בית פורומים עצור כאן חושבים

הערמה בפדיון מעשר שני

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-9/3/2006 09:35 לינק ישיר 
הערמה בפדיון מעשר שני

במסכת מעשר שני, פרק ד הלכות ד-ה, לימדו חז"ל "הערמה" בדיני מעשר שני: אדם שפודה מעשר שני של
עצמו, צריך להוסיף חומש, אך אם מישהו אחר פודה את המעשר שלו, הוא לא חייב להוסיף חומש. בתלמוד
הירושלמי נימקו את ההיתר הזה בכך ש"במעשר שני כתובה ברכה". מה הקשר בין הברכה לבין ההערמה?

החת"ם סופר, ובעקבותיו הרב ישראל רוזן ב"תחומין" כא, פירשו שההערמה נועדה לעזור ולהקל על
אנשים לזכות בברכה שבפדיון המעשר השני.
אולם, לא כך נראה מעיון בפסוקים הקשורים למעשר השני (דברים יד 24-25): "וכי-ירבה ממך
הדרך כי לא תוכל שׂאתו כי-ירחק ממך המקום אשׁר יבחר ה' אלהיך לשׂום שׁמו שׁם כי יברכך ה'
אלהיך. ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל-המקום אשׁר יבחר ה' אלהיך בו
".
לא נאמר שפדיון מעשר שני מביא ברכה, אלא להיפך - הברכה היא שמביאה לצורך בפדיון מעשר שני;
כשה' מברך את האדם ויש לו הרבה פירות, או כשה' מברך את עם ישראל ויש לו ארץ גדולה - מתעורר
הצורך בפדיון הפירות.

החומש שיש להוסיף הוא מעין קנס שקונסים את האדם על כך שהוא פודה את המעשר ומוציאו מקדושה
לחולין, כמו כל חומש שיש לשלם על מעילה בהקדש (ע' ויקרא ה14); אך מכיוון שבמקרה זה הפדיון
נובע מברכה, אין מקום לקנוס אדם שה' בירך אותו, ולכן חז"ל התירו להערים כדי להיפטר מהקנס.

אך לפי זה יש לשאול: מדוע בכלל חייבה התורה לשלם חומש על פדיון מעשר שני?! מדוע נאמר בויקרא
כז31: "ואם גאל יגאל איש ממעשרו - חמשיתו יסף עליו" ?!

נראה שיש הבדל בין ספר ויקרא לספר דברים - ספר ויקרא מדבר על מצב שבו בני ישראל סמוכים למשכן,
וספר דברים מדבר על מצב שבו בני ישראל רחוקים מהמשכן; הבדל זה מתבטא גם בקשר לאכילת בשר -
בויקרא יז נאמר שאסור לאכול בשר שור או כשב או עז מחוץ למשכן, ובדברים יב נאמר, שמכיוון שבני
ישראל עומדים לגור בארץ גדולה שבה יהיו מרוחקים מהמשכן, מותר להם לאכול בשר חולין מחוץ למשכן.

מכאן נובע ההבדל גם בעניין המעשר: ספר ויקרא מדבר על מצב שבו בני ישראל סמוכים למשכן, ולכן
עליהם להביא את הקודשים שלהם למשכן, ואם הם בכל-זאת רוצים להוציאם לחולין, הם צריכים לשלם
קנס; וספר דברים מדבר על מצב שבו בני ישראל גרים רחוק מהמשכן - "כי ירחק ממך
המקום
", ולכן מותר להם לכתחילה לפדות את הפירות בלי קנס; אך כדי שלא תשתכח תורת חומש
מישראל, תיקנו חז"ל שיש לעשות זאת ע"י הערמה.



דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-9/3/2006 16:55 לינק ישיר 

לדבריך, אראל, החומש אינו מדאורייתא ?

יתכן שאין החומש קנס אלא הרחקה מטעות /הטעיה עצמית בערך המעשר.

מאיר
 
כעת עיינתי בפנים (הלכה ג) הפירוש נראה שהתירו הערמה משום שהפסוק מדבר על ברכה בהקשר של מעשר שני וראו בכך רמז שאין רצון שתפסיד מהמעשר.

הנ"ל תוקן על ידי - ymy33655 - 09/03/2006 17:05:21



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/3/2006 07:26 לינק ישיר 

אכן מדברי יוצא שהחומש אינו מדאורייתא כשהאדם רחוק מהמקדש, וזה לא מתאים לדברי חז"ל. ייתכן שהחומש הוא הרחקה מטעות, אבל מהשוואה למקומות אחרים שבהם נזכר חומש, נראה יותר שמדובר בקנס: # ויקרא ה16: "ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו" # ויקרא כב14: "ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש" # במדבר ה7: "והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו" בכל מקרה, נניח שהחומש הוא באמת הרחקה מטעות, אז מדוע חז"ל התירו ואף המליצו להערים בנושא זה?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-13/3/2006 11:00 לינק ישיר 

שאלה יפה
אולי די בעצם הידיעה שיש דין חומש כדי להזהיר מפני הטעיה/טעות בפדיון. מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/3/2006 19:13 לינק ישיר 

ולמה שלא תחשוב שהחומש הוא עבור הטרחה! תסכים איתי שישנה לא מעט טירחה בלסחוב את סלי הפרות מת"א עד ירושלים... ואם אינך רוצה את הטרחה הזאת, ורוצה ללכת כמו מלך עם כרטיס ויזה בכיס -  אז תשלם! (אבל איני חושב שהיה ויזה בזמן התנאים).
 
שלום אראל, עולם קטן, הינה אנחנו נפגשים גם כאן. אתמול עיינתי בהודעה הזאת שלך אודות ההערמה, וזה החזיר אותי לשנה שעברה, בה למדתי את סדר זרעים בכלל, ונזכרתי שהתעכבתי, לא מעט זמן, על פרשת ההערמה הזאת. איך זה יתכן שהמשנה בעצמה תלמד אותך להערים! ועוד הכל על השולחן בלי להסתיר, משתמשים אשכרה בפועל "להערים"... (אגב, במסכת כלאיים פגשתי עוד בהתר גלוי בלהערים על אנשי המכס...)
 
לפני שאכנס לעניין הספציפי של המשנה שלנו על הערמה, הייתי רוצה להגיד לך אבחנה כללית שהיגעתי אליה אודות התורה שלנו שבעל פה, שניתנה לנו דרך המשניות המסכות והסדרים.
קיים לכל הדעות הגיון צרוף אחרי כל משנה והלכה, כמו ההגיון שנגעתי בו לעיל למשל, רוצה לחמוק מטרחת סחיבת הסלים עד ירושלים? זה עולה ומוערך בחמש אחוז, והסכום הזה בו נקבה התורה יכול להשתוות גם עם הגיוננו אנו עכשיו, חמש אחוז נשמע פייר ומקובל גם בערכים של ימינו. אולם ומעבר להגיון הצרוף העקבי בכל משנה והלכה וקטע, קיים עוד הגיון הנמצא במשנה אבל ממשפחה אחרת שאין לו שום קשר עם ההגיון היבש שלנו.
 
לכל אדם גוף ונשמה, וגם לכל משנה גוף ונשמה. הבחישה שאנו בוחשים במשנה דרך חכמינו ואמוראינו ותנאינו לאורך כל ההסטוריה היהודית, בחישה זו מסתכמת בבחינה אנושית מעמיקה לגוף המשנה וההלכה היוצאת ממנה, ואת זאת אנו בוחנים בעין אנושית ומשתמשים בהגיון אנושי, ומסיקים מסקנות אנושיות הגיוניות מכל משנה ומשנה. אולם, ולזאת אני רוצה להגיע, אנו מכסים בזאת רק את גוף המשנה - לא את נשמתה, כי לכל משנה, ומלבד גופה, ישנה נשמה, כמונו, ככל אדם. את האבחנה הזאת הרגשתי לפני כשנתיים, כאשר התחלתי בלימוד המשנה דרך הפרוש הנהדר של הרב פנחס קהתי ועם רבינו עובדיה מברטנורא, ובשנה שעברה גמרתי אומר עם עצמי לעסוק בפן הזה ביום מן הימים, ולכסות את המשנה במלואה דרך הבחינה בנשמתה לא בגופה... פרוייקט כזה יכול לקחת עשרות השנים ואולי לא יספיקו לו כל החיים, כי כל משנה ונשמתה שהיא עולם ומלואו... בדיוק כמו שאנו אומרים, כל אדם עולם ומלואו...   אני תקווה שאספיק להקים את הפרוייקט שלי בעזרתו הוא. 
 
כצעד ראשון, אני הולך לכתוב ביימים הקרובים את המאמר הראשון שלי בנידון, כפתיח שיזכיר לי את מחוייבותי לפרוייקט, והוא יהיה אודות אחת הפרשות של עירובי חצרות שאני לומד עכשיו... נפגשתי שם עם משנה מאוד יפה בעלת נשמה עדינה ביותר... עכשיו אני מבחין שמדובר בעצם באותן האותייות: משנה ונשמה; מקרה או לא... 
 
ובחזרה לנשמה של ההערמה. אתמול קראתי את ההודעה שלך אראל, ונזכרתי כאמור בהירהור העמוק שלי בה... מהשנה שעברה. אבל שכחתי; ואתה עם הפרוש המעניין מאוד שלך בלבלת אותי עוד יותר, ושוב חשבתי איך תיתכן הערמה...?
ישבתי אחרי ערבית בבית הכנסת ותפסתי במסכת מעשר שני, ונסיתי להתעמק שוב בפרוש המוצע אודות "ההערמה", ולמרבה האירוניה כמעט ולא ראיתי התייחסות משום פרשן אודות הנקודה הזאת, מלבד חצי שורה קטנה שראיתי באחת התוספות, בה נכתב שירושלמי מסביר את ההערמה בגלל הברכה במעשר השני. נקודה. לך תבין למה מתכוון הירושלמי! בשלב כלשהו עבר לידי שליח מישראל, רב ישיש אחד, עצרתי אותו: סליחה כבוד הרב, אם אתה יכול לעזור לי בהבנת המשנה הזאת... מה קשר הברכה להערמה...? הראתי לו את הערת התוספות, והוא הוריד את משקפיו, הזיז אותי בנימוס מהספר, ותקע את עיניו במשנה ומסביבה... לאחר מספר דקות בישר לי: במעשר שני יש ברכה, והמשנה מאפשרת לוותר על הברכה ולהערים. לא המתין לאישור הבנה ממני, אמר את שלו והסתלק. ואני נשארתי עוד מספר דקות והלכתי אחריהן הביתה מבסוט ושמח, כי הצלחתי לשחזר, דרך ההערה הקצרה של הרב הישראלי הקשיש, את אבחנתי מהשנה שעברה אודות נשמת המשנה הזאת, וראיתי אותה שוב נגד עיני.
 
במעשר שני ישנה ברכה. מי שמקיים מצוות מעשר שני תבוא עליו ברכה, מצווה שקשורה בכיס- לא רק בפרות... לגוף המצווה יש חוקים פיזיקאלים קבועים וטבעיים, כמו הערך שלה 10%, מתי מקיימים אותה, איפה, וגם "החומש" נכנס לגוף המצווה הזאת, כי הוא נגזר מחוק טבעי הפועל גם על גופה: רוצה נוחייות? תשלם; זה יעלה לך 5%, אלה הם חוקי המצווה הזאת, או אם תרצה - זהו גוף המצווה הזאת, וגם בזאת הבחירה החופשית פועלת במלוא הדרה: אתה יכול לקחת את המצווה הזאת כהיא זו ולקיים אותה, ואתה יכול במקביל לוותר עליה ולא לקיימה; אולם ואם אתה מחליט לאמץ את המצווה הזאת, את המשנה הזאת, או אז עליך להבין את חוקי האימוץ, וכאן אנו נכנסים בשער הנשמה של המצווה והמשנה שנשאה אותה: השם מבטיח לך ברכה על קיום המצווה הזאת, על אימוץ מכלול החוקים הפיזיקאלים של המצווה הזאת, כולל החומש שעליך לשלם אם תרצה לפדות את הטרחה שלך בכטיס ויזה עובר לסוחר... זוהי המצווה וזוהי הברכה המוקצבת לה, אולם ואם בכל זאת תרצה לקבל חלקית את האימוץ הזה, מסיבה כלשהי, נגיד אתה מביע עקרונית את רצונך בקיום המצווה, אך אתה רואה קושי מיוחד בסחיבת הפרות מעיר לעיר בדרך קשה בחום באוטו בלתי ממוזג, ובד בבד אינך רואה בעין אחת עם התורה את הפיתרון שהציעה לקושי הזה- עם הערך שנקבה בו 5% שלדעתך הוא גבוה ו/או מוגזם ו/או מיותר... במקרה כזה התורה באה להגיד לך: אני לא זורקת אף אחד שמביע את רצונו, ולו חלקית ללכת איתי... גם לא אותך שעירערת למעשה על הערכים שנקבתי בהן... גם לא אותך שפיקפקת למעשה, ולו ברמז מאוד נסתר, אודות הברכה שהובטחה לך, עבור קיום המצווה הזאת במכלולה, כולל הברכה על המאמץ העילאי בלסחוף סלים עד ירושלים, או על קבלת עולי והערך שקבעתי ב-5 %... גם אותך אני אקבל ואתן לך להמשיך את המצווה הזאת ולקבלך לחיק ממשיכי דרכי, אך ובכל זאת ישנו מחיר שעליך לשלם עבור הדרך המפוקפקת והמפותלת הזאת שבחרת לך...
 
פיקפקת בברכתי ובערך שנקבתי...? וכמו שרצית תקבל: את מלוא הערך של ה-5% לא תשלם, אבל גם את ברכתי לא תקבל; כי וויתרת עליה מרצונך החופשי - כמו שיכלת במקביל לוותר על כל המצווה הזאת מיסודה; זו היתה הבחירה שלך והחלטתך החופשית.
אני אפילו אעזור לך ביציאה מכובדת מהסתירה העצמית הזו שסיבכת את עצמך בה, ויכלת להתקע בגינה בשביל מפותל ארוך ללא מוצא לזמן בלתי מוגבל, אבל אני אוציא אותך מזאת, כך שתוכל לקיים את אותה המצווה במלואה על כל המשתמע מזאת, רק בלי הברכה שלי, שוויתרת עליה מרצון... 
 
"היציאה" תיעשה באופן חוקי, אך עם רמז קטן, שיזכיר למעיין את מוצאה: היא תיקרא בספר החוקים שלי בשמה: הערמה.
 
אלברט שבות 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/3/2006 22:28 לינק ישיר 

אלברט

הערה: חומש הוא 25% (מלבר) ולא 5%

ואי הבנה: מי ניזוק מכך שאתה לא טורח בסחיבת הפירות, למה צריך לשלם על כך עמלה ? מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/3/2006 23:24 לינק ישיר 

אכן, מדובר בחומש (חמישית המאה) מהתורה - כלומר 20%, אך חז"ל החמירו ל- 25% מלבר. תודה על תיקון הטעות.

אשר לאי-הבנה "מי ניזוק מכך שאתה לא טורח בסחיבת הפירות, למה צריך לשלם על כך עמלה?" מודה שלא הבנתי את השאלה.

אלברט 





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/3/2006 09:19 לינק ישיר 

הבעיה בפירוש זה היא, שבתורה לא נאמר שמעשר שני מביא ברכה! הברכה נזכרה בהקשר אחר: מי שה' בירך אותו וזכה ביבול רב, ויש לו הרבה מעשר, ואין לו כוח לסחוב את כל המעשר - יכול לפדות את המעשר.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-17/3/2006 14:46 לינק ישיר 

אלברט

יש לכך מקור שמדאורייתא חומש הוא מלגו ורבנן הם שהוסיפו ?

אי ההבנה התייחסה לציטוט מדבריך:
<ולמה שלא תחשוב שהחומש הוא עבור הטרחה! תסכים איתי שישנה לא מעט טירחה בלסחוב את סלי הפרות מת"א עד ירושלים... ואם אינך רוצה את הטרחה הזאת, ורוצה ללכת כמו מלך עם כרטיס ויזה בכיס -  אז תשלם!>

מה ההגיון העומד מאחורי התשלום הזה ?
למי אכפת שלא טרחתי ?
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/3/2006 18:20 לינק ישיר 


לאראל,

עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה
ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים  וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלהיך ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו  ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת אתה וביתך והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו  כי אין לו חלק ונחלה עמך

 

אבל אתה התרגלת לקרוא כך:

 


כב עשר תעשר, את כל-תבואת זרעך, היצא השדה, שנה שנה.  כג ואכלת לפני ה' אלהיך, במקום אשר-יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהרך, ובכרת בקרך וצאנך:  למען תלמד, ליראה את-ה' אלהיך--כל-הימים.  כד וכי-ירבה ממך הדרך, כי לא תוכל שאתו--כי-ירחק ממך המקום, אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם:  כי יברכך, ה' אלהיך.  כה ונתתה, בכסף; וצרת הכסף, בידך, והלכת אל-המקום, אשר יבחר ה' אלהיך בו.  כו ונתתה הכסף בכל אשר-תאוה נפשך בבקר ובצאן, וביין ובשכר, ובכל אשר תשאלך, נפשך; ואכלת שם, לפני ה' אלהיך, ושמחת, אתה וביתך.  כז והלוי אשר-בשעריך, לא תעזבנו:  כי אין לו חלק ונחלה, עמך. (דברים, יד)

 

כידוע לך, אין בתורה סופי פסוק ולא פיסוק...

 

עכשיו, אתה יכול לטעון, שהמשפט של הברכה מתאים לשייך אותו יותר לפסוק כד מאשר כה, או אז אני אטען באוזניך ואצעק שזה לא נכון, כי אין שום קשר בין: וכי-ירבה ממך הדרך, כי לא תוכל שאתו--כי-ירחק ממך המקום, אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם: לבין: כי יברכך, ה' אלהיך.

נהפוך הוא: ישנו קשר טבעי בין: כי יברכך, ה' אלהיך לבין: ונתתה, בכסף; וצרת הכסף, בידך, והלכת אל-המקום, זאת כי מוטלת עליך כאן פעולה מסויימת שעליך לעשות: ונתת, וצרת, והלכת... שעליהן אתה זכאי לקבל ברכה; אולם, בוראציה הראשונה ישנם אך ורק מילות תואר ותיאורים בעלמא, היינו אינפורמציה, והברכה בנוף הזה הינה זרה בהחלט. 

 

זה הנימוק הרשמי שלי; אולם בלעדי האינפורמציה שקיבלתי מחכמי התלמוד הירושלמי - לא היה לנימוק שלי שום ערך כמעט, כי-אם השערה בעלמא. כלומר, רק לאחר וקראתי את הערת התלמוד אודות הברכה הקשורה במעשר השני וההערמה, יכלתי לקשור רשמית את הברכה למקורה האמיתי, כפי שבא לידי ביטוי במאמרי לעיל.

 

כאן הזמן שתתנפל עלי ותצרח בראשי את ההערה הזאת: ולמה עלי לקבל את הקשר של אמוראינו היקרים ולנטוש את הקשר המנומק והיפה של אראל או חזי או דני? 

תשובה: כי על זאת מושתת כל הדת היהודית שלנו, על הקבלה. קראת לבטח את סדר קבלת התורה (שבעל פה) מאז משה רבינו ועד עכשיו... לתנאים ולאמוראים של התלמוד הבבלי והירושלמי היתה נוכחות בשרשרת הזאת, הרמב"ם לימד אותי את זאת, ואני סומך את ידי על האיש הזה ועל האינפורמציה שהעמיד לרשותי.  

 

זה ההבדל אראל, ביננו לבין הצדוקים או השומרונים או הרפורמיסטים והקונסרבטיבים ואפילו ביננו לבין הנוצרים, כי מהנקודה הזאת נולדה "הדת" הנוצרית. כל האדונים הלא מכובדים האלה רוצים לראות במו עיניהם את הפסוק המתייחס לאיסור אכילת בשר עם חלב! אבל אנחנו מסתפקים בקבלת עול המקובלים (שקיבלו את התורה) שלנו ואת הערותיהם בנושא. זהו יסוד התורה שבעל פה שלנו, ובאופן הזה ביקש השם יתברך להעביר אותה לנו; באופן זה ולא אחר.

 

למה באופן זה ולא אחר? כתבתי על זה בהרחבה כאן: http://stage.co,il/Stories/553346 כך אני משווק את עצמי- תלמד ממני אראל!

 

שבת שלום,

אלברט שבות 
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 17/03/2006 19:53:27



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/3/2006 20:01 לינק ישיר 

למאיר,

מדאוריתא יש לנו רק את זה: ואם-גאל יגאל איש, ממעשרו--חמשיתו, יסף עליו. (ויקרא, כז), על השיעור של "חמישיתו" שמתכוונת אליו התורה למדנו מחז"ל- שכאמור הוסיפו עליו עוד מע"מ; כמו שלמדנו מהם השיעור של התחום או של העירוב למשל. היום למדתי משנה שלמה וקשה על שיעור שתי הסעודות שיש להניח אדם במקום שקנה לו את השביתה...
 

ולאי הבנה:

התורה ציותה אותנו במקור לקחת 10% מתבואתינו מידי שנה (ראשונה, שניה, רביעית, חמישית) לעלות לירושלים ולאכול אותה שם בקדושה. מעשר שני בעצמו הוא קדוש וחלים עליו חוקי הקדושה. תאר לעצמך אם אתה איש עשיר שיש לו הרבה מאוד שדות והולך לקיים את המצווה הזאת, לקחת עשרה אחוזים מכל התבואה של האדמות שלך, ולעלות איתה לירושלים לאכול אותה שם. מידי שנה! מדובר כאן בשלושה דברים לא קלים: 

1- ההפסד הכספי! אתה הולך לוותר מרצון על 10% מכלל התבואה נטו שלך, ועוד לא דיברת על ניכוי ההוצאות של הפועלים ועוד לא דיברת על ההוצאות השוטפות הנלווים לעסק, שמירה, דמי אחזקה שוטף לכל שדה... לפני שאתה מחשב כל זה, עליך להרים 10% מהתבואה ולעלות איתה לירושלים.

2- הפסד הזמן הכרוך בכך; כמה זמן לוקח לך בשביל הנסיעה ממושבך עד לירושלים, זה חוץ מהזמן שאתה הולך להפסיד שם... מדובר פשוט בהפסד ימי עבודה יקרים מפז, שיכולים להסתכם למעלה מחודש ימים!

3- הטרחה הכרוכה בכל התהליך הזה, של העברת סלים רבים וכבדים דרך ארוכה ולפעמים מסוכנת! לשמור על כל הסלים האלה בדרך המייגעת כך שיגיעו עד ירושלים שלמים ומלאים... תסכים איתי שהסעיף הזה לא פשוט, וכרוכה בו טרחה לא פשוטה...

אם כן, זוהי המצווה על כל הכרוך בה; וכאן באה התורה ואמרה לנו: אני מבינה שלא קל להכניס את היד לכיס ולהוציא ממנו כסף, הרבה כסף, ופשוט להתחייב בלבזבז את הכסף הזה באפיק מיוחד שלא תמיד בא לכם עליו! אני מבינה שבא לכם יותר לקנות בסכום הלא סמלי הזה רהיטים לבית ומחשב לילדים - מאשר לבזבז אותו על אכילת תמרים ולחם מידי יום ביומו עד שייצא לכם מהאף, ועוד לאכול את זה במקום מרוחק, לא בנינוחות בבית מול הטלוויזיה... 

אני מבינה שאתם מפסידים בזאת גם ימי עבודה יקרים מפז, והמצב הכלכלי לא מי יודע מה... אולם ההחלטה נתונה בידיכם, כי זוהי אחת מהמצוות שהיא בין האדם למקום: או שאתם הולכים על זה או לא; ובכל זאת- מוסיפה התורה ופונה אלינו, יש לי שתי חדשות בשבילכם: 

וכמו שהמצווה הזאת כרוכה בכיס, אזי דעו לכם שתהיה לכם ברכה מכל העסק הזה, והמבין (המאמין) יבין! זה אחד.

ההודעה השניה שיש לי בנידון היא זו: לכל הקשור בקושי הכרוך במצווה הזאת כפי שהתבטא בסעיף הראשון והשני - אין לי מה לחדש לכם כי זוהי המצווה והוצאותיה... אולם אני יכולה לתת לכם אופציה נוספת בכל הנוגע לסעיף השלישי, אופציה בלתי מחייבת - לשיקולכם הבלעדי: או שתוליכו את התבואה לירושלים על כל הקושי הכרוך בהעברתה בדרך ארוכה ומעייפת, או אתם יכולים לפדות את התבואה הזאת בכסף עצמי, ולקחת במקום סלים כבדים ומעיקים- צרור קטן של כסף שתקנו בו בירושלים אוכל ובשר... אולם חכו חכו עוד לא גמרתי: אם תלכו על האופציה השניה הזאת- וככל הנראה היא תקרוץ לכם מתוך הנוחייות שתוחבת בתוכה... אזי עליכם לדעת שהאופציה הזאת עולה כסף, ויש להוסיף חומש המסתכם ב-25% מערך הכללי של המעשר. אין ארוחות בחינם חברים, או נוחיות או תצטרכו להוציא מהכיס עוד קצת כסף ולהשקיע במצווה הכבדה הזאת. אבל זכרו לכם שוב: גם אם תבחרו באופציה השניה ותוציאו למען נוחיותכם עוד כסף מהכיס, הברכה שהיבטחתי בעבור קיום המצווה הזאת- בעינה עומדת. והמבין (המאמין) יבין...

מאחורי הקלעים, התורה גילתה לנו עוד אופציה לא מהמניין, המיועדת לאנשים טמאעים (רודפי בצע) שרוצים את כל האצבעות של שתי הידיים! הם רוצים לתפוס אחת יפה גם עשירה גם חכמה וגם צדיקה! אמרתי טמאעים... והתורה התייחסה אליהם בהתאם. לאופציה השלישית לא מהמניין הזו, התייחסתי בהרחבה במאמרי הפותח.

שבת שלום, (רואה נכון לציין, שאני נמצא בפנמה והשבת נכנסת אצלינו 7 שעות אחרי ישראל, לכן ההודעה הזאת מגיעה לאחר כניסת השבת בארץ.) 

אלברט שבות     


תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 17/03/2006 20:33:18 תוקן על ידי - אלברט_שבות - 17/03/2006 20:46:28



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/3/2006 21:15 לינק ישיר 

בסיום הודעתי האחרונה לאראל, הוספתי קישור (שלא נקלט כהלכה) למאמר שכתבתי בנושא העברת התורה שבעל פה "באופן זה ולא אחר"; המאמר הוא "שאלה עקרונית", והקישור: http://stage.co.il/Stories/553346 

שבת שלום,
אלברט שבות




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/3/2006 02:00 לינק ישיר 

אלברט
מדהים לשמוע ממך על קבלת סמכות באותה הודעה בה אתה מחלק את הפסוקים כרצונך.
למסורת יש מה לומר גם בתחום הזה.

הקשר בין כי יברכך לפסוק כד פשוט בא לציין את ריחוק המקום כברכה המתבטאת בכך שהעם התפרס על פני שטח רחב.
דווקא הקשר לפסוק כה לא ברור שכן אם 'כי יברכך' הוא תוצאה של ונתתה הכסף היה עליו לבא בסוף הפסוק, או לכתוב לשון אחרת, 

לא כל מה שפירשו חז"ל הוא בניגוד לפשט, חז"ל לא הוסיפו מע"מ אלא פירשו את כוונת התורה באמרה חומש אלא אם כן הוכח אחרת.

אגב, מהיכן אתה לוקח שמעשר שני נוהג בשנים שציינת ?

עדיין לא הבנתי למה אם אני רוצה להקל על עצמי זה מוכרח לעלות כסף, מי מפסויד מזה שאינני טורח לחינם ?   מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2006 18:27 לינק ישיר 

מאיר שלום,
אני מרגיש בשל כבר לסגירת הדיון איתך. הדיון בכל מקרה פתוח למי שחושב שיכול לתרום לו מעבר למהות הוויכוח הפורמלי והמכובד.
אשר למקור שאני לוקח ממנו את האינפורמציה אודות מעשר שני, שנותיו ולוזיו, ובכן המקור הוא מכשיר הפקס שלי; ממנו נפלט כל המידע הנמצא ברשותי. (יש לי טלפון אדום ישיר...)
 
צ'או צ'או ובריאות / אלברט



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הערמה בפדיון מעשר שני
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר