בית פורומים עצור כאן חושבים

ברכות הראייה - נראה לך?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-14/5/2006 23:04 לינק ישיר 
ברכות הראייה - נראה לך?


ברשות מרנן אבקש לברר ביחד אתכם סוגייה מרתקת בתולדות תפילות ישראל והיא התערערות
מעמדן של ברכות הראייה
.
הנושא עלה באופן עקיף מאשכול שפתח מיכי על הברכה "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו/לבשר ודם"
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1912454

באשכול עלתה סוגיית מעמדן הליטורגי של ברכות הראייה.
בפרק הרואה במשנה, בתוספתא ובתלמודים מובאות ברכות רבות הנאמרות בעת ראייה, שמיעה או חוויה.
בנבדל מתפילות הקבע והחובה, ברכות אלה הנן אירועיות (או בלשון העמים ocassional blessings),
דהיינו ברכות הנאמרות בעת שיש אירוע הזוקק אותן.

מעמדן של ברכות השחר החל להתערער כבר בתקופת הגאונים שאהבו סדר... דוגמה מובהקת לכך היא ברכות
השחר שלעניינן נדרשנו במקום אחר. האמוראים קבעו שיש לומר ברכה על דבר כל פעולה מפעולות הבוקר
("כי פקח עיניה, לימא: ברוך פוקח עיורים" וכו', בבלי ברכות ס, ע"ב). עודו עצום עיניים ושרוי
במיטתו, מתחיל היהודי את יומו באמירת ברכות.
אמירת ברכות לפני נטילת ידיים אינה מטרידה את האמוראים, הדוחים את הברכה הזו לאחר שהאדם סיים
להתלבש ולעשות את פעולות הבוקר השונות.
הדאגה לאמירת שם השם במצב של טומאת ידיים החלה בתקופת הגאונים אשר הביאו בסופו של דבר לכך
שברכות הפעולות עברו לבית הכנסת.

בדומה להתערערותן של ברכות הפעולות של הבוקר, ניתן להצביע על התערערות של ברכות ראיה אחרות.

איך נוכל לתאר את התהליך?
מה הסיפור?
האם התרחקנו מהמקור, מאיזו הוויה חיה ונושמת והעברנו אותה לסידור התפילה?

אני מקווה ששיחה שהתחילה בתיבה האישית בין מיכי וביני תעניין את החברים ושנזכה להציב נר קט
לסוגיה מרתקת שלא מרבים לעסוק בה.



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/5/2006 23:28 לינק ישיר 

באמת נתקשיתי בשאלה זו בעבר. ברכות הראיה נפסקות להלכה בשו"ע, כך שהוא כנראה ראה אותן רלוונטיות ונוהגות.
בימינו לא נוהגים לברכן, חוץ ממתי המעט הקשורות לטבע.
כששאלתי רב חרדי שאני נוהג ללמוד ממנו, האם לברך, שקל בדעתו ואמר: בשו"ע כתוב שכן, ורבותי לא נהגו. ברך ללא שם ומלכות (ברכה נטולת ברכה).
זו גישה שכבר עסקנו בה בעבר, הנרתעת מלעמת מציאות נוהגת עם הלכה פסוקה. ממתי ננהגה המציאות אחרת מן ההלכה?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-14/5/2006 23:32 לינק ישיר 

שובקש, אתה מוסיף נדבך נוסף לבעייה - רוצים להימנע מברכות הראייה אבל לא רוצים להיחזות כמי שעוקר דבר הלכה פסוקה ועל כן מוצאים פתרונות עקיפים ("ברכה" בלי שם ומלכות). השאלה שלי היא מדוע ההימנעות הזו. מדוע אותו רב אמר לך שהלכה ואין מורים כן. מה הבעיתיות שנקשרה לברכות האלה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/5/2006 23:43 לינק ישיר 

יתכן שברכות אלו וסיבתן לא הוגדרו דיין, על מי ומתי מברכים, כמו בדוגמא באשכול של מיכי מיהו חכם שראוי לברך עליו.
מיהו ידיד שאני שמח בראייתו, ומהו רב שיש לקרוע עליו.
כיום נפוץ הפחד והרתיעה מכל החלטה ונטילת אחריות, ובעצם מהפעלת שיקול דעת עצמי, לכן מה שמוגדר פורמלית הוא שמיש ומה שלא- נתון להתפתלויות לצאת ידי כל הדיעות והספקות.
טלו למשל את ה'תחנון' נפילת אפיים שאחרי העמידה, ברמב"ם היא מופיעה כ:< אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית, יושב לארץ, ונופל על פניו ארצה, ומתחנן בכל התחנונים שירצה>
לא אומרים תחנון אלא מתחננים, אך מה ואיך לומר לא יודעים, לכן במקום להתחנן אומרים תחנון.

בנוסף חלק מהברכות אכן נסובו על חוויות שאינן מנת חלקנו, למשל 'מלביש ערומים' בעידן הפיז'מות או 'אשר נתן לשכוי' בעידן ההשכמה לפי שעון ולא בעלות השחר. מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/5/2006 23:56 לינק ישיר 


ראשית, יש מקום להוסיף לדיון תהליכים דומים. לדוגמא, ברכת 'שהחיינו' מתחילתה נאמרה על ראייה, וכיום היא נאמרת לפני האכילה בפירות. ולגבי בגדים היא נאמרת על הלבישה (במקום קנייה).
אני לא בטוח שזה דומה לנדון של היעלמות ברכות הראייה (לפחות לגבי בגדים), אבל בהחלט יש לי תחושה כזו (לפחות על פירות).
ובכלל כדאי להביא דוגמאות, הן לברכות והן לתהליכים דומים. דוגמא נוספת בה אני נזכר כעת היא התפילה, שהפכה מתחנונים לקבע (למרות שאל לנו לנו לאומרה קבע אלא תחנונים).

כעת הייתי מפליג מעט מעבר לסוגיית הברכות עצמן.
עצם ההיעלמות דה-פקטו של ברכות הראייה והמיסוד של התפילה הוא ויתור על ממד רגשי-חווייתי והעתקה של הדברים למימד שקול וקר יותר (שכל? לא ברור). מעבר זה מתקשר אצלי למעבר המתמשך לכל אורך ההיסטוריה (עם תנוגות כמובן) מעבודת ה' מתוך רגש לעבודה בעלת גוון שכלי.
הפרושים מצטיירים אצלי כמי שמתחילים את התהליך הזה, שמלווה גם בכתיבה  ומיסוד של ההלכה והטכסטים שלה. לכל פרט כזה מהמכלול יש סיבות ('עת לעשות לה''), כמו לגבי הכתיבה - כדי שלא ישכחו וכדו'. אבל התהליך בכללו מעורר רושם שיש כאן מגמה אחידה  שאינה קשורה בהכרח להסברים המקומיים של הפרטים.

הביקורת של הנצרות נראית לי קשורה לתהליך הפרושי הזה (היא החלה לא הרבה אחריו, אולי כחלק מהגנוסטיקה, שגם היא חיפשה חוויה ומיסטיקה בעולם הפרושי הקר). הנצרות רצתה להשיב את הלב ליהדות, לאחר שזו החלה ללכת בכיוון הפרושי הקר והמנוכר.
עד ימינו אלה המושגים 'דת' ו'עבודת האלוקים' מתקשרים בעולם הרחב לרגש וחווייה. ואילו ביהדות (לפחות בזרם המרכזי לאורך ההיסטוריה) היהדות היא בעיקר מערכת נורמטיבית.
ומכאן הסיווג הידוע שקאנט מסווג את היהדות, לא כדת אלא כמערכת תקנונית-מדינית (לאו דווקא במובן הפוליטי, אלא יותר החברתי).
עד היום רבים אינם מבינים במה היהדות היא דת, לאור הקריטריונים הנוצריים שהשתלטו על מושגיו של העולם המערבי (גם זה החילוני). אפילו תלמידיו-חבריו של עמנואל קשישא, שניסו לגונן על 'דתיותה' של היהדות, לענ"ד הבינו אותה פחות ממנו. הם יצאו מנקודת מוצא נוצרית שדת צריכה להיות קשורה לרגש ולחוויה, ולכן ניסו למצוא גם ביהדות ממדים כאלה. לכן הם טענו שקאנט מדבר מתוך חוסר היכרות וכדו'. אבל עמנואל שהצליח להכיר הרבה דברים בלי לצאת מקניגסברג, דומני שהצליח לעמוד על נקודה יסודית גם ביהדות.

ומכאן דומני שגם הביקורת על המגמה הזו, שמנסה להשיב את הלב למקומו המקורי, נתמכת במגמות הנוצריות הללו. זה מתחיל בחסידות, ברפורמה, ולאחר מכן נכנס לתוך הציונות הדתית (שכידוע היא החסידות האמיתית של ימינו). הנטורליזם מבית המדרש הציוני-דתי, שכולל חזרה לאדמה (לגבעות), לטבע ולחוויה (=ההתחברות), הוא המשך המגמה ה'נוצרית' הזו.

יש להבהיר כי הסיווג של המגמה הזו כ'נוצרית' אינו נעשה בהכרח כדי לשפוט אותה, אלא כדי לשים אותה בפרספקטיבה של התהליכים ההיסטוריים. לענ"ד הביקורת הנוצרית היה בה ממש, ואולי אפילו תהליך הפירמול והמיסוד מבוסס בחלקו על תגובת נגד לאותה ביקורת (הם ויתרו על ברכות ועל ההלכה בכלל, ואנחנו נוותר על הרגש ועל החוויה ונותיר רק את החלק הפורמלי הקר). אולם ישנם מצבים שבהם הדיעבד הוא הלכתחילה. אם היו מותירים את התפילה כמעשה חווייתי ספונטני, אני לא רואה מה הייתי עושה איתה (היום אני יכול לפחות לקרוא 'שמעתתא' בחזרת הש"ץ). אני בהחלט מאמין רק באלוקים היהודי, כלומר בזה שדורש דרישות איינטלקטואליות ונורמטיביות (שקשורות זו בזו: ללמוד על מנת לעשות), ולא באלוקים החווייתי. זאת מעבר לסכנה שרואה בזה לייבוביץ, שהאדם יהפוך את אלוקים למשרת את הרצונות והחוויות שלו.

ניתן לתלות זאת גם בגלות, ורבים עושים זאת. הטענה היא שבגלות אכן היה קשה להתפעל מהעולם, ולכן היחס לברכות עבר מטמורפוזה. ואילו כעת כשחזרנו לארץ יש לשוב למקור.
ואולי יש משהו בדבריהם. בכל אופן, אנוכי הקטן שמח שהמצב הגלותי יצר מהלך שגם אנוכי הקטן, המנוכר ונטול החוויות, חסר השאיפות לחזור להיות חקלאי ששמח מגשם (אני בונה על מים מתורכיה), ונהנה ממכוניות וממש לא רוצה לחזור לסוסים ועגלות, יכול להשתתף במעשה הדתי (=כלומר לצאת ידי חובה, ולחזור ללמוד).

על כן לענ"ד השאלה שעומדת בבסיס היחס לברכות הראיה היא תפקידו של הרגש בעבודת ה'. רצוי, חובה, ראוי, אפשרי, או אסור.
עד כאן לעת עתה. מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/5/2006 06:07 לינק ישיר 

על ברכות השחר-תפילה או על פעולות  באשכולה של שחרית:

רוח רעה שורה על הידיים שלא ניטלו שחרית (שחרית)
נטילת ידיים של שחרית – הטעם, המקור, הגיוונים ההלכתיים, ה"מושב בחיים"

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=774334


תוקן על ידי - נישטאייך - 15/05/2006 6:17:12



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/5/2006 07:42 לינק ישיר 

מיכי



 אכן היהדות המחשבתית ההגיונית , של הרס"ג והרמב"ם , של התנאים והאמוראים , של אלו שענו על השאלה בגמ' " למה תוקעין ?" - " רחמנא אמר תיקעו " . - עמדה , לדעתי לפני פשיטת רגל , השאלות על הבחירה והידיעה , על ההשגחה בעולם של צדיק ורע לו . על התועלת לתקוע בשופר כי כך צוותה התורה, ולנענע לולבים כי כך צווה הבורא , בעולם מתעורר וחושב והמהפך בחשיבה המדעית , היו מפילים את חומות הדת הזו .

  הקבלה . יצירת העולמות המיסטיים , ומעבר לדת חוייתית , אפשרה לדת היהודית להמשיך ולהתקיים עד ימינו . החסידות מצד אחד ותורת המוסר ועבודת הנפש מצד שני , הם שאפשרו את המשך קיומה של הדת היהודית שעברה מדת מחשבתית - הגיונית לדת מיסטית וחוייתית .

  מה הלאה ? האם ניתן להמשיך כיום לחיות עם דת כזו - כדת מחייבת ?     

 ההרגשה שלי שככל שהעולם נפתח ולא ניתן לסגור את העניים לאנשים , צורה זו של עבודת ה' תהפוך יותר ויותר לחוויה אישית של בודדים וקבוצות . כאשר המנהגים והחויות( מירון . ליזענסק , אומן ) הופכים עיקר וקיום מצוות טפל .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/5/2006 08:26 לינק ישיר 

תלמיד,
בסופו של יום השאלה היא גם מהי האמת, ולא רק מה מועיל ומה יגרום לשרידות של היהדות. האם האמת הצרופה היא העבודה הרגשית, והמעבר לשכל (וכעת בחזרה לרגש) נובע מאילוצים ושיקולי שרידות, או שמא האמת היא העבודה השכלית-פורמלית-קרה. האם בכלל יש אמת בזה?
לשון אחר: האם עלינו לנסות ולהחזיר את עטרת ברכות הראייה לקדמותה, או להתייחס להתפתחות הזו כנתון שמבטא התקדמות?
האמת שביחס לברכות הראיה אני חושב שבהחלט יש מקום להחזיר את המצב לקדמותו (לפחות לגבי מי שזה מדבר אליו). בסה"כ נראה שזוהי באמת כוונתה האמיתית של ההלכה. אך ביחס לשאלה הכללית של רגש מול שכל, על אף שהיא העומדת גם בבסיס התופעה של ברכות הראיה, אני ממש לא חושב כך (אולי שינוי מינון כלשהו).
מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/5/2006 08:31 לינק ישיר 

אני תמהתי על כך שלא נוהגים לברך "שהחיינו" על פגישה עם חבר. מחיפוש בשו"ת מורשת התברר לי שהדין עדיין קיים: http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=7562 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=25404 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=26609 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=28273 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=38155 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=42644 http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=63165



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-15/5/2006 21:34 לינק ישיר 

YMY האם אני מבינה נכון שאתה גורס שהתערערותן של ברכות הראיה נובע מכך שהן אינן מוחלטות ואינן ניתנות לקיצוב ולמדידה? אם נקבל את הדברים, נוכל לצייר יהדות קמאית שהייתה פתוחה לדברים פחות מוחלטים ולקווי מתאר פחות חריפים וכי כיום איבדנו את היכולת לגוֹני האפור הללו בין השחור ובין הלבן? ואולי איבדנו את מה שמיכי מכנה המימד הרגשי-חוויתי הקשור לחיים הדתיים שלנו. לגבי הסיפא של דבריך, כאן איני מסכימה במיוחד. הברכות הללו נאמרו על דבר פעולה, אם חיותן הייתה נשארת עד ימינו הן היו מקבלות ציביון המתאים לימינו. לדוגמה, אולי לא היינו מברכים על השכוי אלא על משהו אחר (שעון מעורר?) או למצער, היינו מפרשים אחרת את התיבה "שכוי" (אולי "לב", כרבים מהפרשנים?). היינו מוסיפים בוודאי ברכה על צחצוח השיניים. מיכי, אולי יש בתופעה הזו של הרצון לחזרה אל ה"לב" מעין "נוצריות" . אלא שאיני בטוחה עד כמה דימוי זה הוא יעיל - הרי האורתודוכסיה הסטרייטית והישנה גם היא "נוצרית" אלא שלעומת החוויתיות הפרוטסטנטית, היא נורמטיבית קתולית... כך שאיני יודעת אם מועיל להשתמש בטרמינולוגיה הזו... ולגופם של דברים, איני בטוחה שהסוגייה יכולה לעבור רדוקציה למתח שבין שכל ורגש או למתח שבין mind וחושים. האם אין אנו מחמיצים דבר ברדוקציה הזו? אראל סגל, תודה על הקישוריות המאלפות. עניין אותי שחתן יכול לברך שהחיינו על ראיית כלתו אבל איש אינו מעלה את האפשרות שהיא תשיב לו באותו מטבע (של ברכה).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/5/2006 22:34 לינק ישיר 

שחרית

<איבדנו את היכולת לגוֹני האפור הללו בין השחור ובין הלבן?>

איבדנו, מי?  העולם ההלכתי-אורטודוקסי, כן.
את היכולת, איזו? המנטלית-תרבותית, כן.

לגבי הסיפא, זוהי כבר לא שאלה של ברכות אלו או אחרות, זוהי שאלת השאלות של רפורמה או לא.

נ.ב. לא התכוונתי לשכוי=תרנגול אלא ל'בין יום ובין לילה' = אור וחושך-עמוד השחר.
  
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2006 00:18 לינק ישיר 

מאיר, כתבת: "לגבי הסיפא, זוהי כבר לא שאלה של ברכות אלו או אחרות, זוהי שאלת השאלות של רפורמה או לא". איני בטוחה שאני מבינה את הכוונה שלך כאן. ההמצאה של ברכות חדשות כאן אינה להבנתי עניין של רפורמה. לדידי, התלמוד מביא לנו ברכות שנאמרות בהקשר לפעולה, מתוך כוונה שאדם ילווה את פעולותיו בדברי ברכה ובכך יהפוך כל פעולה "חולית" לבעלת תוכן ומשמעות דתיים. נראה לי נכון לומר שברכות הפעולות הן ברכות שיש לומר כדוגמתן. אם אדם אינו מבצע את הפעולה שמחייבת אותן, למה לו הברכה? ואם אדם מבצע פעולה אחרת, למה שלא יוסיף ברכה? [אני לא שואלת מכיוון של רפורמה במובן האקטיביסטי, אני מנסה להבין את הגמרא במונחיה שלה]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2006 08:52 לינק ישיר 

http://www.mechon-mamre.org/i/2207.htm זז שמונה עשרה ברכות אלו, אין להן סדר, אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו, בשעתו. כיצד--הרי שחגר חגורו והוא על מיטתו, מברך אוזר ישראל בגבורה; שמע קול התרנגול אחר כך, מברך הנותן לשכווי בינה. וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה, אינו מברך אותה. ח כיצד: לן בכסותו, אינו מברך כשעומד מלביש ערומים; הלך יחף, אינו מברך שעשה לי כל צרכיי. ביום הכיפורים ובתשעה באב, שאין שם רחיצה, אינו מברך על נטילת ידיים, ולא המעביר שינה מעיניי. אם לא נכנס לבית הכיסא, אינו מברך אשר יצר את האדם. וכן בשאר ברכות אלו. ט נהגו העם ברוב ערינו, לברך ברכות אלו כולן זו אחר זו בבית הכנסת, בין נתחייבו בהן, בין לא נתחייבו בהן. וטעות היא, ואין ראוי לעשות כן. ולא יברך אדם ברכה, אלא אם כן נתחייב בה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-16/5/2006 09:05 לינק ישיר 

האם יהיה מי שיברך על אשה יפה בימנו?

"שובי שובי ונחזה בך,רואה אשה נאה מה מברך?"
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=528438



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2006 16:34 לינק ישיר 

אראל
דווקא ברכת שהחיינו על פגישה יש הגיון רב לבטלה בעידן התקשורת המהירה בה אין בעצם נתק בין חברים כמעט,
לפחות על דרך השלילה הקשר תמיד קיים, כלומר אילו אירע משהו היית ודאי שומע, כך ששמחת המפגש אינה בעוצמתה.

שחרית
דברייך נכונים לגבי כל רפורמה לפחות בדינים מדרבנן, לדוגמא, קידוש על היין אינו אלא ביטוי של חשיבות לברכת הקידוש אם כן היום יש לקדש על ידי מקהלה וללא כוס שאינו מבטא חשיבות בתרבות שלנו.


שאלה מענין האשכול: מה אתם מכוונים בברכת 'רוקע הארץ על המים' ? מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2006 17:08 לינק ישיר 

רוקע הארץ על המים = אולי מעין: גבול שמת להם בל יעבורון.
כלומר, ב"ה שאני עומד על קרקע יציבה.

שחרית

לגבי הברכות בכלל -

אני חלוק על הרדוקציה של ר' מיכי -

יש לפנינו תופעה שיש לה שני היבטים:
ההיבט הפורמלי -
התמסדות האמירה לכדי הטקסט הקנוני.
מבחינה עקרונית אין כל מניעה לברך את הברכות כהוויתן, אלא שחלק מההתמסדות היא דווקא מגמה הפוכה שהברכות לא ישתכחו - פורמליסטיקה דתית על חשבון המעשה האישי = לשון אחר, המערכת מתחילה לגונן על עצמה.

אך מעבר לכך אפשר שישנו היבט מהותי -
חשש מנשיאת שם שמים לריק, ובמונח פשוט יותר:  וולגריציה של הקדושה -
הוי אומר:
בין השיקול לוותר על חלק מהקניית משמעות דתית לתופעות היום יום,
לבין עודף יחוס משמעות דתית, או לחילופין אמירות ריקות = ברכות על כל אתר ואתר ללא כל יחס פנימי = וולגריציה דתית -
בחרו חכמי ההלכה ברע במיעטו, והוא שימור מה שיש ומיתונו והוא ע"י נתינת יד למיסוד.
אולם אין כאן נטיה לצד השכלתני באופן עקרוני, אלא יש כאן מדברים הקשורים להצהרות מוחצנות של שם שמים וכמו שכיניתי זאת - וולגרציה של הקדושה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > ברכות הראייה - נראה לך?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.