדיוק את אותן הטענות. מה שנשאר זה משחקי אד הומינם ("אני ד"ר לפיסיקה" "אני משתתף בפרוייקט החץ" "קיבלתי 90 במתמטיקה 4 יחידות" "שמעתי את זה מפיסיקאי גאון ומקובל") ושאר סוגי התכתשות ברמת ה"אח שלי בצנחנים והוא יבוא להרביץ לך". הוא אשר אמרתי: זהו זיהום של השיח, זיהום שקשה מאד להיפטר ממנו.

מה עושים? צריך לזכור, מצד אחד, שבאמת איננו רוצים לכפוף את כל היבטי הביטוי לתקן הבהירות. מי שירצה לתאר את אהבתו ליקיריו, מי שרוצה להעביר חוויה של קדושה, של LSD, או נסיון מיסטי שעבר, מי שרוצה לדבר אל השני בסגנון בלתי אמצעי ולהראות לו את אותם "ברקי ההבנה" שעליהם דיבר הרמב"ם במורה נבוכים, צריך לזנוח את תקן הבהירות לטובת איזה שהוא סוג של "אמנות" (שירה, ספרות, ציור או השד יודע מה) האמורה לדבר אל "הלב" במסלול עוקף שכל, בשירה ולא בפרוזה. אבל צריך אדם שתהיה לו היכולת להבדיל בין הדברים, והיכולת להבין למה מתאים כל סגנון.

הדברים, כמובן, מרחיקים הרבה מעבר לויכוח המוזר עם דורש אמת. במאה וחמשים השנים האחרונות ראה העולם הרבה צער וחורבן כתוצאה מפילוסופיות ואידאולוגיות אשר ויתרו בבוז על כל דרישה לבהירות, והעמידו במרכזן "כתבי קודש" קשים מאד (או בלתי אפשריים) להבנה, כאשר כל מי שלא זכה לאור השיטה אמור ליחס את הפגם לקוצר דעתו (במקרה הטוב) או לרשעותו ורוע לבו. הקומוניזם, לדוגמה, הסתמך על משנתו הכלכלית הסבוכה להפליא של מרקס, זו שנוסחה באופן עקלקל ומוצפן בכרכיו העבים של ה"קפיטל", אבל דורות של שוטים (שכמובן לא קראו את הספר) האמינו כי בכרכים העבים הללו מצוי "פתרון מדעי" של מדע הכלכלה, וכי מי שאינו סבור כך הוא פשוט חזיר קפיטליסטי המנסה למקסם את רווחיו על חשבון העשוקים. דברים דומים ניתן לומר על הפסיכואנליזה של פרויד וחבר מרעיו (שם ההתמודדות עם המתנגד אפילו יותר קלה, שכן הוא פשוט סובל מהדחקה, מתסביכים או מרגשי נחיתות/עליונות) על הפילוסופיה הספקולטיבית בגרמניה (בפרט הגל) וכמובן על חבורת הזבלנים הפוסט מודרניים מבית מדרשם של פוקו ודרידה.

טענתי היא כי מותר לאדם להתבטא באופן לא בהיר, לירי, פיוטי או חידתי, אבל הוא צריך לדעת "למקם" טיעונים כאלו במקומם הראוי ולא לערבב כלאיים בכרם (כמאמר החת"ס) כלומר לא להעביר ארגומנטים מצד השירה/קבלה/אמנות/חסידות לצד ה"פרוזי" של החיים, אלא כאילוסטרציה. קחו לדוגמה את הרב קוק, אדם שכתביו הרוחניים/קבליים (דוגמת "אורות" ו"אורות הקודש") הם בהחלט לא בהירים, קשי ההבנה ומנוסחים בצורה חצי "שירית", אבל כאשר אתה פותח את השו"תים שלו ("דעת כהן" , "משפט כהן" וכו') אתה מוצא פשוט שו"ת ליטאי קלאסי שהיית יכול ליחס לכל מו"צ בבריסק או בקובנא. אני זוכר את עצמי כבחור צעיר פותח את אותם השו"תים ומנסה למצוא בהם את ה"קוקיות", את ה"אורות" – כלום, שום דבר, סתם שו"ת סטנדרטי. בזמנו התאכזבתי, אבל היום אני מרגיש שדוקא בכך יש הרבה כח, בהקפדה לא לערב את שני המישורים הללו.

לסכום, מה שבאתי לומר כאן הוא הערה כללית למתודולוגיה של הדיון. כדי למנוע את זיהום השיח בזיבולים (שאינם משפיעים, כמובן, על שני הצדדים אבל נוטעים בלב המתבונן מן הצד הרגשה של "כן, היה ויכוח סוער...יש בזה דעות שונות...") צריך להקנות לאנשים בשלב כלשהו בחייהם את היכולת להבדיל בין טקסט בהיר לבין טקסט שאינו כזה, בין פרוזה טובה לבין משהו שהוא (במקרה הטוב) סוג של שירה, ואת היכולת לשים כל דבר במקומו. זוהי משימה שמערכת חינוך, מכל סוג שהוא, צריכה לנסות לעמוד בה.






דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 00:38 לינק ישיר 

נדב,

אני הייתי מוסיף בכלל דרישה למערכות החינוך ללמד רטוריקה. בתרבות שלנו נודף מן המקצוע הזה ריח של דמגוגיה. אבל זה לא נכון. אנשים אינם יודעים להתבטא, וכנראה שגם לא לחשוב באופן בהיר ועקבי (כהגר"ח: חוסר בהסברה הוא חוסר בהבנה), וממילא גם לא לשכנע.
טלו לדוגמא את האידיוט שכתב את המשפט הבא (באשכול הנ"ל אצל נדב):
נראה כי הערפול משמש ככלי רטורי שנועד להסוות את הואקום הרעיוני שבטיעון האפולוגטי על תוכנו היחסותי של הקטע.

היה מקום לפתוח אשכול על רטוריקה, תפקידה ומשמעותה, להבדיל מלוגיקה אבל גם מדמגוגיה. ואולי לכשאפנה אשנה, או שמישהו אחר יטול יוזמה. או שמא, ברשות פותח האשכול, אפשר לכוון את האשכול הזה לכיוון הדיון הכללי ברטוריקה.



מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 01:44 לינק ישיר 

נדב

מילה בסלע.

בכל זאת אעיר בעניין ההיסטורי, על אודות אידיאולוגיות טוטאליות וכו'. אני חושב שהבעיה אתם היא לא חוסר בהירות , אלא בטוטאליות. אף פעם לא קראתי את כתבי מרקס , אבל את פרויד אני מכיר ובהחלט לא ניתן לטעון כלפי כתביו שהם סובלים מחוסר בהירות , הייתי אומר אפילו שכתביו הם מופת של בהירות . מבחינה מדעית , הבעיה שלו היא במתודה , בהוצאת מסקנות מרחיקי לכת מממצאים דלים ולא חד משמעיים ובהסתמכות יתירה על סוג של אינטואיציה שהוא חשב שניחן בה , משום מה הוא סבר שהתחושות הסובייקטיביות שלו משקפות משהו אוניברסלי . אבל מבחינת הבהירות הוא בהחלט יוצא דופן ביכולת לתאר במדוייק את התחושות הסובייקטיביות שלו.

הבעיה עם פרוידיאניות (ועם כל השקפת עולם טוטאלית) הוא אכן מה שכתבת , שהיא מאפשרת להאשים את המתנגד בהדחקה וכו'. אבל אין לזה ולחוסר בהירות ולא כלום , הבעיה היא שברגע שיש לך תיאוריה שמסבירה את הכל , (כולל את מקורה של הקומון סנס) , אתה מאבד את היכולת להשתמש בשכל הבריא והפשוט. אתה מסתכל על העולם דרך משקפיים עבות של תיאוריה עבשה ואתה לא יכול להשתחרר מזה.

גם החשיבה הטוטליטארית לא התחילה עם מרכס אלא עם הרציונליסטים של מאה ה18 וגם את חלקם הגדול לא ניתן להאשים בחוסר בהירות . הם בנו תיאוריות על יסודות פשוטים ואף פשטניים והסיקו באופן לוגי מסקנות לגבי מקור הרעה החברתית . אין שום בעיה להבין את ההנחות שבבסיס התיאוריות הללו (אני ממליץ על ספרו של יעקב טלמון , "עלייתה של הדמוקרטיה הטוטלירית") . מנקודת ראותנו המודרנית , הבעיה אתם הוא בחוסר ההערכה למורכבות האדם והחברה ולאו דווקא בערפול רעיוני .

גם בתחום הקבלה והחסידות היו כאלה שכתבו בצורה מאד בהירה (הרמח"ל ואולי הרבי מחב"ד , אם לנקוט דוגמאות) . וגם הקבליסטים סובלים מאותם בעיות של השקפת עולם כוללנית (אילולא דמסתפינא , הייתי אומר שיש להם זכות ראשונים בתחום הזה , הראשונים שפיתחו את הכלים להתמודד עם המציאות הבלתי נכנעת , היו דוקא קבליסטים כמדומני. ולדעתי כל הגישה של קיום עולמות נסתרים שבהם הכל נראה שונה מאשר במציאות השטחית, הוא מה שמכשיר את התודעה לסוג הזה של התמכרות לתיאוריה ).

לפעמים אני חושב שככל שאדם בעל אמונה איתנה בתיאוריה כזו או אחרת , כותב ומתבטא בצורה בהירה יותר , כך הוא יותר מורעל. משנתו סדורה לו יותר בפיו, יש לו תשובה טובה יותר על כל שאלה וקשה יותר להביך אותו .

אז אני חושב שלצד סטנדרט הבהירות, שהוא חשוב כשלעצמו , חשוב גם להציב את סטנדרטי האמפיריציזם והמסוייגות הבריטיים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 01:56 לינק ישיר 

מייציץ, הבנתי.

מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 02:01 לינק ישיר 

שנרב



מסכים עם כל מילה.

ובמיוחד עם ההודאה שיש דברים שקשה לבטא, מה שמכניס אותנו בין המצרים. וגם אם התנאי של הבדלה בין שירה לפרוזה נועד להועיל, אין הוא מספיק, מפני שגם אני, שאוהב בהירות והיא לי אמצעי הבנה והישרדות, זקוק לדבר על דברים שאיני יכול שלא לתאר באופנים של שירה וכיו"ב, כמו החויה הדתית.


מיכי

אחד שמגיע לך, ועוד
אחד על ההומור האלני.

(מלשון וודי אלן)

אולי אוסיף עוד רעיון משלי:

צריך אדם לבחון היטב אם אין הוא מרמה את עצמו.

כאשר אני קורא את דברי אחרים, אני יכול לנענע את ראשי מול דברי דורש אמת ולומר: נו נו, טעות. ואם דוקטורים לפיזיקה ואנשים חכמים כמיכי וכשנרב מסכימים, סימן שאני יכול באמת לחשוב שאני צודק.

אבל מי יודע אם הבנתיו, ומי אני שאמתח ביקורת.

החשבון הראשון שצריך לעשות הוא של כל אדם לעצמו. האם אני בהיר? הרי אני אמור לדעת מה אני רוצה לומר ובמה אני מאמין.

אחר כך אפשר לנסות להעביר זאת לאחרים. ויתכן כמובן שיכולת ההעברה לאחרים היא קריטריון לבהירות והבנה שלי עם עצמי (כי המחשבה היא שיחת הנפש עם עצמה לפי שיטה ידועה).

כלומר, יושר אינטלקטואלי.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 08:35 לינק ישיר 

שנרב

הדוגמא שהבאת מהרב קוק מצאה חן בעיני. בזמנו כתבתי כאן בפורום על איזה פילוסוף שדבריו נשמעים לי קשקוש, שאלו אותי מדוע אני נותן קרדיט לרב קוק ועניתי שאם אני קורא את כתביו ההלכתיים של הרב קוק אני מוצא בהירות וסדר ולכן אני יכול לתת לו אשראי שיש תוכן גם בכתביו הפחות מובנים, משא"כ אותו פילוסוף.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/1/2006 08:53 לינק ישיר 

אני חושב שלא הבהירות בהצגת הטיעונים היא הבעיה .

אדם יכול להניח כמה הנחות יסוד , ולבנות סביבן תיאוריות ובנינים שלמים ואף להציגם בבהירות מירבית .

אלא שכאשר אנו בוחנים על מה הוא מסתמך , תשובתו תהיה , או כך אני חושב . או כך נתגלה לי משמיים, או כל לימדני רבי ומי אני או אתה שתחלוק על דעתו . או סתם יאמר בסגנון מיכי מכובדנו " פוסטולט ",

דורש אמת - אמנם טעה בכך שניסה להשתמש באבני יסוד לא מתאימות . היסודות והאקסיומות שהקבלה בנויה עליהם הם שפה שונה ומהם ניתן לבנות בנינים ומגדלי פאר בקבלה , אולם לא ניתן להשתמש באבני היסוד הללו להסברת תורת היחסות כמובן ,



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/1/2006 09:08 לינק ישיר 

כן כן ...

האם לא זה הזמן להזכיר את אשכול השדים של מיכי? שבו הפך חיידקים לרוחות וקורוזיה לשדים ופוסטולט למלאך אלוהים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 09:20 לינק ישיר 

נאך -
ברוך השב.


מיכי -
ולוּ רק בשל המודעות העצמית...



נדב,

אפילו אני הקטנה מסכימה לדבריך.
תודה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 10:09 לינק ישיר 

מציץ_ונפגע, בדוגמא שנתת מפרויד, חוסר הבהירות הוא לא באופרנדים אלא באופרטורים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/1/2006 10:38 לינק ישיר 



"שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 10:57 לינק ישיר 

מיציץ (ובמידה מסוימת גם תלמיד)

אני לא חושב שצריכה להיות לנו בעיה עם פילוסופיות טוטאליות באשר הן. המכניקה הניטונית היא "פילוסופיה טוטאלית" כזו שמסבירה המון דברים יפה מאד, ובשלב מסוים נחשבה לחזות הכל, אבל היא היתה מנוסחת באופן בהיר מספיק כך שכאשר היו עליה קושיות אנשים הבינו את עוצם הקושיה, את מגבלות התאוריה, ובסופו של דבר גם את הדרך לפתרון. הדברים נכונים, לדעתי, גם כלפי טענו בנוסח "השיטה הדמוקרטית-קפיטליסטית מביאה לסדר חברתי יותר גדול, ולרווחה כלכלית רבה יותר, מכל שיטת ארגון חברתית שנוסתה עד היום". זה משפט חובק עולם, ואף על פי כן הוא מאפשר דיון וביקורת.

כאשר אתה מדבר על "אמפריציזם וספקנות" אתה דורש מן התיאוריה להיות ניתנת לבחינה ולאישוש או הפרכה (בלי להכנס כרגע למשחקי פופר-ויטגנשטיין). הבעיה באותן תיאוריות "חובקות עולם" לא היתה בחביקת העולם שלהן, גם לא בבטחון העצמי של חסידיהן. הבעיה היא שהן נוסחו באופן מעורפל מספיק (או עורפלו לאחר ניסוחן), כך שכל עימות בינן לבין נתונים אמפיריים הפך, פחות או יותר, לבלתי אפשרי. לכן אני רואה בסופו של דבר את הבעיה בסטנדרט הבהירות ולא בשאלות של היקף התיאוריה או במצב הענוותנות של חסידיה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 11:10 לינק ישיר 

.



שנרב_נ:

כקודמי, הרשה לי להניף בהן ירוקה, אך אעשה זאת רק לגבי החלק הראשון הקובל על חוסר הבהירות הרווח במקרים מסויימים.

לגבי החלק השני, אחלוק בתוקף, אך לפניכן, ציטוט עבור החלק הראשון של הבהירות, דוגמא למי שחושב שהבהירות מצויה בכל טקסט:



"... דגש חשוב נוסף הוא על כך שסביבת חיים תקינה, של זולתיעצמי זמינים, תאפשר התפתחות של עצמי בריא בתנאי שתכלול "תסכולים אופטימליים" - זמניים ולא טראומטיים, בדומה לסביבה "הטובה דיה" של ויניקוט. מצב תיאורטי של העדר כל תסכול, שמשמעו אספקה מושלמת של צורכי זולתעצמי, אינו רצוי כלל וכלל. מצב כזה לא היה מאפשר הקמת מבני עצמי פנימיים באמצעות הפנמה ממירה, וגם לא התפתחות על ציר יחסי העצמי-זולתעצמי לכיוון מתקדם ובוגר יותר. המקבילה הטיפולית לתסכולים האופטימליים מתבטאת בכשלים האמפתיים הלא-טראומטיים של המטפל. כשלים אלה יאפשרו את הריפוי המתבטא במבנים הנרכשים של העצמי. בעזרת מבנים מפצים אלו יוכל העצמי להתגבש לכלל לכידות, חיוניות והרמוניה, לפתח תחושת המשכיות בזמן, יכולת להרגעה עצמית ויכולת התקשרות לזולתיעצמי תואמים, מסייעים ומזינים.

לסיכום, על פי משנתו של קוהוט, האנליזה מרפאת על מצע של אמפתיה ותצפית סובייקטיבית ולא על מצע של נייטרליות מדעית ותצפית אובייקטיבית; האנליזה מרפאת באמצעות כשלים אמפתיים לא טראומטיים, המתרחשים מאליהם ומשמשים בסיס להבנה ולהסבר; האנליזה מרפאת באמצעות החוויה הרגשית שמתלווה לעיבוד הכשלים האופטימליים במהלך ההבנה וההסבר, חוויה חיונית לתהליך ההפנמה הממירה ובניית המבנים המפצים."


(נלקח מכאן: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=579333&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0 )





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 11:10 לינק ישיר 

.


לגבי הקביעה השניה, אני לא מסכים.

" במאה וחמשים השנים האחרונות ראה העולם הרבה צער וחורבן כתוצאה מפילוסופיות ואידאולוגיות אשר ויתרו בבוז על כל דרישה לבהירות, והעמידו במרכזן "כתבי קודש" קשים מאד (או בלתי אפשריים) להבנה, כאשר כל מי שלא זכה לאור השיטה אמור ליחס את הפגם לקוצר דעתו (במקרה הטוב) או לרשעותו ורוע לבו."


הבעיה, בדרך כלל, איננה בבהירות האידאולוגיה, אלא במהותה. הנאציונל-סוציאליזם, למשל, היה פשוט ובהיר עד כדי כך שכל הלום בירה שוואבי, ידע כי הפיהרר יושיע אותו מהטינופת היהודית. הוא היה בהיר, נהיר וברור. נזקו היה טמון ברשעותו, ואולי אפילו בפשטותו של המסר, פשטות שסייעה בהתפשטותו המהירה.

גם הלאומנות הפאן-ערבית מבית מדרשו של נאצר, היתה נהירה גם להמון הנבער, וגם הקומוניזם, ניתן היה לתמצות להמוני המוז'יקים בדרך שאף רוסי לבן אינטלקטואל לא היה יכול להתמודד אתה.


מנגד, יש לי גם מחלוקת עובדתית. דאס קאפיטאל הוא חיבור מופתי, והוא מנתח את התופעות החברתיות והכלכליות בדרך שהעולם המערבי לא היה מודע לה לפניכן (אם ההקדמות למדע ההיסטוריה של אבן ח'לדון מימי הביניים היו מתורגמות ללשונות המערב, אולי מארקס היה מגלה שבכמה דברים כבר הקדימוהו).

שאלה אחרת היא, האם הקומוניזם היה ופיע גם בלי פרסום ספרו של מארקס, אך זו כבר שאלה שנדושה לעייפה בין המתודולוגים של ההיסטוריה, האם היא מונעת אישים או מונעת תהליכים.








הבעיה אינה באידאולוגיה, בהירה או מעורפלת. הבעיה נעוצה באופיו של המין האנושי.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 12:24 לינק ישיר 

מואדיב,

כנראה גם אני לא בהיר מספיק.

לא טענתי כי כל אידאולוגיה של רשע לוקה באי בהירות, וגם לא כי כל אידאולוגיה לא בהירה היא אידאולוגיה של רשע. טענתי כי היו אידאולוגיות לא בהירות שהביאו לתוצאות עגומות, והיה קשה "לשים את האצבע" על הבעיה בגלל ניסוחים מעורפלים.

אם לחזור לדוגמאות שלך, אני חושב שלבהירות של האידאולוגיה הנאצית יש משקל מסוים בהתפוגגות המוחלטת של הנאציזם לאחר 1945, מכיון שאנשים הבינו שהרעיון פשוט נכשל. לעומת זאת חוסר הבהירות המרשים של האידאולוגיה הקומוניסטית תרם רבות לכך שגם אחרי 90 שנה, כ - 100 מליון נרצחים וחורבן כלכלי וחברתי גמור של ברית המועצות, עדיין אני פוגש באוניברסיטה סטודנטים "גזעיים" עם חולצות שעליהן דיוקנו של צ'ה גווארה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/1/2006 12:39 לינק ישיר 

נדב,
צ'ה גווארה, כסמל-תרבות בינלאומי, אינו סמל לקומוניזם, אלא למהפכנות אנטי-ממסדית. המהפכה בקובה לא היתה מהפכה קומוניסטית, אלא מהפכה כנגד שלטונו המושחת של באטיסטה. קובה הפכה למדינה קומוניסטית רק לאחר כמה וכמה שנים.

הנאציזם לא התפוגג ונעלם בעקבות כשלונו; בהחלט יתכן שיש לו היום יותר תומכים מאשר למרקסיזם. שאל בבית-הכנסת הגדול במוסקבה האם, לדעתם, הנאציזם נעלם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > בהירות, אי בהירות וזיהום השיח
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.